רמת כורזים ובית הכנסת כורזין-

 

א.מוזכרת בספר יהושע כאחת מנחלות שבט נפתלי יחד עם חמת ורקת.

ב.אנשי כורזים לא קבלו את ישו לכן קלל אותם (גם את בית ציידא וכפר נחום ) הנוצרים מאמינים שהרס המקומות הנל קשורים לקללת ישו .

ג.החיטה הטובה ביותר בארץ עד המאה הראשונה גודלה בכורזים.

ד.הגליל היה עד תחילת הכיבוש המוסלמי ברובו המוחלט יהודי 95% משמות הישובים היהודים בבית שני נשתמרו הגם שהיום גרים בהם מוסלמים- נצרת, שפרעם, ערבה,סכנין, מנדא, כפר כנא…
א הישוב מהמאה ה4.מבחינים בין אזור המגורים בו ממקומם בית הכנסת לבין אזור התעשייה בו נמצא בית בד.(הזיתים החליפו את החיטה – עתות בטחון) 50 דונם לפי 25-40 נפש לדונם 1250-2000 תושבים.

ב.מטיפוס גלילי,אורכי, בסיליקאי,פתחים הפונים דרומה-ירושלים. .2 קומות+גג רעפים 15 מטר גובה לקח כמה שנים לבנותו..גמלון שכנראה עמג על גבי הפתח המרכזי,במרכז נצבו 12 עמודים מעוטרים שהחזיקו את הגג. נמצא מדוזה על אפריז שנפל.קתדרלה דמשה בקיר ארון הקודש.ארון הקודש בהיכלית הוזז מהמרכז כדי ליצור את הפתח.

ג.הבנייה –מאבני בזלת, בעייתי מבחינת סגירת הגג בעצים- לכן ריבוי קירות להקטנת שטח החלל – בוץ+ קש.-הידוק עי מעגלה- חוני המעגל.
חלונות כורזים- מושג –קירות הבסיס לגג עשויים פתחים- חלונות- אוורור +מקום להנחת חפצים.

ד.המקום נהרס ברעש האדמה של 749—רעש שביעית ומאז לא יושב.

טבריה

א.הורדוס אנטיפס,בנו של הורדוס הגדול, בנה את העיר כשליט הגליל לכבוד הקיסר הרומי טיבריוס.(על גבי בתי הקברות של רקת וחמת )
בנייה רומית על סגנונותיה- קארדו, תאטרון, חנויות,בתי מרחץ, ארמונות, לא היה דקומנוס בגלל צרות השטח. עיר מעורבת.בתקופה זו שטחה של טבריה הגדול ביותר והחומות מגיעות מהר ברניקי עד מלון קיסר.

ב.עד הורדוס אנטיפס לא הייתה קיימת טבריה- בצד הדרומי חמת בצד הצפוני רקת באמצע בתי הקברות של 2 הישובים.

ג.העת הביזנטית- העיר באופייה יהודי, מתפשטת כלפי מעלה- מערבה.הסנהדרין עובר לכאן והיא הופכת למרכז התורני החשוב ביותר. התלמוד הירושלמי נחתם ב400 לספירה. החומה הקיפה לעת ההיא גם את חמת.
ד.העת הצלבנית- טנקרד נסיך הגליל בונה כאן עיר על שטח קטנטן- מאזור הכנסייה היוונית אורתודוכסית- המלונות שעל החוף.

ה. התקופה העותמנית- דאהר אלעומר ממשיך מכוון המלונות במפלס העולה, שם בונה מבצר ,את הסרעייה, וסוגר בחומות.

מתחם רבי עקיבא

א.החל מהמאה ה17 מצויינת המערה כקברו של רבי עקיבא.

ב.המערה מערת קבורה קלאסית מהמאה ה2 .

ג.רבי עקיבא הוצא להורג בקיסריה – מרד בר כוכבא-בתלמוד הירושלמי מצויין כי קברו בטריפליון מעל קיסריה- מנצור אל עקב- רמת הנדיב ??

ד.קבר הרמחל שלצידו מזוהה כבר ב1747 עי עולה רגל, המסורת מספרת כי הוא צמוד לקבר רבי עקיבא להשלים לרבי את 40 השנים הראשונות שלו בהן לא למד תורה- הרמחל מת בגיל 40 רבי עקיבא בגיל 120.

חמת טבריה

א.כאן הייתה חמת המקראית – עיר בנחלת שבט נפתלי. ב.התגלו כאן שרידים של העיר מכל תקופותיה.

ג.נמצא כאן בית מרחץ רומי ממנו נותרו שרידי 3 קשתות אבן. יש כאן נביעות מים חמים שהן תוצאה של בקע הירדן.

ד.במאה ה18 הקימו העותמנים את מבנה החמאם הנוכחי ונקרא עש סולימאן המפואר.

א.בבית הכנסת 4 שבים שונים מאה2, 3 , 4, 6.
פונה דרומה לירושלים, הכניסה ממזרח. חולק ל4מרחבים עי 3 עמודים לא סימטריים.

ב.במאה ה6 בית הכנסת גדול פי 2 מזה שהעמד לפניו. ג.חורבנו בשנת 749 רעש שביעית.

ד.פסיפס הנושא סמלים דתיים- ארון קודש, מנורת 7 הקנים, שופר, לולב, גלגל מזלות- הליוס במרכז, 4 נשים בפינות- עונות השנה, שתי אריות, 9 כתובות הנצחה לתורמים= ביוונית.

גן ברקו

א.זהו השער הדרומי של טבריה בשנת 18 לספירה.

ב.כניסה מרשימה עם מגדלים, גשר מעל החפיר, ריצוף הגשר הנוכחי מהתקופה העבסית,

ג.כאן נעשה הטיהור עי רבי שמעון בר יוחאי כהוקרה לריפויו במעיינות החמים של חמי טבריה.

ד.נמצא כאן התאטרון הגדול ביותר בארץ יתכן ושימש כנאומכיה.

ה. במכון טיהור השפכים שבו מירווה וספסלים כנראה שם נחתם התלמוד הירושלמי.

בטיילת טבריה ודהר אל עומאר

א.1745 צולביי הבן בונה את חומת טבריה –מצודה 4 מגדליםמול נקודת התורפה כביש טבריה נצרת.

ב.בית ספר אלויאנס- יציאה מעבר לחומה הייתה ב1911 בית הספר הוקם ב1925.בקומה העליונה גר המנהל ועל שמו הרחוב-תאגר.

ג.המתחם הסקוטי- 1874 דר דויד טוראנס מקים קליניקה שמתרחבת להיות לבית ולים.

ד.מלון גרוסמן- 1896 נוצרי שווצרי, המלון המודרני הראשון בטבריה,
המלון שמש את האורחים שטסו בקו אימפריאל איירוויס- כל יום שלישי בשעה 1500 היו נוחתים בטבריה…סגירת חנויות…הושרש מאז..

הרובע היהודי בטבריה

א..מלון גרוסמן נכבש עי צהל אפריל 48 הערבים מבקשים להתפנות עי הבריטים. המלון שולט על כביש טבריה נצרת.

ב.אנדרטת זכי אלחריף- שירת כראש העיר 1928-1938 נרצח כשהלך להפקיד כסף בבנק מאורעות תרצח.

ג.ממגד דהר אלעומר- 1742 מומן עי אבולפייה.

ד.ב 14 לממאי 1934 היה שטפן בטבריה כל ההריסות נסחפים לכוון הים הם יהיו תשתית לטיילת.
ה. שער המצודה הלבנית- מצדדיו כנראה חפיר רטוב, סרקופג משולב בשער, החפירות טרם הסתיימו.

ו. המדיד- מדיד דיגיטאלי לגובה פני הכנרת עד לאחרונה פעלה פה גם מזרקה עם לייזר.

ז. הכנסייה היוונית אורתודוכסית- 1627 השלה רבה הראשי של פראג מקים כאן בית כנסת מפואר. עם כיפות- כיפות השלה. ב1868 נחרב המקום.
1879 בונים היונים האורתודוכסים באישור העותמנים כנסייה.
ליהודים האשכנזים לא היה כסף לפדות אותה חזרה ולכן הכנסייה עומדת עד היום..

פארק ברקו בטבריה

פארק ברקו ארכיאולוגי מול חוף גיא -פארק אתגרי עם אומגה

בשנת 1969 נעשו חפירות בהן נמצאו 2 מגדלים של העיר ושער הכניסה לעיר, קיר מסיבי ברוחב של 8 מטרים ושיערו שזהו הקיר האחורי של תיאטרון. העיר טבריה מוזכרת בכתביו של יוסיפוס פלביוס , וגם במעשיו של רבי שמעון בר יוחאי שטיהר את העיר. עיר חשובה בתקופת המשנה והתלמוד.(הייתה סוגיה האם מותר לבקר בשבת מטבריה לחמת? בגלל תחום שבת).

בית השער- ישנה כתובת הכתובה בערבית המברכת את הבאים בשערי העיר.

במסכת שבת (לג, ב): מסופר על 3 חכמים המשוחחים על מעשיה של רומא.

"מפני מה נקרא ר’ יהודה ראש המדברים בכל מקום? שישבו ר’ יהודה ור’ יוסי ור’ שמעון וישב לידם יהודה בן גרים. פתח ר’ יהודה ואמר, כמה נאים מעשיה של אומה זו (רומאיים) תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר’ יוסי שתק. נענה ר’ שמעון בן יוחאי ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהן עצמן. גשרים – ליטול מהן מכס. כשנשמעו הדברים למלכות, אמרו, יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג". שמעון ברח והתחבא במערה בפקיעין שביהודה (ליד גמזו) ולא בפקיעין שבגליל.

מסופר על רבי שמעון בר יוחאי שכשיצא מהמערה שבה הסתתר במשך שנים עם בנו אלעזר, הגיע אל העיר טבריה ושם חלקו לו תושבי המקום כבוד רב. שאל רבי שמעון בר יוחאי כיצד יוכל להשיב להם כגמולם. פרצו התושבים בבכי, וסיפרו לו כי על עירם חלה טומאת מתים, שכן הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס הבנאי) חטא בכך שהקים את טבריה על שרידי בית קברות, בניגוד להלכה היהודית הדורשת לקבור את המתים מחוץ לעיר מחשש טומאה.

ביקשו התושבים משמעון בר יוחאי לטהר את העיר ממתיה האנונימיים, הקבורים בתחומיה ואיש אינו יודע היכן. רבי שמעון ביקש מהתושבים לפזר ברחבי עירם זרעים של תורמוסים, וראו זה פלא – עם בוא האביב סייר בין בתי העיר, וכשנתקל בריכוזי צמחייה צפופים וגבוהים במיוחד הורה לתושבים לחפור ולהוציא את המתים הקבורים תחתם.

לאגדה זו ישנו בסיס בוטני מסוים. גם היום עולים תורמוסים באביב בקרבת בתי הקברות ואזורי החפירות הארכיאולוגיות בעיר. הצמח הוא חובב חנקן מושבע

(החנקן הוא אחד החומרים שנוצר בתהליך ההתמזגות של חומר אורגני באדמה.)ולכן הוא מתפתח יפה במיוחד מעל מזבלות ובקרקעות עשירות בחנקן.

בית מרחץ- (עליו יש גג).

נמצא בשטח ארמונו של הורדוס אנטיפס ושל אגריפס ה-2. במקום זה ישבה גם הסנהדרין. מתחת לארמון נתגלו מאגרי מים תת קרקעיים גדולים. הקירות טוייחו בטיח שנעשה מאפר ולקני. ישנה גם אמת מים שהובילה מים מיבניאל לטבריה.

התיאטרון- זהו התיאטרון הגדול ביותר בארץ מהמאה ה 1 לספירה. המסד עשוי מבזלת , המושבים מאבן גיר. במרכז האורקסטרא יש מדרגות המובילות ליציע הכבוד. פה נראה מצוין קו השבר שנוצר מרעידת האדמה. (גם בבית שאן,בסוסיתא ובמצד עטרת). כנראה ורק כאן הציגו את הנאומכיה = מלחמות מים . כי היו להם את 3 הרכיבים: מקור מים, איטום וניקוז.

בסמוך לתיאטרון נתגלו הרבה בסיסי עמודים, ואף נברשת עגולה ובה נרות חרס. הנברשת הייתה עם שרשרת ברזל שאורכה 9.80 מטרים ולכן גובה המבנה היה כ- 5 מטרים.. אדריאנווס רצה להקים מקדש שיקרא ’אדריאנון’ , אך מחשש שיפרוץ מרד חדש הוא בונה במקומו את בית המרחץ הגדול של טבריה. על בסיסי העמודים השתמשו בדלת של מערת קבורה כשימוש מישני, וכנראה וכך בא לידי ביטוי טיהור העיר.

גן לאומי חמת טבריה

ישנו תל של העיר חמת שקיים בזכות הנביעות המיוחדות של הרכב המים. עם הקמת העיר חמת הופכת להיות שכונה של העיר. וקרויה – רמת טבריה. ככל שהעיר עולה בחשיבותה (סנהדרין, טיהור העיר,בתי מדרש..) כך עולה יוקרה של השכונה. בשנת 749 התרחשה רעידת אדמה ובתי המרחץ חדלו מתיפקודם והישוב חמת נעלם.. רק במאה ה-18 הסולטן אל ג’זאר מחליט להקים מחדש את החמאם ובנה אותו בסמוך- על נביעה של מעין אחר.

בשנת 1921 בזמן המנדט הבריטי, בעקבות מותו של טרומפלדור והקמת גדודי העבודה ובית"ר מעסיקים אותם בסלילת כביש טבריה-צמח, שהיה כביש סולינג=מדרחוב). צמח הייתה מרכז חשוב בזכות הרכבת החיג’אזית שעברה דרכה והמשיכה לסוריה. בסלילת העיר מצאו את הפסיפסים עם מנורות ומוטיבים יהודיים המראים על בית כנסת. כיום נמצא בשטחו של מלון רימונים מתחת למדשאה , כך היה נהוג ע"פ החוק הבריטי . לאחר קום המדינה חפרו בחמת טבריה ומצאו שכונת מגורים ומבנה של בית כנסת אחר , שתפקד מהמאה ה1 עד המאה ה- 8 לספירה..

ישנה אגדה המספרת שמי המעיינות חמים בגלל שהמלך שלמה דאג לשדים הנמצאים במעבה האדמה, וכאשר המלך מת השדים הפכו לחרשים ולא ידעו על מותו של המלך ,לכן הם המשיכו בעבודת חימום המים עד עצם היום הזה.

בית הכנסת בחמת טבריה-

חמת טבריה נמצאת בקו אווירי ישר לשער העיר הנמצא בפארק ברנקו.

ניתן לראות בבנייתו 4 שלבים: השלב הראשון סוף מאה -1 ניתן לראותו בצד הצפוני מתחת לרצפה. בית כנסת קטן יחסית, בעל 3 טורי עמודים . הבזיליקה איננה סימטרית.

השלב השני –

השלב הרביעי ניתן לראות הרחבה של המבנה לארבעת הכיוונים . השינוי נעשה ע"י הריסת הקירות החיצוניים ופילוס מחדש. השינוי נובע מגידול האוכלוסייה במקום. היו לו 3 פתחים, הוא נחרב ברעידת האדמה בשנת 749.

בתקופה העבאסית , במאה ה-8 נבנה קיר שחתך את חורבות הפסיפס .

רגלי המנורה הם בצורת טריפוד כפי שכתוב במקורות חז"ל. (מלבד בשער טיטוס ובמטבע של מתיתיהו אנטיגונוס ובשער טיטוס).

בתורה כתוב – "אל מול פני המנורה יאירו 7 הנרות". שהלהבות פונות לכיוון המרכז, והלהבה המרכזית פונה לכיוון ארון הקודש כפי שמופיע בפסיפס.

הליוס אל השמש מחזיק בידו את העולם שכבר אז ידעו שהעולם הוא עגול.

ב"ספר הרזים" ישנם 7 פרקים שכל פרק נקרא רקיע. בפרקים מופיעים שמות המלאכים, ובפרק הרביעי המספר על המאורות מוזכר המלאך הליוס שאחראי על גלגל החמה.

(ע"פ המסורת אין הוא אל השמש אלא מלאך האחראי על גלגל השמש.) במקום מוצגים רצפת הפסיפס ועמודי הסורג.

קבר רבי מאיר בעל הנס נמצא מעל חמת טבריה . המבנה נבנה בשנת 1867 מעל המקום היחידי בעולם שבו הקבר לא נמצא במרכז המבנה הספרדי ,אלא בצידו. הייחודיות הזו נובעת מהיות המבנה הסמוך לקבר אשכנזי.

רק בשנת 1910 נוסף ונבנה החלק האשכנזי בגלל מצוקה כספית.

רבי מאיר היה תנא מתלמידי רבי עקיבא, גדול החכמים במאה ה-2 לספירה, דמות מרכזית וחשובה. כשרבי יהודה הנשיא ערך את המשנה, כל מה שלא צוין מי אמר – מיוחס לרבי מאיר, המכונה "בעל הנס".

· רבי מאיר גר בחמת. מספרים שכולם באו לשמוע את הדרשות שנהג לשאת מידי ערב שבת. לפני שיצאו לבית הכנסת בערב שבת, אנשים מילאו בנרות יותר שמן – כדי שיאירו יותר זמן, כי ידעו שיתעכבו לשמוע את הדרשה. פעם אחת האריך בדרשתו, ואשה אחת שהייתה רגילה לשמוע את דרשותיו התאחרה לחזור לביתה. בינתיים כבה הנר ובעלה כעס ונעל את הדלת בפניה, ונדר שלא תיכנס יותר לביתו עד שתירק בפניו של ר’ מאיר שהאריך בדרשתו. הרגיש ר’ מאיר בדבר ועשה עצמו כמי שחלה בעינו, שרפואתו, שאשה שהתמחתה ברפואה זו תירק לתוך עינו. אמרו שכנותיה לאותה אשה, הנה ההזדמנות שלך לירוק בפניו של ר’ מאיר ולחזור לביתך. באה לפני ר’ מאיר. שאל אותה ר’ מאיר: "האם את יודעת לרפא ביריקה?" נרתעה האשה מכבודו והודתה שאינה יודעת לרפא. אמר לה ר’ מאיר: "אם אינך מומחית – עלייך לירוק שבע פעמים לתוך עיני כדי שאתרפא". לאחר שירקה, אמר לה ר’ מאיר: "לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת לי לירוק פעם אחת ואני ירקתי שבע פעמים". אמרו לו תלמידיו: "מדוע לא סיפרת לנו את המעשה, והיינו מביאים את הבעל ומלקים אותו עד שישאל על נדרו וירצה את אשתו". השיב ר’ מאיר: "אם הסכים הקב"ה שימחק שמו הקדוש כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שמאיר ימחל על כבודו" (ירושלמי סוטה פרק א עמוד ד).