סיורים וטיולים מודרכים בים המלח והר סדום
ירידת המפלס גורמת לנסיגת המים המלוחים הרווים וכניסת מי תהום מתוקים לשכבות המלח. עובי שכבות המלח שונה בין דרום לצפון ים המלח. מדרום הולך ופוחת צפונה, מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת.
מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת.כך נוצרים הבולענים. היום יש כארבעת אלפים בולענים. עומקם מאפס עד עשרים מטר כאשר יש מספר בולענים גם 30 מטר עומק. כל יום נוצר בולען. מסוכן. בהתחלה ניסו להסתיר את התופעה מחשש לנזק לתיירות. התחילו לחקור מאוחר.
לשם חיזוי מנסים להשתמש בלווין איטלקי שמשווה תדיר הבדלי גובה הקרקע. מתחת לכביש 90 נפרסו יריעות בד גאוטכניות המסוגלות לשאת משקל של 25 טונות. מטעי התמרים של עין גדי שהיו באיזור נעזבו. האיזור מאוד מסוכן.
תוך כדי מחקר עולה שיש קווים ורצועות שלאורכן מתפתחים הבולענים. לרוב אבל לא תמיד. סבורים שבולענים מתפתחים לאורך העתקים המאונכים לשבר בקע ים המלח. הם העתקי המשנה. רואים על הארץ חלוקי נחל. זוהי הוכחה נוספת לקיום אגם הלשון בעבר. אגם הלשון שמפלסו היה עד מינוס 160 מטר מתחת לגובה פני הים, לכן רואים על סלעי חוף פסים אופקיים, אלה סימני אגם הלשון וירידת מפלסו.
ירידת המפלס גורמת לנסיגת המים המלוחים הרווים וכניסת מי תהום מתוקים לשכבות המלח. עובי שכבות המלח שונה בין דרום לצפון ים המלח. מדרום הולך ופוחת צפונה.
מים מתוקים ממיסים את שכבות המלח בתוך הקרקע . נוצרים חללים והאדמה קורסת. כך נוצרים הבולענים. היום יש כארבעת אלפים בולענים. עומקם מאפס עד עשרים מטר כאשר יש מספר בולענים גם 30 מטר עומק. כל יום נוצר בולען. מסוכן. בהתחלה ניסו להסתיר את התופעה מחשש לנזק לתיירות. התחילו לחקור מאוחר. לשם חיזוי מנסים להשתמש בלווין איטלקי שמשווה תדיר הבדלי גובה הקרקע. מתחת לכביש 90 נפרסו יריעות בד גאוטכניות המסוגלות לשאת משקל של 25 טונות. מטעי התמרים של עין גדי שהיו באיזור נעזבו. האיזור מאוד מסוכן. תוך כדי מחקר עולה שיש קווים ורצועות שלאורכן מתפתחים הבולענים. לרוב אבל לא תמיד. סבורים שבולענים מתפתחים לאורך העתקים המאונכים לשבר בקע ים המלח. הם העתקי המשנה. רואים על הארץ חלוקי נחל. זוהי הוכחה נוספת לקיום אגם הלשון בעבר. אגם הלשון שמפלסו היה עד מינוס 160 מטר מתחת לגובה פני הים, לכן רואים על סלעי חוף פסים אופקיים, אלה סימני אגם הלשון וירידת מפלסו. פעם האגן הדרומי היה נמוך מהצפוני ומי ים זרמו אליו באופן טבעי. זה נגמר בסוף שנות השבעים, משנת 77 יש רק שאיבה. כדי לספק למפעלים בדרום את המים הקימו משאבות שמזרימות מים לתוך תעלה צרה. האגן הדרומי רדוד וזו גם הכוונה של המפעלים על מנת שבו ישקע מלח. מלח שוקע ראשון. אחרי שקיעת מלח נוצרת התמלחת הכוללת את המינרלים הנחוצים למפעלים המזרימים עוד יותר דרומה לבריכות אידוי. שם שוקע מנרל קרנלית שממנו מפיקים אשלג. מתמלחת הנותרת מפיקים ברום ומגנזיום. |
||||
תוכניות שונות שהיו בתכנון של תמ"א 12 כללו את פיתוח ים המלח לתיירות. היה מתוכנן לבנות פרוייקט תיירותי על החוף לרגלי מצדה. תוכנית בשם מורד חבר. בגלל התנגדות לפגיעה בנוף ובעיית הבולענים התוכנית ירדה מהפרק, אבל כנראה את יחידת הטרנספורמציה ועמודי מתח גבוה שכחו לבטל. כך ביום בהיר אחד בנתה חברת חשמל את המתקנים, העומדים ללא ניצול. החשמל יוצא ממנה לאיזור מלונות הקיים על גבי שורת העמודים וחוזר אליה חזרה על גבי שורה מקבילה.יש לה גם רק 2 טרנספורמטורים המנצלים רק חלק קטן מהקיבולת. היום חברת החשמל מבטיחה לפרק את היחידה הזאת. יש כבר החלטה אך עדיין אין תקציב. לעומת תוכנית מורד החבר ניתן לציין במקום תכנון של חברת תיק פרוייקטים את הרחבת קיבולת המצדה שבוצע לקראת שנת 2000. עקב שקיעת המלח באגן הדרומי כל הזמן עולה המפלס של הקרקעית ולכן כדי להמשיך ולהשתמש המפעלים מעלים את הסוללות. זה פתרון לא מדוייק. הוא זול יותר לכאורה, אבל יוצר סכנה לסביבה. המים מחלחלים דרך הסוללות ליסודות המלונות בעין בוקק. שם מנסים ללא הצלחה גדולה להתמודד עם המים. תוכנית קיר הפרדה נכשלה. עכשיו הקימו הרבה משאבות מוסבות להחזרת מי ים לתוך האגן. המים האלה הם אגרסיביים. הם מסוגלים להמיס ברזל ובטון- כדי להתמודד עם הבעיה צריך לשמור על מפלס האגן הדרומי יותר נמוך. בצד הירדני גורפים מהים את המלח שנצבר. בצד שלנו יש מלחמה ארוכה בנושא. היום יש כבר הבנה והחלטות. בעוד שנתיים יחלו לגרוף את המלח גם בצד שלנו. דרך אגב כאן בגלל מפלס המים המלוחים הגבוה נפסקה לגמרי תופעת הבולענים.
|