הקדמה לפני הגעה לסיור גאופוליטי( גיאוגרפיה והיסטוריה אזרחית) מקצועי ומרגש בעוטף עזה/ עוטף התקומה של ישראל.
"עד התלם האחרון" בנחל עוז ובעוטף עזה.
נחל עוז של שנות החמישים עד נחל עוז של שנת 2024, נכיר את סיפורו של רועי רוטברג, רכז הבטחון של נחל עוז( מא"ז – מפקד אזורי) ובשפתינו הרבש"ץ של קיבוץ נחל עוז.
וכך היה, ב 29/4/1956 מקבל רועי רוטברג ידיעה שרועי צאן עוברים את הגבול, רועי רוטברג חש במהירות לגבול וכפי שאנו יודעים "רועה צאן" ברוב המקרים הוא מחבל ויותר. רועי רוטברג הגיע לגבול להניס שוב ושוב את משיגים הגבול, רועי נכנס למארב ונרצח.
"סיורים מקצועיים סיפורי גיבורים וגאופוליטיקה מרחבית ומזרחנות".( סיור מקצועי ומרגש) מתי 10/1 11/1 17/1 24/1 29/1 / 7/2 11/2 14/2 28/2
סיורי בולענים בים המלח: .17.1.25 31.1 8.2
אפי נחמיאס 0522686908
כל זאת קורה כשבערב זה היו אמורים להתחתן ארבעה זוגות. עייזר ויצמן וראומה הגיעו לאחת החתונות של קרוב משפחה ומשה דיין שהיה מפקד פיקוד דרום כותב הספד " על התלם האחרון" ( שעה לפני ההלוויה וקרא מתוך הכתוב):
אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו התלם.
אל נא נטיח היום האשמות על הרוצחים. מה לנו כי נטען על שנאתם העזה אלינו? שמונה שנים הנם יושבים במחנות הפליטים אשר בעזה, ולמול עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבותיהם.
לא מהערבים אשר בעזה, כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו ומלראות את יעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים?
מעבר לתלם הגבול גואה ים של שנאה ומאוויי נקם המצפה ליום בו תקהה השלוה את דריכותנו, ליום בו נאזין לשגרירי הצביעות המתנכלת הקוראים לנו להניח נשקנו.
אלינו ורק אלינו זועקים דמי רועי מגופו השסוע. על שאלף נדרנו כי דמנו לא ייגר לשוא, ואתמול שוב נפתינו, האזנו והאמנו.
את חשבוננו עם עצמנו נעשה היום, דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נרתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תשמט החרב מאגרופנו ויכרתו חיינו.
רועי הנער אשר הלך מתל-אביב לבנות ביתו בשערי עזה להיות חומה לנו, האור שבלבו עוור את עיניו ולא ראה את ברק המאכלת. הערגה לשלום החרישה את אזניו ולא שמע את קול הרצח האורב. כבדו שערי עזה מכתפיו ויוכלו לו.
הגבולות מאז הקמת מדינת ישראל לא היו שקטים, חדירות, הצתות, חבלה ורצח ניו מנת חלקם של עוטף עזה ואף מעבר לכך, הטרוריסטים בחסות המצרים הגיעו עד למרכז ארץ ישראל.
