סיורי נצרות ונוצרים בכנרת ובצפון ארץ ישראל.

מגדלא

לוקס ח- מרים המגדלית מוצגת כאשה שושוהוציא ממנה 7 שדים ומאז הלכה אחריו.
שמה בא לה ממקום מגוריה-מגדלא.
האתר למרגלות מצוק הארבל עחיו נראים מערות פתוחות במחשופו של הסלע לפי יוספוס פלביוס בשנת 40 לספירה כשהורדוס היה מושל הגליל ופרץ מרד נגדו הרג ורצח את המתנגדים על משפחותיהם בתוך מערות המסתור שמעלינו.
קהילה של נוצרים שהתגבשה בירושלים של 1946 מגיעים ממקסיקו,הם מחפשים את יעודם,תיאולוגים,מכונים-הליגיונרים של המשיח- הם צוברים תאוצה בכל העולם , כולם כמרים מלומדים ומספרם היום מגיע ל 1800.
לאחר ביקור האפיפיור בשנת 2000 מעבר לרצונו לפתח את כנסיית הנוטרדאם בירושלים כאתר לימודי ,הוא מבקש אתר נוסף לצליינים, אתר תיירותי.
סוג של אכסנייה, מלון קטן, מלון כפרי, משהו שישתלב עם נוף הכנרת.
הם רוכשים את השטח-שטח חקלאי,מתושב פרטי של מגדל.
כחלק מהחוק הישראלי לפני כל בנייה חייבים לערוך חפירות הצלה-חפירות ארכיאולוגיות לאמת שאין ממצא ארכיאולוגי בשטח.
החפירות נעשות יחד עם רשות העתיקותהישראלית והפרנציסקנים עצמם.
בשטח בו אנו נמצאים תוכנן לקום המלון עצמו.
התגלה כאן מבנה ציבורי-מסחרי שחלקו זוהה כבית כנסת.
לא נמצא מקווה ליד הבית כנסת שהיה אופייני לבתי כנסת בבית שני משום קרבתו לכנרת שיכולה לשמש כמקווה בפני עצמה-אוצר-מי גשמים.

ממזרח לצומת מגדל בשנת 2009 כחלק מחפירות להקמת מלון ומרכז קניות התגלו שרידים מבית שני ,
בית כנסת שהתקיים משנת 50 לספירה ועד 100- במרכזו נמצאת אבן רבועה,עטורה בתבליטים מ4 צדדיה ובחלקה העליון.
על האבן חקוקה מנורת שבעת הקנים העומדת על רגל שבסיסה משולש, משני צדיה אמפורות-קנקנים,

למה שימשה האבן הזו ?
כנראה, כמסד כמסד שעליו היו עמודונים והוא היווה משטח עליו הניחו את ספר התורה.
בית הכנסת הזה מצטרף ךבתי כנסת 6 במספר מתקופת בית שני טרם חורבנו .
זו הפעם הראשונה בה נחשף עיטור מנורה מהימים בהם בית המקדש היה על תילו- לאמור- מי שחרט ועיטר את המנורה ראה אותה במו עיניו בבית המקדש והעתיקה, זהו הבית כנסת היחידי מבית ראשון בגליל, שמוצאים, אבן עם מוטיבים כאלו.
זהו הבית כנסת היחידי שכפי שנתגלה נראה –לא בוצעו כאן שום פעולות שיחיזור אלא רק פעולות שימור והחזקה.
המבנה מחולק למחיצות כנראה שהיו בבית הכנסת תפקודים שונים, אולי בית מדרש..יש שימוש מישני בעמודים כנראה שבית הכנסת נבנב בשלבים.
ישנם אבנים ממוקצעים וכנראה שהיו ספסלים מסביב לקירות- מבחינים ב 2 שורות של ישיבה , האתר נשמר בצורה טובה שכן כל כולו היה מתחת לאדמת הסחף שהייתה מעליו, הבנייה היא בשילוב אבני בזלת ואבן גיר.
מדרום-השערה כי כל האזור היה אזור של חנויות,האזור המסחרי, מכירות של מוצרים חקלאיים ובעיקר דגים,המלחת דגים.
תטריכי-מיקום המלחת הדגים.
ליד החנויות ישנה רחבה בה מוצג פסיפס-סוג של סירת דייגים ששטה בעת ההיא על הכנרת-זהו הלוגו של האתר שהובא מאתר ביזנטי שבאזור.

האתר מאפשר גישור משותף ליהודים ונוצרים-פתוח לכולם, אציין כי קיים אתר נוסף שך מגדלא מהקופה הרומית ביזנטית דרומית לבית הכנסת באזור חורשת האקליפטוסים הנראית לעין מבית הכנסת.

אנו הולכים בשביל לכוון הכנסייה ממזרח למערב משמאלנו שכונת האמידים,זהו אזור שממשיכים ללפור אותו. בהמשך אזור של תערוכת בעלי חיים שאיפיינו את העת ההיא.
הכנסייה הקתולית.
לכאן חשוב להביא נוצרים-כאן יש הודייה של הכנסייה לכל מי שתמכה ועזרה למען הפצת הנצרות.
הכנסייה בנוייה מ 8 עמודים שבל אחת מצויין שם בעמוד ה 8 ללא שם…כל אחת יכולה לראות את עצמה שם כפועלת לטובת הנצרות.
מעלינו כיפה-
דימוי של שמיים וכוכבים ו2 כפות ידיים העונדות וקשורות בחרוזים. זוהי ההתגלות של מרים.
כף יד אחת כהה יותר כדי לתת לילידים את התחושה שמרים לא הייתה אשכנזית….
מצוייה כתובת על הקיר בה הכנסייה חוזרת ומודה לשילוש הקדוש,למסדרי הנשים באשר הם,ולכל אשה על האצילות הניצחית שלה ועל מעשיה במהלך העידן ההיסטורי.
בתוך הכנסייה קפלה של מרים הנגדלית.
על קירות מסביב לכנסייה תמונות של 12 השליחים כל אחד בכלי שנרצח- מתוך רצון למחווה אורתודוכסי כדי שיגיעו גם הם לכאן.
המיסה מתקיימת מאחורי הסירה המשמשת כמזבח,הבמה משיש,מדומה למים,בזוית מסויימת נראה כאילו אנו נמצאים ממש בתוך המים.
במפלס התחתון-אולם ההתכנסות.

הר האושר

מקור השם העברי הוא בתרגום הלא מדויק ל המילה BEATI שמשמעותה אשרי,או השבח ל..
נמצאת ברשות הנזירות הפרנציסקניות- את המיסות והתפילות עורכים תחת הסככות שבבבגן,,,ולא בתוך הכנסייה.

שלבים הסטוריים
התקופה הביזנטית-סוף המאה ה4 נבנו כנסייה ומנזר במורדות ההר ניתן לראות את השרידים כיום מעל הכביש כשהולכים בין שתי הכנסיות בטבחה, הכנסייה נחרבה בתקופה המוסלמית המוקדמת.
לא נבנתה מחדש בתקופה הצלבנית- 1935-הכנסייה הביזנטית נחשפת בחפירות ארכיאולוגיות.
1938- חנוכת הכנסייה החדשה –נבנית בחלק הגבוה יותר של ההר ולא מעל השרידים הביזנטיים.
מבצע- אנטוניו ברלוצי.
האגודה הנוצרית שוכשת את השטח- ANSMI-הר האושר לא רק כנסייה אפשר לחבור לנוף הגיאוגרפי,האזור בו פעל ישו,תצפיות נהדרות.

ישו קרא למהפכה חברתית, מסרים אוניברסליים,מעלה לנס את העניים ואת החלשים,אך קורא להמנע מאלימות פיסית בתוך הרצון לשינוי.
את חזונו מבטא על פני דרשה בת 3 פרקים אצל מתי.
הדרשה על ההר…כל נוצרי מכיר את הפתיח לדרשה.אשרי..
הסגנון והמטפורה-מעמד הר סיני,מתייחס לעשרת הדברות,מנסה להדגיש שהאנושות כולה אינה מקפידה על המוסר החברתי.
ישו מכוון ומחדד את המצוות.
האגודה האיטלקית שרכשה את השטח שאלה איפה להנציח את הדרשה ?
חיפשו אזור שקט,מטופח, שיתן גם אוריינטצייה לאזור בו ישו פעל,אין פה שילוב של שרידים ארכיאולוגיים.
מבנה פנימי-
המבנה מאבן בזלת,בשילוב עם גיר.
הכיפה מנחושת,שמבעה ירוק כהה, ומשתלבת עם הצמחים והכנרת, מסביב לכנסייה מרפסת נוף ממנה אפשר לקבל השראה . בתוך המבנה חלונות צרים פנורמיים הנותנים השראה של החוץ.
שמונת פסוקי האשרי מעל כל עמוד של השמונה. הבנין המתומן משקף את מספר הפסוקים ואת הפסוקים עצמם.
הכיפה בתוך הכנסייהמצופה בפסיפס כשהעיגול במרכז
בצבעי כחול ןסביבו זהב, כחול מסמל את השמיים, זהב מסמל את המלכות, הכיפה מלכות השמיים.
הכיפה נתמכת על 8קירות,ובכל קיר חלון ויטראז ובו אחד מפסוקי האשרי הלטינית,המספר 8 משתקף גם בריצפה ריצפת הפסיפס מחולקת ל8 טרפזים.
7 ל7 המידות הטובות התכונות המוסריות שכל חד צריך לקיים והחלק השמיני הוא זה שמול הכניסה ובו כתובת עבור ישוע- השבח לך כריסטוס- משיח.
עד 1970 היה רשום בלוח הזה לכבוד מוסליני…
7 המידות הטובות-
תבונה, חסד, צדק, תקווה, גבורה, מונה, כיבוש הייר
עד היום ביקרו בכנסייה שני אפיפיורים.
בשנת 1964- פאולוס השישי.
2000- יוחנן פאולוס השני.
שיהם השאירו מתנות למזכרת בגדים פולחניים,משמשים בקיום הטקסים, בגדים ליטורגיים-פולחניים, הבגדים מוצגים בארונות התצוגה, בקצה הפני של מסדרון הכניסה, משני צידי הפתח.
מרחוק מבחינים בדומוס הגליל-נבנה לכבוד בואו של האפיפיור בשנת 2000.
זהו מרכז ללימוד פרחי כמורה.
נמצאת בחזקת נזירים בנדקדיטיים גרמניים.
מקורות-
מתי- יד 15-20, יוחנן ו 35.
שלבים הסטוריים-
350-יוסף המומר-הקומס מטב-מטבריה בונה כנסייה קטנה.
480- הפטריאך מרטוריוס
מקים כנסייה גדולה ומפוארת עם פסיפסים נילוטיים- מוטיבים מאזור הנילוס.
תחילת המאה ה 6 הכנסייה שופצה ותוקנה, אז נוספו פסיפס הלחם והדגים והכתובת ביוונית שרואים לידו.
614-הכנסייה חרבה בפלישה הפרסית.
1932- הארכיאולוגים הגרמנים מאדר ושניידר מתחילים לחפור- 1956 הקמת המנזר.

1982-חנוכת הכנסייה החדשה ,משוחזרת כמו לפני 1500 שנה –פרט לחומר הבנייה.
טבחה-שיבוש השם סבע בערבית. 7
שבע המעיינות.

הנזירים כל מה שלא מצאו בתוך האתר לא הכניסוהו פנימה.
בחוץ-אגן טבילה.מתקנים שונים-בית בד-מפרחה-הייתה כאן באזור תעשיית שמן. כל מה שאנו רואים שייך לתקופה הביזנטית.
כאן לפי המסורת הנוצרית התרחש נס הלחם והדגים של ישו.
ישוע נמצא עם תלמידיו כאן שבאים מכל העיירות,לקראת ערב פונים אליו תלמידיו ואומרים לו שהאנשים רבים, ישו שואל מה יש לנו-התשובה 5 דדגים ו 2 ככרות לחם. סביבו 5000 אנשים הוא מצליח להכילם לשובע כנשאר עוד 12 סלים עודף…
הנס הזה מופיע בכל 4 האבנגליונים.
תהילים כג- ה רועי לא אחסר גם כי אלך בגיא צלמות פסוק שמכיר כל נוצרי בעל פה.
פסוק זה נגזר ממרקוס ו –
הפעלים שישו מבצע- לקח,מברך, בוצע, נותן.
פעולות אלו יחזרו על עצמן בעוד 2 מקומות.
בסעודה האחרונה, בהתגלות באמאוס.
זהו בדיוק תאור הפעולות של הברכה היהודית- המוציא לחם מן הארץ.
מבנה הכנסייה-
בסליקה-מכלול –אטריום, חצר קטורה ובה מקור מים.
מאטריום עוברים אל הנרטקס וממנו לבסיליקה עצמה.
הבסיליקה היא מלבן עם חלוקה פנימית אולם תווך וסיטראות.
מימין לאםסיס –דיאקוניקון- שם נשמרים הבגדים הפולחניים.
משמאל לאפסיס פרוטזיס- שם שומרים על לחם הקודש,משם יוצאת התהלוכה עם לחם הקודש והיין בעת עריכת המיסה.עד ההגעה למזבח.
הבסיליקה בצורת צלב.
בבסיליקה רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית המציגה בעלי חיים וצמחים החיים ליד גוף המים-פרחי לוטוס, ברווזים.הצמחים ובעלי החיים מאפיינים את הנילוס ולא את הכנרת.
כמו כן מוצג נילומטר-ששימש את מדידת גובה פני הנילוס. נמצא גם בפסיפס בציפורי-בית הנילוס.
מה למוטיבים מיצריים כאן ?
אולי האומן היה מצרי. הביא נופים מהבית.
אולי זו הייתה האופנה,
ואולי…פירוש ורמז מיוחנן ו- 48 אני הוא לחם החיים..הלחם שנתתי לכם הוא כמו המן שנתן אלוהים במדבר לישראל…אבל…הלחם שאני נותן לכם הוא בשרי וגופי.
מי שאוכל מגופי ובשרי יחיה חיי נצח…
השריד האריאולוגי החשוב ביותר בכנסייה הוא מחשוף של סלע עליו הניח לפי המסורת הנוצרית ישו את הלחם והדגים.
פסיפס הלחם והדגים נמצא על הרצפה למרגלות הסלע הקדוש ומעליו המזבח, בפסיפס 2 דגים 4 כיכרות לחם,הכיכר ה5 מונחת על המבח בזמן המיסה.
ישו הוא הלחם האמיתי זה שעל המזבח,
מבנה האבן הנוכחי הוא שחזור מדויק של הבזיליקה הביזנטית. אבל המבנה הנוכחי עשוי מאבן גיר בעוד המקורי היה מבזלת.
קטעי הקיר השחורים הם שרידי הבסיליקה הביזנטית.
הפסיפס עבר שימור-הקטעים שנהרסו הושלמו באבני פסיפס בהירות יותר הניתנות בקלות לזיהוי.
בדרך כלל בכנסיות הקתוליות מופיעים 14 צלבים המסמלים את 14 התחנות של ישו בדרכו לצליבה.
נמצאת בחזקת הפרציסקנים.
מיסות נערכות בעיקר רק בחוץ.
מקורות-
יוחנן כא 1-14- ישו מתגלה ל 7 מתלמידיו בחוף כנרת ואוכל איתם.
יוחנן כא 15-19- באותו מימד מעניק לפטרוס את מקל הרועים.

שלבים הסטוריים.

מאה 4 כנסייה צנועה.
מאה5-13- כנסייה מלבנית מאבני בזלת,מתוארת על ידי
עולת רגל- 485 לספירה אגריה…במרז היה מנזה כריסטי-שולחן המשיח …כמו היום.
1263- ביברס הממלוכי מחריב את הכנסייה.
1933- הקמת הכנסייה הפרנציסקנית במתכונת הכנסייה מהמאה ה5.
בשביל המוביל לאתר פלקט גדול של שושלת האפיפיורים פטרום הוא הראשון.
באתר זה אנו בתקופת ההתגלות 40 יום אחרי מותו.
זוהי ההתגלות ה4 בסידרה-מרים, בירושלים לשני האחים, לתלמידיו כל השליחים.
תומאס אחד מתלמידיו לא היה בהתגלות הקומת וכדי שיאמין בהא שנית, ישו מפשיל את בגדיו כדי שיראה את פצעיו.
ההתגלות הזו על שפת הכנרת רק על פי יוחנן.
כאן יתרחש נס ריבוי הדגה- ישו מסדר להם רשתות דייג מלאות בדגים.
כשתלמידיו מזהים אותו פטרוס קופץ למים להגיע אליוראשון כל השאר חוזרים לחוף עם הסירה.
כאן בכנסיית ההנצחה ניתנת לפטרוס על ידי ישו ההזדמנות להתחרט על התכחשותיו שלוש פעמים ישו ישאלו האם אתה אוהב אותי שלוש פעמים פטרום יענה בחיוב .
רק אז יקבל מישו את מקל הרועים להנהיג אצ צאנו של ישו. ישו מוחל לו כי במצעו אין יכולת לא למחול למי שהביע חרטה גמורה לחטאו.
כך קורה שפטרוס זוכה למלכות שמיים בבניאס ולמלכות הארץ כאן.
לפטרוס 2 מלכויות השמיים והרץ לכ באריבוט שלו נושא 2 מפתחות של הארץ ושל השמיים.
ברחבה המרכזית לפני הכניסה לכנסייה אבן מעוגלת עליה כתוב בלטינית- להלן התגום העברי-
כאן ישוע שאל את פטרוס על אהבתו ופטרוס הצהיר עליה.
מבנה הכנסייה-
בשנת 1933 ערכו הפרנציסקנים חפירה ארכיאולוגית ומצאו את שרידי הכנסייה הביזנטית.
הם הקימו את המבנה הנוכחי על גבי המבנה הביזנטי.
הנדבכים התחתונים ביזנטים כולל שרידי המדרגות שבצד החיצוני של הכנסייה שיתכן שהובלו אל חוף האגם.הם לא ניסו לשחזר את מבנה והמראה של הכנסייה הביזנטית.
סלע האם שבולט מהכנסייה דרומה אל המים, לפי המסורת על המדרגות החצובות בסלע עמד ישו כשחיכה בחוץ לתלמידיו. שהגיעו בסירה.

כנסית שנים עשר השליחים

נמצאת בחזקת הפטריארכייה היונית אורתודוכסית..
מקורות-
מתי ד 18-22 ישוע קורא ל 4 דייגים.
מתי י 1-41-ישו שולח את 12 השליחים לקנות מאמינים.

שלבים היסטורים.
בשנות ה20 של המאה ה 20 הקמת הכנסייה.
אחרי 1948 הכנסייה הוזנחה.
1969 תחילת שיקום.
1986-1973 חפירות ארכיאולוגיות,ממצאים עשירים וחשובים.
1991-אירינארכוס מגיע ממקדוניה..
הכנסייה נקראת מנזר גיוס השליחים.
המתחם נבנה ב1930 כמעון חורף של הפטריאך היוני אורתודוכסי.
אנו במרחב הגיאוגרפי של כפר נחום הביזנטית אבל לא מצאו פה גילויים משמעותיים לתקופה.
הציורים בכנסייה מודהקים על הקיר צבע הזהב הוא ריקוע זהב טהור.
הציור בקיר היציאה –יום הדין האחרון-המשפט ארגמון הוא ההר שבו יאספו הכוחות הצבאות לפני הקרב האחרון עם השטן.
בראש הציור יושב ישו ולצידו מרים הבתולה,ויוחנן המטביל,שמתפללים לרחמים,מצידם ישובים אנשים על כסאות,אלו הם 12 הששליחם השופטים את ישראל.
מעל לדלת יד שאוחזת מאזניים –ידו של אלוהים המאזניים שוקלות את מעשי האדם,חלק מהאנשים עירומים בפני האלוהים חלקם יגיעו לגן עדן וחלקם לגיהנום.
מימינו של ישו נמצא גן עדן ומשמאלו הגיהנום.
בכנסייה יש איקונוסטזיס- מחיצה מעץ המסתירה את המזבח, אופייני לכנסיות האורתודוכסיות.בכנסייה תלויה תמונה של מרים עם ישו התינוק ועליה תכשיטים ותמונות של אנשים.
בנצרות המזרחית מאמינים שלאיקונות .
מאמינים כי לאיקונה זו סגולה לרפא אנשים חולי סרטן.
ישנם בכנסייה האורתודוכסית 4 איקונות יסוד.
במרכז הפתח המלכותי דרכו נכנס הכומר לבצע את המיסה.
אין כאן כלי נגינה ולכן המאמינים שותפים לשירה כמקהלה.
מימין לפתח תמיד- איקונה של ישו –םרנטוקרטור-שליט על.
משמאלו מרים וישו בחיקה. אף פעם לא תהיה לבד.
אצל האורתודוכסים לא מקבלת במה בזכות עצמה.
מצד ימין של ישו נמצא יוחנן המטביל בתנועה דומה של האצבעות תנועת הברכה והלימוד.-פרןדומוס-המבשר.
מצד שמאל למרים תהיה תמיד האיקונה עליו מוקדשת הכנסייה.
במקרה הזה 12 השליחים.
באיקונות בהם םטרוס ופאולוס נמצאים יחדיו פטרוס יהיה עם השיער הלבן והזקן המטופח פאולוס עם השיער השטני זקן לא מטופח ומפרצי קרחות משני צידי מצחו.

בית פטרוס בכפר נחום

ישוע גר כאן בתקופת שליחותו, יחד עם פטרוס, תלמידו הבכיר
האתר מנציח את כל התקופה שישוע היה פעיל כאן.
שם המקום: לא ידוע מיהו נחום.
בשפת הברית החדשה קוראים למקום "כפרנאום",
חיבור של שתי מילים בעברית ובארמית, בדומה ל:
ארמגדון = הר מגידו, ביתצידא = בית צידא,
גתשׂמני = גת שׁמנים.
ישוע הגיע להתיישב כאן עם פטרוס, עשה שפע של ניסים, נשא דרשות בבית הכנסת, והמקום חשוב לנוצרים.
הנוצרים יודעים שישוע נולד בבית לחם וגדל בנצרת, אך בתקופת השליחות גורש מנצרת בצורה גסה, ונאלץ למצוא מקום אחר. כפר נחום הפך להיות מזוהה עם ישוע עד שמכונה "עירו של ישוע" – "וּבָא אֶל עִירוֹ"
(מַתַּי ט 1), הכוונה לכפר נחום.

רוב האנשים מסרבים להאמין לישוע גם בכפר נחום, והוא מאוכזב וכועס. האכזבה גדולה עד כדי כך שהוא מקלל את כפר נחום יחד עם
כורזים ובית צידא: "20 אָז הֵחֵל לִגְעֹר בֶּעָרִים שֶׁהִתְחוֹלְלוּ
בָּהֶן נִסָּיו הָרַבִּים וְלֹא חָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה: 21 "אוֹי לָךְ כּוֹרָזִין!
אוֹי לָךְ בֵּית צַיְדָה! כִּי אִלּוּ נַעֲשׂוּ בְּצוֹר וּבְצִידוֹן הַפְּלָאוֹת
שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּתוֹכְכֶן, הֲרֵי מִכְּבָר הָיוּ חוֹזְרוֹת בִּתְשׁוּבָה בְּשַׂק וָאֵפֶר. 22 בְּרַם אוֹמֵר אֲנִי לָכֶן, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְצוֹר
• וּלְצִידוֹן מֵאֲשֶׁר לָכֶן. 23 וְאַתְּ, כְּפַר נַחוּם, הַאִם לַשָּׁמַיִם תַּעֲלִי? אֶל שְׁאוֹל תֵּרְדִי! כִּי אִלּוּ בִּסְדוֹם נַעֲשׂוּ הַנִּסִּים
• שֶׁהָיוּ בְּתוֹכֵךְ, עוֹמֶדֶת הָיְתָה עַל תִּלָּהּ עַד הַיּוֹם. 24 וְאוּלָם אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, קַל יוֹתֵר יִהְיֶה בְּיוֹם הַדִּין לְאֶרֶץ סְדוֹם מֵאֲשֶׁר לָךְ."" (מַתַּי יא 20-24).
התושבים התעקשו לא להאמין, ולא רצו לחזור בתשובה. ישוע כעס שהם לא ניצלו את ההזדמנות. נוצרים מוצאים כאן רק חורבות, ורואים בכך התגשמות של הקללה של
ישוע הפרנסיסקנים קנו את המקום בסוף המאה ה-19.
עונת החפירות העיקרית הייתה בשנות ה-20 של המאה
ה-20. בשנת 1968-9 חודשו החפירות, ואז התגלו ממצאים מרגשים.
העונה הראשונה: מלמדת על השנים שהיישוב התקיים. ראשיתו במאה ה-5 לפנה"ס, והוא
התקיים ברצף עד למאה ה-10 לספירה, שאז נעזב. סיבת הנטישה אינה ידועה, אולי קשור לרעידת אדמה כלשהי.
לאורך השנים עבר היישוב שינויים דתיים.
במקור – בתקופה הרומית המאוחרת – היה יישוב יהודי, שתושביו עסקו בחקלאות, ואז היו כאן מעט גויים.
בתקופה הביזנטית הייתה חדירה של אוכלוסייה נוכרית, גויים נוצרים. באותה תקופה חיו כאן שתי קהילות
במקביל. אז היישוב הגיע לשיא גודלו, אומדן של כ-1,500 תושבים.
מהמאה ה-7 התחילה לחדור אוכלוסייה ערבית-מוסלמית. היהודים עזבו בהדרגה. הערבים הרכיבו את האוכלוסייה בשלב האחרון.
הפרנסיסקנים מצאו כאן ממצאים רבים וביניהם:
1. בית כנסת – "הבית הלבן", כי בנוי מאבני גיר לבנות בסביבה בזלתית. בית הכנסת הוא מהתקופה הביזנטית – תקופת התלמוד. זהו אחד מבתי הכנסת הגדולים והמפוארים בארץ.
בגן מוצגים רכיבים ארכיטקטוניים לבנים המשויכים לבית הכנסת. בית הכנסת עבר שיחזור חלקי.
אולי כאן היה בית הכנסת שבו ישוע לימד וגם עשה ניסים.
2. "ביתו של פטרוס" – הפרנסיסקנים מאמינים שמצאו את ביתו של פטרוס. זהו ממצא חשוב בזכות דייר המשנה – ישוע בתקופת שליחותו. לצידם חיו בני המשפחה של פטרוס: חמותו וגם אחיו אנדרי.
מצאו בית מגורים שעבר שינויים בתקופה מאוחרת לתקופתו של ישוע, יש עדות לפולחן נוצרי, ומעליו נבנתה כנסייה ביזנטית. זיהו את המקום על סמך תיאורי צליינים שביקרו בכפר נחום בתקופה הביזנטית, שדומים למה שנמצא במקום.
המבנה המודרני נמצא מעל למבנה הקדום של בית פטרוס.
מדוע ישוע בחר בכפר נחום?
תאוריה ספקולטיבית: הרקע הגאופוליטי להתיישבותו של ישוע בכפר נחום (גאופוליטי – שמשלב גאוגרפיה = מקום, עם פוליטיקה =
השליט, ויחסו לפעילות של ישוע). כשהורדוס הגדול מת,
כפר נחום הפך ליישוב שסמוך לגבול: הורדוס אנטיפס
משל בגליל, והורדוס פיליפוס בגולן. הגבול עבר במי הירדן, שכפר נחום סמוך אליו, בשולי ממלכתו של הורדוס אנטיפס.
לישוע היו סיבות לחשוש מהורדוס אנטיפס
שמשל בגליל, שאסר והרג את יוחנן המטביל. ישוע היה
קרוב משפחה של יוחנן המטביל, לכן יש להניח שאולי אנטיפס רצה להתנכל לו. כחלק מאירוע המשפט בירושלים, כשישוע עמד מול הורדוס אנטיפס, נכתב שהורדוס אנטיפס הכיר את ישוע ולעג לו ("הִתְחִילוּ הוֹרְדוֹס וְחַיָּלָיו
• לבַזּוֹתוֹ וְהֵתֵלּוּ בּוֹ", לוקס כג 7-11), ולכן אולי אנטיפס היה גורם מאיים.
מאידך, כנראה שישוע לא חשש מהורדוס פיליפוס שמשל בגולן, כי לא מתואר שפיליפוס רדף מטיף כמוהו.
לכן כנראה שבגלל החשש של ישוע מהורדוס אנטיפס, הוא בחר להיות באזור הגבול ממערב, וכשהרגיש סכנה – יכול היה לעבור את הגבול מזרחה.
אז למה ישוע לא התיישב באזור של הורדוס פיליפוס?
בגלל האוכלוסייה. הגליל בתקופת הבית השני היה יהודי, והיה עוד יותר יהודי אחרי החורבן. יהודים עניים, שומרי מצוות, שהיו הקהל של ישוע. לעומת זאת הטריטוריה של הורדוס פיליפוס הייתה פגנית בעיקרה, לא האוכלוסייה שישוע פנה אליה. לכן ישוע נשאר בגליל עם הקהל היהודי, אך בקצה – כדי שיוכל לברוח בעת צרה בקצה הצפוני של השורה – אבן מיל רומית, ועליה השם של הדריאנוס,
מהמאה ה-2 לספירה. בכפר נחום עבר אחד הסעיפים של הוִיָה מָרִיס = דרך הים, לדמשק.
למגן דוד המופיע על גבי האבנים אין משמעות יהודית, זהו קישוט.
על אחת הכותרות הקורינתיות המוצגות נמצאה מנורת שבעת קנים, משמאל לה מחתה, ומימין –
התחלה של שופר.
מצפון לאבן זו – עמוד עם כתובת בארמית מהמאה ה-5 לספירה. הכתובת: "חלפי בר זבדה בר יוחנן עבד הדן
עמודה תהי לה ברכתה". השם מזכיר את המשפחה של
שניים מתלמידיו של ישוע: יעקב ויוחנן בן זבדי. לדעת הפרנסיסקנים זו עדות אפשרית ש-400 שנה אחרי ישוע גרו בכפר נחום בני אותה חמולה. הכתובת נמצאת על עמוד שנתרם לבית הכנסת – האנשים
כאן היו עקשנים ולא עברו לנצרות.
קישוט מעוצב מדרום לכותרת הקורינתית – תבליט על כרכוב, ובחלקו הימני מבנה מלבני על גלגלים ולמבנה יש דלת, ומעל לדלת עיטור של צדף. זהו העיטור המפורסם ביותר מבין עיטורי בית הכנסת הלבן.

הכרכוב המעוטר במבנה וצדף:
צדף סימל קדושה באמנות היוונית-רומית, וכנראה נכנס לאמנות היהודית והרומית.כשמצאו את העיטור
בשנות ה-20 של המאה ה-20 (בשלב הראשון של החפירה), ההשערה הייתה שזהו ארון הקודש של הקהילה עצמה,
ייצוג של חפץ שהיה כאן, והגלגלים שימשו כדי להזיז את ארון הקודש, שהיה מאוחסן בחדר צדדי. כשהתפללו –
הסיעו אותו, ואח"כ החזירו אותו למקומו.
בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 (בעונת החפירות השנייה), חפרו גם מתחת לרצפת בית הכנסת.
בצמוד לקיר הדרומי מצאו שרידים של במה קבועה,
שהייתה בנויה לרוחב הפתח המרכזי וחסמה אותו, כך שנכנסו רק דרך הכניסות הצדדיות. אם כך לא היה צורך בארון נייד. לכן היום התאוריה המקובלת היא שמדובר בארון הברית, ולכן הקדושה כאן גדולה יותר.
את ארון הברית נשאו הכוהנים עם בדים (מוטות). פעמיים הניחו את הארון על עגלה, בקרב אבן העזר – שמואל א, ד – אז הארון נפל בידי הפלישתים וגרם להם צרות. אח"כ הפלישתים הניחו את ארון הברית על עגלה קשורה לפרות, שהביאו את הארון לבית שמש. אולי הקישוט הוא תיאור של ארון הברית בדרכו מהפלישתים לבית שמש.
• שרידי הבית מתחת לכנסייה המודרנית.בחלק הכפר שבין בית פטרוס לבית הכנסת שמצפון, לאורך כ-30 מטרים, נמצאים שרידי מגורים בנויים בזלת, בנייה מאבני גוויל. אלה מבני מגורים מתקופת הבית השני. השימוש
במבנים המשיך ברצף עד לתקופה הביזנטית ואף לאחר מכן. לדעת הפרנסיסקנים, בתקופת ישוע רק השטח המצומצם בין שני הבתים היה בנוי,
ורק לאחר מכן היישוב התרחב למזרח ולמערב, ונוספו בתים.

ביישוב יש סדר, היישוב מחולק לגושים מרובעים, וביניהם עוברות סמטאות, רחובות צרים. הפרנסיסקנים קראו לזה אִינְסוּלָה (= מבנן)
המציינת גושי מבנים.
באינסולה הייתה חצר משותפת לבניינים שמסביב. כנראה שאינסולה שימשה בית אב.
לא נמצאו בבתים שרידי תקרה בנויה, ולכן הפרנסיסקנים משערים שהקירוי
היה בקורות עץ מחוברים בקש ובבוץ. זה מסביר את תיאור נס ריפוי המשותק, כאשר הסירו את הגג והכניסו את המשותק מלמעלה.
האינסולה מתחת לכנסייה המודרנית נקראת אינסולה סַקְרָה = קדושה, \כי מצאו שם חדר שעבר שינויים שאף חדר אחר באתר לא עבר. הממצאים מעידים שעד לאמצע המאה ה-1 לספירה ניהלו בחדר חיי יומיום. נמצאו לכלוך וסימני פיח המעידים על בישול.
אולם סביב אמצע המאה ה-1 התחיל תהליך שינוי:
החדר יצא משימוש יומיומי והפך להיות חדר מיוחד. הקירות והרצפה טויחו בטיח לבן, וברצפה שילבו שברי מנורות חרס – מנורות שמן רומיות. מעיד שהחדר היה חשוב, התייחסו אליו בקדושה. את הטיח שיפצו כמה פעמים, ובין שכבת טיח אחת לשנייה וגם על הרצפה לא נמצא אבק, היה נקי.
הפרנסיסקנים בדקו את הטיח על הקירות וגילו כתובות על השכבות
המאוחרות. לפי סגנון הכתב והמילים תיארכו אותם למאות 3 ו-4.
פרושו שהכתובות הופיעו מאוחר יותר. לכתובות היה תוכן נוצרי מובהק, הן מזכירות את ישוע ותאריו בנצרות: משיח, אדון, אלוהים.
נמצאו כ-150 כתובות, ובשתיים מהן מוזכר פטרוס. רוב הכתובות בשפה
היוונית.
אם במאות ה-3-4 היה פולחן נוצרי, ואם השימוש בחדר היה רציף, אפשר
לשער שגם במאה ה-1, שאז הניחו את הטיח הלבן ושברי מנורות החרס – היה מדובר ביהודים-נוצרים.
החדר הפך למקום פולחן נוצרי קדום, ותחילת השימוש בו היה כמה עשורים ספורים אחרי חיי ישוע.
באותה תקופה לא בנו כנסיות, אלא דוֹמוּס = בית, אֶקְלֶסְיָה = התכנסות.
זהו בית מתקופת בית שני ששימש כדוֹמוּס אֶקְלֶסְיָה מהמאה ה-1 לספירה, הקדום ביותר הידוע במחקר, כשהנצרות הייתה עדיין דת נרדפת.

במאה ה-4 האינסולה עברה שינויים פיזיים. עיקר השינוי – בניית חומה מסביב לאינסולה. הגוש הופרד בקיר. במאה ה-4 הנצרות הפכה להיות דת מותרת,
ולכן ניתן היה לבנות מבני פולחן גדולים יותר.
התהליך הסתיים במאה ה-5, אז נבנתה כנסייה מעל לחדר הקדוש. מילאו את האינסולה בעפר, ומעל הפודיום בנו כנסייה מתומנת – אוקטגונלית, כשמרכז המתומן היה מעל לחדר הקדוש.
המקום מוזכר בכתבי צליינים נוצרים. זה החדר היחיד בכפר שעבר תהליך כזה.
מעל לחפירות נבנתה כנסייה מודרנית ששומרת על הממצאים ומאפשרת
טקסים דתיים. מרבית הממצאים נמצאים במוזיאון בירושלים.
ממרכז ריצפת הכנסייה המודרנית רואים את הבסיסים המתומנים של קירות הכנסייה, כשהפנימי ביותר מעל לחדר המקודש.

כורסי-כנסית נס החזירים

מקורות-
מרקוס ד 35-41 –
ישו מפליג עם תלמידיו לארץ הגרשיים,הצד המזרחי של הכנרת. משקיט סערה.
מרקוס ה 1-20 נס גירוש השדים לחזירים, זה היה המנזר הגדול ביותר בארץ.
תחילת המאה ה8 רעידת אדמה הורסת את הכנסייה.
אחרי מלחמת ששת הימים התגלה במקרה כשרצו לסלול שם כביש., 1978 תחילת חפירות.
2016 תוכנית להמשך חפירות בצלע ההר.
במקום נמצאו חורבות של מנזר ביזנטי גדול. שרידים כנסייה גדולה ומפוארת.הכניסייה מנציחה את גירוש השדים לתוך החזירים.
ישו ותלמידיו חצו בסירה את הכנרת הגיעו למרחב המזרחי בדרך התרחשה סערה,שבמהלכה ישו ישן העירו אותו והוא השקיט את הסערה,זה לא המרחב בו ישו היה רגיל לפעול-המרחב פאגני.
סיפור גירוש השדים הוא מפגש בין עולמות ותרבויות ישו היהודי בתוך מרחב פאגני מרחב טמא מבחינת היהדות, ישו מטהר אותו על ידי סילוק הטומאה.
הטומאה מיוצגת על ידי רוחות רות בבן אדם,וישו מגרש את הרוחות הן נכנסות בעדר של חזירים שרועה בסמוך,2000 חזירים טובעים באגם.
הסיפור בא להבליט על המיקום הלא יהודי כי אחרת לא היו מוצאים כאן חזירים.
זאת תהיה הפעילות הראשונה של שו במרחב הפגאני ואולי רמז והכשר לפולוס לעבוד במגזר זה.
זה המקום היחידי ממזרח לכנרת שבו נמצא אתר הנצחה מונומנטלי שמיועד לעולי רגל.
כאן נמצא מנזר גדול ובתוכו כנסייה גדולה מהתקופה הביזנטית, נמצאו גם שרידים של בית מרחץ,מהתקופה הרומית.
בעת הפלישה הפרסית 614 ניזוקה הכנסייה,מבנים רבים נהרסו,ושטח הישוב הצטמצם ביותר.בתחילת המאה ה 8 חרבה לגמרי על ידי שריפה.
הכנסייה הגדולה.
אטריום,נרתקס,בסיליקה שנחלקת לאולם תווך ושתי סיטראות,מוקפת חומה.
ליד האפסיס נמצא חדר טבילה שהוקס בסוף המאה ה6, רואים את המבנה המקורי מסלע בזלת מקומי. מסביב לכנסייה נבנו רחובות ,ביצורים ושירותים. להמוני הצליינים שהיו נוהגים לפקוד את המקום.
היינו מצפים שהנס יונצח בכנסייה אולם שרידי קפלה קטנה ומפוארת נמצאה מדרום לכנסייה,קפלה ביזנטית שבנויה מול סלע גדול ופונה לכוון הכנרת.
הקפלה הייתה מרוצפת ב3 שכבות שונות של פסיפסים.
בקפלה נמצאו עמודים, כתובת שהושחתה, ספסך אבן.אולי לתצפית על הכנרת.
כנראה שהסלע הוא השריד הקדוש בעיני הביזנטים שלפי המסורת שם התרחש הנס עצמו של החזירים.
מדרום לשביל המוביל לכנסיה מצא סביבון גדול שמטביע סימנים בחול…פסוקים מהברית החדשה על גירוש השדים לחזירים בשפות שונות.
ישנו ספסל ליד עץ השיזף בין עצי האקליפטוס, ספסל האנרגיות, …המסורת…יש ערוץ אנרגיה מהאפסיס דרך הספסל ועד הכנרת..
לאתר מגיעים מעט מטיילים כנראה בגלל ריחוקו, ואולי בגלל שאין בו כנסייה פעילה.
אין פה שום שרידים מתקופת ישו הכל מהתקופה הביזנטית.

ירדנית

כנראה שאירוע הטבילה היה בצד המזרחי של הירדן, כאן שנהיה עם קבוצה נדבר על אירוע הטבילה.

גיאוגרפית ישו היה בירושלים והלך לירדן לכן ההנחה ההגיונית שהיה בצפון ים המלח.
יוחנן המטביל קורא לתושבי ירושלים להגיע אליו. יעודו היה להיות כהן, היה ממשפחת כוהנים.
על ישו מסופר שמיד אחרי הטבילה היה בתקופת נסיון של 40 יום במדבר…כך שצפונית לים המלח מתאים יותר..
ישו בא מהגליל לטבילה,אין דרך מסודרת לבקעה, כנראה חצה את אזור יריחו מעברו המזרחי.
איזה כנסייה הנציחה את הטבילה באזור ים המלח ?
קאסר אל יהוד- שם יהיו ההנצחות של הטבילה בירדן.
בשנות ה60 וה70 של המאה הקודמת המצב הבטחוני באזור הירדן של ים המלח היה בעייתי-ארץהמרדפים.
המנהיגות הנוצרית מצאה תחליףהולם- הירדן שלצד הכנרת, 2 ציפורים במכה…גם פעילות ישו המוכחת כאן גם הצגת הטבילה באזור הקרוב לפעילותו. אורתודוכסים וקתולים מטבילים תינוקות.
כאן יעשו טקס של חידוש הטבילה, מקבלים תעודות מרשימות שהם שומרים כל חייהם, אצל הפרוטסטנטים ישנו מיעוט המטביל נערים.

התחליף לקאסר אל יהוד המצאה, גאונות שווקיץ שהפכה את ירדנית לאתר נוצרי מבוקש, צריך להבין שמקורות המים של ירדנית אינם בדיוק מהירדן. אם כן מהיכן מגיעים המים ?
מסכר דגניה- מעת לעת ממלאים מים לאתר, מבוקר, יש גם סכר דרומי הדואג לסירקולציה של המים.
מקורות לוקחים חלק פעיל לשימור ותחזוק האתר.
הירדן מעבר לתפישה הנוצרית כמקום טבילתו של ישו הוא גם נתפש כנהר סגולה לריפוי מחלות…ראה נעמן שר צבא ארם שנרפא על ידי אלישע בטובלו 7 פעמים שם האתר: גן לאומי כפר נחום – האתר הפרנסיסקני
נושא ההדרכה: בית הכנסת בכפר נחום
מיקום מדויק של נקודת ההדרכה: ברחבה המוצלת מחוץ בית הכנסת
אנחנו מזהים מבנה מסוג בסיליקה, מלבן עם חלוקה פנימית לתווך ושתי סיטראות. בית הכנסת הוא במבנה האופייני לבתי הכנסת הגליליים:
• מבני אורך מלבניים, בנויים צפון-דרום, הכניסה מדרום – מכיוון ירושלים [להצביע]. הכניסות מפוארות – מעוטרות. כאשר התפללו את תפילת העמידה, עמדו עם הפנים דרומה לירושלים.
• מבנה בסיליקלי המאופיין ע"י אולם תווך (נייב, נַאוויס, סַפִינָה ראשית) ושני אולמות צדדיים (ספינות צדדיות). האולמות הצדדיים הם הסיטראות. זו תכנית של מבני ציבור רומיים, שהתאימה גם לבתי כנסת. בין האולם לסיטראות ניצבים טורי עמודים. כאן, כמו במקומות נוספים בגליל, יש סיטרא גם בחלק האחורי, לרוחב.
• שתי בימות משני צדי הכניסה: האחת לארון קודש והשנייה לדרשן. בבתי הכנסת הראשונים לא היה מקום לארון הקודש. בבתי כנסת אלו היו ארונות מותאמים לארון קודש ולדרשן.
• המבנים מבנייה יבשה, בלי טיט, מאבני גזית.
• שתי קומות, בקומה השנייה – גלריה.
בית כנסת נבנה ביישוב, כי הוא משרת קהילה (לעומת כנסייה שיכולה להיות מנותקת מיישוב).
מבנה בית הכנסת
העמודים מסודרים בצורת האות "ח", כך שבחלק הצפוני יש סיטרה נוספת. שבעה עמודים היו בכל צד, וסך הכל ששה עשר עמודים.
שלושה פתחים ראשיים בדרום – לכוון ירושלים. פתח נוסף במזרח מוביל אל מבנה נוסף, חצר צדדית פריסטילית, שלא ברור למה שימשה.
הרצפה מלוחות אבן היא מקורית, והספסלים לאורך שתי הסיטראות שבצדדים שוחזרו בחלקם.
העמודים מונוליתיים (עשויים אבן אחת), והעמודים בשתי הפינות הצפוניות הם ייחודיים – בחתך לב. העמודים מוצבים על פֶּדֶסְטָל – אדן שנועד להגביה את העמוד. הפדסטל מונח על הסטילובט (הרצועה הארוכה). בראש העמודים ניצבות כותרות קורינתיות, את חלקן ראינו בחוץ – כמו זו עם מנורת שבעת הקנים, שהייתה הסמל היהודי מהמאה ה-1 לפנה"ס עד מאה 2 לספירה.
העיטורים של האפריזים והכרכובים שרואים כאן וראינו בחצר הם של צמחים, ביצים ורמאים, פנטגרם (= כוכב שלמה, 5 פינות), וגם "מגן דוד" = סמל גאומטרי הודי שחדר למסגדים, לכנסיות, וגם היהודים השתמשו בו.
כמות הפריטים הגדולה שראינו בחצר מוכיחה כמה עבודת שחזור נותרה.

הצעת שיחזור ל"בית הכנסת הלבן" משנת 1905, לפני החפירות, ע"י הנריך קוהל
בהצעת השחזור יש לבית הכנסת קומה שנייה. החוקרים הראשונים, היינריך קוהל וקרל וטצינגר, הציעו שבקומה השנייה הייתה עזרת נשים. פרופ' שמואל ספראי בדק במקורות מה יודעים על עזרת נשים. חז"ל לא מזכירים הפרדה בין גברים לנשים. מה ידוע על מעורבות של נשים בבית כנסת? היכן יש עדות להפרדה? הפרדה, לפי מקורות חז"ל, הייתה בבית המקדש. בשמחת בית השואבה הייתה הפרדה בין נשים לגברים.
האם נשים הגיעו לבית כנסת? במשנה: "נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים – פְּטוּרִין מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלִּין, וְחַיָּבִין בַּתְּפִלָּה, וּבַמְּזוּזָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן" (מסכת ברכות פרק ג משנה ג). מכאן שנשים אינן פטורות מתפילה.
תוספתא: "תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור" (תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד א). מכאן שנשים הגיעו לבית הכנסת, אולי מעט פעמים יחסית לגברים. מניין שבעה = שבעה קוראים שנתכבדו ועלו לקרוא בתורה בשבת. "מפני כבוד ציבור" – יש עמדה תנאית הנובעת מדברי התוספתא, ממנה משתמע שהחשש היה מפני נשים שתדענה לקרוא טוב מגברים, משום שהשכלתן של הנשים עדיפה על הגברים, ולכן כדי לא לבייש גברים.
אם אין עדות מפורשת להפרדה בין נשים לגברים בבית הכנסת, למה שימשו היציעים, הגלריות? יש חוקרים שמציעים ששימשו תוספת מקום למתפללים בשבת ובמועדים, שאז הגיעו יותר אנשים. חוקרים אחרים טוענים – למרות שאין עדות להפרדה בין גברים לנשים, הייתה כזו הפרדה. אין הכרעה ברורה.
ההפרדה כנראה התפתחה בימי הביניים. יש רמזים להפרדה במצרים, אך אין התייחסות בשום מקום לבתי הכנסת הראשונים. דווקא על רקע מנהגי ההפרדה המגדרית בעולם התרבותי הסובב, היהדות שימרה מנהג שונה וייחודי, דהיינו ישיבה מעורבת.
יש ארכאולוגים הטוענים שהקירות לא יכלו לשאת קומה שנייה, ואולי בכלל לא הייתה קומה שניה.
מבנה בית הכנסת מעלה מספר סימני שאלה:
1. אבני הגיר אינן מקומיות
2. קיים פער בין סגנון המבנה לזמן בנייתו
3. גודל ופאר – איך היהודים יכלו לבנות כזה מבנה.
בית הכנסת התגלה בסוף המאה ה-19, ותוארך לפי הסגנון הארכיטקטוני – התפתחות הכותרות והפריזים – למאות 2-3, התקופה הרומית המאוחרת.
בסוף שנות ה-60 נערכו חפירות מתחת לרצפה, חפרו 25 בורות גם מתחת לסטילובט ולקירות. התגלו עשרות אלפי מטבעות (מנהג מוכר) מהמאות 4-5-6 לספירה, התקופה הביזנטית. ממצא זה שינה את התיארוך, והפרנסיסקנים טוענים היום שבית הכנסת נבנה בסוף המאה ה-4. הארכאולוגים לעומתם טוענים שבית הכנסת נבנה במאות ה-5 או אפילו ה-6, בוודאי לא לפני סוף המאה ה-4. אחת התאוריות (ד"ר נחום שגיב, שנסמך על החוקר מוטי אביעם) – זהו סְפּוֹלְיָה, מיחזור של המבנה. המבנה במקור נבנה במאה ה-2-3, אולי בסביבה גירנית – מסביר את החומר ממנו בית הכנסת בנוי, ואז פורק, הובא ונבנה בכפר נחום. לתיאוריה זו אין הוכחות מחייבות כמו בברעם, שם רואים שהמבנה לא סימטרי, יש שורה של אי דיוקים במבנה .
בתקופה הביזנטית (המאה ה- 5), יצאה פקודה מאת תאודוסיוס ה-II האוסרת בניה של בתי כנסת חדשים ומתירה בדק בית בלבד. כנראה שמבנה בית הכנסת עבר שני שלבים. העובדה שהמבנה בנוי מאבן גיר לבנה בסביבה בזלתית מחזקת את הטענה שבית הכנסת הובא ממקום אחר ונבנה מחדש.
בפינה הדרום-מזרחית רואים את השלבים שקדמו לבניית המבנה, קטעי קירות של בתי מגורים מתקופת הבית השני.
תאוריות אחרות מסבירות את גודלו של בית הכנסת: אולי הקהילה בכפר נחום הייתה חזקה ועשירה. אולי הם התעשרו מהתיירות הנוצרית שהגיעה למקום הזה. מכיוון שהמקום נמצא סמוך לוִיָה מָרִיס – אולי התפרנסו מהמסחר.
תאוריה נוספת – בית הכנסת בכלל לא נבנה ע"י יהודים, אלא ע"י נוצרים בשביל עצמם. כדי לא לאכזב צליינים בנו בית כנסת מרשים, אך מפוברק.
בית הכנסת של ישוע: הפרנסיסקנים לא מצאו בית כנסת ברחבי היישוב, ומשערים שבית הכנסת מתקופת הבית השני היה קיים מתחת ל"בית הכנסת הלבן". גם כי לא נמצא במקום אחר, וגם כי מצאו מתחת לאולם התווך רצפה מונומנטלית בגודלה. ברור לכן שהיה לפני כן מבנה ציבורי, ומניחים שזה היה בית הכנסת של ישוע. ארכאולוגים אחרים טוענים שזה היה סתם מבנה ציבורי, ואין הוכחה שהיה בית כנסת. דהיינו, בית הכנסת שרואים הוא מאוחר יותר, ובית הכנסת של בית שני נמצא כנראה מתחתיו.
על שני העמודים מצפון יש כתובות הקדשה/הנצחה:
על העמוד הימני – מזרחי – כתובת ביוונית השייכת לתקופה הביזנטית, שייכת לבית הכנסת, ולשונה בערך: "הורדוס בן מוקימוס ויוסטוס בנו הקימו יחד עם ילדיהם עמוד זה". זהו פורמט הנצחה מקובל.
על העמוד השמאלי – מערבי – כתובת בלטינית המנציחה נזיר קתולי שנקרא אוֹרְפָלִי, נזיר .