סיור מעין גדי ועד הר סדום

בקע ים המלח נוצר כמקום הנמוך מסביבתו לפני בין שלושה לארבעה מיליון שנים.
הבקע היה מחובר לים התיכון דרך עמקי הצפון ומפרץ חיפה: עמק זבולון, עמק יזרעאל. הקשר עם הים היה מתקיים וניתק לסרוגין משתי סיבות: מצד אחד שקיעת החומרים המעלים את מפלס הקרקע וירידת הקרקע. לפני שני מיליון שנה הקשר אל הים ניתק סופית ונוצרה לגונה, שהפכה לגוף מים אחד מדרום לכנרת של היום ועד דרום ים המלח. כנראה היו מספר אגמים והאחרון שלפני היווצרות ים המלח זה אגם הלשון שהיה בין 65 אלף שנה ל12 אלף שנה לפני זמנינו.
האגם הזה התחלק למספר אגנים. היום אנחנו רואים אגן הדרומי ואגן הצפוני. אבל יש דרומה אגן נוסף שלא ניתן לראות היום על פני הקרקע.
גוף המים הקדום הזה השקיע על קרקעיתו לסרוגין מלח של מי הים וסחף נחלים.
כאשר המלח הוא קדום ביותר מזמן שהים היה מחובר והאגם הקדום היה רדוד. אקלים חם וכך בתחתיתו שקעו שכבות מלח שעליהן נוספו בהמשך שכבות סלעי משקע נוספים. בגלל שהאגן הדרומי קדום יותר, בו שקעו 12 ק"מ סדימנטים ובאגן הצפוני רק 6 ק"מ. לכן היום העומק שלהם מתחלק כך: בצפון עומק המים כ300 מטר ועוד 6 ק"מ סדימנט
בדרום עומק המים כ6 מטר ועוד 12 אלף מטר סדימנט.
אגם הלשון נעלם לפני 12 אלף שנה ונוצר ים המלח בערך בצורתו העכשוית.
שני האגנים היו מאזנים זה את זה כך שכאשר היו שינויי המפלס בזמן הקדום הן היו מתונים ומחזוריים. היום עקב שאיבת מי ירדן שהיא כ90 אחוז ממה שהיה נכנס ושאיבת מי ים המלח על ידי המפעלים מפלסו יורד בין מטר למטר וחצי בשנה ויש חשש להעלמותו. דוגמת ים ארל או אגם צ'ד.
ירידת המפלס גורמת לנסיגת המים המלוחים הרווים וכניסת מי תהום מתוקים לשכבות המלח. עובי שכבות המלח שונה בין דרום לצפון ים המלח. מדרום הולך ופוחת צפונה.
מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת.
כך נוצרים הבולענים. היום יש כארבעת אלפים בולענים. עומקם מאפס עד עשרים מטר כאשר יש מספר בולענים גם 30 מטר עומק. כל יום נוצר בולען. מסוכן. בהתחלה ניסו להסתיר את התופעה מחשש לנזק לתיירות. התחילו לחקור מאוחר.
לשם חיזוי מנסים להשתמש בלווין איטלקי שמשווה תדיר הבדלי גובה הקרקע. מתחת לכביש 90 נפרסו יריעות בד גאוטכניות המסוגלות לשאת משקל של 25 טונות. מטעי התמרים של עין גדי שהיו באיזור נעזבו. האיזור מאוד מסוכן.
ירידת המפלס גורמת לנסיגת המים המלוחים הרווים וכניסת מי תהום מתוקים לשכבות המלח. עובי שכבות המלח שונה בין דרום לצפון ים המלח. מדרום הולך ופוחת צפונה.
מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת.
כך נוצרים הבולענים. היום יש כארבעת אלפים בולענים. עומקם מאפס עד עשרים מטר כאשר יש מספר בולענים גם 30 מטר עומק. כל יום נוצר בולען. מסוכן. בהתחלה ניסו להסתיר את התופעה מחשש לנזק לתיירות. התחילו לחקור מאוחר.
לשם חיזוי מנסים להשתמש בלווין איטלקי שמשווה תדיר הבדלי גובה הקרקע. מתחת לכביש 90 נפרסו יריעות בד גאוטכניות המסוגלות לשאת משקל של 25 טונות. מטעי התמרים של עין גדי שהיו באיזור נעזבו. האיזור מאוד מסוכן.
תוך כדי מחקר עולה שיש קווים ורצועות שלאורכן מתפתחים הבולענים. לרוב אבל לא תמיד. סבורים שבולענים מתפתחים לאורך העתקים המאונכים לשבר בקע ים המלח. הם העתקי המשנה. רואים על הארץ חלוקי נחל. זוהי הוכחה נוספת לקיום אגם הלשון בעבר. אגם הלשון שמפלסו היה עד מינוס 160 מטר מתחת לגובה פני הים, לכן רואים על סלעי חוף פסים אופקיים, אלה סימני אגם הלשון וירידת מפלסו.

כניסה ליחידת טרנספורמציה

תוכניות שונות שהיו בתכנון של תמ"א 12 כללו את פיתוח ים המלח לתיירות. היה מתוכנן לבנות פרוייקט תיירותי על החוף לרגלי מצדה. תוכנית בשם מורד חבר. בגלל התנגדות לפגיעה בנוף ובעיית הבולענים התוכנית ירדה מהפרק, אבל כנראה את יחידת הטרנספורמציה ועמודי מתח גבוה שכחו לבטל. כך ביום בהיר אחד בנתה חברת חשמל את המתקנים, העומדים ללא ניצול. החשמל יוצא ממנה לאיזור מלונות הקיים על גבי שורת העמודים וחוזר אליה חזרה על גבי שורה מקבילה.יש לה גם רק 2 טרנספורמטורים המנצלים רק חלק קטן מהקיבולת. היום חברת החשמל מבטיחה לפרק את היחידה הזאת. יש כבר החלטה אך עדיין אין תקציב.
לעומת תוכנית מורד החבר ניתן לציין במקום תכנון של חברת תיק פרוייקטים את הרחבת קיבולת המצדה שבוצע לקראת שנת 2000.

אשת לוט

אשת לוט. על האבן עצמה ניתן להצביע על שני צבעים המרכיבים אותה. אפור ובז'. אפור זה מלח. בז' זה סלע חיפוי והקו בינהם הוא מישור ההמסה.

צריך לנצל עצירה באשת לוט לשתי מטרות. להשלים הסבר על בריכות האדוי של המפעלים. על מיקומם ההסטורי שהיה פה בדרום ים המלח. על הקמת המפעל שלנו בשנות השלושים לעומת הצד הירדני שהקים מפעל בשנות השמונים. ערימות המלח הנראות על חוף הירדני נוצרו מגריפת המלח מהבריכות שלהם.
ניתן לראות צינורות צפים על פני הבריכות ששואבים את התמלחת לתוך המפעלים. על החוף רואים את הצריפים של שכונת הפועלים בראשית המפעל. השכונה במצב התפרקות מתקדמת. המפעלים לא רוצים לממן את שיקום האתר.
אחרי המפעלים עוברים לנושא הגאולוגי – היווצרותו של הר סדום
המלח ששקע מתחת לכל השכבות האחרות הגיע לתנאי חום ולחץ גבוה. מלח בתנאים כאלה משנה את תכונותיו. הוא הופך לגמיש ולכן תחת הלחץ הוא נידחף מהתחתית אל השוליים ועלה על החוף.
למה הוא עלה לחוף שלנו? כי הצד הירדני מאוד תלול. שם המצוק יורד בשתיים שלוש מדרגות. כל עוד היה אגם הלשון קיים שכבות המלח העולות היו מומסות ורק המשקע הנוסף היה נשאר. מרגע שאגם הלשון איננו, השכבות התחילו להתרומם כלפי מעלה. במהירות 70 מטר בכ20 אלף שנה. יודעים לפי גובה הר קפטור שהוא 70 מטר גובה והוא כולו משקע אגמי. זאת אומרת שהוא התרומם לגובה זה מאז. הוא לא היה יכול להתחיל להתרומם לפני סוף אגם הלשון כי המלח שדחף אותן כלפי מעלה היה מומס. השכבות הלא נמסות הצטברו אחת על גבי השניה בסדר היווצרות הפוך. כך יש לנו כאן תופעה ששכבת הסדימנט הקדומה יותר נמצאת מעל השכבה ששקע יותר מאוחר ממנה.
נחל פרצים מדגים יפה את העונתיות של משקע אגמי. זוגות קווים של צבע שונה. מה ששקע בחורף ובקיץ
50 אלף קוים כאלה

הסבר להיווצרות הפיתולים והגדעים:
אם לשים מסמרים לאורך הפיתולים למתוח חוט ואחרי זה לישר את החוט נפגוש את המשך הקו.
זאת אומרת שתופעה כלשהי גרמה לקו אופקי להתקמט ולהגדע. (שקיעה של סדימנט על קרקעית גוף המים תמיד אופקית)
המילה האחרונה במדע זה תופעת ה: סייש -צונמי של אגם
אולי רעידת אדמה היא שגרמה לצונמי של אגמים. טלטלה את כל גוף המים ויצרה את הפיתולים הקיימים
האגם נוצר כגוף מים מתוקים לכן רואים בתחתיתו יותר משקע. זה גם מצביע על כך, שהיתה תקופה יותר גשומה.
פחות סחף יוצר שכבות יותר בהירות, מליחות העבר אפשר למדוד גם לפי המאובנים
באגם הלשון חיו אורגניזמים מפותחים יותר מאלה החיים בים המלח.
כאן חיו אוסטרקודים, סרטנים קטנים שכל סוג שלהם חי בתחום מליחי מאוד מוגדר.
לפי המינים שלו אפשר לקבל מדד על מליחות של אגם לאורך התקופות.

גם בהר סדום הניקוז הוא פנימי. לכן הוואדיות שנוצרו על פניו הם קצרים.
בדרך כלל המקום הנמוך מסמן את השכבה היותר נקיה שהמסתה על ידי מים יותר מלאה. בגלל שהשכבות ניצבות כך נוצרים הגיאיות, בגלל שההמסה היא פנימית נוצרים בורות בדומה לבולענים. ההבדל שמים מגיעים מלמעלה ולא מלמעטה. חובת זהירות והצמדות לשביל נובעת מהבורות האלה,  המסה פנימית יוצרת עוד שתי תופעות בנוסף לבורות: מערות רב קומתיות וארובו

באמצע תקופת השקיעה של המלח יש הפסקה קצרה של תקופת גשמים, וחיו פה צמחים ודגים. ואחר כך שוב מלח ומלח. לכן בין שכבות מלח הושקע הרבה סחף בשכבה אחת. אותה מייצגים אבן חול אדומה ופצלי סלע. על הפצלים ניתן למצוא תבליטי מאובנים צמחים ודגים. גודל הדגים עד 15 ס"מ. לכן נוצר סנדוויץ בתוך המלח ו הדרכה על הר כפתור

הדרכה סביבתית על חוף הירדני. על וואדי אל חיסב שהוא הגבול בין מואב לאדום. החוף הירדני צר ומתרחב דרומה.
בית קברות כלקליטי גדול שנמצא בחוף הירדני. אולי הוא לא מייצג את אכלוסיית האיזור מפני שבאתר הכלקליטי הישראלי החשוב בעיר ערד כמעט ולא נמצאו אתרי קבורה. אולי הם באו להקבר כאן בדומה לבית הקברות בבית שערים בגליל.
הדרכה מקראית:
סיפור אברהם ולוט:
אברהם ולוט נפרדו לכיוונים מנוגדים. לוט חי בעיר הרשעים סדום. בסיפור החורבן של סדום מזהים אלמנטים מקומיים: עמוד מלח, אש וגופרית, סיפור ארבעת המלכים: לחמת ארבעת המלכים את החמישה..

מלחמת ארבעת המלכים את החמישה היא מלחמה המתוארת בספר בראשית בפרשת לך לך (פרק י"ד), כמלחמה שהתרחשה בין שתי קבוצות מלכים. המלחמה התרחשה על פי הספר בין ארבעת המלכים: מלכי שִׁנְעָר (אמרפל), אֶלָּסָר (אריוך), עֵילָם (כדרלעומר) וגּוֹיִם (תדעל); לבין חמשת המלכים ששלטו באזור סדום: מלכי סדום (בֶּרַע), עמורה (בִּרְשַׁע), אדמה (שִׁנְאָב), צְבוֹיִים (שֶׁמְאֵבֶר), ובֶּלַע (שהיא העיר צוֹעַר).
בחקר המקרא היו שראו בסיפור זה תיעוד אותנטי מקורי, כך כותב נלסון גליק ש"העובדות הארכיאולוגיות מתאימות לחלוטין למסורת ספרותית זו",‏וכן דעתו של יוחנן אהרוני,‏ היו שתיארו נדידת עמים שהחלה בעקבות מלחמה זו.‏ ואף שמות המלכים מוכרים לנו מכתבים חת מראשית האלף השני לפני הספירה.‏ אך יש חוקרים שאינם רואים בהשוואות אלו בסיס היסטורי המוכיח את קיומו של האירוע
רשימת חמשת ערי הככר שהיוו יעד להתקפת ארבעת המלכים: סדום ועמורה אדמה וצבויים וצוער, מופיעה בכתבי אבלה באותו סדר בדיוק, לפי פענוחו של פרופ' פרידמן,‏ הארכיון האבלאי קדם במאות שנים לתקופת מלחמת ארבעת המלכים, אך מוזכר בו השם 'ברשע' שבתורה מופיע כמלך סדום, בעוד באבלה הוא מופיע כמלך אדמה. בלוח תגלת פלאסר לעומת זאת מופיע: 'שנאב מלך אדמה', בו מופיעים בורות חימר.
במקרא מתואר כי מלכי סדום ועמורה נתקלו בבורות מלאים ב"חימר", בהם שקעו בלי אפשרות לצאת, ונשבו על ידי ארבעת המלכים. צבא חמשת המלכים נס בבהלה.