סיורך מודרך בדגש על נצרות בהר ציון ירושלים.

כנסיית סנט פטרוס אינגליקנטו –

ביום חמישי בלילה מתרחשים מספר אירועים במקביל. עושים לישוע משפט ומביאים עדי שקר שמשפילים ומקללים אותו. במקביל לחקירה הלילית בבית הכהן הגדול כיפא, נמצא פטרוס שהלך בעקבות ישוע ונתפס בגת שמנים. בחצר נמצאים אנשים שמקשרים אותו לישוע על פי מבטאו הגלילי, ופטרוס מתכחש לישוע 3 פעמים ואז נשמעת קריאת התרנגול ופטרוס נזכר שישוע התנבא בסעודה האחרונה שהוא יתכחש אליו 3 פעמים. פטרוס מתחרט ובוכה. הכנסייה מנציחה את ההתכחשויות והחרטה של פטרוס.

הכנסייה נחנכה ב-1931, תוכננה על ידי אחד הנזירים. 3 קומות, הכניסה מהעליונה ויורדים במפלסים למטה, ככל שיורדים, הצבע והאור נעלמים עד שמגיעים לצינוק החשוך בקומה התחתונה בו ישוע הוחזק ע"פ המסורת. בחפירות מ-1888 מצאו כאן מבנה ביזנטי שהקריפתא שלו הייתה הצינוק שהתקיימה כך עד המאה ה-14. על הדלת גילוף מעץ של ישוע, ו-11 התלמידים בסעודה האחרונה. במבנה זה לא נמצא שלב צלבני .

הפסיפס עבר איקונוקלאזם (הרס והשחתת דמויות על ידי הנוצרים). המסדר כאן של קתולים צרפתים. באפסיס מתואר המשפט הלילי בפני כייפא, ידי ישוע קשורות, בגדי כייפא קרועים כי ישוע בייש וביזה את שם האלוהים. הצלב נראה שם כאילו מזכיר לנו את סופו הקרב של ישוע, או אולי ישוע מקריב את עצמו לאלוהים האב. בקומה זו מודגשים החטא והחזרה בתשובה כי פטרוס הוא דוגמה למי שהתרחק מאלוהים וחוזר אליו. במרכז, נראה הגנב הטוב שנצלב ליד ישוע ונחשב לקדוש במסורת הנוצרית. ו 3 הנשים החוטאות שחזרו בתשובה: משמאל, פלגיה הזונה הסוררת שחזרה בתשובה. מימין, מרים המצרית, מסורת מהתקופה הביזנטית, לא הצליחה להיכנס לכנסיית הקבר .התחרטה ,התבודדה במדבר וחזרה בתשובה . במרכז – מריה מגדלנה=מרים המגדלית, הקתולים מאמינים שהייתה זונה שחזרה בתשובה רק בעיני הקתולים היא חוטאת לשעבר.

בחלק התחתון פטרוס שחזר בתשובה, מעליו הילה עם בגדי אפיפיור, ובידיו המפתחות למלכות השמיים. מימין פסיפס שמוקדש ליוחנן, התלמיד האהוב, והאוונגליסט נושא הבשורה כשיש הילה על ישוע והלחם. בחלק התחתון, "בראשית היה הדבר" ולמעלה טלה שחוט, ישוע שה האלוהים שדמו נאסף כיין לתוך גביע.

בקומה האמצעית – במעקה יש פתח ממנו רואים את הצינוק וצלבים סביב הפתח מהתקופה הביזנטית ,מה שהופך את המקום לקדוש. כאן מתמקדים בפטרוס. יש 3 אייקונות גדולות של כל מאמין שחטא וחזר בתשובה. באיקונה משמאל- החטא= ישוע מביט בפטרוס שלא מכיר אותו והתרנגול קורא. אח"כ באיקונה המרכזית – החרטה= פטרוס רץ החוצה בוכה ומתחרט וההילה חוזרת.

באיקונה הימנית – התשובה= ישוע שואל את פטרוס 3 פעמים: "האם אתה אוהב אותי?" נותן לו את מטה הרועים. (המספר 3 כמספר טיפולוגי).

קומה תחתונה – הצינוק בסלע האם, מצאו כאן מערכת חדרים מתקופת בית שני. יש אינדיקציה למגורי הכהן, יש מקווה טהרה, נמצאו משקולות של כוהנים שהרי קיבלו תרומות ומעשרות. כנראה היה כאן בית יהודים עשירים שמימנו חציבות בסלע. כאן התרחש המשפט הלילי של ישוע בערב יום חמישי. ולכן כדאי להקריא את המשפטים המתאימים מהמשפט שנערך כאן. ניתן לראות חורים בקיר ששימשו לחבלים שבהם קשרו את ידי ישוע. ייתכן שהמקום היה אורווה שהוסבה ללילה אחד לצורך החקירה. בחוץ, גרם מדרגות מהתקופה הרומית שהוא חשוב מאוד ואותנטי לכל הזרמים בנצרות , כי כאן בעצם ישוע דרך בדרכו לגת שמנים, וחזר לבית הכהן הגדול, זהו ממצא מהתקופה הרומית שניתן לקשר אותו לישוע. (כיום יש גדר למניעת השחתה ולקיחת חתיכות מהמדרגות).

בסמוך לכנסייה נמצא בית קברות קתולי לטיני בו קבור חסיד אומות העולם אוסקר שינדלר.

כנסיית דורמציון הרציון – דורמציו –כנסיית התרדמה. כנסיה קונצנטרית בנויה בצורה מעגלית סביב מוקד, מרכז. מרים עם תלמידו האהוב של ישוע- יוחנן . ע"פ המסורת, כאן נרדמה מרים לנצח. (לא מופיע בכתבי הקודש לכן לא קיים עבור הפרוטסטנטים). הברית החדשה לא מספרת מה עלה בגורלה של מרים, וכך התפתחו מסורות שונות אודות קורותיה. מותה ועלייתה של מרים לשמים מתוארים בחיבור אפוקריפי "הירדמות מרים" מהמאה השנייה. לפי חיבור זה, היא לא מתה כדרך כל אדם, ותחת זאת נפלה עליה תרדמת נצח, שלאחריה הובאה למנוחתה ומשם נאספה לזרועות בנה בשמים. אחת המסורות מציגה את הר ציון כמקום בו הלכה מרים לישון את שנתה האחרונה, ממנה לא התעוררה.

הכנסייה עומדת מעל שרידי "הגיה ציון", וגם על שרידי הכנסייה הצלבנית "גבירתנו מרים". ב-1888 הגיע הקיסר הגרמני וילהלם השני עם אשתו אוגוסטה ויקטוריה. באו לחנוך את כנסיית הגואל הלותרנית, נפגשו עם הסולטן העותומני עבדול אל חמיד השני. ההסולטן העניק לקיסר 2 קרקעות בירושלים . על שטח אחד הוקמה כנסיית דורמציון, והשטח השני בין הר הזיתים להר ציון שם נבנתה הכנסיה הלותרנית פרוטסטנטית. (הקיסר בעצמו לוטרני),. ואת בי"ח אוגוסטה ויקטוריה על שם אשתו. הבניה של שתיהן הסתיימה ב-1910.

את המבנה מחזיקים נזירים קתולים מהמנזר הבנדיקטני.(מחזיקים גם בכנסיית הלחם והדגים). בקפלה רואים את בנדיקטוס הקדוש, שייסד את המסדר במאה ה-6 באיטליה, כשהוא יושב מימין, ביד אחת מברך ובשנייה מחזיק את התקנון שכתב.

רצפת הפסיפס היא אוסף של מעגלים מהמרכז החוצה ונותנת את תפיסת העולם. תכנים שונים במעגלים, 3 מעגלים המסמלים את השילוש הקדוש. ממנו קורן האור האלוהי המופץ לכל העולם. ישוע הכריז על עצמו שהוא "אור העולם". ניתן לראות גם נשר עם כנפיים וארי, המסמלים את 4 האוונגליסטים – כותבי ספרי הבשורה. ניתן לראות את תריסר הנביאים מהברית הישנה. גם גלגל המזלות עם חודשי השנה המסמלים את כל היקום והאנושות.

הקריפטה בדורמיציון- במרכז, פסל של מרים העשוי מחומרים יקרים כתזכורת. בכיפה שמעל לפס רואים את ישוע והוא נראה כמחזיק בידו את נשמתה של מרים. יש פסיפס מהברית הישנה שמנציח 6 נשים:

אישה ערומה עם נחש – חווה, אישה עם תוף – מרים, אישה עם פטיש – יעל אשת חבר הקיני שרוצצה את ראשו של סיסרא.

אישה האוחזת ראש כרות – כנראה סלומה, מוזכרת בספר חיצוני למקרא, יהודית, הצליחה לפתות ולחסל את ראש צבאו של נבוכדנצר – הולופרנס, אישה המחזיקה שבולים – רות המואבייה, אישה בבגדי מלכות – אסתר המלכה.

באפסיס של הקריפטא מונצחת מרים ו-12 השליחים, כמו כן ,משם יורדת רוח הקודש ורואים פסיפס שמציג את הפנטקוס. בנוסף יש תזכורת לתרדמת מרים שהתרחשה קרוב לכאן.

קבר דוד וכנסיית "הגיה ציון"-

ציון מופיעה בתנ"ך כבר בשמואל ב פרק ה 7 " וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד". זוהי השלוחה המזרחית שעליה הייתה עיר דוד. הר ציון איננו פה אלא הוא נמצא בשלוחה המערבית. בתנ"ך ניתן לראות כי השם ציון נודד. ציון הוא שמו גם של הר הבית = הר המורייה. השם ציון גם מסמל את ירושלים כולה. גם המושג ציונות הגיעה מהמילה ציון.

לאחר חורבן הר הבית לא היה זיכרון מדויק היכן היו הר ציון המקורי או עיר דוד. מלכים א’ פרק ’:"וישכב דוד עם אבותיו וייקבר בעיר דוד", למרות הוויכוחים ההיסטוריים, מוסכם כבר כ-1000 שנה שפה נמצא קבר דוד. הנוצרים, בחרו במקום על פי מה שהיה קדוש להם, כלומר על השלוחה המערבית. כיון שכך, היהודים גם התחילו להאמין (בהשפעת הנוצרים) שהמקום פה קדוש. המבנה הוא בזיליקה ביזנטית. ע"פ המסורת הנוצרית המבנה הזה בהר ציון מזוהה עם העלייה= החדר העליון בו התרחשה הסעודה האחרונה וגם את היום ה-50 לאחר התחיה הנקרא -פנטקוס , ע"פ המסורת לכאן התאספו תלמידיו ורוח הקודש ירדה עליהם עם לשונות של אש. זהו האירוע המכונן של הנצרות ורגע הולדת הכנסייה שהפכה לארגון בינלאומי. זו הכנסייה הראשונה ולכן היא נחשבת לאם כל הכנסיות. הכנסייה הגייה ציון מנציחה את הסעודה האחרונה ואת הפנטקוס. הנוצרים מאמינים כי הפסוק : "כי מציון תצא תורה ודבר אלוהים מירושלים" , מתייחס לראשית הכנסיות וכאן יוצא הפירסום לעולם.

הכנסייה שרדה עד 1009 עד שהשליט במצרים, אל חאכם באמר אללה הורה להרוס אותה ועוד הרבה כנסיות ובתי כנסת. למעשה הכנסייה ניזוקה על ידי הפרסים אך לא הוחרבה כליל. חדר הסעודה האחרונה שרד עד ימינו בזכות קבר דוד הנמצא מתחתיו. (דוד מוזכר בקוראן כאחד מהנביאים), החדר נמצא במבנה בפינה הדרום מזרחית של הבזיליקה. נקרא גם סנקולום – חדר אוכל. מכונה גם The Upper Room. פסל עץ הזית (שמן הזית שימש למשיחת הגוף) וגביעי היין כאזכור לסעודה כשישוע אומר לתלמידיו: "שתו מן היין". ישנה כותרת שעליה רואים שקנאי שבאומנות הנוצרית הוא מסמל את ישוע, כי בתרבות הרומית העתיקה חשבו שבזמן סכנה השקנאי נותן מבשרו לצאצאיו.(אך למעשה הם הכניסו את ראשם לשק כדי לאכול),ולכן ישוע מזוהה עם השקנאי שהקריב את גופו למען האנושות. שהרי ישוע אמר קחו לחם כאילו אתם אוכלים את בשרי. .גם במקום של הנברשת על התקרה ניתן לראות טלה המסמל את ישוע כקורבן. ניתן לראות גם אשכולות של גפן וחיטה המזכירים זה גופי וזה דמי- שהגוף הוא הלחם והדם הוא היין.

טיטוס החריב את ירושלים בשנת 70 לכן החדר המסורתי לא נשאר. הצלבנים חידשו את הכנסייה במאה ה-12 אך המבנה היה קטן יותר והיו בו מספר שינויים מהבזיליקה הביזנטית. ב-1219 החריב השליט האיובי – אל מאלכ מועט’ם עיסא – את הכנסייה כחלק מחורבן נרחב יותר של חומות העיר. ב-1333 הממלוכים שולטים בארץ הקודש ובירושלים והנזירים הפרנציסקנים השיגו בעלות על חדר הסעודה האחרונה, ובנוסף הקימו מנזר פרנציסקני סביב החצר. לאחר 200 שנות מריבה בין יהודים לנוצרים על בעלות המקום, הסולטאן העותומני סולימן המפואר גירש מכאן ב-1532 את הפרנציסקנים והפך את המקום למסגד, רואים בקיר את המינרט. (=הצריח של המוזין) עקב הרגישות הדתית מדינת ישראל אינה מאפשרת קיום מיסות, של לחם ויין וסעודת האדון. למעט ביקורי האפיפיורים שהגיעו לכאן וקיימו את טקס המיסה כטקס סגור בחדר הסעודה האחרונה.

ישנם החושבים שבכנסיית הגייה ציון נהגו לעשות טקס זיכרון לדוד המלך וגם לזכרו של יעקב אחיו של האדון. דוד המלך מזוהה כמיסד ציון המקראית ועיר הבירה ואילו יעקב מזוהה כמייסד הכנסייה הנוצרית שהוא למעשה הבישוף הראשון.

כיון שכנסייה זו מנציחה 2 אירועים : האחד- הסעודה האחרונה של ישוע ותלמידיו, והאירוע השני- הפנטקוס – שביום ה-50 לאחר התחייה ירדה על תלמידיו של ישוע רוח הקודש, החליטו לבנות פה 2 מבנים נפרדים. חלל אחד לחדר הסעודה האחרונה והחלל השני קפלה להנצחת רוח הקודש שירדה לכאן.

חקל דמא:

חֲקֵל-דָּמָא (ארמית: שדה הדמים‏, הוא שמו של שטח רחב במזרח ירושלים הגובל בגיא בן הינום ונחל קדרון, צפונית לשכונת אבו טור. על פי המסורת הנוצרית ,חלקה זאת נקנתה בכסף שקיבל יהודה איש קריות בעבור הסגרת ישו לרומאים. השטח שימש כבר מתקופות קדומות כשדה קבורה ציבורי בעיקר עבור עולי רגל נוצרים שהלכו לעולמם בעת ביקורם בירושלים. כיום ממוקם בשטח מנזר השייך לכנסייה היוונית הנקרא מנזר אוֹנוּפְרִיוּס.

במסורת הנוצרית -במסורת הנוצרית ישנן שתי גרסאות לגבי קניית החלקה. על פי מעשי השליחים (א יח) יהודה איש קריות עצמו קנה את החלקה בכסף שקיבל עבור הסגרת ישו ומת במקום. על פי גרסה אחרת, יהודה חש רגשי חרטה גדולים לאחר הצליבה, ולכן התוודה בפני ראשי הכהנים, זרק אליהם את הכסף, הלך ותלה את עצמו (ספר מתי כז 6-10).

"ויקחו ראשי הכהנים את-הכסף ויאמרו לא-נכון לנו לתתו אל-ארון הקרבן כי-מחיר דמים הוא. ויועצו ויקנו-בו את-שדה היוצר לקבורת הגרים: על-כן יקרא לשדה ההוא שדה הדם עד היום הזה: אז נתמלא מה-שנאמר ביד ירמיה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל-בני ישראל: ויתנו אתם אל-שדה היוצר כאשר צוה ה’ אותי"

"שדה היוצר לקבורת הגרים" שייך לשטח הגובל בגיא בן הינום ובנחל קדרון. במסורות הנוצריות הקדומות הקבורה בחלקה זאת נחשבה מעלה גדולה, ועל פיה הנקברים בחלקה זו פטורים משבט הדין באחרית הימים, וכן הגופות בחלקה זאת מתרוחחות (כלומר הופכות מגופות לעצמות) במהירות יתירה ובלא להותיר ריח רע. בעקבות אמונות אלו בימי הביניים נהוג היה לקחת עפר מהחלקה ולפזרה בבתי הקברות באירופה. בשנת 1218 הגיעה ארצה אוניה על מנת ליטול מכאן אדמה עבור בתי הקברות של פיזה באיטליה. בשטח עצמו פזורים קברים רבים, ובמערות השונות מצויות עצמות אדם. בולט במיוחד מבנה קבורה ציבורי מממלכת ירושלים (23 על 17.5 מ’) אשר שימש לקבורה ציבורית בימי הצלבנים.

בשנת 1892 בנתה הכנסייה היוונית מנזר בשטח המתואר. אנופריוס החל את דרכו הנזירית בעיר תבאי המצרית, ומאוחר יותר פרש מהמנזר וחי בבידוד מוחלט במדבר סיני. מסופר עליו שהוא לא לבש דבר מלבד עלים שכיסו את חלציו וזקן ארוך. בזכות הזקן הוא הפך לפטרון הקדוש של האורגים, והוא גם משמש כפטרון של עורכי הדין מכיוון שלפני הפיכתו לנזיר הוא היה עורך דין. ניתן לראות מערות קבורה רבות הן מסביב למנזר והן בתוכו .

אתר הקבורה והמבנים הצלבניים זקוקים לפעולות שימור, אומנם קיים פרוייקט לשימור המבנים משנת 2012 , אך עדיין לא נעשה הרבה.

סיורים מודרכים בירושלים, בשכונות, ירושלים על תקופותיה השונות וטיולי נושא ירושלמיים- 0522686908
***********************************************************************
סיורים מודרים וטיולים בגוון נוצרי בהר הזיתים.

הכפר א-טור נמצא על הר הזיתים ופירושו בארמית ההר. הר הזיתים מקבל כינוי של כבוד כיוון שהוא קדוש ליהודים,לנוצרים ולמוסלמים.

גובהו של הר הזיתים מגיע ל 820 מ’ (הגבוה בשלוחה הממשיכה צפונה להר הצופים). פה נמצא האתר הקדוש ביותר לנוצרים הקרוי :

קפלת העלייה או מסגד העלייה,כי כל המתחם מהווה מסגד ושייך להקדש –ווקאף –המוסלמי. האתר מנציח את עלייתו של ישוע לשמיים. האירוע מתואר בשני מקומות בברית החדשה. אצל לוקס ואצל מעשי השליחים. למעשה אותו האדם כתב את שניהם ולכן זה נקרא ברצף. ההתחלה היא בסוף לוקס כ"ד: "50 הוּא הוֹצִיא אוֹתָם עַד בֵּית עַנְיָה, נָשָׂא אֶת יָדָיו וּבֵרְכָם. 51 בְּשָׁעָה שֶׁבֵּרֵךְ אוֹתָם נִפְרַד מֵהֶם וְנִשָּׂא הַשָּׁמַיְמָה. 52 הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ וְחָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, 53 וְהִתְמִידוּ לִהְיוֹת בַּמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁהֵם מְבָרְכִים אֶת הָאֱלֹהִים" והתיאור המלא מופיע במעשה השליחים א’ -12). האירוע של ישוע עולה השמיימה בעצם הוא האירוע החותם את תקופת ההתגלויות . והוא מתרחש 40 יום אחרי תחיית ישוע. (50 יום לאחר תחייתו שלח ישוע לתלמידיו את רוח הקודש דבר שאירע בפנטגוס). לאחר 50 יום כשעלה השמימה הופיעו מלאכים בלבוש לבן ואמרו שיחזור באופן בו עלה, כלומר דרך הר הזיתים. הר הזיתים גם מתקשר לאחרית הימים , שממקום זה יבוא המשיח בעתיד. האירוע נקרא ה-AVDVENT כלומר ההגעה השנייה =החזרה של ישוע תהייה פה.

סקירה הסטורית- באתר זה נמצאו שרידים מהתקופה הביזנטית, כנראה 384 ואז הוקמה כאן כנסיה להנצחת העלייה ביוזמת האישה הקרויה – פומניה, שהייתה אישה אצילה ועשירה מרומא. הארכאולוגים סבורים שהמבנה היה הרכזי /מעגלי או מתומן המאפיין כנסיית הנצחה. במרכז המבנה הייתה כפה פתוחה לשמים ובנוסף במרכז הייתה פיסת קרקע (ולא סלע ) שעליה הוטבעו טביעות רגליו של ישוע טרם התנתק מהקרקע. הכנסייה השתמרה עד המאה ה-11 עת הח’ליף הפאטימי אל חאכם בעאמר אללה, הורה להרוס אתרים נוצרים בירושלים בהם כנסית הקבר והכנסייה כאן. ב-1099 הצלבנים כבשו את ירושלים, וחידשו את המסורת הביזנטית ובנו כאן כנסיה קונצנטרית-הרכזית. כיום אנו רואים את המבנה הצלבני המתומן. כמו כן הם בנו גם חצר פתוחה לשמים וחומה מתומנת. ניתן לראות את העמודים כחלק מהמבנה, כאשר על אחד העמודים מופיע גרופון שהוא אריה עם כנפיים וראש של ציפור. גם הקפלה נשתמרה. בעבר הקשתות היו פתוחות וניתן היה לעבור דרכן. ב-1187 צלאח א-דין כבש את ארץ הקודש לאחר שהביס את הצלבנים, בקרב קרני חיטין ומאז האתר נשאר בידי המוסלמים. הוא כבר אז הכריז על המקום כאתר הקדש שהכנסותיו למטרות דתיות (גם הר הבית הוא ווקאף) . סיפור העלייה של ישוע לשמים מקובל גם באיסלם ולכן האתר לא הוחרב אלא נהפוך הוא, ישוע מוזכר בקוראן כאחד מהנביאים שקדמו לנביא מוחמד. גם המוסלמים מאמינים שישוע לא מת על הצלב אלא הוא עלה לשמים ויחזור באחרית הימים וילחם נגד נביאי השקר.

האיובים חסמו את הקשתות, סתמו את הכיפה הוסיפו גומחה (מחרב) לכיוון דרום – מכה, הזיזו את הסלע הקדוש מעט דרומה כדי להדגיש את המחרב, בנו גם מינרט שהוא מגדל למואזין הקורא למתפללים. בכניסה ישנו מסגד שעדיין פעיל. צריך לזכור שישנם אתרים הנכללים בהסכם הסטטוס- קוו, המקום קדוש לנוצרים אך נמצא בבעלות מוסלמית .לכן לנוצרים אסור לעשות כאן ליטורגיה (פולחן, נרות, קטורת ומיסה) אלא פעם בשנה כשהם חוגגים את חג העלייה, הנחגג 40 יום אחרי הפסחא בימי חמישי. יש שנים בהם נחגג החג פעמיים בשנה , פעם לנוצרים המזרחיים ופעם לנוצרים המערביים. ובאופן כללי לנוצרים מותר לבקר ולהתפלל בלבד.

ניתן לראות את ה שער לקברה של פלגיה (דרומית למסגד העלייה) . שהייתה אישה צדיקה וקדושה ליהודים , לנוצרים ולמוסלמים. תלוי במסורות השונות: ע"פ המסורת הנוצרית היא הייתה אישה יפהפייה שעסקה בזנות. היא חיה באנטיוכיה (סוריה) ,ויום אחד היא חזרה בתשובה, החליפה את מינה וחייתה עד יום מותה בבדידות כגבר, והציגה את עצמה כנזיר פלגיוס. בזמן הקבורה נתגלתה כאשה ובכך הרשימה את הנוצרים האורתודוכסים באופיה ובשינויים שעברה. לכן החליטו לקבור אותה במערה בה התבודדה וחיה.

עפ"י המסורת המוסלמית,שם האישה היה ראביה אל עדאויה, אישה מיסטיקנית שחיה בעיראק ולאחר מותה מאמינים שהיא נקברה כאן, עפ"י המסורת התנאית היהודית, כאן קבורה חולדה הנביאה בת זמנו של המלך יאשיהו-כנסיית הליאונה= כנסיית פטר נוסטר= אבינו שבשמים.

שם הכנסייה נובע מתחילת התפילה "אבינו שבשמים". הכנסייה נמצאת כיום בידי נזירות קתוליות השייכות למנזר הכרמליטי, שייכת לצרפת.

כאן מנציחים את ישוע כמורה, שלימד את תלמידיו את "תפילת האדון" = תפילת אבינו שבשמים. The Lord Praying, כנראה והלימוד נעשה במערה אליה ניתן להיכנס- בברית החדשה מופיעים 2 מקומות שונים בהם ישוע לימד תפילה את תלמידיו: התפילות דומות אך לא זהות.

1.לפי לוקס י"א 1-4: ישוע ותלמידיו נמצאים עדיין בהר הזיתים בבית ענייא, כי לא מצויין שעזבו למקום אחר. "הוּא הָיָה בְּאֵיזֶה מָקוֹם וְהִתְפַּלֵּל. כְּשֶׁסִּיֵּם אָמַר לוֹ אֶחָד מִתַּלְמִידָיו: "אֲדוֹנִי, לַמְּדֵנוּ לְהִתְפַּלֵּל, כְּשֵׁם שֶׁגַּם יוֹחָנָן לִמֵּד אֶת תַּלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "כַּאֲשֶׁר אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים אִמְרוּ: אָבִינוּ, יִתְקַדֵּשׁ שִׁמְךָ, תָּבוֹא מַלְכוּתְךָ. אֶת לֶחֶם חֻקֵּנוּ תֵּן לָנוּ יוֹם יוֹם; וּסְלַח לָנוּ עַל חֲטָאֵינוּ, כִּי גַּם אֲנַחְנוּ סוֹלְחִים לְכָל הַחוֹטְאִים לָנוּ;וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן."

2.ואילו לפי מתי ו’ 9-13, התפילה מופיעה כחלק מקטע התפילה השייכת לדרשה על ההר. 9"לכן כה תתפללו אבינו שבשמים יתקדש שמך: 10 תבא מלכותך יעשה רצונך כאשר בשמים גם בארץ: 11 את-לחם חקנו תן-לנו היום: 12 ומחל-לנו על-חבותינו כאשר מחלנו גם-אנחנו לחיבינו: 13 ואל-תביאנו לידי נסיון כי אם-תחלצנו מן-הרע." זוהי הדרשה על ההר, הר האושר, למרות שהטקסט על הקירות מונצח בהר הזיתים. זה הנוסח שהתקבל על ידי הנוצרים. בכתובות הוסיפו את המילה אמן שאיננה מופיעה בברית החדשה.

צריך לזכור ולדעת כי התפילה החשובה ביותר לכל הזרמים והקדושה ביותר היא תפילת אבינו שבשמים כי היא באה מפיו של ישוע. לכן זו גם תפילה אוניברסלית.

בתקופה הביזנטית 326 הלנה בנתה כאן את כנסיית הליאונה-(= זיתים ביוונית). אחת מ-4 הכנסיות שבנתה: המולד, התחיה-הקבר, ואלוני ממרא בחברון. הכנסייה הנציחה פה שני דברים חשובים : את עלייתו של ישוע לשמים וגם את הנצחת הלימודים בתוך המערה. בשנת 384 היה רצון להשיג מקום נוסף שיזכה בקדושה ,לכן "הזיזו מעט " את עלייתו לשמים למסגד העלייה שטופוגרפית הוא נמצא במקום גבוה יותר, ובנוסף בתקרתו מצוי מעבר ויציאה לשמיים. השאירו כאן רק את הלימוד של ישוע במערה.

הביזנטים לא הנציחו כאן את תפילת האדון, אלא השאירו אותה להר האושר.

עד לשנת 614- הפרסים החריבו את כנסיית הליאונה הביזנטית. הצלבנים חידשו את האתר וב-1187 צאלח א-דין, החריב את הכנסייה. בעת החדשה בשנת 1866 רכשה את הקרקע נסיכה צרפתית בשם אורלי דה בוסי והציעה לנזירות את המקום בתנאי שהם ייקברו אותה פה בבוא הזמן. בשנת 1874 מוקם המבנה והיא קבורה בסרקופאג’ במקום זה.

ניתן לראות שרידים ביזנטיים שנשתמרו בעיקר מסביב לחצר לדוגמה-פסיפס המכוסה בלוח שקוף כדי להגן עליו.

בחצר ישנם לוחות הכתובות בשפות שונות – מומלץ לקרוא בעברית וארמית כי אלו היו השפות שהשתמש בהן ישוע.

מערת הלימוד-

בתוך המערה ניתן לראות כוכי קבורה, אשר שימשו לקבורת הבישופים של ירושלים בתקופה הביזנטית. ישנם גם שרידי ם של האפסיס הביזנטי. ניתן לראות בתוך הקריפתא ובקיר חורים בסלע ,כתוצאה ממבקרים שלקחו איתם רליקטים-חלקים קדושים.

כנסיית דומינוס פלביט האדון בכה –

האתר שייך לנזירים קתולים מהמנזר הפרנציסקני האתר מתאים לכל הזרמים. לפי המסורת במקום זה ישוע בכה על ירושלים כי נבא את חורבנה, בגלל חוסר האמונה בו. בחפירות נמצאו שרידי מנזר מהתקופה הביזנטית במאה ה-7.כמו :גת, שרידי הקפלה ורצפת פסיפס ששייכת לבית התפילה. אין מזבח. ב-1955 נחנך מבנה הכנסייה החדש שעוצב ע"י האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצ’י. הוא נתן לכנסיה כיפה בצורת דמעה ו-4 בקבוקי דמעות בפינות החיצוניות, כפי שהיה מקובל על ידי הרומאים והיוונים לאסוף את הדמעות בלוויה בבקבוקים (לקרימה) ולהניחם בקבר. הוא מנציח את הכנסייה לסיפור הבכי של ישוע. ברלוצ’י מיקם את המזבח בניגוד לכללים. כלומר המזבח איננו על גבי שרידים ביזנטיים אלא , דווקא סמוך לקיר המערבי כאשר מעברו ניתן לראות דרך החלון הרחב מערבה את הנוף שראה ישוע כשניבא את החורבן. רואים שנבואתו התגשמה כי רואים את המבנים שנבנו לאחר חורבן העיר. בכנסייה זו ניתן לראות את סלע האם עליו נשען ישוע כאשר חלקו נמצא מחוץ לכנסייה וחלקו בתוכה.

ביציאה מהמתחם נמצאו גלוסקמאות מתקופת בית שני.

כנסיית גת שמנים= כנסית היגון –

נמצאת מערבית להר הזיתים ומעל נחל קדרון. כנראה היה מקום חקלאי שהפיקו בו שמן. בסמוך מערת קבר מרים ומערת הבגידה החצובה בסלע האם ,שהפכה לכנסיה עד ימינו. ישוע מגיע לכאן עם 11 מתלמידיו (יהודה איש קריות עזב אותם) לוקח הצידה את יוחנן ו-2 האחים זבדאי לתפילת היגון, יהודה מגיע מנשק אותו וישוע נעצר. עד המאה ה-19 שימש המקום כאורווה למוסלמים, אך לאחר שנרכש ע"י הפרנציסקנים, הם הפכוהו לכנסיה.

כנסיית קבר מרים= כנסיית קבר מרים בעמק יהושפט.

(נמצאת בבעלות משותפת של יוונים אורתודוכסים וארמנים לכן נכללת בהסכם הסטטוס קוו) בעמק יהושפט – הקדרון מתחתינו.

לפי המסורת מרים חייה עם יוחנן תלמידו האהוב של ישוע. נרדמה ולא מתה. כשנרדמה נאספו השליחים סביב מיטתה ונפרדו ממנה ואז ישוע הופיע ולקח את נשמתה עטופה בתכריכים, בדומה לתינוק. מהכנסייה עשו תהלוכה אל כנסיית הדורמציון שם היא מונצחת בתרדמתה. ע"פ המסורת מרים לא מתה כי, היא לא הייתה ראויה למות, אלא היא נרדמה לנצח. אירוע זה מכונה טרנזיטוס של מרייה=המעבר של מרים. כי ביום השלישי גופה נלקח לשמיים והשליחים נותרו עם קבר ריק.

הפרוטסטנטים לא יבקרו בדורמציון ולא יבקרו גם בכנסיית קבר מרים ,כי הספור אינו מופיע בכתבי הקודש, בתנ"ך או בברית החדשה. בנוסף 2 המקומות מתעלמים מישוע. הפרוטסטנטיים מאמינים רק באלוהים ולא בפולחן הנחשב אצלם כעבודה זרה.

מהמאה ה 16 התפתחה מסורת נוצרית שמימין למדרגות קבורים הוריה של מרים : אנה ויהויכין . ומשמאל למדרגות קבור יוסף הקדוש שהוא הארוס של מרים ואביו המאמץ של ישוע. הכנסייה בנויה בצורת צלב וקברה של מרים נמצא בזרוע המזרחית הפונה להר הזיתים. קברה גם מכונה – אדיקולה= היכלית.

מקום זה התקדש לאיסלאם והוא גם מוזכר קוראן. לכן האתר לא נחרב וגם לא הפך למסגד, אלא רק הוסיפו לו מיחראב הפונה לכיוון מכה. יש גם איקונה של הבתולה הירושלמית.

קיימים 2 מושגים שונים המנציחים את אירוע העלייה לשמים ואירוע לקיחתה של מרים .אצל ישוע זה מכונה Assention – עליה אקטיבית, ישוע עשה משהו אקטיבי, עלה. ואילו מרים הועלתה – Assamssion. היא הייתה פסיבית. היא נאספה לשמיים. בכל 15 באוגוסט הנוצרים חוגגים את תרדמת מרים והעלאתה השמימה. (מלבד הפרוטסטנטיים). גם כנסייה זו נמצאת בהסכם הסטטוס קוו, קבר מרים שייך ליוונים- אורתודוכסים, ולארמנים הארמנים מקפידים על שעותפתיחה וסגירה.

כנסיית היגון (נמצאת בידי הפרנציסקנים) נקראת גם: The Church Of Egony, The Church of All Nations וגם כנסיית גת שמנים. הכנסייה הוקמה הודות לתרומות מכל העולם.

ישוע הגיע לכאן עם 3 מתלמידיו, מבקשם להקשיב לתפילתו אך הם נרדמו 3 פעמים.

את הסיור ניתן לחלק לשני חלקים גן עצי הזית והכנסייה. בגן עצי הזית נטעו במקום 8 עצי זית עתיקים בני 900 שנה (מהתקופה הצלבנית), כיון שבבדיקות שנעשו הגיעו למסקנה שכל העצים בעלי אותו מטען גנטי שהתרבו ע"י ייחורים, מהמאה ה-12 לכן קל למאמינים להזדהות עם אבות העצים שהיו עדים לסבלו של ישוע. (ניתן לתת זמן למאמינים להתפלל ולשוחח עם העצים). הכנסייה תוכננה ע"י אנטוניו ברלוצ’י בשנים 1919-1924, ונבנתה כמו כנסיית ההשתנות בתבור. ברלוצ’י רצה לגרום למאמינים לחוות חוויה כאילו הם נמצאים עם ישוע בלילה, וזאת ע"י שימוש בתאורה נמוכה, פסיפסים עם כוכבים, דלת הכניסה לכנסייה עשוייה מעץ זית ,התקרה זרועה בכוכבים. לכנסיה 12 כיפות, תזכורת ל-12 השליחים וגם כתזכורת ל 12 המדינות אשר תרמו כסף לבניית הכנסייה. החלונות מופיעים בצבע סגול ,אלבסטר=בהט , הסגול מסמל באומנות הנוצרית יגון וייסורים. בכנסייה ישנו סלע אם קדוש, הנמצא בגובה הרצפה למרגלות המזבח .שעל פי המסורת ישוע נשען והתפלל עליו בזמין ייסוריו בגת שמנים. על הקירות ניתן לראות 3 פסיפסים שונים: 1. פסיפס של ישוע הנשען על הסלע ומתפלל. 2.נשיקת הבגידה של יהודה יש קריות שזה היה הסימן לזיהויו של ישוע. 3. 3 חיילים שבאו לתפוס את ישוע כשהם נופלים לאחור כאשר הוא אומר להם: "אני הוא".

הליכה לפני הכנסייה כדי לראות את הגמלון- אנו רואים את ישוע הנמצא בקונפליקט וזהו הרגע האנושי ביותר בחייו, כי הוא התייסר מאוד. ישוע מבין שהוא הולך למות כדי לגאול את האנשים וזה נראה ע"י המבנה. החזית מספרת לנו את צידו האלוהי של ישוע- הרקע מוזהב , מופיעים 2 איילים המדומים לנשמות. מופיע המשפט הלקוח מתהילים מ"ב 1 "כאייל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלוהים". כלומר כפי שהאייל רוצה מים, כך נפשו של ישוע רוצה להיות עם האל. ליד ישוע מופיעות האותיות היווניות המסמלות את ההתחלה והסיום (אלפא= ראשית ואומגה=אחרית). ישוע נראה כלועג לחכמים ולמשכילים ודווקא מכבד מעריך את חלשי הרוח והעניים כי להם מלכות שמים.

ישוע נראה כמתווך בין אלוהים האב לבין האנושות שזה קהל מאמיניו. ישוע נראה כמביא את האור ופוקח את עיניה של האנושות. כמו כן נראים 4 פסלים שהם דמויותיהם של 4 האנווגליסטים וכל אחד מהם מחזיק את הציטוט שלו. יוחנן הוא הצעיר ביותר, ולכן הוא מופיע ללא זקן.

********************************************************************************************************************************
סיור מודרך בירושלים של מסעי הצלב ובעקבות מבנים ונושאים צלבניים.

סיור צלבני בשער יפו ומגדל טנקרד, הרובע הארמני, המוריסטן וכנסית הקבר, כנסית הגואל וכנסית מריה לטינה הצלבנית.

 

מוזיאון רוקפלר בירושלים

המוזיאון שייך למוזיאון ישראל. הוא נמצא בסמוך לחומה וליד שער שכם. לכאן מגיעות הרבה קבוצות מחו"ל כיוון שנשתמרו בו מימצאים עתיקים מאוד שהובאו לכאן בימי המנדט הבריטי.

בין המימצאים – קברים עתיקים, כדים , שאר המגילות הגנוזות ש 7 מהן נמצאות בהיכל הספר, גופת האדם מהתרבות הנטופית שהתגלה במערות האדם הקדמון . בעיקר החשיבות לעולם הנוצרי הם 2 המשקופים /הכרכובים שהיו על שערי כנסיית הקבר. המוזיאון היה צריך להיבנות בקהיר אך עקב חילוקי דיעות הוקם לבסוף בארץ.

האדריכל שבנה את המוזיאון ואת ארמון הנציב היה הריסון. הבריטים ראו את עצמם בא"י כממשיכי הצלבנים ולכן כל מימצא שמצאו שמרו עליו מאוד. המוזיאון נבנה בדומה למבצר צלבני, דהיינו מגדל מתומן, חצר מרכזית ואגפים מסביב. המוזיאון נפתח בשנת 1938. הוא לא נחנך , כי ערב טקס החנוכה של המוזיאון , נרצח הארכיאולוג הראשי שחקר, שנקרא לסלי סטרקי. ( הוא שחפר וגילה את המימצאים בתל לכיש).

רקע על הצלבנים –

הצלבנים הגיעו לא"י דרך החוף בשנת 1099. הם הגיעו לרמלה שנכבשה ללא קרב. היא הייתה העיר הראשונה שנופלת בידי הצלבנים. משם המשיכו ליפו. יפו הייתה עיר הנמל של ירושלים . גם ביפו לא נערך קרב ויפו מצטרפת לרמלה. הצלבנים מפרשים את הצלחתם בכך שהאל איתם לפי הפסוק " כל משנאייך נפוצו מפנייך". הצלבנים בדרכם לירושלים ובטוחים לנחול גם בירושלים הצלחה . בדרך מגיעים אליהם נוצרים מבית לחם , שמבקשים עזרה כנגד המוסלמים. הצלבנים נעתרים לכך , מסייעים להם וכובשים גם את בית לחם.

העלייה לירושלים אינה מוזכרת בכתבים. אולי דרך בית חורון – נבי סמואל , ואולי דרך שער הגיא. נבי סמואל מכונה "הר השמחה" כי החוקרים משערים שכנראה משם יכלו לראות את ירושלים. הר השמחה הוא כינוי שלא מתייחס לתאריך מסוים, אלא שם כללי .

בתאריך 7/6/1099 הצלבנים מגיעים למרגלות מגדל דוד (שער יפו). כיוון שהמקום אינו נוח לפריצה , לכן הם מחפשים מקום אחר ומגיעים למגדל טנקרד . הנמצא בחומה הצפון מערבית של העיר העתיקה . (מול כיכר ספרא –כיום ). ניתן לראות שבין המוזיאון לחומה נמצא כיום כביש, צריך לזכור שבעבר היה כאן חפיר עמוק שהפריד בין המוזיאון לחומה. ההתקפה על העיר לא הצליחה . הם היו מאוכזבים והבינו שיש צורך בהתארגנות מחדש להתקפת העיר ולכיבושה. הם שולחים חיילים ליפו כדי לפרק את האוניות שעגנו בנמל, לפרוק את העצים ולבנות מהם מגדלי מצור, גשרים, סולמות ואיילי ניגוח.

פריצת החומה התרחשה ביום שישי בבוקר, בתאריך 15/6/1099 . הצלבנים נכנסו לעיר וטבחו במוסלמים וביהודים. חלק מהיהודים נכלאו בבית הכנסת ונשרפו שם חיים. עד יום ראשון הושלמה כיבוש העיר שהפכה להיות בירת הצלבנים. לפי התיאור נראה שבית הכנסת היה בקרבת מקום ולכן יש המסיקים שהרובע היהודי היה דווקא בחלק הצפוני של העיר, במקום שכיום נמצא הרובע המוסלמי. המאמינים בסברה זו הם פרופסור גיל ולעומתו פרופסור ברוור טוען שהרובע היהודי היה ונשאר קיים במקומו כפי שהוא כיום.

כיום ניתן לראות בחומה את שער הפרחים המכונה גם שער הורדוס, כי כנראה וכאן היה ארמונו של הורדוס (לא ידוע איזה מהם). שמו הערבי של השער הוא באב אל-שעירא שפירושו שער הסהרורים כלומר מכאן תתחיל תחיית המתים.

בתקופה הצלבנית השער לא היה בחומה כי החומה היא מאוחרת יותר מהמאה ה 16. ואילו התקופה הצלבנית היא במאה ה 11.

כנסיית הקבר נקראה ע"י הלנה בשם " כנסיית הצלב הקדוש" , בתקופה הצלבנית הכנסייה כונתה "כנסיית הסבל והתחייה של האדון". מעל שערי הכנסייה היו משקופי אבן שהיו מעוטרים בתבליטי אבן. בשנת 1930 המשקופים הובאו למוזיאון כי חששו מרעידת אדמה שתפיל אותם ולכן החליטו לשמר אותם. אך הבעייה היא ששימרו אותם בחומר משמר ובחומרים כימיקלים שלא רק שלא שמרו עליהם אלא גם פוררו אותם. ולכן המשקופים לא הוחזרו למקומם ועד היום הם נמצאים במוזיאון רוקפלר. בנוסף כנסיית הקבר שייכת להרבה זרמים נוצריים האורתודוכסים, הארמנים והסורים לא מעוניינים בשום סממן קתולי וכולם שומרים על הסטטוס קוו של המקום. גם הסולם הנמצא מעל שערי הכניסה של הכנסייה מהווה עד היום סימן לשמירת הסטטוס-קוו.

הכרכוב המזרחי – הימני = נתן לראות בו עיטורי צמחים, אין סופי, דמויות כאילו לכודות . במרכז יש דמות של קנטאור ודמויות מיתולוגיות אחרות המייצגות את העולם הפאגאני. ישנה דמות עירומה המצביעה על איבר מינה שזה בהחלט לא מתאים לכנסייה. אך כיון שהמטרה היא להדגיש את החטאים של האנשים כמו החטא המיני, החטא הקדמון בגן העדן . ולכן סופם של האנשים האלה הוא- הגיהנום.

לעומת זאת בכרכוב המערבי- השמאלי = נראה תיאורים מחייו של ישוע. ישוע הוא היחידי המופיע עם הילה. הוא האחראי והשולט על הנעשה . הוא היחידי מחזיק בידיו ספר. ישוע נראה אף מחייה את לזרוס (אלעזר), לידו ניתן לראות את הסרקופאג . בתיאור נוסף נראה החמור שהובא לישוע וקבלת הפנים לה זכה בירושלים , ביקורו מכונה " יום ראשון של התמרים". בתמונה נוספת נראה ישוע עם תלמידיו בסעודה האחרונה, כאשר דמותו של יהודה איש קריות , נראית כשונה במיקומה משאר התלמידים. הסיפורים והתיאורים הלקוחים מהברית החדשה מדגיש את הצדיקים ולכן סופם יהיה בגן העדן. המסר של הכרכובים הללו הוא תיאולוגי ולכן הם נמצאים בכניסה לכנסיית הקבר, כך שכל הנכנס צריך לזכור ולדעת לאיזה צד הוא רוצה להשתייך.

בכניסה לכנסית הקבר יש 2 שערים , השער המזרחי –הימני נאטם כנראה ע"י צאלח א-דין או מאוחר יותר.

עוד במוזיאון ניתן לראות מימצאים יפים הלקוחים מארמון הישאם ביריחו. הדמויות והעיטורים הם למעשה סטוקו = טיח מכוייר ולכן הם מאוד עדינים. החלקים הובאו ע"י הבריטים. ניתן לראות עיטורים גאומטריים וצמחים המכסים את רוב השטח. כנראה הם היו גם צבועים דבר שהעניק להם יותר יופי וחן. הפנים המופיעים אינם ברמת גימור גבוהה בדומה לאומנות הקלאסית היוונית-רומית אלא סכמטיים . אך בכל זאת זו אומנות מוסלמית יפה. במרכז האולם ניתן לראות כיפה הפוכה ובה 7 דמויות שכל דמות היא כנראה כוכב. בעבר סברו שיש 7 כוכבי לכת ולכן 7 דמויות. לכל דמות/כוכב יש סמל זכרי או נקבי.

בית חולים סן לואי- נבנה ע"ש לואי ה 9 , מלך צרפת שהוביל את מסעי הצלב ה7 וה 8 לעבר ירושלים. הוא בנה מבצרים . הוא לא זכה להגיע לא"י, ונפטר בתוניסיה בדרכו לא"י.

בין השנים 1967-1948 נמצא בית החולים בסמוך לגבול שחילק את ירושלים בין מדינת ישראל לירדן שעבר בין בית החולים לחומות העיר העתיקה. סיפור מיוחד התרחש כאשר אחת מהחולות הביטה דרך החלון והפילה את שיניה התותבות היישר לתוך השטח המפורז. רק לאחר תיווכו של האומות המאוחדות ומשא ומתן עם הירדנים, הצליחו להיכנס לאזור ולהשיב לחולה את שיניה.

מגדל טנקרד-

מגדל טנקרד – נמצא בפינה הצפונית מערבית של חומת העיר העתיקה, ליד השער החדש. המוסלמים כינו אותו "מגדל גולית", בגלל קירבתו ל"מגדל דוד" וגודלו האדיר של המגדל. נמצא מול בניין העירייה. שני המקומות נמצאים במקום גבוה כאשר ביניהם עובר כביש. כנראה והכביש נסלל על גבי החפיר שהיה כאן בעבר. (בסמוך לכיכר צה"ל).

כנסיית הגואל הלוטרני –

הכנסייה נבנתה במימונו של הקיסר ווילהלם השני.

ירדנו למרתף שם נתגלו מימצאים מתקופות שונות . ע"פ המימצאים התברר ששתי השכבות העתיקות ביותר היו מחצבות הן מבית ראשון והן מבית שני. בבית שני נמצאה גם אדמה פורייה . יש הסבורים שכאן היה שער הגן או "שער גינת"., או אולי גינת הוורדים של הורדוס המכונה – קיפונוס. ולכן ייתכן שבמקום זה הייתה החומה של העיר בתקופתו של ישוע. ואם כך הדבר משמע ישוע נקבר מחוץ לחומות העיר ואף כנסית הקבר ממוקמת מחוץ לחומות.

על השכבה השלישית – נמצאה אדמה פורייה , השכבה מתוארכת לתקופתו של הקיסר הדריאנוס שבנה את העיר "אילייה קפיטולינה" ומקדש לאפרודיטה במאה ה 2.

על השכבה הרביעית –כנראה נבנתה כנסיית הקבר הראשונה שהקים הקיסר קונסטנטינוס במאה ה 4 לספירה.

בשנת 1910 נבנו 3 כנסיות במימונו של ווילהלם השני קיסר גרמניה. : כנסיית הגואל הלותרני, כנסיית העלייה לשמים של הגרמנים וכנסיית הדורמציון- הקתולית חלק מהקלוייסטר בכנסייה זו שייך לתקופה הצלבנית. חלק מהשער המקורי מהמאה ה 12 ,נשמר עד עצם היום הזה . הקלוייסטר אופיני לאירופה, נמצאו בו מימצאים ששולבו עד לבלי הכר בבנייה מהמאה ה 18. יש מקומות שקשה להבחין בין סוגי הבנייות השונות. שתי הקומות הן מהתקופה הצלבנית. בכנסיה יש מספר מוקדים והם: הכנסייה, החפירות הארכיאולוגיות, המנזר הצלבני מימי הביניים כולל הקלוייסטר ומגדל הפעמונים שהוא מקום טוב ומתאים לתצפית של קבוצה קטנה.

צריך לזכור שבתקופה הצלבנית המקום של כנסיית הקבר היה מאוד אטרקטיבי ולכן בסמוך נבנו עוד כנסייות. שתיים מהן ע"ש מרייה הקדושה: סנטה מרייה מיורה= מול כנסיית הקבר. וסנטה מרייה לטינה = שייכת לאיטלקים הקתולים.

הכנסייה הוקמה ע"י נוצרים איטלקיים.

יציאה לשער הצדדי הסגור של כנסיית מרייה לטינה. בשער ניתן להבחין בשני צבעים של אבן, ולכן האבן הבהירה איננה מקורית אלא שיחזור שנעשה.. עליו ניתן לראות את הכריסטוגרם הבנוי משתי אותיות יווניות איקס ו- רו. זהו סמל נוצרי קדום וקודם לצלב. משמעות המילה כריסטוס = משיח. בנוסף ניתן לראות את שתי האותיות היווניות האחת הראשונה =אלפא והאות אומגה = האחרונה, כלומר ישוע הוא ההתחלה והסוף ובקיצור הכול. בקשת המקיפה את העיטורים ניתן לראות דמויות לידן כתובים שמות חודשי השנה וכנראה זה שימש את האנשים כלוח שנה במאה ה 12.

הכנסייה נקראה "כנסיית הקבר הקדוש" או "כנסיית הצלב הקדוש".

את כנסיית הקבר בנה והקים קונסטנטינוס ואימו הלנה. המבנה היה אורכי , בכיוון מזרח-מערב. הכניסה הייתה ממזרח. בסמוך לכניסה היה האטריום החיצוני שהיה חדר עם עמודים ללא גג. מהאטריום הייתה הבזיליקה שמכונה גם מרטיריום= מקום העדות =מקום הסבל של ישוע. מרטיר= עד של אמונה . באיסלאם= שהיד.

בהמשך, הגעת לאטריום פנימי וממנו לרוטנדה שזהו למעשה המקום בו ישוע נצלב ובו נקבר. כיום הוא מכונה אנסטנזיס- מקום התחייה. מאוחר יותר כל הכנסייה קיבלה את השם הזה. כלומר היו מספר מבני- כנסייה שקירו אותם בגג משותף אחד. החצר נקראה הגן הקדוש של האטריום הפנימי- הכנסייה נחנכה בשנת 325 ע"י קונסטנטינוס.

בשנת 1099 הכנסייה נהרסה ע"י אלחכים ביאמר אללה, לדבריו ע"פ צו האלוהים. (מיסד הדת הדרוזית).

כאשר הצלבנים משפצים ובונים את הכנסייה , היא נבנית קטנה יותר מהכנסייה שבנה קונסטנטינוס,. כלומר-הקטנת אורכה , ולכן הגן קורה והפך להיות אולם תפילה קטן כללי הנקרא "קתוליקון". כמו כן כיון שאי אפשר היה בתקופה זו להכנס מהמזרח כפי שהיה נהוג בעבר, הצלבנים פתחו את פתח הכניסה בצד הדרומי כפי שהוא היום.

צריך לזכור שהצלבנים עושים 3 דברים בכנסייה:

יוצרים גג אחד משותף לכלל המבנים.
מקימים את מגדל הפעמונים במקום שהייתה הכניסה.
מעטרים את הכניסה ויוצרים את השערים והחלונות.
את מבנה הכנסייה מקיף מסדרון פנימי ,המשמש כמעבר מבלי להפריע לתפילות המתקיימות בכנסייה. המסדרון נקרא" אמבולטוריום" (=מקום לטייל מסביב).

גם סביב התיאטרון ישנו גם מקום לטייל הנקרא- "אמבורליקום". גם המילה אמבולנס לקוחה מהפירוש המטייל לטיפול.

הליכה לקפלת האדם הראשון- שם היו קבריהם של המלכים הצלבנים. (המלכה מליסנדה קבורה בכנסיית קבר מרים. ). כמו כן ניתן לראות עמודים עם כותרות בצורת סל המתוארכות לימיו של קונסטנטינוס מונומוכוס במאה ה-11. כיון שהיה בעבר גג קטן רק למבנה , העמודים החזיקו את הגג. אך לאחר שצרפו עוד מבנים והגדילו את הגג היה צורך בתוספת של עמודים לתמיכת הגג ולכן ניתן לראות עמודים נוספים ואומנות. לסיכום העמודים והאומנות מעידות שהיו כאן 2 תקופות שונות.

בשנת 1808 פרצה בכנסייה שריפה גדולה ולכן העבירו את הקברים . כיום אין שום שריד לקברים הצלבניים כי לא מעוניינים בשום סממן קתולי או אורתודוכסי.

ע"פ עידויות ותיאורים של צליינים רבים ,פה היו קבורים בולדווין ה-5, גי דה -ליזיניאן ועוד.. על קבריהם היה כיתוב המפאר את שמם ואף מדמה אותם ליהודה המכבי או ליהושע כובש ישראל.

על רצפת הכנסייה ניתן לראות לוחות עץ שחלקם מכסים את הקברים או חללים תת קרקעיים, ואחרים מכסים את בורות המים.

*****************************************************************************************

סיורים ירושלמיים "סיורי סליחות", סיורים רומנטיים, סיורי טעימות במחניודה, סיורי שכונות בנחלאות, אבן ישראל, מאה שערים ושכונת הבוכרים, מגרש הרוסים והמתחם הצרפתי בנוטרדם ובית החולים הצרפתי, ממילא ומחנה ישראל, היציאה מן החומות במשכנות שאננים ונחלת שבעה, סיור במושבה הגרמנית וטלבייה, ברחביה ורחוב יפו, המושבה היוונית וארמון הנציב, בעין כרם.

סיורי איכות בירושלים עם אפי נחמיאס טיולים בירושלים וסיורים מודרכים בירושלים