סיור מודרך בהרודיון ובגוש עציון

ממזרח למערב-הר חברון,אפרת, בית לחם,גילה,בית גאלה,דהיישה, נווה דניאל,חלחול,נחל דרגות, אנו על רצועת ספר המדבר.

עוד מזרחה ואנו כבר במדבר יהודה, ההרודיון נמצאת בין קו פרשת המים למדבר- בקצה הארץ הנושבת.
מאז ומעולם היה כאן בחבל ארץ זה ישוב, באזור כ 300 ממ בשנה.
אנו בין נחל קדרון לנחל דרגות- סלע הקרטון מתחיל באזור ההרודיון.
החיבור בין הקרטון לגיר יוצר זרימת מעיינות ,חקלאות ויכולת חציבה של בורות מים על הקרטון.
מאפייני ישובי ספר המדבר-תמיד על הקרטון-נמצא חציבות בורות מים,תמיד בואדיות הגיר חקלאות.
מדבר יהודה- החצר האחורית של ירושלים-בספר המדבר נמצא נחלים רבים,את מדבר יהודה הכירו,לא הפחיד,עברו אותו רגלית,הפך למעין מגרש ביתי, בזכות תושבי ספר המדבר שראו בו חלק מעולמם.

הרודיון בימי הורדוס

בשנת 40 לפנה"ס נאלץ הורדוס לנוס על נפשו מירושלים מפני השליט החשמונאי מתתיהו אנטיגונוס, לאחר שזה כרת ברית עם הפרתים. (האמפריה המזרחית שלחמה אז ברומאים). אנטיגונוס ובני בריתו דלקו אחרי הורדוס ואנשיו והדביקו אותם מדרום מזרח לבית לחם.
הורדוס ניהל שם קרב נואש שכמעט עלה לו בחייו.אך בסופו של דבר נחלץ מרודפיו והמשיך במסעו.
אירועי היום הסוער הזה נחרתו בליבו של הורדוס ונראה כי גמלה החלטה בליבו להקים במקום את אחוזת קברו.
מיד לאחר אירועים אלו יצא הורדוס לרומא, שם הכתיר אותו הסנאט למלך יהודה.
מימוש זכות זו לא באה להורדוס בקלות, רק לאחר 3 שנם השלים את כיבוש ממלכתו והכניע את מתתיהו אנטיגונוס.
כך באה אל סופה הממלכה החשמונאית.
הורדוס בחסות רומא הפך לשליט היחיד על הארץ.
בעשור השלישי לפנה"ס חזר הורדוס למקום שבו ניצל והחל לבנות את ההרודיון.
כפי הנראה נבנה המקום כמרכז השלטון ומינהל ביהודה, לצד ירושלים, ששימשה בעיקר מרכז דתי.
הורדוס בנה את המקום בפאר וקרא לו על שמו.
היו במקום שפע מים שהובאו מרחוק, גנים ירוקים ובתי מרחץ.
הורדוס תכנן את המקום כמכלול ארמונות ענק (הגדול בעולם הרומי של אותם ימים).
מורכב מ- 3 חלקים:
ארמון- מבצר ההר – שילוב ייחודי של ארמון, מבצר ומונומנט הבולט למרחקים
הרודיון תחתית – המשלבת מתחם בילוי מפואר, מרכז מנהלי ומערכת מבנים שנועדו לטקס הלוויה של המלך.
מדרון ההר- שבחלקו הצפוני בנה הורדוס, לצד גרם מדרגות טקסי, תיאטרון מלכותי ואת מבנה הקבר שלו, כדי שזכרו יישמר לעד בנה המלך, לקראת מותו מצבה ענקית בדמות הר מלאכותי הבולט למרחוק.
המכלול הענק, שהשתרע על כ- 250 דונם תוכנן על מערכת צירים לפי שושנת הרוחות.
המכלול נבנה בשלבים, בתכנון וביצוע קפדניים.
כל אלה מציבים את הרודיון בשורה הראשונה של המבנים החשובים בעולם הקדום.

שלבי הבנייה-

השלב ההרודיאני.-בונה את המגדל,חומות,טרקלין,בית מרחץ,הארמון.
המרד הגדול-הטרקלין עובר לבית כנסת,ספסלי הרוחב שאנו יושבים,מפקדה צבאית.

מרד בר כוכבא-מפקדה,מערכות המים הופכים למנהרות תקיפה,מסתור

התקופה הביזנטית-כנסיות ומנזרים בעיר התחתית.
תולדות האתר לאחר ימי הורדוס
לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה"ס נכלל הרודיון בתחום ממלכתו של בנו ארכילאוס, ששלט כעשר שנים.
הנציבים הרומאים החזיקו במקום מאז ועד פרוץ המרד הראשון בשנת 66 לספירה.
במרד זה התבצרו המורדים בהרודיון עד שהכניעו אותם הרומאים בשנת 71 לספירה, כשנה לאחר כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש.
במהלך מרד בר כוכבא (בשנים:132-136 לספירה) שימש ארמון-מבצר ההר מרכז חשוב של המורדים.
עדויות לפעילות אנשיו של בר כוכבא בהרודיון נמצאו בחפירות האתר וכן בתעודות שנמצאו במערות מורבע'את שבמדבר יהודה.
בתקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה) נבנה בהרודיון תחתית, על שרידי המבנים מימי הורדוס כפר גדול ובו 3 כנסיות.
על חורבות ארמון-מבצר ההר הוקם אז מנזר קטן ומבנה תפילה קטן (קפלה). כפי הנראה המשיך היישוב בהרודיון תחתית להתקיים עד המאה ה-9 לספירה.
מאז עמדה הרודיון בשיממונה, עד ראשיתן של החפירות הארכיאולוגיות.

בזכות קרבתה לירושלים ולבית לחם ביקרו בהרודיון (ג'בל פורדיס) עולי רגל כבר במאה ה-15, המקום זוהה בשנת 1838 ע"י אמריקני בשם: אדוארד רובינסון.
קונרד שיק, אדריכל שוויצרי תיאר את האתר בשנת 1879 ושרטט את תכניתו, הראשון שחפר במקום הוא האב וירג'יליו בין השנים: 1962-1967- במהלך החפירות נחשף חלק גדול מהארמון- מבצר ההר.

לאחר 1967 ערך גדעון פרסטר חפירות באתר העליון לקראת הכרתו כגן לאומי.
פרופ' אהוד נצר ז"ל חפר בקנה מידה נרחב בשנת 1972. במשך השנים חשפה המשלחת את השרידים בהרודיון תחתית ואת המערכת התת קרקעית בבטן ההר.
בשנת 2007 לאחר שנים רבות של חיפושים, חשף פרופ' נצר על מדרוןההר הצפוני של הרודיון, הפונה לירושלים, את שרידיהם של מבנה קבורה גדול וארונות קבורה מפוארים- מאוחר יותר נחשפו במדרון ההר תיאטרון מלכותי ומבנים נוספים.
כך באה לפתרונה חידת מקום קבורתו של הורדוס, שהעסיקה את החוקרים במשך שנים רבות.
הרודיון תחתית
מן השביל העולה ממבואת הכניסה אל ראש ההר אפשר להתרשם משרידי הרודיון תחתית.
שרידי האתר התחתון משתרעים למרגלות המדרון הצפוני של ההר, על פני כ- 150 דונם.
הרודיון תחתית כוללת את הארמון הגדול, מכלול הבריכה, בית המרחץ וכן, מבנים ששימשו למגורים של האורחים ושל פקידי המנהל.
בצד כל אלה נמצא מכלול הלוויה שכלל טרקלין מפואר ובצדו מקווה טהרה גדול.
ממזרח לטרקלין נראים שרידי משטח ארוך 30*350 שנבנה כנראה לצורך טקס ההלוויה המפואר של הורדוס.
ארמון מבצר ההר
ההר המלאכותי והכניסה אל ארמון-מבצר ההר.
במהלך העלייה אל ראש ההר אפשר להתרשם מימין לשביל, משכבת כיסוי האבנים הקטנות והחצץ שבנו את ההר המלאכותי החרוט.
כ- 20 מ' לפני הפסגה מסתעף שמאלה שביל המגיע לנקודה הצופה מטה, אל שרידי גרם מדרגות מרשים שהוביל אל פרוזדור הכניסה לארמון-מבצר ההר.
בחפירות התברר כי גרם המדרגות והפרוזדור שנתמך ע"י מערכת קשתות, נבנו רק לקראת בנייתו של ההר המלאכותי דמוי חרוט, סמוך למותו של הורדוס.
קדם להם גרם מדרגות מלכותי אחר, שעלה במדרון הצפוני, לצד התיאטרון ובוטל.

תצפית מגבעת ההרודיון העליונה

בהגעה אל פסגת ההר נפרש מראהו המרשים של המבנה העגול, ששימש בו בזמן מעונו הפרטי של המלך, מבצר לשעת חירום ומונומנט.
הארמון הוקף בזני מעגלי קירות עבים (כ- 150 מ' היקפם) שבהם שולבו 4 מגדלים: 3 עגולים למחצה ואחד – המזרחי עגול. בין החומות התנשאו במקור חמש קומות מעל למפלס החצר ושתי קומות מרתף. בעת בניית ההר המלאכותי כוסה מחצית הבניין הגדול מבחוץ, דבר שהביא לאחר ההרס, למראה דמוי הר געש שבלועו ממוקם הארמון
המבוצר.
מראש ההר אפשר להשקיף על הנוף המרהיב. במזרח נראים מרחבי מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב שבעבר הירדן המזרחי, דרומה מכאן – תל תקוע המקראי, נחל תקוע (ואדי חריטון) והיישובים תקוע, נוקדים, כפר אלדד וחוות שדה בר, מצפון להר מבית לחם מזרחה, פרושים יישובי הבדואים בני שבט התעמרה.
מעבר להם נראים קיבוץ רמת רחל וירושלים.
הארמון בימי הורדוס
הארמון השוכן בלוע ההר נחלק לכמה אגפים:
בחציו המזרחי נמצאה חצר גדולה ששמשה גן נוי פתוח, מוקף בעמודים.
חציו המערבי כלל את בית המרחץ, חדרי המגורים,חצר בצורת צלב ואולם אירוח מפואר (טרקלין).פתח הכניסה לארמון היה בקצהו הצפון-מזרחי.
כל קירותיו של הארמון טויחו ועוטרו בציורי פרסקו ובטיח מכויר (סטוקו) בדגמים שונים.
כותרות ובסיסי עמודים מגולפים ופריטים אדריכליים מגוונים הפזורים כיום ברחבי הארמון, מלמדים על הפאר הרב.
המגדל הגדול (המזרחי) התרומם במקור לכ- 40 מ' גובה (כיום, רק בסיסו האטום שרד).
חדרי המלכות (הסוויטה) ששכנו בראש המגדל העניקו מבט אל הנוף המרהיב ואפשרות ליהנות מרוח מרעננת גם בימים חמים.
בית המרחץ
בית המרחץ שוכן בחלקו הצפון מערבי של הארמון.
במרכזו נמצא חדר פושר (טפידריום) עגול בעל כיפת אבן ייחודית.
כיפה זו ששרדה בשלמותה, היא העתיקה מסוגה שנותרה בישראל.
הרצפה בחדר החם (קלדריום) נשענה על עמודי אבן ומערכת החימום הזרימה אוויר חם אל החלל שתחתיה (היפוקאוסט).
האויר החם עלה בתעלות שנחצבו בקירות ובתקרת הקמרון וחימם את החדר.

הארמון בימי המרידות ובתקופה הביזנטית
בעת המרידות ברומאים הוסב אולם הטרקלין לבית כנסת וספסלים נבנו לאורך קירותיו.
בחצר הארמון התגלו גם שרידים של שני מקוואות טהרה שבנו המורדים וכן מבני מגורים דלים.
בתקופה הביזנטית נבנה מבנה תפילה קטן באחת מזרועות החצר הקטנה בצורת הצלב. ברחבי הארמון החרב נמצאו גם שרידים של תאי התבודדות של הנזירים-והמערכת התת קרקעית
הפתח העליון של המערכת התת קרקעית (מערכת המנהרות) נמצא למרגלות המגדל המזרחי, פתחה התחתון של המערכת נמצא במדרון ההר הצפוני, מעל התיאטרון.

המערכת כוללת 3 מפעלי חציבה שונים:
4 בורות מים מימי הורדוס-
בור אחד (בור ביניים)נמצא מתחת לחצר הארמון ו-3 הבורות האחרים נמצאים במדרון ההר הצפוני, בקצה של המערכת התת קרקעית.
אפשר לבקר ב-2 הבורות המערביים הגדולים. הבור המזרחי הקטן נמצא מתחת למבנה הקבר של הורדוס ולא ניתן לבקר בו.

שרידי מנהרה מתקופת המרד הראשון –
מנהרה זו נחצבה כדי להבטיח אספקת מים למורדים שבמתחם הארמון בעת המצור שערכו כאן הרומאים.
דרך מנהרה זו אפשר היה להביא מים מהבורות אל המבצר, בלי להיחשף אל האוייב.

מערכת מנהרות מימי בר כוכבא-
המנהרות המסועפות, שחיברו חללים קדומים, יצאו מהמבצר והובילו אל פתחי גיחה נסתרים שנועדו להפתיע את יחידות הצבא הרומי אם יעלו לראש ההר. (שניים מפתחי הגיחה נחשפו ליד שרידי קבר הורדוס).
בניגוד למערכות המסתור הצרות והנמוכות שהתגלו בשפלת יהודה, תקרותיהן של המנהרות בהרודיון גבוהות ומאפשרות מעבר מהיר של לוחמים חמושים.
חוצבי המנהרות שפכו את העפר אל תוך בורות המים.
קבר הורדוס
המאוזוליאום – קבר הורדוס נחשף במדרון הצפון מזרחי של ההר, סמוך לשרידי גרם המדרגות ופניו לירושלים.
המבנה בעל בסיס ריבועי (10*10)מ' והתנשא במקור לגובה של 25 מ' לערך.
הוא כלל 3 קומות חדרים וגג בצורת חרוט קעור.
מעל למסד נצבה קומה רבועה ועליה קומה עגולה שהוקפה ב- 18 עמודים. המוזוליאום נבנה באבן גיר קשה . הבנייה והעיטורים הרבים נעשו באיכות מעולה.
סמוך למבנה הקבר התגלו שרידים של 3 ארונות קבורה מאבן. (סרקופגים). נראה כי הארון בגוון אדמדם שעוטר בוורדות (רוזטות) היה ארון הקבורה של הורדוס.
ואילו השניים האחרים, שנבנו באבן לבנה, היו של בני משפחתו.
שרידים של קירות תמך הנושאים אדמת גן ובריכת השקייה הם זכר לגן הנוי שהקיף את המוזוליאום.
רק לאחר מותו של הורדוס הושלמה מערכת הקבורה.
ארמון-מבצר ההר הוסב להר מלאכותי בצורת קונוס – מצבה אדירה הנראית ממרחקים,
זהו ההר הנגלה לעינינו היום.
חשוב לציין, כי מתחם הקבר עצמו הוא האזור היחיד במדרון שלא כוסה בשלב זה בעפר.
מבנה הקבר עצמו נהרס עד היסוד בידי המורדים במהלך המרד הראשון.
ארון הקבורה שיוחס להורדוס נמצא מנותץ למאות רסיסים ואילו שני הארונות האחרים הושלכו ממבנה הקבר ונמצאו שבורים למרגלותיו.

התיאטרון המלכותי

ממערב למבנה הקבר נחשף תיאטרון קטן כ- 32 מ' קוטרו, שהכיל כ- 400 מקומות ישיבה.
בראש היציע הצופה לירושלים נחשף ממצא יוצא דופן – האולם הפרטי של המלך ושל אורחיו.
עיטוריו המעולים נעשו בידי אמנים שבאו מחוץ לארץ.
בין השאר צוירו על קירות החדר סדרה של חלונות דמיוניים המשקיפים אל מראות טבע, מבני פאר ובעלי חיים.
העיטורים נעשו בציור על טיח (סטוקו ופרסקו) ומכיור בטיח (סטוקו), יש להניח שחלק מעיטור התיאטרון נעשה לכבוד מרקוס אגריפה, המשנה לקיסר, שביקר בהרודיון בשנת 15 לפנה"ס.
אמת הביאר היא אמת מים ששימשה חלק ממערכות המים שבנה הורדוס לירושלים להולכת מים לירושלים ובית המקדש.
כמענה למצוקת המים ששרה באותה תקופה.

מערכות המים היו בנויות השיטה הבאה-
נביעה-מעיין.הובלה באמצעות אמות או מנהרות לבריכות איגום ברכות שלמה.
הובלהלירושלים העליונה, הר הבית.
הביאר- שילוב של מעיין ואמה. 2 קילומטר של נביעה,גם הולכה של מים וגם נביעה במקביל האמה חצובה על התפר שבין השכבה האוטמת והמחלחלת- זה מביא את המצב שמן הקירות נובעים כל העת מים בחלק החצוב.

פוטנציאל המים כאן אדיר בתקופות גשומים הגיעו המים עד קצה תקרת האמה, נמצאה כתובת של אחד הנציבים הרומים המזהיר מלקיחת מים מהאמה ללא אישורו.
ההנחה כי את האמה התחתונה בנה הורקנוס או אלכסנדר ינאי כשהמרור עין עיטם- אמת הביאר –הירודיאנית-פונטיוס פילטוס שיפץ אותה, שידרג אותה, האמה ממוקמת בצפון הר חברון באזור מועצה גוש עציון.
צפון הר חברון נבחר על ידי מתכנני מערכות המים בשל העובדה שאזור זה גבוה מהרי ירושלים.הקרבה לירושלים ושפע המים שבאזור.
שלושת המעיינות הברוכים באזור- מעיין הביאר, מעיינות הערוב, מעיינות כוזיבא, והמעיינות סביב בריכות שלמה.
שלושת המקורות הללו הם מעיינות שכבה ונובעים על גבי שכבות חוואר האטימות למים.
על מנת להגביר את הנביעה חצבו נקרות אל בטן הסלע הנקרות מנקזות את המים מתוך שכבות נושאות המים.
אמת הביאר ,בריכות שלמה, והאמה התחתונה פעלו בהפסקה מימי בית שני ועד מלחמת ששת הימים.
עם השנים עברה המערכת שיפוצים, במאה ה 17 ניסו התורכים להכניס צינור חרס לאמה התחתונה.
הצינור נסתם והאמה הושבתה-הבריטים הפעילו את האמה בשנים 1927 -1921 .
מימי הערוב הוזרמו בצינורות לצומת גוש עציון ונאגרו בשתי ברכות ומשם הובלו לבריכות שלמה.
אמת הביאר שופצה ושוקמה,נבנה סכר אגירה גדול והאמה פעלה כסדרה עד ששת הימים.
עם איחוד ירושלים הושבת המפעל עקב קשיים בטיהור המים, אמת הביאר מחולקת למנהרה באורך של כ 3 קילומטר. חצובה בסלע ולאורכה מפוזרים כל 40 מטר פירים ועוד 2 אמות פתוחות ומנהרה שנמצאת היום מתחת לגבעת הדגן.
האמה התחתונה הובילה מים להר הבית מבריכות שלמה- האמה העליונה הובילה מים לעיר העליונה ולארמונות הורדוס.

ספיקת אמת הביאר על פי דוח בריטי מ 1930 הייתה 91 אלף מטר מעוקב בשנה 3000 מטר מעוקב ליום.
האמה פעילה לאחר שהוכשרה על ידי החברה לפיתוח גוש עציון והיא אתר תיירות .
ניתן לעשות סיורים בתוך נקבות האמה בשני מסלולים
הליכה במנהרה באורך 40 מטר לכוון המעיין התת קרקעי –עין האמה זרימת המים בגובה עד 50 סמ. חזרה באותו דרך.
הליכה במנהרת המים –חלק ממנהרת המים שהובילה את המים עד בריכות שלמה.
ההליכה במנהרה היא לאורך כ 150 מטר גובה המים עד 80 סמ".
היציאה מהמנהרה בסולם מתוך פיר וחזרה רגלית של כמה דקות עד לנקודת היציאה.
מאז ימי ההתנחלות השבטים גב ההר היה צפוף אוכלוסייה שכן זה היה המקום הפנוי היחידי להתיישבות בעת ההיא.
גב ההר באדמת הטרשים שלו לא יכול לייצר חקלאות לשמה-זאת הסיבה שתמיד העיניים היו נשואות לאדמות העמק שמתחת.

העליות של התנועה הציונית מתרכזות באזור החוף והעמקים, כך קורה שמאז הגלות , חורבן הארץ בימי הרומאים, באזור גב ההר שבאזור גוש עציון מוצאים בקושי עשרה ישובים. ערב תש"ח.
מוצא, קריית ענבים, מעלה החמישה, רמת רחל, עטרות, נווה יעקב, 4 ישובי הגוש.בית הערבה- אין פה קרקע חקלאית, אקלים בעייתי,1927- מוקם מגדל העדר.חווה חקלאית.
פרעות 1929 מביאה את המתיישבים לעזוב- החווה נבזזת ונסגרת.
1930 הולצמן- מתכנן להקים כפר נופש- אזור הררי, תנכי, הוא קונה בלי ערך כספי גבוה חלקה –גבעת טרשים.
מעברת את שמו מהולצמן לעציון-כפר עציון- בונה מבנים לכפר נופש, קורא לאנשים להגיע.
המרד הערבי ב 1936 מביא את הולצמן להחלטה שהיזמות שלא בבעיה גדולה, אנשים לא מרימים את הכפפה.
הוא מחפש פרטר ומוצא את קרן קיימת לישראל שמבינה שנטישת האזור תביא קרקע ששולמה לידי ידיים ערביות.
בתום המרד הערבי המקום שומם ונטוש.
ב 1942 –קבוצת אברהם- דתיים מהמזרחי- יושבים כחברת הכשרה בכפר פינס שייעודם התיישבות ,הגשמה עצמית .
התנועה הציונית מייעדת אותם לכאן.
הם שולחים 4 נציגים לחוש ולטעום מן השטח , ברור להם שיהיה קשה להתפרנס מחקלאות שזה ייעוד הכשרתם.
לאחר ויכוחים קשים מחליטים ברב של שני שליש לעלות וליישב את הנקודה.
בנין הארץ וישובה חשובה והיא ערך נעלה מכל.
במהלך השנים הבאות כדי למנוע נקודה בודדת בשטח עולות רבדים, עין צורים, משואות יצחק.
שלושתם קיבוצים דתיים אך מתנועות שונות.
כך ערב מלחמת השחרור תעמודנה ארבע נקודות בלב אוכלוסייה ערבית עוינת ומלאת קנאה מהישובים הפורחים והירוקים שמצחו משום מקום.
המוזיאון-
המוזיאון מתאר את ההיסטוריה של כל אחד מארבעת הישובים.
מפות החלוקה. דגם על שולחן חול.
סיפור הל"ה.
הסרטון המוצג במוזיאון מתאר בהרחבה את ימיהם האחרונים של הישובים ערב רציחתם ונפילתם בשבי יום לפני הכרזת העצמאות.

האלון הבודד

גילו מוערך בכמה מאות שנים.
אחת הסיבות לשרידותו הוא קבר שיח מוסלמי המצוי לצידו.
הקבר הפך למקודש על ידי המוסלמים שקידשו במקביל את העץ.
כדי למנוע את קריסתו יצוקה בטון לתוך חלקים מגזעו וכן ענפיו הכבדים נתמכים על ידי מוטות ברזל.
העץ ירוק חי ונושם. גזעו רחב וקוטרו מעל שלושה אחד.
בעת העתיקה שימש העץ כציון גבול בין מחוז יהודה למחוז בית לחם.
לפני מלחמת העצמאות הייתה ליד העץ צומת דרכים של ישובי גוש עציון.
אחרי כיבוש הלגיון הירדני את ישובי הגוש האלון הבודד נצפה משטח ישראל וסימל את הכמיהה לשיבה למקום.
בין מלחמת העצמאות לששת הימים נהגו פליטי הגוש וילדיהם לצפות לעץ מאזור נס הרים או מבוא ביתר ולייחל ליום בו יחזרו לאדמתם.
לאחר מלחמת ששת הימים האלון הפך לסמל לשיבת .
קרן קיימת לישראל הקימה ליד האלון אנדרטה למתישבי גוש עציון.
על שם האלון נקרא הישוב אלון שבות שבגוש עציון.
העץ מופיע על סמל המועצה האזורית גוש עציון.
מהאלון בכניסה לכפר עציון נמשיך צפונה בכביש עד אוכף טופוגרפי ואל דרך עפר הפונה בשלט דרך האבות.
תחילת הדרך צמודה לגדר אלון שבות מראשוני הישובים של גוש עציון.
בהמשך נראה משמאל ממערב נחל עמוק, יובליו של נחל עציונה היורד אל עמק האלה.
מורדותיו של הנחל עמוסים עצי פרי של מטעי קיבוץ ראש צורים הסמוך.

בכניסה לדרך העפר ,100 מטר לפנינו חירבת זכריה הערבית המשמרת את שמה של בית זכריה.
400 מטר מזרחה מזהים אבן מייל רומית בצד הדרך.
כאן עברה דרך רומית שנסללה במאה ה2 לספירה.
לאורכו נתגלו אבני מייל.
בסמוך לנקודה זו התגלתה אבן המייל ה 12 בדרך ירושלים חברון.
שורשיה של דרך זו קשורה לדרך האבות מהמקרא כפי שמתוארים בספר בראשית.

גם בתקופת בית שני עולי רגל רבים עשו מכאן את דרכם לבית המקדש.
במקורות חז"ל מרובים תיאורי הדרכים והעלייה לרגל.
היתרון של דרך זו בנוחות שסיפקה.
למרות שהדרך נבנתה בגובה של 900 מטר לא הכריחה הדרך את ההולכים לטפס בעליות ומורדות תלולים.

כשעוברים את צומת השבילים נסטה אל מקווה טהרה.
אליו יורדות מדרגות אבן.
מקווה זה מלמד על אורח החיים של היהודים בימי קדם.
חדרי הכניסה והיציאה והטיח המכסים את הקירות מעידים על סידורי טהרה קפדניים שננקטו בעבר.
תפקיד המקווה היה להביא להיטהרות העולים לרגל טרם הגיעם לבית המקדש.
כביש 60 שעל תוואי גב ההר תופש היום את תוואי דרך האבות
הקדומה.

מצפה האלף-
מצפה שנבנה ליד מגדל המים של נווה דניאל-נבנה בסיוע משפחת מקובסקי וקרן קיימת לישראל.
התצפית בגובה 1000 מטר ומכן שמה., ניתן כאן לראות נוף של 360 מעלות.
מצד אחד את הים התיכון, מישור החוף,ומנגד את ים המלח , מדבר יהודה.הרודיון.ירדן.
בימים טובים ניתן לצפות עד נתניה ועזה- נווה דניאל מרהיב ביופיו ,בתים מטופחים ומהודרים.

קבר רחל

בי"א בחשוון נפטרה רחל אמנו.
לפי ספר בראשית נפטרה בדרך אפרתה היא בית לחם.
רחל לא זכתה להיקבר במערת המכפלה יחד עם שאר האבות והאמהות.
על פי המסורת יעקב קבר את רחל על אם הדרך, כיוון שיעקב ראה את העתיד לבוא,
העם היהודי בדרכו לגלות, יעבור בבית לחם והוא קיווה כי רחל תחוש את הצער הגדול של בניה ותתפלל עליהם בשמיים-בראשית רבא.
רחל מלווה את בניה בגלות ומהגלות-ירמיהו-רחל מבכה על בניה..
מקום קבורתה של רחל נמצא בתוך בית לחם בתוך מבנה אשר לתוכו היו באים, מימים ימימה להתפלל ולבקש רחמים.
נשים עקרות נהגו לפקוד את הקבר ולבקש את זכותה לפרי בטנן.
עיקר העלייה לקבר נעשית ביום פטירתה.
רחל אמנו נקברה בבית לחם מצפון מערב,בנימין מטודלה היה הראשון שזיהה את האתר של קברה של רחל.
את המבנה המפורסם בו אנו נמצאים היום בנה בשנת 1841 משה מונטיפיורי שקבל זיכיון מיוחד מהסולטן.
המבנה חודש מספר פעמים במימונו של משה מונטיפיורי ויהודה בומבי.
מסופר שרחל אשתו של משה מונטיפיורי הייתה עקרה ומכאן ההזדהות הגדולה של שניהם לחידוש ושיפוץ המקום.
רחל המקראית אומצה על ידי כל הדתות אבל לא הפכה לסלע מריבה.
הסכם אוסלו ובתוכו הסכם וואי בא לתת גישה חופשית לכל הדתות לקבר רחל.
הימין לא הסכים להפוך את המקום לקונצנזוס בינלאומי,הם לחצו על פרס ורבין שלא יסכימו.
בראש קבוצת הלחץ היו חנן פורת ואנשיו גוש אמונים.
הבעייתיות איך יוצרים מסדרון בתוך בית לחם לאוכלוסייה יהודית בלי ליצור חיכוך עם האוכלוסייה הערבית.
עוזי דיין מוצא פתרון ויוצר מסדרון ארוך כמשני צידיו חומות גבוהות ומוגנות.
יצרו קבר שהוא אזור מנותק מבית לחם.
אולמרט כראש עיר רצה והציע להגדיל את ריבונות שטחה של ירושלים עד הקבר, כלומר, הקבר יכלל בתוך תחומי שיפוט ירושלים. ההצעה לא התקבלה.
הקבר מחולק לעזרת נשים ועזרת גברים.
המקום בטוח ומאובטח.

שיירת הל"ה

השלטון בארץ היה בידי הבריטים.
הבריטים הכבידו על תנועת כוחות הלוחמים בכבישים ומנעו תנועת שיירות שהיו חמושות בגלוי ואף החרימו כלי נשק שנמצאו.
בגוש עציון היו באותה עת 450 מתיישבים ולוחמים, בהר טוב היו 14 לוחמים.
האוכלוסייה הערבית באזור חברון ובית לחם מנתה: כ-60,000 איש. הכוחות הערביים היו כוחות לא סדירים, שגויסו בדר"כ בשיטת הפזעה – הזעקת גברים ביישובים לצורך פעילות מלחמתית. הגברים היו מביאים את כלי הנשק שלהם וחוזרים לבתיהם עם תום הלחימה, באותו יום, הציוד הצבאי בגוש עציון היה דל.

כנגד אלפי ערבים מאורגנים בכנופיות וחמושים בתחמושת בלתי מוגבלת, התייצב קומץ מגינים – המתיישבים בגוש עציון ותגבורת מכח ההגנה.
התגבורת לגוש הנצור הגיעה בדרך של שיירות ממוגנות.

ב- 11/12/47 הותקפה שיירת נוסעים ואספקה שנעה מירושלים לגוש עציון. 10 נהרגו בקרב. יתומים ואלמנות ראשונים בגוש עציון.
לאחר מכן ב- 14/1/48 הותקף הגוש ע"י המוני פורעים הערבים. כתוצאה מפעולת נגד מוצלחת של מגיני גוש עציון הונסו התוקפים, בהותירם אבידות כבדות.

המגינים מצאו עצמם במצב חמור. התחמושת וחומרי הרפואה כמעט אזלו, מכשירי הקשר חדלו לפעול כי אזלו כי נגמרו המצברים..

פיקוד ההגנה בירושלים החליט לשלוח את "מחלקת ההר" להביא תגבורת בכח אדם לגוש עציון .

מחלקה שהורכבה מ- 40 לוחמים, אנשי פלמ"ח והחי"ש בפיקודו של דני מס, יצאה בלילה במסע רגלי מירושלים לגוש עציון, אך נאלצה לחזור על עקבותיה.

למחרת בלילה בין ה-15 ל-16 בינואר 48 יצאו שוב הלוחמים לדרכם, במסלול שונה: מהר טוב, כשהם עמוסים בנשק, תחמושת וציוד.
שני לוחמים נשארו במושבה מחוסר נשק, בדרך נפצע אחד הבחורים וביחד עם שני מלווים נאלצו לשוב להר טוב.
35 לוחמים המשיכו לצעוד לעבר גוש עציון, המחלקה היתה מורכבת מ- 18 אנשי פלמ"ח ו- 17 אנשי חי"ש.
רובם סטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים והאחרים טיילים וסיירים ותיקים. על המחלקה פיקד דני מס שהיה קודם מפקדו של גוש עציון.
המחלקה נשאה עימה נשק רב: 4 מקלעי ברן, 16 רובים, 15 תת מקלעים ואקדחים.
70 רימוני יד, כן נשאו עימם תחמושת רבה וסוללות למכשירי הקשר של הגוש וחומרי חבישה ופלסמה
בשל שעת היציאה המאוחרת, קשיי הדרך, לא הצליחו להגיע בעוד לילה.
עם שחר התגלתה המחלקה ע"י הערבים הכפריים, שהזעיקו את ערביי הסביבה ( כ- 2000 איש) וכולם כיתרו את המחלקה.
הלוחמים לחמו בהמוני הערבים, שירו על הלוחמים בגבם, עד שנפלו כולם בקרב.

"עם בוקר ראו יהודים ליד צוריף. זה היה לאחר מה שאירע בכפר עציון. הבהלה לאחר מפלת כפר עציון היתה רבה מאוד ומאות רבות נזעקו להילחם ביהודים. ירו בהם מכל הצדדים והם השיבו אש ולחמו עד אשר אזלה תחמושתם.
האחרון שבהם, והוא פצוע זרק בתוקפיו רימון. לאחר שאזלה התחמושת מידיו עוד זרק בהם אבן ואז הרגוהו. את זאת סיפר אחד שנפצע מהרימון ורסיסי ברזל חדרו לרגלו. הוא נותח בבית חולים בבאר שבע" שייח' ערבי מהנגב שהשתתף בקרב הל"ה מסר בעדותו.

סיפור נפילת הל"ה הביא לזעזוע עמוק- חיים גורי, איש הפלמ"ח שישב אז באירופה כתב את הפואמה:"הנה מוטלות גופותינו" במלון בבודפשט כששמע על מות הלוחמים וחברו הטוב דני מס.
הדפים שעליהם נכתב השיר אבדו וכמעט הושחטו, במקרה התגלו ופורסמו.
שיר זה הפך לאחת מאבני היסוד של טקסי יום הזיכרון.
"ראה הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה.
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
כבים נגוהות אחרונים והערב צונח בהר.
ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה.
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים,
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער…"

אנשי גוש עציון ידעו על יציאת הל"ה בדרך אליהם והמתינו להם.
אולם, עד שעות הבוקר של יום ששי ה-16 בינואר, לא הגיעה השיירה למשואות יצחק, הישוב המערבי ביותר בגוש.
הל לא נשאו עימם מכשיר קשר ולא היה מושג לאנשי ההגנה בירושלים או למגיני הגוש על המתרחש שם.
בשעות אחה"צ שמעו אנשי משואות יצחק יריות מכיוון צוריף והיו בטוחים שאלה אימונים של הערבים.
חוליות סיור יצאו לשטח והופעלו גם מטוסים קלים (פרימוסים) של שירות האוויר לסיור בשטח. (אחד הטייסים היה עזר ויצמן).
הטייסים לא הבחינו במחלקת הל"ה אבל, הבחינו בריכוזי ערבים וכלי רכב במספר כפרים ערביים, גם למחרת נעשו נסיונות למצוא את הלוחמים-
סיורים אוויריים וכוח גדול של החי"ש והפלמ"ח יצאו ב-17 ינואר לחפש את הל"ה לאורך מסלולם המשוער.
ליד בית ג'מאל נתקל הכח בערבים ובקרב שהתפתח נהרג אחד מאנשי החי"ש ושניים נפצעו.
מיד כשהגיעו הידיעות על גורל הל"ה נסוג הכח להר טוב

עוד ביום ששי ה-16/1 הגיעו למשטרת חברון ידיעות על צרות באיזור צוריף, מפקד המשטרה יצא לאיזור ולא ראה דבר.
בערב קיבל ידיעות מרופא שהביא לחברון פצועים ערבים רבים.
הוא לא הצליח לקבל מידע מהפצועים, למחרת יצא שוב לאיזור ובסיוע תושבים מקומיים ורועי צאן ערביים מצא את גופות הלוחמים.
חלק מהגופות היו חבושות (עדות לטיפול חובש במהלך הקרב), ליד חלק מהגופות נמצאו פתקים ופיסות נייר.
הפתקים נמסרו לקצין בריטי שהיה לו קשר לסוכנות היהודית, אך הפתקים נעלמו ולא נמצאו עד היום.
הידיעה על מציאת הגוויות נמסרה למטה ההגנה בירושלים.
הגוויות פונו ע"י ערבים ששוכנעו שלא לפגוע בגופות תמורת 500 מיל לגופה ולאחר שהובהר להם שהגוויות שייכות לאל
משם היו אמורים להתפנות באמצעות משאית.

אולם, למחרת ביום ראשון ה-18/1 חזר מפקד תחנת המשטרה כדי לאסוף את הגופות ובדרך שמע על מתקפה יהודית על הכפר צוריף. כשהגיע גילה שמדובר ב-3 חיילים בריטיים שעברו במקום בטעות ונחשבו ע"י הערבים ליהודים…
הערבים עמדו להוציאם להורג ורק התערבות מפקד המשטרה מנעה זאת.
השמועה על ההתקפה היהודית כביכול עברה במהירות באזור והערבים שאספו את הגוויות נמלאו זעם, השליכו את גופות הל"ה לוואדי, התעללו והשחיטו את הגוויות.
מפקד המשטרה סילק בעצמו את הערבים בסיוע חיילים בריטיים והביא את הגופות לרכב הבריטי.

הפיקוד הבריטי הנחה את המפקד להביא את הגופות לירושלים, אך הוא סבר שנכון יותר להביאן לכפר עציון וכך נעשה.
בלילה עסקו לוחמי הפלמ"ח והחי"ש בזיהוי חבריהם שנהרגו בקרב, למחרת הגיעו הורי הנופלים וקרוביהם, שהוסעו במשוריינים בריטיים לכפר עציון.
עימם הגיעו חברה קדישא ושם נקברו בקבר אחים בבית הקברות של כפר עציון.
את הקבורה אבטח הצבא הבריטי..

כמה חודשים לאחר סיום מלחמת העצמאות בחשוון תש"י 1949 החל מבצע שיזם הרב הראשי לצה"ל שלמה גורן לליקוט שרידי הנופלים בחזיתות השונות, וגופות נופלי גוש עציון ובהם לוחמי מחלקת הל"ה הובאו למנוחות בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

הר חומה

מקור שמה של השכונה הר חומה נובע ממבנה שהוקם על חורבות כנסייה ביזנטית ששכנה במקום.
לוחמי הפלמ"ח שישבו ברמת רחל ונלחמו מול הליגיון, דימו את קיר המבנה מאחוריו התבצרו הירדנים כחומה. ומכאן שם ההר.

בשנות ה- 40 קנתה קבוצת יהודים 130 דונם במקום הנקרא בערבית ג'בל אבו גנים. לאחר הרכישה ייערה קקל את ההר.
במהלך מלחמת העצמאות כבשו את ההר כוחות החלוץ של לוחמי האחים המוסלמים שהגיעו ממצרים ונעו לירושלים.
בשלהי 1948 הועבר המקום לידי הליגיון הירדני.

לאחר המלחמה לא אפשרו הירדנים את כריתת היער, בניגוד למקומות אחרים שכבשו, בהם נכרתו יערות ק"קל.

השטח הועבר לישראל אחרי 1967 והוקמה רשות שתפקידה היה לקנות שטחים מהערבים.
בשנות ה-80 נעשה ניסוי ליישב את ההר אלא שארגון הירוקים התנגד בטענה שזו חגורה ירוקה סביב ירושלים.
ב-1992 פורסם צו הפקעה לאדמות הפרטיות בהר חומה, אשר כ-30% מהן בידיים ערביות.
ב-1995 בזמן ממשלת רבין, תוכננה השכונה, אך הבנייה טרם החלה מסיבות פוליטיות.
בניית השכונה החלה ב-1997 בזמן ממשלת נתניהו וגרמה לסערה, אולם למרות המחאה החלה בניית השכונה.
ב1996 סגן ראש העיר ירושלים שמואל מאיר נהרג בתאונת דרכים ואהוד אולמרט ביקש לקרוא לשכונה על שמו של חבר העירייה שדחף להקמת השכונה.
כיום שמה הרשמי: חומת שמואל.
הכניסה הראשית לשכונה היא דרך "שדרות שמואל מאיר" מכיוון דרך חברון.
מהר חומה יוצא כביש להרודיון שמחבר את ישובי מזרח גוש עציון לירושלים.
בשכונה גרים כ- 30,000 תושבים. חלקם דתיים לאומיים ורובם חילוניים.
השכונה שוכנת על הר בדרום-מזרח העיר.
מצפון לה שוכנים הכפרים אום טובא וצור באהר ואדמות קיבוץ רמת רחל.
מצפון-מזרח לשכונה נמצא מתחם גבעת הארבעה.
מדרום וממזרח לשכונה הוקם עוטף ירושלים.
וכך מהווה השכונה את הגבול הדרום-מזרחי של העיר.
בשל גובהה צופה השכונה על מדבר יהודה וההרודיון.
שיא גובהה 750 מ' מעל פני הים.
בשכונה יורד פחות שלג מאשר בירושלים בשל סמיכותה למדבר יהודה.