מספר סיפורים בארץ ישראל על אנשים דמויות ותקופות.

מדריך טיולים אורבניים עירוניים מדן ועד אילת ובשמורות הטבע של ישראל.

יהדות קווקז בקונגרס הציוני-

על פי המסורת היהודית הקווקזית , יהדות קווקז עתיקה שהם מצאצאי 10 השבטים. הכמיה לציון הייתה מושרשת
עמוק בתודעתם ובמשך הדורות רבים עלו לירושלים. לקווקז הגיעו שדרים מארץ ישראל כדי לעורר בהם את הרעיון הציוני.

 כאשר הצירים חזרו מהקונגרס הם התקבלו בריקודים נלהבים והיין נשפך כמים עד אור הבוקר,
הרצל כל כך התגאה והתלהב מחוסנם, מעוז רוחם ומהעובדה שהיו עובדי עבודה ולכן ביקש להצטלם איתם. כאשר הצירים חזרו מהקונגרס הם התקבלו בריקודים נלהבים והיין נשפך כמים עד אור הבוקר.

טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים-

בטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים התכבד לפתוח את האירוע בתפילה ובברכה הרב אברהם יצחק הכהן קוק שהיה הרב הראשי, אחריו נאמו ד"ר חיים וייצמן, הלורד בלפור והאחרון
המשורר ח.נ ביאליק, הרב קוק הגיע בהופעתו המסורתית, עם כובע שטרימל גדול ורחב פרווה ולבש מעיל קפוטה שחור וארוך כמקובל אצל האשכנזים , אף על פי שמי שייצג את האשכנזים אנשי הישוב הישן היה דווקא הרב יוסף חיים זוננפלד שניהל מלחמת חורמה באוניברסיטה ואפילו הכריז על אבל.
הרב קוק ראה באוניברסיטה מוסד נכבד ,אך לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי לשרת את הקודש.
הוא תיכנן להקים בסמוך לה ישיבה מרכזית עולמית לעם היהודי, אם כי התוכנית לא יצאה אל הפועל.

 רחוב אוסישקין בירושלים-

מנחם אוסישקין היה מנהיג חשוב בהנהגת המדינה שבדרך : הוא היה בתנועת חיבת ציון ממיסדי
התנועה הציונית, עמד נגד תוכנית אוגנדה, לחם למען הפצת השפה העברית והיה ממקימי כנסת
ישראל שהייתה למעשה הנהגת המדינה שבדרך. שימש כנשיא קק"ל, עמד בראש פעולת
ההתישבות בארץ ופעל למען העברת המוסדות הלאומיים לירושלים. אם כל זאת הוא עדיין נחשב
לאיש שהנציח את שמו עוד בחייו. מסופר עליו שבהגיעו לגיל 70 ציווה על עובדי קק"ל , להסיר את
השלט של הרחוב עליו נכתב ;רבי יהודה הלוי ובמקומו להנציח את שמו. רבים התנגדו לכך שהרי
כל הרחובות בשכונת רחביה קרואים ע"ש חכמים ספרדיים ז"ל. ואילו אוסישקין לא היה חכם , לא
ספרדי וגם עדיין אינו זול, לבסוף הייתה הצעת פשרה : חצי הרחוב הדרומי השייך לרחביה ייקרא ע"ש רבי יהודה הלוי, ואילו חציו הצפוני יישא את שמו של אוסישקין. ואפילו הסבירו את הקשר בין שניהם : שהכיסופים של רבי יהודה הלוי לציון הצליחו להתגשם בזכות אוסישקין הציוני ותנועתו.

 נמל יפו-השער לעליית הראשונים לישראל-

בעליות הראשונות הגיעו רבבות עולים יהודיים דרך נמל יפו. אלא שהמילה נמל לא הלמה אותו כלל.
הנתונים הטבעיים לא התאימו כלל : המעגן היה קטן, חוף פרוץ ללא מסתור והגנה לאוניות, ולכן
האוניות נאלצו לעגון במרחק של קילומטר וחצי מהרציף. המטען והנוסעים הועברו אל החוף
באמצעות סירות רעועות. לעיתים קרובות הסירות הרעועות לא הצליחו לפלס את דרכן בין הסלעים
והשוניות והתנפצו על נוסעיהם . בימים האלה רווח באירופה המושג ללכת ליפו בדומה ללכת לאבדון.
העולים נחטפו על ידי האנשים המשונים שקפצו על האוניות, אחרים לקחו את מיטלטליהם וכולם נמצאו לאחר מכן על הסירות הקטנות בדרך לחוף. לכולם הייתה חוויה קשה אותה זכרו היטב.

בני יהודה הראשונים והאחרונים-

קבוצת הכדורגל של שכונת התקוה נקראת בני יהודה ע"ש מייסדיה הראשונים של האגודה שהיו
דתיים ואף אולי חרדים,הם הקימו את הקבוצה בשנת 1936, בשבוע של פרשת ויגש אליו יהודה גם בסמל הקבוצה מופיע – "גור אריה יהודה".
השם בני יהודה נבחר כבר בשנת 1884, והיה הכינוי לאגודת התיישבות שהגיע מצפת. מטרתם
הייתה להתיישב בגולן. הם ביקשו תמיכה מאנשי הישוב אך אף אחד לא נענה להם למעט הסופר
והמדינאי לורנס אוליפנט שניסה לעזור להם אך הוא נפטר בשנת 1888.
תחילת הישוב היה בכפר רמסנייה סמוך לקונייטרה ושם הישוב נקרא גולן בבשן ע"ש עיר המקלט
המופיעה בספר דברים. אך לאחר כשנתיים נאלצו המתישבים לנטוש את אדמתם בגלל טעות ברישום
הקרקעות- בשנת 1886 הם רכשו אדמות והקימו את הישוב בני יהודה שהיה ישוב חקלאי יהודי בתוך כפר ערבי.
היהודים נשארו שם מעל 30 שנה , אם כי הרוב עזבו בגלל עוני, מחלת הכולירע והמרחק
הגדול מישובים אחרים. משנת 1915 נשארו בישוב רק האלמנה פרומה ברנשטיין ושני בניה שרגא
ואברהם שלא נטשו את נחלתם. אך בשנת 1920 נרצחו פרומה ובנה אברהם.
רק בשנת 1967 המקום נגאל ובשנת 1971 נבנה מחדש הישוב בני יהודה

 שמיטה ראשונה בעלייה ראשונה במושבות העליה הראשונה-

עם תחילת העלייה הראשונה בשנת 1882, הנוף האי השתנה בעקבות הקמת ישובים חקלאיים. אך
אותה שנה הייתה גם שנת שמיטה, והמבוכה הייתה גדולה- מצד אחד רוב המתיישבים שמרו תורה ומסורת, ומצוות השמיטה הייתה יקרה ללבם ומצד שני שמירת השמיטה ככתבה וכלשונה עלולה הייתה למוטט את ההתנחלות בארץ ואת המסד לשוב היהודי.

איכרי המושבות ביקשו עזרה והתחשבות מהרבנים באומרם שהם חוששים שאם יעזבו את אדמתם
הרי שהן תתפסנה על ידי הערבים. לקריאתם נענה הרב שמואל מוהליבר מחובבי ציון שהציע פשרה :
א. האדמה תימכר לגוי במכירה פיקטיבית.
ב. העבודה תתבצע על ידי הגויים. ג. איכרים עניים יוכלו לעבד בעצמם את אדמתם בתנאים מיוחדים.

היו רבנים שהסכימו להסכם זה בתנאי שיהיה שיתוף פעולה עם רבני ירושלים. אולם הרבנים
האשכנזים של הישוב הישן אסרו באופן מוחלט כל עבודה. בין המתנגדים היו הרב יחיאל פינס
והנציב. ואילו בין התומכים בהסכם היו הברון אדמונד דה רוטשילד ופקידיו חברי תנועת חובבי ציון- לפיכך יצאה קריאה נרגשת ליהודי הגולה שיתמכו בשומרי השביעית בארץ כדי שיחזיקו מעמד ולא יתרוששו-דבר זה גרם למחלקות ומריבות בקרב הישוב היהודי.
 רוב המושבות הסתמכו על ההיתר ,אך מתיישבי גדרה ועקרון לא עיבדו את אדמתם והגיעו להתמוטטות גמורה- בעקבות איום שהגיע מחובבי ציון שקראו להפסיק את תמיכתם אם איכרים לא יחזרו לעבודתם ואומנם החקלאים חזרו – סיור מודרך בעקבות הרב קוק ביפו.

בית הספר העברי הראשון-

אנשי העלייה הראשונה ,שהגיעו ממזרח אירופה בשנת 1882, היו ברובם שומרי מסורת שקיבלו את
חינוכם ב;חדר. כמובן שהמוסד החינוכי שהוקם היה החדר אפילו במושבת הבילו"יים החילוניים
–גדרה. בתחילה למדו הבנים את לימודי הקודש ביידיש. אך כיוון שהמתיישבים ביקשו להכשיר את

ילדיהם לחיי מעשה ולהקנות להם את השפה העברית הוסיפו לתוכנית גם לימודי חול והחלו ללמוד
עברית בהברה אשכנזית. בתחילה תירגמו את היידיש לעברית אך כיוון שהמגמה הייתה להורות
בשיטת עברית בעברית החלו לדבר עברית בהברה ספרדית.
המורים הראשונים היו יצחק אפשטיין ויהודה גרזובסקי שביקשו שבבית הספר הלומדים ידברו רק
בעברית , כך שזו תהייה הסביבה הטבעית המבוקרת . בית הספר הראשון שיישם את השיטה הלכה
למעשה נקרא חביב והוא זכה בתואר בית הספר העברי הראשון בבית ספר זה , בחג החנוכה
העלה בן יהודה את המחזה שחיבר החשמונאים שהיה כולו בעברית. התלמידים הציגו יפה
בעברית אך הם לא הצליחו להשתחרר מההיגוי האשכנזי , וכאן באה ההוכחה כי להברה הספרדית
הייתה יתרון על ההברה האשכנזית. בנוסף באירוע היה ערך מוסף שהרי נושא ההצגה היה
החשמונאים שבערה בהם אהבת עם ישראל וארץ ישראל, כך אתך הלומדים תלכו בדרכם תאהבו את
העם , תלחמו את מלחמותיו והייתם לתפארת ימנו.

ד"ר הלל יפה ולא רק בחדרה – הרופא שניצח את הקדחת.

ד"ר הלל יפה סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות, השתלם בפאריס ברפואת עיניים, חזר לרוסיה.
ברוסיה היה רופא מפורסם , פירסם מאמרים ואף הוצעה לו קריירה רפואית. אך הוא נחשף לחובבי
ציון שדגלו בעלייה לארץ ישראל ועלה ארצה בשנת 1891. בתחילה היה בטבריה, אך העדיף את זכרון יעקב
ששם המערך הרפואי היה מוזנח והתמותה גבוהה.. הוא הצליח לשקם את שירותי הרפואה ואף
הקים בית חולים קטן במושבה. פעמיים בשבוע יצא לחדרה כדי לטפל בחולי המלריה ( מכונה גם
קדחת שחור השתן), שהפילה חללים רבים. ואף הצליח להציל מהם. הוא כינה אותם בעלי ומץ לב על
גבול השיגעון. יפה טען שכדי להילחם בקדחת יש צורך במאבק מערכתי. ולכן יש לעשות מספר
דברים : א. ייבוש הביצות ע" ניקוז המים ע"י חפירת רשת תעלות. ונטיעת עצי אקליפטוס האמורים
ליינוק את מי הביצות. (דבר שהתבדה). ב.הדברת היתושים באמצעות חומרים רעילים. ג. חסימת
המגע בין האנשים ליתושים ע"י התקנת רשתות על החלונות ופרישת כילות מעל המיטות. ד"ר יפה
היה גם רופא טוב וגם מנהיג ולכן הוצע לו לשמש נציג תנועת חובבי ציון בארץ ישראל. הוא הצליח לשכנע את
רוטשילד להשקיע כספים בייבוש ביצות חדרה. לצורך כך הובאו פועלים מאפריקה שעזרו לחלוצי
המושבה. גם הסופר משה סמילנסקי כתב דברי הלל לרופא וכתב שהיה רופא-חבר, רופא-אח ורופא-
אב. הוא היה רופא מומחה ואדם האוהב את מקצועו ואת עמיתיו.

"סיפורים ארץ ישראליים מדריכים סיורים וטיולים"

קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל.

היום היציאה לטבע היא אחד הבילויים הנפוצים, אך בעבר הדבר היה נחשב למסוכן . היחס לטבע
ולטיול היה ביקורתי ושלילי והפחידו את האדם המסורתי. בעיקר כאשר היהודים ישבו בגלות הם
איבדו את הזיקה לבריאה ולטבע , את האהבה לחי ולצומח שהרי הם עצמם התגוררו כזרים בסביבה
נוכרית. גם החלוצים החרדים שהגיעו בעלייה ראשונה המשיכו לראות בטיולים בזבוז זמן ובזבוז
תורה. בין המורים הראשונים היה יהודה גור (גרזובסקי ) , שהבין שכדי לקשור את היהודים למולדת
חובה לטפח את הזיקה לנוף ולאדמה. גור היה נאה דורש ואף נאה מקיים. עוד בסוף המאה ה 19
הוא חיבר וכתב ספרי לימוד בנושאי הטבע והארץ. ואומנם מאז ועד היום נשמר הקשר ההדוק בין
העם לארץ ישראל.-סיפורים ארץ ישראליים מדריכים סיורים וטיולים.

.תעלת הימים-

הוגה הרעיון הראשון שחשב לחבר בין הים התיכון לים המלח היה התעשין היהודי יונה קרמינצקי
בשנת 1896. הכוונה הייתה לחפור תעלה ממפרץ חיפה עד עמק הירדן ומשם להמשיך לים המלח.
בצורה זו ניצלו את הפרשי הגובה ו, לייצור מערכת לאספקה של אנרגיית חשמל זולה ונקייה וכן
להפיק מים מתוקים החסרים בארץ ואף להציל את ים המלח מפני התיבשות. הרצל גילה התעניינות
רבה במדע ובטכנולוגיה. בספרו אלטנויילנד (ארץ עתיקה-חדשה )
כתב הרצל על הארץ ותיאר אותה מפותחת ופורחת. נחום סוקולוב תירגם את ספרו מגרמנית וקרא
לספר תל אביב, (הרעיון היה של שיינקין)

עבודה עברית ישראלית-

אהרון דוד גורדון עלה בעלייה השנייה 1904, הוא היה מבוגר יחסית, בן 48 הוא שמר שבת ואף צם
בתעניות שונות. הוא כתב על הבושה שאין היהודים עובדים ומעבדים את האדמה. לפי דבריו רק מי
שמעבד ומסוגל לסבול את העבודה הקשה יקבל שייכות על האדמה. ולכן על כל היהודים לעבוד את
האדמה. גורדון ביסס את השקפתו גם על יסודות דתיים שהאדם היהודי חייב להיות שותף למעשה
היצירה של הקדוש ברוך הוא, גורדון דיבר ועשה. הוא התמסר בכל רמ"ח איבריו לעבודת האדמה המפרכת ותקף את החקלאים במושבות המתנהגים כבעלי אחוזות רודפי בצע המעדיפים עבודה ערבית זולה.
מאמריו הרבים ודמותו המופתית השפיעו מאוד על תנועת העבודה שהקימו את הקיבוצים והמושבים
ששלטה בהם העבודה העברית.

רכבת העמק בעמק יזרעאל וחיפה.

בשנת 1905 החלה לפעול רכבת העמק . הרכבת יצאה מחיפה עברה דרך דרעא שבירדן ומשם
התחברה למסילה החיג'אזית מדמשק למכה לטובת עולי הרגל המוסלמים. ה רכבת פעלה 3 ימים
בשבוע ועברה דרך 7 תחנות בארץ ,אך כאשר קמו הישובים היהודים הרכבת נסעה 3 פעמים ביום
והיא חנתה ב 17 תחנות שנבנו בסגנון המושבות הגרמניות. המהירות הממוצעת הייתה 25 קמ"ש
דבר שהביא למספר בדיחות : א. אדם מיואש שהחליט להתאבד נשכב על פסי הרכבת ומצא את
מותו בגלל הרעב. ב. נוסע שמיהר ירד מהקרון במהלך הנסיעה כי החליט שברגל יגיע מהר יותר.
ג. מי שרצה להרשים את זוגתו היה יורד , קוטף פרחים וחוזר עם זר הפרחים.
המסילה אף שימשה יעד אסטרטגי מבוקש לכל מי שרצה לפגוע בביטחון ובכלכלה של צפון הארץ.
בתקופת המרד הערבי גייסו הבריטים כ 700 נוטרים יהודיים שעברו הכשרה ונקראו משמר
הרכבת בליל הגשרים-17.6.46 פוצץ הפלמ"ח את גשר הירמוך ליד חמת גדר שעליו עברה
המסילה לסוריה. ולבסוף במרץ 1948, פוצצו יחידות ההגנה כ200 נקודות לאורך הפסים כדי להקשות על צבאות ערב את הפלישה לצפון , הרכבת פעלה 45 שנה , מהן 14 שנים בשלטון העותומני. חרף אטיותה ויושנה הרכבת תרמה רבות
להתפתחות הצפון ואף שימשה עורק תחבורה עיקרי. (הובלת תוצרת מהכפרים לערים, הובלת ציוד
להקמת הקיבוצים והמושבים, הובלת ציוד להקמת מפעל החשמל של רוטנברג.) כיום שוחזרו שתי
תחנות באלרואי ובכפר יהושוע.

סיורים בעקבות מספרי סיפורים במושבות העליה הראשונה והשניה בזכרון יעקב בת שלמה וגבעת עדה, טיולים בעקבות העליה הראשונה בראש פינה ויסוד המעלה, סיורים מודרכים בעקבות העליה הראשונה בראשון לציון נס ציונה רחובות מזכרת בתיה וגדרה-סיורים בעקבות העליה השניה -אנשי העליה השנייה והישובים בחוות כנרת והמושבה כנרת, ביתניה תחתית ועילית, חוות בן שמן וסג'רה, "קבוצת דגניה" והקומונה החדרתית, הקואופרציה במרחבייה ליד עפולה.

סיורים מודרכים בישראל-סיורים בתל אביב ובשווקים של תל אביב-סיורים יפואיים ביפו בעג'מי- סיורים בשוק הפשפשים של יפו- סיורים בזכרון יעקב בנימינה וגבעת עדה-סיורים בחיפה ועכו-טיולים וסיורים מודרכים לקבוצות בירושלים בשוק מחנה יהודה ובנחלאות, סיור סיפורי אהבה בירושלים, סיורים בעיר העתיקה של ירושלים-סיור במשכנות שאננים.