סיורים בירושלים בתקופת בית ראשון

מקום: כתף הינום, מתחת לכנסיית סנט אנדרוז הסקוטית. הכניסה ממרכז בגין.
אנחנו מול מערת קבורה, מרבות הסובבות את העיר ירושלים בימי מלכי יהודה

עזרים: תנ"ך, ברכת הכוהנים, תמונה של גלילי הכסף שנמצאו אינסיטו.
באותה תקופה קברו את המוני העם בקבורת שדה רגילה. לעשירים ונכבדי העם חצבו מערת קבורה. היהודים תמיד קברו מחוץ לעיר. תחום העיר עבר על הגבעה ממול, הגיא מלא הסחף שימש לעיבוד חקלאי, וכאן, במרחק מספיק, מעבר לשטח החקלאי – קברו את המתים, לפי כך אפשר לדעת את תחומה של העיר בעת ההיא.

שיטת הקבורה בימי בית ראשון.
מערת קבורה משפחתית, שבה נקברו בני המשפחה לאורך דורות רבים. המערה מחולקת למספר חדרים ובהם מעין מדפים, משכבי ראש (מדף עם שקע לראש) שגופת הנפטר הונחה עליהם. המערה נסגרה באבן גולל, ובאו לבדוק אחרי 3 ימים שהאדם באמת נפטר (ישוע). בתום כשנה, לאחר שהתכלה הבשר, נהגו לפַנות את המשכב מן העצמות ולהוסיף אותן לערימת העצמות של בני המשפחה שמתו קודם לכן לתוך מעין "קומה תחתונה" – המאספה.
נוהג זה של איסוף העצמות לערימה אחת הוא המקור לביטויים המקראיים למוות:
"נאסף אל אבותיו", או "שכב עם אבותיו". (תנ"ך) יחד עם הנפטר היו מניחים כלי מנחה ותכשיטים.
סביב העיר כ-120 קברים מהסוג הזה. בכל הקברים לא נמצא דבר – הכל נגנב ע"י שודדי קברים.

מערת קבורה מספר 25
אנחנו רואים לפנינו מערכת של 5 משכבי ראש. אחד מהם עם שישה שקעים, כלומר מקום לשישה מתים בו זמנית. באקראי נתגלה פה "אוצר". ברעידת אדמה נפלה חלק מתקרת המערה וכך הסתירה את המערה. שודדים חשבו שאין פה כלום, עד שבעת חפירות בראשות גבי ברקאי, נער נתקל בכד חרס – ומשם המשיכו לחפור ומצאו מאספה שלמה.
הממצאים במאספה-במאספה נמצאו עצמות של 95 אנשים,  כ-1000 חפצים שונים: כלי חרס רבים, כ-100 תכשיטי-זהב וחפצי-כסף, חותם עברי ומטבע קטנה.
הממצא המיוחד והחשוב ביותר – שני גלילי כסף קטנטנים, כנראה קמעות. תוך 3 שנים הצליחו לפענח את תוכנן בלי להרוס את לוחיות הכסף המגולגלות: חרותה בהם ברכת הכוהנים מקוצרת- זהו הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא – מן המאה ה-6 לפנה"ס.
(המגילות מן המאה ה-2 לפנה"ס). (ברכת הכוהנים, תמונה של גלילי הכסף) כך מקבורת המתים אנו למדים הרבה על החיים בתקופות קדומות.
********************************************************************************************************************************

קבורה בתקופת בית ראשון בירושלים:
לפי המסורת היהודית הקדומה אדם לאחר מותו חוזר אל האדמה. למה שהוא נוצר ממנו.
איפה אפשר לקבור מתים בירושלים?
קודם כל האדמה צריכה להיות בארץ ורצוי היה להיקבר בקבר האבות. יעקב מבקש להביא את עצמותיו לארץ. כך גם את עצמותיו של יוסף.
מתים לא נקברו בתחום החיים. הקבורה נעשית מחוץ לגבולות העיר. הטומאה מורחקת החוצה. ממערכות הקבורה אפשר ללמוד עד איפה הגיעו גבולות העיר, היוצא מן הכלל הוא דוד המלך, שעליו כתוב שנקבר בעירו.
אי אפשר לקבור באדמות חקלאיות ובעמק בגלל שיש שם סחף, והעצמות עלולות להחשף. לכן חיפשו גבעות. בהן חצבו מערות קבורה אם אפשרות לאיחסון יותר ממת אחד בבת אחד בהתחשב בקיבולת של משפחה שלמה.
המערה דומה לבית ארבעת המרחבים לפי סגנון הבניה.
בכל חדר יש מאספה משלו, לשם נאספו העצמות. יש חדר אחד חריג שבו אולי טיפלו במת. באצטבאות חצוב מקום לראש, ניתן לראות הרבה כאלה.
משענת לראש נועדה למנוע מהראש, מהגולגולת להתגלגל בזמן שהגופה נרקבת.
אחרי שהבשר התקלה, אוספים את העצמות למאספה ומפנים את האצטבא.
ראש המשפחה שכב בראש המתים. יתכן שאת גופתו לא הזיזו למאספה, אבל אין לנו היום מספיק הוכחות.
זהותו של אדם בתקופת בית ראשון מוגדרת על ידי השיוך המשפחתי שלו. לכן היה מקובל שכל המשפחה קבורים באותו הקבר המשפחתי. מנהג שישתנה בבית שני.
יתכן שהיה שק כלשהו להפריד את העצמות, אבל לא נמצאו לכך שרידים, גבי ברקאי שחפר כאן, גילה במקום מערה לא שדודה. קורים לה מערה מספר 4.
תקרה של מאספה התמוטטה, וכך שמרה על מאספה בשלמותה, מצאו בה 95 חלקי שלדים מהמאה ה-5 עד המאה ה-7 לפני הספירה- בחלק מהשלדים היו נעוצים חצים מטיפוס סקיטו אירני שהוא החץ הבבלי.
מצאו כאן מאות כלי חרס, עשרות כלי זכוכית, תכשיטים מכסף וזהב, אבנים יקרות. וטבעות.
הממצא החשוב ביותר במערה:
תוך כדי הגילויים מתגלה גליל כסף דק עם החריטה. מצאו כאן שניים כאלה.
ענדו את הגלילים בתור קישוט. יש לנו מספיר עדויות מהמקרא בהם ענדו דברים כתובים לתפילה או לקישוט.
בירקת הכהנים חרוטה על הגלילים. ואלא הפסוקים הקדומים ביותר שהתגלו בחפירה. הם מהמאה השבעית לפני הספירה.הזמן של רפורמות הדתיות.
הפסוקים הם ציטוט מספר במדבר פרק ז. והם מאוד קרובים לטקסט המוכר מהתנ"ך, מציאתם בקבר קדום מצביעה על כך שבמאות האלה הפסוקים כבר היו כתובים.
********************************************************************************************************************************
מעל כתף הינום וליד הכנסיה הסקוטית בירושלים

מעל כתף הינום עובר קו פרשת המים. הדרכים הקדומות נצמדו לקו הזה- הקו מפולס ושומר על הגובה ולא עולה ויורד כל הזמן.

לכן הדרך על קו פרשת המים היתה באופן טבעי הדרך הנוחה ביותר- כאן הגבעה נמצאת בין עמק הרפאים וגיא בן הינום.
ממיקום הדרך על הגבעה יוצא שירושלים הקדומה לא יושבת על אם הדרך, "וירושלים והרים סביב לה"- הרים תפקידם היה להגן עליה, הדרך הקדומה לעיר יבוס היתה עוברת בגבעה זאת. כנראה האדם האפרתי מסיפור פילגש בגבעה היה הולך לאורך הדרך הזאת- הדרך הלכה מחברון עד לשכם.

מה עוד אפשר ללמוד מהסיפור פילגש בגבעה על סביבת ירושלים?
• בתקופת השופטים ירושלים עדיין יבוסית, כדי לגשת אליה היה צריך לסור מן הדרך. ירושלים לא נמצאת על הדרך הראשית.
הם נגשים לעיר בשם גבעה שהיא מזוהה היום עם המקום שנמצא בתוך שכונת גבעת זאב.
כאשר דוד בונה את ארמונו זה מאוד מרגיז את הפלישתים והם עלו לתקוף אותו דרך עמק רפאים ונחל שורק. זאת דרך רוחב קדומה.
עוד דרך רוחב קדומה היא לאורך וואדי קלט. לשם בורח דוד מאבשלום וכאן צומת דרכים.
ירושלים היא טופוגרפית מין עוקף נמוך יותר בין הרי בית אל והרי חברון.
שרידי מבנים על הגבעה הם מהתקופה הירדנית והעות'מנית.

מוצג במקום דגם של ירושלים מתקופת בית ראשון. הדרכה מקומית: מקריאים קטע מעיתון חבצלת שנת 17
חדשות חוץ בניין בית המקדש.
שיבנה בית המקדש החדש לכל העדות באותו המקום שעמד בית המקדש. מאז לא ניבנה בית המקדש החדש.

דגם ירושלים מימי בית ראשון.
רחוב הגיא בתחילתו עובר ברובע המוסלמי של היום ונקרא רחוב אלוואד. משמר את השם.
חזקיהו נאלץ לבנות חומה ארוכה כי הרבה אנשים בנו בתים מחוץ לעיר דוד.
העיר משתרעת עד לגיא בן הינום ובריכת הסולטן של ימינו.
חזקיהו בנה חומה, שהיא לפעמים הגיעה ל-7 מטר רוחב, וגובה של 8 מטר. נחשף קטע החומה ששם היא שרדה לכל גובהה.
אבל אותה החומה לא כה עבה בכל מקום. במקומות המוגנים טופוגרפית החומה פחות מ-3 מטר עובי.
הבעיה בהגנת ירושלים נמצאת בצפון ולכן שם החומה 7 מטר.לפי התנ"ך הבבלים נכנסו משער התאווך. מהו שער התאווך? משהוא בצפון העיר, כשם היה מחנה האשורי לפני הבבלים, בצפון ירושלים.
המבנים הגדולים המוצגים בדגם:
• ארמון דוד+ ארמון שלמה+ ארמון יהויכים.
האוכלוסיה של ירושלים בימי דוד ושלמה היא בסביבות האלף איש, בימי חזקיהו אכלוסית ירושלים גודלת ל-15 עד 25 אלף תושבים.
תוואי של נחל צולב הוא ביסודו של רחוב דוד שזה רחוב של השוק הערבי והוא מהווה גבול ירושלים בימי בית ראשון
667 פעמים ירושלים מוזכרת בתנ"ך.
בית המקדש ששלמה בנה היה קטן ביותר. שישים עמה על עשרים בלבד. אז נוסדה מסורת של שלושת הרגלים לירושלים.
מלך יהושופט בנה בית משפט ליד בית המקדש.
היו סופרים שיום יום כתבו דברי הימים בחצר המלך.
חזקיהו מכין את עירו למרד. חומה, אגירת מזון, ניקבה. הוא מנצל עובדה שמלך אשור נפל בקרב.
מיגון העיר: התנ"ך מספר שהוא נעשה בשני שלבים. חזקיהו מתקן את החומה הפרוצה ובונה חומה נוספת. סביב הגבעה המערבית.
מוצג במקום דגם של ירושלים מתקופת בית ראשון. הדרכה מקומית: מקריאים קטע מעיתון חבצלת שנת 17
חדשות חוץ בניין בית המקדש.
שיבנה בית המקדש החדש לכל העדות באותו המקום שעמד בית המקדש. מאז לא ניבנה בית המקדש החדש.

הבבלים הם שהחריבו את חומת חזקיהו מאה שנה יותר מאוחר. צדקיהו מרד בבלים והמרד הביא את החורבן.
חוץ מהשיפוץ המאוחר בערוץ הניכנס החומה היא חומת חזקיהו.
חפירות ההצלה הכי רחבות מתקיימות ברובע היהודי ובעיר העתיקה אחרי שיחרורה במלחמת ששת הימים, בהם מתגלה ירושלים של בית ראשון , ביצורים, החומה הרחבה וחרסים מימי בית ראשון.
הגילויים מוכיחים שירושלים התרחבה כבר בימי בית ראשון. עד לחפירות האלה היה מקובל במחקר, לפי החפירות של קטלין קניון, שההתרחבות העיר התרחשה רק בתקופת בית שני, המגדל שרואים באתר הוא בעצם שני מגדלים.
כאן מצאו ראשי חצים סקיטו אירניים של הבבלים. כאן מתרחש הקרב אחרי המצור שנמשך קרוב לשנתיים.
בסמוך למגדל יש מגדל אחר צמוד אליו. והוא בסיגנון אחר של הבניה.
הוא מהתקופה החשמונאית ועומד בצמוד למגדל של חזקיהו.
הבבלים הרסו לא רק את העיר אלא גם את החומה. לכן היו רק גדמי החומה שהיה אפשר לנצל בתקופה החשמונאית לבניית החומה סביב הגבעה המערבית. עד אז חומת נחמיה לא כללה את הגבעה המערבית.
הם הצמידו מגדל נוסף למגדל קדום. וכך מוצאים שרידים חשמונאים לאורך שרידי חומה של חזקיהו מתחת לחומה רואים בתים מנופצים. עדות לדברי ישעיהו הנביא שמבקר את חזקיהיו על כך, שלצורכי ביטחון הוא הרס בתי אנשים.
יש סימון בצבע על פני המדרכה. הפס השחור על הריצפה מסמל את מתווה הביצור החשמונאי והפס האדום את חומת חזקיהו.
מה שרואים במקום באתר נבנה בעיקול הנחל צולב.
כרוניקות בתבליטים בארמון סנחריב מספרות איך הוא כבש ולקח שבויים רבים בממלכת יהודה. חזקיהו מודע לכך כנראה.
חזקיהיו שולח מתנות לסנחריב שאולי יהיה מוכן לוותר ולעזוב.
סנחריב שולח את שר רב שקה לשיח מול החומה. מתקיים מין שיח של צעקות, רב שקה מתאר מה צפוי לירושלים עקב המצור שהאשורים הטילו.
חזקיהו פנה לאלוהים בטענה שאשורים טוענים שהם מלכי העולם אבל אלוהים הוא המלך ושאלוהים יראה להם את זה. ואז באותו הלילה הכה אלוהים במחנה האשורי ו-85 אלף מהם מתים בבוקר.
היסטורית לא ברור מה קרה בירושלים. האשורים עצמם כתבו שהם שמו את חזקיהו כציפור בקלוב אבל לא כתבו על כיבוש ירושלים. הם עזבו וירושלים שרדה. היסטוריונים עתיקים לא הבינו מה בדיוק קרה כאן. הרודוטוס מציע מגיפה כהסבר.
ההיסטוריונים המצריים מציאים שהיו עכברושים שתקפו את המחנה האשורי.
אכן האשורים לא כבשו את ירושליים. זו עובדה. הסיבות לא ברורות לנו.
אשורים היו לאחר כיבוש מפזרים את אכלוסיה. לכן אחרי כיבוש שלהם לא היה לשורדים לאן לחזור. לעומת זה לאחר הכיבוש הבבלי, העיר היתה הרוסה אבל אליה חזרו גולים ובנו אותה מחדש, לאורך הקרדו הביזאנטי יש שימור של היסודות הקדומים.
למשל מוצג המשך של הביצור של חזקיהו. שהולך מכאן עד לשער יפה.

בתקופת הקרדו הביזאנטי ניפגשים שוב הביצור החשמונאי והביצור של חזקיהו. אפשר להסיק זאת כי רואים מפגש בין הקו האדום והשחור על הריצפה. כפי שכבר נאמר, הם מיצגים את תוואי הביצורים.
זו הפינה הצפונית של ביצורים בימי בית הראשון שכאן העיר המבוצרת הסתיימה.
עוד יותר צפונה די רחוק מקצה החומה יש בית קברות מימי בית ראשון. הקברים נמצאים בגן הקברים ובמנזר סנט אטיין (סטפנוס הקדוש) שברחוב שכם. כנראה בינם לבין החומה היו שכונות שמחוץ לחומות. שכונות של אנשים עמידים, כי אחוזות הקבר הינן מפוארות ביותר.

מערת צדקיהו בירושלים בית ראשון-

מערת צדקיהו היא המערה המלאכותית הגדולה בישראל. היא שוכנת מתחת לבתי הרובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים, והייתה חסומה למבקרים במשך דורות רבים.

האגדה קושרת בין צדקיהו למערה בסיפור בריחתו מירושלים בנפילת העיר. לפי האגדה המערה מגיעה עד יריחו. צדקיהו בורח דרכה אך ניתפס במקרה כאשר הגיח החוצה ביריחו.
כל המערה היא מלאכותית. זאת המחצבה העתיקה, 1854 התגלתה מחדש.
בזמן בניית חומות ירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-16 הטורקים חסמו והסתירו אותה. היא הרי מובילה לעיר העתיקה מתחת לחומה- סיפור של בריטי שטייל עם הכלב.
שנים ספורות לאחר פרסום 'תבואות הארץ', בחורף של שנת 1854, יצא הרופא וחוקר המקרא הבריטי, ג'יימס ברקלי,‏‏‏ לטיול עם כלבו סמוך לשער שכם בירושלים. לפתע נעלם הכלב, ולאחר חיפושים התברר כי החליק לתוך פתח מערה ענקית, שהיה מוסתר בערימת אשפה גדולה. הפתח נחשף בעקבות גשמים עזים שירדו באותה שנה, וסחפו את האשפה אל תוך חלל המערה. נרעש מן הגילוי, מיהר ברקלי לביתו, ולמחרת בלילה יצא שוב בחברת שני בניו לבדוק את המערה מקרוב. הם התחפשו לערבים כדי לא למשוך תשומת לב, ונכנסו דרך הפתח הקטן מצוידים בלפידים כבויים, שהודלקו רק בתוך המערה. הייתה זו הפעם הראשונה לאחר מאות שנים שרגל אדם דרכה במערת צדקיהו.

עם פרסום גילוי המערה, הוזעקו למקום חוקרים מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל, שבה היה חבר גם ברקלי עצמו. הם בילו לילות כימים בחקירתה של המערה ובחשיפתה, והיו הראשונים לתארכה לימי שלמה המלך. הגילוי סקרן במיוחד את היהודים, בשל הקשרה לסיפור התנ"כי, יתרון המקום לחציבה שהוא נמצא במפלס גבוהה יותר מהר הבית, אחרי הגילוי מחדש מחדשים כאן את החציבה.
הטורקים חוצבים מכאן אבן למגדל השעון בשער יפה, יש מסורות הלא מוכחות שבמחצבה זו נעשתה חציבת האבנים למקדש שלמה. ארגון הבונים החופשיים מיחס את עצמו לשלמה המלך.
לכן הם קיימו באולם הגדול את הכנסים שלהם עד 48. לאחר ההפסקה עד 67 היום הם שוב מקיימים כאן את טקסיהם.
רואים את המידות של אבנים ענקיות שחצבו כאן לכותל בימי הורדוס-בפיתול המערה יש מעיין שלא יודעים אם הוא מעיין או ניקוז שפכים, אורך המערה 230 מטר ונפח 9 אלף מטר מרובע. כאן קרו את אבן מלכה, שהיא אבן גיר לבנה. בעולם העתיק יש עוד דוגמאות למחצבות הנמצאות מתחת לעיר למשל ברומא. ברומא קרו את שיש קרארה. שיש קרארה נודע כשיש משובח עוד מהעולם העתיק, גם שם כתוצאה של ניצול אדם נוצרו מערות ענקיות.

המנזר הדומיניקני קשור למסורת הנוצרית של מרטירים. סטפנוס הקדוש הוא פרוטו מרטיר. יהודי הקדום שהאמין בישוע ונסכל באבנים, איודוקיה בונה כאן את הכנסיה לזכרו. איוודוקיה ב 444 ו445 לספירה מחדשת חומות ירושלים לאחר החורבן הרומי.
משמעות שמה הוא מיטיבה. היא היטיבה עם ירושלים. החומות שלה שרדו עד 1033 ונפלו ברעידת האדמה.
במאה 19 מחדשים ובונים את הכנסיה הנוכחית. הדומיניקאנים הם האינטלגנציה של הקטולים. הם מקימים כאן הספריה המקראית הגדולה ביותר, המנזר סנט אטיין- אתר הקברים שנחשף בבנייתו והוא בית הקברות מימי בית ראשון.

הכניסה למערכות הקבורה נמצאת בגן המנזר.
בחדר הכניסה למערכות הקבורה יש בית הקברות הדומיניקאני המודרני שבו קבורים חשובי חוקרי המקרא שהיו הנזירים, שחיו ופעלו בארץ, בינהם אפשר לזהות את האב רולן דה וו, שחפר בהרודיון ובמקומות אחרים.

המערה מפוארת, מפני שהשקיעו בבנייתה.
התקרה מקושטת. יש שני טפחות בתקרה. קוים המדמים תקרת עץ אמתית, הדלתות מדופנות שאולי היה בהם מוכנס עץ
חדר אחד מימין הוא ללא אצטבאות, שאולי עשו בו טיפול בגופת המת. יש הבדלים נוספים בין החדרים. יש בין חדרים אחרים חדר הכפול, בו יש אצטבאות יותר ארוכות ומדוגמות.
בחדר האחרון יש את שרידי שלושת הסרקופגים. הם גם מתקופת בית ראשון. יש עוד ממצא של סרקופגים מתקופת בית ראשונון בארץ, למשל במוצא.
חשיבות המערה היא בכך שהשתמרה יפה וגם מפוארת. בנוסף היא מסתתדרת יפה עם המידות "האמה המצרית". 7, 8, 10 המידה הזאת נקראת חתך הזהב. הכוונה לעמה המצרית הגדולה.
במערה הזאת לא מצאו סימני חציבה. הבנאים דאגו לשייף אותה אחרי החציבה, במערה רואים השפעות זרות רבות.

למשל: צירי דלת הסגירה, הם מרובעים, שבתוכם היו שמים קופסת מתכת לציר. תיבה עם עצמות ציפורים (שנעלמה בנתיים), שהיא אולי מסמלת קורבנות מנחה לברכת המקום. החור העגול הקטן למעלה אולי שימש לניברשת. יש עוד חור מרובע גדול בתיקרה, אך הוא יותר מאוחר ומשני. כנראה המערה שימשה בור אגירת המים בתקופה יותר מאוחרת.
המערה כולה הינה דגם בית של מישהו שחי בתקופת בית הראשון, שהשתמר עד לגג.
כאן זה לא בית אבל הקבר עשוי בדמוי ארמונו של מישהו.
יש במנזר עוד מערכת קבורה אחת, שהמידות שלה מסודרות לפי "האמה המצרית הקטנה".

מנזר סנט אטיין בתקופת בית ראשון
המנזר הדומיניקאני קשור למסורת הנוצרית של מרטירים. סטפנוס הקדוש הוא פרוטו מרטיר. יהודי הקדום שהאמין בישוע ונסכל באבנים- איודוקיה בונה כאן את הכנסיה לזכרו. איוודוקיה ב 444 ו445 לספירה מחדשת חומות ירושלים לאחר החורבן הרומי.
משמעות שמה הוא מיטיבה. היא היטיבה עם ירושלים. החומות שלה שרדו עד 1033 ונפלו ברעידת האדמה.
במאה 19 מחדשים ובונים את הכנסיה הנוכחית. הדומיניקאנים הם האינטלגנציה של הקטולים. הם מקימים כאן הספריה המקראית הגדולה ביותר, המנזר סנט אטיין- אתר הקברים שנחשף בבנייתו והוא בית הקברות מימי בית ראשון.

הכניסה למערכות הקבורה נמצאת בגן המנזר.
בחדר הכניסה למערכות הקבורה יש בית הקברות הדומיניקאני המודרני שבו קבורים חשובי חוקרי המקרא שהיו הנזירים, שחיו ופעלו בארץ, בינהם אפשר לזהות את האב רולן דה וו, שחפר בהרודיון ובמקומות אחרים.

המערה מפוארת, מפני שהשקיעו בבנייתה- התקרה מקושטת. יש שני טפחות בתיקרה. קוים המדמים תקרת עץ אמתית, דלתות מדופנות שאולי היה בהם מוכנס עץ
חדר אחד מימין הוא ללא אצטבאות, שאולי עשו בו טיפול בגופת המת. יש הבדלים נוספים בין החדרים. יש בין חדרים אחרים חדר הכפול, בו יש אצטבאות יותר ארוכות ומדוגמות.
בחדר האחרון יש את שרידי שלושת הסרקופגים. הם גם מתקופת בית ראשון. יש עוד ממצא של סרקופגים מתקופת בית ראשונון בארץ, למשל במוצא, חשיבות המערה היא בכך שהשתמרה יפה וגם מפוארת. בנוסף היא מסתתדרת יפה עם המידות "האמה המצרית". 7, 8, 10 המידה הזאת נקראת חתך הזהב. הכוונה לעמה המצרית הגדולה.
במערה הזאת לא מצאו סימני חציבה. הבנאים דאגו לשייף אותה אחרי החציבה, במערה רואים השפעות זרות רבות.
למשל: צירי דלת הסגירה, הם מרובעים, שבתוכם היו שמים קופסת מתכת לציר. תיבה עם עצמות ציפורים (שנעלמה בנתיים), שהיא אולי מסמלת קורבנות מינחה לברכת המקום. החור העגול הקטן למעלה אולי שימש לניברשת. יש עוד חור מרובע גדול בתיקרה, אך הוא יותר מאוחר ומשני. כנראה המערה שימשה בור אגירת המים בתקופה יותר מאוחרת.
המערה כולה הינה דגם בית של מישהו שחי בתקופת בית הראשון, שהשתמר עד לגג, כאן זה לא בית אבל הקבר עשוי בדמוי ארמונו של מישהו, יש במנזר עוד מערכת קבורה אחת, שהמידות שלה מסודרות לפי "האמה המצרית הקטנה".

סיכום ירושלים בית ראשון: מימי דוד לימי שלמה העיר מתפשטת צפונה. שם נבנה המקדש. בצפון העיר המקום מוגבל. בימי אשור וחזקיהו העיר מתרחבת מערבה ומוקפת חומה. המים מועברים דרך הניקבה.
החומה של חזקיהו לא רק מכניסה את הבריכה לתוך העיר אלא גם סוכרת את הגיא.
החומה של חזקיהו עושה ברך. בצפון יש עוד וואדי שהיום נקרא נחל צולב. החומה הבנויה מעליו ולאורכו.
חומת צדקיהו מיישרת את קטע הברך. בבית שני הנחמיה שמקים חומה מהירה לא מכליל בתוכה את עיר דוד. בגבעה המזרחית יש בזמנו רק איי חרבות.
כאשר חשמונאים באים לבנות חומה הם חוזרים לתוואי הקדום של חזקיהו, הקבורה: תגלית ברכת הכהנים חשובה לזמן כתיבת המקרא-
בתי קברות מלמדים אותנו על גבולות העיר. כי קברו מחוץ לחומות, אבל לא רחוק מהישוב.
בצד המזרחי של עיר דוד ראינו קברים הנמצאים במדרון כפר שילוח, בצד המערבי ראינו קברים כאן במנזר סנט אטיין.
יש פה עוד קברים באיזור שער שכם, המשמעות הימצאותם כאן שירושלים התרחבה עד לכאן בימי בית ראשון.
ואלה היו אנשים עשירים. הם בנו אחוזות וקברים מפוארים. אנשים האלה גרו כאן ומחוץ לחומת העיר. מפני שמערת הקבורה שמים על אדמה בבעלות.