יצחק שדה מנהיג ומפקד

מפקד הפלמ"ח יצחק שדה

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן.* 0543111171

*והוא היה לאגדה, חבר בגדוד העבודה.*

יצחק שדה נולד ב 10 לאוגוסט 1890 *והיה לאחד האנשים שהשפיעו רבות על תפיסת הביטחון של מדינת ישראל*.
הוא למד בחיידר אצל ר' הלל צייטלין, יצחק לנדוברג- לימים שדה היה נער חלש וצנום. יצחק שגדל בסביבה אנטישמית החליט להשקיע באימונים על מנת לפתח את הגוף ואף למד איגרוף- דבר שעזר לו בתגרות מול הילדים שהציקו לו בכפר.

חייו השתנו מקצה לקצה כאשר פגש את יוסף טרומפלדור שסיפר לו לראשונה על ציונות וארץ ישראל. והפך אותו לציוני נלהב. שדה הפך להיות איש ימינו של טרומפלדור בתנועת החלוץ.
נפילתו של טרומפלדור ביא' באדר 1920 הכתה את שדה בתדהמה והוא החליט לעלות לארץ ישראל
ביומנו כתב " _נסעתי לארץ ישראל, לארץ שלא ידעתיה, מסיבות שלא היו לי עצמי ברורות די צורכן. בעיקר, מפני שחברי יוסף טרומפלדור נפל בקרב בהגנת הארץ_ …"

בארץ הקים עם חבריו את גדוד העבודה,והתאהב במקצוע החציבה. (בכל השאלונים בחייו כאשר ישאלו מקצוע הוא יכתוב חוצב)

נקפוץ כמה שנים קדימה, שנים בהם ערביי ארץ ישראל בהסתה פרועה של חאג' אמין אל חוסייני רצחו ביהודים בכמה הזדמנויות.
התפיסה של המוסדות הלאומיים הייתה להתבצר ולהתחפר ביישובים ולהגן עליהם כמה שניתן, אנשים חיו בפחד, פחד להסתובב בלילות, פחד לצאת לדרכים, פחד לחיות בארץ ישראל.

אחד האנשים ששינה את התפיסה ועבר מהגנה להתקפה קוראים לו…
ניחשתם נכון- יצחק שדה.

*הוא הנהיג את היציאה מהגדר , להראות לאוייב שגם אנו יודעים לתקוף ולשים מארבים בדרכים*, ושידע האויב שהוא לא אדון הלילה. השינויים הארגוניים ביטאו מודעות חדשה לחשיבותו של הכוח הצבאי.

השינוי בתפיסת ההגנה המשיך להעמיק עוד ועוד.
כמה שנים לאחר מכן בערב של חודשי הקיץ 1942 כאשר יצחק שדה מסתכל על 6 המדורות של 6 פלוגות הפלמח, הוא שיכור ולא מיין, טוב אולי גם קצת מיין. אבל בעיקר מהעוצמה שיש לו בידיים, עוצמה שהוא פיתח.
עובר ממדורה למדורה, עומד צוחק מדבר , מספר בדיחה ומעביר ביקורת- לא נראה כמו דמות של מפקד קלאסי.ניסה להראות את עצמו כחבר, כמורה.
יצחק שדה, עמד ושוחח הוא לא נתן פקודות. אלא ידע להוביל את האנשים באש ובמים אחריו בכך שהא נתן להם את היחס הנכון, ואת הרוח הגדולה והאש הגדולה שדחפה אותו.

יצחק שדה קידם את הפלמ"ח צעדים רבים וכאשר הוקמה המדינה היה ראוי להיות אחד מהמפקדים המובילים את צהל, אם לא הרמטכל בעצמו, אך בן גוריון בצעד משפיל נתן לשדה תפקיד קטן למידותיו אשר נחשב הורדה בדרגה ונתן לו לפקד על חטיבת השיריון בתל אביב תחת יגאל אלון (שהיה בעבר חייל של שדה, ואלון מונה למפקד הפלמח) אך שדה לא התקנא בתלמידו ושמח במינוי.

לאחר מלחמת העצמאות כשלא קיבל תפקיד בצבא פרש ועשה לביתו ועבד בתור חוצב בהמשך ימיו.
*ב-20 לאוגוסט 1952 נפטר יצחק שדה והוא בן 62.*

עד כאן להיום
נפתלי חן- ערך הדרך 0543111171

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*
*הוא הלך למקום בו הבין שצריך אותו בשביל להוסיף אהבת חינם.*

את הפינה היום אקדיש *לדרור חנין ז"ל* שאחיו יוסי חנין ביקש להנציח את דמותו *ביום הולדתו של דרור*.

היום דרור היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-44 , דרור איש כפיים שבכל הזדמנות בנה, שיפץ, תיקן והתקין עבור כל דורש באהבה ובלי לצפות לשום תמורה. דרור קידש את המושג "אהבת חינם". הוא תרם ונתן, הוא הלך, וחזר, פעל, התנדב, בנה, התרוצץ עשה למען האחר והכל אך ורק כדי לשמח ולעזור לאחרים.

דרור היה דמות שכולם רצו להיות חברים שלו, היה בו מן קסם כזה שהדביק את כולם אליו, והוא נתן ותרם לכולם מאהבתו הרבה.

בשנת 2014 חמאס ירה ללא הרף טילים לשטח מדינת ישראל. מדינת ישראל החליטה להגיב ויצאה למבצע צוק איתן.

עם תחילת המבצע, גמלה החלטה בליבו של דרור לאסוף חטיפים, ממתקים ומשקאות ולנסוע לעוטף עזה כדי לשמח ולחזק את רוחם של החיילים.* הוא פעל לאיסוף תרומות ממפעלים, ישב בלילות וארז חבילות אישיות עבור הכוחות בחזית.

הוא רתם לעניין גם את ידידו הטוב שרון ויחד נסעו ביום שלישי י"ז בתמוז התשע"ד (15.7.2014) לחלק ולשמח. הם הגיעו לחמ"ל הישוב נתיב העשרה , השאירו חבילות לכל הצוות והחיילים והמשיכו משם לעמדה סמוכה.

דקות ספורות אחרי שיצאו מנתיב העשרה, הותקפו במטח מרגמות נוסף. גם הפעם, נטשו דרור וחברו את הרכב ורצו לתפוס מחסה. דרור נשכב בצמוד לחומה וכיסה את ראשו בידיו, אך נפגע משלושה רסיסים של מרגמה שהתפוצצה מטרים ספורים מהם. אחד הרסיסים פגע בדרור ישירות בצד בית החזה וגרם למותו.כל כוחות ההצלה שהיו במקום ושהגיעו בתוך דקות ספורות לא הצליחו, להציל את חייו.

דרור היה להרוג הראשון במבצע "צוק איתן" הותיר אחריו זוג הורים אברהם ורחל, שלושה אחים יוסי שלמה ואייל, אישה ושלושה ילדים- רחלי –שקד יואב ואביגייל.

*ומיד לאחר נפילתו, התפרסמו נסיבות מותו ומעשה ההתנדבות, והוא הפך למודל וחיקוי. תוך מספר ימים שטף את הארץ גל של התנדבות ונתינה ואזרחים רבים נרתמו לחיזוק החיילים ותושבי קו העימות.
דרור הובא למנוחות בבית העלמין ביהוד. על מצבתו כתבו אוהביו: "כל חייו היו אהבת חינם, חסד ונתינה, כשהוא מקיים את המצווה ואהבת לרעך כמוך "

לאחר מותו, הקימו חבריו של דרור מבית אריה את הבית של דרור , ביתן קטן המופעל ע"י מתנדבים ותרומות ומארח באופן קבוע את חיילי החטיבה המרחבית העוסקת בפעילות בט"ש באזור. עם השנים התרחבה פעילותו של הבית של דרור והיא כוללת פעילויות קהילתיות ועזרה לנזקקים אפילו כאלה שהם מחוץ לישוב.

עייזר וייצמן ומיד עיראקי

*היסטוריה על הדרך- נפתלי חן*

*תביאו לי מיג 21*
אמר עזר וייצמן מפקד חיל האוויר למאיר עמית ראש מוסד באחת מארוחת הבוקר הקבועות שלהם אחת לשלושה שבועות.
" *תגיד לי השתגעת??! אין במערב אפילו אחד כזה* !" ענה עמית המפותע.
עזר המשיך בשלו "אנחנו צריכים מיג 21, אתה המוסד. תעשה את הבלתי אפשרי כדי להשיג אותו".

בארוחת בוקר תמימה זו בשנת 1965 התחיל מבצע "יהלום" , להשגת המטוס המופלא מיג 21 היהלןם שבכתר שבמטוסים, המטוס הטוב ביותר במזרח התיכון באותה התקופה עם יכולות תמרון גבוהות, ומהירות עצומה שמטוסי המיראז' לא הצליחו להתחרות בהם.

עמית הטיל את המשימה הקשה על  רחביה ורדי, איך בדיוק להשיג מטוס כזה מעבר לקווי האוייב הייתה השאלה הקשה ביותר?? (ורדי ניסה ללא הצלחה להשיג מטוסים כאלה בעבר ממצרים וסוריה) במשך חודשים הם הילכו באפלה ללא שום כיוון.

עד שקרן אור הבליחה לפתע בדמותו של יהודי עירקי בשם יוסף שמש- המוסד השתמש בו למשימות מידי פעם.
יוסף הודיע שהוא מכיר טייס מיג 21 שהוא מאמין שיוכל לשכנעו לערוק יחד עם המטוס. האור הירוק ניתן ויוסף החל לדבר עם הטייס " מוניר רדפא ".

מוניר היה מאוכזב ומתוסכל, למרות שהיה טייס מעולה כבר כמה שנים שלא קיבל קידום מכיוון שהוא היה נוצרי.
הקש ששבר את גב הגמל מבחינת מוניר היה כאשר שלחו אותו להפציץ כפרים כורדים במטוס מיג 17 מיושן, עבורו זאת הייתה השפלה עצומה.
למוניר נשבר הוא החליט לעשות מעשה..

לאחר כשנה יוסף שמש חשף בפניו שמדינת ישראל מוכנה לשלם סכום כסף גדול בשביל שיערוק עם המטוס לישראל.
מוניר ההמום כמעט ופוצץ את העסקה.
לאחר כמה שעות מחשבה חזר למוסד ואמר שהוא מוכן לעשות את הצעד ולהגיע לישראל. בישראל הוא עבר הכשרה, והתאמן על מסלול הטיסה.

" במהלך המבצע היה רגע בו כמעט קיבלתי שבץ. ימים אחדים לפני העריקה המתוכננת, מצא לנכון הטייס להוציא את הרהיטים מביתו למכירה בבגדד. תארו לכם מה המשמעות שטייס קרבי מוכר פתאום את רהיטיו… פחדתי פחד מוות ששירותי הביטחון העירקיים יגלו את הדבר, יחקרו אותו, יעצרו אותו, וכל המבצע יירד לטמיון, למזלנו הרב העיראקים לא גילו_…" מספר מאיר עמית.

ב-9 לאוגוסט 1966 מוניר הודיע שהוא מוכן לצאת לישראל. כחלק מהעסקה המוסד הישראלי הבריח את משפחתו המורחבת מחוץ לעירק והביאה אותם לישראל.

ב 14 באוגוסט 1966 מוניר נכנס אל המטוס הנכסף ויצא לדרך
באמצע הטיסה תא הטייס התמלא בעשן, מוניר חשש מתקלה רצינית חזר אל הבסיס.
מוניר לא וויתר וב 16 לאוגוסט 1966 יצא שוב לדרך. בשעה 8:00 בבוקר לאחר 65 דקות טיסה הוא נחת בבסיס חיל האוויר בחצור.

בבסיס בחצור לא היה גבול לשמחה לאחר מבצע מוצלח זה! עזר וייצמן היה מאושר וכך גם מאיר עמית.

לצערי מוניר לא מצא את מקומו בארץ והמוסד העביר אותו למדינה מערבית תחת זהות בדויה, אך גם שם חיו מנותקים ממשפחתם וחיו בפחד מהמודיעין העירקי. מוניר נפטר באוגוסט 1988 מדום לב.

העברת המיג לישראל לפני מלחמת ששת הימים סייעה רבות בהכנה למלחמה, *למיג שהובא היה חלק ניכר בניצחון של חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים*.

עד כאן להיום
נפתלי חן-ערך הדרך
*התחברתם? העבירו הלאה למשפחה וחברים.

נציב בריטי והלח"י ערב הקמת מדינת ישראל

*עליו נאמר יותר מזל משכל.*

כן כן אני מדבר על *הנציב העליון הבריטי מק מייכל*. שנתיים אחרי רצח אברהם שטרן "יאיר" מפקד הלח"י, אנשי הלח"י לא נחו לרגע ורצו לנקום את דמו של מפקדם הנערץ. הם ראו בנציב העליון כאשם העיקרי בתור מייצג השילטון הבריטי בארץ ישראל (הוא אשם גם במדיניות הספר הלבן, גירוש מעפילים, טביעת סטרומה והרשימה עוד ארוכה).

כהונתו של הנציב עמדה להסתיים בסתיו 1944,והלח"י החליט שהוא לא יחזור חי לאנגליה.
*המצוד אחריו החל.*

יעקב בנאי המכונה "מזל" ראש חטיבת המבצעים של הלחי מספר " _באחד הימים בקיץ תש"ד קיבלתי הוראה לנסוע לירושלים. סבור הייתי משם מזה שזה לשלושה ימים, במקום זה היו אלה שלושה שבועות_ "
שלושה שבועות בהם עקבו לוחמי לחי בדבקות רבה אחרי כל צעד של הנציב העליון וניסו למצוא נקודה בה אפשר יהיה להתנקש בנציב.

אך בכל פעם שהלחי הוציא את התכנית לפועל משהו השתבש וחיי הנציב ניצלו.
פעם ראשונה המוקש לא עבד ורכבו עבר את העמדה בדרך אל הכנסייה.
פעם שנייה רגע לפני הגעתו פינו מהאזור את כל הגברים מחשש להתנקשות.
בפעם השלישית רכב המילוט נחשף לפני הפעולה.

לכל מי ששאל היו שבע נסיונות התנקשות בנציב, ואיך שהוא כל פעם מחדש המזל שיחק לו.
אך הפעם, הפעם היה מידע מבוסס ממקור ראשון שהנציב יגיע.

*התאריך היה יט' באב תש"ד 8.8.1944*

נודע שהנציב העליון ישתתף במסיבת פרידה לכבודו בעיר יפו.
מקום הפעולה נקבע ביציאה מירושלים בסיבוב חד בדרך. לוחמי הלח"י מתמקמים ב 3 עמדות שונות מדרדרים אבנים אל הכביש בשביל ליצור מחסום לרכב של הנציב. הלוחמים התחפשו לאנשי מחלקת המדידות הממשלתית, לבושים בבגדי עבודה מפות ובמוטות אדומים.

הלוחמים לא ידעו באיזה שעה הנציב ייצא את ירושלים ולכן החל מהשעה 7 בבוקר הם ניצבו במקום והחלו למדוד.
שעות רבות עמדו בשמש הקופחת והמתינו בדריכות מורטת עצבים.
סמוך לשעה 4 הגיע פועל ערבי הממונה על ניקיון הכביש ודירדר את האבנים אל התהום…

לא נורא אמר יהושע כהן ממפקדי המבצע, נשליך רימוני עשן.

בשעה 4:10 הגיע האות,הרכבים עברו את עמדת התצפית. כולם נדרכים בעמדות.
" _בעמדות שלנו דממת מוות. הכל מחושב בחשבון שניות. בהגיע מכונית הנציב לעמדה שלי נתן האות_ " מספר יעקב בנאי, " _עתה אין עוד פקודות. אנו ממטירים אש מקלעים ורימונים בכל הכח והמהירות ואף ללא קליעה מדויקת. אנו מכסים את הקטע באש, מתוך חשבון שלא ייתכן שיתחמק מהאש הצפופה כל כך_ ".

לאחר כמה דקות של ירי מסיבי, יהושע כהן נותן פקודת נסיגה והלוחמים עלו אל שכונת גבעת שאול להחביא את הנשקים ולהעלם מהאזור.

והנציב??
כנראה שמהשמיים גזרו שיש לו עוד כמה שנים לחיות.
הוא נפצע פצעים קלים בלבד.

יעקב בנאי מסכם בספרו
" _והפעולה? לכאורה הרי היא נכשלה, ואף על פי כן הצד הפוליטי שבה לא היה פחות מהתוצאה המעשית. הרי מדובר בפגיעה בלב לבו של השלטון הבריטי בארץ ישראל_ ".

נכתב ע"י 0543111171 נפתלי חן מורה דרך