סיורים בכיכר הרומית בשער שכם-ירושלים

כמעט כל מי שעבר בשער שכם, גדול שעריה של העיר העתיקה בירושלים, לא שם לב כי ממש מתחתיו ישנו שער רומי מקורי מהתקופה הרומית בעיר.

שער וכיכר רומית מרשימה המעידים על עוצמתה של ירושלים לפני 2000 שנים, במפלס התחתון שמתחת לשער שכם המפואר, נחשפו שרידים מרשימים של השער הרומי הקדום מתקופת איליה קפיטולינה.

השער הרומי המרשים שהוקם בימי אדריאנוס (133 לספירה – בתקופת מרד בר כוכבא, היה בנוי מ-3 פתחים (בניה רומית קלאסית) הפתח המזרחי – השמאלי שרד כמעט בשלמותו ואפשר כיום לעבור דרכו, ממש מתחת לשער שכם אל הכיכר המרוצפת באהנים הרומאיות המקוריות, שעליה ניצב בעבר עמוד שיש מפואר בגובה 22 מ'.

עמוד מדידה ממנו מדדו את המרחק בין העיר לערים אחרות בארץ ישראל של אז, זהו גם מקור השם הנוסף לשער בערבית "באב אל עמוד" -שער העמוד.

הכיכר משמשת כיום כמוזיאון ובו תצוגה המראה את תולדותיו של שער שכם במפות, בצילומים ישנים, באיורים ובמפת מידבא הביזנטית, חומת העיר העותומאנית, המוכרת לנו היום, אינה החומה הראשונה שהקיפה את העיר ירושלים.

הבונים העותומנים השתמשו לעיתים במגדלים ובקטעי חומה שלמים שנבנו בתקופות קדומות ומיקמו את שערי העיר במקומות בהם ניצבו גם בעבר שעריה של ירושלים לאורך התקופות הרומיות והביזנטיות.

כך לדוגמא: באזור שער שכם, אשר תחתיו השער הרומי-עם כיבושה ע"י טיטוס בשנת 70 לספירה, חרבה העיר ונהרסו חומותיה.

בשנת 130, ביקר הקיסר אדריאנוס ביהודה והחליט על הקמת הקולוניה אליה קפיטולינה (אליה- אליוס על שם בית הקיסר ועל שם שלושת האלים הקפיטולינים: יופיטר, יונו ומינרווה שהיו פטרוני  העיר).

לא ברור אם העיר הוקמה טרם מרד בר כוכבא או אחרי – כתגובה על המרד, אליה קפיטולינה הוקמה על צומת המחברת ברשת דרכים רומיות משוכללת, המחברת את העיר עם יעדים חשובים ב-4 רוחות השמים).

השערים ניצבו בתקופה זו כאלמנטים אדריכליים מונומנטליים וחופשיים ללא חומה בגבול העיר וציינו את נקודת ההתחלה והסיום של דרכיה העיקריות.

( לאחר יציאת הליגיון העשירי מירושלים (289 לספירה) והעברתו לאילה (אילת) ובשל התרופפות הביטחון באיזור, הוקמה חומה וחוברה לשערים הקיימים- ביסודותיו של השער העותומני נמצאו שרידיו של שער עיר חופשי וללא חומה שניצב בגבולה הצפוני של העיר, שער מימי אליה קפיטולינה.

שערה הצפוני של העיר הרומית היה אחד מ-4 שעריה המרכזיים ועל כן מתארו, תכניתו האדריכלית ועיטוריו האדריכלים היו מפוארים.

בתיאורה של ירושלים המופיע במפות מידבא מהמאה ה-6, ניתן לראות כי השער הרומי המשיך לשמש את הבאים מצפון בתקופה הביזנטית.

למעשה, גם בתקופה הצלבנית ניצב כאן שער, מבוצר היטב בשער קדמי, השער הרומי הינו אחד המונומנטים המרשימים והשלמים ביותר שנותרו מהתקופה הרומית האימפריאלית-זהו שער יחיד שנותר כמעט בשלמותו מתקופה זו.

חלקים ראשונים מן השער נחשפו בשנות ה-30 ועיקרן בשנות ה-60 של המאה ה-20- 1979-1984), המבנה האדריכלי של השער כולל קשת מעוטרת בעלת 3 פתחים ושני מגדלים מסיביים באגפיה.

המגדלים בולטים מחזית השער צפונה, כלפי חוץ, המרכזי מבין שלושת הפתחים של הקשת המרכזית, היה רחב וגבוה יותר מהפתחים שלשני צידיו-שער שכם העותומני בנוי מעליו.

סיורים וטיולים בירושלים לימי הולדת וקבוצות.

הפתח המזרחי שרד כמעט בשלמותו ונחשף בחפירות ומעליו שרידי כתובת רומית מהמאה ה-2 לספירה ואילו הפתח המערבי עדיין טמון מתחת לפני השטח.

לחזית השער היתה משמעות עיטורית ויזואלית: בהעדר חומה, למגדלים לא היתה משמעות הגנתית, קירות המגדלים שנבנו באלכסון לעבר חזית השער מיקדו את המבט בקשת המרכזית המעוטרת ויצרו עומק ומשחק של אור וצל- הקשת עוטרה בעמודים מפוארים.

כל הבא לעיר מרחוק ראה את השער שבישר לכל באי העיר, כהקדמה מזמינה על פארה וחשיבותה של העיר שבשעריה הוא בא.

רוחבו של השער היה מעל 40 מ' וגובהו 20 מטרים והיה מעוטר להפליא.

שערי העיר חופשיים שימשו בתקופה הרומית לצרכי מנהל וקבעו מבחינה מנהלתית את גבולות העיר ותחום השיפוט שלה.

השערים שימשו כתחנת מכס בהם שולמו מכסים עירוניים של סחורות נכנסות ויוצאות ולכן, הם תמיד מוקמו על צומתי דרכים ובמוצא צירי התנועה הבינעירוניים, לשער היתה משמעות דתית: תחום העיר היה מקודש.

תארי העיר הרומית המופיעים תדיר גם על המטבעות הגדירו אותה כעיר אוטונומית, עיר קדושה ועיר מקלט.

השערים היו מעין כרטיס כניסה אדריכלי של העיר.

הכיכר הרומית

בחזיתו הפנימית , הדרומית של השער היתה רחבה מרוצפת חצי עגולה, במרכזה עמוד, ממנו החלו במדידות המרחקים בדרכים הבינעירוניות המובילות לערים שמצפון לו- אל הרחבה התחברו מדרום שני רחובות עמודים ראשיים שחצו את ירושלים לאורכה, רחובות ששרידיהם נתגלו ברובע היהודי (הקרדו המערבי) ומול הכותל המערבי (הקרדו המזרחי).

כיכר זו שבתוך העיר נחשפה בחפירות שנערכו  במקום בשנת 1982, נבנו בה בניינים שונים בתקופות מאוחרות יותר, אך ריצופה המקורי שרד וניתן לראות בו את החריצים שנועדו למנוע החלקה של גלגלי המרכבות, בתקופה מאוחרת יותר, שימש בית השער כבית בד, וסביב שער שכם, אשר ככל יתר שעריה של עיר, מצוי במקום הנח ביותר לגלישה עבור תושבי העיר והמבקרים בה, התפתח שוק תוסס מפנים לשער ואף מחוצה לו.

סיור שער שכם

אנו נמצאים בצד הצפוני של חומת ירושלים, בין שער הפרחים לשער החדש. היום אדבר על שמותיו הרבים של שער שכם, על התקופות השונות שהוא עבר, על בניית השער בתקופות השונות ועל שימושיו.

שמות השער:

לאורך חומת ירושלים ישנם שמונה שערים. שבעה מהם, מהעת הקדומה שהמאפיין הבולט שלהם הוא מבוא פתלתל שמטרתו להקשות על הכניסה לעיר ולהאט את הפולשים. השער השמיני, נבנה על ידי העותמנים בעת החדשה. השער ישר, לא מעוטר ושימש בעיקר לכניסת כלי רכב.

שער דמשק- כשמו כן הוא- פונה לדמשק.
שער סטפן הקדוש- על שמו של הקדוש המעונה הנוצרי הראשון, שנסקל באבנים ליד השער.
בתקופה הביזנטית נבנתה כנסיה לא רחוק מהשער ונקראה "סנט אטיאן".
באב אל עמוד- כך קוראים המקומיים הערבים לשער. מקור השם לא היה ידוע, עד שנת 1884
כאשר בעבר הירדן המזרחי נתגלה פסיפס מהתקופה הביזנטית שעליו מצוירת מפת
מדבא של העיר ירושלים. בציור נראו עמוד גבוה וכיכר, הרומים בנו את השער
בצורה הזאת ותפקידו של העמוד, שגובהו היה עשרים ושתיים מטר, היה למדוד
מרחקים לערים הסמוכות. כל 1,000 צעדים כפולים, שווים ל-1,500 מטר. בכל
1,500 מטר הונחה אבן מיל, אותן ניתן לראות עד ימינו.

שער שכם- מאחר והוא יוצא לכיוון שכם.

התקופות השונות:

התקופה הרומית- ידוע לנו שירושלים נהרסה ונבנתה פעמים רבות ולכן היא בנויה נדבך על נדבך. אחת מהשכבות נבנתה על ידי הקיסר הרומי אדריאנוס, שהגיע לירושלים לאחר מרד בר- כוכבא. הקיסר הרס את העיר ובנה אותה מחדש תחת השם "איליה קפיטולינה".
השער נבנה לפני כ-2,000 שנה והיה אחד מתוך ארבעה שערים שנבנו ליופי ולא היו מבוצרים בחומה. החומה נבנתה רק לאחר שהליגיון העשירי, שהגן על העיר, הועבר לעיר אילת. השערים הלא מבוצרים היו אלמנט אדריכלי מונומנטלי. שער שכם הוא אחד המונומנטים המרשימים והשלמים ביותר שנשארו מהתקופה הרומית. רוחבו היה מעל 40 מטר וגובהו מעל 20 מטר, השער עוטר בקשת בעלת שלושה פתחים ושני מגדלים בגובה 12 מטר, שבלטו מחזית השער צפונה, כלפי חוץ. לשער הייתה משמעות חשובה- הוא קבע את גבולות העיר ותחום השיפוט שלה כ"עיר אוטונומית, עיר קדושה ועיר מקלט."
הארכיטקטורה הרומית ניכרת עד ימינו- הרחובות של "איליה קפיטולינה" נבנו בצורה ישרה והם חוצים את העיר לאורכה ולרוחבה. מכל מקום ברחוב הגיא וברחוב הבד, ניתן להגיע לשער שכם אם הולכים ישר מדרום לצפון.
בשונה מיתר השערים- מול השער הרומי (שכם) נבנתה כיכר. מדוע?
הרומאים ידועים בדרך הבנייה האדריכלית הישרה, כדי להתגבר על הסטייה של הדרך מרחוב הגיא (שפונה שמאלה) לשער שכם, הם בנו כיכר וכך נשברה הזוית החדה ונוצר הרושם שהדרך ישרה.
התקופה הביזנטית-  השער נחשב כקדוש, מאחר וסטפן הקדוש (אותו הזכרנו קודם) נרגם שם באבנים לאחר שנחטף באמצע המשפט שנערך לו בסנהדרין.
התקופה הצלבנית- ידוע שהשער שימש את הצלבנים כמבצר מפני פולשים.
התקופה העותמנית- סולימאן הגדול היה זה שבנה את החומות כפי שאנו מכירים אותן היום, בשנת 1536. סולימאן היה ידוע בחלומותיו הרבים, באחד הלילות חלם שאם לא ישפץ את חומות העיר ואת השערים, יאונה לו רע (האריות יאכלו אותו). כשהתעורר החל מיד במשימת בניית וחיזוק החומות והשערים שנותרו מהתקופה הרומית. האגדה מספרת שהתבליט על שער האריות, נבנה בעקבות החלום של סולימאן. שער שכם הוא היפה והמרשים מבין כולם, את רומו (החלק הכי גבוה שלו) מעטר כתר מפואר, שבנה סולימאן. העיר ירושלים מבוצרת בביצורים טבעיים ואדיות עמוקים מקיפים את העיר ממזרח, ממערב ומדרום. אולם בצפון העיר חשופה ולכן במטרה להגן על הצד הצפוני, בנה סולימאן חומה ובית שער עם פניות בזויות ישרות שמאלה ואז ימינה, כך שהאויב הואט כשניסה לפרוץ אל העיר. בחזית השער חרכי ירי ומשני צדדיו של השער בנויים מגדלים גדולים עם צריחים. בתוך השער היו חדרי משמר, כמו כן, היו מרפסות מהן שפכו שמן רותח על ראשי התוקפים.
מלחמת ששת הימים- במהלך אחד הקרבות במלחמה, ספג שער שכם פגיעות קשות מירי של טנק, והחומה והכתר נפגעו. בצעירותי יצאתי עם בחורה שאביה לחם במלחמת ששת הימים, הוא היה בחיל השריון. הוא נתן לי את הטנקים האלו, שהיו חשובים לו מאוד וביקש שאשמור עליהם ועל ביתו. קיימתי רק חצי הבטחה- את הטנקים שמרתי היטב, אבל על הבת שלו לא כל כך… בשנת 2011 הסתיים פרויקט מקיף לשיקום שער שכם, מטעם הרשות לפיתוח ירושלים עם רשות העתיקות, במסגרתו שוחזרו העיטורים המפוארים של השער ותוקן הכתר.
כיום- השער משמש את אלפי המתפללים הפלשתינאים, אשר מגיעים מידי יום שישי לתפילת הג'ומעה. הם עוברים דרך השער ומגיעים להר הבית. בחגים היהודיים, משתמשים בו החרדים כדי להגיע להר הבית לתפילות.
מידי שנה מתקיים בירושלים פסטיבל האורות, והשער נצבע באורות צבעוניים ומרהיבים.

סיכום:

שוחחנו על שמותיו הרבים של השער ולמדנו שלאורך כל התקופות הוא היה ונותר השער המבוצר והמרשים ביותר. מציג נוסף שרציתי לחלוק איתכם הוא השטר הזה, של חמש לירות, מאחוריו מסתתר סיפור משפחתי אישי שלי.
את השטר הזה החביאה סבתי, שבמהלך מלחמת העולם השנייה ידעה, כמו כל יהודי אירופה, חרפת רעב וקור. אלו לימדו אותה להישאר בכוננות תמידית ליום שחור, במידה ויגיע. גם שנים רבות לאחר המלחמה, היא דאגה להסתיר- מזון, מסמכים וכסף למקרה ששוב תבוא הרעה. לאחר מותה, מצאנו אוספים גדולים של כסף, שאז כבר לא היה לו ערך. השטר הזה הוא אחד מן השטרות מהאוסף של סבתי זיכרונה לברכה. על השטר ניתן לראות את שער שכם עם שני המגדלים והחרך לירי. בצדו השני של השטר מופיעה דמותו של נשיא המדינה, חיים ויצמן על רקע הספרייה על שם וייס במכון וייצמן.