"סיורים בקו התפר ברמת רחל וגבול ארמון הנציב בירושלים"

"סיור מודרך  וסיורים בירושלים"

רמת רחל: בקיבוץ ישנו גן ארכאולוגי , החפירות מימי המנדט ובחפירות נמצא מרכז מינהלי
המיוחס לאחאב במלחמתו נגד אשור. נמצאו כ- 100 ידיות למלך , 5 כותרות פרוטואלויות ,
(בעיר דוד נמצאה רק אחת), האיזור שימש כקו גבול עד 1967. הקיבוץ משוייך למטה יהודה, הוא הוקם בשנת 1926 על ידי גדוד העבודה של טרומפלדור. בפרעות 1929 המקום חרב ונעזב, בשנות ה- 30 חזרו
להתיישב בו וגם במלחמת העצמאות. האיזור שימש כקו התפר בין ישראל לצבאות ערב
מצרים וירדן. הקיבוץ נכבש ושוחרר מספר פעמים ולבסוף שוחרר על ידי גדוד מוריה של
ההגנה.גדוד העבודה של טרומפלדור. בפרעות 1929 המקום חרב ונעזב, בשנות ה- 30 חזרו
להתיישב בו וגם במלחמת העצמאות. האיזור שימש כקו התפר בין ישראל לצבאות ערב
מצרים וירדן. הקיבוץ נכבש ושוחרר מספר פעמים ולבסוף שוחרר על ידי גדוד מוריה של
ההגנה, בגן ניתן לראות פסל שפיסל רן מורין המשלב טבע חי עם דומם . המוטיב של המספר 3
חוזר הרבה פעמים .ישנם שלושה עמודים ובראשם עצי זית, 3 מדרגות העולות לעצים, 3
שבילים, השילוש הקדוש, 3 דתות, 3 צבאות שהיו כאן : מצרים-ירדן- ישראל. במקום היו
תעלות קשר של מוצב פעמון של הירדנים, כיום נקרא גן הפעמון.
השכונות שתוכננו על ידי ריכרד קאופמן בנויות בציר מרכזי את השכונה, כאשר בראש ישנו
מונומנט. לדוגמה: תלפיות – המוסדות הלאומיים, בית הכרם- בית מדרש למורים, רחביה-
הגימנסיה, נסיעה לארמון הנציב –

ארמון הנציב בסמוך נמצאת האנדרטה לחטיבת ירושלים שפתחה את הדרך לי-ם.
משכונת צור בח'ר חצובים פירים ומנהרות להובלת המים באמה התחתונה לירושלים. הרכס
מקושר ל 3 מסורות : ביהדות= בספר בראשית מוזכר אברהם אבינו שיצא מבאר שבע עם
בנו והנערים. נאמר לאברהם לקחת את בנו , יחידו, אשר אהב אל אחד ההרים בארץ
המוריה. אברהם צופה אל המקום -אל הר המוריה עליו יקום ויבנה בית המקדש.
בדברי הימים מוזכר גורן ארונה היבוסי והר המוריה הנמצאים מתחת לכיפת הסלע.
בנצרות = ישוע נתפס ומובל לשימוע אצל הכהן הגדול – כייפא, ומשם הובל לפונטיוס
פילטוס, ההר מכונה הר העיצה הרעה.
באיסלאם = בשנת 638 הגיע החליף עומר אל חטאב , צופה לירושלים וקורא אללה
אכבאר ומכאן ההר נקרא ההר הכביר.
ירושלים עד שנת 1967 הייתה עיר מבודדת, בליבה חומה, כיכר השוק ריקה ואילו משנת
1967 יש מהפך , העיר מלאה בקול של שופרות בהר הבית ובורות העיר מלאים.
ארמון הנציב בעל חשיבות משתי בחינות :
1. בתאריך 14/5/48 יוצא מארמון הנציב בעיר, הנציב הבריטי האחרון קלינגהם , הוא נפרד
מהארץ ולוקח איתו את דגל הממלכה הבריטית המאוחדת המצויין עם 3 צלבים: צלב ג'ורג'
הקדוש-אנגלייה, צלב הנדרוס= סקוטלנד וצלב פטריק= אירלנד. למחרת בשעה 6:00 בבוקר
פולשים צבאות ערב . לאחר חודשים של קרבות, ירדן מעוניינת לחתום על הסכם שביתת
הנשק וי-ם מחולקת.
2. בתאריך 5/6/67 יום שני בשבוע הירדנים פותחים באש וישראל לא הגיבה, צה"ל לא רצה
להילחם נגד ירדן. אך כאשר הופצו שמועות שהר הצופים נכבש ע"י הירדנים , ישראל הבינה
שזו הייתה מטרתם ולכן החטיבה הירושלמית בפיקודו של יוסי לנגוצקי ואכן בתאריך
15/5/48 כבשו את ארמון הנציב מידי הירדנים. (בנוסך החטיבה כבשה את גבעת האנטנה, מוצב
הנקניק, ברמת רחל את מוצב הפעמון). תוך 3 שעות הייתה שליטה על הדרך לי-ם.

ארמון הנציב-סיור ירושלמי ותצפיות
בתאריך 1/7/1920 מתמנה הנציב הבריטי הראשון הרברט סמואל שהוא ממוצא יהודי . הוא
כונה הנציב ליהודה. הוא הגיע לבית כנסת החורבה להתפלל וקרא את ההפטרה מספר
ישעיהו נחמו נחמו עמי. כל הישוב היהודי בארץ ראה בכך את חבלי המשיח ואת בוא
הגאולה. הנציב התגורר במשך 5 שנים במבנה של אוגוסטה ויקטוריה.
הנציב השני שהחליפו היה הרברט פלומר שהתגורר באותו המבנה, אך בגלל רעידת אדמה
בשנת 1927, שפגעה במבנה , הנציב עבר לבית מחניים (שם גר לפניו מנחם אוסישקין).

הבריטים חיפשו מקום עם נוף הצופה לאגן הקדוש ולבסוף המקום נבחר כאן. האדריכל היה
באב אריסון שתיכנן גם את מוזיאון רוקפלר. הארמון נחנך בשנת 1933. האדריכל השתמש
במוטיבים ממלוכיים כמו : על החומות ישנן פירמידות קטנות כמו בגשר ג'יידס, שער ניצחון
בכניסה לארמון, ריצוף מתומן ומזרקה מתומנת כמו בהר הבית. בנוסף בחצר ישנו בית קברות
לכלבים.
הארמון בנוי כיאה לארמון , יש בו אולם נשפים מפואר עם אח , אריחים ארמנים , והרבה
חדרי ארוח.
כיום ניתן לראות על החומות והמבנה סימני הפגזות מאז. כיום במקום ממוקם כוח של האו"ם
קונסולייה למזרח התיכון.
בתצפית מהטיילת נתן לראות 3 הרים מימין לשמאל- הר משחה – עליו נמצאת הכנסייה
הרוסית. הר הזיתים- ונחל הקידרון. הר הצופים- האוניברסיטה העברית. הטיילת הארוכה
מורכבת למעשה מ 3 טיילות : טיילת האז, טיילת שרובר- וטיילת
טיילת האז – בדומה לאירופה, צורתה מחקה את אמת המים הקדומה העוברת מתחתיה
ומהמדשאה הגובלת בה אפשר לראות את הקשתות שעליהן בנויה הטיילת, המהוות הד
לקשתותיה של אמת המים ומשקל נגד לחומות העיר העתיקה וגגותיה המקומרים. למרגלות
הטיילת, על שטח של 40 דונם, משתרע פארק טרוטנר המאוכלס מטעי זיתים וצומח ארץ-
ישראלי. הטיילת היא נקודה אידיאלית לתצפית פנורמית על ירושלים וההרים שסביב לה:
מדבר יהודה, הר הצופים, הר הזיתים ובמרכז העיר העתיקה. כמעט מכל נקודה בטיילת פונה
המבט צפונה.
טיילת גבריאל שרובר– בעלת צמחייה ים תיכונית המשתלבת בנוף הטבעי. היא מוליכה
משכונת ארמון הנציב לשכונת אבו-טור. הטיילת עוברת במקום שבו היה פעם הקו הירוק,
ודומה שקו הגבול לא נמחק. גווניה הירוקים של הטיילת ממוקמים על סף השממה המדברית,
היא עוקבת אחר הטופוגרפיה הטבעית לאורך מדרון הרכס המתעגל. הטיילת בנויה כמה
מפלסים. השביל המרכזי של הטיילת עובר ליד החומה של מנזר סנט קלייר, זהו גם המקום
הקסום ביותר בה.
טיילת גולדמן- טיילת גולדמן צרה, ארוכה וצעירה ולדעת רבים היא היפה בין השלוש. למעשה,
כל כולה היא שביל טבע המקיף את ארמון הנציב. השביל הסלול, המוקף אבני גיר ירושלמיות
פראיות ומשתלב בחורשת האורנים. ממש בתחילתה של טיילת גולדמן, שאורכה כקילומטר,
נמצא אחד מששת הפירים של אמת המים התחתונה, המוקף גדר איתנה. משם מתפתל
שביל טבעי למחצה ולאורכו פזורות עמדות לתצפית אל הנוף המדברי.
בתאריך 30/11/48, 3 חודשים לפני סיום המלחמה (הסתיימה ב 10/3/1949)
ניפגשו במוסררה 2 קצינים – משה דיין והקולונל הירדני עבדאללה עטאל. והחלו לסמן על
המפה עד היכן הכוחות והצבא שלהם הגיע. לקצין הירדני היה טוש אדום ולמשה דיין היה טוש
ירוק  ומכאן שמו "קו ירוק", סך הכל הקוים היו דומים עם סטיות קטנות לכאן או לכאן. את
המסמך הכולל מפה ומכתב הביאו לאו"ם
למלך חוסין היו הישגים לא מבוטלים כמו בית הערבה, עטרות, הרובע היהודי והוא לא רצה
להפסיד ולוותר על הישגיו ולכן רצה לשמור על הגדה המערבית ועל ירושלים. כיוון שהיו להם
טושים שונים בצבע ובעובי היה צורך לדייק יותר בפרטים.
א. הקו מכונה הקו העירוני כי הוא מחלק את ירושלים האורבנית.
ב. מרמת רחל צפונה – דרך העיר העתיקה- הגבעה הצרפתית – גבעת התחמושת
כ 7 ק"מ מבית צפפא עד גבעת התחמושת- הקו מחולק לשניים:
1. השטח הנמצא בין 2 הקווים מכונה 'שטח הפקר'. שטח שאסור להיכנס אליו כלל . מי
שנכנס באחריותו ודינו מוות.
2. שטח עובי הקו, הכוונה לשטחים הנמצאים בשטח עובי הטוש. (אי הדיוק נובע מרוחב הטוש
שהתרחב והתפשט וגרם לבעיות). לעיתים הקו חצה שכונות ואף בתים . הירדנים טענו
שהשטח החיצוני של הקו הוא שטח הפקר ואילו ישראל טענה שעובי כל הקו שייך לה. בגלל
עובי הקו לעיתים היה צורך לחלק ולחצות את הבית . הקו היה תקף עד 5/6/67 היום בו צה"ל
פרץ את הקו העירוני.

הר ציון היה בשליטה ישראלית כולל קבר דוד , אך האיזור היה פגיע מאוד.
ועידת שביתת הנשק בנוכחות נציגי ישראל ירדן והאו"ם דנו בבעיות אנושיות שנוצרו כתוצאה
מהחלוקה, או פלישות של אנשים לבתים החצויים. (הועידה ישבה בבית הנמצא ממול לבית
שמונף עליו דגל ישראל.) הועידה החליטה שמי שנכנס עד לשנת 1950 זכה. כמו כן הקימו את
הגדרות כמו ברחוב עשהאל להפרדת האוכלוסייה. לעיתים היו תקריות ירי ולכן אחת
לשבועיים הנציגים נפגשו במנזר סר אליאס, בקיבוץ רמת רחל ליישוב העניינים שעלו באותו
הזמן. בנוסף , בכל מספר שבועות הייתה נערכת גם פגישה בין הרמטכ"לים . שטח מפורז
הוא שטח האסור לכל הצבאות ,היה צורך להיות מאוד זהירים ולא לחולל חלילה תקרית
דיפלומטית.
השטחים המפורזים היו :
1. באיזור התחתון היה – ארמון הנציב וסביבתו היו שטחים מפורזים ואסור היה להיכנס
אליהם.. כל הנכנס ידע שהוא נמצא על הכוונת. הצד המערבי היה שייך לישראל והצד המזרחי
לירדן. הירדנים בנו בצד שלהם מוצב ארוך באורך מאות מטרים והוא כונה 'הנקניק'.
2. באיזור המרכזי היה – 'שער מנדלבאום' או 'מעבר מנדלבאום'. זה היה פתח שפתחו בין
הבתים של הרב מנדלבאום , כדי לאפשר מעבר במיוחד של צליינים . הפתח נעשה במקום בו
הקווים (קווי שרטוט הגבול), נשקו אחד לשני.
3. באיזור העליון היה -הר הצופים, השטח הישראלי כלל את האוניברסיטה ואת בית החולים.