צירים צבאיים אזרחיים מסביב לרצועת עזה.

"ציר פילדלפי" הוא רצועת קרקע ברוחב של כ-100 מטר לאורך גבול רצועת עזה ומצרים, שנועדה למנוע הברחות של נשק ואנשים בין שני האזורים. ייחודו ההיסטורי נובע מכמה היבטים מרכזיים:

1. הסכמי קמפ דייוויד (1979) – לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, נקבע כי ציר פילדלפי ישמש אזור חיץ בשליטת ישראל כדי למנוע הברחות ולשמור על הביטחון בגבול.

2. האינתיפאדה השנייה (2000–2005) – הציר הפך לזירה מרכזית של עימותים בין צה"ל למחבלים פלסטינים, במיוחד סביב הברחות הנשק דרך מנהרות שנחפרו מתחתיו.

3. תוכנית ההתנתקות (2005) – עם נסיגת ישראל מרצועת עזה, האחריות על הציר הועברה תחילה לרשות הפלסטינית, אך בהדרגה חמאס תפס שליטה על השטח, מה שהוביל להגברת הברחות הנשק דרך מנהרות בגבול מצרים-עזה.

4. המעורבות המצרית – לאחר השתלטות חמאס על עזה ב-2007, מצרים נקטה צעדים לסגירת המנהרות, כולל בניית חומה תת-קרקעית ופעולות צבאיות נגד מבריחים, במיוחד לאחר פיגועים בסיני שיוחסו לגורמים מרצועת עזה.

כיום, ציר פילדלפי ממשיך להיות נקודת מפתח במאבק בין ישראל, חמאס ומצרים, בהקשר של ביטחון והברחות נשק.

ציר נצרים היה ציר תחבורתי מרכזי ברצועת עזה, שנמתח בין ישוב נצרים (שהיה יישוב ישראלי) לבין החוף. ציר זה היה חלק מהדרך העיקרית שנסעו בה כלי רכב ישראליים בדרכם לאזורים אחרים ברצועת עזה, כולל אזורי היישובים הישראלים בשטחי עוטף עזה.

ייחודו ההיסטורי של ציר נצרים נובע ממספר גורמים:

1. היישוב נצרים – נצרים היה אחד מהיישובים הישראלים ברצועת עזה, שהוקם בשנות ה-70. הוא היה ממוקם בדרום הרצועה, והיה חלק ממערך היישובים הישראלים באזור, אשר שימשו מוקדי התנגדות לאיומי טרור מצד הפלסטינים. ציר נצרים היה אחד מצירי התחבורה המרכזיים של ישראלים ששוחררו לאחר מלחמת ששת הימים.

2. תוכנית ההתנתקות (2005) – במסגרת ההתנתקות מעזה, פורקו כל היישובים הישראליים, כולל נצרים. ציר נצרים הפך לנתיב תחבורה עיקרי לפלסטינים, והיו לו השלכות על ניהול האזור לאחר נסיגת צה"ל.

3. אזור עוטף עזה – ציר נצרים היה חלק מהאזור שבין עוטף עזה לגבול מצרים, אזור שהיה נתון להשפעות מבצעיות במהלך השנים, במיוחד לאור ניסיונות של חמאס להרחיב את השפעתו באזור.

לאחר ההתנתקות, ציר נצרים הפך לאזור בעייתי מבחינה ביטחונית, הן מבחינת החיילים הישראלים שמאבטחים את הגבול והן מבחינת מאמצי החמאס להפעיל טרור.

מה שמו של הציר שעוטף את רצועת עזה? הציר שעוטף את רצועת עזה הוא ציר הים (או ציר החוף), שהוא הדרך המרכזית שעוברת לאורך החוף של רצועת עזה, מחבר את דרום הרצועה עם צפון הרצועה, ומשרת את התחבורה והגישה לשטח.

ציר הים עובר לאורך החוף ממערב לעוטף עזה וכולל את הדרך המובילה בין יישובים ישראליים בעוטף עזה, כמו נחל עוז, כיסופים, ושלום, ומגיע עד לאזור הגבול עם מצרים בצפון, שם הוא פוגש את ציר פילדלפי.

הציר שימש תחבורה מרכזית לאזורי ההתיישבות הישראליים ברצועת עזה לפני ההתנתקות (2005) ונותר ציר תחבורתי חשוב גם לאחר מכן.

ברצועת עזה ובאזור עוטף עזה ישנם מספר צירים ודרכים מרכזיים, אשר בשימוש יומיומי וצבאי. הצירים העיקריים כוללים:

כביש 34 – הכביש המרכזי שמחבר בין צפון הרצועה לדרום, עובר דרך ערים כמו עזה, חאן יונס ורפיח. משמש לתחבורה אזרחית ולפעמים גם צבאית. כביש 4 – חוצה את אזור עוטף עזה ומחבר בין יישובים ישראליים שונים, כמו שדרות וסביבתה. הכביש חשוב לתנועה אזרחית וצבאית.

שבילי עפר ודרכי גישה – ישנם מספר שבילים ודרכי עפר המובילים לאזורים חקלאיים ולעמדות צבאיות. אלה משמשים לעיתים קרובות לניידות צבאית.

מסלולים עירוניים – בערים כמו עזה, חאן יונס ודיר אל-בלח ישנם רחובות וצירים פנימיים שמשמשים לתנועה יומיומית של תושבים.

שימושים יומיומיים כוללים תחבורה ציבורית, מסחר, ועבודה, בעוד שהשימושים הצבאיים כוללים ניידות של כוחות, לוגיסטיקה והעברת ציוד. חשוב לציין שהמצב הביטחוני יכול להשפיע על השימושים באזורים אלו, ולעיתים ישנם סגרים או הגבלות תנועה.

#######################################

בית לאהיה ובית חנון הם שני יישובים ברצועת עזה.

בית לאהיה:
מיקום: נמצא בצפון רצועת עזה, סמוך לגבול עם ישראל.
אופי היישוב: מדובר ביישוב פלסטיני, בעיקר עם אוכלוסייה מוסלמית.
מאפיינים: היישוב סובל לעיתים קרובות מבעיות תשתית, תעסוקה ודליפת משאבים, כתוצאה מהמצב הפוליטי והכלכלי ברצועה.

בית חנון בצפון רצועת עזה:
מיקום: גם הוא ממוקם בצפון רצועת עזה, סמוך לבית לאהיה.
אופי היישוב: יישוב פלסטיני, עם אוכלוסייה מוסלמית, המהווה מרכז עבור תושבים באזור.
מאפיינים: בית חנון ידוע גם בזכות הקרבה שלו לגבול עם ישראל, מה שהופך אותו למוקד לתקריות ביטחוניות ולעיתים לפעולות צבאיות. המקום מתמודד עם אתגרים כלכליים וחברתיים, כמו יתר חלקי הרצועה.

שני היישובים הללו משקפים את המצב המורכב ברצועת עזה, שבו מתמודדים התושבים עם בעיות רבות, כולל חוסר יציבות כלכלית ופוליטית.

******"**********************"

במרחב המזרח התיכון קיימים שמות משפחה מוסלמיים רבים שמבוססים על שמות של מקומות, אזורים או ערים. שמות אלו יכולים להעיד על מקום מוצא המשפחה או על השתייכות לאזור מסוים. הנה כמה דוגמאות בולטות:

שמות משפחה לפי מדינות ואזורים:

1. אל-מיסרי – "המצרי", מציין מוצא ממצרים.
2. אל-שאם – "השאמי", כלומר ממחוז א-שאם (סוריה, לבנון, ירדן ופלסטין).
3. אל-חלבּי – מחלב שבסוריה.
4. אל-בגדאדי – מבגדאד שבעיראק.
5. אל-מוסאווי  – מהמוסלמים השיעים שמקורם בעיר משהד או מוסול.
6. אל-ירושלמי  – מהעיר ירושלים (אל-קודס).
7. אל-מֻרָאדִי – מציין מוצא ממורָד שבאזור תימן.
8. אל-טַרַאבֻּלְסִי – מטריפולי (בלוב או בלבנון).
9. אל-מדני – ממדינה שבערב הסעודית.
10. אל-ח'וראסאני – מאזור ח'וראסאן (איראן ואפגניסטן של ימינו).
11. אל-אנדלוסי – מהאנדלוס שבספרד המוסלמית.
12. אל-יזידי  – מקבוצת היזידים או מאזור יזיד שבכורדיסטן.
13. אל-חיג'אזי – מאזור חיג'אז (ערב הסעודית).

שמות אלו נפוצים בעולם הערבי והאסלאמי ומשמשים גם לזיהוי מוצא משפחתי וגם כסמל לשיוך לאזור מסוים.