סיורים לקבוצות בצפון הנגב ועוטף עזה ישראל.
סיורים בעקבות הפולש המצרי בתש"ח- מיד מרדכי נגבה עד הלום וניצנים.
ב-22 באוקטובר עם סיומו של "מבצע יואב" נותקה חטיבה 9 המצרית משאר הצבא המצרי שהיה בעזה ונשארה בשטח שנודע כ"כיס פלוג’ה". הכיס כלל בחלקו המערבי את העיירה פלוג’ה ובחלקו המזרחי את הכפר עיראק אל-מנשיה. ב-28 בדצמבר 1948 הותקף הכפר עיראק אל-מנשיה על ידי חטיבת אלכסנדרוני במסגרת "מבצע חיסול". ההתקפה נהדפה באבידות כבדות – 87 הרוגים.
סיור מודרך בנגבה
במלחמת העצמאות נערכו במקום קרבות כבדים נגד הצבא המצרי. עם פלישת המצרים ב-15 במאי 1948 התקדם צבאם ותפס את משטרת עיראק-סוידן, ששלטה על הכביש לנגב ועל קיבוץ נגבה השוכן למרגלותיה. נוסף למשטרה תפסו המצרים משלטים ויישובים ערביים בסביבות הקיבוץ, ומשם תקפו את התחבורה לנגב ואת נגבה, שהפריעה לתנועת המצרים בציר אשקלון-חברון-ירושלים. עמידת הקיבוץ במערכה על נגבה, הפכו לסמל של עקשנות ונחישות בה עמדו מעטים מול רבים
גבעות עיבדיס
הקרבות על משלט עיבדיס במלחמת העצמאות התנהלו בין ה-7 ביולי 1948 ל- 12 בו, בין חיילי חטיבת גבעתי לבין יחידות מצוות-קרב חטיבתי מתוגבר של הצבא המצרי. המשלט, הנמצא על רכס במרחק של כ-2000 מטר מצפון מזרח לנגבה, נכבש במבצע אנ-פאר וכוחות החטיבה המשיכו להחזיקו בעומדם מול מתקפות נגד של המצרים. בקרבות איבדה החטיבה 25 לוחמים.
אנדרטאות גדוד 53/אנדרטת גבעת ארנון/אנדרטת גדוד 54
גבעה 69
גבעה 69 היא אחת הגבעות ברכס ממזרח לרצועת חולות מישור החוף. שמה ניתן לה בגלל גובהה מעל פני הים. הגבעה נמצאת כקילומטר מזרחית לקיבוץ ניצנים, מזרחית לכביש החוף. בתקופת המנדט בנו הבריטים שלושה מגדלי מים כדי לספק מים למחנות הצבאיים בסביבה ולכן כונתה הגבעה גם בשם "גבעת שלושת המגדלים". במרחק של כ- 2000 מטר מצפון מזרח לגבעה שכן הכפר הגדול בית דראס.
ניצנים החדשה-מיצג מרגש אודות הלחימה בניצנים וסביבתה.{בתשלום 15 ש"ח}
ניצנים הישנה-"הארמון" וכו’ תצפית מבחוץ וסיפור הקרב.
פסל האישה הלוחמת בניצנים
מתון כבוד לנשים הלוחמות,והן היו רבות וטובות בתחומים רבים (אחות/שדרית מורס,קשריות ועוד)ובעיקר לוחמות.
סיור מודרך בגשר עד הלום
במלחמת העצמאות נע חיל המשלוח המצרי בשני טורים, האחד מעזה לאורך כביש החוף לכיוון תל אביב, והשני דרך באר שבע לחברון ולירושלים. זאת על פי תוכנית פלישה כוללת שתואמה עם ירדן וסוריה, שמטרתה כיבוש חיפה וצינור הנפט המוביל אליה. תפקיד הצבא המצרי היה פעולת רתק והסחה. בשלב הראשון הייתה מטרתו להגיע עד יבנה ומשם לאיים על תל אביב, על מנת למשוך כוחות גדולים ככל האפשר למרחב תל אביב ולאפשר את כיבוש חיפה וצינור הנפט. עקב רצונם לנוע במהירות צפונה, לא התעכבו המצרים על היישובים בנגב ובמישור החוף הדרומי שהיו בדרכם, אלא הסתפקו בכיתור היישובים שההתקפות עליהם נהדפו. הטור המצרי נכנס לעיירה הערבית איסדוד, אך נעצר ב-29 במאי 1948 ליד ג’סר איסדוד שפוצץ על ידי חטיבת גבעתי במסגרת מבצע ברק ב־12 במאי.
משטרת עיראק סואידן
משטרת עיראק סווידאן נבנתה ליד הכפר הערבי עיראק סווידאן, על הציר החשוב שהוביל ממג’דל לבית גוברין ולירושלים. המצודה שלטה על הדרך הראשית אל הנגב וממנו הן לאזור מרכז הארץ – גדרה, רחובות וראשון לציון והן לאזור ירושלים.
האתר משמש כמוזיאון חטיבת גבעתי(בתשלום)או מבחוץ,,,
*************************************************************************************************************************
בשנת 1940, מתחוללת באירופה מלחמת העולם השנייה העוסקת בהכחדתו של העם היהודי, ריכוז היהודים בגטאות (חצי מיליון איש ב 4 קמ"ר ). תחילת האקציות לפתרון הסופי. הצעירים מבינים שיש צורך לקום, להתעורר , לעשות מעשה ולא להיות מובלים כצאן לטבח. קמים ומתארגנים 2 אירגונים : אייל- בראשות מרדכי אנילביץ שמזוהה עם השומר הצעיר והשני היה אצ"י= ארגון צבאי יהודי , בראשותו של פבלו פרנקל, שהיו מיוצאי בית"ר.
בינואר 1943- הגרמנים רוצים לבצע את הגירוש האחרון ("גירוש ינואר" ), ובפעם הראשונה נשמעו קולות ירי של יהודים. זו הייתה הפעם הראשונה שהיהודים גילו התנגדות. הנאצים היו מופתעים , וספגו הן אבידות בכלי הנשק והן בחיילים. הגרמנים עזבו אך חזרו שוב במטרה למוטט ולהרוס את הגטו בערב חג הפסח, כי למחרת היה יום הולדתו של היטלר ולכן רצו להגיש לו את הצלחת המבצע -כמתנה.
את הפסל של מרדכי אילביץ פיסל האומן נתן רפפורט בשנת 1951. (פיסל גם את גווילי האש ביער הקדושים ובנגבה). הגרמנים הציעו לרפפורט לפסל טניסאית לפתיחת אולימפיאדת ברלין 1936. רפפורט סרב ומאז הוא נרדף ע"י הנאצים. כאשר הגיע לרומא ונכנס לקפלה הסיצטילית, הוא נדהם מציורי הקיר והתקרה של האומן מיכאל אנג’לו ובמיוחד מהציור של בריאת האדם והאנשת האל. רפפורט החל ללמוד אנטומיה כדי להכיר את כל שרירי וקימורי הגוף והחל לפסל דמויות. לאחר שפיסל את דוד פיסל גם את אנילביץ , כאשר בידו רימון. הפסל עומד בכניסה לקיבוץ בסמוך למגדל המים הנקוב בכדורים ובכך נוצר הקשר בין עוצמת וגבורת המורדים לבין גבורת לוחמי תש"ח.
סיכום ההתישבות בנגב :
1936-39 התיישבות חומה ומגדל (נגבה)
1943- התישבות יד מרדכי, וניצנים. ו 3 המצפים : בית אשל, רביבים וגבולות.
5-6/1946- , מוצאי יום הכיפורים. הקמת 11 הנקודות בנגב.
גבעת הקרבות ביד מרדכי
יד מרדכי בתש"ח, הוקמה במסגרת הישובים של חומה ומגדל . את הרעיון הגו שלמה גור מבית אלפא וחיים שטורמן מעין חרוד.
תצפית על הקרבות שנערכו במקום. ממול בית להייה ונתיב העשרה ע"ש עשרה אנשים שנהרגו בהתרסקות מסוק בשנת 1971. בסמוך עובר מעבר ארז , שהוא מבנה גדול עם מכשירים מתקדמים המאפשר מעבר של תושבי רצועת עזה לשטחי ישראל.
לאחר קרבות והתנגדות עזה של היהודים, הגטו נפל, האחרונים הניפו 2 דגלים : דגל ישראל ודגל המחתרת הפולנית. (משה ארנס כתב את ספרו "דגלים מעל הגטו"). הגטו נפל ביום 17/5/43 ,היום של תחילת המרד (נדחה במספר ימים בגלל חג הפסח), ויום כ"ז בניסן הפך להיות יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
בינתיים לארץ הגיעו השמועות על מרד גטו וורשה והמפקד שהיה מרדכי אנילביץ, והם רוצים להקים את הקיבוץ על שמו. מכאן השם – יד מרדכי.
לאחר שמרדכי נהרג בגטו בזמן המרד, לקחה את הפיקוד- צבייה לובטקין שהתחתנה עם יצחק צוקרמן שגם ניצל מהגטו, שניהם לימים הקימו את קיבוץ לוחמי הגטאות. נכדתם רוני- היא הטייסת הראשונה של חיל האוויר.
לאחר שנים, בשנת 1963 התחולל בארץ משפטו של אייכמן, שפתח , הציף והאיר את חייהם והסבל שסבלו ניצולי השואה.
צריך לזכור שע"פ תוכנית החלוקה של 29/11/47 , הישובים ניצנים ויד מרדכי נמצאים בשטח של המדינה הערבית!!! אפילו הערבים פונים אליהם שיסתפחו למדינה הערבית. הקיבוצים מכותרים בישובים ערביים, הם מקבלים אספקה ע"י השיירות שמגיעות אליהם.
15/5/48 מתחילה הפלישה המצרית לנגב. המצרים יוצאים בשתי זרועות. הזרוע המערבית הקרובה לים- עזה-אל עריש-יד מרדכי שהיה על הכביש , והזרוע המזרחית דרך באר שבע- רמת רחל.
מקור השם "עד הלום"..
בסיור בשבוע שעבר דובר על מקור שם הגשר "עד הלום" באשדוד.
דובר על שיר של אלתרמן, ורציתי למצוא את השיר – ללא הצלחה. איננו ברשת!
לשיר קוראים "אל מול הפלישה" והכי הרבה שגיליתי הן 4 השורות האחרונות:
וְהָיָה אִם מִצְרַיִם תַּצְעִיד חַיָלֶיהָ,
וְתָרִיע עַמּוֹן… – זֹאת נֵדַע: מֵהַיּוֹם
הַמְּדִינָה הַחַיָּה תִּלָּחֵם עַל חַיֶּיהָ…
וּבָרוּך שֶהֵבִיא אֶת עַמּוֹ עַד הֲלוֹם.
****************************************************************************************
הנדון: הדרכת אתר – נגבה בתש"ח
הסיפור שאני עומד לספר לכם איננו הדרכת אתר במובן המסורתי שאנו מכירים, הוא בעצם סיפורם של מספר דמויות הירואיות בו מוצגות גבורה נחישות והישרדות מחד ומאידך שזור בו השכול הנורא.
קיבוץ נגבה – נוסד בשנת 1939 כשמייסדיו היו חברות וחברי " השומר הצעיר" עוד בפולין, משם עלו לארץ בתחילת שנות השלושים. משנת 1933 עד 1939 היה הקיבוץ, בהכשרה בנחלת יהודה. הקיבוץ עלה על הקרקע ב – 12/7/39 כקיבוץ של "חומה ומגדל" והשם נגבה ניתן לו, כיוון שהיה הקיבוץ הדרומי לבאר טוביה ( גבול "הספר הלבן" ), ונגבה פירושו דרומה – בתנ"ך: "ימה, צפונה קדמה ונגבה". לימים במוצאי יום כיפור 1946, נגבה הייתה בסיס יציאה לבניית 11 הנקודות בנגב.
רקע – קיבוץ נגבה נמצא על כביש מס' 35 בין אשקלון לצומת קריית גת וכביש מס' 3 בין צומת קריית מלאכי לאשקלון, במרחק של 1800 מטר צפונית לכביש מג'דל – אל-פאלוג'ה (אשקלון – קריית גת), במעין עמק המוקף ברכסים הנמצאים סביבו, עליהם היו בנויים כפרים ערביים. נגבה גת וגלאון, היו הקיבוצים היחידים הפזורים לאורכו של ציר רוחב אסטרטגי מג'דל (אשקלון) -עיראק אל-מנשייה (קריית גת) – חברון. לכן כאשר פלש הצבא המצרי ב-15 במאי 1948, מיד פשטה חטיבה מצרית והשתלטה על ציר זה כדי לנתק את הנגב. מדרום לקיבוץ, במרחק של כ-1,700 מטר, שוכנת מצודת המשטרה עיראק-סוידאן שנתפסה על-ידי המצרים עוד ב-12 במאי 1948. הכוח שישב בה חלש על הצומת ועל נגבה והטריד את הקיבוץ. כוחותינו ביצעו מספר נסיונות לכבוש את המצודה, ובתגובה ביצע ב-21 במאי, צוות קרב ממונע מצרי להפגנת כוח מול נגבה שלוותה בהפצצה כבדה מן האוויר. ההפצצה גרמה לאבידות בכוח אדם ולנזקים חמורים לרכוש. בין החללים היה מא"ז נגבה – יצחק דובנו ("יואב").
כוחותינו – חטיבת גבעתי בסד"כ כמעט מלא וחטיבת הנגב עם שליש מהתקן. בנגבה הוצב גדוד 53 של גבעתי.
הערכות נגבה לפני ההתקפות -מערך ההגנה ההיקפית של נגבה התבסס על מספר גורמים:
מערך עמדות
שרשרת של 13 עמדות (מעין מוצב) מקיפות כליל את הקיבוץ. עמדות אלה הכילו 4-6 לוחמים בכל אחת. נחפרו תעלות קשר שחיברו את כל המוצבים, את הבונקרים, מחסני התחמושת המירפאה, המיפקדה וכן התחברו אל כל שוחות השועל והחפירות בקיבוץ. בכל עמדה היה מכשיר טלפון שדה EE-8. במקלט המטה הייתה מרכזייה שחיברה את כל העמדות ושלטה על הקשר ביניהן.
מצבת נשק מתוגברת
מצבת הנשק של המגינים כללה: כ- 14 מקלעים מסוג מ.ג. 34 , 142 רובי מאוזר צ'כיים, 20 תתי מקלע, 3 מרגמות "3 עם 50 פצצות לכל מרגמה, 2 מקלעים כבדים: אחד- "בזה" עם 16000 כדורים, שני- בראונינג "0.5.
שדות מוקשים
סביב גדרות הקיבוץ נטמנו 4 שדות מוקשים ו – 9 חגורות מוקשים, במספר כולל של כ – 2200 מוקשים. היו אלה מוקשים נגד רכב וסוגים שונים של מוקשים נגד אדם: מוקשי נעל ,מוקשים קופצים 47 (שרפנלים) ומוקשים מאולתרים. שדות מוקשים אלה שנפרסו לכיוון צפון מזרח למשלט עיבדיס, לדרום עד לקרבת משטרת עיראק סווידאן, למערב עד לגבעה 113 ובמזרח עד לשדות בית עפה, הפכו את נגבה לעמידה ובטוחה.
כוח אדם מיומן
לרשות המגינים עמדו 70 חברי קיבוץ ו- 66 לוחמי גבעתי. ב – 25 במאי הגיעה תגבורת של 30 לוחמים ובכך עלה מספר הלוחמים ל-166 איש.
ביטחון ושקט נפשי
הקשר הרציף שקיימו יחידות גדוד 53 עם העורף, איפשר ללוחמים ללחום בביטחון תוך ידיעה שאת הנפגעים קשה שיזדקקו לפינוי מהיר, ניתן יהיה לפנות מדי לילה לבתי חולים בעורף. כמו כן איפשר קשר זה הזרמת ציוד, תחמושת ותגבורות בכוח אדם.
ההתקפה הראשונה על נגבה –
ב- 2 ביוני החלה מתקפה משולבת של הכוחות המצריים מכיוון משטרת עיראק סווידאן והכפר עיראק סווידאן. במקביל, התקדמו טנקים וכוחות רגלים בחיפוי הפצצות מהאויר. כוחות האויב התקדמו קרוב לקו הביצורים של המגינים הצליחו לגרום נזקים כבדים לבתי הקיבוץ ולפגוע במגדל המים. ההפגזה נמשכה כעשרים וחמש דקות וחדלה משום שהכוחות הרגלים המצריים התקרבו למרחק של 800 – 900 מטר מגדרות נגבה. בשלב זה מפקדי העמדות הורו לנצור אש עד אשר יגיעו הרגלים המצריים למרחק של אש יעילה (כ- 400 – 500 מטר), על מנת לחסוך בתחמושת. התוקפים הרגלים המצריים המשיכו לנוע והגיעו לטווח הירי של המגינים. אש נפתחה עליהם והכריחה אותם לתפוס מחסה. קרב זה נמשך כארבע שעות עת הגיעו חלק מהתוקפים קרוב לגדרות אולם נסוגו מאחר שעשרות מהם נפגעו ממוקשים וירי המגינים. לעזרתם של המגינים באה יחידת ג'יפים של "חיות הנגב" מחטיבת הנגב שפתחו באש על המצרים מאגפם. בשעות אחר הצהריים נוכח הפיקוד המצרי שאין הישגים להתקפה ואבדותיו כבדות. הוא פקד על נסיגה כללית. למצרים היו מאות נפגעים מהם כ- 180 הרוגים.
אבדות המגינים היו: שבעה הרוגים וכ- 30 פצועים.
ההתקפה השניה על נגבה – יום לפני תום ההפוגה הראשונה, שעמדה לפוג ב-9 ביולי, הפרו המצרים את הפסקת האש ותקפו מספר משלטים שהוחזקו בידי צה"ל, כבשום ופנו לשלב הבא בניסיונותיהם להתקדם צפונה. בכך נפתחו קרבות עשרת הימים בדרום.
ב – 12 ביולי בשעה 06:25 (בדיוק 9 שנים לאחר הקמת הקיבוץ) החלה לנחות על נגבה הרעשת תותחים ומרגמות מעשרות קנים. ההרעשה נמשכה כ- 90 דקות. מיד עם סיומה הופיעו 2 טייסות מפציצים מצריים מעל שמי נגבה. הטילו את מטענן ופגעו במדויק בתחומי המשק וגרמו מיד לשרפות באזורים שונים של הקיבוץ. מבנים בערו וקרסו וביניהם הרפת וגן החיות של הילדים. בשטח נצפו יחידות גדולות של שריון שיורדות בכיוון נגבה מכיוונים שונים, ובעקבותיהם גדודי רגלים. מטוסי האויב חזרו והפציצו את הקיבוץ וכעשר דקות לאחר מכן החלה התקדמות של שריוניות. תוך כ- 20 דקות התקרבו יחידות הרגלים לטווח ירי האש של המגינים. כולם פתחו באש רובים, גם המגינים וגם התוקפים. עשרות לוחמים מצריים נראו נפגעים מירי המגינים ומפגיעות המוקשים. אחר הצהריים ניסו המצרים לתקוף שוב. אולם גם הפעם הצליחו המגינים להודפם תוך גרימת אבידות כבדות בשורותיהם. הקרב הסתיים בשעת בין ערביים לאחר 9 שעות לחימה. המצרים השאירו כ- 230 גוויות בשדה המגינים שילמו מחיר יקר: חמישה הרוגים וארבעים וחמישה פצועים.
שמעון אבידן מח"ט גבעתי– מפקד חטיבת גבעתי שמעון אבידן, איש השומר הצעיר, מינה את יצחק דובנו למפקד האזור ולקצין הביצורים של החטיבה. אבידן וחבורת הפיקוד שלו, לרבות דובנו העריכו בטעות כי הכוחות המצריים ינועו לתל אביב בציר מג'דל-ג'וליס-רחובות אף על פי שציר החוף מעזה עד בית הספר החקלאי עיינות היה בשליטה ערבית כמעט מלאה.
יצחק דובנו שכינויו המחתרתי ב"הגנה" היה "יואב", היה לוחם פלמ"ח בדרגת סגן אלוף, ששימש קצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח.. יצחק דובנו נולד בפולין, הצטיין שם בספורט ושימש מדריך בתנועת השומר הצעיר. ביום הולדתו ה-20, בשנת 1933, עלה לארץ ישראל והיה ממייסדי קיבוץ נגבה. שירת בהגנה והיה מראשוני הפלמ"ח. דובנו בנה מערך ביצורים חזק ליד כפר ורבורג. אבל המצרים התקדמו בכביש החוף ובדרכם כבשו והרסו את קיבוץ ניצנים שלא היה מבוצר כמעט כלל. ב-21 במאי 1948, (י"ב באייר תש"ח), נהרג דובנו מהפגזה מצרית שהקדימה את המתקפה המצרית על הקיבוץ. יצחק היה מפקד נערץ על פיקודיו, במיוחד לאור התעניינותו בפרטים הקטנים. במהלך ההתקפה אוירית של המצרים קפץ יצחק לתוך אחת מתעלות הביצורים ונהרג כשידו מושטת אל על, בתתו את פקודתו האחרונה לירות במטוסי האויב. על שמו נקראים מצודת יואב, קיבוץ שדה יואב, חמי יואב והמועצה האזורית יואב, ומבצע יואב במלחמת העצמאות.
בשדות פלשת – אורי אבנרי – 'בשדות פלשת 1948'. אורי אבנרי שימש במלחמת העצמאות כלוחם ב"שועלי שמשון" ונפצע בקרבות כיס פאלוג'ה. שנים לאחר החלמתו כתב את הספר בשדות פלשת. התיאור הישיר של האירועים, הגדולים והקטנים, הלשון המדויקת להפליא, הקצב המהיר, ומעל-לכל, התחושה שהדברים נכתבו "מלמטה", על-ידי לוחם מהשורה ולא על-ידי מצביא או עיתונאי, כבשו את לב הקוראים, הכל חשו כי יש כאן בבואה נאמנה של התקופה, לא רק תמונת המאורעות אלא גם תמונת הלוחמים, תחושותיהם, שאיפותיהם, חלומותיהם, אכזבותיהם. מאז ועד עתה לא איבד הספר ולו שמץ מחיוניותו. גם היום הוא נקרא בנשימה עצורה, כאחת העדויות האותנטיות ביותר והמרגשות ביותר של מלחמת העצמאות.
(מישקה רובשקין) משה איל, שנולד ב-1917 היה הבן הבכור למשפחת רובשקין, מדור המייסדים של המושבה נחלת יהודה בראשל"צ ב-1913. (סבי, שהיה אף הוא מדור המייסדים במקום, עסק בחקלאות ולימוד תורה). להזכירכם ההכשרה של קיבוץ נגבה מתנהלת במקום בין 1933-1939. מישקה שהיה בוגר מקווה ישראל, היה חקלאי בכל ישותו והתמחה במיוחד ברדיית דבש. הוא אף נהג לבנות את הכוורות בעצמו. מישקה הגיע לגדוד 53 בחודש מרס 1948. במהלך רישום פרטיו האישיים מסר, בין השאר: נשוי +3 ילדים. הפקידות שרשמו את הפרטים גיחכו בינן לבין עצמן: הבחור החסון הזה משטה בנו. שלושה ילדים? אין בגדוד חיילים מטופלים במשפחות. מישקה שירת ב"הגנה" מנעוריו, בתקופת מאורעות 1939-1936 שירת כנוטר באזור ראשון לציון ועסק בהדרכת מפקדי כיתות. בהמשך נשלח לנגבה ומונה כסמ"פ ב' של גדוד 53 שהוצב במקום. עד מהרה התחבב על כל חיילי הפלוגה ויצר קשרי חברות אמיצים גם עם אנשי הקיבוץ. בהתקפה המצרית על נגבה ב-2.6.48 התגלה מישקה לא רק כחבר טוב מזג, אלא כחייל ומפקד למופת. בהפגזה הכבדה על המשק נהרג הצופה שעל מגדל המים וגופתו נשארה תלויה בקודקוד הסולם. תצפית המגדל שמשה כעיניים למגיני המשק והעדרה השרתה תסכול ומבוכה רבה. מישקה טיפס במעלה המגדל, הוריד על כתפו את גופת החלל ושיגר את אחד החיילים לפעול כצופה שימשיך לספק למגינים נתונים על מהלכי האויב.
רוחו האיתנה השרתה אמונה על החיילים ואף על חברי הקיבוץ. לימים מונה מישקה כקצין המודיעין של הגדוד. כאיש שדה מובהק התגלה כבעל חוש סיור מעולה. מישקה נלחם בקרבות נגבה במסגרת הגדוד ואף היה מועמד לעיטור גבורה על חלקו בקרב.
מישקה, שהיה בן 34 בהגיעו לנגבה , אב לאמציה, שלימים הפך לקצין צנחנים, מנחמק'ה, (כך קראנו לו) שהיה לטיס קרב, חביבה שלימים נישאה לדני אילן, חברו של מנחמק'ה לקורס הטיס וטיס קרב בעצמו, ויחיעם, חבר ילדותי מגיל 3, שהפך אף הוא לימים לטיס ובהמשך לרופא, ואף שימש כרופא במטוסו של נתניהו בקדנציה הראשונה (בותקופה בה היה מטוס מיוחד לרוה"מ).
במלחמת יוה"כ, יחיעם שימש כטיס מסוקים, ומנחמק'ה, שהיה כבר טיס באל על ואב ל-3 ילדים, שימש כסגן מפקד טייסת סקייהוק בדרגת רס"ן. באחת הגיחות לתעלת סואץ נפגע מטוסו והוא נפל בשטח האויב. מנחמק'ה יפה התואר, נחשב כנעדר במשך כ-3 חודשים, הספקות היו כבדים מנשוא, ומישקה, מגבורי מלחמת העצמאות, לא יכל היה לעמוד יותר בסבל, לקח את אקדחו והתאבד ביריה על גבעה 69. כעבור 3 שבועות התגלתה גופתו של מנחמק'ה וכך היו לנו במושב 2 לוויות באותה המשפחה עוד טרם ה-30 של הראשונה.
סיורים ומורשת קרב בעקבות חטיבת גבעתי גולני וחטיבת אלכסנדרוני בשרון-סיורי מורשת קרב בדרך אל העיר מלטרון ועד הקסטל והר אדר-סיור מורשת קרב בגליל העליון מנבי יושע ועד מלכייה.