סיורים גליליים בגליל העליון והר מירון

אפיונים לכל אזור-הגליל העליון המרכזי- את הגליל העליון נהוג לחלק ל3 יחידות גיאוגרפיות .
המערבי- מתנשא לגובה של 800 מטר נופו רמתי ונחרץ בנחלים עמוקים וצרים- נחל בצת, כזיב. געתון.
המרכזי- מרום הגליל החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל הישראלי.גוש פקיעין וגוש מירון הכוללים את פסגות הר אדיר, חירם, מירון, מצפה הימים- המזרחי- כולל את הרי נפתלי והרי צפת ופסגותיו .

גיאולוגיה- סלעי חבורת יהודה הם הנפוצים ביותר בגליל-  דולומיט, גיר וקירטון.
בעין אנו רואים את ההבדלים הברורים בין הגליל העליון המרכזי בו אנו נמצאים לבין המזרחי.
אם משווים את תצורת הצומח בין הר מירון להר כנען אנו רואים כ הר מירון הינו חורש טבעי צפוף וסבוך בצמחייתו הגבוהה.
הר כנען חשוף וריק מצמחייה..
ההסבר- הפרשי הגבהים בין המרכזי למזרחי מתבטא בדומה להרי יהודה וירושלים –צל המדבר- מדבר יהודה.
צניחת העננים מהמרכזי למזרחי בסביבות ה400-500 מטר בלווי החשיפה של החלקים המזרחיים של הגליל המזרחי לבקעת כנרות יוצר מצב שהגשם כאן מועט –בריחת עננים. זו הסיבה להבדלי הצמחייה והצבעוניות בין המרכזי למזרחי.
אוסיף כי הגליל המזרחי עשוי אדמת בזלת ברמות עלמא ודלתון המשפיעות בנוסף על חוסר הצמחייה המגוונת.
הר מירון לפנינו.—מרום הגליל, גוש הרי מירון-בנוי מגיר ודולומיט- זוהי מערכת של שבירה גיאולוגית..
גוש מורם –הורסט ששני גרבנים מצידיו שקע פקיעין ונחל עמוד, שלושת ההרים המרכזיים –אדיר,חירם. מירון.
בין הגליל המרכזי למערבי שבר פקיעין- על גוש הרי מירון אין ישובים ואין כבישים.

נבי סבלאן

המקום נמצא בפסגת הר זבול בגובה 814 מטרים- חלק מהמסורות הדרוזיות מזהות את סבלאן עם זבולון בן יעקב.

מהפסגה אפשר לצפות למרחבים לכוון צפון, נראה את הר אדיר ומאחוריו העיירה בינת גבל.
זרעית,בירנית,הר פקיעין, הר מירון, במערב מעלות –תרשיחא.
המקאם הוא אחד מהמקומות המקודשים לדרוזים, בכניסה יש לחלוץ את הנעליים מפאת כבוד המקום להיות עם מכנס ארוך וכובע.
ניתן לשמוע הרצאה מפורטת על האתר משייח קאסם האיש המתחזק את המקום.
הסיפור על סבלאן-הדת הדרוזית לפי אמונתם הייתה קיימת מאז ומעולם וניתנה רק למעוטי סגולה להפיצה וללמדה.
סבלאן יצא ממצרים להפיצה, כוונתו הייתה להגיע אל ערביי חברון- הוא מגיע לחברון אך תושביה קשי עורף הם רודפים אחרין=ו בעת מנוסתו מסתתר במערה שאנו נמצאים. זוהי מערת ההתבודדות שלו, אלוהים כמובן מציל אותו –אלוהים מציף את נחל כזיב ומונע ממש ברגע האחרון להגיע למערה.
החברונים נסוגים וחוזרים חברונה- יום הנביא סבלאן הוא ה 10 לספטמבר.
מתבצעת הילולה מרכזית המתבטאת בעלייה לרגל למקום, העיירה חורפייש הנמצאת למרגלותינו תושביה הגיעו מדרום סוריה במהלך המאה ה 17.

טיול קצר להר מירון המשקיף על כל הגליל העליון. טיול של פריחה ונוף מרשים, זהו אחד משבילי הטיול הקצרים והמעגליים היפים בארץ- בכל עונה מצפה הפתעה בגין מיני הצמחים והסחלבים הרבים הפורחים לאורך המסלול.

מחניית הרכבים מתחיל מסלול מעגלי, כק"מ וחצי אורכו . המסלול מקיף את פסגת הר מירון(בגובה 1208 מטרים, שהיא הגבוהה שבפסגות הארץ, למעט החרמון- בשל גובהו הרב של גוש מירון, יש בו ריבוי משקעים.

שביל הפסגה, מאפשר צפייה בנוף לכל עבר. בשביל מוסדרות מרפסות בהם נוח ליהנות מהתצפית הרחבה אל הרי הגליל העליון והלבנון, רמת הגולן והחרמון, מישור החוף וחלקים מהגליל התחתון. בחורף מכוסה הפסגה בשלג לעיתים קרובות היא מתהדרת בפריחה של חלמוניות, סחלבים ומיני פרחים אחרים.לוטם שירה ומרוונית,אחירותם.
שביל הפסגה הוא חלק משמורת הר מירון . היא הגדולה שבשמורות החורש הים-תיכוני בישראל ושטחה כ- 100,000 דונם.

בית הכנסת של ברעם

בכפר העתיק ברעם, הנמצא כ-3 ק"מ מצפון לצומת חירם, היה ישוב יהודי בימי המשנה והתלמוד (תקופת רבי יהודה הנשיא) ובו מצויים שרידים של שני בתי כנסת, בית הכנסת הגדול והמפואר מבין השניים הוא שנשתמר היטב, בית הכנסת הקטן נחפר לאחרונה וממנו נותרו יסודות בלבד.

בית הכנסת של ברעם נמצא כ- 300 מ' מצפון-מזרח לבית הכנסת הגדול, האיזור נחפר לראשונה בשנת 1905.
בשנת 1988 נערכו חפירות מדעיות מודרניות, קיימות עדויות של נוסעים יהודיים בימי הביניים על קיומם של שני בתי הכנסת.
מבנה בית הכנסת הגדול – מלבני במידות 20על 15.2 מטרים- חזיתו פונה לירושלים. (כמו רוב בתי הכנסת העתיקים בגליל).
בחזיתו (בשונה מבתי כנסת אחרים) יש סטיו של 6 עמודים ובור מים- בקיר בחזית 3 פתחים.

הפתח המרכזי והגדול הוא בעל משקוף מעוטר בזר.
הגילוף שבחלק העליון של המשקוף מראה שרידי גפן ואשכולות ענבים ובצידיו – שרידים של שתי דמויות מכונפות.
מעל לפתח זה בנויה קשת משחררת, שמטרתה להקל את לחץ המבנה העליון.
מבין שני הפתחים הצדדיים יצויין המזרחי שבהם, שעל תחתית החלון שמעליו חרותה כתובה הקדשה בארמית –                          "בניו של אלעזר בן יודן"
אולם התפילה דומה בתכניתו ליתר בתי הכנסת בגליל- הקירות הפנימיים מחוספסים, שכן הם היו מכוסים בטיח שנשר.
3 שורות העמודים שבאולם, שצורתן האות "ח", נועדו לשאת את הקומה השניה ואת התקרה, חלקים של מערכת הגמלון, שנשאה את הקומה השניה, מונחים כיום מדרום-מזרח למבנה.
רצפת האולם היתה עשויה לוחות אבן והספסלים, שהיו לאורך הקירות לא נותרו, כן לא נמצא מקומו של ארון הקודש, אם כי בחפירות נתגלה פסל של אריה שניצב, כנראה ליד הארון.
בית הכנסת הקטן והחרב צולם בידי משלחת בשנת 1865- גם בניין זה פונה לירושלים ותכנונו הוא כשל יתר בתי הכנסת בגליל.
שרידי המשקוף נמצאים בלובר וההעתק שלו מוצג במוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם, המבנים מתארכים לסוף המאה ה-4 או בראשית המאה ה-5 לספירה. (עיצובם האדריכלי בסגנון המאה ה-3).
בכפר ברעם ישבו נוצרים מארוניים, שפונו ממנו במלחמת העמצאות- מדרום לבית הכנסת הגדול, כנסיה מארונית הפעילה בימי חג ובאירועים מיוחדים

המערה נמצאת כ100 מ דרומית לכביש 899 –כביש הצפון, מערבית לצומת סאסא.

3.5 קמ מזרחית לכניסה לישוב מתת, זוהי דולינה קרסטית חסקת ניקוז חיצוני, עמק סאסא המוקף על ידי הרים גבוהים הר אדיר במערב, הר חירם בדרום הר סאסא בצפון וגבעת סאסא במזרח.
מי הגשמים היורדים בעמקובשוליו נתנקזים לבולען גדול –מערת פער, לצד שביל הגישה למערה נמצאת דולינה נוספת האוגרת מים בחורף ומשמשת בכריכה עונתית.
דולינה נוספת שנוצרה בשנת 1960 נסתמה בידי חברי קיבוץ סאסא למניעת פגיעה בגידוליהם החקלאיים.
סביב המערה נמצאת חורשת עצים עתיקים-אלון מצוי אלון התולע עוזרר קוצני ועוזרר אדום.
ישנה אגדה על תושבי בית גאן שזרקו גובה מיסים טורקי לבור עמוק ליד הכפר והוא יצא ממערת פער.
באתר גדלים שפע גיאופיטים הפורחים בסתיו, סיתוונית בכירה,כרכו- גירדו, צהבהב,חורפי, חלמונית זעירה.
זהו המקום היחידי בו צומח החמשן הזוחל.

ריחניה

ריחאניה הוא כפר צ'רקסי בגליל העליון, כ-8 קילומטרים צפונית לצפת-מבחינה מנהלתית שייך הכפר למועצה אזורית מרום הגליל.
תושבי הכפר הם אבזאכים, אחד מ-12 השבטים הצ'רקסים- כל תושבי הכפר הם מוסלמים סונים.

בכפר ריחניה גרים כ-1,000 תושבים, רובם צ'רקסים. בני העדה, אגב, משרתים בצה"ל. בארץ יש עוד יישוב צ'רקסי, כפר-קמא. הצ'רקסים, המפוזרים בכל העולם, מונים כ-12-11 מיליון נפש. במאה הראשונה לספירה הם קיבלו על עצמם את הנצרות. במשך שנים נלחמו הצ'רקסים בגבורה באזור הקווקז נגד הצבא הרוסי, עד שהאזור נכבש ובני העם הצ'רקסי גלו מארצם לטורקיה, שם חייבו אותם להפוך למוסלמים ושלחו אותם ליישב את אזורי הכפר העות'מני.
בשנת 1880 הגיעו צ'רקסים לגליל והקימו שני כפרים, כפר-קמא בגליל התחתון והכפר ריחניה בגליל העליון. במלחמת השחרור הצטרפו הצ'רקסים לצה"ל ומאז קשרו את גורלם עם העם היהודי. בכפר הצ'רקסי נשארים נאמנים למסורת, שומרים על שפתם הקשה והמיוחדת- בסיור במוזיאון ובכפר הצ'רקסי לומדים להכיר את המנהגים וההיסטוריה, טועמים קצת שמם המקורי ובפי עצמם:אדיגים.
אדיגה פירושו: האדם המושלם (שכן הם שואפים לשלמות).
הצ'רקסים הם אירופאים שבמקור היו פאגניים (עובדי אלילים). מעטים מהם התנצרו במאה ה-6, אבל במאה ה-16 התאסלמו רוב הצ'רקסים (כתוצאה מהשפעת אנשי דת עותומנים), לכן הם השתלהו בתורכיה.
כיום כל בני העם הצ'רקסי הם מוסלמים סונים מתונים ומקפידים על הפרדה מוחלטת בין דת ללאום, בישראל, הם יושבים ב-3 מקומות: כפר קמא, ריחניה ובאזור חדרה (אזור שננטש עקב המלריה).- הם מונים 4000 איש.
בתקופת המנדט הבריטי והספר הלבן סייעו צ'רקסים להעפלה הבלתי ליגאלית דרך לבנון.
הם התנדבו לשירות צבאי במלחמת העצמאות והיו בני ברית ליישוב היהודי. לאחר הקמת המדינה שירתו ביחידת המיעוטים ובפלוגת הפרשים הצ'רקסית- לאחר שפורקה הפלוגה הוקם במקומה "חיל הספר" שהפך למשמר הגבול.
מאז 1958 משרתים הגברים בשירות חובה, הצ'רקסים מעורים היטב בחברה הישראלית, דוברים עברית (ערבית וצ'רקסית) ובמקביל מטפחים את מורשתם ותרבותם.

סיורים מודרכים בגליל העליון והר מירון.