סיורים מודרכים בהר הרצל ויד ושם

הר הזכרון הוא הר הרצל, באתר יד ושם יש בו הרבה תחנות כמו – המוזיאון, אוהל יזכור, יד לילד, גינת חסידי אומות העולם.

מוזיאון יד ושם

המוזיאון נחנך בשנת 2005 . המתכנן הוא משה ספדי. הבנייה האורכית שומרת על מבנה ההר . הצורה מזכירה סכין ארוכה החותכת בהר כמו שהשואה חתכה בעולם היהודי. הצבע הבולט הוא אפור.
המוזיאון מתחיל בתמונות הלקוחות מהווי יהודי אירופה ובסרטון הלקוח מקטעים שונים באורך 12 דקות הצליחו לשקף מיגוון גדול של יהודים . חלקם דתיים וחלקם חילוניים, גברים , נשים, ילדים ומבוגרים. יש נגנים ויש מורים . המטרה היא להראות את חייהם שהיו לגמרי כמו חייהם של משפחות לא יהודיות באותו הזמן. בהמשך ישנן תמונות שצולמו בסוף המלחמה , ספטמבר 1944 ע"י הרוסים המשחררים . אז נראית הזוועה האמיתית – גופות גופות המוטלות על גזעי עץ שהיו אמורים להישרף אך לא הספיקו. בסמוך לגופות נמצאו החפצים האחרונים אותם הקורבנות נשאו בכיסיהם כמו תמונות, כתובה, מכתבים ועוד.. תמונה זו מעצימה ומפגישה את החיים לצד המתים.
המבנה בנוי כמסדרון אורכי עם ירידה במיפלס ,ללמדינו עד לאיזו רמה ותחתית ניתן היה להגיע. לאורך המסדרון ישנם שברים ומשברים המובילים לאירועים קשים יותר.
השבר הראשון הוא שריפת ספרים המנוגדים לנאציזם (יהדות, סוציאליסם, בולשביזם..) היינריך היינה אמר " במקום בו שורפים ספרים סופו שישרפ גם אנשים". ואומנם הוא צדק.
בהמשך נמצא השורש לשנאת היהודים . בעבר השנאה והרדיפה היו על רקע דתי . הדת מיוצגת ע"י 2 פסלים נשיים . האחת הסינגוגה מיצגת את היהדות = אישה כפופה, עם שרביט שבור, עיניה מכוסות כי היא אינה יכולה לראות את האמת הדתית שהיא הברית החדשה. והשנייה –אקלקסייה המיצגת את הנצרות, דמות זקופה, נאה , בעלת שרביט. כיום השנאה ליהודים היא לאומנית וההוכחה לכך הוא דרייפוס. קצין בצבא הצרפתי המואשם בבגידה, בדומה לבגידתו של יהודה איש קריות.
האנטישמיות הגזענית של הנאציזם הייתה באירופה הנוצרית , כי שם חינכו לשנאת היהודים כפי שזה בא לידי ביטוי במשחקי קופסה בשם "יהודים החוצה". מטרת המשחק הייתה לגרש את היהודים מחוץ לגרמניה ולא משנה לאן, בדומה למציאות הרוצה לשחרר את גרמניה מיהודים. ישנם שלטים הקוראים ליהודים לצאת לפלשתינה.
מצבם של יהודי גרמניה היה טוב מאוד ואולי מצוין. זאת ניתן לראות ע"י חדר בבית יהודי המרוהט בטוב טעם עם ציורים, ספרייה ובה ספרי יהדות לצד ספרי הגות ופילוסופייה גרמניים כמו גיטה, מרטין בובר ועוד.. חנוכייה ופמוטים לשבת, פסנתר, שולחן עבודה עם טלפון . רצפת פרקט. היהודים ראו את עצמם גרמנים בני דת משה. הם שירתו בצבא והיו בעלי מקצועות חופשיים. לפיכך בשנת 1933 חוקק 'חוק הפקידות' = אשר קרא לפיטורי יהודים בכל המוסדות והמשרדים (רופאים, עורכי דין, מורים, פקידים …). היהודים הגרמנים שהספיקו לעזוב אמרו שהם חיו בגן עדן , אך היה זה גן עדן של שוטים. הם תמיד קיוו שיהיה פחות טוב אבל עדיין סביר. היו שוטים אופטימיים. בנוסף חוקק גם חוק האוסר על קניית מוצרים בחנויות היהודיות= חרם כלכלי.
בשנת 1935 חוקקו 'חוקי נירנברג' המגדירים מיהו אזרח גרמני. ע"פ החוק יש סולם בהירכייה. הראשונים הם הגרמנים, אחריהם ה נורמנדים, האנגלוסקסיים, הלטינים, הסלביים, הצוענים והאחרונים ברשימה = היהודים. חוק נוסף הוא החוק להגנת הדם הגרמני – האוסר על נישואי תערובת. ליהודי אסור להעסיק עובדת גרמנייה מתחת לגיל 45 שנה. אסור להחזיק בדגל גרמניה. ויהודי מוגדר כיהודי מי ש 3 מתוך 4 הסבים/סבתות היה יהודי. כלומר גם בני התערובת = מישלינג נחשבו כיהודיים . כבר מתחילים להקים מחנות ריכוז בגרמניה , בשנת 1936 נראה שהמצב נרגע בגלל האולימפיאדה שהתקיימה בברלין. אך אחריה המשיכו להקים מחנות ריכוז.
שנת 1938 –תרצ"ח ,נחשבה לשנת הגורל כי בשנה זו הנאצים פלשו לאוסטרייה וסיפחו אותה. אייכמן מקים את 'המשרד להגירה יהודית' . באוסטרייה הם יכולים להרשות לעצמם את תחילת ההגירה בכפייה.-גירוש. בשנה זו מתכנסת ועידה בינלאומית בעיר אוויאן הדנה בגורל יהודי אירופה, הוועידה נכשלת מחוסר מציאת פתרון לבעייה היהודית. היהודים גורשו לגבול אך אין מדינה שתקלוט אותם ולכן הרשל גרישפן מוציא את כעסו ויורה בשגריר הגרמני בצרפת. הנאצים חיכו להזדמנות ובליל ה 9 בנובמבר החלו פורעים, רוצחים ובוזזים בחנויות היהודים בגרמניה = ליל הבדולח.
גרמניה שהייתה מדינה תרבותית ,ובה יהודים משכילים וידועים כמו – זיגמונד פרוייד, אלברט איינשטיין, מרטין בובר ועוד רבים , דווקא כאן פורצת המלחמה. בערב המלחמה , יהודי גרמניה מהווים % 1 מתושביה ואילו יהדות פולין מהווה % 10 מתושביה.
השבר השני – הפלישה לפולין תחילת ספטמבר 1939. הנאצים בפולין נתקלים ביהודים שונים במראיהם, היהודים דומים ליהודים המופיעים בתעמולה הנאצית. לבושים שחור, בעלי זקנים והם מחליטים לשחק 'במשחק הזקן' ע"י משיכת הזקן תוך כדי תלישת העור ולפעמים בגזיזת השיער. תחילת סימון היהודים ע"י טלאי צהוב (בוורשה לא היה טלאי צהוב אלא, בד לבן עם מגן דוד הקשור על הזרוע. תחילת החרמת הרכוש היהודי .
השבר השלישי – המעבר לגטאות המומחש ע"י עגלה . אבני המדרכה נלקחו מוורשה. הגטאות היו רק במזרח אירופה. ישנה התייחסות לכלל אירופה:
בהולנד- נרצחים % 80 מיהודי הולנד, כי שם הייתה מפלגה נאצית. זה לא נכון לחשוב שההולנדים הצילו יהודים. מונצח סיפורה של אנה פרנק.
בצרפת- המרשל פטן משתף פעולה עם משטר וישי , אך בכל זאת העם הצרפתי עזר , ניצלו כ % 80 מיהודי צרפת. ההבדל ביניהם נובע מהגאוגרפיה- צרפת היא ארץ גדולה ויהודי צרפת יכלו לברוח לספרד ופורטוגל . ואילו ליהודי הולנד לא היה לאן לברוח.
גטו לודג'= בעבר העיר הייתה בפולין אך כיוון שסופחה לגרמניה ,שינו את שמה לליצמנשטאט. בשנת 1940 פולין חדלה מלהיקרא פולין והיא מחולקת ל 3 חלקים. החלק המזרחי מסופח לרוסייה. החלק המערבי מסופח לגרמניה והחלק המרכזי הופך להיות איזור תחתית הנקרא = גנראלגוברנאמן. (ג"ג). בעיר זו הוקם הגטו הראשון והוא גם הגטו האחרון שהושמד כי העיר הייתה עיר תעשייה וטקסטיל ולכן האינטרס הנאצי היה להחזיק אותה פעילה וחיה לצרכיהם כמו – תפירת מדים, מעילים, מגפיים ….
יו"ר היודנראט היה חיים רומקובסקי הזכור בגלל הנאום שנאם בשנת 1942 "אקציית הילדים".
גטו וורשה= העיר נמצאת באיזור ג"ג. במקום ישנו פנס רחוב, כביש ומסילת ברזל רכבת המשרים אווירה של העיר. בגטו היו חייבים לשרוד ולכן לצד האפל של הגטו יש גם תרבות, תנועות נוער תיאטרון … (יש סרטון מומלץ לתיירים).
יו"ר הגטו היה אדם צ'רנאוקוב , הוא לא יכול היה לעמוד בלחץ ובכאב ולכן בחר להתאבד.
גטו טרזנשטאט = נמצא בצ'כיה. לשם הובא העשירון העליון של יהודי גרמניה ששיחקו בסרט תעמולה נאצי מבוים , המראה את מחנות הריכוז כבית הבראה עם תנאים ופינוקים אך האמת המרה נמצאת בציורי האנשים שציירו את מראות הזוועה אותם ראו וחוו. לאחר הסרט היהודים נלקחו ונרצחו.
השבר הרביעי – מבצע הפלישה לרוסיה =המכונה מבצע ברברוסה ביוני 1941 .
השם נלקח מהמלך הגרמני ברברוסה בדרכו להצלת הקבר המקודש לנצרות במסעי הצלב לא"י. הפעם זו מלחמה אידיאולוגית. הבולשביזם מדומה ומושווה ליהדות ולכן יש להשמידו. למבצע זה הוקמו קבוצות הביצוע הנקראות "איינזנגרופים " , שתפקידם היה לבצע את המשימה. הם ריכזו את היהודים ומתנגדי המשטר הנאצי. הובילו אותם ליערות. שם היהודים הוכרחו לחפור בור גדול ולעמוד בתוכו או לידו. הגרמנים היו יורים בהם ולבסוף היו מכסים בחול את קברי האחים. גייא ההריגה המרכזיים והמפורסמים הם באבי- יאר ופונאר. בשיטה זו נרצחו רבע מהנספים כ- מיליון וחצי אנשים!!!!
גם המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני היה אורח מבוקש אצל הנאצים. בשנים 1941-45 הוא שהה בברלין ונפגש עם היטלר . הוא חיכה ליום בו רומל יפלוש ויכבוש את פלסטין ,ביום זה הוא יחזור כדי לעזור לצבא ה אס. אס בביצוע הפתרון הסופי בא"י.
בועידת ואנזה שכונסה בתאריך 20/1/1942 נפגשו קצינים עם אישי ציבור ממשלתיים ,כדי לתאם ביניהם. הפתרון הסופי כבר החל בשנת 1941. האדריכל לפתרון היה היידריך, מפקדו של אייכמן. שם נמצא המיפוי של יהדות אירופה. הדף מחולק לשניים. בחלק העליון מופיעות המדינות הכבושות עם מספר היהודים שעדיין נמצאים. בחלק התחתון נמצאות המדינות שעדיין לא נכבשו ולכן מספר היהודים שיוצאו להורג הוא רק בהסכמת הממשלות. ממשלת דנמרק לדוגמה התנגדה ולא שיתפה פעולה כלל עם הנאצים. להיפך רבי ם עזרו ליהודים לברוח ולהסתתר תוך סיכון חייהם וחיי משפחותיהם.
מתקני ההשמדה-
מטרת מחנות ההשמדה הייתה להשמדה בלבד!!!
אין פה סלקצייה כי לא נשלחו לעבודה. כולם הובאו לתאי הגזים בצורה כזו נרצחו כ 870 אלף איש. הצליחו להינצל 70, כנראה היו העובדים במחנות המוות.
מחנה אחד =חלמנו בשטח המסופח לגרמניה. שם הורעלו בגז בתוך משאיות.
המחנות סוביבור, טרבלינקה ובלש'ץ היו בג"ג שהובלו ברכבות ונרצחו במחנות. רוב יהדות פולין נרצחה במחנות ההשמדה.
שאר יהודי העולם הובלו למחנה העבודה וההשמדה= בירקנאו= אושוויץ.(נמצא בחלק המסופח לגרמניה. ). מחנה זה היה גדול מאוד והכיל כ 50 מחנות קטנים. אל המחנה הייתה נכנסת רכבת וזו הייתה תחנתם האחרונה. שם הייתה סלקציה מי לעבודה ומי לתאי הגז ( ציקלון בי ) ומשם פונו ההרוגים למשרפות (קרמטוריום).
במחנה אושוויץ נרצחו כ מיליון יהודים ומאה אלף לא יהודים.
מרד גטו וורשה-
בגטו וורשה היו 2 קבוצות נוער יהודיות. האחת נקראה אי"ל = ארגון יהודי לוחם- של השומר הצעיר בפיקודו של מרדכי אנילביץ. והקבוצה השנייה נקראה אצ"י = ארגון צבאי יהודי , משוייך לתנועה הרביזיוניסטית. מפקדו היה פבל פרנקל. ידוע ששני האירגונים לחמו נגד הנאצים (אם כי לא היו ידידים אלה לאלה ). נשאלת השאלה ,מדוע הדמות המפורסמת מהמרד היא דמותו של מרדכי אנילביץ ? התשובה היא פשוטה מאוד. ראשית – לא נשארו ניצולים מקבצת אצ"י . שנית – תלוי בנקודת המבט וההזדהות של כותב ההיסטוריה . משה ארנס בספרו "דגלים מעל הגטו" מנסה לאזן את ההיסטוריה.
המרד פרץ בתאריך שבו הנאצים רצו להשמיד את הגטו , כלומר בתאריך – 19/4/43עד לתאריך 16/5/45 בו נפל הגטו.
השבר החמישי – תחתית של משאית שהובאה ממחנה מיידנק, עליו הניחו את הגופות ושרפו אותם. הנאצים השתדלו להעלים ריאיות, אך העולם ידע ולא עשה דבר. גם האפיפיור ידע ולא יצא באמירות חד משמעותיות. טייסי בנות הברית צילמו את המחנות ובכל זאת לא הפציצו את הדרכים ומסילת הרכבת שהובילו לשם.
אולם חסידי אומות העולם- מקום להנצחת האנשים הטובים שסייעו להציל את היהודים שלא על מנת לקבל תמורה כמו אזרחי דנמרק, שינדלר..
השבר השישי- עקשנותם וכוחם של הגרמנים שלא נשברו ולחמו עד הרגע האחרון. מלחמתם של בעלות הברית עם הפלישה לנורמנדי ולצפון אפריקה.
התמונות הנוראיות שנראות צולמו ע"י משחררי המחנות-ניצולי שואה מפורסמים כמו אלי וייזל – חתן פרס נובל לשלום שנפטר השבוע, קצטניק- שהיה עד במשפטו של אדולף אייכמן. יחיאל דינור- סופר השואה ועוד…
הרב לאו נראה בתמונה בה שוחרר מחנה בוכוולד ילד יחידי בן 9 בעולם המבוגרים. הוא כתב את ספרו 'אל תשלח ידך אל הנער'.

שבר נוסף שהיה צריך להוסיף הוא צעדות המוות- הכוונה היא ליהודים שהלכו מאושוויץ למחנה אחר בחורף הקר והקשה של פולין וגרמניה.
השבר השביעי- הבנת מיימדי האסון בעזרת מפה המראה כמה היו וכמה נשארו.
המוזיאון מסתיים בהכרזת מדינת ישראל בתל אביב עם הקלטה של ילדים ששרו את שיר התקווה בשנות ה- 30. ילדים אלו ניספו במחנות. כאן למעשה נראה הקשר בין השואה לתקומה. בנוסף מוזכרים הפרעות ועלילת הדם שנעשו ביהודי פולין שחזרו לעיר מולדתם לחפש קרובי משפחה.
המוזיאון מסתיים בעליה טופוגרפית ולעינינו נפרש נופה של העיר , עולם ירוק ויפה יותר. תקומת עם ישראל בא"י.
הליכה להיכל השמות , על המבנה כתוב "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם, טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת; שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת." ישעיהו פרק נ"ו פסוק 5.
בהיכל רשומים מעל 420 אלף שמות ופנים המייצגים את כלל היהדות. למטה ניתן לראות את סלעי ירושלים החשופים ללא שמות לאלו שלא נותר שריד. יש גנזך עם קלסרים ומאות אלפי שמות.
שדרת חסידי אומות העולם – כדי להיחשב חסיד אומות העולם צריכים להיות 4 קריטריונים : לא יהודי, הציל נפשות, ללא תמורת כסף / תמורה ותוך כדי סיכון . בגן ניטעו כאלפיים עצים לזכרם. והוכרו יותר מ 26 אלף אנשים. בשנים האחרונות מוכרים יותר ויותר עד 500 איש בשנה. כיום כבר לא נוטעים יותר עצים, אלא קבלת תעודה, מדלייה לוחית ויכול להגר לא"י. בתחילה העץ הנבחר היה חרוב כי הוא הסמל לעתיד כפי שמספר המדרש אני נוטע כדי שלבני יהיו פירות. עצים נוספים הם הזית כסמל לשלום ואורן הסלע. הדמויות המפורסמות הן ראול ויינברג ואוסקר שינדלר. בנוסף ניטעו עצים גם למלך דנמרק ששימש דוגמה וגם לעם הדני שעזר וסייע ליהודים בתקופה אפילה זו. (כאשר היהודים חזרו לארצם מצאו את בתיהם ).

רחבת הטקסים ביד ושם

פה מתחיל הטקס המרכזי לשואה ולגבורה. בחזית ישנו העתק כמעט מדויק של הפסל הנמצא בוורשה שפיסל נתן רפפורט. את האנדרטה בוורשה חנכו חמש שנים לאחר המרד – 19/4/48.
מימין – נראית קבוצת יהודים המובלים לכיכר המשלוחים. ילד עם פנים של מבוגר. ניתן לראות את קסדות הנאצים ללא הפנים כי לא היו אנושיים. ומשמאל- המורדים ובמרכז מרדכי אנילביץ. הפסל מעצים את הגבורה של המורדים. ליד הפסל כתוב "בדמייך חיי" הלקוח מהתנ"כ ומופיע גם בהגדה של פסח.
יום השואה מסתיים בטקס הנערך בקיבוץ לוחמי הגטאות.
הליכה במסלול הגן. ישנו קרון אותנטי , קרון בקר אליו הוכנסו 100 איש. הקרון נמצא מעל תהום בדרך אל הסוף ואל האבדון. מי שבתוכו לא יודע לאן הוא מובל- מכאן ללמדינו שלא יכלו להבין ולא יכלו להאמין.
בדרך לגן חסידי העולם- משנות ה-80 הפסיקו בנטיעות העצים והחלו בחריטת שמותיהם על גבי לוחות. החלוקה לפי שמות הארצות.
הליכה "לבקעת הקהילות" – אפשר להגיע גם ברכב.
בכניסה יש מודיעין המסייע להגיע אל הקהילה המבוקשת. (העירות ממוספרות). זהו המקום הנמוך והרחוק ביותר. הבקעה בנוייה בצורת מבוך להראות שהיהודים נדדו מקום למקום. האדריכלים דן צור וליפא יהלום הנציחו את הקהילות שנפגעו בשואה באירופה ובצפון אפריקה, כ- 5 אלפים קהילות. ערי מחוז גדולות ועיירות בסביבתן. הסדר הוא ע"פ מפת אירופה. הבקעה ממחישה את חזון העצמות של יחזקאל.
אנדרטה לחיילים היהודיים ששירתו במלחמה .
אנדרטה בצורת עץ לזכר הפרטיזנים. בסמוך שיר הפרטיזנים שכתב הירש גליק.
אוהל יזכור- זהו המקום בו מתקיימים הטקסים הרישמיים. יש את נר התמיד , ומצבה ,מתחת לאבן נמצא אפר שהובא מהמשרפות. על הרצפה רשומים שמות אתרי השואה גאוגרפיים וטיפולוגיים. אושוויץ נמצא במרכז ומסביב רשומים מחנות ריכוז, מחנות השמדה, בורות המוות, גטאות.
האפיפיור יוחנן פאולוס ה 2 שהיה ממוצא פולני , הגיע ליד ושם , דיבר ולחץ את ידיהם של 6 ניצולי שואה . הוא גם זכר את האירועים הקשים. הוא קרב את היהדות לוותיקן.

הליכה ליד לילד ביד ושם- עמוד הגבורה.

את האולם הנציחו הוריו של הילד עוזיאל שפיגל . עוזיאל נספה בשואה והוריו רצו להנציח את שמו אך כיוון שההנצחה היא כללית, מופיע דיוקנו של עוזיאל רק בכניסה. באולם יש נר זכרון והרבה מראות הממחישות אין ספור נרות ואין ספור נספים. בזמן ההליכה נשמעים ברקע שמות הילדים שנספו בשואה.
אנדרטה לזכר מיליון וחצי ילדים שנרצחו בשואה. האומן משה ספדי בחר לייצג את הילדים כעמודים גדועים שעדיין לא מיצו את חייהם. יש גם עמודי ברזל המראים תחילת בנין שלא נבנה ולא יסתיים לעולם.
אנדרטה לזכר יאנוש קורצ'אק- יהודי שנולד בשם הנריק גולדשמיט. היה פדגוג דגול ואוהב בריות. מאמין בטוב שבכל אחד. נהג להשתמש בשמו הספרותי. דיבר בגובה העיניים ובגובה הילדים ולכן בפסל הוא עומד בגובה הילדים. היה בארץ מספר פעמים . יצא עם הילדים ומנהלת בית היתומים הגב' סטפה וישנצקה לדרכם האחרונה ברכבת.

הליכה בשביל המחבר בין יד ושם להר המנוחות- המדרגות נמצאות בסמוך לשער הכניסה. החיבור נעשה לפני 13 שנה (2003). החיבור של הרעיון משואה לתקומה.
יש כאן מספר תחנות : חיזיון אורקולי על הרצל 50 דקות. חלקת גדולי האומה. בית קברות צבאי . "אנדרטת הנצר האחרון" = אנדרטה ל 147 ניצולי השואה שלחמו ונפלו במלחמת העצמאות. הפסל מיכה אולמן המחיש זאת ע"י בניית בית הפוך. בית שיכלו להקים ולבנות פה בא"י אך לא שרדו. כאשר דלת הכניסה של הבית מפורקת ורחוקה ועליהם רשומים שמות הנופלים.
ניתן לראות פה 4 שלבים : 1949 הבאת עצמותיו של הרצל להר.
חנוכת בית הקברות הצבאי.
בשנת 1952 נפטר שר האוצר- אליעזר קפלן והוא הראשון שהובא לחלקת גדולי האומה. משנה זו הוחלט שיקברו בחלקה זו רק ראשי ממשלה, נשיאי המדינה ויושבי ראש הכנסת. יוצאי דופן הם: אליעזר קפלן וטדי קולק.
בשנת 1953 החליטה הכנסת על הקמת יד ושם.

מוזיאון הרצל-

מתחיל בפריז בסוף המאה ה-19. דו שיח בין במאי לשחקן . על השחקן להכיר את הרצל כדי שיוכל לשחק את דמותו ומכאן הסיפור מתחיל. למשפחתו של הרצל אין שרידים כי כולם נפטרו (שיגעון או התאבדות נספו בשואה).
על ההר קברו של הרצל. (גם זאב ז'בוטינסקי נמצא כי הקים את הציונות הרביזיוניסטית).
רחבת הטקסים – הדלקת המשואות ביום העצמאות
חלקת גדולי האומה-
היכן קבורים גדולי האומה שלנו ???
ראשי הממשלה :
בן גוריון= שדה בוקר, משה שרת = תל אביב. לוי אשכול = הר הרצל. גולדה מאיר = הר הרצל. יצחק רבין = הר הרצל. מנחם בגין = הר הזתים. יצחק שמיר = הר הרצל. אריק שרון = חוות השיקמים. (ברק, אולמרט, נתניהו ???)

הנשיאים:
חיים וויצמן = רחובות.. יצחק בן צבי = הר המנוחות. זלמן שזר = הר הרצל. אפרים קציר = רחובות. יצחק נבון = הר הרצל. חיים הרצוג = הר הרצל. עזר וייצמן = אור עקיבא, לאחרונה נוסף לחלקת גדולי האומה הנשיא התשיעי שמעון פרס ז"ל.
ישנה פינה לזכר ניפגעי פעולות האיבה – הטקס המרכזי הוא ביום הזיכרון לחללי צה"ל בשעה 13:00. מחולק לעשורים ולפי סדר א-ב. הראשון שמופיע הוא שלמה זלמן צורף שנרצח בעיר העתיקה בשנת 1851. היה ממחדשי הישוב האשכנזי.
בית העלמין הצבאי- נחנך בשנת 1949. לכאן הועברו עצמותיהם של חללי המערכות . זהו גם בית קברות ממלכתי וגם בית עלמין עם פינות שלא קשורות למערכות ישראל. כמו פינה לזכר צנחני הישוב, פינה לזכר חיילים יהודיים שנפלו במלחמת העולם ה 2. פינה למחתרת ניל"י, לעסק הביש, לכ"ג יורדי הסירה ועוד..
ישנה גם פינה לחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע. הטקס מתקיים בכל שנב בתאריך ז' באדר כי זהו יום פטירתו של משה רבנו שגם מקום קבורתו לא ידוע. פינת הרובע היהודי בתש"ח – צעיר הנופלים הוא ניסים גיני בן ה 10 .
בעבר הייתה אחידות בקברים, אך כיום ניתן לראות שוני .
ישנה גם אנדרטה ליהודי אתיופיה שלא שרדו את מסע העלייה לא"י. האנדרטה בנוייה בצורת אוהל אתיופי. מידי שנה ביום כ,ח באייר יום ירושלים מצוין יום הזיכרון של העדה הקרוייה "בייתא ישראל".

סיפור יהודי דנמרק במלחמת העולם השניה

בתוך החשיכה הגדולה של השואה –אור קטנטן נצנץ באפלה.

אימי בת ה-9 הסתתרה יחד עם כל משפחתה בתוך בטנה של סירת דייגים, בציפייה של שעות ארוכות לצאת אל הים כדי להיות מוברחים לשוודיה. לפתע הגיח בעל מדים למקום המסתור. כולם היו בטוחים שהתגלו וזהו סופם המר. בעל המדים החל לדבר בדנית ואיחל להם דרך צלחה. הוא היה שוטר דני!

לדנמרק גבול משותף עם גרמניה – יבשתי וימי. דנמרק קטנה כגודלה של ישראל.

9.4.1940 כיבוש דנמרק ונורווגיה, במקביל להקמת הגטאות בפולין.

גרמניה: "זהו לא מעשה עוין. הגנה מפני פלישה של אנגליה"- הסכם אי התקפה כשנה קודם – מעין נייטרליות.

אוטונומיה: משרדי הממשלה מנהלים את ענייניה הפנימיים של המדינה.

המלך כריסטיאן העשירי ממשיך לרכוב ברחובות כסמל עצמאות

כלכלת דנמרק לא נפגעה. המשך יצוא חקלאי לשטחי גרמניה ולאירופה (בריטניה)

הסידור שירת את האינטרסים של הגרמנים:

• תנאים ומזון טובים לכל מי שהיה מוצב שם
• אספקת מוצרים חקלאיים לגרמניה
• ארץ כבושה "לדוגמה"

בזכות עמידה איתנה של הממשלה ושל העם – היהודים נותרים שווי זכויות.

הגרמנים מעלים את הנושא שוב ושוב – תגובת הממשלה נחרצת. אין טלאי צהוב.

ברור לגרמנים שפגיעה ביהודים תפגע באיזון העדין שהושג. מחכים לניצחון הסופי.

כל חקיקה או פגיעה ביהודים – פגיעה בדנמרק וערכיה. רוח לאומית, לאומנית.

1942

• בועידת ונזה החלטה לדחות את הטיפול ביהודי דנמרק.
• היטלר נעלב מתגובת המלך לברכת יום הולדת.
• שגריר גרמניה הוחלף לקצין גסטאפו אכזרי – ורנר בסט.

1943 קיץ

• התארגנות מחתרת: שביתות, חבלה במפעלים משתפ"ים, הריסת פסי רכבת.
• גרמניה הכריזה על מצב חירום.
• הממשלה התפטרה. מנכ"לי משרדי ממשלה ממשיכים לנהל את המדינה במגבלות.
• המלך במעצר בית.
• בפקודת היטלר: הכנות לגירוש היהודים
• איסוף שמות וכתובות כל הקהילה היהודית בדנמרק, גם פליטים מגרמניה.
• ראשי הקהילה, כולל הרב הראשי במחנה מעצר בתוך דנמרק.

צוות של אייכמן הגיע בסוף הקיץ (סוף ספטמבר).

אוניות עוגנות בנמל קופנהגן כדי להעביר 5000 יהודים מגורשים לטרייזנשטאט בצ'כיה.

תאריך היעד לגירוש: 1 באוקטובר – חג שני של ראש השנה. כולם ישהו בבתיהם.

הדלפות ערב ראש השנה:

• בכיר גרמני מדליף לדוקוויץ
• מדליף הלאה לפקיד דני בכיר
• מדליף לראשי הקהילה שאינם מאמינים בתחילה, אבל מודיעים בבית הכנסת:
• להתפנות מיד מהבתים
• למצוא מסתור
• להעביר הלאה

אנשים מצאו מסתור בבתי חולים, אצל חברים לא יהודים, אצל אנשים שלא הכירו.

מעטים לא רצו / לא יכלו לעזוב את ביתם (למשל זקנים), והיו מעט מאד הלשנות שהביאו למעצר.

רוח העם היתה חזקה מאד בהתנגדות, ובמתן עזרה ליהודים:

• המלך הכריז על הצורך לסייע בהברחתם מדנמרק
• כמוהו ראשי הכנסיה
• האוניברסיטאות נסגרו לשבוע כאות מחאה ולהגשת עזרה ע"י סטודנטים ומרצים
• מלך שוודיה הכריז על נכונות ארצו לקלוט את כל יהודי דנמרק

יחד עם המחתרת קמה התארגנות של אזרחים ודייגים אמיצים, שכולם פעלו ביחד, תוך סיכון חייהם, כדי להבריח את כל היהודים באניות וסירות דייג במיצרים הסוערים והשורצים שוטרים גרמנים.

תוך כשבועיים הצליחו להבריח כ-7200 יהודים.

כ-500 יהודים נעצרו ונשלחו לטרייזנשטאט.

בכך לא תם סיפורו של העם הדני והקהילה היהודית:

מנהלי משרדי הממשלה המשיכו במחאות ומו"מ בלתי פוסק והתעקשו לשלוח לעצורים שלהם משלוחי ביגוד ומזון – אלה אכן הגיעו!

כמו כן הגיעה משלחת של משרד החוץ עם הצלב האדום לבקר במחנה טרייזנשטט "לדוגמה"- יהודים אלה לא נשלחו להשמדה.

שיירת האוטובוסים הלבנים של הצלב האדום, במעורבותו של ברנדוט, הסיעו  את אותם יהודים מטרייזנשטט דרך כל גרמניה לשוודיה.

ההתגייסות הכוללת של המדינה ושל העם היתה כדי לעזור לאחים בעת צרה.

סוף דבר. המחתרת הדנית עמדה על קבלת אות חסידי אומות העולם כאחד: העם הדני.

סופר ע"י מיכל גלברט חברתי לקורס מורה דרך(פרדס חנה)