סיורים מודרכים בגליל התחתון המזרחי-סובב הר תבור.

"סיורים באילניה(סג’רה)/ בית קשת/ כפר תבור/ כפר כמא/יבניאל"

סיור  מודרך בסג’רה בגליל התחתון –

הכפר הערבי סג’רה שפירושו –אילן ולכן שמו העברי נקרא אילנייה. בישוב נמצא עץ ברוש עתיק כבן 800 שנה. הכפר הערבי סג’רה עד 1948 מתבסס על המעיין שליד השיזף המצוי.

גבולות הגליל התחתון :  בדרום – שרשרת העמקים הצפוניים, בצפון -בקעת בית הכרם, במזרח -בקע הירדן, ובמערב -עמק זבולון, עמק עכו ומישור החוף הצפוני, הגליל התחתון מתחלק למערבי- גבעות נמוכות אלונים-שפרעם, המסלע קירטון . המרכזי – רכסים ובקעות ובמזרחי רמות בזלתיות נטויות- הידרולוגיה – מעיינות קטנים ונחלי אכזב. 300 כ- מילימיטר גשם-דרכים- דרך רוחב ראשית מנצרת ליבניאל עברה דרך סג’רה הערבית.

 

העולם היהודי במאה ה-19-

ככל שמערב אירופה נפתחת ונהיית יותר ליברלית, כך מזרח אירופה ורוסיה עוברות תהליך של הסתגרות, בעלות רצון להתבלט , להיות מיוחדים ולכן יוצרים מודל אחיד שפוגע ומגביל את היהודים כמו תחום המושב, אי אכילת כשר ,גיוס חובה מגיל 12 בחסות הכנסייה ולאט לאט היהודים מתנצרים או מתבוללים, כנראה והסובתניקים הם צאצאי אותם מתנצרים.

ביהדות מתפתחות 3 גישות:

טריטוריאלית – הגירה לאמריקה+ סוציאליזם – הכרה ושוויון ליהודים בארצותיהם השונות, מהפכנים כמו מניה שוחט.

אוטונומיה – הגדרה לאומית לא ברוסיה – חובבי ציון, חיבת ציון ובהמשך התנועה הציונית.

בעם היהודי ישנה אמונה שיש להביא את משיח בן יוסף להכשרת הלבבות ורק לאחר מכן יגיע משיח בן דוד. ביהדות מתפתחות 2 תפיסות שונות : היהדות הדתית לאומית בהרצל ובציונות את משיח בן יוסף.

ואילו היהדות החרדית ראתה בחובבי ציון את המשיח. לכן קמו רבנים כמו: אלקלעי מוהליבר וקלישר שרוצים להיות אקטיבים ,לעשות מעשה ובכך לזרז את בוא המשיח. המעשה הוא עידוד העלייה וההתישבות. במהלך המאה ה-19 (1885 ), מתחילות להתאגד קבוצות חיבת ציון.

4 מאפייני ההתיישבות הציונית –

1. 1882-1935 ההתיישבות הציונית במגמת צפיפות וחיבור בין גושים.

2. 1930-1947 (ועדת פיל ב 1936 ), ההתיישבות בזיקה להצעות החלוקה ומתוך הבנה שהיישובים קובעים את הגבול – יישובי חומה ומגדל מותחים את הגבולות.

3. 1949-1967 התיישבות בזיקה לצרכי הביטחון : לאורך הגבולות, פרוזדור י-ם, נגב , ושפלה.

. משנות ה-80 ועד היום 2 ישנן 2 מגמות – האחת א"י השלמה מגבולות 1967 והשנייה – ציונות 2000 שדוגלת בהתיישבות צפופה באיזורי הליבה חדרה-גדרה-.די למלחמות ודי לצבא.

ההתיישבות בגליל התחתון המזרחי הוא השלב האחרון של העלייה ה-1. האדמות נרכשות ב 1892 והתיישבות מ 1900 ואילך. מאפייניה :

1. לראשונה תפיסה חבלית- מרחבית כגוש התיישבות – 2. מנוהלת ומתוכננת ע"י יק"א. חברה אחת עם תכנון פיזי וכוללני, סגנון בנייה, בחירת המתיישבים.. חלוקה לגושים- מושבות השומרון, מושבות יהודה ומושבות הגליל.

3. בעקבות שינוי מדיניות הברון רוטשילד ב 1900 ומעבר לניהול יק"א יש רצון שהמתיישבים יהיו עצמאיים (בעיקר בגליל התחתון המזרחי ולשם כך הוקמו חוות הכשרה . השלב הראשון הוא שלב האריסות, כלומר המוכשר היה מקבל חלקת אדמה ומעבד אותה תחת פיקוח ומעקב. השלב השני הוא שלב ההתאכרות-המוכשר הציג תוכנית עבודה קיבל כ- 200-300 דונם , הלוואה ועיבד את השטח באופן עצמאי. אם לא הצליח היה עליו לצאת להכשרה בארגנטינה ואם הצליח היו מקימים ישוב . פה הצליחו ולאחר שנה מוקמת המושבה אילנייה שמישביה היו מבני מושבות זיכרון וראש פינה, חלוצים שלא הצליחו להקים ישובים ברמת הגולן, תימנים וגרים מרוסיה = הסובותניקים. בגלל שהיה צורך בחקלאות כל השנה חל מעבר מגידולי עצים ומטעים לגידולי פלחה (גידולי שדה).

אילניה יושבת משני צידי הכביש הראשי מנצרת ליבניאל ולכן מבחינה ביטחונית הבתים מרוחקים מהכביש ולפניהם החקורה (מחסני עזר, פינת ירק, עזים). ישנם אף שרידי יישוב מתקופת המשנה והתלמוד , ישנו מקווה אשר נבנה ע"י יק"א למען התושבים הסובותניקים. המקווה נמצא במערה ששימשה למגוריו של אלכסנדר זייד. הקבוצה של זייד יחד עם ישראל שוחט ובן צבי מגיעה מיפו לחווה רוצים לכבוש את הקרקע וגם את השמירה. מניה שוחט מציעה להם את הקולקטיב שדוגל בשיויון ובאחריות של אחד כלפי השני. הם עוברים הכשרה , קיבלו אדמה במקום והצליחו לעבור את השנה הראשונה ברווח. הצלחת הקולקטיב היה קרן אור להתיישבות היהודית בנוסף הם הקימו את אירגון השמירה בר גיורא שהיה מחתרתי- חנזלה – דמות הקריקטורה של הערבי הפליט. צויירה ע"י נאג’י אל עלי שסולק בגיל 8 מסג’רה, חיי במפרץ וחוסל בלונדון בשנות ה-60 כנראה ע"י אשף בגלל ביקורתו על האירגון.

תוכנית סו"ס = סוף סוף . מטרת המבצע הייתה לייהד את הגליל ולתת פתרון מגורים לבני המתיישבים .( למרות הישובים כמו שלומי מעלות וכרמיאל שהוקמו בשנות ה50.). המבצע תוכנן בשנות ה-60 ביוזמתם של לוי אשכול, יוסף וייץ, רענן וייץ ואחרים. במבצע זה עלו להתיישבות: בגבול לבנון- זרעית, שתולה, נטועה, בירנית (שהפכה לבסיס צבאי) . בגליל התחתון – מושב חזון. בשנות ה-80 הייתה תוכנית המצפים שהתחילה בגרעיני נח"ל, אך מהר מאוד עברו לקבוצות שהתאגדו יחד ורצו לעהקים ישובים כמו- שורשים על ידי קונסרבטיבים ורפורמים מדרום אפריקה יעד- עובדי רפאל, הררית – מדיטציה.

סיור בבית קשת בגליל התחתון-

חאן אלתוג’אר = חנות תגרים, חאן ממלוכי. בכניסה לבית קשת ישנו חאן גדול שישב על הדרך הראשית בנקודה עם מעיינות ושימש כשוק גדול אף בתקופת יגאל אלון, השטחים נקנו ע"י יק"א ופיק"א כדי לעבות ולגבות את הישובים כפר -תבור, ביה"ס כדורי וסג’רה-אילניה שסבלו מהתנכלויותיהם של הבדואים.

ב 15/8/44 עלה קיבוץ בית קשת (באיזור בית הביטחון למטה), ע"י 35 אנשי פלמ"ח (רובם בוגרי כדורי) וביניהם עלי בן צבי שהיה המוכתר של הקיבוץ כיוון שידע היטב ערבית ואנגלית. בגלל הגבלות הספר הלבן (מלקולם מקדונלד 1939) היה צורך בהקמת היישוב בזריזות ע"פ שיטת חומה ומגדל. המים הובאו בחביות מכדורי. ב 16/3/48 תוכנן מארב משבט ערב אל זבאח שרצו להוכיח את נאמנותם הערבית לאחר שנחשדו בשיתוף פעולה עם היהודים, הם ארבו לחברי הפלמ"ח שבאו לגרש את עדר הפרות שפלש לגבעת השאב, ורצחו 7 חברים ביניהם עלי בן צבי (שמו נגזר מהמילה עלייה כי זה היה נושא נאומו של יצחק בן צבי . שבוע לפני חתונתו –בת זוגו פנינה (דרומי) גרי כתבה את הספר והמחזה "סיפור אהבה ארץ ישראלי" ). עד היום עולים חברים ומשפחה ביום זה לגבעת השאב . ב 1949 הועבר הקיבוץ לגבעה, ונבנה צריף לשימוש ילדים עולים מבולגריה. כשנשרף הצריף הציעה רחל ינאית בן צבי שיעבירו את הצריף שלהם שבו נולד עלי מרחביה י-ם לכאן.

בן צבי נשיאה ה 2 של מדינת ישראל 1952-1963היה איש צנוע וענו. משכורתו הייתה נמוכה משל נהגו, וכשהעלו את משכורתו בניגוד לרצונו הוא תרם את ההפרש. במקרה אחר הוא החליף את שומר הבית שלו כדי שיוכל לשתות קפה חם בתוך הצריף. בתחילה המשיך לשמש כבית עולים עם הזמן התיישן ולאחרונה שופץ.

הפסלת בתיה לישנסקי כלת פרס ישראל, אחותה של רחל ינאית פיסלה והקימה אנדרטה בבית קשת ,בכפר יהושע ובחולדה.

האיזור נתפס במבצע דקל בקרבות עשרת הימים (בין ההפגות 8-18/7/48).

בית הספר כדורי

• נוסד בשנת 1933 כביה"ס ממשלתי בריטי, מעיזבונו של יהודי בגדדי, סר אליס (אליהו) כדורי. משפחת כדורי נדדה מעיראק לבומביי ומשם למושבה הבריטית הונג-קונג, והתעשרה בזכות עסקיה חובקי העולם. בכספי העיזבון של כדורי הוקם בית ספר חקלאי נוסף לערבים בטול כרם.

• עד קום המדינה למדו בכדורי בנים בלבד, בני 16-18, 25 תלמידים בכל מחזור.

• הבנים התקבלו לאחר מיון סלקטיבי ביותר, שאיפשר המשך לימודי אגרונומיה באירופה. רבים ממפקדי "ההגנה" והפלמ"ח התחנכו בבית הספר החקלאי (יגאל אלון, יצחק רבין, חיים גורי, בן עמי פכטר.)

• כונה "המנזר" בגל בדידותו בראש הגבעה, והיותו בית ספר לבנים בלבד (בנות ותלמידים ערבים התקבלו לראשונה רק בשנת 1952).

• מנהלו הראשון – שלמה צמח, מהעליה ה 2, שניהל קודם את תחנת הניסיונות של "הסוכנות היהודית".

• בשנת 1937 מונה למנהל האגרונום נתן פיאט, שהגיע ממקווה ישראל. פיאט שימש כמנהל עד שנת 1957, ושנתיים אחר כך המשיך בניהול השלוחה של כדורי בעכו, שלימים נקרא על שמו "יד נתן".

• בשנים שנתן ניהל את בית הספר לא היו בכדורי בחינת בגרות, לבחינה לא יוחסה כל חשיבות. המבחן החשוב היה ברמת הידע וביישום המעשי בעבודה החקלאית. נתן, כשמו, נתן אמון מלא בתלמידיו: מבחני כבוד. "העתקה במבחן" לא התקיימה, מתוך משמעת עצמית של התלמידים.

• כיום, בית הספר החקלאי הוא חלק מכפר נוער הכולל גם פנימייה ומשק חקלאי.

כפר תבור= מסחה

המושבה הוקמה בשנת 1901 ע"י חברת יק"א ובני המושבות הראשונות ,בשנותיה הראשונות שמרה על שמה הערבי ולאחר שנתיים 1903, קיבלה את שמה כפר תבור ע"פ הצעתו של מנחם אוסישקין.

המוזיאון המתאר את תקופת העלייה הראשונה, (ג’הוני= גיא אוני , ומלבס = פתח תקווה , 1878 לא נחשבות עליה ראשונה כי הוקמו ע"י אנשי היישוב הישן ושתיהן נעזבו). הוקם בחצר של 2 משפחות , מוקף חומה עם פשפש צר להקשות על גנבי בקר. בשנת 1909 התקיימה בכפר ישיבה שבה הוחלט על פירוק בר גיורא והקמת השומר. יגאל אלון (פיקוביץ) נולד כאן. הבתים היו בנויים עם החזית לכביש בניגוד לסג’רה.

בגליל התחתון המזרחי הוקמו 7 מושבות בשנים 1901-1908:

סג’רה (אילנייה), ימה (יבניאל), מסחה (כפר תבור), מנחמיה, בית גן (כיום חלק מיבניאל), כנרת ומצפה.

ניתן לראות כמה מהשכלולים שהמציאו כאן – למשל מחרשה שגם זורעת. נתנו לתרנגול הודו שיכור לדגור על 40 ביצים יחד. אינקובטור לחימום הביצים.

במוזיאון ישנו בית כנסת , אליו הגיעו הרבנים במסעם ובביקורם במושבות. הרב לוין שהיה כאחד המורים נותן שירותים ביקש ב 1933 להרחיב את תחומי עיסוקיו ולעזור בישוב ולכן היה גם חקלאי, שוחט ,חלבן, מחלק תערובת, ודוור. מהחלטתו אז ועד היום הלימודים לדתיים וחילוניים ביחד.

הרב קוק החליט ואישר לחקלאים לעבד את אדמתם גם בשנת השמיטה שהייתה בשנת 1903 ,כדי שהאדמות לא תילקחנה ע"י הטורקים ואמר

"מוטב לעבד את האדמה מאשר לאבדה".

בר גיורא- "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום".

 

*כיצד נבדיל בין מיני האלונים???

אלון התבור-בגובה של 0-400 מ’, בשלכת, גזע מרכזי, עץ שיוצר יער פארק. יש מרחק בין צמרות העצים.

אלון מצוי- בגובה 400-800מ’, ירוק עד,נראה כשיח בדרך כלל יוצר חורש ים תיכוני, אין חיגור וישנה תחרות על האור.

אלון התולע – בגובה 800-1200 מ’, נשיר, בגליל העליון ובחרמון.

*תרפפו= מילה מאיטלקית. תרה= 3, פפו=אבא. ביחד = סבא רבה.

סיור בכפר תבור-

בית השומר בו נפגשו אנשי בר גיורא עם ועד המושבה ובו הוחלט על ייסוד השומר. בעקבות מהפיכה הטורקים הצעירים האירגון היה לגאלי . רחוב המייסדים עם בתי ועד המושבה ובית ספר שבו התגורר מייסד בית הספר יוסף ויתקין שהוציא את "הקול הקורא" ביקש מצעירי אירופה לעלות.

בכפר תבור לא היו סיכסוכים בין המתיישבים מהעליות השונות כי כל הם היו צריכים המון כוח עזר .

ביה"ס נבנה ללא אישור וניצל מהריסה בגלל שהילדים עלו והתיישבו על גגו.

על מגדל המים שוחזר הגרפיטי "ביריה שלנו" – פה התכנסה הקבוצה שעלתה לביריה ופונתה ע"י הבריטים כמה פעמים עד שלבסוף לרגל יום תל חי צעדו לכאן המון מבוגרים ונוער שהקימו את הישוב מחדש והפעם הבריטים נואשו.

המושב שרונה – אוזביוס מזכיר את היישוב באיזור. נוסדה ב1911 בדגם אחוזה וננטשה במלחה"ע ה-1. הצליחה להתבסס בתקופת חומה ומגדל. עין שרונה הייתה מקור המים לשרונה וכפר תבור.

יבניאל – במקום היה יישוב מקראי – יבניאל, וערבי בשם ימה. המתיישבים ראש פינה, יוצאי מטולה שהסתכסכו על אופי בית הכנסת, מושבות הגולן/חורן, משפחות תימניות, גרים.

פורייה עילית -נבנתה ב 1910 ע"י קק"ל שרכש ה אדמות דלייקה מיק"א. רופין הוגה רעיון להקים בתים ומשק ליהודים אמריקאים אמידים שיגיעו ויקבלו הכל מוכן. בישוב היו 2 מבנים וחומה היקפית.

ע"י ארתור רופין הוקמו 3 אחוזות : פורייה, שרונה ורננים (רעננה). אך בעקבות פרוץ מלחה"ע ה-1 הרעיון נעצר, ובשנות ה-20 מתיישבים אף חייבים חובות לבנקים וההתפתחות נעצרת. רק בסוף שנות ה – 80 צאצאי סנט לואיס מגיעים להסדר עם הבנק והמקום מתפתח יפה.

בעליה השלישית עולים עם אנשי החלוץ גם אנשי השומר הצעיר. שמחקים את אנשי השומר. הם מגיעים לחוות ניסיונות חקלאית בביתניה לחוף הכנרת אך מפוטרים מיד כי לא יודעים להחזיק טוריה. הם עולים לגבעה פה ומחליטים להמשיך לחפש עבודה כחבורה ומצטרפים לאנשי גדוד העבודה שסוללים את כביש צמח –טבריה. וחוזרים מדי לילה ללון כאן בביתניה עלית . הם פיתחו את דגם הקולקטיב – הקיבוץ.

הקיבוץ הראשון היה עין חרוד. הוקם בעלייה ה-3. כל אחד מקבל לפי כישוריו. יש מיגוון עיסוקים. בהמשך מקימים את בית אלפא (קיבוץ ראשון של השומה"צ).

לעומתו הקבוצה – מתבססת על מספר מצומצם של אנשים, שוויון זכויות וחובות . כולם עובדים בחקלאות. יש צורך להעסיק מטפלת, גננת,מורה.., הקבוצה הראשונה היא – דגנייה.

יבניאל- מזוהה כיבניאל המקראית. מתיישבים הרבה דתיים מברסלב. ע"פ המסורת – משיח בן דוד יגיע ליבניאל.

בגליל התפתחו התנאים להתפתחות הצורות השונות של ההתישבות. בעלייה ה-2 המציאות יצרה את האידיאולוגיה, כי רק כך יכלו לשרוד. בעלייה ה-3 הם כבר הגיעו עם האידיאולוגיה מאירופה שכבר הייתה ידועה ומפותחת יותר.

הצ’רקסים- כפר כמא

אדיג’ (אציל ושלם) (צרקס – כינוי גנאי מונגולי – "חייל חותך") מקורו ב 12 שבטים פאגניים מאיזור הקווקז – היום ברוסיה, שהתאסלמו בחלקם לשיעה במאה ה-7 וחלקם נשארו נוצרים אורתודוכסים עד המאה ה-16. החל מ 1382 תפסו את שלטון הממלוכים (כנראה שבייברס היה צ'רקסי (פיפס שם צרקסי שפירושו נוטר לאוייב). מוחמד עלי חסלם ב 1831.)

. במאה ה-16 תמכו הרוסים בשבטים נוצרים והתורכים בסונים והאדיגה המירו דתם לסונה. ב 1763 ובמשך 100 שנה פלשה רוסיה, ומ 1859 החלה במדיניות של הרג המוני (כ 1.5 מ) וגירוש לעבר הבלקן העותמני שחיסלה את ההתיישבות הצרקסית בקוקוז ב 1864 (21/5/1864 "יום השואה" הצרקסי). ב 1878 כבשה רוסיה את הבלקן והם הועברו לאיזורי לשטחי הספר העותומני (גם הגנה על הרכבת החיגזית). כיום הם 4-6 מליון (לדעתם הם 13-14 מ) בעיקר בטורקיה (3 מ’) רוסיה (1מ), גרמניה (150 א’) סוריה, ירדן ועוד. בישראל כ 4500 ברחיניה וכפר כמה (בעבר גם בחרבת צ’רקס שליד גן שמואל שננתש ב 1910 בגלל הקדחת, וברמת הגולן). ומ 1958 משרתי חובה בצהל.

"אדיז’ה חאבאזה" הוא קוד ההתנהגות הצ’רקסי הכולל כבוד אבסולטי למבוגר, אומץ, אמינות, הסתפקות במועט, שוויון מגדרי. חתונה – אין שידוכים, שומרים נגיעה, אין התערבות של ההורים, איסור על חתונה עם קרובים, וריקוד חיזור במשך 3 שנים. ביום הכלולות לא נותנים לזוג להתייחד שידעו להתאפק ושהאישה תרגיש יותר נח. בלידה – גם האם וגם המיילדת שומרים על שקט מוחלט, ועוטפים את הילד ומנדנדים אותו כך שירגיש שהוא עדיין ברחם. בגיל 7-14 מורחק הילד ממשפחתו לשם אימון וחישול. הלבוש האדג’י חם ואומץ ע"י אנשי הקוקז וארגון השומר, בעיקר הכובע. התזונה בעיקר גבינה וקינואה ("מי שהולך לישון רעב – קם שבע") שמרו על היקף מותניים של 50 סמ’ לגברים ולנשים. השפה היא שפת עיצורים אונומטופאית. (דבורה=בזז. הר=וואו, שינים=טצ) הצ’רקסים חולמים לחזור למולדתם.

סיורים וטיולים, ימי גיבוש וכיף בגליל התחתון עם אפי נחמיאס 0523523326