efiuser"סיור מודרך מזמר בתל אביב בעקבות אריק איינשטיין."
"סיורים מודרכים בתל אביב לקבוצות וימי הולדת עם אפי נחמיאס"
"מדריך טיולים לסיורי אריק איינשטיין".
לאתרי החדש www.siyurimironiyim.co.il
סיור מודרך ליום הולדת או גופים ומוסדות המעונינים בחוויה מרגשת תל אביבית.
סיור פיקנטי שיקח אותנו בעקבות מסלול חייו של "האריה" של תל אביב-אריק איינשטיין מהמקום בו נולד ליעקב ודבורה איינשטיין וגרו ברחוב גורדון כ- "דייר משנה" ונפתולי חייו כילד בשכונה המשחק בכדור סל, לוגם קפה בקפה כסית ומשחק עם אברהם חלפי בתיאטרון "האוהל" יחד עם יעקב איינשטיין ונמשיך לביתו בעשרות השנים האחרונות ובסמוך אנדרטה מבזלת יצוקה המשלבת שיר וזיכרון.
הסיום בבית העלמין של טרומפלדור בו התחבר לאמירה של "הדוד" חלפי- אני מצמצם עצמי לכדי נקודה אלמונית, ופירושו בין המילים: אני מוחל על כבודי ומי אני המתאר את ענוונותו של חלפי שעברה גם לאריק מלך ישראל-אריק איינשטיין.
המשך סיור במרכזה של תל אביב בגוון אדריכלי אמנותי והיסטורי-תל אביב של סיורים אמנים משוררים וסופרים, סיגנונות בניה שווקים וצבעוניות.
מוזיאון תל אביב לאומנות-
במרכז גולדה נמצאים מספר מבני ציבור שהוקמו על השטחים הירוקים של המושבה הטמפלרית – שרונה. המבנים הם -בתי המשפט, ספריית שער ציון, תיאטרון הקאמרי, המוזיאון לאומנות שתחילתו הייתה בבית דיזינגוף. הבנייה והסיגנון בסגנון ברוטאלי והכוונה – בטון חשוף. בבנית המוזיאון לאמנות השתמשו באלמנט של מפל של אור הנכנס מהחלל שבגג עד הרצפה. בניין האופרה הועבר לכאן בשנת 1994ממשכנו בקולנוע קסם . בשנת 2004 הועבר לכאן בנין הקאמרי , מרחוב דיזינגוף . הקאמרי התחיל בארץ כתיאטרון מקומי להבדיל מהבימה שהוקם ברוסייה.
הקרייה- הוקמה על הבסיס הבריטי של שרונה, בתחילה שימשה את הצבא הבריטי שהחרים את רכושם של הטמפלרים בהיותם נתינים של מדינות האוייב. בסוף שנת 1947 נטשהחייל הבריטי האחרון וההגנה לקחה את המבנים לשימושה.
בסמוך לחניון ישנו ציור קיר ענק הלוקח תמונות מהווי חייה של העיר. הציור צוייר ע"י מרכז מאירוב (מרכז סדנאות וחוגים של מוזיאון ישראל). בין התמונות ניתן לראות את הספינה שמגיעה ליפו, בניין העירייה, כיכר השעון ביפו, בית הפגודה, שרונה, בי"ס אחה"ע, פאבים. דגל הגאווה, מזרקת אגם, ודמותו של הרצל צופה אל העיר. הרצל קשור בשני אופנים לעיר : א. ת"א קרוייה ע"ש ספרו ’אלטנוייד , בתרגומו של נחום סוקולוב. ב. הרצל צופה את תמונות העיר כשואל – האם לזה התכוונתי???
בנוסף בציור ניתן להבחין בשני שלבי בנייה. המוקדם- בנייה נמוכה שנות ה-30 בסיגנון בינלאומי. והבנייה הגבוהה של גורדי השחקים מגדל שלום ומגדלי עזריאלי . (כדאי מהמגדל העגול לערוך תצפית על העיר- בתשלום).
סיורים מודרכים וטיולים בשרונה תל אביב-
מיהם הטמפלרים?
מקור הטמפלרים הוא מדרום גרמניה. התפיסה שלהם היא שהם העם הנבחר. טמפלר מהמילה טמפל= כל אחד מהווה מקדש לעצמו. לארץ הגיעו מספר קבוצות.
בשנת 1864 מתיישבת באיזור כנרת אך בגלל המאלארייה הם עוזבים וחוזרים לגרמניה . בשנת 1868 מגיעה קבוצה- מקימה בחיפה. ראשי הקבוצה מסתכסכים ומחליטים להיפרד . כריסטוף הופמן-תיאולוג ומייסד העדה הטמפלרית עובר ליפו ורוכש גבעת כורכר משרונה. ואילו בחיפה נמצא – גיאורג דוד הרדג, שחוזר לכנסייה ומאוחר יותר מקים את הכנסייה הטמפלרית בבית לחם הגללית..קבוצה נוספת הגיעה בשנת 1869- ליפו והקימו ישוב עירוני . בשנת 1871- הגיעו לשרונה. פה קנו את גבעות הכורכר בסמוך לוואדיות מוסררה (איילון)- התכנון של העיר היה כמו בגרמניה, כפר –רחוב אחד ארוך ועוד רחוב החוצה אותו בצורת צלב . בפינה נבנו בתי הקהילה, בית העם, בית ספר.
הטמפלרים פיתחו תעשייה זעירה של משק חלב, מאפייה, מרפאה, בית ספר, בית בד ויקב, המים זרמו בבתים ע"י מנוע ואף החלוצים הראשונים קנאו בקידמה ובטכנולוגיה המפותחת שלהם. היהודים היו באים וקונים את מצרכיהם במושבה. היו קשרים טובים עם הישוב היהודי. אך בשרונה יכלו להתיישב ולגור רק טמפלרים.
ניתן לראות את חיי החברה העשירים כמו מועדון אופניים, מועדון ביליארד, תזמורת. בתי קפה ומסעדות-בשנת 1873 הקימו בירושלים את ווילהמינה-בני עטרות, סך הכל הוקמו 7 מושבות טמפלריים. (אלוני אבא ובית לחם הגלילית)-הדור השני בנה את הכנסייה הראשונה , בעבר נהגו להתאסף בבית העם.
בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אלנבי רואה בהם כמשתפי פעולה עם הטורקים ולכן גורשו למצרים. בשנים 1920-21 הוחזרו בהוראת הנציב הרברט סמואל. הישוב פרח ושיגשג עד שנת 1933 עם עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, כשליש מהטמפלרים שהיו בארץ , בעיקר מהדור השני הצטרפו אליהם . קבוצה של 35 איש יצאה לגרמניה , ניפגשו עם היטלר ואף חזרו לת"א עם הדגל הנאצי. ניתן לומר שפה נפתח הסניף הראשון של המפלגה הנאצית וגם התעמולה יצאה מפה. גם אייכמן ביקר כאן ונפגש עם המופתי שהיה נאצי בעצמו, בשנת 1939 בריטניה הצטרפה למלחמה והטמפלרים שהפכו לנתיני מדינות אוייב גורשו מהארץ לגרמניה ולאוסטרליה- בתקופה זו הבריטים גדרו את המקום והפכוהו למחנה צבאי.
בתקופת המרד הערבי שרונה הופכת לסמל המאבק של הישוב היהודי נגד הבריטים. המשטרה הבריטית הניידת (PMF) נחשבה כיחידה המובחרת ביותר של משטרת המנדט. היא צוידה בשריוניות שחומשו בתותח 2 ליטראות ועיקר פעולותיה מול היישוב העברי היו בדיכוי פעולות המחתרות, דבר שהביא לכך שאנשי היישוב רחשו לה איבה רבה.
בהתקפה המכונה ’ליל המשטרות’ הותקפו באותו הערב 4 משטרות : הראדאר על הכרמל, ג’נין, שפרעם ושרונה. בהתקפה נפלו 4 חברים ורחוב הארבעה נקרא על שמם ולזכרם. PMF בהלוויתם השתתפו כ-50 אלף מהישוב היהודי וזה מעצים וממחיש את המאבק בבריטים- ביקב של שרונה- פה הושמשו והורכבו המטוסים הראשוניים של חיל האוויר הישראלי. פה היה האגף הטכני הראשון. המטוסים נרכשו ע"י חיים הרצוג האירי שרכש את אמונם אך לא גילה את מוצאו. הושמשו 14 מטוסים מתוך 21 . המטוסים סייעו בקרבות נבי יושע ובבלימת הצבא המצרי בגשר עד הלום.
בשנת 1947 ההגנה התיישבה במחנה הבריטי והקימה את מחנה יהושוע ע"ש יהושע גלוברמן מקים גבעתי שנפל בקרבות לטרון.
מבצע בלזם – כינוי למבצע שבסופו הושג הנאום הסודי של ניקיטה חרושצ’ןב בליל 24-25 בפברואר 1956.
חשיבות הנאום הוא בהיותו סודי, ובמושב סגור של הוועידה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, בו הוא הוקיע את פולחן האישיות שהנהיג יוסף סטלין ואת פשעיו, עריצותו ורצח ההמונים בכל תקופת שלטונו ובמיוחד בתקופת "הטיהורים הגדולים".
מאמצי ארגוני מודיעין בעולם להשיג את הנאום נכשלו, נציגי ה-CIA עמלו תקופה ארוכה להשיג את נוסח הנאום, ואף הציעו פרס בגובה מיליון דולר עבור נוסח הנאום, אך ללא הועיל. היחיד שהצליח להשיג עותק מן הנאום היה המוסד הישראלי, שקיבלו מידי עיתונאי יהודי מפולין בשם ויקטור גרייבסקי, שהוציא את תדפיס הנאום בהשאלה ממזכירות לשכתו של המזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית הפולנית. הוא הגניבו, תוך סיכון עצמי, לשגרירות ישראל בוורשה, שם צולם המסמך.
גרייבסקי החזיר עוד באותו יום ללשכת המזכיר. השגת נוסח מדויק של הנאום נחשבה בעיני שירותים חשאיים זרים כהישג מדהים לשירותים החשאיים של המדינה הצעירה, הביא להכרה עולמית ביכולות השירותים הישראליים (בעיקר המוסד) ויצר את התשתית לשיתוף הפעולה עם ה־CIA.
הקרייה – השם ניתן לה ע"י בן גוריון ולקוח מספר ישעיהו פרק א’ פסוקים 21-22 "כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ–וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כב כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. ".
בשרונה היו משרדי הממשלה, כי ירושלים הייתה עיר מפורזת ובינלאומית . משרדו של בן גוריון מרוחק ממשרדו של ווייצמן, כי הם היו חלוקים בגישותיהם לעומתו משרדו של בן צבי היה בסמוך לבן גוריון כי הם היו מקורבים. כאשר הוחלט להעביר את משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים הבירה, צוירה קריקטורה בה נראית המנורה מובלת וחוזרת לירושלים- לקריה יש שער הנקרא שער ויקטור ע"ש הרס"ר המיתולוגי שפיקד כאן עשרות שנים, כיום יש פה בסיס צבאי –משרד הבטחון ומשרדי ראש הממשלה.
בשרונה היו 92 בתים שהחליטו לשמר רק 36 מהם. אחד הבתים הפך למוזיאון בסמוך ישנו פארק שרונה שמנסה לשמור על ייחודיות הישוב. מסביב לבתי שרונה ניתן לראות את המגדלים הגבוהים, ניתן לראות מכונת כביסה משנת 1900 ושבבי סבון של פרסיל. ניתן לראות את השעון משנת 1877. בראש החוגה ניתן לראות את הנשר. הבתים הראשונים נצבעו בכחול והדור השני בצבע ירוק-חום. כדי להגיע לצבע המקורי היה צורך לגרד בתקרה 14 שכבות צבע..
טכניקת העברת הבתים- ההעברה נעשתה ע"י חברה הולנדית . הוזזו 5 בתים כדי להרחיב את רחוב קפלן . ההכנות תוכננו במשך שלוש שנים וחצי . היה צורך לחבוק את המבנים מבחוץ ומבפנים עם מטילי מתכת כדי למנוע התמוטטות. בנוסף הוכנסו חיישנים לבדיקת תזוזה בסדקים. התזוזה הייתה למרחק של 31 מטרים בזמן של 30 שעות. המחיר היה 26 מיליון שקלים.
במסגרת השימור יש 6 מבנים לטובת הציבור : 3 מבנים של הטכניון, המוזיאון, המשרד ובית הבד, בית הבד-סרט קצר וכדאי לחוות ולראות אותו בפעולה. זהו בית הבד המשוכלל ביותר בא"י. באו לראות את הפלא הזה מיפו ועד רמלה. בית הבד הפך לבית הרס"ר שם הייתה כיתה לימוד לנוער במצוקה.
אחד הטמפלרים בהיותו בן 92 סיפר על מטמון שהסתיר באחד מקירות הבית. ילדיו הגיעו ארצה, חיפשו וחיפשו ומצאו את המטמון עם מטבעות זהב.המטמון הוחזר לבעליו הראשונים.
היקב בשרונה תל אביב-
ביום הפיקו כ- 5 אלפים ליטר יין. יש שני מרתפים גדולים. כל אחד היה יקב בפני עצמו. החיבור ביניהם היה דרך מנהרה תת קרקעית באורך של 50 מטרים. המנהרה שימשה להעברת בקבוקים וחביות בעיקר בימים החמים. ניתן לראות את החציבה היפה בסלע הכורכר (אין לגעת שלא יתפורר). כמו כן ישנו עמוד במרכז התומך את התקרה ומהווה את הכיכר הראשונה בא"י. כנראה המטרה הייתה למנוע מפגש של החביות שיצאו משני היקבים ובכך לאפשר מעבר מהיר של החביות. בארץ לא היה שוק יין ולכן היו צריכים למכור אותו לאירופה. לימים קם המתחרה ושמו רוטשילד והקים את ייקבי כרמל. היה איחוד בין היקבים ולכן חפרו מנהרה שתשמש לצרכיהם, ביציאה מהיקב ישנה באר אנטילייה- זהו מתקן לשאיבת מים מהבאר באמצעות שרשרת של מיכלים.
את מבנה התעשייה לא טייחו והשאירו אותם כפי שהיו במקור, לדוגמא היקב ובית הבד. בנוסף היו פה בתי מלאכה ומתן שירותים שונים כמו : בית הרוקח – ממלוק ,היה בית בין 2 עצי הדקל . הבית נהרס ולזיכרו הקימו את גינת התבלינים עם שלט לזכרו. בית הנפח- המרתף והקומה הראשונה שימשו כבית המלאכה והקומה השנייה שימשה למגורים. הפירסומת לבית הנפח הייתה על גג הבית בדמות שבשבת עם סוס.
הבימה וכיכר התזמורת:
ב-1919 נוסד תיאטרון הבימה ברוסיה וב 1946 נוסד מחדש "הבימה" בארץ ישראל, תיאטרון הבימה נמצא במקום גבוה, על גבעת כורכר שהייתה פה כסמל לאקרופוליס של תל אביב. בסמוך נמצא גן יעקב המשמר עצי שיקמה.
שדרות ח"ן בתל אביב.
רחוב הנקרא על שם חיים נחמן ביאליק (אוטובוס תיירים לא יכול להיכנס מתחת לבניין העירייה בגלל הגובה שלו).
גן העיר- בעבר היה פה גן החיות של תל אביב, מהספר יונה ונער/ מאיר שלו.
בסמוך ישנו רחוב הפרדס שהוא זכר לפרדס שהיה בתל אביב. הפרדס הוקם ע"י משפחת מטלמן בשנת 1873.
בכיכר רבין, בסמוך לאנדרטה ישנה רצפת פסיפס שתרמה העיר בריסל לתל אביב במלאת לה 100 שנה. הרצפה מורכבת מדוגמאות של אריחים שריצפו את בתי הראשונים בתל אביב.
רבין, היה איש שהתחיל את חייו כאיש לוחם ובסוף חייו הפך לאיש של שלום. בשנת 1994 קיבל פרס נובל לשלום. ב-4 בנובמבר 1995 נרצח רבין בסיומה של עצרת שכותרתה הייתה " די לאלימות – וכן לשלום". בסמוך נמצא הפסל של רבין שנתרם ע"י הקרן לשלום לזכר יצחק רבין כמתנה לאזרחי ישראל. יש גם תבליט על הקיר המשחזר את מקום הרצח.
הדרכה קשה כי יש רעש ואנשים המטיילים מתערבים, ניתן להשמיע את הנאום של רבין ואת השיר לשלום.
במשך שנים רבות, שיר השלום נאסר להשמעה ברדיו בגלל המשפט "אל תביטו לאחור הניחו לנופלים".
הפסלת יעל ארצי מביעה ומבטאת את רעידת האדמה והקרע בחברה הישראלית ע"י האבנים השבורות . מצד אחר היא תוחמת אותן באבנים שלמות, רגועות, חלקות וישרות-מסותתות, המציינות שזהו אירוע נקודתי חד-פעמי. בכתובת כתוב "השלום צוואתו".
שתי המילים "שלום – חבר" שהספיד ביל קלינטון חוברו ע"י כותב הנאומים שלו, טוני בלינקן.
סיור מודרך בנמל תל אביב-
כדאי להתחיל בכניסה לנמל , (יש שם תחנת אוטובוס). מול בנין מספר 4 ניתן לראות את מילות השיר -בניית הנמל.
הנמל ביפו התחיל עוד בתקופה הכנענית במשך ארבעת אלפים שנה. זהו הנמל של א"י והדרך הקצרה ביותר לירושלים. נמל יפו היה תלוי בירושלים. כאשר ירושלים עלתה גם הנמל עלה בחשיבותו וכאשר זו ירדה, גם ערכו וחשיבותו ירדו. כמו כן יפו קרובה לרמלה שהייתה בירה בתקופה המוסלמית. באפריל 1936 החל ופרץ המרד הערבי . ערביי יפו החלו בשביתה כדי לפגוע בייצוא ההדרים של המשק היהודי. היהודים פנו לנציב הבריטי ובמאי קיבלו אישור להקים את נמל ת"א. הנמל הוא מלאכותי כי הוא חפור פנימה לכיוון החוף, וספינות גדולות לא יכלו להגיע לחוף, לכן השתמשו בסירות קטנות. ניתן לראות את המנוף הישן שסייע בהורדת הציוד.
גם בעיתון דבר לילדים מופיע ציור של הנמל ושיר של לאה גולדברג "אנו בונים פה נמל" (המילים מופיעות על בניין מס’ 4).
הסמל של נמל ת"א היה "הגמל המעופף"
הבריטים לא הקצו כסף לבניית הנמל וגם לא רצו שעיריית ת"א תשקיע בנמל, אלא רק כספים פרטיים, ולכן הוקם מפעל אוצר ים.
האדמות והשטחים בהם הוקמו בתים בא"י לפני 1948 היו תמיד על קרקע פרטית., ולאחר מכן זו אדמת קק"ל, גשר ווקופ על הירקון ע"ש הנציב שהיה בשנות ה-30 מוזכר בהנחת אבן הפינה של הבימה, בניית הגשר איפשרה את התרחבותה של העיר וב1938 חנוכת רידינג, ברחוב החשמל הייתה תחנת חשמל מ-1923 אך היא הייתה קטנה ולכן נבנתה תחנה גדולה יותר.
בנמל תל אביב ושפך הירקון של היום נמצאה מצודה מהתקופה היהודאית- אשורית שהוחזקה ע"י ממלכת יהודה והיא נקראית "תל קודדי", שהיא מצודה ששומרת על החוף- תל קסילה הוא תל שנבנה כנמל על ערוצו של הירקון במאה ה-12 ע"י הפלישתים. (כיום נמצא במוזיאון א"י). בשטח המוזיאון ניתן לראות דרך מהתקופה הביזנטית ולכן גם הכביש הראשי עובר פה.
ליד נמל ת"א ניתן לראות 3 מבנים והם: המגדלור של נמל ת"א, הארובה של רידינג אובליסק המשמש כאנדרטה.
קו העוג’ות- קו דמיוני שלאורכו היו פרושים הבריטים, ובצד שנגד היו התורכים,בשנת 1917 , שימש במשך כ-10 חודשים כקו מלחמה
ב-1938 חנכו את הנמל שתיפקד עד 1965. בשנה זו הגיעה ספינה לנמל באשדוד, והנמלים בת"אויפו נסגרו. בת"א נשארו רק המבנים, בעבר שימשו כחנויות חרסינות וקרמיקה. לפני כ-15 שנה הוחלט להפוך את הנמל למקום בילוי תוסס ומצליח. בעבר היה פה יריד המזרח שבו היה ניסיון להביא קניינים מהעולם ומהמזה"ת כדי לראות את תוצרת הארץ. יריד המזרח היה מקור לגאווה, כי בו הוצגו דברים חדשים.
הסמל שנקבע היה גמל עם כנפיים כי טענו כי ישתפו עם ישראל פעולה רק אם לגמל יש כנפיים. גם שדה"ת לוד שהוקם ב-1937 לכבוד הירידים. ב-1932 הייתה המכבייה הראשונה וכבר אז מספר החוזרים היה נמוך ממספר הבאים.
