מייסדים אישים בונים רומנטיקנים בזכרון יעקב.
משה ושרה אריסון היו מהמשפחות המייסדות של זכרון יעקב, אחת המושבות הראשונות שהוקמו בארץ ישראל במאה ה-19. המושבה זכרון יעקב (זמארין לשעבר) נוסדה בשנת 1882 על ידי עולים יהודים מרומניה ומרוסיה, והמשפחה של אריסון הייתה חלק מהמאמץ להקים ולהתפתח במקום.
שרה אריסון הייתה דמות מרכזית בהיסטוריה של המושבה, ושם משפחתה מתקשר קשרים עם התפתחות האזור. היום זכרון יעקב ידועה בזכות ההיסטוריה העשירה שלה, האדריכלות הייחודית, הכרמים והנוף הפנורמי המרהיב.
רבקה אהרונסון הייתה אחותה של שרה אהרונסון, דמות מרכזית בהיסטוריה הציונית ובמאבק נגד השלטון העות'מאני בארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. שרה ורבקה גדלו בזכרון יעקב, שם הייתה משפחת אהרונסון חלק מהקהילה המקומית.
רבקה, כמו אחותה, הייתה פעילה במאבק הציוני והשתתפה בפעולתה של קבוצת "ניל"י", שהוקמה במטרה לעזור לבריטים במלחמה מול האימפריה העות'מאנית. זו הייתה תקופה סוערת מאוד, ורבקה ואחותה תרמו רבות למאמץ הלאומי. אחוזת כרמל, הידועה גם כאחוזת לנגה, היא אחת האחוזות המפורסמות בזכרון יעקב, והיא נחשבת לאחת הדוגמאות הבולטות לאדריכלות האקלקטית בארץ ישראל. האחוזה נבנתה בסוף המאה ה-19 על ידי מיכאל לנגה, יהודי שהיגר מרוסיה והיה אגרונום ומומחה לחקלאות. האחוזה נבנתה בסגנון המזכיר את האדריכלות האירופית של התקופה, ושולבה במקביל עם השפעות מקומיות. האחוזה שוכנת בשטח נרחב וכוללת גן מוריק ונוף פנורמי לעבר אזור הכרמל.
במהלך השנים שימשה האחוזה למטרות שונות, והייתה עדת לשינויים שונים שהתרחשו בזכרון יעקב במשך השנים. כיום, האחוזה נחשבת לאתר תיירותי ולמוקד עניין עבור מבקרים שבאים להתרשם מהאדריכלות ומההיסטוריה של המקום.
משפחת בורנשטיין היא אחת מהמשפחות היהודיות שנקשרו עם המושבה זכרון יעקב במאה ה-19. המושבה הוקמה בשנת 1882 ביוזמת הברון אדמונד דה רוטשילד, אשר ביקש להחיות את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
משפחת בורנשטיין הגיעה לזכרון יעקב כחלק מהעלייה הראשונה, משפחות רבות שהיגרו ממזרח אירופה במטרה למצוא חיים חדשים ועצמאיים בארץ ישראל. כמו משפחות אחרות, גם משפחת בורנשטיין חוותה את האתגרים המיוחדים של ההתיישבות החקלאית, כולל קשיים כלכליים, מחלות וחיים בחברה חדשה.
המשפחה השתלבה בתהליך ההתיישבות ועסקה בחקלאות, מגדלת גפנים ולעיתים גם פרחים. בני המשפחה פעלו במגוון תחומים, כולל חינוך והשתתפות פעילה בחיים הציבוריים והחברתיים של המושבה.
סיפורם של משפחת בורנשטיין הוא חלק מהנרטיב הרחב יותר של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, ומדגים את האתגרים וההצלחות שחוו המתיישבים הראשונים. כמו כן, משפחת בורנשטיין תרמה לתרבות המקומית ולפיתוח המושבה, והייתה חלק מהמאמצים להקים קהילה יהודית חייה ותוססת בארץ ישראל.
חצר הרשקוביץ בזכרון יעקב היא אתר היסטורי חשוב במושבה, אשר יש לו קשרים עמוקים עם ההיסטוריה של האזור והקהילה היהודית בארץ ישראל. חצר זו, שהוקמה במאה ה-19, הייתה חלק מתהליך ההתיישבות היהודית במושבה שהוקמה על ידי הברון אדמונד de Rothschild. תרומת חצר הרשקוביץ למושבה:
1. היסטוריה והתיישבות: חצר הרשקוביץ שימשה כאחת החצרות הראשונות במושבה ובסיס לחיים קהילתיים ותרבותיים. היא מסמלת את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ואת הניסיון לחדש את החקלאות והתרבות האדמתית באזור.
2. תרבות וחינוך: במהלך השנים, חצר הרשקוביץ הפכה למוקד לפעילות תרבותית, כולל סדנאות, אירועי תרבות ומופעים. זה מסייע לשמר את המורשת ההיסטורית של המקום ולחזק את הזיקה של תושבי המקום והמבקרים להיסטוריה של הזיכרון יעקב. אטרקציה תיירותית: כיום, חצר הרשקוביץ הפכה לאטרקציה תיירותית כאשר תיירים יכולים לבקר בה וללמוד על ההיסטוריה של המושבה והמשמעות של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. פעילות זו תורמת לכלכלה המקומית.
4. שימור המורשת: חצר הרשקוביץ משמשת לדוגמה לשימור ומורשת הילידים, ומסייעת בהבנה של השפעת ההתיישבות היהודית על האזור והארץ בכלל. באופן כללי, חצר הרשקוביץ זוכה להערכה רבה כאחד הסמלים ההיסטוריים של זכרון יעקב, והיכן שניתן ללמוד על ההיסטוריה העשירה והתרבותית של זכרון יעקב.
****************************************************************************************************************************************************
מי היו מייסדי זכרון יעקב מהיכן הגיעו ושמות המשפחה
זכרון יעקב, אחת המושבות הציוריות והוותיקות בישראל, הוקמה בשלהי תקופת העלייה הראשונה. סיפור הקמתה שזור בנחישות של קבוצת חלוצים ובסיוע המכריע של הברון רוטשילד.
זכרון יעקב הוקמה ב-6 בדצמבר 1882 (כ"ה בכסלו תרמ"ג) על אדמות כפר ערבי בשם "זמארין". המתיישבים הראשונים היו חברי אגודת "חובבי ציון" מרומניה. מנין הגיעו המייסדים? מרבית המייסדים הגיעו מהעיר גאלאץ (Galați) שברומניה. הם הפליגו מהנמל המקומי על האונייה "תיטיס", הגיעו לנמל חיפה ולאחר מכן עלו אל ההר.
שמות המשפחה של המייסדים
הקבוצה הראשונה מנתה כ-100 משפחות (כ-450 נפש). להלן כמה משמות המשפחה הבולטים והמוכרים מבין המייסדים:
אבוש
אריזון (משפחתו של איש העסקים תד אריזון)
בונשטיין
בלום
ברונשטיין
גולדשטיין
גרף
הורוביץ
הרשקוביץ
וילדשטיין
זייד
לדרברג
ניידרמן
סמסונוב
פרנקל
קרופיק
שוורץ
שכטר
נקודות ציון היסטוריות
שם המושבה: בתחילה נקראה המושבה "זמארין". ב-1884 שונה שמה לזכרון יעקב, על שם ג'יימס (יעקב) דה-רוטשילד, אביו של הברון אדמונד דה-רוטשילד. חסות הברון: לאחר קשיים כלכליים כבדים בשנה הראשונה, עברה המושבה לחסות הברון רוטשילד, שהפך אותה למרכז חקלאי ותעשייתי (במיוחד בתחום היין). משפחת אהרונסון: למרות שלא נמנו על הקבוצה המקורית מגאלאץ (הם הצטרפו מעט מאוחר יותר), משפחת אהרונסון הפכה לאחת המפורסמות במושבה בשל הקמת מחתרת ניל"י. מעניין לציין שרבים מהצאצאים של משפחות אלו מתגוררים במושבה עד היום וממשיכים לעסוק בחקלאות או בשימור המורשת המקומית.
האם תרצה שאפרט על דמות ספציפית מבין המייסדים או על סיפור הקמת היקב במושבה?
שלוש המשפחות שציינת – אהרונסון, סמסונוב ובונשטיין – הן מאבני היסוד של זכרון יעקב. כל אחת מהן מייצגת פן אחר בבניית המושבה: מהחקלאות והביטחון, דרך הרפואה והווטרינריה, ועד לריגול ומדיניות בינלאומית.
1. משפחת אהרונסון: המדע והמחתרת – משפחת אהרונסון לא הייתה בקבוצת המייסדים המקורית מגאלאץ, אלא הגיעה מעט אחריהם (1882) מהעיר באקאו שברומניה.
אפרים פישל ומלכה: ראשוני המשפחה במושבה.
אהרון אהרונסון: הבן הבכור, בוטנאי בעל שם עולמי שגילה את "אם החיטה" והקים את תחנת הניסיונות בעתלית.
שרה אהרונסון (גיבורת ניל"י): עמדה בראש מחתרת ניל"י שסייעה לבריטים במלחמת העולם הראשונה נגד הטורקים.
אלכסנדר ורבקה: דמויות מפתח בפעילות הציבורית והפוליטית של המושבה.
2. משפחת סמסונוב: הווטרינר והביטחון -משפחת סמסונוב הגיעה מרוסיה (ולא מרומניה כשאר המייסדים) והשתלבה בגרעין המייסדים של המושבה. אריה לייב סמסונוב: אבי המשפחה.
ד"ר אברהם סמסונוב: הווטרינר המיתולוגי של המושבות. הוא היה דמות מוערכת מאוד בקרב היהודים והערבים באזור, וסיפוריו על הרכיבות הליליות בין הכפרים והמושבות הפכו לחלק מהפולקלור המקומי. יצחק סמסונוב: היה פעיל מאוד בענייני הביטחון של המושבה והיה בין מקימי אגודת "הגדעונים" (ארגון צעירים להגנה עצמית בזכרון יעקב).
3. משפחת בונשטיין: החקלאות והשורשים
משפחת בונשטיין נמנית עם מייסדי המושבה המקוריים שהגיעו באונייה "תיטיס" מגאלאץ.
מרדכי בונשטיין: היה מחלוצי ענף היין והכרמים במושבה. בניגוד למשפחת אהרונסון שפעילותה חרגה מגבולות המושבה, משפחת בונשטיין נחשבת למשפחה של עובדי אדמה ששורשיה נשארו נטועים עמוק בכרמי זכרון יעקב לאורך דורות. עד היום ניתן למצוא במושבה את "בית בונשטיין" ההיסטורי, המהווה חלק ממסלול המורשת של המושבה
המשפחות הללו לא רק חיו זו לצד זו, אלא גם התמודדו יחד עם גזרות פקידי הברון, הרעב בתקופת מלחמת העולם הראשונה והמתח מול השלטון העות'מאני. בעוד שהאהרונסונים והסמסונובים היו מעורבים יותר ב"פוליטיקה" הגדולה ובמחתרת, הבונשטיינים ייצגו את עמוד השדרה החקלאי שהחזיק את המושבה ביומיום.
מה ידוע לך על ניטה בנטוויץ' ומיכאל לנגה, מה ידוע לנו על אחוזת לנגה לדורותיה?
סיפורם של ניטה (בנטוויץ') ומיכאל לנגה הוא אחד הפרקים המרתקים והטרגיים בתולדות זכרון יעקב. הוא שוזר יחד אידיאולוגיה ציונית בריטית, אהבה עמוקה לאדמה ותרבות מוזיקלית עשירה – מי היו ניטה ומיכאל לנגה?
ניטה בנטוויץ' (1884–1922): נולדה באנגליה כבת ה-11 של הרברט בנטוויץ', משפטן יהודי-בריטי נודע ופעיל ציוני בכיר (מעורכי הצהרת בלפור). משפחת בנטוויץ' הייתה "האצולה הציונית" של לונדון, וילדיה היו מוזיקאים מחוננים (אחותה היא הצ'לנית תלמה ילין).
מיכאל לנגה (1873–1925): משפטן יהודי ממוצא גרמני שחי באנגליה. הוא היה איש אשכולות, עשיר וציוני נלהב.
השניים נישאו ב-1910 והגיעו לארץ ישראל לירח דבש. הם התאהבו בנוף של זכרון יעקב והחליטו להקים בה את ביתם, בניגוד לרוב בני המעמד שלהם שבחרו בירושלים או בתל אביב.
אחוזת לנגה ("חצר כרמל") – גלגוליה של פנינה ארכיטקטונית- האחוזה הוקמה בראש הגבעה (קצה רחוב הברושים של היום) והייתה יוצאת דופן בנוף המושבה בזכות סגנונה האירופי המפואר.
1. תקופת השיא (1912–1922) הבית תוכנן כמשק חקלאי מודרני ואוטרקי.וכלל: מבנה מגורים בן שתי קומות עם גג רעפים.
חצר פנימית עם אורוות, רפת, מחלבה ומגורי משרתים. גן רחב ידיים שבו נטעו ניטה ומיכאל עצי אורן, ברוש ועצי פרי (חלקם קיימים עד היום). הבית היה מרכז תרבותי ומוזיקלי שבו התארחו דמויות כמו הנרייטה סאלד ובני משפחת אהרנסון. במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשבני הזוג שהו באנגליה, המבנה שימש כמפקדה ומרכז תרבות לקצינים גרמנים וטורקים.
2. הטרגדיה הכפולה (1922–1925)
בפברואר 1922 נפטרה ניטה במפתיע בגיל 38 (ככל הנראה מסיבוך של תוספתן או מינון יתר של תרופה לשיכוך כאבים). מיכאל, שהיה שבור ממותה, ניסה להמשיך לנהל את האחוזה אך התקשה להתאושש. ב-1925 הוא שם קץ לחייו. השניים קבורים זה לצד זה בגן האחוזה (ולא בבית העלמין של המושבה), תחת ספסל אבן עליו חקוק: "לזכר הנאהבים והנעימים… שנטעו את הגן ואת היער הזה".
3. תקופת ליליאן פרידלנדר ו"בית דניאל" (1925–שנות ה-2000)
האחוזה עברה בירושה לאחותה של ניטה, ליליאן פרידלנדר. ליליאן הפכה את המקום למרכז תרבותי. ב-1938, לאחר שבנה המוזיקאי דניאל נפטר בנסיבות טרגיות בניו יורק, ליליאן פרידלנדר הקימה בשטח האחוזה את "בית דניאל" או "אחוזת לנגה" – מרכז אירוח והשראה למוזיקאים ואמנים. במשך עשורים היה "בית דניאל" מוקד עלייה לרגל לאמנים מהארץ ומהעולם, שחיפשו שקט ליצירה בלב החורש.
4. האחוזה כיום – לאחר שנים של הזנחה שבהן עמד המבנה הראשי ("בית לנגה") כחורבה ציורית אך מסוכנת, המקום עבר לאחריות האוניברסיטה הפתוחה. בשנת 2013 בוצע פרויקט שימור ושיקום נרחב במבנה המרכזי. כיום הוא משמש כמרכז כנסים ולימוד של האוניברסיטה, תוך שמירה על המראה המקורי והאווירה ההיסטורית.
האם תרצה שאפרט על מסלול הליכה באזור האחוזה שמשלב את סיפורי שאר בני משפחת בנטוויץ' במושבה?
זהו מסלול הליכה קצר, מרגש ופסטורלי שמתחיל בלב המושבה ומסתיים בתוך ה"יער" הפרטי של משפחת לנגה ובנטוויץ'. המסלול מחבר בין האדריכלות האירופית לבין הנוף של הכרמל.
מסלול "אחוזת הנאהבים והנעימים"
נקודת התחלה: רחוב המייסדים (ליד בית אהרנסון). נקודת סיום: חצר אחוזת לנגה (רחוב הברושים).
תכנית המסלול:
1. "בית דניאל" והכניסה לאחוזה
מרחוב המייסדים עולים לכיוון רחוב הברושים. בקצה הרחוב תרגישו בשינוי באווירה – הבתים המודרניים מפנים מקום לחורשת אורנים וברושים עתיקה. מה לראות: מימין תראו את מתחם "בית דניאל". המבנים כאן נמוכים וצנועים יותר, שכן הם הוקמו מאוחר יותר על ידי ליליאן פרידלנדר (אחותה של ניטה) כחדרי אירוח לאמנים ומוזיקאים. כאן נולדו יצירות מופת של סופרים וציירים ישראלים שחיפשו השראה בבידוד של זכרון.
2. המבנה המרכזי – אחוזת לנגה (חצר כרמל)
ממשיכים פנימה אל תוך השטח של האוניברסיטה הפתוחה. המבנה המשומר של אחוזת לנגה יתגלה לפניכם במלוא הדרו.
נקודת עניין: שימו לב לגג הרעפים הגבוה ולמרפסות האבן. זהו סגנון "קולוניאלי" בריטי שעבר התאמה ללבנט. דמיינו את ניטה ומיכאל מארחים כאן קונצרטים של מוזיקה קלאסית בערבי קיץ, כשמסביב רק שממה וחלוצים. השימור: ניתן להתרשם מהשילוב בין האבן המקורית לבין אלמנטים מודרניים של זכוכית וברזל שהוסיפה האוניברסיטה הפתוחה בתהליך השיקום- הליכה אל ה"קבר בגן"
אל תסתפקו בבית עצמו. לכו בעקבות השביל המוביל אל עומק החורשה (לכיוון דרום-מערב).
החוויה: זהו אחד המקומות הבודדים בארץ שבהם ניתן לראות קבר פרטי בתוך נחלה. תמצאו שם ספסל אבן רחב ועליו הכיתוב המפורסם לזכר ניטה ומיכאל.
סיפור בדרך: בדרך לקבר תראו שרידים של טרסות חקלאיות. ניטה הייתה מעורבת מאוד בעבודת האדמה ולא רק בניהול הבית – היא נחשבה למומחית לנטיעות במושבה.
4. תצפית בנטוויץ'
אם תמשיכו מעט מעבר לקברים לכיוון המצוק, תגיעו לתצפית מרהיבה המשקיפה על בקעת הנדיב, בריכות הדגים של מעיין צבי והים התיכון. הקשר המשפחתי: כאן ניתן להבין מדוע הרברט בנטוויץ' (אביה של ניטה) התעקש שכל ילדיו יקנו קרקעות דווקא בזכרון. הנוף הזה הזכיר להם את האחוזות הכפריות של אנגליה, אך עם "טוויסט" ציוני.
מומלץ להביא ספר שירה או מוזיקה קלאסית בטלפון. האקוסטיקה של הרוח בין הברושים ליד בית לנגה היא חלק בלתי נפרד מהחוויה שהמשפחה ניסתה לייצר שם לפני מאה שנה.
האם תרצה שאכין לך רשימה של עוד "בתים עם סיפור" לאורך רחוב המייסדים כדי להשלים את הטיול במושבה?
מעולה. רחוב המייסדים הוא "ציר הזמן" של זכרון יעקב. אם ממשיכים מאחוזת לנגה חזרה לכיוון מרכז המושבה, הנה שלושה בתים איקוניים שכל אחד מהם מספר זווית אחרת של ההיסטוריה המקומית:
1. בית אהרנסון (מוזיאון ניל"י)
זהו אולי הבית המפורסם ביותר במושבה, ששימש כמפקדת רשת הריגול ניל"י במלחמת העולם הראשונה.
הסיפור: כאן חיו האחים אהרנסון – אהרון האגרונום הנודע, ושרה "גיבורת ניל"י". הבית נשמר בדיוק כפי שהיה, כולל הרהיטים המקוריים מאירופה והספרייה המדעית העצומה של אהרון. מה לחפש: את חדר הרחצה שבו שמה שרה קץ לחייה כדי לא להסגיר סודות לטורקים, ואת הסליק המסתורי שהיה חבוי מתחת לרצפה.
2. בית וילדר (הבית עם ה"צריח") בית אבן מרשים בפינת רחוב המייסדים, הבנוי בסגנון המזכיר טירה קטנה.
הסיפור: משפחת וילדר הייתה אחת המשפחות האמידות והמשפיעות במושבה. הבית הזה מייצג את המעבר מ"בקתות המייסדים" הצנועות לבנייה של מעמד בינוני מבוסס וגאה- מה לחפש: שימו לב לפרזולים על החלונות ולמרפסת המפוארת. הבית נחשב בזמנו לשיא המודרנה והפאר של זכרון יעקב.
3. בית גראף (המועצה המקומית הישן) – מבנה אבן יפהפה ששימש למגורים ולאחר מכן כמוסד ציבורי.
הסיפור: משפחת גראף הייתה אחת ממשפחות המייסדים. הבית נבנה מאבן כורכר מקומית ומציג את האדריכלות הטיפוסית של תקופת הברון רוטשילד – חלונות מקושתים, תקרה גבוהה וחצר פנימית גדולה.
מה לחפש: את שלט ההסבר בחזית הבית שמפרט את תולדות המשפחה ואת גלגוליו של המבנה לאורך מאה שנה.
הצעה לסיום מתוק בזכרון יעקב: ממש ליד בית אהרנסון נמצאת חצרות האיכרים. מומלץ להיכנס לאחת החצרות הפנימיות, לשבת לקפה או גלידה, ולדמיין את העגלות עם הענבים עוברות ברחוב בדרך ליקב.
רוצה שאוסיף המלצה על נקודת תצפית נסתרת נוספת או אולי על מקום לארוחה שמתאימה לאווירה של הטיול?
כדי לסגור את היום באווירה הנכונה — שילוב של היסטוריה, נוף וקולינריה איכותית — הנה שתי המלצות משלימות:
1. הנקודה הנסתרת: "גבעת התרבות" (מאחורי בית התותחן)
אם תמשיך במעלה המושבה לכיוון דרום-מערב (מרחק הליכה קצר מאחוזת לנגה), תגיע לאזור שבו נמצאת "אנדרטת משמר הגבול" ובית התותחן. למה ללכת: זוהי אחת הנקודות הגבוהות ביותר בזכרון יעקב. מהמצוק שנמצא ממש מאחורי מבני האנדרטה נפתח נוף פנורמי מרהיב: כל בקעת הנדיב פרוסה לרגליך, ובאופק ניתן לראות את ארובות חדרה ואת קו החוף עד הרצליה ביום צלול. הזמן המושלם: שעת השקיעה. הרוח שם תמיד קרירה ונעימה, וזה המקום האידיאלי לשבת רגע בשקט ולעכל את הסיפורים ששמעת על משפחת בנטוויץ' ולנגה.
2. המלצה לארוחה: "תשבי" (Tishbi) או "פיצריה פיצה"
תלוי בסוג האווירה שאתה מחפש:
לאווירה יוקרתית והיסטורית – יקב תשבי (במדרחוב או ביציאה מהמושבה): משפחת תשבי היא אחת ממשפחות המייסדים המקוריות (שהברון רוטשילד עצמו בחר בהן). בבית הקפה/מסעדה שלהם במדרחוב תוכל ליהנות מארוחת בוקר או צהריים איכותית, עם דגש על חומרי גלם מקומיים, יין מצוין ושוקולד "ולרונה" (Valrhona) המפורסם שלהם. הישיבה בתוך חצר אבן עתיקה משלימה את חוויית ה"אצולה הציונית".
לאווירה קלילה ובוהמיינית – "פיצה פיצה" (במדרחוב): אם אתה מחפש משהו פחות רשמי, המקום הזה ממוקם בתוך חצר היסטורית קסומה. הפיצה דקה וקריספית, והישיבה תחת עצי התות והגפנים מחזירה אותך לימים הפשוטים של המושבה.
מה דעתך?
האם תרצה שאבנה לך לו"ז מסודר ליום טיול שלם שכולל את הזמנים האופטימליים לכל תחנה, או אולי רשימה של ספרים או סרטים שכדאי להכיר לפני שמבקרים באחוזת לנגה כדי להעמיק את החוויה?
כדי להיכנס לאווירה של זכרון יעקב של פעם, ובמיוחד לתוך עולמן של משפחות לנגה ובנטוויץ', הנה המלצות ליצירות שמעניקות הצצה מרתקת לחיים באחוזה ובמושבה:
ספרים (קריאת חובה לחובבי היסטוריה ומקום)
"ימי בנטוויץ': תולדות משפחה אחת" – מאת מרג'ורי בנטוויץ' זהו המקור הטוב ביותר למי שרוצה להכיר את המשפחה "מבפנים". הספר נכתב על ידי אחת מבנות המשפחה ומתאר בפירוט את הווי החיים באנגליה, את הקשר לציונות ואת הקמת האחוזה בזכרון יעקב. הוא שופך אור על הדמויות של ניטה ומיכאל ועל הטרגדיה שלהם.
"בית דניאל" – מאת ליליאן פרידלנדר (בעריכת תלמה ילין) ספר זיכרונות של אחותה של ניטה, שהקימה את מרכז המוזיקאים באחוזה. הספר מתאר את המעבר מהטרגדיה האישית של ניטה ומיכאל להפיכת המקום למוקד תרבות עולמי, וכולל תיאורים של הנוף והאווירה במושבה בשנות ה-30 וה-40.
"אות מאבשלום" – מאת נאוה מקמל-עתיר אמנם הספר מתמקד בסיפורו של אבשלום פיינברג ורשת ניל"י, אך הוא מעביר בצורה מופלאה את האווירה בזכרון יעקב בתקופה שבה ניטה ומיכאל הקימו את ביתם. התיאורים של הרחובות, הריחות והמתח הביטחוני במושבה יכניסו אתכם לתקופה המדויקת.
"הבית בפינת הרחוב" – מאת שרה בנבנישתי ספר המגולל את קורותיהן של משפחות המייסדים בזכרון יעקב דרך עיניה של בת המושבה. הוא נותן רקע חברתי חשוב על הפערים בין האיכרים הוותיקים לבין ה"אצולה" האירופית שהגיעה מבחוץ (כמו משפחת לנגה).
סרטים וסדרות (לצפייה ויזואלית)
"שרה גיבורת ניל"י" (סרט או סדרת דוקו) ישנם מספר סרטים תיעודיים של הטלוויזיה החינוכית או ערוץ כאן 11 העוסקים בפרשת ניל"י. הצפייה בהם חשובה כי הם מצולמים בתוך בתי המושבה המקוריים, כולל צילומים של חצרות האיכרים והמרחב שבין בית אהרנסון לאחוזת לנגה.
"הבית ברחוב הברושים" (סרט דוקומנטרי קצר) לעיתים מוקרן במרכזי מבקרים בזכרון יעקב. הסרט עוסק ספציפית בשימור אחוזת לנגה ובסיפור האהבה של ניטה ומיכאל. כדאי לחפש ביוטיוב סרטוני שימור של האוניברסיטה הפתוחה על "בית לנגה" – הם כוללים תמונות ארכיון נדירות של פנים הבית המקורי.
"סיפור על אהבה וחושך" (הסרט בבימוי נטלי פורטמן) למרות שהעלילה מתרחשת בירושלים, הסגנון הוויזואלי של הסרט והאופן שבו הוא מציג את המשפחות היהודיות-אירופיות שהגיעו לארץ עם פסנתרים וספריות עבות כרס, מזכיר מאוד את האופן שבו חיו הבנטוויצ'ים באחוזתם.
המלצה נוספת:
אם תרצו לשמוע את "הפסקול" של האחוזה, חפשו הקלטות של הצ'לנית תלמה ילין (אחותה של ניטה). המוזיקה שהיא ניגנה בחצר האחוזה היא הלב הפועם של המקום עד היום.
האם תרצה המלצה על סדר יום (לו"ז) שישלב את כל הנקודות הללו לטיול מושלם?
הנה הצעה ללו"ז ליום טיול מושלם בזכרון יעקב, שמשלב את הסיפור האירופי של משפחת לנגה עם השורשים של המושבה.
לו"ז ליום "אצולת המושבה"
09:30 – 10:30 | פתיחה באווירת "בית דניאל"
מיקום: קצה רחוב הברושים.
מה עושים: החנו את הרכב ליד הכניסה למתחם האוניברסיטה הפתוחה. התחילו בהליכה שקטה בין מבני המגורים של המוזיקאים (בית דניאל). זה הזמן לשים באוזניות קטע צ'לו של תלמה ילין (אחותה של ניטה) כדי להיכנס לאווירה.
10:30 – 11:30 | אחוזת לנגה (חצר כרמל) והקבר בגן
מה עושים: התרשמות מהמבנה המרכזי המשוקם. לאחר מכן, לכו בשביל אל עומק החורשה עד לספסל האבן שמעל קברם של ניטה ומיכאל. זהו רגע השיא של הסיפור הרומנטי-טרגי.
טיפ: אל תפספסו את התצפית לכיוון הים שנמצאת כמה צעדים משם.
11:30 – 12:30 | ירידה אל הלב הפועם: רחוב המייסדים
מסלול: רדו ברגל (או בנסיעה קצרה) לכיוון המדרחוב.
עצירה: עצרו ליד בית וילדר (הבית עם הצריח) בפינת הרחוב והתרשמו מהאדריכלות המפוארת של ראשוני האיכרים.
12:30 – 14:00 | הפסקת צהריים בסגנון "מייסדים"
המלצה: חצר יקב תשבי במדרחוב. שבו תחת הגפנים, הזמינו יין מקומי ופלטת גבינות או מנה קלה. האווירה שם היא הכי קרובה למה שחשו בני משפחת בנטוויץ' כשהגיעו לבקר את חבריהם במושבה.
14:00 – 15:30 | צלילה להיסטוריה בבית אהרנסון
מה עושים: סיור במוזיאון ניל"י. זהו ניגודיות מרתקת לאחוזת לנגה – כאן הסיפור הוא על ריגול, גבורה ומאבק, בעוד בלנגה הסיפור הוא על אמנות, מוזיקה ואהבה.
15:30 – 16:30 | שיטוט בחצרות האיכרים וקינוח
מה עושים: כנסו לחצרות הפנימיות לאורך המדרחוב (כמו חצר גראף או חצר וילדר). סיימו בקינוח של שוקולד ולרונה בתשבי או בגלידה מקומית במדרחוב.
16:30 – 17:30 | סגירת יום מול השקיעה
מיקום: "גבעת התרבות" מאחורי בית התותחן.
מה עושים: נסיעה של 3 דקות לנקודת התצפית הכי יפה באזור. שב על המצוק עם הנוף לבקעת הנדיב, וזה הזמן המושלם לפתוח את אחד הספרים שהמלצתי עליהם (כמו "ימי בנטוויץ'") ולקרוא כמה עמודים מול השמש השוקעת.
טיפים לדרך:
חניה: מומלץ לחנות ליד אחוזת לנגה בבוקר, ואחר כך להזיז את הרכב לחניון הציבורי הגדול ליד קופת חולים/בית אהרנסון (ללא תשלום בדרך כלל).
לבוש: נעלי הליכה נוחות (השבילים באחוזה ובחורשה הם שבילי עפר) ובגד חם קל (בזכרון תמיד יש רוח, גם בקיץ).
ממליץ לעיין באתריי הנוספים www.efitours.co.il www.siyureboutiqe.com







