בואו להכיר ולהתרגש בתל אביב עם אפי נחמיאס.
הקמת תל אביב בשנת 1909 נבעה ממספר גורמים מרכזיים:
צפיפות ותנאים קשים ביפו – יהודים רבים התגוררו ביפו, אך העיר הייתה צפופה, יקרה ולא תמיד סיפקה תנאים סניטריים נאותים.
הרצון ליישוב עברי מודרני – קבוצה של יהודים ציונים ביקשה להקים שכונה עברית מודרנית עם תשתיות מתקדמות, רחובות מתוכננים וניקיון סביבתי.
גידול האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל – העלייה השנייה (1904–1914) הביאה גלי מהגרים שחיפשו מקומות מגורים חדשים.
התעוררות לאומית וציונית – אנשי היישוב החדש שאפו ליצור עיר עברית ראשונה עם חינוך, מסחר ותרבות עברית.
רכישת קרקעות והתארגנות יזמית – אגודת "אחוזת בית", בראשות עקיבא אריה ויס, רכשה קרקעות מצפון ליפו והגרילה מגרשים בין חבריה בשנת 1909, אירוע שנחשב לרגע ההקמה של תל אביב.
עם הזמן, תל אביב צמחה והפכה למרכז התרבות, הכלכלה והחברה של היישוב היהודי בארץ ישראל.
מנהיגי "אחוזת בית" ותל אביב שהובילו את פיתוחה
מנהיגי "אחוזת בית" (1906-1909)
עקיבא אריה ויס – יוזם ומייסד אגודת "אחוזת בית", הוביל את רכישת הקרקעות והגרלת המגרשים ב-1909, שהיוו את הבסיס להקמת תל אביב.
שמשון בלוך – חבר הוועד וממייסדי תל אביב, היה מעורב בניהול הכספים והתכנון.
ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן – ממובילי החינוך העברי בעיר, הקים את הגימנסיה הרצליה, שהייתה מוסד חינוכי מרכזי בתל אביב הצעירה.
מנהיגי תל אביב בראשית דרכה
מאיר דיזנגוף – ראש העיר הראשון של תל אביב (1911–1936, עם הפסקה קצרה). פעל להפיכת היישוב הקטן לעיר מודרנית, קידם תשתיות, מסחר ותרבות.
חיים בוגרשוב (בוגר) – ממייסדי תל אביב, מחנך ופעיל ציבורי שקידם את התרבות והחינוך בעיר.
אליעזר קפלן – מהנדס ומתכנן שפעל לפיתוח תשתיות העיר, לימים שר האוצר הראשון של ישראל.
ישראל רוקח – המשיך את דרכו של דיזנגוף כראש עיר (1936–1953), תרם לפיתוח הכלכלי והגידול הדמוגרפי של תל אביב.
תל אביב צמחה במהירות בהובלתם והפכה למרכז הכלכלי, התרבותי והלאומי של היישוב היהודי בארץ ישראל.
בתחילת דרכה של תל אביב הוקמו מספר שכונות ראשונות, שהיוו את הבסיס להתפתחות העיר. הנה כמה מהן:
השכונות הראשונות של תל אביב:
אחוזת בית (1909) – השכונה הראשונה של תל אביב, שהוקמה על ידי חברי אגודת "אחוזת בית". כללה 66 מגרשים שהוגרלו בין המייסדים, ונבנתה בתכנון מודרני עם רחובות רחבים ותשתיות מתקדמות.
נווה צדק (1887) – נחשבת לשכונה היהודית הראשונה מחוץ ליפו, קדמה רשמית להקמת תל אביב אך סופחה אליה עם השנים. נווה צדק הייתה מרכז תרבותי חשוב ושימשה בית ליוצרים ואנשי רוח.
נווה שלום (1890) – שכונה קטנה שנוסדה על ידי יהודים ספרדים ליד נווה צדק, גם היא הייתה חלק מהגרעין המייסד של תל אביב.
מחנה יהודה (1904) – שכונה קטנה שנוסדה צפונית-מזרחית לנווה צדק, ובהמשך השתלבה בהתפתחות העיר.
המשכנות (1906) – שכונה שהוקמה על ידי יוצאי ירושלים, מטרתה הייתה להקים אזור מגורים מסודר יותר ליהודים שחיפשו אלטרנטיבה לתנאי החיים ביפו.
גרין (1910-1911) – שכונה שהוקמה מצפון לאחוזת בית, ונקראה על שם משפחת גרין שרכשה בה מגרשים.
שכונות אלו, יחד עם צמיחת העיר וגלי העלייה, התפתחו והפכו לתל אביב הגדולה של היום.
בתחילת דרכה של תל אביב ניתן היה למצוא מספר סגנונות בנייה עיקריים, שהשתנו והתפתחו עם השנים:
1. סגנון אקלקטי (1910–1930)
שילוב של סגנונות אירופאיים ומזרחיים, עם השפעות נאו-קלאסיות, אר-נובו ומוטיבים מקומיים.
מאפיינים: חזיתות מעוטרות, קשתות, עמודים, מרפסות עם מעקות ברזל מעוצבים, גגות רעפים.
דוגמאות בולטות: הגימנסיה הרצליה, בית לוין, בית רוקח.
2. הסגנון הבינלאומי (באוהאוס) (1930–1948)
עם העלייה החמישית (בעיקר מגרמניה), אומץ הסגנון הפונקציונלי של הבאוהאוס, שהפך למאפיין מרכזי של תל אביב.
מאפיינים: קווים ישרים, עיצוב מינימליסטי, מרפסות ארוכות, חלונות אופקיים, שימוש בבטון לבן.
תרם לכינוי "העיר הלבנה", שהוכרזה לימים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
3. סגנון מזרח-תיכוני מקומי
שילוב של אדריכלות עות'מאנית ואדריכלות מקומית עם אלמנטים מדבריים. מאפיינים: בנייה מחומרים מקומיים (אבן כורכר, טיח בהיר), חלונות קמורים, פתחים קטנים יחסית לשמירה על קרירות.
בתל אביב המוקדמת ניתן היה לראות שילוב בין הסגנונות, אך בהמשך הסגנון הבינלאומי הפך לדומיננטי והתווה את אופייה המודרני של העיר. כן! בתל אביב יש בתים היסטוריים מיוחדים, חלקם מציגים את הסגנונות האדריכליים המגוונים שאפיינו את העיר מראשיתה. הנה כמה מהבתים היפים והמיוחדים:
בתים בסגנון אקלקטי (1910–1930)
בית לוין (רחוב יהושע בן נון 4) – אחד הבתים המפוארים בעיר, עם קשתות, עיטורים מזרחיים ואלמנטים קלאסיים.
בית שיף (נחלת בנימין 34) – דוגמא נהדרת לאדריכלות אקלקטית עם מרפסות ברזל וגג רעפים מרשים.
בית רוקח (רחוב שמעון רוקח 36, נווה צדק) – ביתו של שמעון רוקח, כיום מוזיאון קטן לתולדות השכונה.
בתים בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) (1930–1948)
בית רובינשטיין (שדרות רוטשילד 84) – דוגמא מושלמת לבאוהאוס, עם קווים ישרים, מרפסות אופקיות ומבנה פונקציונלי.
בית פולישוק (אלנבי 122) – מבנה הבאוהאוס המרשים ששימש בעבר את משרד הפנים.
בית אנגל (רחוב רוטשילד 84) – אחד המבנים הידועים בעיר, עם עמוד פטרייה (פילוטי) המאפיין את סגנון הבאוהאוס.
בתים מיוחדים נוספים בתל אביב:
הגימנסיה הרצליה (נהרס, אך היה אחד המבנים היפים בעיר) – מבנה אקלקטי מרשים שנהרס בשנות ה-60.
בית הסופרים (רחוב אלחריזי 9) – מבנה בסגנון בינלאומי, ששימש מקום מפגש לאנשי ספרות ותרבות.
בית דיזנגוף (שדרות רוטשילד 16) – המקום שבו הוכרזה מדינת ישראל, כיום מוזיאון העצמאות.
אם אתה מחפש סיור אמנותי-אדריכלי בתל אביב, כדאי לבקר בשדרות רוטשילד, נחלת בנימין ונווה צדק, שם תוכל למצוא שילוב מרתק של סגנונות בנייה שונים.
שכונת כרם התימנים היא אחת השכונות הוותיקות והמיוחדות בתל אביב, שנוסדה בסוף המאה ה-19 על ידי עולים מתימן. היא ממוקמת בין רחוב אלנבי לשוק הכרמל, סמוך לים, ומהווה כיום מוקד משיכה קולינרי ותרבותי.
היסטוריה של השכונה
הוקמה בשנת 1904 על ידי עולים מתימן, שהתיישבו מחוץ ליפו ולמרכז תל אביב המתהווה.
בתחילה נבנו בה בתים קטנים עם חצרות פנימיות, סמטאות צרות ובתי כנסת, ששימשו גם כמרכזי קהילה.
השכונה נחשבה לאורך שנים לאזור עני, אך שמרה על צביון קהילתי חזק.
במהלך השנים, במיוחד מסוף המאה ה-20, החלה מגמת ג'נטריפיקציה, שהובילה לעליית מחירים ולכניסת עסקים ומסעדות מודרניות.
תרומת יוצאי תימן לעיר תל אביב
תרבות ומוזיקה: יוצאי תימן בתל אביב תרמו רבות לתרבות המקומית, עם זמרים כמו שושנה דמארי, אהרן עמרם, עופרה חזה ואחרים.
מטבח מסורתי: השכונה הייתה ועודנה מוקד לאוכל תימני אותנטי, עם מסעדות שמגישות ג'חנון, מלאווח, מרקים ותבשילים מסורתיים.
דת ורוחניות: בתי הכנסת בשכונה עדיין פעילים ומהווים מוקדי תפילה ולימוד.
השכונה כיום
כיום כרם התימנים היא שכונה טרנדית, המשלבת בין העבר המסורתי לבין חיי הלילה והקולינריה התוססים של תל אביב. היא מבוקשת מאוד למגורים, בעיקר על ידי צעירים ויזמים שמחפשים לגור במרכז העיר. עם זאת, עדיין נותרו בה תושבים ותיקים שמנסים לשמר את אופייה המקורי של השכונה.
שכונת כרם התימנים בתל אביב הייתה ביתם של כמה מהאמנים והזמרים החשובים בישראל, במיוחד כאלה ממוצא תימני, שהשפיעו רבות על המוזיקה והתרבות בארץ. הנה כמה מהם:
זמרים ואמני מוזיקה בולטים מהשכונה: דקלון, אהובה עוזרי .
שושנה דמארי – "מלכת הזמר העברי", שהביאה את הצליל התימני למיינסטרים הישראלי עם להיטים כמו "כלניות" ו*"צריך לצלצל פעמיים"*.
עופרה חזה – אחת הזמרות המצליחות בישראל ובעולם, שגדלה בכרם התימנים והביאה את המוזיקה התימנית לזירה הבינלאומית ("גלבי", "אם ננעלו", "תפילה").
אהרן עמרם – זמר ופייטן, מחשובי המוזיקה התימנית בישראל, ששימר את המסורת עם שירים ותפילות תימניות אותנטיות.
ציון גולן – אחד הזמרים המובילים של המוזיקה התימנית בישראל, ששר בעיקר בשפה התימנית ומשמר את התרבות המוזיקלית של העדה.
גילה בשארי – זמרת ופייטנית, שממשיכה את המסורת של הנשים התימניות במוזיקה היהודית.
אמנים נוספים הקשורים לשכונה ולתרבות התימנית:
האחים צנחני – להקה משפחתית ששרה שירים תימניים מסורתיים לצד מוזיקה ישראלית מודרנית.
בעז שרעבי – אומנם לא מכרם התימנים עצמו, אך מושפע מאוד מהמוזיקה התימנית, משלב אותה בסגנון הייחודי שלו, עם להיטים כמו "לתת" ו*"הלוואי"*.
תרבות ואמנות בכרם התימנים
השכונה היוותה קרקע פורייה לאמנים רבים, לא רק בזמר אלא גם בציור, שירה וספרות. ניתן למצוא שם עד היום חנויות תקליטים, גלריות ויוצרים שממשיכים את הרוח האמנותית של האזור.
אם אתה מתעניין בסיור מוזיקלי בכרם התימנים, אפשר לעבור בין בתי הכנסת, המסעדות והרחובות שהיוו השראה לכל כך הרבה יוצרים!
תל אביב מלאה במבנים ייחודיים שמשלבים היסטוריה, ארכיטקטורה וסגנונות שונים. הנה כמה מהבתים היפים והמעניינים ביותר בעיר:
בתי הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי (העיר הלבנה)
בית אנגל (רחוב רוטשילד 84) – אחד המבנים הבולטים בסגנון הבאוהאוס, עם הקווים הנקיים והמרפסת המעוגלת.
בית ליברמן (רחוב אידלסון 24) – דוגמא נהדרת לשימור מבנה באוהאוס קלאסי.
בית פולק (רחוב מונטיפיורי 46) – בית עם מרפסות ייחודיות ועיצוב גאומטרי מרתק.
בית רובינשטיין (רחוב מאז"ה 9) – אחד המבנים ששוחזרו בקפידה ושומרו כחלק מהעיר הלבנה.
בתים היסטוריים מראשית תל אביב
בית העצמאות (שדרות רוטשילד 16) – הבית שבו הוכרזה מדינת ישראל ב-1948, מבנה מרשים עם היסטוריה מרגשת.
בית גורדון (שדרות בן-גוריון 3) – אחד הבתים הראשונים בשכונת אחוזת בית, כיום משמש כמוזיאון לתולדות תל אביב.
בית עקיבא אריה ויס (רחוב לילינבלום 2) – ביתו של מייסד תל אביב, דוגמא מרשימה לבנייה הראשונית בעיר.
בית עמיאל (רחוב נחלת בנימין 14) – מבנה בסגנון אקלקטי עם חזית צבעונית ופרטי עיצוב ייחודיים.
מבנים אקלקטיים מתקופת יפו-תל אביב
בית שפרן (שדרות רוטשילד 87) – בית בעיצוב מיוחד עם שילוב של סגנון אקלקטי ובאוהאוס.
בית לדרברג (רחוב יהודה הלוי 41) – בית היסטורי משוחזר עם עיטורים מרשימים.
בית דיזנגוף (רחוב דיזנגוף 16) – אחד המבנים הקלאסיים עם היסטוריה תל אביבית עשירה.
בתים מיוחדים ויוקרתיים
וילה זאב רכטר (רחוב יהושע בן נון 46) – אחת מהווילות היפות בתל אביב, בתכנון האדריכל זאב רכטר.
בית גולדשטיין (רחוב נחמני 36) – מבנה שעבר שימור ומשמש כיום כמלון בוטיק יוקרתי.
הבית האדום (רחוב ביאליק 1) – מבנה ששופץ ומשמש כמבנה ציבורי עם היסטוריה מרתקת.
אם אתה מחפש סיור מיוחד בין הבתים האלה, אשמח להמליץ על מסלולים שכוללים גם סיפורים פחות מוכרים!
לתל אביב היו לא מעט דמויות מפתח שהשפיעו על עיצובה, פיתוחה והפיכתה למרכז התרבותי והכלכלי של ישראל. הנה כמה מהבולטים:
המייסדים והמנהיגים הראשונים
מאיר דיזנגוף – ראש העיר הראשון של תל אביב, הוביל את פיתוחה של העיר וביסס אותה כמרכז עירוני מודרני.
אחיעזר גולומב – ממובילי תכנון ההתיישבות העירונית.
עקיבא אריה וייס – יוזם ומייסד אחוזת בית, שהייתה הבסיס לתל אביב.
תרבות, אמנות וחינוך
חיים נחמן ביאליק – המשורר הלאומי, שהשפיע רבות על התרבות העברית בעיר.
ש"י עגנון – הסופר הדגול, זוכה פרס נובל, שחי ויצר בתל אביב.
אברהם שלונסקי ולאה גולדברג – דמויות מפתח בעולם הספרות והשירה העברית.
חנה רובינא – "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי", מראשוני תיאטרון "הבימה".
רות דיין – פעילה חברתית ומובילה בתחום האופנה והעיצוב.
אדריכלות ותכנון עירוני
פטריק גדס – מתכנן הערים הבריטי שתכנן את מרכז תל אביב בשנות ה-20.
דב כרמי – מאדריכלי הסגנון הבינלאומי בתל אביב.
זאב רכטר – ממובילי האדריכלות המודרנית בעיר.
עסקים וכלכלה
שלמה להט (צ'יץ') – ראש עיר שפיתח את תל אביב כמרכז עסקי ותרבותי בשנות ה-70 וה-80.
אריק איינשטיין – לא רק מוזיקאי, אלא דמות מרכזית בתרבות העירונית של תל אביב.
שמעון פרס – כיהן כחבר כנסת ושר בתל אביב, והיה חלק מהפיתוח הכלכלי של ישראל בכלל ושל העיר בפרט.
פוליטיקה וחברה
משה שרת – מראשי היישוב ומראשי ממשלת ישראל, שפעל רבות מתל אביב.
יצחק רבין – ראש ממשלת ישראל שנרצח בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין).
גולדה מאיר – ראש ממשלה שפעלה בתל אביב בתחומים חברתיים ופוליטיים.
תל אביב תמיד הייתה מרחב של חדשנות ויזמות, וכל אחת מהדמויות האלו הוסיפה נדבך לעיצוב דמותה הייחודית.
קפה כסית וחיי הבוהמה של תל אביב
קפה כסית היה אחד מבתי הקפה המפורסמים והמשפיעים בתולדות תל אביב, והפך למרכז תרבותי שבו התגבשה הבוהמה הישראלית. הוא לא היה רק מקום לשתיית קפה, אלא זירה שבה נפגשו סופרים, משוררים, אמנים ושחקנים, שיצרו, התווכחו והשפיעו על התרבות הישראלי.
הקמת כסית והתפתחותו
הקמה: קפה כסית נוסד בשנת 1935 על ידי יחיאל שרייבמן (המכונה "יחיאל"), עולה מגרמניה, שביקש ליצור בתל אביב בית קפה בסגנון האירופי שהיה מוכר לו.
מיקום: תחילה פעל ברחוב בן יהודה, ובהמשך עבר לשדרות דיזנגוף 117 – אזור שהפך לציר התרבות של העיר.
האווירה: המקום היה קטן ואינטימי, עם שולחנות עץ וצביון חם, ששמר על תחושה ביתית ואפשר מפגשים בלתי אמצעיים בין אנשי רוח.
כסית כמרכז הבוהמה התל-אביבית
הבוהמה של תל אביב – כינוי שניתן לקבוצת אינטלקטואלים, אמנים, סופרים ואנשי תרבות שחיו חיי יצירה חופשיים וראו עצמם משוחררים ממוסכמות חברתיות. כסית היה ה"משרד" שלהם – שם הם כתבו, שוחחו, שתו ויצרו קשרים אמנותיים.
בין המבקרים הקבועים:
נתן אלתרמן – ישב בשולחנו הקבוע בפינה, כתב את טוריו בעיתון והשפיע רבות על השיח הציבורי.
אברהם שלונסקי – משורר ומתרגם, יריבו הספרותי של אלתרמן.
דן בן אמוץ – סאטיריקן ואיש רוח, שניהל דיונים פרובוקטיביים ושיחק תפקיד מרכזי בהווי המקום.
חיים חפר – משורר, פזמונאי וכתב הלהקות הצבאיות, שהשתתף בכתיבת שירים רבים שנולדו בין כותלי כסית.
שייקה אופיר – הקומיקאי והשחקן הדגול, שנהג לחקות דמויות מהמקום.
משה שמיר – סופר ומחזאי, ממובילי דור תש"ח.
שושנה דמארי, אריק לביא, אסתר גמליאלית – זמרים ואמנים שהפכו את כסית למוקד של סצנת הבידור.
נושאי השיחות
השיח בכסית כלל דיונים ספרותיים ופוליטיים, ויכוחים סוערים, רכילות על אנשי תיאטרון, וכן השפעה ישירה על יצירות חדשות. טיוטות של שירים, מחזות וסאטירות רבות נכתבו והושמעו לראשונה בשולחנות המקום.
תרומת כסית לתרבות הישראלית
חממה ליצירה – שירים, מחזות ומאמרים רבים נכתבו בהשראת השיחות שנערכו בכסית.
במה לסאטירה ולשירה – כסית היה המקום שבו נולדו רעיונות ללהקות הצבאיות, שירי פלמ"ח ולסאטירות פוליטיות חריפות.
גיבוש זהות ישראלית – אנשי הבוהמה במקום הגדירו במידה רבה את התרבות הישראלית הצומחת, והשפיעו על דעת הקהל.
מקום מפגש בין אמנות לפוליטיקה – פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי תיאטרון נהגו לבקר במקום ולהשפיע הדדית על הנעשה בארץ.
דעיכתו של כסית וסגירתו
בשנות ה-80 וה-90 חלה ירידה בהשפעתו של כסית, עם השתנות חיי התרבות בתל אביב ועלייתה של סצנת הבילויים החדשה.
ב-2003 נסגר הסניף המקורי, מה שסימן את סוף עידן הבוהמה הקלאסית של תל אביב.
עם זאת, עד היום המקום נותר מיתוס בתרבות הישראלית, וסיפורים עליו ממשיכים להיכתב ולהילמד.
מורשת כסית כיום
קפה כסית נחשב סמל לתור הזהב של התרבות הישראלית, תקופה שבה אנשי רוח היו מעצבי דעת קהל ויצרו מתוך דיאלוג מתמשך.
בתי קפה מודרניים, כמו "תמול שלשום" בירושלים או "קפה תמר" ז"ל, ניסו לשמר את האווירה של כסית אך לא הצליחו לשחזר את ההילה שלו.
דמויות שהיו חלק מההיסטוריה של כסית, כמו אלתרמן, חפר ובן אמוץ, עדיין חיות בזיכרון התרבותי של ישראל דרך יצירותיהם.
סיכום
קפה כסית היה הרבה מעבר לבית קפה – הוא היה מוסד תרבותי, זירת ויכוחים אינטלקטואליים, ומקור השראה ליצירה ישראלית. הוא שיקף את רוח התקופה ואת המעבר של תל אביב מעיירה ציונית קטנה לעיר תוססת עם חיי תרבות עשירים.
האם תרצה לשמוע על בתי קפה נוספים שהיו מוקדים תרבותיים בתל אביב, או על דמויות ספציפיות מהבוהמה של כסית?
בתי הקפה ההיסטוריים של תל אביב בשנות ה-30
בתל אביב של שנות ה-30, בתי הקפה היו מוקדים חברתיים ותרבותיים חשובים, בהם נפגשו אנשי רוח, אמנים, עיתונאים, פוליטיקאים ועסקנים. הם שימשו כמרכזי מפגש, סיעור מוחות, וחלק בלתי נפרד מחיי הבוהמה והתרבות של העיר הצעירה. בין בתי הקפה הבולטים באותה תקופה ניתן למנות את קפה פילץ, קפה רוול, קפה כסית, קפה עטרה, קפה גינתון וקפה שלג לבן.
1. קפה פילץ (1927–1948) – מוקד פוליטי ותרבותי
רקע והיסטוריה
קפה פילץ, שנוסד בשנת 1927 על ידי היזם אברהם פילץ, היה אחד מבתי הקפה היוקרתיים והמשפיעים בתל אביב של אותן שנים. הוא שכן ברחוב הרצל, אזור מרכזי בעיר המתפתחת, והפך למרכז של עיתונאים, פוליטיקאים, סופרים ואנשי עסקים.
מה ייחד את קפה פילץ?
מוקד פוליטי – אנשי תנועות ציוניות, כולל מנהיגי היישוב היהודי, נהגו להיפגש שם לדיונים פוליטיים.
ריכוז אנשי עיתונות – עיתונאים של עיתונים כמו דבר ו-הארץ ניהלו שם שיחות שהשפיעו על סדר היום הציבורי.
עיצוב אירופי – המקום היה מעוצב בהשראת בתי הקפה של וינה וברלין, עם שולחנות עץ, כסאות קלים, ומלצרים לבושים במדים מחויטים.
תפריט עשיר – הוגשו בו מאפים, קפה איכותי ומנות אירופאיות, בניגוד לאוכל המקומי הפשוט יותר שהיה נפוץ אז.
מעורבות ביישוב היהודי – פילץ היה מעורב בפעילות כלכלית וסייע בגיוס תרומות למוסדות היישוב.
סגירה: עם קום המדינה, קפה פילץ איבד מחשיבותו, ונסגר סופית בשנת 1948.
2. קפה רוול (1935–1950) – האלגנטיות של תל אביב
רקע והיסטוריה
קפה רוול, שנפתח ב-1935 בשדרות רוטשילד פינת רחוב אלנבי, נחשב לאחד מבתי הקפה האלגנטיים ביותר בתל אביב. הוא הוקם על ידי משפחת רוול, יהודים יוצאי אירופה, וניסה לשחזר את האווירה של בתי הקפה הפריזאיים והווינאיים.
מה ייחד את קפה רוול?
סגנון אירופאי קלאסי – ריהוט מהודר, מראות גדולות, שנדלירים ומלצרים לבושים בקפידה.
מקום מפגש ליוצרים ואמנים – נגנים, שחקני תיאטרון, וזמרים נה
