טיולים מודרכים בהווי נוצרי מהר הזיתים להר ציון בירושלים

סיור בהר הזיתים

הכפר  א-טור נמצא על הר הזיתים ופירושו בארמית ההר. הר הזיתים מקבל כינוי של כבוד כיוון שהוא קדוש ליהודים,לנוצרים ולמוסלמים, גובהו של הר הזיתים מגיע ל  820 מ' (הגבוה בשלוחה הממשיכה צפונה להר הצופים). פה נמצא האתר הקדוש ביותר לנוצרים הקרוי :

קפלת העלייה או מסגד העלייה,כי כל המתחם מהווה מסגד ושייך להקדש –ווקאף –המוסלמי. האתר מנציח את עלייתו של ישוע לשמיים.  האירוע מתואר בשני מקומות בברית החדשה. אצל לוקס ואצל מעשי השליחים. למעשה אותו האדם כתב את שניהם ולכן זה נקרא ברצף. ההתחלה היא בסוף לוקס כ"ד: "50  הוּא הוֹצִיא אוֹתָם עַד בֵּית עַנְיָה, נָשָׂא אֶת יָדָיו וּבֵרְכָם. 51 בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ אוֹתָם נִפְרַד מֵהֶם וְנִשָּׂא הַשָּׁמַיְמָה. 52 הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְחָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, 53 וְהִתְמִידוּ לִהְיוֹת בַּמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהֵם מְבָרְכִים אֶת הָאֱלֹהִים" והתיאור המלא מופיע במעשה השליחים א' -12). האירוע של ישוע עולה השמיימה בעצם הוא האירוע החותם את תקופת ההתגלויות . והוא מתרחש 40 יום אחרי תחיית ישוע. (50 יום לאחר תחייתו שלח ישוע לתלמידיו את רוח הקודש דבר שאירע בפנטגוס).   לאחר 50 יום כשעלה השמימה הופיעו מלאכים בלבוש לבן ואמרו שיחזור באופן בו עלה, כלומר דרך הר הזיתים. הר הזיתים גם מתקשר לאחרית הימים , שממקום זה יבוא המשיח בעתיד. האירוע נקרא ה-AVDVENT כלומר ההגעה השנייה =החזרה של ישוע תהייה פה.

סקירה הסטורית- באתר זה נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית, כנראה 384 ואז הוקמה כאן כנסיה להנצחת העלייה ביוזמת האישה הקרויה – פומניה, שהייתה אישה אצילה ועשירה מרומא. הארכאולוגים סבורים שהמבנה היה הרכזי  /מעגלי או מתומן המאפיין כנסיית הנצחה. במרכז המבנה הייתה כפה פתוחה לשמים ובנוסף במרכז הייתה פיסת קרקע (ולא סלע ) שעליה הוטבעו טביעות רגליו של ישוע טרם התנתק מהקרקע. הכנסייה השתמרה עד המאה ה-11 עת הח'ליף הפאטימי אל חאכם בעאמר אללה, הורה להרוס אתרים נוצרים בירושלים בהם כנסית הקבר והכנסייה כאן. ב-1099 הצלבנים כבשו את ירושלים, וחידשו את המסורת הביזנטית ובנו  כאן כנסיה קונצנטרית-הרכזית. כיום אנו רואים את המבנה הצלבני המתומן. כמו כן הם בנו  גם חצר פתוחה לשמים וחומה מתומנת. ניתן לראות את העמודים כחלק מהמבנה, כאשר על אחד העמודים מופיע גרופון שהוא אריה עם כנפיים וראש של ציפור. גם  הקפלה נשתמרה.  בעבר הקשתות היו פתוחות וניתן היה לעבור דרכן. ב-1187 צלאח א-דין כבש את ארץ הקודש לאחר שהביס את הצלבנים, בקרב קרני חיטין ומאז האתר נשאר בידי המוסלמים. הוא כבר אז הכריז על המקום כאתר הקדש שהכנסותיו למטרות דתיות (גם הר הבית הוא ווקאף) . סיפור העלייה של ישוע לשמים מקובל גם באיסלם ולכן האתר לא הוחרב אלא נהפוך הוא, ישוע מוזכר בקוראן כאחד מהנביאים שקדמו לנביא מוחמד. גם המוסלמים מאמינים שישוע לא מת על הצלב אלא הוא עלה לשמים ויחזור באחרית הימים וילחם נגד נביאי השקר.

האיובים חסמו את הקשתות, סתמו את הכיפה הוסיפו גומחה (מחרב) לכיוון דרום – מכה, הזיזו את הסלע הקדוש מעט דרומה כדי להדגיש את המחרב, בנו גם מינרט שהוא מגדל למואזין הקורא למתפללים. בכניסה ישנו מסגד שעדיין פעיל. צריך לזכור שישנם אתרים הנכללים בהסכם הסטטוס- קוו, המקום קדוש לנוצרים אך נמצא בבעלות מוסלמית .לכן לנוצרים אסור לעשות כאן ליטורגיה (פולחן, נרות, קטורת ומיסה) אלא פעם בשנה כשהם חוגגים את חג העלייה, הנחגג 40 יום אחרי הפסחא בימי חמישי. יש שנים בהם נחגג החג פעמיים בשנה , פעם לנוצרים המזרחיים ופעם לנוצרים המערביים. ובאופן כללי לנוצרים מותר לבקר ולהתפלל בלבד.

הדרכת דרך- ניתן לראות את ה שער לקברה של  פלגיה (דרומית למסגד העלייה) . שהייתה אישה צדיקה  וקדושה ליהודים , לנוצרים ולמוסלמים. תלוי במסורות השונות: ע"פ המסורת הנוצרית היא הייתה אישה  יפהפייה שעסקה בזנות. היא חיה  באנטיוכיה (סוריה) ,ויום אחד היא חזרה בתשובה, החליפה את מינה וחייתה עד יום מותה בבדידות כגבר, והציגה את עצמה כנזיר פלגיוס. בזמן הקבורה נתגלתה כאשה ובכך הרשימה את הנוצרים האורתודוכסים באופיה ובשינויים שעברה. לכן החליטו לקבור אותה במערה בה התבודדה וחיה.

על פי המסורת המוסלמית,שם האישה היה ראביה אל עדאויה, אישה מיסטיקנית שחיה בעיראק ולאחר מותה מאמינים שהיא נקברה כאן, על פי המסורת התנאית היהודית, כאן קבורה חולדה הנביאה בת זמנו של המלך יאשיהו.

כנסיית הליאונה= כנסיית פטר נוסטר= אבינו שבשמים.

שם הכנסייה נובע מתחילת התפילה "אבינו שבשמים". הכנסייה נמצאת כיום בידי נזירות קתוליות השייכות למנזר הכרמליטי, שייכת לצרפת, כאן מנציחים את ישוע כמורה, שלימד את תלמידיו את "תפילת האדון" = תפילת אבינו שבשמים. The Lord Praying, כנראה והלימוד נעשה במערה אליה ניתן להיכנס.

בברית החדשה מופיעים 2 מקומות שונים בהם ישוע לימד תפילה את תלמידיו: התפילות דומות  לא זהות.

1.לפי לוקס י"א 1-4: ישוע ותלמידיו נמצאים עדיין בהר הזיתים בבית ענייא, כי לא מצויין שעזבו למקום אחר. "הוּא הָיָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְהִתְפַּלֵּל. כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ אֶחָד מִתַּלְמִידָיו: "אֲדוֹנִי, לַמְּדֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל, כְּשֵׁם שֶׁגַּם יוֹחָנָן לִמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו.  אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אִמְרוּ: אָבִינוּ, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ, תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ. אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ יוֹם יוֹם; וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ, כִּי גַּם אֲנַחְנוּ סוֹלְחִים לְכָל הַחוֹטְאִים לָנוּ;וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן."

.ואילו לפי מתי ו' 9-13, התפילה מופיעה כחלק מקטע התפילה השייכת לדרשה על ההר.  9"לכן כה תתפללו אבינו שבשמים יתקדש שמך: 10 תבא מלכותך יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ: 11 את-לחם חקנו תן-לנו היום: 12 ומחל-לנו על-חבותינו כאשר מחלנו גם-אנחנו לחיבינו: 13 ואל-תביאנו לידי נסיון כי אם-תחלצנו מן-הרע." זוהי הדרשה על ההר, הר האושר, למרות שהטקסט על הקירות מונצח בהר הזיתים. זה הנוסח שהתקבל על ידי הנוצרים. בכתובות הוסיפו את המילה אמן שאיננה מופיעה בברית החדשה.

צריך לזכור ולדעת כי התפילה החשובה ביותר לכל הזרמים והקדושה ביותר היא תפילת אבינו שבשמים  כי היא באה מפיו של ישוע. לכן זו גם תפילה אוניברסלית.

בתקופה הביזנטית 326 הלנה בנתה כאן את כנסיית הליאונה-(= זיתים ביוונית). אחת מ-4 הכנסיות שבנתה: המולד, התחיה-הקבר, ואלוני ממרא בחברון. הכנסייה הנציחה פה שני דברים חשובים : את עלייתו של ישוע לשמים וגם את הנצחת הלימודים בתוך המערה.  בשנת 384 היה רצון להשיג מקום נוסף שיזכה בקדושה ,לכן "הזיזו מעט " את  עלייתו לשמים למסגד העלייה שטופוגרפית הוא נמצא במקום גבוה יותר,  ובנוסף בתקרתו מצוי מעבר ויציאה לשמיים.  השאירו כאן רק את  הלימוד של ישוע במערה.

הביזנטים לא הנציחו כאן את תפילת האדון, אלא השאירו אותה להר האושר.

עד לשנת 614- הפרסים החריבו את כנסיית הליאונה הביזנטית. הצלבנים חידשו את האתר וב-1187 צאלח א-דין, החריב את הכנסייה. בעת החדשה בשנת 1866 רכשה את הקרקע נסיכה צרפתית בשם אורלי דה  בוסי והציעה לנזירות את המקום בתנאי שהם ייקברו אותה פה בבוא הזמן.  בשנת 1874 מוקם המבנה והיא קבורה בסרקופאג' במקום זה.

ניתן לראות שרידים ביזנטיים שנשתמרו בעיקר מסביב לחצר לדוגמה-פסיפס המכוסה בלוח שקוף כדי להגן עליו.

בחצר ישנם לוחות הכתובות בשפות שונות – מומלץ לקרוא בעברית וארמית כי אלו היו השפות שהשתמש בהן ישוע.

מערת הלימוד – בתוך המערה ניתן לראות כוכי קבורה, אשר שימשו לקבורת הבישופים של ירושלים בתקופה הביזנטית. ישנם גם  שרידי ם של האפסיס  הביזנטי. ניתן לראות בתוך הקריפתא ובקיר חורים בסלע ,כתוצאה ממבקרים שלקחו איתם רליקטים-חלקים קדושים.

הר הזיתים

ע"ש רחבעם זאבי שנרצח במלון היאט, כיום דן, בשנת 2001. התצפית מכונה גם תצפית 7 הקשתות של מלון אינטרקונטיננטל .זו התצפית היפה ביותר בארץ הקודש, תצפית זו היא תצפית מיוחדת .היא כולה רוחנית , והיא כוללת בתוכה את השבוע הקדוש.  כאן התייר פוגש את שיאה של החוויה הרוחניות.

לפי הסדר הכרונולוגי של השבוע הקדוש:  יום א' הקדוש של ישוע מכונה גם יום הדקלים. המסע של ישוע התחיל מזרחית לנו בבית פג'י,(הגב לתצפית) ישוע עולה על החמור שהביאו לו תלמידיו, ומתחיל לרכב לעבר ההר, מכאן הוא צופה אל ירושלים ובוכה על חורבנה המתקרב (כנסיית דומינוס פלביט). ממשיך ומגיע לבית המקדש ע"פ המסורת הוא נכנס דרך שער הזהב (הרחמים) = השער היפה. זהו שער עם 2 הקשתות שנראות חסומות בחומה המזרחית. ייתכן שנכנס מהשער הראשי, שערי חולדה הנראים לנו בחומה הדרומית. ישוע מטהר את בית המקדש וגם מרפא חלק מהחולים הנמצאים שם. לקראת ערב הם חוזרים לבית ענייה כדי ללון שם.(מזרחית להר הזיתים).

ביום חמישי ישוע ותלמידיו אוכלים את הסעודה האחרונה שהתקיימה בהר ציון ומונצחת בחדר המכונה  "הסעודה האחרונה". משמאל נראה את כנסיית דורמציון ומגדל הפעמונים.  מימין נראה את כנסיית היגון – המנציחה את תפילותיו של ישוע  על בגידתו של יהודה איש קריות – זו תפילת היגון. (בגת שמנים) נזהה את הכנסייה הודות לגמלון משולש . מכאן ישוע נלקח לחקירה בביתו של הכהן כייפא הכהן הגדול .היום  על ביתו הוקמה  כנסיית סנט פטרוס אינגליקנטו.(עם התרנגול).בשישי בבוקר ישוע נלקח למשפט המזוהה עם מצודת האנטוניה (בפינה הצפון מערבית שת הר הבית), מתחת לבי"ס עומריה. משם ישוע מתחיל את מסע הייסורים שלו בדרך המכונה  "וויה דולורוזה " עד לתחנה האחרונה שבה נצלב ,כלומר מת ונקבר, המקום נקרא –גולגולתא. 

משם הקתולים והאורתודוכסים הולכים לגולגתא-כנסיית הקבר – כנסיית הגואל הלותרנית(רואים את 2 הכיפות מימין האפורה הגדולה  שהיא נמצאת מעל הקבר ולידה הכהה הקטנה הנמצאת מעל מרכז המתחם, אין בה קדושה.)  הפרוטסטנטים מנציחים את הגולגתא  בגן הקבר . ( קבוצה של עצים בסמוך למנזר סנט אטיין.)

40 יום לאחר מיום פטירתו (צפונה מהר הזיתים) נמצא מסגד העלייה, ששם ע"פ המסורת ישוע עלה השמיימה.

בירידה לגת שמנים נמצא בית הקברות בהר זיתים  בו קבורים הנביאים חגי  זכריה ומלאכי וכן חללי הרובע היהודי מתש"ח, ביניהם החייל היהודי הצעיר ביותר טוראי ניסים גיני שנהרג במלחמה בהיותו בן 10 בלבד. (עצמותיהם הועברו לכאן לאחר מלחמת 6 הימים.)

כנסיית דומינוס פלביט האדון בכה –

האתר שייך לנזירים קתולים מהמנזר הפרנציסקני האתר מתאים לכל הזרמים. לפי המסורת במקום זה ישוע בכה על ירושלים כי נבא את חורבנה, בגלל חוסר האמונה בו. בחפירות נמצאו שרידי מנזר מהתקופה הביזנטית במאה ה-7.כמו :גת, שרידי הקפלה ורצפת פסיפס ששייכת לבית התפילה. אין מזבח. ב-1955 נחנך מבנה הכנסייה החדש שעוצב ע"י האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצ'י. הוא נתן לכנסיה כיפה בצורת דמעה ו-4 בקבוקי דמעות בפינות החיצוניות, כפי שהיה מקובל על ידי הרומאים והיוונים לאסוף את הדמעות בלוויה בבקבוקים (לקרימה) ולהניחם בקבר. הוא מנציח את הכנסייה לסיפור הבכי של ישוע. ברלוצ'י מיקם את המזבח בניגוד לכללים. כלומר המזבח איננו על גבי שרידים ביזנטיים אלא , דווקא סמוך לקיר המערבי כאשר מעברו ניתן לראות דרך החלון הרחב מערבה את הנוף שראה ישוע כשניבא את החורבן.  רואים שנבואתו התגשמה כי רואים את המבנים שנבנו לאחר חורבן העיר. בכנסייה זו ניתן לראות את סלע האם עליו נשען ישוע כאשר חלקו נמצא מחוץ לכנסייה וחלקו בתוכה, ביציאה מהמתחם נמצאו גלוסקמאות מתקופת בית שני.

כנסיית גת שמנים- כנסית היגון .

נמצאת מערבית להר הזיתים ומעל נחל קדרון. כנראה היה מקום חקלאי שהפיקו בו שמן. בסמוך מערת קבר מרים ומערת הבגידה החצובה בסלע האם ,שהפכה לכנסיה עד ימינו. ישוע מגיע לכאן עם 11 מתלמידיו (יהודה איש קריות עזב אותם) לוקח הצידה את יוחנן ו-2 האחים זבדאי לתפילת היגון, יהודה מגיע מנשק אותו וישוע נעצר. עד המאה ה-19 שימש המקום כאורווה למוסלמים, אך לאחר שנרכש ע"י הפרנציסקנים, הם הפכוהו לכנסיה.

כנסיית קבר מרים-כנסיית קבר מרים בעמק יהושפט.

נמצאת בבעלות משותפת של יוונים אורתודוכסים וארמנים לכן נכללת בהסכם הסטטוס קוו)    בעמק יהושפט – הקדרון מתחתינו- לפי המסורת מרים חייה עם יוחנן  תלמידו האהוב של ישוע. נרדמה ולא מתה. כשנרדמה נאספו השליחים סביב מיטתה ונפרדו ממנה ואז ישוע הופיע ולקח את נשמתה עטופה בתכריכים, בדומה לתינוק.  מהכנסייה עשו תהלוכה אל כנסיית הדורמציון שם היא מונצחת בתרדמתה. ע"פ המסורת מרים לא מתה כי, היא לא הייתה ראויה למות, אלא היא נרדמה לנצח. אירוע זה מכונה טרנזיטוס של מרייה=המעבר של מרים. כי ביום השלישי גופה נלקח לשמיים והשליחים נותרו עם קבר ריק, הפרוטסטנטים לא יבקרו  בדורמציון ולא יבקרו גם בכנסיית קבר מרים ,כי הספור אינו מופיע בכתבי הקודש, בתנ"ך או בברית החדשה. בנוסף 2 המקומות מתעלמים מישוע. הפרוטסטנטיים מאמינים רק באלוהים ולא בפולחן הנחשב אצלם כעבודה זרה.

מהמאה ה 16 התפתחה מסורת נוצרית שמימין למדרגות קבורים הוריה של מרים : אנה ויהויכין . ומשמאל למדרגות קבור יוסף הקדוש שהוא הארוס של מרים ואביו המאמץ של ישוע. הכנסייה בנויה בצורת צלב וקברה של מרים נמצא בזרוע המזרחית הפונה להר הזיתים. קברה גם מכונה – אדיקולה היכלית.

מקום זה התקדש לאסלאם והוא גם מוזכר קוראן. לכן האתר לא נחרב וגם לא הפך למסגד, אלא רק הוסיפו לו מיחראב הפונה לכיוון מכה. יש גם איקונה של הבתולה הירושלמית.

קיימים 2 מושגים  שונים המנציחים את אירוע העלייה לשמים ואירוע לקיחתה של מרים .אצל ישוע זה מכונה Assention – עליה אקטיבית, ישוע עשה משהו אקטיבי, עלה. ואילו מרים הועלתה – Assamssion. היא הייתה פסיבית. היא נאספה לשמיים. בכל 15 באוגוסט הנוצרים חוגגים את תרדמת מרים והעלאתה השמימה. (מלבד הפרוטסטנטיים). גם כנסייה זו נמצאת בהסכם הסטטוס קוו, קבר מרים שייך ליוונים- אורתודוכסים, ולארמנים הארמנים מקפידים על שעות פתיחה וסגירה.

כנסיית היגון (נמצאת בידי הפרנציסקנים) נקראת גם: The Church Of Egony, The Church of All Nations  וגם כנסיית גת שמנים. הכנסייה הוקמה הודות לתרומות מכל העולם.

ישוע הגיע לכאן עם 3 מתלמידיו, מבקשם להקשיב לתפילתו אך הם נרדמו 3 פעמים.

את הסיור ניתן לחלק לשני חלקים גן עצי הזית והכנסייה. בגן עצי הזית נטעו במקום 8 עצי זית עתיקים בני 900 שנה (מהתקופה הצלבנית), כיון שבבדיקות שנעשו הגיעו למסקנה שכל העצים בעלי אותו מטען גנטי שהתרבו ע"י ייחורים, מהמאה ה-12 לכן קל למאמינים להזדהות עם אבות העצים שהיו עדים לסבלו של ישוע. (ניתן לתת זמן למאמינים להתפלל ולשוחח עם העצים).  הכנסייה תוכננה ע"י אנטוניו ברלוצ'י בשנים 1919-1924,  ונבנתה כמו כנסיית ההשתנות בתבור. ברלוצ'י רצה לגרום למאמינים לחוות חוויה כאילו הם נמצאים עם ישוע בלילה, וזאת ע"י שימוש בתאורה נמוכה, פסיפסים עם כוכבים, דלת הכניסה לכנסייה עשוייה מעץ זית  ,התקרה זרועה בכוכבים. לכנסיה 12 כיפות, תזכורת ל-12 השליחים וגם כתזכורת ל 12 המדינות אשר תרמו כסף לבניית הכנסייה. החלונות מופיעים בצבע סגול ,אלבסטר=בהט , הסגול מסמל באומנות הנוצרית יגון וייסורים.  בכנסייה ישנו סלע אם קדוש, הנמצא בגובה הרצפה למרגלות המזבח .שעל פי המסורת ישוע נשען והתפלל עליו בזמין ייסוריו בגת שמנים. על הקירות ניתן לראות 3 פסיפסים שונים: 1. פסיפס של ישוע הנשען על הסלע ומתפלל.  2.נשיקת הבגידה של יהודה יש קריות שזה היה הסימן לזיהויו של ישוע. 3.  3 חיילים שבאו לתפוס את ישוע כשהם נופלים לאחור כאשר הוא אומר להם: "אני הוא".

הליכה לפני הכנסייה כדי לראות את הגמלון- אנו רואים את ישוע הנמצא בקונפליקט וזהו הרגע האנושי ביותר בחייו, כי הוא התייסר מאוד. ישוע מבין שהוא הולך למות כדי לגאול את האנשים וזה נראה ע"י המבנה. החזית מספרת לנו את צידו האלוהי של ישוע- הרקע מוזהב , מופיעים 2 איילים המדומים לנשמות. מופיע המשפט הלקוח מתהילים מ"ב 1 "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים". כלומר כפי שהאייל רוצה מים, כך נפשו של ישוע רוצה להיות עם האל. ליד ישוע מופיעות האותיות היווניות המסמלות את ההתחלה והסיום (אלפא= ראשית ואומגה=אחרית). ישוע נראה כלועג לחכמים ולמשכילים ודווקא מכבד מעריך את חלשי הרוח והעניים כי להם מלכות שמים.

ישוע נראה כמתווך בין אלוהים האב לבין האנושות שזה קהל מאמיניו. ישוע נראה כמביא את האור ופוקח את עיניה של האנושות.  כמו כן נראים  4 פסלים שהם דמויותיהם של 4 האנווגליסטים וכל אחד מהם מחזיק את הציטוט שלו. יוחנן הוא הצעיר ביותר, ולכן הוא מופיע ללא זקן-נסיית סטפנוס הקדוש  מנציחה את סקילתו של סטפנוס שהפך למרטיר קדוש. יש ויכוח אם הסקילה הייתה כאן או במנזר סנט. אטיין שם נקבר.

קבר דוד וכנסיית "הגיה ציון"–

ציון מופיעה בתנ"ך כבר בשמואל ב פרק ה 7 " וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד". זוהי השלוחה המזרחית שעליה הייתה עיר דוד. הר ציון איננו פה אלא הוא נמצא בשלוחה המערבית. בתנ"ך ניתן לראות כי השם ציון נודד. ציון הוא שמו גם של הר הבית = הר המורייה.  השם ציון גם מסמל את ירושלים כולה. גם המושג ציונות הגיעה מהמילה ציון.

לאחר חורבן הר הבית לא היה זיכרון מדויק היכן היו הר ציון המקורי או עיר דוד. מלכים א' פרק ':"וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד", למרות הוויכוחים ההיסטוריים, מוסכם כבר כ-1000 שנה שפה נמצא  קבר דוד. הנוצרים, בחרו במקום על פי מה שהיה קדוש להם, כלומר על השלוחה המערבית. כיון שכך, היהודים גם התחילו להאמין (בהשפעת הנוצרים) שהמקום פה קדוש. המבנה הוא בזיליקה ביזנטית.  ע"פ המסורת הנוצרית המבנה הזה בהר ציון מזוהה עם  העלייה= החדר העליון בו התרחשה הסעודה האחרונה וגם את היום ה-50 לאחר התחיה הנקרא -פנטקוס , ע"פ המסורת לכאן התאספו תלמידיו ורוח הקודש ירדה עליהם עם לשונות של אש. זהו האירוע המכונן של הנצרות ורגע הולדת הכנסייה שהפכה לארגון בינלאומי. זו הכנסייה הראשונה ולכן היא נחשבת לאם כל הכנסיות. הכנסייה הגייה ציון מנציחה את הסעודה האחרונה ואת הפנטקוס. הנוצרים מאמינים כי הפסוק : "כי מציון תצא תורה ודבר אלוהים מירושלים"

מתייחס לראשית הכנסיות וכאן יוצא הפירסום לעולם.

הכנסייה שרדה עד 1009 עד שהשליט במצרים, אל חאכם באמר אללה הורה להרוס אותה ועוד הרבה כנסיות ובתי כנסת. למעשה הכנסייה ניזוקה על ידי הפרסים אך לא הוחרבה כליל. חדר הסעודה האחרונה שרד עד ימינו בזכות קבר דוד הנמצא מתחתיו. (דוד מוזכר בקוראן כאחד מהנביאים), החדר נמצא במבנה בפינה הדרום מזרחית של הבזיליקה. נקרא גם סנקולום – חדר אוכל. מכונה גם The Upper Room. פסל עץ הזית  (שמן הזית שימש למשיחת הגוף) וגביעי היין כאזכור לסעודה כשישוע אומר לתלמידיו: "שתו מן היין". ישנה כותרת שעליה רואים שקנאי שבאומנות הנוצרית הוא מסמל את ישוע, כי בתרבות הרומית העתיקה חשבו שבזמן סכנה השקנאי נותן מבשרו לצאצאיו.(אך למעשה הם הכניסו את ראשם לשק כדי לאכול),ולכן ישוע מזוהה עם השקנאי שהקריב את גופו למען האנושות. שהרי ישוע אמר קחו לחם כאילו אתם אוכלים את בשרי. .גם במקום של הנברשת על התקרה ניתן לראות טלה המסמל את ישוע כקורבן. ניתן לראות גם אשכולות של גפן וחיטה המזכירים זה גופי וזה דמי- שהגוף הוא הלחם והדם הוא היין.

טיטוס החריב את ירושלים בשנת 70 לכן החדר המסורתי לא נשאר. הצלבנים חידשו את הכנסייה במאה ה-12 אך המבנה היה קטן יותר והיו בו מספר שינויים מהבזיליקה הביזנטית. ב-1219 החריב השליט האיובי – אל מאלכ מועט'ם עיסא – את הכנסייה כחלק מחורבן נרחב יותר של חומות העיר.  ב-1333 הממלוכים שולטים בארץ הקודש ובירושלים והנזירים הפרנציסקנים השיגו בעלות על חדר הסעודה האחרונה, ובנוסף הקימו מנזר פרנציסקני סביב החצר. לאחר 200 שנות מריבה בין יהודים לנוצרים על בעלות המקום, הסולטאן העותומני סולימן המפואר גירש מכאן ב-1532 את הפרנציסקנים והפך את המקום למסגד, רואים בקיר את המינרט. (=הצריח של המוזין) עקב הרגישות הדתית מדינת ישראל אינה מאפשרת קיום מיסות, של לחם ויין וסעודת האדון. למעט ביקורי האפיפיורים שהגיעו לכאן וקיימו את טקס המיסה כטקס סגור בחדר הסעודה האחרונה.

ישנם החושבים שבכנסיית הגייה ציון נהגו לעשות טקס זיכרון לדוד המלך וגם לזכרו של יעקב אחיו של האדון. דוד המלך מזוהה כמיסד ציון המקראית ועיר הבירה ואילו יעקב מזוהה כמייסד הכנסייה הנוצרית שהוא למעשה הבישוף הראשון.

כיון שכנסייה זו מנציחה 2 אירועים : האחד- הסעודה האחרונה של ישוע ותלמידיו, והאירוע השני- הפנטקוס – שביום ה-50 לאחר התחייה ירדה על תלמידיו של ישוע רוח הקודש, החליטו לבנות פה 2 מבנים נפרדים. חלל אחד לחדר הסעודה האחרונה  והחלל השני קפלה להנצחת רוח הקודש שירדה לכאן.

כנסיית דורמציון – דורמציו –כנסיית התרדמה. כנסיה קונצנטרית בנויה בצורה מעגלית סביב מוקד, מרכז. מרים עם תלמידו  האהוב  של ישוע-יוחנן . ע"פ המסורת, כאן נרדמה מרים לנצח. (לא מופיע בכתבי הקודש לכן לא קיים עבור הפרוטסטנטים). הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, וכך התפתחו מסורות שונות אודות קורותיה. מותה ועלייתה של מרים לשמים מתוארים בחיבור אפוקריפי "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, היא לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות מציגה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה, ממנה לא התעוררה.

הכנסייה עומדת מעל שרידי "הגיה ציון", וגם על שרידי הכנסייה הצלבנית "גבירתנו מרים". ב-1888 הגיע הקיסר הגרמני וילהלם השני עם אשתו אוגוסטה ויקטוריה. באו לחנוך את כנסיית הגואל הלותרנית, נפגשו עם הסולטן העותומני עבדול אל חמיד השני. ההסולטן  העניק לקיסר 2 קרקעות בירושלים . על שטח אחד הוקמה כנסיית דורמציון, והשטח השני   בין הר הזיתים להר ציון  שם נבנתה הכנסיה הלותרנית פרוטסטנטית. (הקיסר בעצמו לוטרני),. ואת  בי"ח אוגוסטה ויקטוריה על שם אשתו. הבניה של שתיהן הסתיימה ב-1910.

את המבנה מחזיקים נזירים קתולים מהמנזר הבנדיקטני.(מחזיקים גם בכנסיית הלחם והדגים). בקפלה רואים את בנדיקטוס הקדוש, שייסד את המסדר במאה ה-6 באיטליה, כשהוא יושב מימין, ביד אחת מברך ובשנייה מחזיק את התקנון שכתב, רצפת הפסיפס היא אוסף של מעגלים מהמרכז החוצה ונותנת את תפיסת העולם. תכנים שונים במעגלים, 3 מעגלים  המסמלים את השילוש הקדוש. ממנו קורן האור האלוהי המופץ לכל העולם. ישוע הכריז על עצמו שהוא "אור העולם". ניתן לראות גם  נשר עם כנפיים וארי, המסמלים את 4 האוונגליסטים – כותבי ספרי הבשורה. ניתן לראות את תריסר הנביאים מהברית הישנה. גם גלגל המזלות עם חודשי השנה המסמלים את כל היקום והאנושות.

הקריפטה-  במרכז, פסל של מרים  העשוי מחומרים יקרים כתזכורת. בכיפה שמעל לפס רואים את ישוע והוא נראה כמחזיק  בידו את נשמתה של מרים. יש פסיפס מהברית הישנה שמנציח 6 נשים:

אישה ערומה עם נחש – חווה אישה עם תוף – מרים. אישה עם פטיש – יעל אשת חבר הקיני שרוצצה את ראשו של סיסרא. אישה האוחזת ראש כרות – כנראה סלומה, מוזכרת בספר חיצוני למקרא, יהודית, הצליחה לפתות ולחסל את ראש צבאו של נבוכדנצר – הולופרנס, אישה המחזיקה שבולים – רות המואבייה,אישה בבגדי מלכות – אסתר המלכה

באפסיס של הקריפטא מונצחת מרים ו-12 השליחים, כמו כן ,משם יורדת רוח הקודש ורואים פסיפס שמציג את הפנטקוס. בנוסף יש תזכורת לתרדמת מרים שהתרחשה קרוב לכאן.

כנסיית סנט פטרוס אינגליקנטו     –     –

ביום חמישי בלילה מתרחשים מספר אירועים במקביל. עושים לישוע משפט ומביאים עדי שקר שמשפילים ומקללים אותו. במקביל לחקירה הלילית בבית הכהן הגדול כיפא, נמצא פטרוס שהלך בעקבות ישוע ונתפס בגת שמנים. בחצר נמצאים אנשים שמקשרים אותו לישוע על פי מבטאו הגלילי, ופטרוס מתכחש לישוע 3 פעמים ואז נשמעת קריאת התרנגול ופטרוס נזכר שישוע התנבא בסעודה האחרונה שהוא יתכחש אליו 3 פעמים.  פטרוס מתחרט ובוכה. הכנסייה מנציחה את ההתכחשויות והחרטה של פטרוס- הכנסייה נחנכה ב-1931, תוכננה על ידי אחד הנזירים. 3 קומות, הכניסה מהעליונה ויורדים במפלסים למטה, ככל שיורדים, הצבע והאור נעלמים עד שמגיעים לצינוק החשוך בקומה התחתונה בו ישוע הוחזק ע"פ המסורת.  בחפירות מ-1888 מצאו כאן מבנה ביזנטי שהקריפטא שלו הייתה הצינוק שהתקיימה כך עד המאה ה-14. על הדלת גילוף מעץ של ישוע, ו-11 התלמידים בסעודה האחרונה. במבנה זה לא נמצא שלב צלבני .

הפסיפס עבר איקונוקלאזם (הרס והשחתת דמויות על ידי הנוצרים). המסדר כאן של קתולים צרפתים. באפסיס מתואר המשפט הלילי בפני כייפא, ידי ישוע קשורות, בגדי כייפא קרועים כי ישוע בייש  וביזה את שם האלוהים. הצלב נראה שם  כאילו מזכיר לנו את סופו הקרב של ישוע, או אולי ישוע מקריב את עצמו לאלוהים האב. בקומה זו מודגשים החטא והחזרה בתשובה כי פטרוס הוא דוגמה למי שהתרחק מאלוהים וחוזר אליו. במרכז, נראה הגנב הטוב שנצלב ליד ישוע ונחשב לקדוש במסורת הנוצרית. ו 3 הנשים החוטאות שחזרו בתשובה: משמאל, פלגיה הזונה הסוררת שחזרה בתשובה. מימין, מרים המצרית, מסורת מהתקופה הביזנטית, לא הצליחה להיכנס לכנסיית הקבר .התחרטה  ,התבודדה במדבר וחזרה בתשובה .  במרכז – מריה מגדלנה=מרים המגדלית, הקתולים מאמינים שהייתה זונה שחזרה בתשובה רק בעיני הקתולים היא חוטאת לשעבר.

בחלק התחתון פטרוס שחזר בתשובה, מעליו הילה עם בגדי אפיפיור, ובידיו המפתחות למלכות השמיים. מימין פסיפס שמוקדש ליוחנן, התלמיד האהוב, והאוונגליסט נושא הבשורה כשיש הילה על ישוע והלחם. בחלק התחתון, "בראשית היה הדבר" ולמעלה טלה שחוט, ישוע שה האלוהים שדמו נאסף כיין לתוך גביע, בקומה האמצעית – במעקה יש פתח ממנו רואים את הצינוק וצלבים סביב הפתח מהתקופה הביזנטית ,מה שהופך את המקום לקדוש. כאן מתמקדים

בפטרוס.  יש 3 אייקונות גדולות של כל מאמין שחטא וחזר בתשובה. באיקונה משמאל- החטא= ישוע מביט בפטרוס שלא מכיר אותו והתרנגול קורא. אח"כ באיקונה המרכזית – החרטה= פטרוס רץ החוצה בוכה ומתחרט  וההילה חוזרת.

באיקונה הימנית – התשובה= ישוע  שואל את פטרוס 3 פעמים: "האם אתה אוהב אותי?" נותן לו את מטה הרועים. (המספר 3 כמספר טיפולוגי)- קומה תחתונה – הצינוק בסלע האם, מצאו כאן מערכת חדרים מתקופת בית שני. יש אינדיקציה למגורי הכהן, יש מקווה טהרה, נמצאו משקולות של כוהנים שהרי קיבלו תרומות ומעשרות. כנראה היה כאן בית יהודים עשירים שמימנו חציבות בסלע. כאן התרחש המשפט הלילי של ישוע בערב יום חמישי. ולכן כדאי להקריא את המשפטים המתאימים מהמשפט שנערך כאן. ניתן לראות חורים בקיר ששימשו לחבלים שבהם קשרו את ידי ישוע. ייתכן שהמקום היה אורווה שהוסבה ללילה אחד לצורך החקירה. בחוץ, גרם מדרגות מהתקופה הרומית שהוא חשוב מאוד ואותנטי לכל הזרמים בנצרות , כי כאן בעצם ישוע דרך בדרכו לגת שמנים, וחזר לבית הכהן הגדול, זהו ממצא מהתקופה הרומית שניתן לקשר אותו לישוע. (כיום יש גדר למניעת השחתה ולקיחת חתיכות מהמדרגות).

בסמוך לכנסייה נמצא בית קברות קתולי לטיני בו קבור חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.

חֲקֵל-דָּמָא (ארמית: שדה הדמים‏, הוא שמו של שטח רחב במזרח ירושלים הגובל בגיא בן הינום ונחל קדרון, צפונית לשכונת אבו טור. על פי המסורת הנוצרית ,חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים. כיום ממוקם בשטח מנזר השייך לכנסייה היוונית הנקרא מנזר אוֹנוּפְרִיוּס.

במסורת הנוצרית -במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשי השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10)"ויקחו ראשי הכהנים את-הכסף ויאמרו לא-נכון לנו לתתו אל-ארון הקרבן כי-מחיר דמים הוא. ויועצו ויקנו-בו את-שדה היוצר לקבורת הגרים: על-כן יקרא לשדה ההוא שדה הדם עד היום הזה: אז נתמלא מה-שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל-בני ישראל: ויתנו אתם אל-שדה היוצר כאשר צוה ה' אותי"

"שדה היוצר לקבורת הגרים" שייך לשטח הגובל בגיא בן הינום ובנחל קדרון.  במסורות הנוצריות הקדומות הקבורה בחלקה זאת נחשבה מעלה גדולה, ועל פיה הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים, וכן הגופות בחלקה זאת מתרוחחות (כלומר הופכות מגופות לעצמות) במהירות יתירה ובלא להותיר ריח רע. בעקבות אמונות אלו בימי הביניים נהוג היה לקחת עפר מהחלקה ולפזרה בבתי הקברות באירופה. בשנת 1218 הגיעה ארצה אוניה על מנת ליטול מכאן אדמה עבור בתי הקברות של פיזה באיטליה. בשטח עצמו פזורים קברים רבים, ובמערות השונות מצויות עצמות אדם. בולט במיוחד מבנה קבורה ציבורי מממלכת ירושלים (23 על 17.5 מ') אשר שימש לקבורה ציבורית בימי הצלבנים.

בשנת 1892 בנתה הכנסייה היוונית מנזר בשטח המתואר. אנופריוס החל את דרכו הנזירית בעיר תבאי המצרית, ומאוחר יותר פרש מהמנזר וחי בבידוד מוחלט במדבר סיני. מסופר עליו שהוא לא לבש דבר מלבד עלים

שכיסו את חלציו וזקן ארוך. בזכות הזקן הוא הפך לפטרון הקדוש של האורגים, והוא גם משמש כפטרון של עורכי הדין מכיוון שלפני הפיכתו לנזיר הוא היה עורך דין. ניתן לראות מערות קבורה רבות הן מסביב למנזר והן בתוכו .

אתר הקבורה והמבנים הצלבניים  זקוקים  לפעולות שימור, אומנם  קיים פרוייקט לשימור המבנים משנת 2012 , אך עדיין לא נעשה הרבה.

: