סיור טיול בעקבות 3 אמות המים לקיסריה

המסלול: אמת המים בבית חנניה- שמורת נחל תנינים- גן לאומי קיסריה- פסיפס הציפורים- חוף הקשתות.

בסוף המאה ה-3 הוחלט לבנות מעקף באמה A, המעקף הוא באורך 570 מטרים, ועוקף את השטח במתאר חצי עיגול. B אם ממשיכים ישר. A משנה כיוון וחוזרים לתוואי המקורי (המעקף ב-A נקרא לעיתים D).

אחרי שהאמות מתאחדות שוב הן חוצות את רכס ג'יסר אזרקא.

בקמרון שבו חוצים לצד השני נוצר טרוורטין, בניית האמה הייתה פרויקט של מספר יחידות, שהונצח בכתובות באבן גיר

(האמה בנויה מכורכר).על האבן רואים גם ציפור ואת נִיקֵה – אלת הניצחון. (ייתכן שהושחתו בעקבות האיקונוקלאזם.)

אבן מיל עגולה או אבן לדרך שרות קטנה, האבן נמצאת על דרך שכיוונה צפון-דרום.  (זהו קטע של שביל ישראל.)

בפנייה לבית חנניה – ממזרח נמצא תל מבורך, בו מצאו סרקופגים מפוארים מהתקופה הרומית, והם מוצגים היום במוזיאון רוקפלר.- 

ייבוש ביצות כבארה

פרויקט ייבוש הביצות נדחה עד לתקופת המנדט, בשנת 1924  הובא למקום ליאון קרון, מהנדס קרקע ומים צרפתי שהתמחה, בייבוש ביצות, אשר גייס עובדים – (כולל בני הע'ווארנה), והחל במבצע של חפירת תעלות ניקוז.

הוא החליט לפרוץ פתח בסכר, אך כדי לא לסכן את העמק בזמן גאות הים, על מנת שמים לא יחדרו דרך הפתח בסכר, הוא פרץ פירצה קטנה בלבד – ונכשל.

מפלס המים בביצות ירד, אך הן לא יבשו- דב קובלנוב, מהנדס ניקוז שעבד עם ליאון קרון, ידע שאין בעיה של גאות, בחלק המזרחי של הים התיכון, ולכן  לא חשש להרחיב את הפירצה, הוא  העמיק את נחל התנינים ואת התעלות שהוליכו אליו, בנוסף, תפס את נביעות המים בכל מעיין באמצעות צינור מחרס שהוטמן בתת-הקרקע, כדי לשפר את הניקוז.

בשנת 1932 הגיע המפעל לסיומו, העמק יובש, כיום נמצאים בו השדות של מעגן מיכאל, מעיין צבי ובית חנניה.

(עם זאת, בחורף גשום במיוחד, הפירצה בסכר לא מספיקה כדי לאפשר מעבר לכל המים)

רשות הטבע והגנים, רשות ניקוז כרמל, רשות העתיקות, וגופים נוספים חברו  יחדיו כדי לשפר את זרימת המים, לחשוף את הסכר די ללמוד בוצעה חפירה ארכאולוגית,  הפירצה הורחבה ונראה שהבעיה נפתרה.

סיור ומקור השם נחל תנינים

השם נחל תנינים הגיע  מדיווחים של נוסעים מסוף המאה ה-19 שהיו תנינים = תמסחים, בתקופות אקלימיות לחות. (התנינים האחרונים נצפו כאן בתחילת המאה ה-20.)

בתחתית הרמפה רואים את "האמה הבלתי גמורה", התגלתה בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-20 תוך כדי עבודות פיתוח, ידוע כי בתקופה הביזנטית השתמשו במים כדי להפעיל טחנות קמח, לאחרונה הוחלט לשחזר את זרימת המים ואת פעילות הטחנות.

הפתחים שרואים בתחתית הסכר שרתו את טחנות הקמח בתקופה העות'מאנית, ואת המים הפילו על מגלשים.

כנראה ש"האמה הבלתי גמורה" היא ניסיון שלא צלח, האמה מביאה מים במפלס נמוך ובכמות קטנה, ואז הוחלט להביא מים בכמות גדולה יותר, ובנו את "האמה הנמוכה"."האמה הנמוכה" נכנסה מהפתח שלידינו והמשיכה במפלס גבוה יותר.

מעל לאמה הנמוכה – קמרון חביתי מעוגל, עד לקיסריה, מבין האמות לקיסריה, זו האמה היחידה עם קמרון כזה.

האמה הבלתי גמורה:

בתקופה הביזנטית, מתחילת המאה ה-4 לספירה, ניצלו את כוח המים

כדי להניע גם מתקני טחינה מבזלת.

בשחזור מזרימים את המים מתחנת הוויסות, והמים מפעילים את מתקני הטחינה הביזנטיים.

איך זה עובד?

גלגלי הטחינה הונעו בכוח המים. אלה "גלגלי כפות", כשהכפות ניצבות לגלגל המים (זה המקום היחיד בארץ שיש בו גלגלי טחינה כאלה), מעיד על כמות גדולה של מים.

במתקן הביזנטי, לגלגל הכפות חובר מוט שסובב גלגל שיניים אנכי, שסובב גלגל שיניים אופקי ע"י מגע בין השיניים, שאליו היה מחובר מוט ברזל שסובב את האבן העליונה, כשהאבן התחתונה סטטית.

אבני הריחיים הביזנטיות היו קוניות, ולכן נקראות "ריחיים דו-חרוטיות" או "ריחיים של חמור ", כי בד"כ חמור סובב את המוט, כל גלגל כפות הניע שני גלגלי טחינה, אחד בכל צד.

אנחנו נמצאים מעל מתקן הוויסות של הסכר' המגלשות יוצאות מהפתחים שראינו מצידו השני של הסכר נחל עדה מזוהם בזיהום תעשייתי מאזור התעשייה של אור עקיבא, וכנראה גם בביוב מג'יסר אזרקא' בשמורה, בשמורת נחל תנינים מערכת אקולוגית מרשימה, שפע של פלורה עמידה במים מליחים, ופאונה. דגים, ציפורים, בין הצמחים: טיון דביק, פטל קדוש, אשל, קנה מצוי, מלוח, חרוב ואלת המסטיק.

נחל תנינים אינו מזוהם, אך זורמים בו מים מליחים עם בניית הסכר – שני הנחלים הצטרפו למאגר המים.

אחרי שהופעלה מערכת טחנות הקמח הביזנטיות – המים הוזרמו לנחל עדה לאחר ייבוש הביצות – הנחלים חזרו לזרום בערוציהם המקוריים' הייתה כאן תחנת התפלה ישנה, שאינה פעילה.

נמל קיסריה-

הורדוס מילא דוברות ענק בפוצולנה, והשקיע אותן במים. על הפוצולנה הוא בנה את המזחים, שוברי גלים, תעלות שטיפה, ומגדלור ענק- מטרת הנָמֵל הייתה להשתלב בסחר התבואות ממצרים.

בקדמוניות גליון 137 תשס"ט, כותב אודי קדמוני שהנָמֵל שרת את אספקת התבואה לרומא בתוכנית הרומית השלטונית ניהולית  "לחם ושעשועים" חינם, (הפעילות שיזמו הקיסרים כדי שהרומאים לא יעסקו במרידה.)

בתקופה הרומית שטו ספינות מפרש ללא משוטים, שנעו בעונות המעבר, הקמת הנָמֵל אפשרה עגינה, הצטיידות, תיקונים, ומחסה בזמן סערות, הורדוס השתלב בתוך מערכת האינטרסים הרומית.

אולי עגנו בנָמֵל גם אניות מלחמה בנוסף לתוצרת החקלאית.

100 שנים אחרי שנחנך הפך הנָמֵל מסוכן

• חלק מהמזחים התחילו להתפרק, והאניות שנכנסו לנָמֵל נפגעו מהמזחים המפורקים. בימי דומיטיאנוס נפגעה אנייה ונטרפה בים.
• יתכן כיהמזחים התפרקו בגלל הקרקע החולית שעליה הוקמו,

אולי הקרקע  לא הייתה יציבה והחל תהליך שבו החול נזל לצדדים (liquidation) והמזחים התפרקו. הנָמֵל נסתם בחולות, הצטמצם בהדרגה בממדיו ונותר נמל חלקי.

הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס, ואחריו שלט במרכז הארץ בנו ארכלאוס,

שהוגלה בשנת 6 לספירה לדרום צרפת, ואז החלו להתגורר בקיסריה נציבים

רומיים, שעברו למשטר פרובינקיאלי ישיר.

בנחלת ארכלאוס התחיל שלטון נציבים מושחת ממעמד הפרשים.

קיסריה הפכה למרכז אדמינסטרטיבי – מרכז שלטון אך לא בירה.