מדריך טיולים וסיורים בזיכרון יעקב גבעת עדה ובנימינה.

סיורים בזיכרון יעקב- גן המייסדים בזיכרון יעקב.

א. זיכרון יעקב הראשונה ממושבות השומרון אותן רכש הברון רוטשילד. ( גבעת עדה, בת שלמה ושפייה). השומרון על שום מה? על שום שממנה ניתן לראות את הרי השומרון, זכרון יעקב התחילה בכפר הערבי – זמארין, כיום נמצא בסמוך ליקב.
ב. בשנת 1881 הצאר הרוסי נרצח וכתגובה לכך פורעים ביהודים-"סופות בנגב". בעקבות הפרעות מתחיל גל עלייה לארץ. בתחילה הגיעו מרגלים לזמארין בדקו ואמרו: האדמה פורייה, יש שפע מים, במזרח הרי שומרון, במערב הים, עצי תאנה נוטפים דבש. כאשר הגיעו ראו ששפע המים הן ביצות והמקום לא פורה כמו שדמיינו.
ג. המצב היה קשה בזיכרון יעקב, תמותה גבוהה של ילדים מרעב וממחלת המאלריה.
ד. הברון רוטשילד מסכים לקחת תחת חסותו את זכרון יעקב(יותר נכון את זמארין), ראשון וגיא אוני (ראש פינה). הביא אנשי מקצוע ואגרונומים שהציעו לטעת כרמים. ואומנם היקבים של זכרון וראשון היו מהמשוכללים בעולם ולכן גם הצליחו.
ה. לפני כ- 30 שנה הוקם הגן, כאן הייתה הגורן ולכן המקום בצורת כיכר עגולה. על הקיר מופיעים שמות המשפחה של המייסדים ביניהם משפחת אהרונסון של זיכרון יעקב מושבת היין.
ו. אהרון אהרונסון היה אגרונום ידוע. הוא גילה ומצא (בראש פינה), את חיטת הבר המקורית ממנה יכלו לפתח זנים חדשים של חיטה תרבותית. צריך להוסיף שבאירופה הייתה מגיפה קשה שהרסה ופגעה בשדות החיטה. עד היום החיטה מסמלת את בית אהרונסון .
ז. הברון רוטשילד ביקר בזכרון יעקב ואמר לאיכרי המושבה: "אני שמח בכם, עיני יהדות העולם נשואות רק אליכם. יש לזכור שהחלוצים הראשונים הם הפנינים המאירות בתולדות הישוב. כל הכסף של בית רוטשילד לא היה מועיל כלום אילו לא נפגש במושבה עם חומר טוב להתיישבות כמו הראשונים".
גם דוד בן גוריון אמר : הרבה מושבות נבנו והרבה עוד ייבנו, אולם מושבות כראשונות הן אינן נשקלות במאזני כסף וזהב , באש ובחזון נבנו בגילוי שכינה".(סיורים וטיולים מודרכים בזיכרון יעקב ובנימינה)

בית הקברות של זיכרון יעקב וסיור בזיכרון יעקב.

א. בזכרון יעקב קבורים רבים וטובים כמו שרה לבית אהרונסון בסמוך לאמה, (מאחורי גדר כיוון שהתאבדה), ליד קברה מופיע דגל ישראל כפי שנהוג לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה.
ב. ד'ר הלל יפה ורבקה אשתו בנוסף 3 קברים וכולם מאחורי הגדר כי….על קברו של ד'ר יפה יש לפיד- ללמדינו שהוא היה הראשון שהביא את המידע על היתושים ואת דרך ההתגוננות מהם.
ג. יד לזכרו של אהרון אהרונסון שהיה מפקד מחתרת ניל"י והאגרונום הידוע שהקים יחד עם אבשלום פיירברג את חוות הנסיונות בעתלית- אהרונסון נספה בתאונת מטוס ולכן אין פה קבר.
ד. רק בשנת 1977 –שנת המהפך, ניתן כבוד למחתרת ומחלקים את אות ניל"י.
ה. רבקה אהרונסון עוד בחייה תורמת את הבית והופכת אותו למוזיאון.

רחוב המייסדים בזכרון יעקב-הרחוב הראשי של המושבה. הבתים התחילן להתפורר ולכן הייתה מחשבה להרוס ולשפץ, אך בשנת 1982 , לרגל חגיגות 100 שנה לעלייה הראשונה החליטו לשמר : בית אהרונסון, יקב התשבי, בריכת בנימין – המפעל הראשון בו השתמשו בהישג טכנולוגי להעברת מים למילוי הבריכה , בית המוכתר, בית הכנסת אוהל יעקב ע"ש של אבי הברון. בכניסה כתוב תרע"ב לק"פ = הכוונה הייתה לספירה היהודית.

בהמשך נמצא גם מוזיאון לעלייה ראשונה שהיה בעבר בית הפקידות- הכניסה בתשלום.
בבית הפקידות המהודר במבנים של ארץ ישראל נוסדה הסתדרות המורים בשנת 1903.

אילו הבית הזה היה יכול לדבר הוא היה מספר לנו על….

1. תחילת הסיפור הוא בשנת 1880, כאשר הגיעו לארץ הרברט בנטוויץ שהיה יהודי ציוני עם משפחתו. הוא היה ממנסחי הצהרת בלפור. הוא רכש קרקעות וקרא למקום: חצר הכרמל.
2. ביתו ניטה נישאה למיכאל והם בנו והקימו את האחוזה. במלחמת העולם הראשונה הזוג נצטווה לעזוב ( הם נחשבו כאזרחי מדינות אוייב), והבית שימש כמרכז תרבות לקצינים הטורקים והגרמנים.
3. בשנת 1919 הזוג חזר , שיקם את הבית והקימו את הגן. המקום נתחבב ע"י מנהיגי הישוב ופקדו אותו הרברט סמואל, מנחם אוסישקין, וייצמן, סאלד ועוד…
4. לזוג היו קשרים טובים וחמים עם משפחת יפה ואהרונסון, ניטה למדה מאהרון כיצד לגדל ירקות ואף תיכננה לפתח את המושבה.
5. הזוג היה חשוך ילדים. בשנת 1922 ניטה נפטרה ממחלה ( יש החושבים שהתאבדה) ובעלה נפטר שלוש שנים לאחר מכן.
6. מיכאל לפני שהתאבד ביקש מידידו הד'ר הלל יפה שלא יעזוב אותו. ואכן כך היה, מיכאל נקבר ליד קברה של אשתו ובחלקת הקבר של הד'ר ואשתו, הקבורה מחוץ לגדר בשל ההתאבדות של בנטוויץ'.

7. בשנת 1929 חזר למקום אבי המשפחה שם הוא גר עד לפטירתו בשנת 1932.
8. הבית הועבר לאחותה ליליאן שהפכה אותו לבית ספר חקלאי ומרכז לאומנים.
9. המקום הושכר ל15 שנה ושימש כמרכז בריאות צמחוני. המקום נסגר בשנת 1969.
10. צמוד לאחוזה ליליאן הקימה את בית דניאל ,לזכר בנה דניאל .כמרכז לאומנות ומוזיקה.
11. בשנת 2000 קיבלה האוניברסיטה הפתוחה בתמורה לשקל אחד זכות חכירה על האחוזה. החלו לשפץ את האחוזה והיא הוכרזה כאתר מורשת עולמית .

אנשי קהילת בית אל בזיכרון יעקב וטיולים בזיכרון יעקב.

בשנת 1963 עברו שתי האחיות הפרוטסטנטיות משאווביה שבגרמניה, אמה ואלזה ברגר, לזכרון יעקב ויסדו את קהילת בית אל המקומית. כיום מונה הקהילה כמה מאות חברים, המתמידים כבר שלושה דורות באמונתם הציונית העמוקה, בהיותו של העם היהודי עם הבחירה. הם מבקשים לשמור עליו ועל נאמנותם לתנ"ך הנוצרי — בכלל זה גם לברית הישנה.

הם גרים כאן, לומדים בבתי ספר פרטיים. הם מנהלים משק חקלאי ומשק חי. בנוסף הם מייצרים מוצרים יומיומיים כמו – אפיית לחם לפי מתכון גרמני, אריית דבש, ייצור מוצרי אטריות מקמח מלא ושמיכות פוך רכות. הם חיים בצניעות ובסגירות בתוך קהילתם. את רצונם 'לשמור על הישראלים' הם תרגמו גם למעשים. במפעלים שלהם הם מעסיקים ישראלים רבים. בשלב ראשון הם ייצרו מסיכות גז. אחרי כן, נוספו גם מערכות סינון נגד נשק אב"כ, הניתנות להתקנה בבתים, דירות ומקלטים. הלוגו של בית החרושת הקטן שלהם ניתן לזיהוי ממרחק: קשת בענן הנמתחת מעל תיבת נוח עם הכיתוב "Beit-El Industries"- העובדה שהם אינם מנסים ליצור קשר חברתי עם סביבתם עשויה להרגיע את אותם ישראלים שזמן רב שחשדו בהם במסיונריות.(סיורים בזיכרון יעקב)

גני רמת הנדיב זכרון יעקב וסיורים בזיכרון יעקב.

1. רמת הנדיב נרכשה על ידי משפחת רוטשילד, רוב ארץ ישראל הייתה מיושבת בהרים והמקומות שהיו לא מיושבים היו מישור החוף – בגלל הביצות והגליל המזרחי – בגלל אדמת הבזלת הקשה. לכן הברון  אדמונד דה רוטשילד רכש במקומות אלו את הקרקעות שיצרו את ריכוזי הישוב בצורת האות האנגלית N. (בהמשך נרכשו אדמות עמק יזרעאל). חשיבותם של ריכוזי ההתיישבות התבטאה בכ"ט בנובמבר 1947 והשפיעה גם עיצוב הישוב היהודי בהקמת המדינה.
2. בשנת 1954 הועלו עצמותיו של הברון  אדמונד רוטשילד ואשתו עדה לקבורה במערה קבורה חצובה בהשראת מערכות קבורה שהיו נהוגות בימי הבית השני, ובימי המשנה והתלמוד. כנ"ל גם לגבי דלתות המערה הכבדות והגדולות . בכניסה למערה יש על התקרה מנורות הנראות בצורת לב – ללמדינו שהברון נתן את ליבו (וגם את כספו) לישוב היהודי בארץ.
3. גן הנדיב מתוכנן להפליא ומחולק לגנים העוסקים בנושאים שונים לדוגמה – גן הוורדים, גן הדקלים, גן המפלים ועוד.. מטרת הגנים היא לשמור על הטבע והאקולוגיה (קיימות) והנאתם של המטיילים והנופשים הרבים מהארץ ומהעולם.
4. בגני הנדיב יש מרכז מבקרים, סרטון מסעדה , משתלה ומרכז הדרכה אורגנית. את המבנה תכננה עדה כרמי. המבנה קטוע כדי לאפשר כמה שיותר מעבר של קרני השמש. על הגגות יש גינון המושקה באמצעות סירקולצייה של מים.
5. הסמל של משפחת רוטשילד הוא נשק המכיל אגרוף קפוץ עם חמישה חיצים המסמלים את חמש שושלות שהוקמו על ידי חמשת בניו של מאיר אנשל רוטשילד, כשהמקור לכך הוא בפסוק בתהילים "כחצים ביד גיבור" (קכז, ד). מתחת לסמל מופיעות בלטינית המילים שהיו נר לרגליה של משפחת רוטשילד: Concordia (הרמוניה), Integritas (יושרה), Industria (חריצות). במרכז מופיע כובע של ליצן להזכירנו שהנאצים הכריחו את לחבוש כובע של ליצן ובכך לבזות וללעוג להם.

ימי בנימינה במושבה בנימינה וסיורים מודרכים בבנימינה.

סיור של איכות היסטורי חוויתי בלב ליבה של בנימינה ב"אקרופוליס" של המושבה בה בית הכנסת ומגדל המים, מזכירות שהפכה למועצה שהפכה לעיריה-בית יד לבנים והשטח הציבורי של בנימינה.

בשיר ומזמור נהלך לנו בין שדרות הדקלים ובתי המושבה  הוותיקה גבול נחלת ז'בוטינסקי לגבעת הפועל שכונתו של אהוד מנור- מדריך טיולים במושבה בנימינה ההיסטורת וסיור בעקבות אהוד מנור.

נשיר את "ימי בנימינה" ושיר "המסילה" ושיר "המחצבה" ליד ביתו הקט ליד עץ שעשו מימנו ריבה מתות גינה.

גן שבעת המינים  בבנימינה בו שיחק אהוד ונספר על יקבי אליעז שהפכו ליקבי בנימינה ובעבר מפעל ליצוק פרפיום-קוסמטיקה מוורדים שושנים ובעיקר יסמין והמשך לבית הקברות של בנימינה לקברו של אהוד מנור ואחיו הצעיר יהודה.(סיורים טיולים וימי גיבוש בבנימינה)

***********************************************************************************************************************

שרה אהרנסון – נולדה ב- 6.1.1890 ומתה ב- 9.10.1917  . הייתה מראשי ניל"י, רשת ריגול יהודית שפעלה למען הבריטים ונגד הטורקים במלחמת העולם הראשונה.

הוריה, אפרים-פישל ומלכה אהרנסון, היו ממייסדי המושבה. אהרנסון למדה בבית-הספר במושבה, ובהמשך למדה בעצמה צרפתית וגרמנית.  באביב 1914 נישאה בעתלית לחיים אברהם, סוחר יהודי אמיד ממוצא בולגרי, עמו חייתה מיוני 1914 עד סוף 1915 בקושטא שבטורקיה, כששבה לביתה בזכרון יעקב כדי לעזור למשפחתה ועקב געגועים לארץ ישראל ולחיי המושבה זכרון יעקב.

במסעה חזרה לארץ ישראל, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, חזתה במעשי רצח העם שביצעו הטורקים נגד הארמנים, והחלה להזדהות עם אויביה של האימפריה העות'מאנית. היא השתלבה בארגון המחתרת ניל"י, שהקימו אחיה אהרן וחברם אבשלום פיינברג,  והחלה לפעול כדי לסייע לבריטים לכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים.

בשנת 1917, בהיעדרם של אהרן, שעזב את ארץ ישראל והגיע למצרים הבריטית, ואבשלום פיינברג שנהרג על ידי בדואים, ניהלה שרה אהרנסון יחד עם יוסף לישנסקי את פעולותיה של רשת הריגול, והעבירה מידע לסוכנים בריטיים מעבר לחוף. לעתים ערכה מסעות נרחבים בשטחי הממלכה הטורקית העות'מאנית, אספה מידע שימושי לבריטים, והביאה אותו ישירות אליהם למצרים. המידע הועבר באמצעות אוניית ריגול בריטית קטנה שהפליגה בין מצרים לבין חוף עתלית והעבירה בחשאי גם אנשים, כסף וציוד. באחת הפעמים, כשאהרנסון הפליגה למצרים, יעץ לה אחיה אהרן להישאר בשטח הבריטי מחוץ להישג ידם של הטורקים, אך היא שבה לזכרון יעקב כדי להמשיך בפעילותה. בסתיו שנת 1917 תפסו העות'מאנים יונת דואר ששלחה אהרנסון עם מסר לבריטים, ובעקבות מעצרו של נעמן בלקינד והדלפות שונות, החלו לחשוד בקיום רשת ריגול יהודית. בערב סוכות תרע"ח, אוקטובר 1917, צרו השלטונות הטורקים על זכרון יעקב, תפסו את שרה אהרנסון וחברים אחרים של ניל"י, כולל אביה ואחיה, ועינו אותה במשך שלושה או ארבעה ימים; אולם היא לא גילתה את סודותיה לטורקים. לאחר שהתקבלה הוראה להעבירה לנצרת, כנראה במטרה לתלותה בדמשק, ביקשה שרה אהרנסון להתקלח ולהחליף בגדים בביתה. במקלחת, ניסתה להתאבד בעזרת אקדח שהוסתר בסליק במשקוף הדלת , וזאת כדי להימנע מעינויים נוספים וכדי לא למסור לטורקים שמות חבריה למחתרת. אהרנסון נפצעה אנושות, ובעודה בהכרה ביקשה מד"ר הלל יפה, שהוזעק לטפל בה, כי יזרז את מותה; שלושה ימים לאחר מכן נפטרה. אהרנסון נקברה בבית הקברות בזכרון יעקב בחלקה מגודרת, בצמוד לקבר אמה, מלכה. על מצבתה מופיע שמה הפרטי, שרה, ללא תיאור נוסף. בשנת 2012, בטקס האזכרה השנתי שציין 95 שנה לפטירתה, ניטע לצד קברה חוטר מדקל אבשלום.

שרה אהרנסון הונצחה בבית שבו גרה והתאבדה בזכרון יעקב, שהפך למוזיאון המספר את תולדות בני משפחת אהרנסון ותולדות מחתרת ניל"י.

שרה אהרונסון מראשי ניל"י – המחתרת העברית הראשונה, פעלה למען הבריטים ונגד הטורקים ששלטו בארץ ישראל בתקופת מלחמת העולם הראשונה, במטרה לקדם את הקמת ריבונות יהודית עצמאית בארץ ישראל.

שרה אהרונסון נולדה ב-י"ד בטבת תר"ן, 8.1.1890, במושבה זכרון יעקב, החמישית מבין ששת ילדיהם של מלכה ואפרים-פישל. אביה, סוחר תבואה אמיד, הושפע מחובבי ציון והצטרף לקבוצה הראשונה של מתיישבים שיצאו מגאלאץ ברומניה ב 1882- והקימו את זכרון יעקב.

משפחת אהרונסון הייתה לאחת המשפחות המובילות במושבה, בעיקר הודות לאהרון אהרונסון (1917-1876), אחיה הבכור של שרה, שהיה אגרונום ובוטנאי בעל שם עולמי.

שרה ואחיה גילמו באישיותם את בני הדור השני של העלייה הראשונה (1904-1881), ילידי הארץ, דוברי עברית, שראו בעצמם אליטה עברית חדשה. הם הקימו ארגוני נוער, שמטרתם להחיות את העברית ואת התרבות הלאומית, וכן ארגונים חשאיים, מעין צבאיים, שאמורים היו להגן על הרכוש והכבוד היהודי, דוגמת "הגדעונים" שהוקם ב 1913- בזכרון ע"י אלכסנדר (1948-1888), אחיה של שרה.

שרה אמנם לא השלימה את השכלתה הפורמלית, אך היא למדה שפות והייתה בקיאה בעברית, יידיש, תורכית, צרפתית, וגם ערבית ואנגלית. היא גם למדה אגרונומיה ובוטניקה, וליוותה את אהרון במסעותיו בארץ לאיסוף צמחים, מינרלים ואדמה. היא סייעה לו בקיטלוג ובניסיונות שערך בחווה החקלאית שהקים בעתלית ליד זכרון יעקב. היא גם הייתה רוכבת סוסים מיומנת וידעה להשתמש ברובה.

המסעות בארץ פיתחו את חוש הטריטוריאליות שלה ואת הזהות הלאומית האקטיביסטית שלה. ב- 1914, נישאה שרה לסוחר יהודי בולגרי אמיד – חיים אברהם, שהיה מבוגר ממנה, ועברה להתגורר עמו באיסטנבול. הנישואים לא החזיקו מעמד ושרה שבה לזכרון יעקב כעבור זמן לא רב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב- 1914, הצטרפה תורכיה למדינות הציר- גרמניה ואוסטריה, שהכריזו מלחמה על בעלות הברית בראשות אנגליה. המלחמה דירבנה את משפחת אהרונסון והחוג שסבב אותם לפעול בכיוון שיביא תועלת ליישוב בארץ, על ידי סיוע לאנגלים לסלק את התורכים מן הארץ. הם האמינו ששלטון חדש במזרח התיכון, של בריטניה במקום תורכיה המושחתת, יסייע ליישוב היהודי בארץ להשיג מידה כלשהי של אוטונומיה. ב- 1915, החליטו אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג להקים רשת ריגול בשם ניל"י ("נצח ישראל לא ישקר", שמואל א' ט"ו, 29), שהייתה לרשת הריגול הפרו-בריטית הגדולה ביותר במזרח התיכון.

עם שובה לזכרון יעקב בנובמבר 1915 הצטרפה שרה למחתרת ניל"י. מסוף שנת 1916 ועד תפיסתה ומותה באוקטובר 1917 היא תיאמה ולמעשה ניהלה את פעילות המחתרת בארץ ישראל ואיזור לבנון, וטיפלה בכארבעים סוכנים של ניל"י, בתומכים ובמודיעים של המחתרת וכן בעניינים הפיננסיים. היא פענחה וסיננה מידע, הצפינה ושלחה מידע למודיעין הבריטי בקהיר, ויצרה תקשורת עם ספינת המלחמה הבריטית "מנאגהם". בנוסף היא יצרה קשרים עם הרשויות התורכיות ועם הנהגת היישוב, שלא גילתה אהדה למחתרת. אמנם המקורות בעברית מציגים את מנהיגותה של שרה אהרונסון כמשפחתית, כלומר, כאחותו של אהרון אהרונסון הכריזמטי, אבל המקורות של המודיעין התורכי והבריטי לא התייחסו אליה כאל נציגתו ועוזרתו של גבר חזק, אלא כאל מנהיגה בזכות עצמה. היא הייתה היחידה מההנהגה של ניל"י שנשארה בארץ.

בספטמבר 1917, בזמן שאהרון אהרונסון ניהל את פעילותו ממצרים, נתפסה יונת דואר של ניל"י על ידי התורכים, וכך נודע להם דבר קיומה של רשת הריגול היהודית. באותה תקופה יצאו אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי דרך המדבר למצרים כדי לפגוש שם את הבריטים. בשטח ההפקר שבין התורכים לבריטים במדבר, נתקלו השניים במארב של בדווים. פיינברג נהרג ולישנסקי ניצל והגיע למצרים. כשנודע דבר מותו של אבשלום פיינברג לקרובו, נעמן בלקינד, יצא זה למדבר כדי לבדוק מה קרה. בלקינד, שטען כי לישנסקי עצמו היה זה שרצח את קרובו כדי לקבל את הנהגת ניל"י, נפל לידי השלטונות התורכיים ואלה הוציאו ממנו בעורמה את שמות חברי המחתרת. שרה סירבה להישמע לעצת המודיעין הבריטי לצאת מארץ ישראל דרך הים ולהציל את עצמה, גם לאחר שהתורכים גילו את פעילות הרשת. היא נאסרה ב- 1 באוקטובר 1917 יחד עם רוב חברי ניל"י. למרות חקירות ועינויים קשים היא לא מסרה כל מידע לתורכים. כאשר נודע לה שהיא עומדת להישלח לדמשק, חששה שלא תעמוד בעינויים ותישבר וירתה בעצמה באקדח שהוחבא בחדר הרחצה של בית הוריה. היא גססה במשך שלושה ימים ומתה בבוקר של ה- 9באוקטובר 1917 . היא הובאה לקבורה בזכרון יעקב.

סיורים וטיולים במושבת היין זכרון יקב ברחוב המייסדים, בית הכנסת "אוהל יעקב" בגן טיול הצרפתי ,בית הפקידות ואחוזת לנגה.

מדריך טיולים בזכרון יעקב רמת הנדיב שוני ובנימינה מסלולים ורעיונות.