סיור עם ד'ר עוזי פז, בחוף לאומי חוף השרון באוגוסט 2018

בכניסה לשפיים , נעבור את פארק המים נגיע לכיכר  נפנה שמאלה למערב ובכיכר הבאה ימינה בשביל המערבי. נגיע למגרש החנייה ונלך לכיוון השער המורה על הגן הלאומי חוף השרון. נתחיל ללכת בכיוון השילוט, הסיור מתקיים בעונה שאינה מתאימה לצפייה בצמחים אך בכל זאת  ישנם צמחים מיוחדים הפורחים בעונה זו ולכן נבקר אותם. זהו גן לאומי קטן וחבוי ולא הרבה מכירים אותו.

הפרח הדומיננטי שפלש אלינו ומתרבה בקצב מהיר בכל מישור החול הוא נקרא : טיונית החולות. שייכת למשפחת המורכבים. הצמח הזה הובא מארה"ב  בשנת 1975 במטרה למנוע את נדידתם של חולות הדיונה מזרחה, כפי שניתן לראות בעכו, בקיסריה . כיום יודעים שזו הייתה טעות משתי סיבות, האחת – אין לנו תופעה של נדידת חולות. שנית –הצמח הזה פולש לכל חלקה טובה, הוא מתפשט במהירות ודוחק את הצומח הטבעי ובכך גם מצמצם את מיגוון המינים של הצומח השרוני. דרכי ההתרבות שלו הן וגטטיבית ומינית ולכן קשה מאוד להיפטר ממנו.

כבר בתחנה הראשונה אנו נתקלים בעצי האקליפטוסים. מקורם באוסטרלייה ופירוש שמו הוא : "מכוסה הייטב". בא"י ישנם כ 700 מיניים שונים של עצי אקליפטוס, מתוך כ 3000 מינים הקיימים בעולם. הוא שייך למשפחת ההדסיים בדומה לקליסטימון ולפיג'וייה.  ראשיתו של העץ הוא במאה ה- 19, כאשר הקונסול הבריטי קיבל זרעים של זן הנקרא אקליפטוס כדורי, אך לא הצליחו להנביטו. את עצי אקליפטוס המקור ייבא מאלג'יריה קרל נטר, בשיתוף פעולה עם הצרפתים. וכמובן החורשה הראשונה שניטעה הייתה במקווה ישראל בשנת 1884. ועד היום נשאר שריד מאותה חורשה.

החורשה היפה ביותר בארץ היא השמורה בכניסה לשמורת החולה, לפני כן ישנה פנייה ימינה ליסוד המעלה ומיד שמאלה ולהחנות בחורשת האקליפטוסים של  "גן המייסדים". לאקליפטוס ישנם שימושים שונים כאשר העיקרי הוא עץ בעיקר להסקה אך גם כחורשה הנותנת צל ונוי, מחנאות ושדאות. כאשר הדבר נודע ליוסף וייץ הוא החליט לרכוש את השטח עם העצים ובכך למנוע את כריתתם. לפרחי האקליפטוס יש צוף רב ולכן יש לעץ חשיבות בעיקר אצל הדבוראים כדי שהדבורים יאביקו את הפרחים להכנת דבש אקליפטוסים. אך החיסרון הוא שהוא "נטע זר בארץ" . לדעת אותו שאול טשרניחובסקי . בנוסף הוא גם מונע נביטה =אללופטייה, בגלל השמן האתרי הנמצא בעלים ולכן הוחלט לכרות אותם ליד מקווה מים במקומות שונים בארץ כמו בתל דן ובבטיחה. כמובן שעל פעולה זו קמה התנגדות רבה. אך לא היה צורך במהומה כל כך גדולה כי הנתונים מראים שבארץ ניטעו כ 2 מיליון עצי אקליפטוס, ונעקרו ע"י הרשות רק 3500 עצים. המטרה בכריתה הייתה לאפשר לבע"ח ולצמחים אחרים להתפתח. בפרי של העץ ניתן לראות מעין מכסה בעל צורה של מקור ומכאן שמו, הפרח הוא בעצם מצבור של אבקנים. לעיתים הזירים בצבע אדום ולעיתים בצהוב .  בעבר היינו רואים חריטת שמות על גזעי העצים, לאט לאט הבבינו שאין טעם כי הקליפה מתקלפת והשמות לא נשארים לנצח.

חרוב-  ממשפחת הקטניות. החרוב איננו מופיע במקרא, אך אין זה אומר שלא היה קיים. צריך לזכור שהתנ"כ איננו ספר בוטני. בארץ ישנן 4 תצורות של חורש : חברת החרוב ואלת המסטיק- נמצאים לאורך מרגלות ההרים עד גובה 600 מטר.(למרגלות המזרחיים של הגלבוע). חברת האלון המצוי ואלה א"י. חברת אלון התבור ואלה אטלנטית חברת אורן ירושלים. למרות האמור, יש המוצאים רמז לחרוב בספר ישעיהו פרק א' – "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי פי ה' דבר".   (אם כי ע״פ המסורה יש לקרוא: חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ).

בניגוד לאי-אזכורו בתנ"ך, החרוב מוזכר פעמים רבות בתלמוד ובספירות המדרשית. כך בסוגיית תנורו של עכנאי מסופר על רבי אליעזר, שעשה נס בחרוב וגרם לו לזוז ממקומו. עוד מסופר על רשב"י ובנו שברחו למערה בגליל מפני הרומאים, וניזונו שנים ארוכות מפרי עץ זה. עוד מוזכר שחוני המעגל ראה אדם נוטע חרוב ותמה עליו, כיוון שהעץ היה אמור לתת פירות רק לאחר 70 שנה מזמן נטיעתו כפי שמוזכר בבבלי, (נתון זה עומד בסתירה לעובדה שהחרוב מניב כבר לאחר כ-6 שנים. יש המסבירים זאת לאור העובדה שהחרוב הוא עץ דו-ביתי, ונדרשים לפחות שני עצים, זכרי ונקבי, כדי לתת פרי. אולם אחת לכ-70 שנים העץ עשוי לשנות את מינו ולהפוך לפוליגמי[ לכן, אדם שנוטע עץ חרוב בודד ייאלץ לחכות 70 שנים עד שעץ זה יוכל להניב פירות).על כך ענה אותו אדם לחוני: "כשם שנטעו אבותי לי, כן נוטע אני לבני".                                                                                         הפרי דומה לתרמיל באורך של עד 20 סנטימטרים, שמכיל בין 10 ל-15 זרעים. זרעי עץ החרוב דומים זה לזה, ובעלי משקל דומה, דבר שהפך אותם בימי קדם למידת משקל אוניברסלית. בתנ"ך, זרע חרוב, הקרוי גֵרָה, הוא מידת המשקל הקטנה ביותר. מקורה של מידת המשקל הסטנדרטית לאבני חן, הקרט, שערכה 200 מיליגרם, גם הוא בזרעי חרוב, והיא קיבלה את שמה משם העץ ביוונית – קרטוניה.

רותם המדבר- ממשפחת הפרפרניים. שמו של הרותם נגזר מיכולתו לרתום אליו את החולות. במישור החוף-האדמות קלות, הקרקע בנויה מגרגרים גדולים ללא חרסית. הגרגרים לא  מחזיקים את המים. הגרגרים מתחממים מהר ולכן בע"ח וצמחים נודדים צפונה לאורך מישור החוף כמו רותם המדבר שהגיע מהמדבר והצפין צפונה. את הרותם נמצא גם לחופי הכנרת בגלל סיבה אקלימית של אור וחום. אל הרותם ניתן לקשר את אליהו הנביא שהלך למדבר וישב תחת רותם אחד ככתוב בספר מלכים א', פרק י"ט, פסוקים ד'-ה', הנביא אליהו נח במדבר בצל הרותם: "וְהוּא־הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָת (אֶחָד); וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב, עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי־לֹא־טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי׃ וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן, תַּחַת רֹתֶם אֶחָד".

בספר תהילים, פרק ק"כ, פסוק ד': "חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים; עִם, גַּחֲלֵי רְתָמִים"- בספר איוב, פרק ל', פסוק ד': "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי-שִׂיחַ; וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" והכוונה היא . הרותם שימש כפחם להבערת האש ומזה האנשים התפרנסו.

הפתגם "נשמטה הקרקע מרגליו" הכוונה הן לאדם והן לצמח שנמצא ללא קרקע והוא מתייבש ומת. הרותם הוא צמח עמיד לשתי תופעות הפוכות. מצד אחד – שורשיו עמידים לחשיפתם לשמש ומצד אחר- שורשיו עמידים גם לכיסויים בחול

אחת מהתכונות החשובות של הרותם היא היכולת לשמור על האש. על כך נכתבו  אגדות וסיפורים: 1. מעשה באחד שהניח גחלים בוערות בחג הסוכות ובא ומצאן בוערות בפסח.

2. נאמר על בר נתן שהלך במדבר עם קבוצת אנשים והכינו סעודה.  סדרו אש וצלו בשר. כשחזרה הקבוצה כעבור שנה לאותו המקום, עדיין ראו את אותן הגחלים כשהן לוחשות. תמה על כך אחד האנשים ושאל את החכם אשר ענה לו: הגחלים בודאי של רתמים היו. שכל הגחלים כבו מבחוץ כבו מבפנים ואלה אע"פ שכבו מבחוץ, עדיין הן בוערות מבפנים.
3. מנין יש לרותם את הכוח לשמור על האש ? על כך ישנן אגדות רבות, אחת מהן מיחסת כוח זה למתנתו של אליהו הנביא:  כוחו של אליהו היה באש. במאבקו עם נביאי הבעל הוריד אש מן השמים (מלכים ב'א' יב), ולבסוף עלה בעצמו חי השמימה ברכב אש וסוסי אש . כשעלה ברכב אש וסוסי אש – ראו כולם בעליל שהאש מן השמים הייתה בתוכו בנשמתו ובכל רמ"ח אבריו. הוא היה כל כולו אש וקנאתו הייתה קנאת אש (מלכים ב'ב') . כשנמאסו חיי העיר על אליהו וברח מחמת אחאב ואיזבל למדבר, סער כולו וישאל את נפשו למות. ובסערת הנפש התלקחה האש שבתוכו והוא היה כל כולו אש. ואז בחר לו כמשענת את הרותם וישב תחת רותם אחת וכשירד הליל שוב וישכב ויישן תחת רותם אחד(מלכים א' יט' ה')וישאל את נפשו למות ואז בסערת נפש זו העביר את האש הגדולה שבתוכו לתוך הרותם. מאז הפך הרותם לשומר על האש.                                                             לעיתים ניתן לראות חיפושית זבל משופדת על ענפיו של רותם המדבר – ככל הנראה מדובר בציפור בשם חנקן אשר משפדת חיפושיות על קוציו של הרותם ומשתמשת בו בתור המזווה שלה…

מלוח-   ממשפחת הירבוזיים.                                                                                                                                   זהו צמח מדברי שפלש מהמדבר בגלל האקלים והגיע עד לראש הנקרה. המלוח מוזכר גם במקרא, בספר איוב פרק ל פסוק 4 "הַקֹּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם"

בארץ קיימים 15 מינים מתוך 150 מינים. המלוח נחשב בעבר למאכל לעניים, ובדואים משתמשים בו למאכל לעיתים קרובות. גם הולכי רגל במדבר נוהגים לקטוף את עליו ולאוכלם, או רק למצוץ את המלח ולירוק. יש המשתמשים בעלים כתוספת לקציצות. באיטליה משתמשים בעלי מלוח שנצבעו כתיבול או קישוט לפסטות שונות.

בשיר "חורשת האקליפטוס" מאת נעמי שמר מופיעה השורה "וריח המלוח על המים". שורה זו עוררה ביקורת בוטנית לאור העובדה שלצמח זה אין ריח. נעמי שמר שנדרשה לעניין הסבירה זאת בכך שכוונתה לריח המיוחד של הגבעה עליה צומח המלוח, בחורשת האקליפטוס שבקבוצת כנרת.

שיטה מכחילה-  צמח פולשני שמאוד מזיק. הצמח מתרבה מהר כי הוא מזריע את עצמו, הזרעים יכולים להישאר בקרקע מספר שנים ותמיד ינבטו. גם לאחר כריתה הצמח בעל יכולת להתחדש.

נשאלת השאלה- האם אנו אמורים לכרות צמחים מסוימים? על מי בעצם אנחנו מחוייבים לשמור? על הצמחים שהיו או על הצמחים שפלשו והגיעו אלינו? האם צריך להילחם נגדם או להשאיר אותם? אכן שאלות ערכיות ומעניינות.

גיאולוגייה -לפני כשני מיליון שנים היבשה הייתה מכוסה בים. הים הגיע עד למרגלות הרי השומרון. היו מספר תקופות של גיאות =הצפה וגם תקופות של שפל=נסיגה. בתקופת הקרחונים- מפלס הים עולה . בעולם ישנה כמות של מים קבועה, השאלה היא היכן המים נמצאים? בתקופות שבין הקרחונים, הקרחונים נמסים ומפלס המים בים עולה,קרקעית הים הלכה ושקעה ולכן בכל הצפה הים הגיע יותר ויותר מערבה.  

החול עבר תהליך של התמצקות והפך לסלע כורכר. הבסיס של הכורכר הוא חול שהתמצק.

מישור החוף נוצר לפני כ 2 מיליון שנה, ישנם 3 טיפוסי קרקעות שהמרכיב העיקרי הוא הקוורץ. Sio2

שמקורו בהרי אתיופייה שהגיעו עם הנילוס עד לכאן. גלי הים והרוחות הטילו את החולות שהפכו להיות הבסיס לרצועת החוף. הגיר שהיה בין גרגרי החול התמצק והפך לכורכר. הרוחות המזרחיות הביאו איתם חולות חרסיתיים עם מינרל של ברזל וזו היא אדמת החמרה.                                    ניסוי- נערבב חמרה אדומה עם מים ונראה שהמים נצבעו באדום ואילו הגרגרים הופכים לשקופים.  נקבל: חול, חמרה (אבק הולי) וכורכר עם תמיסות גירניות.

השאלה הלא ידועה היא- מתי החול הפך לכורכר?. מקורו של הגיר הוא מצדפים וחלזונות מהים שמתו והפכו לתמיסה שחלחלה בין גרגרי החול והפכה לכורכר, יש החושבים שזה קרה בתקופות הגשומות ויש הסבורים שזה קרה דווקא בתקופות השחונות..

חבצלת השרון-

החבצלת הובאה ע"י המוסלמים כי היא הומייה בכלוב ואצל המוסלמים ההומית קוראות לתפילה ולכן גדלה בעיקר ביפו, עכו וירושלים, בתנ"כ מוזכרים כ 150 שמות של עצים , אך רק 2 של פרחים. בספר שיר השירים כתוב "אני חבצלת השרון שושנת העמקים..". בספר ישעיהו  כתוב "ישושום מדבר וצייה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת.." כנראה והחבצלת של המקרא איננה החבצלת של היום, כי זו של היום פורחת בסתיו ואילו זו של המקרא פורחת באביב . יש הסבורים שפירוש השם חבצלת הוא – חצי בצל.

בתנ"כ מוזכרים כ 150 שמות של עצים , אך רק 2 של פרחים. בספר שיר השירים כתוב "אני חבצלת השרון שושנת העמקים..". בספר ישעיהו  כתוב "ישושום מדבר וצייה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת.." כנראה והחבצלת של המקרא איננה החבצלת של היום, כי זו של היום פורחת בסתיו ואילו זו של המקרא פורחת באביב . יש הסבורים שפירוש השם חבצלת הוא – חצי בצל.

יתכן והפירוש של כשושנה בין החוחים הוא  איריס הגלבוע ושושנת העמקים הוא איריס הארגמן.  קיימות 2 אגדות על החבצלת. האחת היא ע"פ האחים גרין, בכל מקום שיש טיפה דם – גדלה כלנית, ובכל מקום שהזילו דמעות – גדלה חבצלת.

האגדה השנייה היא יוונית , מסופר על האל זאוס שעיבר בת אנוש . ולזוג נולד תינוק שנקרא הרקולס. כדי שהרקולס יהפוך לבן אלמוות היה עליו ליינוק חלב של אלה. וכאשר החל ליינוק לפתע התעוררה האלה הרה והפסיקה את יניקתו לפתע. בזמן זה נפלו 2 טיפות חלב, האחת הגיעה לשמים ויצרה את שביל החלב ואילו השנייה נפלה לקרקע ושם גדלה החבצלת. פרח החבצלת נפתח אחה"צ, הוא מואבק ע"י רפרפים. הם מגיעים לפרח הודות לגודלו וריחו. בפרח יש 6 עלי עטיף וזר נוסף הנקרא – עטרה, הכתר הזה איננו קשור לעלים. מהעטרה יוצאים האבקנים של הפרח.

אטד החוף-  ממשפחת הסולניים. שיח רב שנתי קוצני שגובהו יכול להגיע עד 1.50 מ', נפוץ לאורך חולות חוף הים ורכסי הכורכר. הליבוב מתקיים באביב. מצוי מחוף הכרמל דרומה, ועד הנגב.

מופיע במשל יותם , ספר שופטים פרק ט' בו  מספר יותם בן ירובעל את משל האטד, כדי להוכיח את בני שכם כי המליכו עליהם את האדם הכי פחות ראוי לכך, את אבימלך. האטד הוא שיח דוקרניי, שאין בו ברכה כלל, לא פירות של ממש, לא קומה ,לא נוי ולא צל. ולא עוד אלא שמרובה סכנתו בפגיעתו עם הקוצים שבקיץ מתייבשים מזדקרים ופוצעים. בנוסף על כך כל ניצוץ נאחז בהם ומתלקח בענפיהם היבשים בעיקר בימי השרב.  לפיכך – אוי לו ליער או לכרם שאטדים צומחים בסמוך להם. כי האש היוצאת מאטד יחיד יכולה לכלות יער גדול . המשל בא להסביר כי פעמים רבות האנשים שלהם יש מה לתרום, מתרחקים מהפוליטיקה ואחרים שכל מעשיהם נזק, מגיעים לעמדות שלטון ומנהיגות בעקבות טעויות והולכה שולל של אנשי העם.                                                                                                                                                                                                            https://www.youtube.com/watch?v=3977Nt7R3u8   

נר הלילה החופי- ממשפחת נר הלילה.  נקרא כך משום שפרחיו הצהובים נפתחים לעת ערב ונראים כמו נרות דולקים. צמח פולש מחופי טקסס, לא ידוע כיצד הגיע. ראשיתו במאה ה -20 ביפו, החל להתפשט בסמוך לבית הקברות המוסלמי.  יש פרחים שפרחו אתמול ויש פרחים שיפתחו היום או מחר. הפרח הוא גדול וצהוב. הוא בולט לעיני הרפרפים שבאים להאביקו. יפה להמתין כדי לראות. את פריחתו לעת ערב.

מתי פורחים צמחי החוף? החורף קר , עם  רסס גלי הים המלוחים, נוסיף לכך את החול שעף משייף ופוגע בעלים של הצמחים ולכן צמחי החוף לא פורחים באביב..

הרוח המערבית מכונה- בריזה יומית. החום הסגולי של היבשה נמוך ולכן צריך מעט אנרגייה כדי לחמם אותה, לעומת זאת החום הסגולי של הים גבוה יותר, ולכן יש צורך בהרבה אנרגייה כדי לחמם את המים.  בבוקר – הטמפ' של הים קבועה במשך היום, אך משתנה במשך השנה. לעומת זאת , טמפ' הקרקע משתנה במהירות . האוויר זורם מהים ליבשה ורק אחה"צ האוויר יגיע לאיזור מזרח הכנרת ( עין גב), וזו הסיבה שבכנרת יהיו גלים חזקים יותר . בערב יש בריזה לילית, הקרקע מתקררת יותר מהר מהים ואז נושבת רוח מהיבשה לים. לפנות בוקר ולפנות ערב אין לנו רוח ולכן יש צמחי חוף שנפתחים בערב. הרוח איננה מפריעה למאביקים. וגם.אין רסס של המלח שיפגע בצלקת וימנע ממנה לקבל את גרגרי האבקה .  

לעומתם יש צמחים הפורחים בבוקר כמו פרגה צהובה, לפופית החוף וחבלבל החוף.

במצפור

יש לנו 3 רכסי כורכר.  הכורכר הוא דיונה שהתאבנה. הדיונה נעה עם הרוח. בהתאבנות יכולה להיות שיכוב צולב תלוי בכיוון הרוח. ללא רוח השכבות תהיינה אופקיות.

כעת אנו נמצאים על הרכס המערבי, גלי הים גידדו ואכלו את הרכס. בגלל הגלים נוצר בבסיס צניר הגורם לרכס הכורכר להיסוג. בגלל האנרגייה של גלי הים , נשארו טבלאות גידוד מאוזנות. ניתן לראות סלעי חוף שמתגבשים עכשיו. בנוסף ניתן לראות עליהם צדפים , חרסים שהם עדות לכך שנוצרו עכשיו.. הם נקראים  beach rock והם מתאבנים בזוית של 5-7מעלות.

מהיכן החול מגיע?

החול מגיע מהנילוס אך בשנת 1950 נבנה במצרים סכר אסוואן המתנשא לגובה של 111 מטרים והוא מנע מהסחף להגיע אל חופי הארץ. (כ- 57 מיליון טון בשנה). כך למעשה נפסקה הזרמת החול לארץ, אם כי יש מעט חול המגיע מאיזור הדלתא. בעבר נהגו לבנות את הבתים מזיפזיף= חול ים. כמו בתל אביב. בשנות ה-50 חי בראש הנקרה איש יקר בשם יגאל סלע , הוא היה הפקח הראשון לשמירת הטבע והתעניין בצבי הים. כאשר הוא עקב אחר הצבות, הוא שם לב שהן אכן עולות לחוף , אך לא מטילות בצים ולכן הסיק מסקנה שהחול בחוף השתנה ולא מתאים יותר לתטולה. יגאל נלחם בהיעלמות ובסחר חולות הם ובאמת בשנת 1964 נאסרה כריית הזיפזיף מהים. לאחר מכן החלו לכרות את חולות הדיונות לבנייה תוך שימוש באבן מחצבה.  ניתן לשים לב כי תוואי הרכבת הנוסעת מעתלית צפונה עוברת בצד המזרחי בגלל החולות. הים הוא אתר הנופש מספר אחד בישראל. חוף הים משתרע לאורך 198 ק"מ, מתוכם 135 ק"מ הם מתקנים סגורים כמו חברת חשמל ובסיסי צה"ל. ורק 50 ק"מ הם חוף עירוני. ישנה יוזמה לפלס שביל המחולק ל 20 קטעים ולהכשיר שביל חוף מראש הנקרה ועד זיקים- מי יזם את שביל ישראל?  הרעיון היה של אברהם תמיר ונחנך בשנת 1995, אורי דביר הקים את הוועדה לסימון שבילים.  

קורנית מקורקפת-ממשפחת השיפתניים,בן שיח,תחילת פריחת הקורנית המקורקפת בחודש יוני, וסופה בתחילת אוגוסט צבע הפריחה סגול-ורדרד, והפרחים ערוכים בקבוצות בראשי הענפים. עלי הצמח משמשים בתערובת הזעתר.

עדעד כחול- הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת העפריתיים, המוכר בשם הפופולרי "אלמוות", כצמח בר והן כצמחי נוי שנוצרו בריבוי תרבותי ממנו. עיקר הפריחה בחודשים מרץ-יוני. עלי הכותרת לבנים ואילו עלי הגביע כחולים. הפרחים סדורים בתפרחות מטיפוס שיבולת או מכבד. הם פרחים "נכונים" מטיפוס 5, כלומר בעלי 5 עלי כותרת, 5 עלי גביע, 5 אבקנים ו־5 עלי שחלה. בית גידולו הטבעי של המין הוא שפת הים ולעיתים מדבריות ומלחות. ניתן למצוא אותו, בצורתו התרבותית, ברחבי ישראל. ההתאמה לבית הגידול ניתנת לאבחנה בעובדות הבאות:

1. צמח הבר גדל בשפת הים במדרונות הפונים מזרחה, ובכך הוא מוגן יותר מהרוחות המערביות הכוללות רסיסי מלח.                                                                                                                    2. העלים והגבעולים נושאים בלוטות, שדרכן מפריש הצמח עודפי מלח שקלט מן הקרקע המלוחה או מרוח הים הנושאת רסס של מלח.                                   3. הצמח מצמצם את ההתאיידות בכך שהעלים נושרים לאחר תקופה קצרה. 4. בבסיס הצמח יש עלים בשרניים שצורתם כשושנים. הם ממוקמים קרוב לפני הקרקע ובכך הם מוגנים מהרוחות הנושבות .                                                                                5. העלים הנמצאים בבסיס הצמח והגבעול עטופים בקשקשים סידניים ובכך יוצרים עמידות בפני רסיסי מי הים המגיעים עם הרוחות.

ישנם 3 מיני עדעד: עדעד כחול, עדעד רותמי . עדעד יווני- נמצא רק בראש הנקרה. לעדעד יש חיי נצח בזכות עלי הגביע הקרומיים הנותנים את הצבע הכחול הפרחים קטנים ולבנים. כל הפרחים פורחים פחות מיום, בכל יום פורח פרח אחד.

אהל האצבעות-  ממשפחת החיעדיים. שמו כיום נקרא צלקנית מלשון צלקת, כי הצלקת מסתעפת כמו נוצות. זהו סוג של צמח סוקולנטי בעל עמידות גבוהה ליובש עונתי, קרקע דלה ורסס ים. העלים  בשרניים מאד, בעלי חתך משולש ומסתיימים בחוד מכאן שמם צלקנית החרבות.. הצלקנית משתרעת על פני הקרקע, כשבכל התפצלות קיים אגד שורשים. פרחיה גדולים, אופקיים וצורתם כצורת כתר. צבע הפריחה שונה ממין למין – לבן, כתום, צהוב או סגול. הצלקנית היא צמח פולשני שהגיע מדרום אפריקה, כנראה הובא לגינות נוי והוא נקלט די בקלות. הפרחים גדולים בצבע ורוד או צהוב. לפירות צורה אליפטית, כשבקצם פיטמה, וגודלם כשני סנטימטרים. השימוש העיקרי הוא לעיגון חוליות ומדרונות בשולי דרכים, לכיסוי שטחים שאינם מיועדים לדריכה. הריבוי נעשה ע"י  יחורים (יש לכלול אגד שורשים בכל יחור) או על ידי זרעים. מיני הצלקנית משמשים למאכל. כשהם בשלים, פירות הצלקנית ראויים למאכל. לפרי הבשל גוון צהוב והוא מפיץ ריח עז. העלים נאכלים ע"י הצבים והאדם ( לאחר בישול). בעבר השתמשו מלחים בעלי הצלקנית כתרופה לצפדינה. ילידי אוסטרליה השתמשו בעלים צלויים כתחליף למלח. בצלקנית משתמשים גם לצרכים רפואיים. מיץ העלים מכווץ כלי דם ובעל יכולת חיטוי מסוימת והרגעה מקומית, ועל כן ניתן להיעזר בו בצורתו הגולמית על פצעים פתוחים, כוויות, פריחה, מחלות עור כרוניות מסוימות ועקיצות. בנוסף, ניתן להשתמש במיץ העלים להקלה במצב של שלשול, ולגרגור להקלה בדלקת גרון. מתקיימים מחקרים להפקת תרופה מסחרית ממיצוי העלים.               

חורשף צהוב- ממשפחת המורכבים. בן שיח קוצני , רב שנתי. רובו מעשבוני ומעוצה רק בבסיסו. גובהו 15-25 ס"מ. צמח פולשני שהגיע מהמדבר. את צמחי החוף מאפיין הצבע האפור שזהו מעטה של שעווה המשמש הגנה מפני קרני השמש. (כמו ווקס שמגן על הרכב). העלים וחפי המעטפת של קרקפת הפריחה קוצניים ובכך נבדל החורשף ממיני דרדר שבהם העלים אינם קוצניים. הגבעולים קירחים וגונם לבנבן. העלה מוארך, מחודד ודוקרני מאוד בקצהו. הקרקפות דמויות חרוט או כד ולהן עלי מעטפת קוצניים רבים הרעופים זה על גבי זה. גב עלה המעטפת שעיר מעט וקוץ ארוך מסועף בקצהו. כל הפרחים צינוריים וצבעם קרם-צהוב חיוור. בדרך כלל כל פרחי התפרחת הם דו-מיניים. הזרעונים שעירים, בעלי ציצית שערות מנוצה. הפריחה נמשכת מן האביב עד ראשית הקיץ .

אגבה- ממשפחת האגביים. מוצאו מדרום אמריקה. הובאה ע"י הספרדים במאה ה-16. מהליבה שלה מייצרים את המשקה – טקילה. מהסיבים חוטי שמשון. הצמח מעניין כי יש בו ויויפאריה= רביית חיים. לצמח יש עלים קוצניים, בשרניים וגדולים הערוכים בשושנת-עלים. הפרחים ערוכים במכבד המגיע לגובה של כמה מטרים ולהם עטיף בצורת צינור שעליו קבועים האבקנים. פרי האגבה הוא הלקט בעל זרעים רבים הנפתח בשלוש קשוות. הצמח גדל מספר שנים כשושנת-עלים, ולעת הפריחה הוא מצמיח גזע ארוך ועבה שעליו מכבד של אלפי פרחים צהובים וריחניים. ההאבקה נעשית על ידי ציפורים. לאחר הפריחה, העלים נובלים והשורש מצמיח צמח חדש על ידי רבייה וגטטיבית.

סיורים מודרכים בשרון/ טיולים בשרון/ סיור בשמורות הטבע בשרון/ סיורים מודרכים בין שפיים געש וארסוף/ סיורים מודרכים בנתניה בירת השרון/ סיורים בגוש תל מונד/ סיורים בלב השרון/ טיולים וסיורים בהרצליה רעננה וכפר סבא.