"סיור באוניברסיטה העברית בירושלים".

"סיור בהר הצופים ירושלים ובעיר העתיקה":

בשנת 1887 נכתב מאמרו של צבי הרמן שפירא שאומר שהגיע הזמן להקמת בית מדרש לחוכמה ודעת הכולל מחלקות שונות. גם הרצל כאשר ייסד את התנועה הציונית בשנת 1897 קרא ליהודים להקים אוניברסיטה שתהפוך למקדש, בשנת 1913 בקונגרס ה 11 בלונדון ,הוקמה ועדה ובראשה חיים וויצמן וארתור רופין והם נתבקשו לחפש מקום להקמתה. בהר ציון הם פגשו באציל בריטי שתוך בניית בית הקיץ שלו הוא מצא את גני ניקנור. (כיום הגן הבוטני)הוא היה מוכן למכור להם את השטיח. השטח נרכש על ידי תרומתו הנדיבה של הברון יהודה לייב גולדברג.
הנחת אבן הפינה הונחה בטקס בשנת 1918( הונחו 12 אבנים כמנין שבטי ישראל) כאשר על אבן אחת נכתב שמו של אלנבי, בשנת 1923 הגיע לארץ אלברט איינשטיין שסירב להיות הנשיא של האוניברסיטה וגם של  המדינה. בשנת 1925 נערך טקס חנוכת האוניברסיטה – על הר הצופים מקימה הנרייטה סולד את בית החולים; הדסה-  הר הצופים הופך למקום חשוב ומרכזי בחיי הישוב בארץ,  הערבים (הנשאשיבים) גם רצו אחיזה בשטח ולכן הקימו בסמוך את שכונת שייח ג'ראח הממוקמת על הציר היחידי המגיע להר הצופים.

עם פרוץ המערכה על הדרכים , לאחר האסון/ הטבח בדיר יאסין נעשה מארב לשיירה
שמנתה 78 רופאים ואחיות וכולם נרצחו. (מכונה שיירת הע"ח) ,ישראל פנתה לאו"ם פנייה
גם לירדן. בתאריך 7/6/48 נערך מפגש של 3 הצדדים ובהסכם הוחלט שאזור הר הצופים
יהי מובלעת מפורזת שאין לפגוע בו. ההסכם כלל 3 סעיפים והם :
א. המספר של הנוכחים על ההר יהיה קבוע. (86 אנשים). ב. חל איסור על העלאת נשק.
ג. פעם בשבועיים תעלה שיירה של 2 משוריינים , משאית עם אספקה של מזון, מים, צוות
רפואי, ציוד רפואי, ספרים, בליווי של נגמ"ש ירדני. יש לזכור שהבדיקה הקפדנית נערכה
בשער מנדלבאום. ישראל הצליחה להעלות להר ג'יפים מפורקים, נשק,רובים, מקלעים
וכדורים שהוחבאו בדפנות הכפולות של המשורינים . בנוסף הועלו גם חיילים המחופשים
לשוטרים. כאן כבר הונחה התשתית למלחמת ששת הימים.
בשנת 1937 קמה "ועדת פיל" שתכננה לחלק את הארץ, דוד בן גוריון ביקש לכלול במדינה
היהודית את הר הצופים והאוניברסיטה ואומנם כך היה .
הגבול עבר בתוואי העירוני בין הכפר הערבי אבו טור (= אבי השיר), לבין הישוב הישראלי גבעת חנניה ביניהם היה שטח הפקר שרוחבו היה מטרים אחדים. העמדות כונו – עמדת
לולב, הולכים לכיוון הגבול העירוני. מול בית גאון פונים לכיוון רחוב עשהאל אשר שימש גבול ,ברחוב הייתה גדר הפרדה. ברחוב זה הייתה עמדה נוספת המכונה עמדת אריה.
זכור לכולם המקרה בו הנזירה איבדה את שיניה שנפלו מחלון בית החולים הצרפתי- סנט לואי. כדי לחפש את שיניה בשטח ההפקר היה צורך בקבלת אישור מהאו"ם.

ירידה בשביל גן העיר בתקופה שהעיר חצויה ישנה הרבה כמיהה וכיסופים לירושלים של דוד המלך, נכתבים הרבה שירים , סיפורים , יצחק שלו, חיים גורי, יהודה עמיחי ועוד..
בתאריך 5/6/48 מקבל מוטה גור אישור מעוזי נרקיס לכבוש את העיר העתיקה, שר
הבטחון היה משה דיין. החטיבה הירושלמית הייתה צריכה לפרוץ דרך בית ג'ראח. הם
הצליחו לכבוש את דרום העיר. בנוסף חסמו את הכביש חברון – בית לחם כדי למנוע הגעת
סיוע ממצרים. נרקיס שמח שקיבל את חטיבת הצנחנים לכיבוש העיר העתיקה. בצפון
הייתה החטיבה של אורי בן ארי שהצליחה לכבוש את גבעת הרדאר, הצנחנים היו הראשונים שפרצו לעיר וכאשר הגיעו אל הכותל הנכסף , החלו לבכות בכי של אושר ושמחה המהול בעצב ושכול.

"הליכה להר ציון מוזיאון הרכבל"-

כאן היה מוצב של צה"ל שבערב היו מותחים את כבלי העגלה שהייתה באוויר מעל לגיא, ודרכה יכלו להעביר מהר אחד להר ציון פצועים, מזון, נשק.
מלון הר ציון בנוי עם קשתות תלתניים. בעבר לא היו בארץ רופאים , אלא עסקו בכישוף ולכן
הבריטים החליטו להקים מיסיון אנגלי (כנסיית המשיח), בנוסף הקימו את בית הכנסת כי  רוטשילד החליט גם להקים בית החולים, הקטליזטור לבניית בתי חולים יהודיים נבע מהרצון העז של בתי החולים שהוקמו על ידי המיסיון.(סיורים מודרכים בירושלים)

"טיולי ירושלמי מודרך בהר הצופים בירושלים."

דילוג לתוכן