טיולים מודרכים בתקופת בית שני בירושלים

אספקת המים לירושלים בתקופת בית שני…

בתקופת הבית הראשון אוכלוסייתה של ירושלים קטנה יחסית ,ולכן מי הגיחון מספיקים לצרכיה. אך בתקופת הבית השני ישנו גידול באוכלוסייה של העיר. המון עולי רגל מגיעים אליה , העיר גדלה והתרחבה צפונה ולכן יש צורך במקורות מים נוספים. בנוסף קיים גם הידע והיכולת להוביל מים בדרכים שונות כמו תעלות, חציבת בורות מים ,ואמות מים שתחילתן בתקופה ההלניסטית. כדי להוביל מים יש צורך בשני תנאים בסיסיים- האחד שמקור המים יהיה נחל איתן, או מעין , כלומר מים זמינים כל השנה. השני- מקור המים צריך להיות במקום גבוה יותר מהיעד. עיר דוד נמצאת בגובה של כ-600 מ'. הר בעל חצור בצפון נמצא בגובה של כ- 1000 מ' ובדרום הרי חברון שגם הם גבוהים ומגיעים לכ- 1000 מ'. השאלה המתבקשת היא מאין נוח יותר להוביל מים? בעיה נוספת היא מיקומה הטופוגרפי של ירושלים המוקפת הרים. האם הדרך הטובה ביותר היא להקיף את ההר ובמקומות מסוימים לבנות גשר המחבר בין שני מקומות ,או לחצוב דרכו?

ואכן נראה אמות מים משולבות, כלומר לעיתים חצבו בהר כמו בארמון הנציב ולעיתים הקיפו את ההר (הר ציון).

אנו נמצאים ליד חווה מהתקופה החשמונאית ולידה יש בור מים. חפרו כששה פירים במרחק זה מזה ,לעומק האדמה ולאחר מכן התחילו לחצוב את המנהרה כנראה ע"פ הוראות הכוונה שניתנו מלמעלה, הפירים סיפקו לחוצבים מקור של אור, חמצן ודרך להוצאת עודפי האדמה. בכל פיר היו 2 קבוצות של חוצבים ועוד 2 קבוצות מקצות ההר , סה"כ עבדו במקביל 14 קבוצות.

בהרי בית לחם יש מעין הנקרא עין לוטם , בקו אווירי אורכו כ- 10 ק"מ אך בקו טופוגרפי הדרך מתארכת ומגיעה ל- 20.6 ק"מ.

בריכות שלמה נמצאות בגובה של 765 מ' ומשם יוצאת האמה התחתונה. הן מכונות "לב המערכת" כי אליהן מתרכזות 4 אמות מים. 2 אמות מים המובילות מים לצפונה של בריכות שלמה: אמת הערוב – מתוארכת לתקופה הרומית מאה ראשונה לספירה. והיא הארוכה ביותר- 40 ק"מ. היא מתחילה בעין כוזיבה ועין אל ערוב. והשניה קרויה אמת הביאר היא התקופה של הורדוס והיא קצרה יותר.

ויש 2 אמות המובילות צפונה מים – האמה התחתונה מתוארכת לתקופת החשמונאית אורכה 423 מ', מנהרה ארוכה וחשוכה. השתמרה היטב כי הייתה בשימוש עד המאה ה-20. היא שופצה במאה ה-16 ע"י המלך סולימן המפואר שמכניס את האמה לצינור חרס , גם העותומנים במאה ה-20 משנים מעט ומעמיקים את הרצפה ולכן בל נתבלבל- מה שגבוה יותר עתיק יותר. (למנהרה יש 2 קומות העליונה היא חשמונאית ועתיקה, הטיח במבע צהוב. והקומה התחתונה היא חדשה יותר מהתקופה העותומנית וצבע הטיח אפור. האמה נכנסת לחומת העיר ומשם להר הבית. (בחומת העיר העתיקה ניתן לראות חור לכניסת המינור העותומני) .

והאמה העליונה שיש עליה מחלוקת כי יש החושבים שהיא מהתקופה ההרודיאנית או הרומית, שנה גם אמה נוספת אך פניה מועדות להרודיון.

ארמון הנציב נמצא על הר הנציב, הארמון נבנה ובסוף המאה ה-20 הועבר אליו הנציב הרביעי שהיה בארץ. השכונה קרויה גם שכונת ארמון הנציב או תלפייות מזרח. השם הערבי הוא- ג'בל מוכאבאר כלומר ההר הכביר, כי גובהו מגיע ל- 800 מ' . ולפי המסורת המוסלמית , כאשר הגיע לכאן החליף עומר , הוא הביט אל הנוף הנשקף מההר ואמר "אללה אכבאר".

ע"פ המסורת הנוצרית ההר מכונה ,הר המועצה הרעה" , כי מכאן יצאה הוראה להסגיר את ישוע.

ירושליםםם ירושליםםםםם55 ירושליםםםםםםםםםםם

ניתן לראות את כיפת הסלע הזהובה, את בית כנסת, החורבה בכיפה לבנה, את כנסית הדורמציון על הר ציון. את ירושלים מקיפות 3 חומות: החומה ה-1 שבנו החשמונאים בתוואי של החומה הרחבה שבנה חיזקיהו , עם המגדל הישראלי.

החומה ה-2 החומה שהורדוס בנה עם החלק המערבי., והחומה ה-3 בסוף הבית השני שבנה אגריפס. העיר מתרחבת לכ-1800 דונם.

גן ארכאולוגי הנמצא בפינת הכותל הדרומי והכותל המערבי.

ניתן לראות בגן 2 תקופות מרכזיות: התקופה המוסלמית והבית השני, בכניסה נראה עמוד מייל רומי שבמקור היה מעקה של מבנה מהבית השני. עליו חרוטים שמותיהם של הקיסר אספסיאנוס וטיטוס .וגם הליגיון העשירי.

נראה צלב קרס ופרח הרוזטה, על אבן שהייתה בסמוך לתקרה (כרכוב)

הורדוס הרחיב והכפיל את שטחו של הר הבית משלושה כיוונים: צפון מגיע ל 280 מטר, , דרום 315 מטר, מזרח- 460 מטר, ומערב כאשר אורכו במערב מגיע ל- 480 מ'. לשם כך הורדוס היה צריך לישר ולשטח את ההר. ולכן הוא הגביה את העופל (להעפיל אליו), הנמצא בצד הדרומי ע"י בנית קשתות התומכות את הרחבה ואילו את הצד הצפוני הוא חצב וגלח. מסביב להר הבית הוא בנה 4 כתלים שכולם נשארו עד היום בדרגות שימור שונות. שטח רחבת הבית הגיע ל- 144 דונם שזו רחבה ענקית גם בקנ"מ של היום ולכן זהו המתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק כולו-טמנוס.

בכותל הדרומי ניתן לראות את שערי חולדה שע"פ המשנה הם היו השערים הראשיים של הר הבית מתקופה זו. ניתן לראות זוג שערים ובמרחק מה עוד שלישית שערים שכולם חסומים. המדרגות שעולות לשערים הן מקוריות ונבנו ע"פ השיטה שמדרגה רחבה ואחת צרה-למניעת ריצה ומעידה. (שלח רחב ושלח צר). האבנים הגדולות בחומה הן המקוריות ומעליהן יש אבנים קטנות יותר כנראה מהתקופה הרומית. מעבר לשערים יש מסדרונות ומדרגות המובילים את ההולכים להר הבית. הוסיפה עוד 2 – את החולים ואת אלה שאיבדו אבידה- ניתן לראות את הקשתות שבנות אלף שנה (אינן מקוריות), מעל לאבנים המקוריות. ישנה חריטה ליד הדלת בה כתוב : "בר כלב נ.נ (נוחו נפש) "בר יוסף- הוסיפה עוד 2 – את החולים ואת אלה שאיבדו אבידה.

ניתן לראות את הקשתות שבנות אלף שנה (אינן מקוריות), מעל לאבנים המקוריות. ישנה חריטה ליד הדלת בה כתוב : "בר כלב נ.נ (נוחו נפש) "בר יוסף נ.נ. מותרף", כלומר מילת שבח והודיה על הרפואה שקיבל.

לכאן מגיעים הרבה צליינים כי לפי המסורת ישו צעד כאן.

אורוות שלמה- קשתות שהורדוס בנה כדי לתמוך את הר הבית. הם מכונים ע"י הצלבנים אורוות שלמה, ואילו כיפת הסלע מכונה מקדש האדון. אין קשר לשלמה. הווקפ' חפר בהר הבית ללא רשות, הוציא שפוכת שלעיתים נמצאו שם שרידים ארכאולוגיים, ובנה כאוות נפשו למורת רוחה של מדינת ישראל.

גם בשטח העופל נתגלו עשרות מקוואות מימי בית שני, הפינה הדרום מערבית – ממחישה יפה מאוד את רחבת הר הבית. המבנה מדהים ביופיו ומראה מצד אחד הדר ופאר ומצד שני חורבן וכאב.

ישנם 5 סימנים שבאמצעותם ניתן לאמת אם הבנייה היא מקורית:

גודל ומשקלן המדהים של האבנים 1.5 – 5 טון.
סיתות השוליים- אופיני לבנייה הרודיאנית.
כל שורת אבנים נכנסת מעט פנימה, נדבך וזאת כדי לתקן אשלייה אופטית הממחישה שהקיר הולך ליפול.
הבנייה יבשה- בין האבנים אין מלט או טיח.
החלק הבולט של האבן נקרא גבנון והוא חלק. לעומת זאת אצל החשמונאים לגבנון הייתה בטן.

קשת רובינסון– רוחבה 15 מטר, מפתח הרגל- 13 מ'טר, גובהה-20 מטר ומשקלה כ- 1600 טון. אפשר לתאר שלרגלי הקשת היו חנויות, וכנראה שעל גג החנויות היה רחוב. בעבר חשבו שהקשת שימשה לחבר את הגבעה המערבית עם הר הבית.

אבן שנפלה מהפינה הדרום מערבית, עליה ישנה כתובת "בית התקיעה"…

בפינה הדרום מערבית ניתן לראות אבן עליונה שעליה כתוב : "בית התקיעה לה…"ע"פ מקורות חז"ל ומכתבי יוסף בן מתתיהו ידוע שהיה מנהג להכניס את השבת או החג ע"י קריאתו או תקיעתו של הכהן הגדול בחצוצרה. באותו המקום ניתן לראות את אבני הכביש המקוריות שהתחילו בנקבת השילוח והמשיכו לכותל המערבי. למרגלות הקיר ניתן לראות את שרידי השריפה והחורבן כאשר האבנים שרופות ושחורות. כאשר הרומאים שרפו את רחבת הר הבית והמקדש הם גם הרסו את החומות. פליניוס הזקן מתאר בספרו שירושלים היא העיר המפורסמת מכל ערי המזרח.

הר הבית היה מגודר בבניני עמודים הנקרא– סתיו, הסאתיו הדרומי מנה כ- 162 עמודי ענק ,כדי להקיף כל עמוד היה צורך בשלושה אנשים שיתנו ידיים ביניהם. מעל לעמודים היו כותרות קורניתיות המצופות בזהב. כנראה לכאן הובאו אורחיו הלא יהודיים של המלך.

בנוסף היה את ה"סורג", שזו גדר נמוכה שתחמה את המקום שמעבר לו חל איסור כניסה לנוכרים.