"סיור מודרך בעקבות אתרי בית שני בירושלים, במנהרת החשמונאים בארמון הנציב, תצפית ארמון הנציב, מוזיאון דווידסון והפארק הארכיאולוגי, רחבת הכותל ומנהרות הכותל".

סיורים מודרכים וטיולים בעקבות בית שני -אפי נחמיאס 0522686908

סיורים פתוחים לקהל הרחב בעוטף עזה וישראל: 30 ( לדצמבר)
8.10.11.24/1 .5 ( לינואר)

סיורי בולענים בים המלח: .17.1.25  31.1  8.2

אפי נחמיאס 0522686908

יש שתי דרכים אפשריות להתגבר על וואדי. להקיף או לבנות גשר. שתי הדרכים אכן היו משומשות. למשל מעל גיא בן הינום הם בנו גשר. להכיף הר יותר קל ולכן היו כל כך הרבה פיתולים. בשני המקרים בדרך החשמונאים החליטו לחצוב. אחד המקרים כאן ברכס ארמון הנציב. עקב הפרשי גובה הנמוכים, שעומדים על 30 מטר בעשרים ק״מ. נוצר השיפוע של מטר לקילומטר. שיפוע מאוד קטן, שלא איפשר כאן ללכת מסביב להר. המתכננים חילקו את ההר שלנו באמצעות מספר פירים. הפירים עזרו לחופרים הקדומים לשמור על הכיוון ולוודא את הגובה. גם להוציא את הפסולת של החציבה היה קרוב יותר. המרחקים בין הפירים לא שווים. בריכות שלמה עומדות בלב המערכת. שתי אמות מים היו מובילות מים אליהם. אמה אחת בשם ערוב. באזור מחנה הפליטים "מואסקר אלערוב". האמה השניה האמה בשם בייר, ממעין "אל ביאר". ושתי אמות יוצאות צפונה לירושלים מבריכות שלמה. האחת נקראת היום התחתונה והשניה העליונה, מה שמשקף את מיקומן היחסי. יש עוד אמה חמישית היא אמה שהובילה מים להרודיון. היא נספח של המערכת.

מי בנה את אמות המים?

האמה התחתונה מתוארכת לתקופה חשמונאית. מי מהחשמונאים בדיוק בנה אותה קשה לזהות. האמה שנבנתה אחריה היא אמת הביאר והיא הרודיאנית. גם בריכות שלמה עצמם הן בניה של הורדוס. כי החשמונאים לקחו מים מהמעיין בקרבת הבריכות שיבנו שם לעתיד. "הורדוס משכלל את המערכת ובונה בריכות שלמה". האמה שנבנתה מאוחר יותר היא אמה העליונה. עליה יש מחלוקת אם היא הרודיאנית או רומית. זמן בנייתה בערך מאה ראשונה לספירה. אמת הערוב הארוכה ביותר מבין האמות והיא בוודאות רומית לפי רוב החוקרים. ליד אחד הפירים הפסיפס המודרני מציג לפנינו את מטווה האמות לירושלים.

"תצפית ארמון הנציב":

ארמון הנציב היה ארמון של נציב בריטי משנות השלושים. כיום הבניין משמש כמטה משקיפי האום. הסיבה היחידה והחשובה ביותר שירושלים מתחילה במיקום זה היא המים, הימצאות מעיין הגיחון. מאיפה באה המילה ציון? יש השערה שהמילה ציון היא מהמילה ציה, המדבר. בימי בית הראשון היו המים של מעיין הגיחון יחד עם בורות איסוף הפרטיים מספיקים לתושבי ירושלים. בבית שני המים כבר לא מספיקים וצריך היה להוסיף ממקורות חיצוניים. זאת הסיבה לבניית התעלות. הצורך פגש את היכולת הטכנולוגית. גידולה של העיר ובעיקר העלייה ההמונית לרגל הוסיפו צורך דחוף במים. בזמן הזה האדם ידע להביא מים ממרחקים. ההתפתחות הטכנולוגית ברובה התרחשה בעולם הלניסטי והרומי. כך בימי בית שני יש גם צורך וגם יכולת להוביל מים ממרחקים. שני תנאים הכרחיים לקיום אמת המים בזמן הזה. איתנות מקור המים והפרשי גובה. לעומת גב ההר ירושלים נמצאת בעוקף וכך היא נמוכה ממנו. הר חברון מתנסה לגובה סביב אלף מטר, פיסגת עיר דוד גבוה רק כ- 650 מטר. מדרום לירושלים מקורות המים זמינים יותר מאשר בצפונה. הבעיה היחידה שהשטח הוא לא מישורי. בדרך היה צריך להתגבר על ההרים ועל ואדיות. אז בהר חצבו. בואדי בנו. מתחילים לרדת בהר ארמון הנציב לכיוון הכניסה לאמה. לפנינו אחד הפירים אבל יש לו גם הסטוריה משלו. כאן קודם היתה חווה חקלאית. הוא כנראה מהתקופה החשמונאית. מסתכלים על החווה החשמונאית. בה היה בור מים מאותה התקופה. משתמשים בו בתור בור לפני בניית האמה.

"מוזיאון דווידסון והפארק הארכיאולוגי":

באתר רואים שני תקופות. תקופת בית שני והתקופה המוסלמית-ארמונות האומיים.

במעבר בכניסה מוצג ציר הזמן מתחילתה של ירושלים עד להיום. תמונות יפות של השטח. בצד השני מוצגת מפת השטח. יש כאן עמוד מיל רומי. במקור הוא היה מעקה בתקופת בית שני. מוזכרים בו גם אספסיאנוס וטיטוס. יש אבנים מאותרות עם רוזטה וצלב קרס.

אבן זאת היא חלק מגג של המבנה. האיתור היה בתקרה קלפי מטה. רואים חלק מקרקוף.

בחוץ מוצגת אבן שחרוטים עליה עלי הגפן והזית.

יושבים על המדרגות: במסכת מידות כתוב שהר הבית היה חמש מאות על חמש מאות אמה. (רב גורן שניכנס ומדד את ההר ב-68 מצא שההר לא תואם את הכתוב במשנה) הורדוס החליט להגדיל את שטחו של הר הבית. (השם הר הבית נמצא בשימוש כבר בתקופת בית ראשון ופעמים מוזכר בתנ״ך). הורדוס הרחיב את ההר לכל ארבעת הכיוונים כך שגידול הנוצר הוא בערך פי שניים.

תוצאות ההגדלה:

460 מטר הכותל המזרחי , 480 מטר המערבי-315 הדרומי ו280 הצפוני, הר הבית לא נחפר ארכיאולוגית מעולם. לכן קשה לדעת מה היה הר הבית לפני הורדוס. בכותל הדרומי היו שערי חולדה גם לפני הורדוס ולפי המשנה הם היו השערים הראשיים. מה שרואים בחומה אינו מתקופת הורדוס. חוץ מהשורה הראשונה שהיא בנויה מאבנים גדולות ונקראת "נדבך רבא" השאר הוא מהתקופה המאוחרת יותר. כאשר מסתקלים על משקופים .שהשני משקופים מאוחרים ובינהם נמצאים אבנים אלכסוניות מעל אבן שבורה. יש שם התחלה של קשת . זה השער מתקופת בית השני. הקשת נקראת קשת הקלה, היא נועדה להקל עומס מעל השער. מאחורי הסתימה של האבנים הקטנות בתוך הר הבית יש מסדרון תת קרקעי שקיים גם היום, שדרכו נכנסו להר הבית. רוב השער מוסתר על ידי חומת העיר העתיקה העות׳מאנית.

המסדרון מאותר ויפה. זה צמד השמאלי של שערי חולדה. מימין בהמשך הקיר יש שלוש קשתות סתומות. זהו עוד שער מימי בית שני. מאחריו שוב יש מסדרון. השער הזה גם נקרא שערי חולדה. לידינו שער הכפול. הוא נקרא השער המשולש. המשקופים שרואים הם מהתקופה המוסלמית. כדי להרחיב את הר הבית הורדוס הגביה את החלקים הנמוכים. את חלק הצפוני הגבוה הוא חצב והחלקים אחרים הגביה. בחלקים הנמוכים בנה קשתות ועלים השתית רחבה. . מסביב להר הבית הוא בנה ארבע קירות לתמוך בהר. החומות הם קירות ההר ולא של המקדש. כל הקירות קיימים היום ברמת השתמרות שונה. הכותל המזרחי הוא היחיד שעליו רואים שרידים לפני הורדוס. רואים את קו התפר.

רחבת הר הבית זה המבנה הגדול שנבנה בארץ עד המאה העשרים. מאה עשרים אלף איש יכלו להכנס אליו בו זמנית. זה המתחם המקודש הטמנוס הגדול מכולם בעולם הרומי.

המדרגות שיושבים עליהן הן מדרגות חולדה. חלקם מקוריים מזמן הורדוס וחלקם משוחזרים. בנויות שלב אחד רחב ואחד האחריו צר, כדי למנוע ריצה עליהן. כל הנכנסים להר הבית היו ניכנסים דרך השערים האלה, עוברים את המסדרנות וכדי להיכנס היו מקיפים את המקדש בסיבוב נגד כיוון השעון. אך ידוע על ארבע שהיו מקיפים בכיוון הפוך מכולם. אבל, מנודה, מי שיש לו חולה בבית ומי שאבדה לו אבידה. ברגע שהם הולכים נגד כיוון התנועה כולם ראו ושאלו אותם מה קרה וניסו לעזור לו או להגיד לו שיתקן את מעשיו.

הם מוזכרים בתוספתה ובמשנה. לא יודעים למה נקראים שערים שערי חולדה. חולדה אולי על שם חולדה הנביאה. או בגלל שאתה נכנס להר מתחת לאדמה בדומה לחולד.

העמודים בשער חולדה המשולש והקשתות לא מקוריות. הם מתקופה מוסלמית. אבל האבנים התחתונות כן מקוריות. והסתימה היא מאוחרת. שערי חולדה שהיום חושבים שהיו פתחים שנים ושנים. החומה העות׳מאנית משתלבת באמצע הכותל ההרודיאני על אבן המזוזה יש חריטה קדומה. בר כלב נ"נ (נוחו נפש) בר יוסף נ"נ (נוחו נפש) מותרף. מלשון התרפא. אדם כתב שהוריו מתו אבל הוא התרפא. לשער המשולש מובילים מדרגות הקדושים גם לנצרות. במדרגות אלה מקיימים טקסים נוצריים. עורבות שלמה כך נקראו בתקופת הצלבנית. הם השתמשו בקשתות מעורבות. אלה קשתות הרודיאניות ומוסלמיות שתומכות בהר הבית. למסגד הצלבנים קראו מסגד שלמה ועורבות היו מתחתיו וקיבלו שם מהמסגד, אורבות שלמה עלו לכותרות בגלל הבניה שהם עשו והעפר שהם הוציאו מהר הבית.

לפי איילת מזר המבנה והחומה שמצאו בעופל הם מתקופת שלמה-אבן השתיה נמצאת מתחת לכיפת הסלע ושם עמדו גם בית ראשון ובית שני, אבן השתיה נמצאת מתחת לכיפת הסלע ושם עמדו גם בית ראשון ובית שני. רואים כאן אבן בשימוש משני שהיתה חלק מהכנסיה כי רואים עליה הצלב: באתר רואים היטב גם את הפאר של המקום בבית שני וגם את חורבנו, אבנים גדולות וסיתות שוליים. רואים את נדבך הנכנס פנימה של שנים שניים וחצי סנטימטר כדי להעלים את ההשלייה האופטית שהבניין נופל. מהלך מוכר גם בבניה רומית. הבניה היא בניה יבשה, אין טיח ולא איתום, גם הגבנון הוא חלק. בתקופה החשמונאית הגבנון יש לו בטן. חשמונאית הגבנון יש לו בטן. מעל האבנים ההרודיאניות יש בניה מוסלמית ואחרת. אבני הבניה נעות במשקלן מחמש טון לחמש מאות שבעים טון. מאוד מרשים. רואים אבנים גדולות במיוחד בפינות, הן שוכבות בשיטת ראש פטין.

"קשת רובינסון":

אחת הכניסות המרכזיות להר הבית ממערב הייתה באמצעות גרם מדרגות שהונח על גבי קשת ענקית, שהיוו יחד מעין מחלף בין מפלס הרחוב לגובה רחבת הר הבית.

אלה האומנות המקוריות של קשת רובינסון.(אומנה היא עמוד תמך בנוי) בין האומנות שלה היו פתחי חנויות. יש כאן מדרגות מקוריות מתקופת בית שני שהולכות לאורך הכותל צמוד אליו. כל מה שרואים היום נחשף אחרי מלחמת ששת הימים. רוחב של הקשת כחמשהעשר מטר. גובה מעל הרחוב כי עשרים מטר, מפתח רגליים שלושעשר מטר. משקלה 1600 טון. אולי הגדולה בעולם העתיק. קשת היא המחלף מהרחוב לא גשר מרובע היהודי כפי סברו החוקרים בעבר. אחת מאבני המפולת, המונחת במקום בו נתגלתה סמוך לפינה הדרומית-מערבית של הר הבית, היא ראש הפינה של כותלי הר הבית שהושלכה על ידי הרומאים מראש פינת הכתלים כאשר הוחל בפירוק שיטתי של כותלי הר הבית. אבן זו כוללת מעברה הפנימי גומחה ומעליה כתובת בעברית, חקוקה בכתב סופרים מהודר: ’לבית התקיעה להכ…’ (או ’להב…’). הצעות השלמה שונות הוצעו, ביניהן: ’להכריז’, ’להכל’, ’להבדיל’ (בין קודש לחול). ’בית התקיעה’ פירושו מקום שבו נהגו לתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועדים, כמסופר בפיו של יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים ברומאים ד’ 582). מקום התקיעה דווקא כאן מעיד שהמקום היה במרומי פינת הכותל המערבי והכותל הדרומי, בנקודה גבוהה מאוד הצופה הן אל העיר והן אל השדות שמחוצה לה, כדי להבטיח שכולם ישמעו את התקיעות.‏

"סיור במנהרות הכותל":

אחרי הרחבת הורדוס בכותל המזרחי היו ארבע שערים. רואים את שרידי שער ברקלי ועוד שני שערים אפשר לראות בסיור במערות הכותל. קשת ווילסון היא קשת נוספת שהיתה במקום והיא אכן היתה גשר מהגבעה המערבית אל הר הבית. מתחת לקשת רובינסון בתוך החלל בין האומנות עמד מקווה טהרה, עם המחיצה באמצע.

היום מוכרת לנו בחוץ רחבת התפילה שהיא רק 52 מטר. אבל אורך הקיר הוא יותר גדול. בגלל שהממלוכים רצו לגור באותו הגובה מול הר הבית, הם בנו קשתות הצמודות לכותל ועליהם את הבתים. הרבע המוסלמי מסתיר את המשך הכותל.

רחבת הר הבית תחומה בקירות תמך, שהמפורסם בהם הוא הכותל המערבי. אלה הן קירות המתחם ואין לבלבלם עם קירות המקדש. בגלל שהמקדש היה מרכז הפולחן היהודי ומה ששרד ממנו זה רק הכותל המערבי של המתחם, כול כובד הקדושה והתקווה לתקומה מועברים למקום זה, לכן הוא המקום הקדוש ביותר לכל יהודי גם אם הוא לא שומר מצוות.

רחבת התפילה של הכותל המערבי פתוחה בכל ימות השנה ובכל שעות היממה ומתקיימים בה אירועים ממלכתיים ופרטיים – מטקסי יום הזיכרון לחללי צה"ל, טקסי השבעה ועצרות תפילה ועד לחגיגות בר מצווה של ילדים. אלפי ילדים חוגגים בר מצווה בכותל מידי שנה. עבורם זוהי חוויה לכל החיים.

במהלך שנות ההיסטוריה מאז חורבן הבית השני לא היה שלטון יהודי בארץ ישראל וליהודים הרבה פעמים לא היתה גישה לא רק לכותל אלה לירושלים בכלל. למרות זאת היהודים לעולם לא שכחו את ירושלים ותמיד שאפו וניסו להגיע לכותל ולהר הבית. יש מדרש הטוען שהשכינה מעולם לא זזה מהכותל המערבי.

תפילותיהם של היהודים ועלייתם לאתרים סביב קירות הר הבית‏ מוזכרות בתלמוד‏. כבר לגבי חכמים בדור שלאחר החורבן, אולם לאחר מרד בר כוכבא אסרו הרומאים על היהודים לבוא לירושלים. התפילות של היהודים מול קירות הר הבית מתועדות החל מהמאה הרביעית בסיפורי נוסעים ועולים לרגל. עדות ראשונה לכך נמצאת בדבריו של "הנוסע מבורדו" – עולה רגל נוצרי, שהגיע לירושלים בשנת 333:

ידוע לנו על ביקוריהם במקום של אישים חשובים שונים. רמב"ם ורמב"ן. משה מונטיפיורי .

בתקופת המנדט רחבת הכותל היתה סימטה צרה ואומנם היה ליהודים מותר לבקר בה, אך חלו עליהם מגבלות שונות. למשל היה איסור תקיעה בשופר בחגים ואפילו ביום כיפור, שהתקיעה בו היא חלק מהתפילה.

ב 1948 הלגיון הערבי הירדני כבש את העיר העתיקה וכל שטחו של הר הבית והכותל היו שוב אסורים ליהודים. הגישה הקרובה ביותר אליו היתה הר ציון שממנו, מגג המבנה ראו חלק קטן של הר הבית. במלחמת ששת הימים שוחררה ירושלים. שחרור הכותל על ידי הצנחנים לווה בהתרגשות גדולה ובתקיעות שופר. המקום חשוב גם לאסלאם. לכן בשונה מהשלטון הירדני ישראל לא מונעת גישה אל המקום מאף אדם. הר הבית הינו מקום בעל רגישות פוליטית בינלאומית גבוהה, והמתחם עומד ברקע לסכסוכים רבים בין יהודים ומוסלמים, המתחם נמצא כיום תחת ריבונות ישראלית אך מנוהל באופן רשמי על ידי משרד הווקף בירדן. זה קשור למגבלות הלכתיות שיש ביהדות בקשר לעליה להר הבית. הר הבית הוא המקום הקדוש ביותר ליהודים, והשלישי בקדושתו למוסלמים הסונים.

עשרות מצלמות מצלמות את המתרחש בו כל הזמן בכל ימות השבוע.

לכותל המערבי חשיבות בינלאומית דתית והיסטורית, ואלה מביאים אליו מיליוני מבקרים בכל שנה, יהודים ושאינם יהודים. היהודים פונים לכיוונו בתפילה שלוש פעמים ביום, ומתפללים להקמת בית המקדש בשלישי אך מאמינים שהאלוהים הוא שיקים אותו.

אחרי כל מה שנאמר האם הביקור בכותל הוא עצוב או שמח? האם הכותל מסמל את החורבן והגלות, וכל הדם הנשפח סביבו, או את תקומת מדינת ישראל וראשית גאולתינו? אלה הן שאלות חשובות ושכל אחד יחשוב מה הכותל מסמל עבורו.הגדר הנמוכה שנקראת הסורג. התגלתה אבן שכתוב עליה ביוונית שעד כאן הכניסה מותרת לכל אדם והיה דמו בראשו. האבן המקורית נמצאת באיסטנבול.