סיור באוניברסיטה העברית והר הצופים

הר הצופים: כבר בשנת 1887 נכתב מאמרו של צבי הרמן שאומר שהגיע הזמן להקמת בית מדרש
לחוכמה ודעת הכולל מחלקות שונות. גם הרצל כאשר ייסד את התנועה הציונית בשנת
1897 קרא ליהודים להקים אוניברסיטה שתהפוך למקדש, בשנת 1913 בקונגרס ה 11 בלונדון ,הוקמה וועדה ובראשה חיים וויצמן וארתור רופין והם נתבקשו לחפש מקום להקמתה.
בהר ציון הם פגשו באציל בריטי שתוך בניית בית הקיץ שלו הוא מצא את גני ניקנור. (כיום הגן הבוטני)
הוא היה מוכן למכור להם את השטח . השטח נרכש על ידי תרומתו הנדיבה של הברון יהודה לייב גולדברג.
הנחת אבן הפינה הונחה בטקס בשנת 1918( הונחו 12 אבנים כמניין שבטי ישראל) כאשר
על אבן אחת נכתב שמו של אלנבי, בשנת 1923 הגיע לארץ אלברט איינשטיין שסרב להיות הנשיא של האוניברסיטה וגם של המדינה. בשנת 1925 נערך טקס חנוכת האוניבסיטה- על הר הצופים מקימה הנרייטה סואלד את בית החולים ;הדסה . הר הצופים הופך למקום חשוב ומרכזי בחיי הישוב בארץ, הערבים (הנשאשיבים) גם רצו אחיזה בשטח ולכן הקימו בסמוך את שכונת שייח ג'ראח הממוקמת על הציר היחידי המגיע להר הצופים.

עם פרוץ המערכה על הדרכים , לאחר האסון/ הטבח בדיר יאסין נעשה מארב לשיירה
שמנתה 78 רופאים ואחיות וכולם נרצחו. (מכונה שיירת הע"ח) ,ישראל פנתה לאו"ם פנייה
גם לירדן. בתאריך 7/6/48 נערך מפגש של 3 הצדדים ובהסכם הוחלט שאיזור הר הצופים
יהי מובלעת מפורזת שאין לפגוע בו. ההסכם כלל 3 סעיפים והם :
א. המספר של הנוכחים על ההר יהיה קבוע. (86 אנשים). ב. חל איסור על העלאת נשק.
ג. פעם בשבועיים תעלה שיירה של 2 משוריינים , משאית עם אספקה של מזון, מים, צוות
רפואי, ציוד רפואי, ספרים, בליווי של נגמ"ש ירדני. יש לזכור שהבדיקה הקפדנית נערכה
בשער מנדלבאום. ישראל הצליחה להעלות להר ג'יפים מפורקים, נשק,רובים, מקלעים
וכדורים שהוחבאו בדפנות הכפולות של המשורינים . בנוסף הועלו גם חיילים המחופשים
לשוטרים. כאן כבר הונחה התשתית למלחמת ששת הימים.
בשנת 1937 קמה ועדת פיל שתיכננה לחלק את הארץ, דוד בן גוריון ביקש לכלול במדינה
היהודית את הר הצופים והאוניברסיטה ואומנם כך היה .
הגבול עבר בתוואי העירוני בין הכפר הערבי אבו טור (= אבי השיר), לבין הישוב הישראלי
גבעת חנניה. ביניהם היה שטח הפקר שרוחבו היה מטרים אחדים. העמדות כונו – עמדת
לולב, הולכים לכיוון הגבול העירוני. מול בית גאון פונים לכיוון רחוב עשהאל אשר שימש גבול ,
ברחוב הייתה גדר הפרדה. ברחוב זה הייתה עמדה נוספת המכונה עמדת אריה.
זכור לכולם המקרה בו הנזירה איבדה את שיניה שנפלו מחלון בית החולים הצרפתי- סנט
לואי. כדי לחפש את שיניה בשטח ההפקר היה צורך בקבלת אישור מהאו"ם.