הפרשה הטרגית של הקצין מאיר טוביאנסקי

פרשת מאיר טוביאנסקי

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*

לבוגד כדור אחד אש…
אישתו לנה חיכתה שמאיר יחזור הביתה, אך הוא לא שב..
לאחר יומיים שבהם הבינה שמשהו חשוד היא ניגשה לברר היכן בעלה, המפקדים בצבא העבירו אותה מאחד לשני, לבסוף הגיע אל דוד שאלתיאל מפקד מחוז ירושלים שאמר לה שעדיף לה לא לשאול שאלות.
כשלושה שבועות לנה הסתובבה אכולת דאגה, ללא ידיעה היכן נמצא בעלה.
ב-19 ביולי 1948 זעקו כותרות העיתונים –" *משרד הביטחון מודיע כי הוצא להורג המרגל אשר מסר מידע סודי לאויב על התעשייה הצבאית בירושלים* , *בשם מאיר טוביאנסקי* ".
עולמה של לנה חרב עליה, היא ידעה שמאיר בעלה חף מפשע.

*מאותו הרגע היא הפכה לאלמנת הבוגד*.
*ובנו יעקב הפך להיות הילד של הבוגד*.

לנה יצאה למסע לטיהור שמו של בעלה, היא שלחה מכתבים לבן גוריון אשר לא הגיב.
לאחר תקופה בן גוריון השיב ללנה שהוא ייפתח מיד בועדת חקירה, החקירה נדחתה ונדחתה ורק במרץ 49 היא החלה את עבודתה.
כשסיים אהרון חוטר ישי הפרקליט הצבאי הראשי את המלאכה ניגש לבן גוריון והגיש את מסקנות החקירה
" _טוביאנסקי אכן העביר פרטים סודיים לכאורה לפקיד הבריטי בראיינט, אולם עשה זאת בתום לב וללא כוונה פלילית. *יתרה מזאת, המידע שהעביר טוביאנסקי לא יכול היה להשפיע בשום אופן על טיווח אתרי החירום בירושלים על ידי הערבים* _.
בסיכום הדו"ח ביקש חוטר-ישי כי יוכרז שטוביאנסקי היה חף מפשע בעת הריגתו.

על פי עדותו של חוטר ישי " _בן גוריון הגיב "יש לך מושג מה יגידו עלינו בעולם, אם יידעו, שבחצי שנה של עצמאות הספקנו להוציא להורג קצין חף מפשע? אסור שהפרשה תיוודע ברבים_ "…

" _לאחר שניות ארוכות של שתיקה סיפרתי לו על מקרה, שאירע בבוקרו של אותו יום: "ביקרתי בבית-הספר בו למד בנו של טוביאנסקי, יעקב. במקרה הגעתי למוסד שעה שחילקו לתמידים שוקולד. כל תלמיד היה זכאי לקובייה אחת. הילדים המתינו בסבלנות וקיבלו את הקובייה מידיו של המדריך. לפתע פרצה מהומה. בתוך בליל-הצעקות שמעתי ילדים שצרחו: אל תבזבזו שוקולד על בנו של המרגל, לבן של הבוגד לא מגיע שוקולד_ ".

בן-גוריון הביט בו במבט חודר והכריע לקבל את המלצות חוטר ישי במלואן, הודעה רשמית יצאה לאם ולעם.

ב-1 ביולי כתב בן-גוריון ללנה טוביאנסקי: " _*בעלך היה חף מפשע, ופסק-הדין וביצועו הם טעות טראגית*_ … האחראים למעוות המצער והמכאיב יועמדו למשפט… תוענק לטוביאנסקי דרגת סרן, והוא ייקבר בטקס צבאי מלא (7 ביולי 1949), בבית-עלמין צבאי… פיצויים מתאימים ישולמו לאלמנה ולבן".

כמה ימים לאחר מכן הגיע לבית הספר מפקד בכיר וערך מסדר לכל תלמידי בית הספר בו הודיע שההוצאה להורג היא טעות טראגית, והודיע שמאיר טוביאנסקי שירת נאמנה את מדינת ישראל.

היחיד שעמד למשפט מבין האחראים למחדל הוא איסר בארי אשר נגזר עליו עונש "חמור ביותר"
מאסר מזריחת השמש ועד שקיעתה, ולכל מי שתהה לעצמו איך עבר יום זה על איסר בארי, יכול להרגע- הוא קיבל חנינה מהנשיא ולא ישב בכלא (על שירות ארוך שנים במערכת הביטחון).
שאר האחראים לא נענשו כלל ואף זכו לקידומים ולשירות ארוך בתפקידים בכירים שונים.

סיפור זה מזעזע ומטלטל עד היום.

*************"****************

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*.

*לבוגד כדור אחד, אש*.. צעק מתי גולדמן אל כיתת היורים, ומאיר טוביאנסקי נפל במקום.
השעה הייתה 19:15 בערב כג סיון (30.6.1948)

*באותו היום 3 שעות ו45 דקות קודם לכן עוד הסתובב חופשי עם אשתו לנה בשוק הכרמל* בתל אביב. לתל אביב הוא הגיע על מנת לקחת יום סידורים מקרבות מלחמת העצמאות בירושלים, היה זה בעיצומה של ההפוגה הראשונה.

לפתע עצר לידו ג'יפ צבאי בתוכו ישב  בנימין ג'יבלי וקרא לו להגיע לפגישה דחופה במטה. טוביאנסקי עלה לג'יפ ואמר לאישתו שגיע להקרנת הקולנוע בערב כפי שקבעו.

הוא לא ידע מה עתיד לקרות לו בשעות הקרובות.

מתל אביב הסיעו אותו לבית גיז' שם הכניסו אותו לחדר סגור עם שומר, *כל זאת בלי להגיד מילה. טוביאנסקי לא הבין את אשר קרה לו- הוא קצין מוערך אחראי על שדות התעופה בירושלים, סגן מנהל תחנת הכוח של ירושלים,
מדוע מתייחסים אליו כך!!

בשעה 18:05 נכנסו לחדר בינימין גיבלי, דוד קרון ואברהם קדרון וקראו בפניו
" *מאיר טוביאנסקי מועמד לדין בעוון בגידה במולדת* "
טוביאנסקי היה המום- המילים נעתקו מפיו..

במהלך הקרבות בירושלים הירדנים ירו פגזים ללא הרף על ירושלים, חלק מהפגזים פגע במפעלים חיוניים ובסיסי צבא סודיים, עלה החשד שישנו *מרגל בירושלים*.

בנימין ג'יבלי ראש הש"י (שירות ידיעות) בירושלים החל לחפש מיהו המרגל. וכאשר ניגש אליו אהרון אליעזר כהן, עובד חברת החשמל בירושלים, *עם חשד קל שבקלים* שמאיר טוביאנסקי העביר מסמך למנהל התחנה הבריטי, והוא העביר את המסמך לירדנים, זה הספיק לג'יבלי להחליט שטוביאנסקי המרגל שחיפש.

ללא מעקב, ללא בדיקת עומק ניגש ג'יבלי לראש הש"י איסר בארי ואמר לו שהוא מצא את המרגל.
יחדיו החליטו (עוד לפני המשפט) *שיש לשפוט אותו ולהוציאו להורג*.
דבר שהיה אסור מכיוון שזה לא היה בכוח השיפוט שלהם, אך הם טיכסו עצה- "אם ניקח אותו אל אזור שיש בו לחימה, נוכל להגיד שהוא בוגד בשעת מלחמה, והוציאו להורג"

וכך הם עשו- הם לקחו את טוביאנסקי לבית ג'יז (קיבוץ הראל של היום)

*ללא הליך משפטי מסודר, בלי הגנה בלי הצגת ראיות* פשוט דנו על פי מה שהיה ידוע להם. לטוביאנסקי ההמום כמעט ולא ניתנה היכולת להגן על שמו הטוב.

השופטים יצאו מהחדר לדון בפסק הדין- בחוץ חיכה להם המפקד הישיר שלהם- איסר בארי שביקש מהם לדון אותו למוות.
אז מה הפלא שזה מה שהם עשו..

היום לפני 72 שנה בשעה 19:15 בערב צעד בנימין ג'יבלי ואחריו כושל בצעדיו מאיר טויבאנסקי, ידיו קשורות מאחורי גבו, מחשבותיו נדדו לאישתו לנה ולבנו יעקוב שלא יזכה עוד לראותם.

ג'יבלי העמיד אותו על יד הקיר של בית הספר של הכפר בית ג'יז, קרע לו את הכתפיות הוריד לו את חגורתו, והקריא את פסק הדין " *מוות באשמת בגידה במולדת* "

מאיר התחנן על נפשו כשדמעות בעיניו , אך זה לא עזר לו
מתי גולדמן מפקד כיתת היורים צעק
*לבוגד כדור אחד אש* …
ומאיר טוביאנסקי נפל במקום.

*תוך שלוש שעות ו45 דקות מהרגע שעצרו אותו מאיר כבר לא היה בחיים*..
*********"**************************

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*

" _אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל, אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל ועמד על משמרתה כל חייו, בכל דרך שהייתה לאל ידו_".
משפט זה חותם את האוטוביוגרפיה של *יצחק שמיר*. (משפט זה רשום גם על קברו, היום יום פטירתו).

יצחק שמיר נולד בשם יצחק יזרנציקי, תמיד חשק לעלות לארץ וכאשר זכה להגיע לכאן ב 1935 התגייס ישר אל האצ"ל. והיה חייל נאמן, עד לפיצול המכריע בין האצ"ל – ללח"י בין דוד רזיאל- ויאיר שטרן.

שמיר התחבט ארוכות עם מי ימשיך לצעוד את המסע בן אלפיים שנה, לאחר שיחות ארוכות בחר בדרך האצ"ל שם המשיך לשרת בנאמנות. עד שכעבור כשנה כשהאצ"ל " *שכח את דרכו במלחמת החירות* " וצעד עם הברטים יד ביד, נטש את האצ"ל הישר אל הלח"י.
שם *לאחר רצח יאיר מונה לאחד ממפקדי מחתרת לח"י*.

שמיר חי במחתרת, כדי להעביר הודעות הצמידו לו קשרית שתעביר הודעות בשם *שרה לוי* (לימים שולמית) – שעזרה על כל צעד ושעל, וכמו כל סיפור עם סוף טוב הם התאהבו, אך שאלה גדולה ריחפה מעליהם, *האם אפשר להתחתן כאשר אנחנו נמצאים במחתרת??*

הם החליטו להינשא בין היתר בשביל לתת דוגמא לכל הלוחמים שאנו לא יודעים מתי תגמר המלחמה בבריטים ועל כן אנו צריכים להמשיך ולחיות את חיינו! (חיתן אותם הרב אריה לוין)

עם בנו 'יאיר' לא זכה להיות בשנותיו הראשונות מכיוון שהוגלה על ידי הבריטים לאפריקה בשנת 1946 (גם משם הצליח לברוח) ,חזר לארץ ממש בקום המדינה.

בימים שמפא"י היו בשילטון לא היה מקום ללוחמי אצל, כל שכן למפקד של הלח"י. שמיר היה מחוסר עבודה עד שפנה אליו איסר הראל- ראש המוסד ובצעד אצילי ,הציע לו עבודה תוך כדי שהניח מאחור את כל היריבות מימי המחתרת. הראל אמר לשמיר " _אם תתבקש לעשות דבר נגד עקרונותיך ספר לי על כך_ ".

כמו תמיד אפשר לספר ולספר עוד ועוד אך אנו מוגבלים במילים.
יצחק שמיר מונה להיות מחליפו של מנחם בגין לאחר שזה פרש בשנת 1983 , ולאחר מכן זכה בבחירות וכיהן בתור ראש ממשלה שנים אחדות. לאחר שהפסיד בבחירות ליצחק רבין פרש מהחיים הפוליטיים.

את שנות חייו האחרונות בילה בביתו בתל אביב. בשנותיו האחרונות סבל מאלצהיימר,
*יצחק שמיר נפטר ב 30 ביוני 2012 בן 96*.

קראתי בחיי הרבה אוטוביוגרפיות, אך ספרו של יצחק שמיר "סיכמו של דבר" הרשים אותי במיוחד. יצחק שמיר דמות שהייתה בצומת קבלת ההחלטות שנים רבות- היה אחד ממפקדי הלח"י לאחר רצח יאיר, תפקיד בכיר במוסד, יושב ראש הכנסת,שר החוץ ולאחר מכן ראש הממשלה (ועוד תפקידים רבים), *כותב בענווה שאיפיינה אותו לאורך הדרך- "אם ההיסטוריה תזכור אותי" משפט שונה בנוף הפוליטי בו רוב האנשים מנסים שיזכרו אותם.

ואולי בגלל הענווה שלו שמיר הוא ראש ממשלה נשכח…

נפתלי חן- ערך הדרך.