"סיורים מודרכים בנחלאות ומחנה יהודה" בירושלים.

סיורים וטיולים מודרכים  בירושלים

 

מטרת הסיור  הירושלמי הוא לרומם את הנפש לקראת היום הגדול, הוא יום-הכיפורים. ההליכה בלילה נוסכת אווירת מסתורין וקדושה, המגיעה לשיאה למראה המתפללים הנחפזים באשמורת הבוקר לבתי-הכנסת של נחלאות בירושלים.

למגיעים קצת לפני החושך,אחרי העבודה,בשעות האור, ניתן להתחיל בסיור קולינרי ב "שוק מחנה יהודה" והנאה ממגוון מטעמים ירושלמיים אתניים וטעימים.

"אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת, בּוֹחֵן לְבָבוֹת,

גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת, דּוֹבֵר צְדָקוֹת.

חָטָאנוּ לְפָנֶיךָ רַחֵם עָלֵינוּ".

חודש אלול – חודש הסליחות, הוא הזמן שבו עורך האדם היהודי "חשבון נפש", מבקש סליחה ומתחיל דף חדש לרגל השנה החדשה – הזדמנות מצוינת להסתכל פנימה, להתמלא קדושה ולצאת לסיור סליחות לילי בשכונות "החלאות" ובתי הכנסת הרבים בהם,"במתחם החרדי" -מאה שערים, גאולה,שכונת הבוכרים,זכרון משה ,בית ישראלוהדרכה ירושלמית מתאימה לאופי הסיור- 50 גוונים של אפור..

סיור סליחות בנחלאות בירושלים-

1.נחלת שבעה הינו מתחם קולינרי ובעיקר לאוהבי הבילוי אך סיור יפהפה בשכונה השלישית מחוץ לחומות,סיפורה של שכונה ,ביקור בשכונת חצר ייחודית ובשיאה כניסה התבוננות ותפילה בבית כנסת "נחלת יעקב"-הבנוי בסיגנון ספרדי ישן המזכיר את סבא ותפילותיו,נברשות יפהפיות ומיני עיצובים ירושלמיים ועוד.

המשך דרך ממילא -ישן ובעיקר חדש,סיפורה של שכונת ספר-מרכז מסחרי יהודי וערבי-הרצל בבית שטרן ועוד, שער יפו ותצפית מדהימה על מרכז העיר.

הרובע היהודי-בתי כנסת/תצפית גגות/בתי מחסה ונפילת הרובע/סיום בכותל ותפילת סליחות לאחר חצות הליל/אפטר  רוחני לקבוצות.

סיור עומק "במתחם החרדי" בגאולה-מאה שערים -והשכונה הבוכרית-סיום בסליחות אצל ישיבת הרב אלבז ורחוב בתי החולים הוא רחוב הנביאים.

שי עגנון כתב:" ירושלים מיוחדת משאר הערים, שאין לך
כל שכונה ושכונה בירושלים, שאין לה אקלים משלה…."

סיור בשכונת נחלאות-למרות שרבים עשו ועושים זאת לאורך השנה,
אוהל משה הספרדית,וניגוני לאדינו,בית כנסת יאנינא ושכונת חצר אמיתית,משפחת נבון המפוארת,ולא רק יצחק-מבחר בתי כנסת ושכונות חצר ייחודיות ירושלמיות.

"בוסתן ספרדי" ,סיפור כתיבתו וענינו ועד לאפי הצגות וסיורים המציגים את תרבות הלדינו כבוסתן מלא רוח חיים אנרגיות ,מנהגים ותבלון טוב לחיים.
בית כנסת טראנטו המשפחתי ובית כנסת אוהל משה המרכזי בשכונה,סיפורי רבנים ופשוטי העם, בתי כנסת בנחלאות לפי עדות ישראל וייחודם, שינויים רוחניים.

המתחם החרדי של "נחלאות"-בתי ברויידי ובתי ראנד כנסת ישראל ובתי מונקטש,תלמידי חכמים וחצרות הקדש , חדש וישן בעולם החרדי המתקדם.

ר’ אריה לוין ופשטותו הנזירית,עזרתו לעם ישראל,מוסר והשכל,ועוד

רבי אריה לוין למד בסלונים והיה לעילוי,עלה ארצה באורלא ליד ביאליסטוק .

רבי אריה לוין היה למשגיח בישיבת "עץ החיים" ובהמשך הלך תמיד לבקר אסירים בבתי הכלא וכינויו היה "רב האסירים" וסיפוריו הפשוטים והמרגשים.

כל שבת היה הולך ברגל למגרש הרוסים,אל הכלא כדי לעודד את רות הכלואים מעבר לסורג ובריח, מבריח מכתבי דואר בדש החליפה ופורם חליפתו בכלא.

מידותיו הרבות ובעיקר הצנועות הקנו לו הערצה רבה בעולם היהודי וגם מעבר לו,נפטר בערב שבת הגדול ב 1979 ונטמן בבית הקברות בסנהדריה.

השכונה עוד גדולה ורחבת ידיים ובה עדות רבות(רצף של 32 שכונות קטנות)

עדות ובתי כנסת אחרים ותמיד השוק מעבר לכביש,מחנה יהודה- משכונה לשוק.

מימין: בית הכנסת זהרי חמה ברחוב יפו מול ישיבת "עץ החיים" ושוק מחנה יהודה.

בית הכנסת "שבט אחים" ברחוב ביבאס הצר והיפהפה ובית הכנסת שלוש.

סיורים וטיולים ברצף השכונות "נחלאות"- אוהל משה ומזכרת משה, בתי ברואיידי ובתי ראנד, בתי גורל ומשכנות חסד, שכונת האורפאלים וזכרון יעקב.

סיור סליחות ירושלמי-סיור בנחלאות הירושלמית-סיורים מודרכים בירושלים.

***********************************************************************************************

סיור בירושלים בעקבות העדה הפרסית מהעיר שיראז

סיור  מודרך בשכונת נחלאות-בירושלים.

שכונת נחלאות נמצאת ליד גן סאקר- בעבר היה כאן שדה תעופה כאשר בשנת 1948 בזמן המצור על ירושלים ,נחתו כאן מטוסים עם מזון, אספקה ומים. בסמוך נמצאת גם גבעת רם בהם נמצאים משרדי הממשלה, הבג"צ , בנייני האומה. בקרוב יוקם באיזור זה מרכז עיסקי  עם תחנת הרכבת החדשה ע"ש של הנשיא יצחק (רחמים) נבון.

בשכונת נחלאות  הכירו יוסף נבון ומרים וגידלו את בנם יצחק נבון- ברחוב ע"ש רוסו בכר התקיים משפט אייכמן.

בסמוך לכאן, בשנת 1924 התקיימו  פגישות אוהבים . הבחור היה מאוהב חזק בצעירה ושמה מרגלית  היה מחזר אחריה ואפילו בימי הגשם הירושלמי היה רץ מבית ישראל לנחלת ציון, כדי לא להחמיץ שום מפגש. שמו היה ……..הרב עובדייה יוסף, בהמשך נמצא  בית הכנסת 'עדס' .

שכונת נווה שלום הוקמה ע"י  הקהילה הפרסית שהגיעה מהעיר יזד בפרס ולכן כונו 'היזדים'.

הקהילה הראשונה שהגיעה מפרס כקבוצה הייתה קהילת שיראז מדרום פרס. עיר זו הייתה עיר של כוהנים.

צריך לזכור שבירושלים במאות ה-   14-18 היו רק שתי עדות, אשכנזים וספרדים. הספרדים היו יהודים דוברי לדינו (לא מרוקו ולא עיראק) במשך השנים הגיעו יהודים מארצות ערב , הם היו תחת חסותם של הספרדים ולכן כונו גם ספרדים. אך הספרדים האמיתיים היו  אנשי הקהילה הגדולה וחזקה בירושלים אשר שורשיהם היו ממגורשי ספרד.

הפרסים הגיעו כקהילה בשנת 1885 (קהילת יהודי שיראז). אחד הרבנים היה רבי אהרון הכהן שהגיע לא"י , בתחילה הגיע לצפת. יהודי צפת מאוד התרשמו ממנו וביקשו לשלוח אותו לקילה היהודית בהרי הקוקז כדי שיגייס כספים למען הקהילה בצפת. אך לרוע המזל הרב חלה שם ונטה למות. כאשר נודע הדבר למשפחתו בשיראז הם חשבו שהוא מת, אבל גדול נפל עליהם. הם ישבו עליו שבעה ואף היו קוראים תהילים משניות וקדיש. לרב היו שתי נשים והן רצו להתחתן שוב עם חתנים אחרים. אך , כעבור כשנה התברר שהרב חי וקיים וכמובן שהשמחה הייתה גדולה מאוד.   הרב רצה לעלות לירושלים עם הקהילה , אך הדבר היה קשה ובלתי אפשרי בגלל שתי סיבות: האחת היו יהודים שלא רצו לעזוב את כל טוב שיראז ושנית – השלטונות לא איפשרו להם לצאת בגלל שהם החזיקו במשרות חשובות מאוד. אהרון רימה את השלטונות באומרו שהוא רק מלווה את הקהילה וכך הצליח לברוח ולעלות ארצה אע"פ שהם רדפו אחריו ורק תמורת שוחד עזבו אותו לנפשו. הוא הגיע ארצה בשנת 1891 יחד עם קהילתו שמנתה 120 איש.

רפאל הכהן הוא בנו של הרב אהרון , הוא בנה את את ביהכנ"ס בשנת 1906. הוא  גם כתב ספר זכרונות על קורות המשפחה. כיום תומר נכדו של הרב אהרון הוא זה שמתחזק את ביהכנ"ס. בסמוך נמצאת חצר  'המולא' כלומר חצר הרב.

 ליד ארון הקודש

העלייה השנייה של יהודי שיראז הייתה בשנת 1907 והיא מיוחסת לרב רחמים מלמד שהיה חכם בתורה. כבר בהיותו בן 11, היה דורש ואומר דברי תורה.  רחמים נישא לאשתו, אך היא לא הצליחה להביא פרי בטן. 14 פעמים הייתה בהיריון והפילה, בפעם ה 15 , סוף סוף נולדה התינוקת המיוחלת ושמה חנה. בטקס שנערך  ,(אולי כנגד עין רעה), התינוקת כאילו עוברת למישהו אחר ולכן היא הועברה למשפחתו של בעלה המיועד שהיה כבר אז בן 13 שנה. לאחר שבגרו ונישאו הרב רחמים ביקש מהם לעלות לא"י. הרב ביקש ללוות אותם, הוא לקח עמו רק תפילין ולבסוף הגיע לא"י ונשאר כאן. כמובן ששוטרים נשלחו להחזירו לשיראז , אך הוא הצליח לשחד אותם. הוא גם ביקש ממשפחתו למכור את כל הרכוש שנשאר אך היהודים סרבו לעשות זאת.  כאשר הוא הגיע לירושלים בשנת 1907 הוא הקים את החצר שהפכה להיות המרכז הרוחני שלהם. הקהילה הייתה גדולה, היו הרבה ילדים שלא יכלו להתקבל לבתי ספר אחרים בגלל שלא היה להם כסף ולכן הוא החליט לבנות בית ספר של תלמוד תורה ושמו 'אור החיים'. בנוסף ללימודים היו במקום גם מקלחות ותנאים טובים ללמידה . המורים היו ילדיו של הרב מלמד. בנו יעקב ערך חופות וחיתן הרבה מאוד זוגות ירושלמיים. אחד מתלמידיו היה יוסי בנאי שלמד כאן. מספרים שהיה שובב גדול עם ראש גדול אך תמיד 'ישב על קוצים' . בשנת 1937 כאשר הגיעה לארץ וועדת פיל, הציג  יוסי בנאי את הופעתו הראשונה על וועדה זו.

נכדו של הרב רחמים מלמד , נקרא גם רחמים מלמד , הוא חלה במחלת ניוון השרירים והוא הצליח לכתוב ספר זכרונות בשם  'קוצ'יק' שפירושו הקטן. הוא הצליח לכתוב את ספרו בעזרת טכניקה שמאתרת את מבט העיניים.

משפחת בנאי הגיעה לירושלים משיראז בשנות ה- 80 של המאה ה 19. גברי,יעקב,יוסי.. הם גרו בשוק ונהגו לבוא ולהתפלל כאן בביהכנ"ס. פה גם נערכו  טקסי הברית מילה ובר המצווה של יוסי. הסולו הראשון שלו היה פה בשיר 'אדון הסליחות'. מספרים שבתפילת 18 היה נוהג לקשור את פתילות טליתות המתפללים  ובסוף התפילה כאשר רצו ללכת איש לדרכו לא יכלו בגלל היותם קשורים יחד.

לפני שיוסי בנאי נפטר , הוא הספיק להוציא תקליטורים של מזמורי תהילים. אהוד בנאי אומר שכאן למעשה החל מסלול ההמראה הרוחני של המשפחה. בית הכנסת שימש כמרכז רוחני-עדתי וחברתי של כולם.  ( שיר – מזכרון יוסף לשכונת הפחים) כאשר הבחורים והבחורות התבגרו היה צורך בנישואין. הגברים הפרסיים התחתנו עם הבחורות דוברות הלדינו, הדרשות נאמרו בפרסית ובעברית והיו קטעי תפילה כמו ההפטרה של יונה הנביא הנאמרת בכיפור שנאמרה בלדינו.

יעקב יהושוע אביו של הסופר א.ב. יהושוע סיפר שכאשר הספרדים התחתנו נשים אשכנזיות האבות שלהם ריחמו עליהם שהם מתחתנים עם אשכנזיות, ומהמאה ה19 החלו להתחתן עם הנשים המרוקאיות. הנישואין הם אלה שהחלו לתת הכרה  עדתית. א.ב. יהושוע הוא צאצא לנישואי התערובת כאשר אימו מרוקאית ואביו ספרדי.

רב אחר שהיה,, מרוקאי רבי בן נתן ראה בחזונו את אליהו הנביא שאמר לו לעלות לירושלים. הוא הגיע עם ביתו מרים שהייתה בת 4 שנים. מרים מאוחר יותר התחתנה עם ספרדי בשם יוסף נבון והם היו הוריו של יצחק נבון לימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל- נוסח התפילה בבתי הכנסת הספרדיים הוא ירושלמי , רק בנוסח שיראז יש בסמוך לבית הכנסת  'מולא' בה נהג רבי רחמים ללמד.

בפינת הקפה של בית הכנסת ישנה פינה לזכרו של אברהם בנאי שלמד בבית הספר אליאנס וכאשר פרצה מלחמת העצמאות הוא היה בין מגיני הרובע היהודי ונפל בשבי הירדני. אביו נדר שאם בנו יחזור בריא ושלם מהשבי הוא מתחייב לקנות ביום הכיפורים את תפילת הנעילה. הבן חזר מהשבי לאחר 9 חודשים,והאב היה צריך לקיים את נדרו. גבאי בית הכנסת ידע את מצבו הכלכלי של האב שלא היה לו הרבה כסף,  ולכן 'המכירה הפומבית' נעשתה באופן זריז ביותר ונחתמה עוד לפני שמתפלל אחר היה יכול לומר מילה.

מספרים על יוסי בנאי שמאוד אהב תיאטרון אך לא היה בידיו מספיק כסף, הוא היה מתגנב לשירותים ונשאר שם עד תחילת ההצגה ואז היה יוצא ומתבונן בהצגה.

בשנת 2006 , כחודש לאחר מותו של יוסי בנאי התכנסו כאן וציינו  100 שנה לבנייתו של בית הכנסת אור החיים.

יציאה מבית הכנסת, ליד רחוב שילה היה הבית של סימנטוב, כיום זו שכונת נחלת יצחק ונווה שלום. בכניסה למבנה ניתן לראות שתי כתובות  "והביאותים" ו "ושמחתים" הנמצאות על הקיר . הכיתוב לקוח מספר ישעיהו פרק נ"ו פסוק 7

ז וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי–עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:  כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.    

הליכה ימינה לרחוב עובדיה סומך ולרחוב יוסף חיים.  (פניה שמאלה לרחוב חלחול).

משפחת שמש (בקמצים)יוסף חיים, היה קורא לסליחות  אגבבא פירושו סבא. ביהכנ"ס בנוי על בסיס משפחתי.

בית שמש

  

בסוף המאה ה 19 הגיעה לאיזור משפחת חליפא שהקימה בית כנסת ע"ש הרב יצחק חליפא. הוא היה גדול בתורה וניחן ביכולת דידקטית מצויינת. הרב הפליג בספינה ורצה להגיע לא"י. בים הייתה סערה גדולה שנדנדה את הספינה מצד לצד. מרוב הטלטלות הרב נפגע ואף נפטר. הימאים בספינה החליטו לזרוק את גופו לים כדי למנוע מחלות וחיידקים וזאת למרות הפצרותיהם של שאר האנשים. לאחר מספר חודשים בניו של הנפטר קיבלו הודעה על דואר רשום והחבילה הייתה ארון הקבורה ובתוכו שכב אביהם.  התברר שהארון צף והגיע לעיר עדן שבתימן, כאשר פתחו את הארון ראו טלית ותפילין ולכן שלחו את הארון לשיראז ומשם לירושלים. המשפחה קנתה את הקרקע ועליה הוקם בית הכנסת שהפך למרכז קליטה וסיוע ליהודים שעלו משיראז. משפחת חליפא היו הראשונים שהצליחו בימים ההם , ולהקים קהילה יהודית כפי שצריך, עם רב וחברת קדישא פרסית. הסמל לעצמאות קהילתית היה – הקמת חברת קדישא משלהם . לעיראקים לא הייתה זכות כזו וגם הספרדים לא עודדו הסכם וסחר חליפין. בבית היה בור מים ולכן ההסכם היה , כל מי שרוצה פח מים היה צריך בתמורה להביא אבן לבניית הבית.  שמואל מיסטלר שהיה ספר וסיפר את פועלי הגדוד ה 3 , וכאשר לא יכלו לשלם לו הם התחייבו לבנת ולהקים את ביתו. ואף נהג לומר : "ביתי בנוי על חוט השערה."

משם  חזרה שמאלה לעבר בת צור מול כיכר יהודי זאכו, ברחוב ארנון רואים את ביהכ"ס  'פתחיה' שהוקם ע"י עולי פרס בשנת תרנ"ד.(1894).

בבית כנסת זה היה גבאי צדיק ושמו משה שאין כמותו , מספרים שהיה מעיר לסליחות ללא שעון מעורר או פלאפון. היה נוהג ללכת ברגל , עולה ויורד קומות וכל זאת לשם שמיים, כדי שהגברים יקומו ויגיעו לבית הכנסת. יום אחד בארבע לפנות בוקר ראה אותו שוטר ושאל אותו : האם אני יכול לעזור לך? הצדיק ענה: כן אדוני השוטר , תקרא ברמקול של הניידת לאדון מהקומה הרביעית שיקום לסליחות, וכך היה.. לעיתים גם היה מזמין את השוטר להשלים מניין  בתפילה. כאשר היה יום ללא מנין הצדיק היה מתהלך כועס ועצבני, הוא היה נוהג אפילו לשלם לאנשים כדי שיגיעו לתפילה. התפילות היו בכל נימיו. גם כאשר היה חולה היה ממשיך בעבודת הקודש הזו. באמונה גדולה מאוד, כך היה נוהג לעשות בכל יום ויום עד הגיעו לגיל 88 שנה. כאשר משה אושפז בבית החולים , דאגתו היחידה הייתה שמישהו ידאג לפתיחת בית הכנסת. הוא ביקש מאדם בשם חיים צדיק . בשבת שקלים ביקש שיוציאו 2 ספרי תורה, ולמחרת נפטר. צדיק החליף אותו, ומספר שהוא לא היה קשור לבית הכנסת הזה. קשה לו לקום מוקדם בבוקר, לא היה מקפיד על 3 תפילות ביום, אך כנראה ומילותיו ובקשתו האחרונה של משה , הפיחו בו כוחות עילאיים.  ואכן כך היה, מהיום בו משה נפטר בית הכנסת פתוח בכל יום ויום וגם בבוקר מוקדם מגיעים לכאן מתפללים.

לאחר שנפטר ערכו מעט שינויים וחידושים בבית הכנסת , כי משה ז"ל לא הרשה לערוך שום שינוי. מה שמיוחד כאן הם מספר דברים : ראשית – כל העליות לתורה הן חינמיות ללא עלות,. שנית- מאז שמשה נפטר בכל תפילה יש מניין בבית הכנסת.  וגם לפעמים חיים צדיק משלם לאנשים שיגיעו להתפלל. שלישית- יש כאן כיסא של חתן העשוי עץ , שיוצר ע"י הגבאי מזרחי שלא היו לו ילדים. רביעית- יש כאן ספר תורה הכתוב על עור של צבי. הספר הגיע משיראז לפני כ 300 שנה.

           

        

חופה לחתנים וכלות.

 

                                             ספר התורה העתיק משיראז

הליכה לשוק מחנה יהודה…

סיכום מהגוגל

בית כנסת פתחיה הוא בית הכנסת של העדה הפרסית בשכונת שבת צדק שנוסד בשנת 1894. בשכונה זו היו חמישה בתי כנסת ורק בו מתקיימת כיום תפילה קבועה.

שלט ההקדשה של פתחיה על הפתח הישן לבית הכנסת

על הקמתו מספר רפאל חיים הכהן ("אבנים בחומה"(":
"בשנת תרנ"ד התעוררו רבים מבני עדה שגרו בשכונת שבת צדק להקים בית כנסת משלנו…… החליטו שכל אחד ינדב סכום קטן לקנות מגרש ואחר כך ידאגו לבנין. אולם אחרי שאספו את התרומות ראו שאין הקומץ משביע את הארי, והחלו לחשוב מאיפה ימצא הכסף לקנית המגרש ולבנין בית הכנסת….. נמצא נדיב אחד בן העדה ושמו מולא – חכם פטולא הנקרא בעברית פתחיה שנדב איזה סכום…. והנה מצא עוד אשה הנקראת בעברית גברת כוכבא שנדבה איזה סכום , אך סכום זה לא הספיק אפילו להקים ארבע קירות. בכל זאת התחילו לחפור יסודות והעמידו צריף גדול מעץ שבתוכו בנו דולמא (מבנה הבנוי מקירות כפולים וביניהם מילוי של חצץ או פסולת בנין)…….. על ידי מחיצת עץ הפרידו חלק קטן ממנו ומסרו אותו למגורים לאחד העולים כנגד משכנתא, ובכסף הזה גמרו את בנין הצריף. שמו של העולה מולא מוכתאר מטהרן. את הרעפים קחו בהלוואה שתשולם בכל חודש סך נפוליאון אחד. אבל לרצף את בית הכנסת לא היה כסף, ובמקום זאת ישרו את המגרש והרביצו עליו מים….. בתור היכל הקודש קנו ארגז גדול ותיקנו את המכסה כעין דלת. תוכו ריפדו קטיפה ומבחוץ כיסו בבד יפה…… אחרי טרחה גדולה מצאו ספר תורה בהשאלה……. אחרי זמן מה הוחלט לסדר מגבית חדשה כדי לרצף את בית הכנסת באבנים….. פנו אל הבנאים מבני העדה שיבואו לרצף את בית הכנסת בתנאי שאת משכורתם יקבלו כעבור זמן…….
בינתיים נהיה בית הכנסת צר מלהכיל את המתפללים. אז הוחלט לפנות את השכן ולהרחיב את בית הכנסת ועם זאת להרוס את הצריף ולבנות את בית הכנסת מאבנים……. "

בית הכנסת מבחוץבית הכנסת מבפנים

 

סיפורו של בית הכנסת הוא סיפורם של אנשים שבית הכנסת היה בראש מעינם, אנשים מסורים לו בכל נשמתם שהקדישו ימים ולילות וגם מכספם כדי להחזיקו. הדברים היו נכונים לימים עברו וגם נכונים להיום:

ציון יונה מזרחי שהיה גבאי בבית הכנסת ותרם לו מזמנו ומכספו. גם כיום נשארו עדויות על קירות הבית המנציחות אותו: מחוץ לבית הכנסת ישנו שלט המספר על שיפוצים שערך ציון יונה בשנת תשכ"ט (1969). הוא היה נגר ובתוך בית הכנסת אפשר לראות את כסא לאליהו שבנה, חופה לחתנים וכלות, ועיטור נוסף של עשרת הדברות שפאר את ארון הקודש וכיום הוא מוצב על אחד הפתחים של בית הכנסת .

 

שלט על בית הכנסת מבחוץ המציין את תרומתו של ציון מזרחי לשיפוץ בית הכנסת.

כסא  של אליהו

חופת חתנים וכלות.

"  עשרת הדברות" שהיו על ארון הקודש

בנו משה מזרחי היה גבאי אחריו, ובגלל שלא הקים משפחה בית כנסת היה כל עולמו. הבעיה הקשה ביותר אתה התמודד היתה גיוס אנשים להשלמת מנין וביחוד לתפילת שחרית בשעת הנץ החמה. הוא נהג להקיש במקל על חלונותיהם של המתפללים כדי שיקומו. קרה ששכנים מרוגזים שפכו עליו מים ואפילו איימו עליו באלימות אבל משה בשלו. היתה ברשותו דירה אותה השכיר רק לבחורים ובמחירים מאד נמוכים, ואפילו ללא תמורה, וכל זה בתנאי שיבואו להשלים מנין.

מספרים שפעם פגש אותו שוטר לפנות בוקר בדרכו להעיר אדם בשם מאיר שגר בקומה רביעית. השוטר שאל אותו במה יוכל לעזור, ומשה ביקש ממנו לקרוא למאיר ברמקול של הניידת. השוטר עשה זאת ואחר כך גם גוייס להשלים מנין. משה נהג להגיע לבית אבות "ויזרע יצחק" ותלה שם שלטים הקוראים לדיירים לבוא ולהשלים מנין. אותו דבר עשה בבית החייל הסמוך, וגם שם תלה שלטים כאלה.
כשהגעתי לבית הכנסת פגשתי את הגבאי הנוכחי צדיק חיים ואת משפחת זזון – האב יהודה ובניו מרדכי ושי. הם היו עסוקים בשיפוצים מסיביים בבית הכנסת. מתברר שמתפללי בית הכנסת כיום התנדבו לשפץ את בית הכנסת מכספם וגם את העבודה הם מבצעים, והכל כמובן ללא תמורה. יהודה זזון הוא ותיק המתפללים במקום – 52 שנים.

משה מזרחי    

מודים דרבנן" להנצחת משה מזרחי תרומת סנטו בנימין לוי ומשפחתו

שוחחתי עם צדיק חיים והוא סיפר לי שמוצאו מהעיר הקורדית עמדיה, והוא התפלל בבית הכנסת הסמוך יחזקאל הנביא של עולי עמדיה, ואף תרם לו כסא יפהפה של אליהו הנביא. אל בית הכנסת הגיע צדיק בגלל לחצים של משה מזרחי שהבטיח לו ילדים אחרי שנים רבות בהם לא היו לו. צדיק התחיל לפקוד את בית הכנסת והתחבר עם משה מזרחי ובית הכנסת. כאשר נודע למשה מזרחי שימיו ספורים התחיל לתת לצדיק הוראות לגבי המשך התפילות במקום. משה נפטר ב – כ"ד אדר תשע"א (2011) וצדיק רואה בדבריו של משה כעין צוואה וממשיך ללכת בדרכו. גם הוא מתעורר כל בוקר טרם עלות השחר ומעיר את המתפללים, אבל הוא עושה זאת בטלפון.

אשתו רחל ובנותיו לקחו על עצמן את הניקיון בבית הכנסת, וכל יום שישי מצחצחות אותו לקראת שבת.
סיפור נוסף המסופר בבית הכנסת הוא סיפורו של הרב שלום נעימי שחיפש בית כנסת באזור להתפלל בו ופגש את משה מזרחי ששיכנע אותו להתפלל בבית הכנסת שלו. אנשי בית הכנסת הכירו אותו כזקן חביב. יום אחד פנה אל צדיק חיים וביקש ממנו להתחיל במבצע של סעודה שלישית מידי שבת עבור המתפללים ואנשי הסביבה. הסעודה הזו מתקיימת כבר 20 שנה ועל הבישול וההכנה מנצחות גב' רחל חיים וגב' רחל זזון.

על יום פטירתו של הרב שלום נעימי מספרים בבית הכנסת:

בוקר אחד הוא לקח איתו את הטלית והתפילין בצאתו מבית הכנסת. משה מזרחי שאל אותו לפשר הדבר ותשובתו היתה שבמשך היום ידע.  בחור בשם מאיר ליוה אותו לביתו בבית האבות "ויזרע יצחק".  בבואם אל בית הרב ביקש ממאיר שיקלח ויספר אותו ומאיר עשה זאת.  אחר כך ביקש ממאיר שישכיב אותו במיטתו, יכסה אותו ויניח את טליתו ותפיליו עליו.  לפני שמאיר יצא שאל את הרב שלום אם יבוא לתפילת מנחה, והרב אמר: "אתה תראה".  בצהרי אותו יום נפטר הרב שלום נעימי, ורק אז גילו המתפללים שהאיש היה אחד מחשובי המקובלים בירושלים ורבים מרבני העיר באו לשאול בעצתו.
בית כנסת פתחיה הוא בית כנסת פשוט של אנשים טובים ומהווה דוגמא למסירות עצומה למפעל קטן אבל גדול.