עשרת הרוגי מלכות
עשרה הרוגי מלכות, עשרה חכמים ורובם תנאים שמסרו נפשם על קידוש השם ונרצחו באכזריות בזמן גזירות השמד של הרומאים, רובם בימי הקיסר אדרינוס. נראה משמות התנאים הקדושים והמסורים האלה שלא נרצחו באותו הזמן, והמסורה קבצה יחד כדי לעורר ההתלהבות ומחשבות לגבי הפקת הלקחים.
בקינה "אלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה" שמתפללים בקינות בתשעה באב ובסליחות ביום הכפורים, הלך בעקבות המסופר באיכה רבה ( "בלע ה' ולא חמל").
רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ביית המקדש ורבן שמעון בן גמליאל היו היחידים שבני דור החורבן(סוף בית שני) ושניהם הובאו בפני הקיסר באשמת מרד ואחת דם למות, הקיסק מתיר להם להחליט מי ירצח ראשון-רבן שמעון בן גמליאל אמר שהוא ראש כנסת ישראל ולכן הוא רם ויילך ראשון ואילו רבי ישמעאל אמר שהוא כהן גדול ולכן הוא ימית ראשונה-בסופו של דבר הקיסר החליט להטיל מטבע ומה שיצא שרבן גמליאל ימות ראשון .
בתו של הקיסר אדריאנוס ראתה כי רבי ישמעאל יפה תואר, רצתה אותו לעצמה וכמובן שרבי ישמעאל לא רצה וכך בקשתה לאחר מיתתו שיביאו לו את פרצופו יפה התואר והמראה.
הקינה נכתבה בלשון קלה ובדרך סיפורית ומובנת, והיא מיוחדת במינה, ומעוררת הזדהות.
ואלו שמות הקדושים שנרצו על קידוש השם:
רבי ישמעאל כוהן גדול
ורבן שמעון בן גמליאל,
ורבי עקיבא
ורבי חנינא בן תרדיון,
רבי חוצפית המתורגמן
ורבי אלעזר בן שמוע,
רבי חנינא בן חכינאי
ורבי "שבב הסופר,
רבי יהודה בן דמה
ורבי יהודה בן בבא.
רבי עקיבא שהחל את לימודיו רק בגיל 40 והעמיד תלמידים הרבה כמאמר המשורר וסיפור הגעתו של רבי עקיבא ערב יום הכיפורים לקיסריה וסריקת בשרו במסרקות של ברזל עד יציאת נשמתו.
- קווים לדמותו של אלישע בן אבויה:
- "תנורו של עכנאי" ומוסר ההשכל: