סיורים מודרכים בשפלת יהודה

תל מרישה – נזכרה בתנ"ך, היתה כאן עיר הלניסטית תת קרקעית. ממולנו תל גודד בחלק הדרומי של פארק אבישור והקיבוצים מימין לשמאל: בית גוברין, בית ניר, גלאון וגת (הרחוק).

תל מרישה ועתיקות מרישה-
מקור השם – מרישה – מריסה בימי יוחנן הורקנוס נכבשה ונהרסה ובהמשך נקראה סנד-חנה. פינת חומות העיר נחשפה בתחילת המאה הקודמת על ידי בליסטר ומקאליסטר. הביצור בנוי מאבני קירטון ומטויח. אם לא מטייחים הקירטון מתפורר וכך נעלמו ישובים רבים. הבניה היא בנארי שזו השכבה העליונה שמצפה את הקירטון. אואים חומה מבית ראשון אך רוב הממצאים הם מתקופת בית שני והתקופה ההלניסטית.
תולדות מרישה – הגן הלאומי בית גוברין והאתר מרישה הם שני אתרים שונים הנמצאים בקרבת מקום. למרגלות המקום ובישוב איסטיס יש למשפ' אלע'זי וילה ושטחים חקלאיים. הם קבלו זאת מהמדינה כאות תודה לעזרתם במלחמה כנגד הערבים.
ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית .
תל מרישה מוזכרת כבר במקרא בספר יהושע פרק ט"ו פסוק 44 "וקעילה ואכזיב ומארשה ערים תשע וחצריהן".
התל הוא קטן כ-23 דונם, אך בתקופה ההלניסטית הייתה במקום עיר.
המיקום של התל הוא בין השפלה הנמוכה שגובהה 150-200 מטר מעל פני הים לבין השפלה הגבוהה שגובהה 400-500 מטר.
מרישה מוזכרת גם בימי יוחנן הורקנוס החשמונאי שכבש אותה בשנת 112 לפנה"ס, ולאחר מכן נעזבה וננטשה.
כלומר בתקופת בית ראשון מרישה היא יישוב יהודי , המלך חזקיהו בצר את ערי יהודה , נמצאו "ידיות למלך". מלך יהודה צדקיהו מורד בנבוכדנאצר מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס ויהודה יוצאת לגלות בבל.
לאחר מכן, מתחילות להגיע ולהתיישב במקום קבוצות אתניות שונות כמו האדומים (שכבר הגיעו בתקופת בית 1. הם התחילו להתיישב בנגב והחלו להצפין לאזור אדומיאה שמרישה הופכת להיות עיר בירה חשובה יחד עם העיר אדוריים.
גבולות אדומיאה היו בדרום- בקעת באר 7, בצפון- נחל גוברין, במזרח- ים המלח, ובמערב- יער המלאכים.
בנוסף הגיעו לאזור הפיניקים (הצידונים) שהגיעו כבר בתקופה הפרסית. בשנים 480-500 לפנה"ס הפרסים כבשו חלקים מיוון בסיוע הפיניקים והצידונים ובתמורה הם קיבלו שטחים להתיישב במישור החוף ובמרישה . גם היונים היו כאן בעקבות כיבושיו של אלכסנדר מוקדון בשנת 322 לפנה"ס.
בשיבת ציון בשנת 539 לפנה"ס ,חזרו רוב היהודים לירושלים ומיעוטם לכאן. כך שבתקופה זו היו 2 פחוות. פחוות אדומיאה ופחוות יהודה.
בתקופה הסלווקית עם פרוץ מרד החשמונאים נגד אנטיוכוס ה 4 , פשט יהודה המכבי על מרישה וכבשה. לעומתו בשנת 110 לפנה"ס יוחנן הורקנוס החשמונאי צר על העיר ,ניסה והכריח את האדומים להתגייר דבר יוצא דופן ולא מקובל בהיסטוריה היהודית , כי הוא רצה להקים ממלכה ומדינה חשמונאית אחת גדולה וחזקה. ע"פ הנתונים שבידינו הגיור היה בכפיה כי הם העדיפו להתגייר ולהישאר במקומם. בתקופה זו העיר חרבה וננטשה. סבו של הורדוס התגייר ונקרא- אנטיפס, אביו נקרא- אנטיפטר . בימי המרד הגדול היו אדומים שעזרו ליהודים כמו שמעון מגוש חלב.
בתקופת בית 2 היא הופכת לישוב נוכרי.
מראשית התקופה הביזנטית ניתן לראות חלק מכנסייה הנקרא- אפסיס. הכנסייה קרויה כנסיית סנט אנה . גם בתקופה זו הישוב נקרא מרישה. או תל סנדה חנה.
בשנת 1900 –בזמן השלטון העותומני עשו פה חפירות תחת השם סנט אנה.(חנה).
חומת העיר כפי שנחשפה ע"י מקליסטר, נבנתה מאבני קירטון וטיח. צריך לזכור שכל המערות בעיר התחתית של מרישה הן מלאכותיות . על המדרונות היו בתי מגורים , אך הם לא שרדו כיוון שלא טויחו. המערות שימשו כמבנים כמו- קולומבריום, אורוות, מחסנים, ומחצבות ,אך לא כמגורים.
המערות בשפלה הן מחצבות של קירטון מטויחות , כי ללא הטיח הקירטון היה מתפורר ונעלם. את השכבה העליונה של הקירטון מכוסה שכבה קשה בעומק של 2 מטרים הקרויה "נארי". הנארי נוצר ע"פ התיאוריה הקפילרית, כלומר: בחורף-הגשם היורד מחלחל ,ממיס את הקירטון וסופח איתו גם תמיסות פחמן. ואילו בקיץ- הקירטון מתייבש , יש עלייה נימית של המים הגורם להתקשותו והפיכתו לנארי. הקירטון הוא סלע בהיר ולבן , הוא אופיני לשפלה המרכזית. מתצורת צורעה פרט מרישה. זהו קירטון איכותי יותר כי הוא אינו מתפורר ואין בו צור. כל חלל בשפלה באזור הקירטון היה קודם כל מחצבה. החציבה נעשתה ע"י גרזן. כאשר הקירטון נמצא בחלל סגור הוא רך וקל לחציבה לעומת זאת ,כאשר הקירטון באזור פתוח באוויר הוא מתקשה , הוא חזק יותר דבר המאפשר לחצוב ולייצור חלל דמוי פעמון .לעיתים יש צורך בהשארת עמודי תווך, חלק מחומרי הבנייה שווקו לערי חוף כמו אשדוד אשקלון ועזה מהם עשו סיד ומלט. (שריפת קירטון שימשה לתעשיית הסיד והמלט).

בור המים– אליו מוביל גרם מדרגות לולייני היורד לבור ,בצידו יש תעלה שנועדה להזרים מים מהחלל החיצוני לפנימי. התעלה אינה משמשת לאיסוף מים לבור ,אלא להגדלת הלחות במקום , דבר שמקל על החציבה ולכן בשלב הראשון הבור היה מחצבה.
במרישה השתמשו בבארות, כי היו מי תהום באיכות טובה. וזה עדיף על חציבת בורות. כאשר ישנם סדקים בבור המים , המים יחלחלו ויברחו דרכם, לכן כדי למנוע את בריחת המים חייבים לטייח את הבור.
מערת קולומבריום במרישה נתגלו 85 מערות קולומבריום עד היום. הכניסה למערת הקולומבריום היא גדולה ומפוארת. בהתחלה סברו שבכוכים הניחו אפר של נפטרים אך כיום דעה זו לא מקובלת. כיום משוכנעים שגידלו יונים כי היונים חיפשו מחסה והגנה, היונים ידעו לדאוג למזונם בשדה ובזמן הצורך , ניתן להם מים וגרעינים. במשנה מוזכרות יוני השובך והעלייה בדומה לדבורים כמעט אינן זקוקות למים ואוכל מידי בעליהן ואת עיקר מזונן הן אוספות בכוחות עצמן. "). זה אחד הטעמים שבגללם אסור לספק להן מים בשבת: "משנה: אין אובסין את הגמל ולא דורסין … ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין ולפני יוני הרדיסיות" (שבת, קנ"ה ע"ב). מפרש רש"י: "אין נותנין מים לפני דבורים – מפרש טעמא בגמרא, אי משום דאין מזונותיהן עליו שיוצאין ואוכלין בשדה, אי משום דמיא באגמא שכיח להו. הרדיסאות – על שם מקומן, וניזונין בתוך הבית".
גידול היונים היה משתלם מאוד כי הם שימשו מזון טרי וטעים ובלשלשת זיבלו את השדות (עשירה בחנקן ופחמן ) .היונים גם הובאו לקורבן בבית המקדש או נמכרו בשווקים בירושלים. יש מקומות שרואים קולומבריומים על הקרקע כמו בעין צור ,עיר דוד, קיפרוס ,יריחו, מצדה ושבטה. ויש מגדלי קולומבריום כמו בירדן מצרים ופרס.
מרישה מאופיינת במערות יפות ואסטטיות, עם אומנות, כרכובים, ויתכן והיה תכנון להוסיף עוד כוכים, כמו כן ניתן לראות פתח ברצפה שיתכן ושימש לחפירת מי תהום או לאיסוף מים מהתקרה.

מערת בית הבד – נתגלו 26 בתי בד במערות. היתרון הוא שהמסיק נעשה בסתיו מזג אויר לעיתים קר וגשם ולכן המערה משמשת מקום הגנה . לפי המספר הרב של בתי הבד ניתן להעריך כי באיזור היו הרבה כרמי זיתים. מהזיתים הפיקו שמן לייצוא במיוחד למצרים. מצרים הייתה אסם התבואה הגדול ביותר ,(סיפקה גם לרומא), אך צרכנית עיקרית של שמן. (מיקומה ואקלימה לא התאים לגידול זיתים).
שימושי השמן היו רבים כמו מאור תרופות, פולחן, מזון. תהליך הפקת השמן מורכב משלושה שלבים:
1 ריסוק הזיתים= פריכת הזיתים. הנוזל נקרא מוהל.
2. סחיטה – המוהל מורכב מ80% מים ו20% שמן וצריך לסחוט אותם.
3. השקעה והפרדה של השמן מהמים ע"י מצקות. הגפת שהיא רסק הזיתים משמשת מאכל לבהמות וחומר לבעירה.
במרישה נמצאו כל אבני הפריכה בחתך עדשתי דבר מעניין מאוד כי זה מראה שלא ריסקו את הגרעינים של הזיתים אלא רק את הציפה.
האבן הייתה בגובה של שני ס"מ מהזיתים ובכך נמנע ריסוק הגרעין שנתן טעם מר לשמן. מקור המכשיר הינו ביוון והוא נקרא טרפטום. כמו כן נמצאו בבית הבד גומחות פולחניות כי לאדומים היה אל שנקרא -קוס, לצידונים -בעל, וליוונים -אפולו.
בסמוך לבית הבד נמצא מחסן שם נראה טיח בסדקים וחריצי חבלים, כנראה והיה שם בור מים שנועד לשטוף את העקלים והמפרכה (מתקן הריסוק).
מערכת בורות מתחת לבתי מרישה – יש שרידי מבנים , טיח מודרני, נמצאה פכית קטנה ובה 25 מטבעות יווניות מאשקלון משנת 112 לפנה"ס – ימי יוחנן הורקנוס. על פי המטבע המאוחר, מרישה נכבשה על ידו בשנת 111 לפנה"ס. זהו "מטמון מצוקה" כיוון שנקבר לפני שהעיר ננטשה.
מערת קבורה צידונית- מערת הקבורה המיוחסת לאפולופינוס בן ססמאיוס. המערה נתגלתה בשנת 1902 ע"י תושבי הכפר הערבי בית גוברין. בשנת 1905 יצא לאור ספר מעניין הנקרא "פנטד טורס של אקרופוליס של מרישה". קברים אלו הם הראשונים מסוגם בארץ, הם העתיקים ביותר ובהשפעה מצרית (מאלכסנדריה). הם מתוארכים למחצית המאה ה-3 לפנה"ס. ייחודם והחידוש שבהם : שאת הנפטרים מניחים בכוכים אישיים ולא על גבי משכבים. לאחר שנה היו פותחים את הכוך והיו מניחים נפטר אחר.(הכוכים היהודיים יוחדו בקשתות)
האיורים והציורים היפים על הקירות נהרסו בגלל כניסה של אור למערה ולכן לפני כ- 20 שנה שיחזרו את הציורים על חומר סינטטי – אקריליק וסיבי זכוכית שאינו מתכלה או נפגע מהאור. נמצאה במקום כתובת שנעלמה אך החוקרים פיטר וטיש הספיקו לתרגמה " אפולופינס בן ססמיוס, ראש הקהילה הצידונית במרישה ,אוהב עמו ועושה טוב מכל אדם . הוא היה מלך ששלט 33 שנים ונפטר בגיל 74. מערת הקבר מהווה הוכחה להתישבות צידונית במרישה.
האומנות והאיורים במערת הקבר אופיניים לאומנות היוונית : קלינורות, כותרות יוניות, ענף של עץ תמר המסמל את הנצחון של הנפש על המוות, גמלון, כרכוב, טריגליפים ומטאפות, מצבה הקרויה טריפורי, ציורי חיות כמו עיט שמסמל את הובלת הנפש לאלים, כלב בעל 3 ראשים המסמל את שומר השאול, נגן חצוצרה – המקובלים בטקסי קבורה, גריפון -ראש של ציפור וגוף של אריה הלקוח מהתרבות המספוטאמית.
בתקופה המוסלמית האומאית (729 לספירה),מתחילה תופעה הקרויה- אקונוקלאזם שפירושה – השחתת פני הדמויות בגלל המסורת האיסלמית האוסרת על קיומם של פסלים ותמונות. בנוסף ניתן לראות קו מפותל הנקרא – גרלנדה שתפקידו להפריד בין האיזור המקודש לאיזור הלא מקודש, בנוסף נמצאה כתובת יוונית בעלת 4 שורות המתארת מפגש של זוג אוהבים.
מערות הפעמון בבית גוברין- רוב המערות הן חצובות ומלאכותיות, אך יש מעט שנוצרו כתוצאה התופעה קארסטית. כי רוב התופעות הקארסטיות הן בגיר.
לרוחב המערה ניתן לראות קו אופקי המראה שהקירטון שקע בים האיאוקני שהיה כאן לפני 50-60 מיליון שנה. כאשר שדרת ההר המרכזי יצאה , נחשפה השפלה הגבוהה ואח"כ השפלה הנמוכה. ירושלים נמצאת בראש קמר זה. (יש כאן שינויים בסוגי ההשקעה ). במקום נמצאו שרידי בע"ח כמו מניפירות, ששקעו זה על זה בתוספת סחף או אולי חדירה של אפר וולקני רך שנוצרו משינויים אקלימיים.
המערה גדולה , אין בה מדרגות , היא שטוחה . את החומר החצוב הוציאו ע"י גלגלות, יתכן והשתמשו בקרטון כחומר גלם לבניית העיר רמלה בתקופה המוסלמית. כמו כן נמצאה כתובת בערבית המתוארכת למאות 7-9 לספירה ובה ישנה בקשה/סליחה לאללה. צריך לזכור שבשנת 691 היה עבדל מאלק שבנה את כיפת הסלע. הוא הכניס את המושג "שיערוב", כלומר- כפייה על האוכלוסיות השונות להשתמש בכתב הערבי ולאחר מכן גם בשפה הערבית כשפה יחידה ומותרת.
בית גוברין חפירות העיר הרומית-
יוסיפוס פלביוס בספרו מלחמת היהודים ברומאים מספר שאדריאנוס הגיע לכאן בשנת 68 לספירה וכבש שני כפרים יהודיים את בית גוברין ואת בית טוב
הרומאים התמקמו במקום והקימו עיר רומית עם צבא. הייתרונות שהיו במקום הם:
א. דרך חשובה – דרך רוחב ממישור החוף לשפלה. (כמו היום כביש מספר 35)
ב. מים- ניתן לחפור בארות בסמוך לנחל גוברין שנשפך לים ליד אשדוד יחד עם הנחלים לכיש והאלה.
ג. חקלאות- האדמות מתאימות לגידולי חקלאות.

בית גוברין הופכת לעיר מרכזית וחשובה בתקופה הרומית. הקיסר סוורוס אביו של קליגולה קרא לעיר אלוטרופוליס שפירושה -עיר בני החורין. הרומאים בונים פה אמפיתיטרון, 2 אמות מים- אחת מתל גודד ליד חורבת טבק והשנייה מחברון=ואדי עונקור. המים שימשו את הרומאים לגנים, מזרקות ובתי מרחץ.
גם הצליינים הנוצרים מתארים את האמות , נמצאו רכיכות האופיניות למים מתוקים, נמצאו קירות תמך בסמוך למקום הנביעה.
היהודים המעטים שגרו כאן נקלעו למצוקה כלכלית קשה כי הם היוו מיעוט בעיר הרומית. בתקופה הרומית מי שרצה לחיות בעיר מעורבת כמו קיסריה, אשקלון, בית שאן היה צריך לשלם מיסים גבוהים לשלטונות הרומאים. המיסים היוו נטל כלכלי נוסף על היהודים כי היה להם קשה בהקפדת קיום המצוות התלויות בארץ כמו שמירת שמיטה, מעשרות ולכן התחילה הגירה של היהודים מבית גוברין לארצות ניכר. רבי יהודה הנשיא שם לב לתופעה זו ולכן במטרה למנוע אותה, הוא פטר את היהודים הגרים בערים מעורבות מלקיים את המצוות התלויות בארץ. בכך הוא עזר רבות ליישוב היהודי בארץ.
בתקופה הביזנטית האימפריה הרומית מתנצרת בשנת 324 והעיר מופיעה במפת מידבא כעיר גדולה מוקפת חומה, ובה מבני ציבור ומספר כנסיות.
הקהילה היהודית וחכמיה ממשיכים לחיות כאן. נמצאו מערות קבורה עם סממנים יהודיים כמו מנורות, רימונים וגם בית כנסת . נמצאה כותרת קורינתית ובראשה מנורה.
בשנת 638 לספירה , מגיע הכיבוש המוסלמי והעיר נקראת בית ג'בריל, ומכאן העיר מאבדת מחשיבותה ומעמדה ומתחילה להיחלש.
האמפיתיאטרון- מידותיו תיקניות, צורתו אובלית והחלק הפנימי נקרא ארנה. היו 11 שורות של מושבים שנבנו על הקמרונות . הוא הכיל כ- 3000 מקומות, ניתן לראות את מיקומו של יציע הכבוד. גובה הקיר שהקיף את הארנה היה 3.5 מטרים ,ובכך נתן הגנה לקהל הצופים. על הקיר היו פרסקאות שמעט שרידים נשארו עד היום. מתחתית הארנה הוצאו החיות לקרב נגד הגלדיאטורים, כמו: דובים, נמרים, זאבים, חזירי בר . בערב לפני יציאתם לקרב יכלו הגלדיאטורים לגשת לסקלום – זהו מקדש בו יכלו להתפלל ולקבל ארוחה אחרונה.
את כל האמפיתיאטרון הקיף מבנה הנראה כמסדרון אובלי הנקרא- אמבולטורום. בחדר קטן לידו נתגלו 2 מזבחות, נרות, שברי נרות ועיטורים של מנורה. ייתכן וחלק מהגלדיאטורים היו יהודים. בשנת 363 לספירה התרחשה רעידת אדמה שהרסה הרבה מבנים חשובים.

הכנסיה הצלבנית בבית גוברין

הכנסיה הצלבנית – התקופה הצלבנית, המאה ה-9. הארץ נכבשת על ידי הפטימים, (בתו של מחמד פטימה, אשתו של עלי אבו טאלב בן דודו וחתנו של הנביא) רמון מסנג'ל וגוטפריד טבחו במוסלמים. כניעת העיר היא דומנה במשמעות כלכלית. בשנת 1136 הוקמה כנסייה. הבנייה צלבנית מאוחר יותר בוצרו גם יבנה, תל צאפי, ואשקלון. הבנייה נקראת אקליקטית כלומר- בנייה מאוסף של חפצים. על אבני הבינין ניתן לראות "תווי סתתים", שהם סימנים מוכרים של כל סתת וזאת לכיבוש משכורתו.
בתקופה המוסלמית הכנסייה הוסבה למצודה . כל מבנה מוסלמי מתאפיין במחרב שזו גומחה לכיוון דרום -למכה. הצלבנים כיתרו את אשקלון ב-5 מצודות וכאן הקימו ביצור על 30 דונם עם כנסיה. בשנת 1187 תקופת קרב קרני חיטין הכנסיה נהרסה.

סיורים וטיולים בשפלת יהודה-בית גוברין ומרישה, לכיש ועזקה, תל שכה וקייפא, תל עזקה ובית ג'מאל, תל בית שמש ובית שמש-גן גולן.

.