efiuserסיור בעקבות נעמי שמר בסובב כנרת וקיבוץ כנרת
*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*.
חברי קיבוץ כנרת לא רצו לתת לה ללכת, " *מה פתאום שהיא תלמד מוזיקה במקום לעבוד* ? ועוד על חשבון הקיבוץ??".
אך לאחר לחצים כבדים על החברים (הניחו לילדה אתם לא רואים שזה הייעוד שלה) הוחלט לשחרר אותה ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, ואחר כך באקדמיה למוזיקה בירושלים.
*מזל שהיו כאלה שהתעקשו אחרת היינו מפסידים את אחת מגדולי המשוררים והפזמונאים של המדינה*.
אותה נערה נקראה נעמי ספיר- לימים *נעמי שמר*.
בסיום הלימודים חזרה לקיבוץ וכתבה את ספר השירים הראשון שלה "שירים מכנרת".
כשהגיע לצבא היה אך טבעי שתגיע אל להקת הנח"ל ועבדה בצמוד לחנוך חסון, יוסי בנאי, יונה עטרי ועוד. *כבר בצבא כתבה פזמונים רבים שהפכו ללהיטים של אותם הימים*.
לאחר השחרור כתבה שירים רבים ללהקת "בצל ירוק", להקות צבאיות ואמנים שונים.
שיריה הפכו למפורסמים ומושמעים בכל מקום:
הכל פתוח, בשדות בית לחם,הופה היי, החגיגה נגמרת, אהבת פועלי בניין, אילו ציפורים, אל בורות המים, אנחנו מאותו הכפר, אנשים טובים, חורשת האקליפטוס , ומאות שירים נוספים.
ללא ספק שירה המפורסם ביותר הוא " *ירושלים של זהב*" אותו כתבה לפסטיבל הזמר והפזמון לשנת 1967 (לפני מלחמת ששת הימים) בביצוע שולי נתן. הקהל ביקש לשמוע את השיר שוב ושוב, ומאז שיר זה הפך להיות אחד ההמנונים הלא רישמיים של העיר ירושלים.
מאז שמר כתבה ופרסמה מאות שירים רבים לאמנים מוכרים אשר הוציאו אלבומים שלמים משירים שהיא כתבה והלחינה.
נעמי לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שלא התבלטה בקולה וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל מבצעיה, היה חשוב לשמר להימצא במגע עם הקהל.
ב 26 ביוני 2004 נעמי שמר נפטרה ממחלת הסרטן*.
היא ביקשה להיקבר בבית העלמין כנרת על יד הוריה, מעל קברה (על פי בקשתה) שר המוזיקאי דודו אלהרר ארבעה שירים פרי עטה : "כנרת" "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".
אחרי מותה הפכו קברה של נעמי שמר והבית שבו גרה לאתר עלייה לרגל לישראלים שרצו לחלוק כבוד לאשה שגילמה בשיריה ופזמוניה את "ארץ ישראל היפה".
כשנוסעים בארץ אפשר לראות את שמה מתנוסס משמות רחובות בערים רבות בארץ (קריית מוצקין, הרצליה, חולון, גבעת שמואל וקריית ביאליק).
לפני שלוש שנים עלה בתאטרון הבימה המחזמר "סימני דרך" על *סיפורה של נעמי שמר- הוא בעצם הסיפור של הארץ הזאת.
נפתלי חן- ערך הדרך.
***********************************
*היסטוריה על הדרך-נפתלי חן*.
הבריטים רתחו מכעס!! איך השפילו אותנו בצורה כה מבישה? (מבצע ליל הגשרים)
כל מה שהבריטים חשבו עליו הוא להחזיר מכה אחת אפיים, מכה שממנה היישוב היהודי לא יוכל להשתקם.
בשעה 4:30 לפנות בוקר פרצו חיילים בריטים לביתו של הרב מימון ואמרו לו להתלוות אליהם, הוא ניסה להביע מחאה על כבוד השבת, אך ללא הואיל. הרב מימון הובל למעצר על ידי החיילים הבריטים.
הוא לא היה היחיד באותו היום שנעצר על ידי חיילים בריטים- יחד איתו נעצרו מנהיגים רבים של המדינה שבדרך בינהם- משה שרתוק (שרת),דב יוסף,דוד רמז, יצחק גרינבויים ועוד.
יום שבת ה-29 ביוני 1946* הבריטים יצאו למבצע "אגאתה" , מה שאנו קוראים לו " השבת השחורה".
לפנות בוקר יצאו מאות כלי רכב מבסיסי הצבא הבריטיים בארץ אל עבר הערים הגדולות, ירושלים, תל אביב וחיפה ואל עשרות קיבוצים על מנת להטיל עוצר.
משעות הבוקר המוקדמות הבריטים החלו בחיפושים אחר מבוקשים, פעילי מחתרת וסליקים. החיילים הבריטים עברו מבית לבית, והוציאו את רוב התושבים לתשאול על ידי צוות בלשים מיומן, כך נתפסו פעילי מחתרת רבים, בינהם יצחק יזרנצקי- שמיר.
ההוראה שניתנה על ידי ההגנה לחבריה הייתה *להתנגד בצורה פסיבית בלבד מחשש לשפיכות דמים*, ואכן הבריטים ירו והרגו במבצע הזה 4 חפים מפשע-
*חיים חרודי מתל יוסף, יעקב גלזר וטוביה ארטל מעין חרוד ואליעזר מליחי מתל אביב*
בהלוויותיהם נאמר " _קורבנות יקרים וטהורים, חפי פשע, לא ירתיעונו מדרכנו ולא ישברו את רוחנו כבני אדם וכיהודים_ ".
הבריטים עצרו למעלה מ 2,700 פעילי מחתרות- (חלקם היו חפים מפשע) אותם שלחו למחנות מעצר ברפיח, לטרון ועתלית לשבועות ארוכים.
בקיבוצים רבים נערך חיפוש מדוקדק וחברי הקיבוצים הושמו בכלובים מגדרות תיל בשמש הקופחת בזמן שהם צופים בחיילים הבריטים הורסים את ערוגות הפרחים, גינות הנוי החדרים וכל פינה אפשרית תוך כדי חיפוש אחר סליקים ונשק מוחבא.
לאחר שבוע של חיפושים בקיבוץ יגור הבריטים גילו את אשר חיפשו- 32 סליקים של נשק ותחמושת וכן הסליק הגדול והעיקרי. בסך הכל *נמצאו בקיבוץ יגור מעל ל-300 רובים, 100 מרגמות ולמעלה מ- 400,000 כדורים*.
הבריטים פשטו גם על בנייני הסוכנות היהודית בירושלים והחרימו עשרות ארגזים של מסמכים שהובאו אחר כבוד אל מרכז הבולשת הבריטית בירושלים- הלא הוא מלון המלך דוד (דבר שיוביל לתנועת המרי העברי לפוצץ אותו, אך זה כבר בסיפור אחר).
בשבת השחורה היישוב היהודי ספג מכה חזקה וכואבת מהשלטון הבריטי, מכה שממנה לקח זמן להתאושש.
חוץ מהמכה הכואבת היישוב היהודי (ובעיקר חברי הנהגת המדינה) *הבינו שאין לסמוך על הבריטים ושצריך להלחם בהם עד אשר יעזבו את ארץ ישראל.
