טקסים טיולים מפקדים חיילים וסיורים בעוטף עזה.

"מורה דרך ומדריך טיולים בעוטף עזה ונגב מערבי".

סיורים לקהל הרחב:

3.6  6.6  10.6  18.6 20.6

בהתאם להקשר הרגיש של סיורים לעוטף עזה בעקבות אסון שמחת תורה (7 באוקטובר), חשוב שהתכנים שיועברו ישלבו רגישות, ידע היסטורי-אקטואלי, וחיבור אנושי. להלן הצעות להרצאות ותכנים שניתן להתאים לקבוצות מסוגים שונים:

1. הרצאות תוכן – עומק והקשר

א. העוטף – קו הגבול שבין שגרה לחרום

• סקירה גיאוגרפית-חברתית של היישובים בעוטף.

• תולדות ההתיישבות: מקיבוץ נחל עוז עד נתיב העשרה.

• החיים בצל האיום – בין חוסן אישי לחוסן קהילתי.

ב. מאבק על הבית – היסטוריה של גבולות וגבורה

• מלחמות ישראל והשתנות הגבולות בדרום.

• סיפורם של יישובי עוטף עזה כמגן למדינה.

• הדינמיקה המשתנה מול עזה לאורך השנים.

ג. שבעה באוקטובר – יום שהשאיר צלקת

• מה קרה ביום שמחת תורה בעוטף עזה?

• עדויות, תיעוד וניתוח האירועים לפי יישובים.

• תגובת המדינה, הצבא והחברה האזרחית.

ד. קהילות מתמודדות – סיפור של שיקום ותקווה

• תהליכי שיקום קהילתי ופסיכולוגי.

• מיזמים של תמיכה, התנדבות והתחדשות.

• תפקידה של החברה הישראלית בתהליך הריפוי.

2. סדנאות חווייתיות

• "עדות מהשטח" – מפגש עם תושב/ת מהעוטף (בהסכמתם), לשיחה בגובה העיניים.

• "חוסן קהילתי בעין הסערה" – סדנה קבוצתית המדמה התמודדות עם מצבי משבר.

• יצירה משותפת – הכנת יצירת זיכרון/קיר תקווה שאפשר להשאיר באזור או לקחת.

3. תכנים מותאמים לקהלים שונים

לקבוצות חינוכיות (נוער, תיכונים, מכינות, חיילים):

• "מי אנחנו כשקשה" – זהות, ערכים והתמודדות בשעת מבחן.

• היכרות עם גיבורי היומיום – מתנדבים, לוחמים, תושבים.

• הכנה רגשית ודיון על משמעות ביקור במקום פגוע.

לקבוצות בוגרים (ארגונים, קהילות, תיירים מהארץ והעולם):

• ההקשר הגיאו-פוליטי של עזה והעוטף.

• מה רואים מכאן – נקודת מבט אזרחית בשטח.

• חיבור בין אישי ולאומי – איפה זה פוגש כל אחד מאתנו.

4. מסלולי סיור עם הדרכה מלווה

• סיור בזיקים, נתיב העשרה, נחל עוז או כפר עזה – עם עדויות והסברים.

• ביקור באנדרטאות, מוקדי קרבות ואתרי זיכרון.

• "בין הפרדסים לגבול" – טיול טבע מלווה בסיפורים אישיים.

האסטרטגיה של אוגדת עזה ושל מדינת ישראל בהתמודדות עם רצועת עזה משתנה לאורך השנים בהתאם למצב הביטחוני, ההנהגה ברצועה, והנסיבות המדיניות. עם זאת, ישנם קווים כלליים שמאפיינים את תפיסת הביטחון השוטף מול עזה. להלן עיקרי האסטרטגיה נכון לעשור האחרון, ובעיקר עד תחילת 2025:

1. הרתעה

• העיקרון: לגרום לגורמים בעזה (בעיקר חמאס והג’יהאד האיסלאמי) להבין כי פעולה נגד ישראל תגרור תגובה קשה יותר ממה שיוכלו לשאת.

• יישום: תגובות צבאיות מהירות וחריפות לירי רקטות, חדירות, ופעולות טרור. דוגמה לכך היא מדיניות "הקזת הדם" – תקיפות ממוקדות אך לא מובילות להסלמה כוללת.

2. הפרדה בין אוכלוסייה לארגוני טרור

• העיקרון: לנסות לאפשר לאוכלוסייה האזרחית בעזה לקיים שגרה ככל האפשר, תוך בידול מהגופים הלוחמים.

• יישום: הכנסת סחורות, תיאומים הומניטריים, מעבר פועלים לעבודה בישראל – במקביל לפעילות נגד תשתיות טרור.

3. מודיעין ושליטה

• העיקרון: שליטה מודיעינית גבוהה כדי לאתר ולהקדים פעולות טרור.

• יישום: שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, תצפיות, רחפנים, סייבר, ושיתוף פעולה עם שב"כ.

4. חיזוק גבול הרצועה ("המכשול")

• העיקרון: למנוע חדירות לשטח ישראל דרך מעל הקרקע, מתחתיה או דרך הים.

• יישום: בניית מכשול תת-קרקעי ואווירי, גדר חכמה, מערכת התראה נגד מנהרות, והיערכות ימית משופרת.

5. עקרון "שקט ייענה בשקט"

• העיקרון: ישראל לא תיזום עימותים אם אין איום ישיר, כדי לא להיגרר לעימותים מתמשכים.

• יישום: ניהול זהיר של שגרה ביטחונית, גם כאשר יש אירועים מקומיים.

6. מוכנות למערכה כוללת

• העיקרון: שמירה על מוכנות צה"ל למבצע נרחב במקרה של הידרדרות.
• יישום: תרגולים, חימוש מחדש, שיפור יכולות התקפיות של חיל האוויר, כוחות קרקעיים ואמצעים מיוחדים.

7. ניהול המצב ולא פתרונו

• ישראל אינה שואפת כרגע ל"פתרון" מלא של בעיית עזה, כמו הפלת חמאס או שליטה מחדש ברצועה – אלא לניהול מתמשך של הסיכונים, כל עוד אין חלופה מדינית ריאלית.

אם תרצה, אפשר להרחיב גם על השינויים באסטרטגיה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" (מאוקטובר 2023) והשפעתה על התפיסה הביטחונית.

לאחר מלחמת חרבות ברזל (מאוקטובר 2023), חלה תפנית עמוקה בתפיסת הביטחון של ישראל מול עזה. האירועים של 7 באוקטובר – מתקפת הפתע רחבת ההיקף של חמאס על יישובי עוטף עזה, הטבח, החדירה לשטח ישראל, וחטיפת אזרחים – ערערו את ההנחות שעמדו בבסיס מדיניות "הרתעה וניהול סיכונים". בעקבות זאת, השתנתה האסטרטגיה הישראלית בכמה תחומים מרכזיים:

1. שינוי יעד: ממדיניות הרתעה למדיניות השמדה

• לפני: ישראל שאפה ל"הרתיע" את חמאס ולשמר שקט זמני.
• אחרי: הוכרז כי היעד הוא השמדת היכולות הצבאיות והממשלתיות של חמאס ברצועת עזה, כולל פירוק שלטונו.

2. חדירה קרקעית ממושכת לרצועת עזה

• שינוי דרמטי במדיניות: ישראל, לראשונה מאז 2005, נכנסה באופן נרחב ורציף לתוך שטח הרצועה, תוך כדי ניהול לחימה בשטח בנוי לאורך חודשים.

• יעדים: פגיעה בתשתיות, ב"עיר התת-קרקעית" (מנהרות), הרג מפקדים בכירים של חמאס, ויצירת "אזור חיץ" בצפון הרצועה.

3. דחיית רעיון ההפרדה האזרחית

• בעבר: נעשה ניסיון לבדל את האוכלוסייה האזרחית מהטרור.

• כיום: ההבנה היא שחמאס שולט כמעט בכל המערכות האזרחיות – כולל בריאות, חינוך, ובתי תפילה – ולכן קשה להפריד בין האזרחים לארגון.

4. שינוי בתפקוד אוגדת עזה

• לפני: תפקידה המרכזי היה הגנת גבול, ניהול בט"ש ושמירה על שגרה.

• אחרי: אוגדת עזה הפכה לכוח לוחם רב-זרועי, המתפקד בשטח הרצועה עצמה, בשיתוף חיל האוויר, אגף המודיעין, כוחות מיוחדים, הנדסה, חיל הים וכו'.

5. שינוי מודיעיני ותפיסתי

• האירועים חשפו כשל חמור בהערכת הכוונות והיכולות של חמאס.

• בעקבות כך שונתה תפיסת האיום, הוגבר שיתוף הפעולה בין צה"ל לשב"כ, והוטמעו תהליכי ניתוח בינה מלאכותית ומודיעין חזותי.

6. שאלת "היום שאחרי"

• ישראל טרם הגדירה פתרון ברור לשאלה: מי ישלוט ברצועה לאחר סיום הלחימה?

• דילמות כוללות: חזרה לשליטה ישראלית, שליטה של הרשות הפלסטינית, כוח בינלאומי, או מודל של "אוטונומיה ללא ריבונות".

7. דחיית רעיון ה"הסדרה" הכלכלית

• לפני: היה ניסיון לשפר את חיי האזרחים ברצועה (מתן היתרי עבודה, הכנסת סחורות, השקעות קטריות) כדי לייצר שקט.

• אחרי: גישה זו ספגה ביקורת קשה, לאור התבררות שחמאס השקיע את המשאבים בבניית מערך טרור תת-קרקעי ואימונים לחדירה.

אם אתה מעוניין, אפשר להעמיק גם בשינויים ברמת הדרג המדיני, האסטרטגיה הדיפלומטית, או ההשפעה על זירת הצפון (חזבאללה), שכן יש קשר הדוק ביניהם.

מצוין, הנה הרחבה בשלושה כיוונים מרכזיים שנפגעו או השתנו בעקבות מלחמת חרבות ברזל:

1. הדרג המדיני – שינוי בתפיסת הביטחון הלאומי

לפני 7 באוקטובר:

• המדיניות נשענה על תפיסה של "ניהול סכסוך" – לא פתרון ולא הכרעה, אלא שמירה על שקט יחסי תוך הרתעה והסדרה כלכלית.

• הסתמכות על יכולות טכנולוגיות והגנה פסיבית (כיפת ברזל, גדר חכמה).

• אמונה בחלוקה בין החמאס ליו"ש – חמאס בעזה כ"משקל נגד" לרשות הפלסטינית.

אחרי 7 באוקטובר:

• שבר באמון הציבורי ובמערכת הביטחונית: המתקפה חשפה כשלים חמורים בהיערכות ובקבלת ההחלטות.

• קו תקיף יותר מצד הדרג המדיני: לא עוד הרתעה, אלא השמדה של חמאס כשליט – גם במחיר מערכה ארוכה.

• התנגדות מוחלטת להצבת שלטון חמאס או דומיו לאחר המלחמה, עם חיפוש אחר פתרון אחר (שטרם גובש סופית).

2. זירה דיפלומטית – לחצים ומעורבות בינלאומית

לפני:

• מדינות המפרץ (במיוחד איחוד האמירויות ובחריין) נקטו גישה פרגמטית לישראל ("הסכמי אברהם"). הקהילה הבינלאומית בעיקר התעלמה ממה שמתרחש ברצועה, כל עוד נשמר שקט יחסי.

אחרי:

• לחץ כבד מארה"ב ומאירופה על ישראל לצמצם את הפגיעה באזרחים, ולא להחזיק בשטח עזה.

• שיח בינלאומי גובר על פתרון ל"יום שאחרי" – כולל הצעות לממשל זמני פלסטיני-ערבי, כוח נאט"ו, או רשות פלסטינית מחוזקת.

• נזק תדמיתי בינלאומי לישראל, בעיקר באירופה והאו"ם, לנוכח היקף ההרס והאבידות האזרחיות ברצועה.

3. זירת הצפון – חזבאללה ואיראן

קשר ישיר לעזה:

• חמאס רואה עצמו חלק מציר ההתנגדות האזורי הכולל את איראן, חזבאללה, והמליציות השיעיות.

• לאחר פתיחת הלחימה בעזה, חזבאללה פתח בחזית צפונית בעוצמה שלא נראתה מאז 2006.

השלכות:

• ישראל נערכת לאפשרות של מלחמה רב-זירתית, עם תגבור ניכר של הכוחות בצפון.

• תרחיש של "מלחמה כוללת עם חזבאללה" נראה ריאלי יותר – ולכן יש דיונים מדיניים וביטחוניים מתמשכים על תזמון ותגובה.

• איראן ממשיכה לספק נשק, מימון והכוונה, ובכך מהווה גורם אסטרטגי מכריע.

שאלה מצוינת – מלחמת חרבות ברזל היוותה שבר תפיסתי בצה"ל, ובעקבותיה פותחה והוטמעה שיטת לחימה חדשה בעזה ובאזור עוטף עזה, בדגש על אוגדת עזה. להלן הסבר ממוקד ומעמיק:

שיטות הלחימה החדשות – קווים מנחים

1. לחימה רב-ממדית (Multi-Domain Warfare)

• לחימה משולבת של כוחות יבשה, אוויר, סייבר, תקשוב, מודיעין ותת-קרקע – בעת ובעונה אחת.
• כל מפקד גדוד/חטיבה מקבל יכולות תקיפה עצמאיות (מטכ"ליות לשעבר) – כמו סיוע אווירי או רחפני תקיפה בזמן אמת.

2. תקיפת "העיר התת-קרקעית"

• חמאס בנה מתחת לרצועת עזה מערכת מנהרות עצומה ("המטרו").

• אוגדת עזה פיתחה שיטה ל"עיקור מנהרות" – באמצעות:

  • הנדסה קרבית עם פיצוצים מבוקרים.

  • רובוטים ולוחמים עם מצלמות גוף.

  • טכנולוגיות חדשות לזיהוי חללים תת-קרקעיים, מבוססות חיישנים ו-MRI גיאולוגי.

  • סיוע של רחפנים שמחדירים חיישנים או חומרי נפץ מהאוויר לנקודות גישה של המנהרות.

3. לחימה בשטח אורבני בצפיפות קיצונית

• בנייני מגורים משמשים כלוחמה: מלכודות, עמדות ירי, תצפיות.

• שיטה חדשה: "כניסה חכמה" – לא מהדלת, אלא דרך קיר צדדי, גג, או פתיחת מעבר עם מטען.

• שימוש באלגוריתמים מבצעיים לזיהוי מבנים מסוכנים, וכניסה נקודתית עם צוותים קטנים, חדים, ממוגנים.

• שילוב רחפנים תקיפים ומשדרים לצד לוחמים רגליים – כל לוחם שולט במערכת רחפן או תקשורת פנימית.

הפעלת אוגדת עזה – יישום השיטות החדשות

מבנה ושיטה מבצעית

• אוגדת עזה הפכה להיות כוח תמרון לוחם עצמאי, עם חטיבות שמבצעות משימות בתוך הרצועה: גולני, נח"ל, גבעתי, שיריון 401, ועוד.
• מודיעין מבצעי בזמן אמת: שליטה משותפת של אוגדה עם שב"כ ו-8200 על יעדים תוך כדי תנועה.
• שיתוף פעולה חסר תקדים בין חי"ר-שריון-הנדסה: כל גדוד יוצא לשטח עם פלוגת הנדסה וכוח מודיעין משולב.

טכנולוגיה מבצעית

• כל מפקד שדה מצויד בטאבלט מבצעי עם "תמונת קרב חיה".
• שימוש נרחב ברחפנים תוקפים, אמצעי ניווט פנימיים, מצלמות תרמיות, אמצעים ליירוט תקשורת, ועוד.
• שימוש בטכנולוגיות AI לזיהוי חריגות תנועה, קולות, ופעילות חשודה.

שיטות ספציפיות בעוטף עזה – הגנה והרתעה

1. פריסת כוחות קבועה סמוך לגדר

• נוכחות של יחידות מתמרנות (כולל טנקים, חי"ר והנדסה) בקרבת היישובים – לא רק "היקפית".
• מוכנות להתפרצות תוך דקות לשטח עוין – בשיטת "קו הגנה קדמי גמיש".

2. אזור חיץ

• אזור של כ-1.5 ק"מ בצפון הרצועה שצה"ל שולט עליו – כאמצעי הרתעה וניטור.
• איסור תנועה פלסטינית באזור זה, התקפות על כל גורם חמוש שמתקרב.

3. כוחות תגובה קהילתיים

• כיתות כוננות חמושות בכל יישוב, עם אמצעים צבאיים מתקדמים (נשק אישי, ציוד מיגון, אמצעי קשר).
• תרגול סדיר מול תרחישי חדירה, תקיפה על בסיס טיוח זמן עד להגעת צה"ל.

אם מעניין אותך, אפשר להיכנס גם ל:

• שיטות הלחימה של חמאס וכיצד צה"ל נטרל אותן.

• התמודדות עם דעת קהל עולמית בזמן לחימה בשטח בנוי.

• פיתוחים עתידיים בצה"ל בעקבות המערכה הזו.

• *******************"*"*****************

התיירות בעוטף עזה היא מיוחדת ומרתקת,  בתקופה זו ההיסטורית. התיירות בעוטף עזה מאפשרת לאנשים מכל רחבי הארץ והעולם להגיע ולראות מקרוב את מימדי אסון אוקטובר 7 שמחת תורה, להכיר את האזרחים הגיבורים ולתמוך בקהילה המקומית.

עבור קבוצות, גופים בודדים ומשפחות, זוהי הזדמנות ייחודית ללמוד על האתגרים והחוזקות של האזור, ולחוות את החוסן והאופטימיות של התושבים.
ישנם מספר דברים שכדאי לראות ולעשות בעוטף עזה:
* נקודות תצפית: ישנן מספר נקודות תצפית המשקיפות על רצועת עזה, כמו גבעת קובי בשדרות ותצפית נתיב העשרה. הן מאפשרות להבין את הקרבה הגיאוגרפית ואת המציאות הביטחונית המורכבת.
אתרי הנצחה: אתרים כמו אנדרטת "החץ השחור" ואתר הזיכרון לנובה מנציחים את אירועי ה-7 באוקטובר ומאפשרים לחוות את עוצמת הטרגדיה ואת סיפורי הגבורה והחוסן.
קיבוצים ומושבים: ביקור בקיבוצים ובמושבים מאפשר מפגש בלתי אמצעי עם התושבים, שיתוף בסיפורים האישיים והכרות עם אורח החיים הייחודי באזור. אפשר ללמוד על החקלאות, הקהילה וההתמודדות עם המצב הביטחוני.
* מיזמים מקומיים: ישנם מיזמים קהילתיים ועסקים מקומיים רבים שחשוב לתמוך בהם. אלה יכולים להיות סיורים מודרכים על ידי תושבים, סדנאות יצירה, טעימות של תוצרת מקומית ועוד.
* "דרך השלום" בנתיב העשרה: קיר פסיפס מרשים שיצרו תושבי המקום כאות של תקווה ורצון לשלום.
חשוב לתכנן את הביקור מראש ולבדוק את ההנחיות הביטחוניות העדכניות. מומלץ גם ליצור קשר עם גורמי תיירות מקומיים או עם הקהילות עצמן כדי לתאם ביקורים ולשמוע על אפשרויות מיוחדות.
התיירות בעוטף עזה היא לא רק חוויה מעניינת אלא גם דרך חשובה להביע סולידריות ולתמוך בתושבים בשעתם הקשה.