סיורים עם מדריך טיולים בנחלאות.

טיולים לקבוצות באוהל משה מזכרת משה ובתי גורל ירושלים.

שכונת אוהל משה היא אחת משכונות ה"נחלאות" הוותיקות והמיוחדות בירושלים, והיא שוכנת בלב העיר, מערבית לשוק מחנה יהודה ולרחוב אגריפס. מדובר בשכונה קטנה, בעלת אופי היסטורי ייחודי, שמהווה חלק בלתי נפרד מהמרקם התרבותי והאורבני של ירושלים של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

⚜️ מה זה "נחלאות"?

"נחלאות" הוא שם כולל לקבוצה של כ-32 שכונות קטנות שנוסדו בעיקר מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20, מחוץ לחומות העיר העתיקה, במערב העיר. הן נבנו על ידי עדות וזרמים שונים ביהדות: ספרדים, אשכנזים, יוצאי כורדיסטן, פרס, עיראק, תימן, צפון אפריקה ועוד.

שמות השכונות כוללים למשל: נחלת אחים, נחלת צבי, מזכרת משה, אוהל משה, כנסת ישראל א–ג, זיכרון יעקב, ועוד.

שכונת אוהל משה – רקע היסטורי:

• הוקמה בשנת 1882 על ידי משה מונטיפיורי או בשמו המלא: סר משה חיים מונטיפיורי, אחד מפטרוני היישוב היהודי בא"י במאה ה-19.
• מונטיפיורי הקים את השכונה עבור יהודים ספרדים יוצאי העיר העתיקה שרצו לשפר את תנאי מגוריהם ולעבור לשכונה חדשה ומרווחת יותר.
• השכונה נבנתה בצמוד לשכונה האחות שלה – מזכרת משה, שנועדה ליהודים אשכנזים (ונבנתה גם היא ביוזמת מונטיפיורי).

מה מיוחד בשכונת אוהל משה?

1. סמטאות ציוריות ובתים עם חצרות פנימיות
   הבתים לרוב בני קומה אחת, עם גגות רעפים, חלונות מקושתים ודלתות עץ. רבים מהם שומרים על סגנון אדריכלי ירושלמי מסורתי.
2. אווירה קהילתית ואינטימית
   עד היום ניתן למצוא בשכונה אווירה כפרית כמעט – עם חצרות משותפות, ספסלים ציבוריים, קירות עם ציורי קיר, ואנשים שיושבים בחוץ בשעות הערב.
3. בתי כנסת עתיקים
   ברחבי השכונה פזורים בתי כנסת קטנים וותיקים, חלקם מייצגים עדות מסוימות, כגון יהודי חלב, יהודי פרס, או יהודי מרוקו.
4. חיים יהודיים מגוונים
   אוהל משה ונחלאות בכלל היו ועודם כר פורה של שילוב מסורות בין אשכנזים, ספרדים, חצרות חסידיות, תנועות לאומיות ותנועות תחייה.
5. תחייה תרבותית בעשורים האחרונים
   משנות ה-80 וה-90 החלה כניסה של אמנים, אנשי רוח, סטודנטים ו"אנשי ירושלים" צעירים. כיום השכונה היא תערובת מרתקת של ותיקים וצעירים, מסורתיים וחילונים, דתיים ויוצרים.

אתרים מעניינים בשכונה:

• בתי הכנסת ההיסטוריים – אפשר להיכנס לביקור (בשעות תפילה בעיקר).
• קבר ר' אריה לוין – "רבו של בית הסוהר", דמות אהובה ואהודה.
• שוק מחנה יהודה – הסמוך, עם המעבר החד מהאינטימיות של הסמטאות לרעש והצבעים של השוק.
• גלריות ואירועי תרבות מקומיים – לעיתים מתקיימים סיורים פתוחים, תערוכות או קונצרטים קטנים.

לסיכום:

שכונת אוהל משה היא אבן דרך חשובה בהתפתחות היישוב היהודי בירושלים מחוץ לחומות. ייחודה בא לידי ביטוי בתמהיל התרבותי שלה, באדריכלות הציורית, ובתחושת הזמן שנשמרת בה – כאילו עצר שם השעון. זוהי שכונה שמעבירה את רוח ירושלים האותנטית – זו של פיוט, תפילה, קפה שחור על מרפסת וחיים פשוטים בלב העיר הקדושה.

המחזה "בוסתן ספרדי" מאת יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל, הוא מהמחזות האהובים, המזוהים והמצליחים ביותר בתרבות הישראלית — ובעיקר בזירת התיאטרון העברי. זהו מחזה מוזיקלי שנכתב בהשראת חוויות ילדותו של נבון בשכונת אוהל משה בירושלים, והוא מציג תמונה חיה, צבעונית ונוסטלגית של חיי הקהילה הספרדית–ירושלמית בראשית המאה ה-20.

רקע היסטורי – שכונת אוהל משה ויצחק נבון:

יצחק נבון נולד בשנת 1921 בירושלים, וגדל בשכונת אוהל משה, אחת השכונות הוותיקות בנחלאות. הוא בן למשפחה ספרדית שורשית בירושלים, דור חמישי בארץ. דרך המחזה הוא ביקש לשמר את השפה, המוזיקה, ההווי, הסלנג, המסורת וההומור של יהדות ספרד–ירושלים.

על המחזה "בוסתן ספרדי":

• הוצג לראשונה בתיאטרון הבימה ב-1969, בבימויו של צדי צרפתי.
• שילוב של עלילות קצרות, מערכונים, פיוטים, שירים ומונולוגים מחיי היום-יום של משפחות יהודיות ספרדיות בשכונה.
• הדמויות המרכזיות הן תושבים פשוטים – גברים, נשים, זקנים ונערים – המגלמים את רסיסי הזיכרון של נבון עצמו.
• שפת הדיבור משלבת עברית, לדינו, סלנג ירושלמי ולעיתים גם מילים בערבית או טורקית.

מוזיקה ושירים:

המחזה מלווה בשירים ופיוטים מסורתיים של יהדות ספרד (בעיקר בלדינו), כמו:

• אדורו לה מי נינה
• איו אישו לי קאסאר
• מורנה מורנה
• קומו לה רוזה
• ועוד…

לצד שירים מקוריים ועיבודים של נעמי שמר, דובי זלצר ואחרים.

מה הפך את המחזה לקלאסיקה?

1. נוסטלגיה אותנטית: נבון הצליח להעביר זיכרונות אישיים לפרוזה חיה שכל ישראלי יכול להזדהות איתה.
2. שפה עשירה וחיה: היכולת להעביר הווי קהילתי דרך ביטויים, קללות "מנומסות" ומבעים תרבותיים ייחודיים.
3. מוזיקה ונוסטלגיה ספרדית: חשפה את הציבור הרחב לתרבות הלא-אשכנזית הירושלמית בצורה עמוקה ומכבדת.
4. ייצוג ספרדי חיובי: בתקופה שבה התרבות המזרחית והספרדית הייתה לעיתים מודרת – המחזה הביא אותה לבמה המרכזית בגאווה.
5. הצלחה קופתית: מדובר באחד המחזות המוצגים ביותר בישראל, עם עשרות אלפי הופעות לאורך השנים.

חיבור לאוהל משה:

• ההתרחשויות במחזה אינן מתקיימות רק על רקע כללי של "ירושלים של פעם", אלא ממוקמות ממש בשכונת אוהל משה.
• סמטאות השכונה, הדמויות הציוריות, האווירה.

"אני וסימון ומואיז הקטן" שכתב יוסי בנאי, ולזיכרונות ילדותו בשכונת אוהל משה שבנחלאות, בצל עצי התות וצלילי הפיוט.

גן התות באוהל משה ונחלאות:

"גן התות" או "עץ התות" מופיע בזיכרונות ובשירים של יוצרים ירושלמים כמו יוסי בנאי, יהודה עמיחי ויצחק נבון. מדובר ככל הנראה בעץ תות אמיתי או חצר קטנה שהייתה בשכונה, ששימשה את ילדי הסמטאות כגן משחקים פתוח. בצל העץ הזה, גדלו דורות של ילדים ירושלמים – בשמש, בעוני, בצחוק, ובפיוטים של שבת.

️ "אני וסימון ומואיז הקטן" – יוסי בנאי:

שיר נוסטלגי, חצי מדובר חצי מושר, שבו יוסי בנאי נזכר בילדותו בשכונת אוהל משה:
החברים מהחצר, הסמטאות, בית הכנסת, עוגיות האניס, והקונפליקט המתוק־עצוב בין הילדות הענייה לישראל החדשה.

מילות מפתח מתוכן השיר:

"אני וסימון ומואיז הקטן
מהשכונה באוהל משה בנחלאות…"

"אמא של סימון הייתה אומרת:
בואו הביתה, ילד שלי קח סוודר – קר בחוץ
אבל לא היה קר, והסוודר היה חם מדי
אז סימון היה נשאר לשחק, עם חור בחולצה…"

"היה לנו עץ תות אחד בחצר
ומואיז הקטן היה מטפס עליו כמו קוף…"

"ואני הייתי מתבונן,
חושב על דברים שעד היום אני לא יודע מה הם…"

מי הם סימון ומואיז?

• סימון ו-מואיז הקטן הם דמויות אמיתיות־בדויות, חברים ירושלמים של יוסי בנאי, שמסמלים את דור הילדים שגדל בשנות ה־30–40 בשכונת אוהל משה.
• השמות עצמם הם שמות יהודים־ספרדיים נפוצים – סימון (שמעון), מואיז (משה), שבאים מהמסורת של יהדות מרוקו, טורקיה ובלקן.

הקשר לבוסתן ספרדי:

העולם שמתואר בשיר הזה הוא בדיוק העולם ש**"בוסתן ספרדי"** מחיה על הבמה:

• הסמטאות של אוהל משה
• השפה הירושלמית הייחודית
• ניחוח האניס מהמטבח
• העץ שבחצר
• קהילתיות, מסורת, עוני, גאווה והומור.

יוסי בנאי וירושלים:

יוסי בנאי נולד ב-1932 בירושלים למשפחה ירושלמית ענפה, בבית קטן באוהל משה. הוא היה אחיהם של גברי, יעקב וחיים בנאי – משפחת יוצרים מפוארת. ירושלים הייתה עבורו לא רק עיר הולדת אלא שפת אם רגשית.

סיכום:

• "גן התות", "אני וסימון ומואיז הקטן", ו-"בוסתן ספרדי" – הם שלושה פרקים מאותו סיפור:
  הסיפור של ילדי נחלאות, של אוהל משה, של שורשי התרבות הספרדית–ירושלמית, ושל מדינה שהוקמה מתוך סמטאות ועצי תות.
• אלו זיכרונות שהפכו למוזיקה, למחזה, לשירה – ולקולו העמוק והמחוספס של יוסי בנאי, שלא הפסיק להתגעגע לילדותו "בשכונה שלנו באוהל משה…"

אם אתה מדריך טיולים, אפשר לסיים סיור באוהל משה מתחת לעץ תות עם הקראה דרמטית של השיר הזה, אולי אפילו בליווי נגן עוד או גיטרה ספרדית. יש בזה רגע בלתי נשכח.

שכונת מזכרת משה היא אחת השכונות ההיסטוריות והציוריות בירושלים, חלק מקבוצת השכונות הידועה כ"נחלאות". היא נוסדה בסוף המאה ה־19, ונמצאת ממש ליד שכונת אוהל משה – שתיהן יחד הן למעשה זוג שכונות תאומות, שכל אחת הוקמה עבור קהילה שונה, אך סמוכות ונושמות את אותו אוויר ירושלמי־ספרדי עתיק.

️ רקע והקמה – מזכרת משה:

• נוסדה בשנת 1882, ביזמתו ובמימונו של סר משה מונטיפיורי, נדבן יהודי־אנגלי.
• נקראה על שמו – "מזכרת משה" = מזכרת עולם לפועלו של מונטיפיורי.
• נבנתה בעיקר עבור יהודים אשכנזים יוצאי העיר העתיקה שביקשו לצאת מהצפיפות והעוני אל מרחבים בטוחים ומרווחים יותר.

מיקום:

• ממוקמת במערב מרכז ירושלים, בין רחוב אגריפס לשוק מחנה יהודה.
• גובלת בשכונות אוהל משה, זיכרון טוביה, ובסמוך מאוד לרחוב בצלאל.

מאפיינים אדריכליים:

• בתי אבן ירושלמית, לרוב בני קומה אחת עם גגות רעפים, דלתות עץ, חלונות מקושתים, וחצרות משותפות.
• מרפסות קטנות, ספסלים ציבוריים, סמטאות צרות המובילות זו לזו — כל אלו יוצרים תחושת כפר בתוך עיר.

מאפיינים חברתיים־דתיים:

• אוכלוסיית השכונה המקורית כללה בעיקר חרדים, חסידים ומתנגדים.
• הוקמו בה מספר בתי כנסת, כוללים, מקוואות וחדרים ללימוד תורה, כולל חסידויות כמו חב"ד, ברסלב, גור ועוד.
• הייתה לה תדמית של שכונה "יראת שמיים", אך גם כזו שחיה בפשטות, בענווה ובקהילתיות.

דמויות מרכזיות:

• ר' אריה לוין ("רב האסירים") – מהדמויות הרוחניות המזוהות ביותר עם השכונה. ביתו ובית הכנסת שלו נמצאים במזכרת משה. הוא היה איש חסד, שדאג לאסירי המחתרות הבריטיות ונחשב עד היום לדמות מופת ירושלמית.
• יואל משה סלומון – מראשי העדה האשכנזית בירושלים, דמות מפתח בהיסטוריה של היישוב הישן, פעל לקידום הקמת שכונות חדשות, כולל השפעה על הקמת מזכרת משה.

אמנות ותרבות בעידן המודרני:

• משנות ה־90 ואילך, עברה מזכרת משה תחייה מחודשת:
  • אמנים, יוצרים, סטודנטים ומשפחות צעירות עברו לגור בסמטאותיה.
  • גלריות קטנות, בתי קפה בוטיקיים, הופעות אינטימיות בבתים פרטיים – כל אלה הפכו חלק מנוף השכונה.
• שימור הארכיטקטורה הפך אותה לאתר מבוקש לסיורים, צילום ואירועים קהילתיים.

✨ מה מייחד את מזכרת משה?

1. תאומה לאוהל משה – אך באופי שונה: אשכנזית מול ספרדית.
2. רוח ירושלמית חרדית־חסידית עתיקה – מורגשת עד היום בבתי הכנסת ובתושבים הוותיקים.
3. שילוב של קודש וחול – סצנת תרבות שקטה אך חיה מתחת לפני השטח.
4. לוקיישן ייחודי – סמיכות לשוק מחנה יהודה, לב נחלאות ולמרכז העיר הופכת אותה לנקודת מוצא לסיורים עירוניים.

רעיונות לסיור במזכרת משה:

• ביקור בבית ר' אריה לוין, עם סיפוריו על ביקוריו בכלא הבריטי.
• עצירה ליד בתי הכנסת ההיסטוריים: חב"ד, כולל שומרי החומות, בית הכנסת הגר"א.
• מעבר דרך הסמטאות הציוריות, עם קטעי קריאה של יוסי בנאי, יצחק נבון או יהודה עמיחי.
• עצירה לטעימת מאפה ירושלמי או קפה קטן בשכונה.

לסיכום:

מזכרת משה היא שכונה שמספרת סיפור: על יזמות ציונית מוקדמת, על חיי תורה ויראה, על ילדים יחפים בסמטאות האבן, על חרדים, חילונים, סופרים, חסידים ואמנים – שכולם מצאו בה "בית ירושלמי".
היא לא רק מוזיאון פתוח – היא שכונה חיה, רבת פנים, ששומרת בליבה את נשמת ירושלים האותנטית.

שכונת בתי גורל ובית רבי אריה לוין נמצאים בירושלים, באזור רחוב משיח בורוכוב בשכונת זיכרון משה, סמוך גם לנחלאות. מדובר באזור עתיר היסטוריה, שבו חיו ופעלו דמויות מופת בתולדות היישוב היהודי בירושלים. להלן מידע היסטורי ותרבותי רלוונטי על שני הנושאים:

שכונת בתי גורל:

בתי גורל הוקמה בשנת 1921 על ידי חברת "גורל" – אגודת עזרה הדדית של יוצאי העיר בוהופול (Bohopil) שבאוקראינה. היה זה ניסיון של עולים מאוקראינה להקים שכונה קהילתית קטנה בירושלים.

מאפיינים:

• השכונה נבנתה כמתחם קטן ומוקף חומה עם שער נעול, במתכונת של "חצרות" יהודיות.
• כל משפחה שהשתייכה לאגודה קיבלה בית בהגרלה – ומכאן השם "בתי גורל".
• הבתים נבנו בפשטות, עם חצר משותפת, ותשתיות בסיסיות.
• בשכונה התגוררו בעיקר משפחות מסורתיות, חלקן דתיות מאוד.

מיקום:

• סמוך לשוק מחנה יהודה, בין רחוב יפו לרחוב שטראוס.
• כיום רוב המבנים המקוריים קיימים, חלקם משופצים.
• השכונה שומרת על אווירה ירושלמית אותנטית.

ביתו של רבי אריה לוין ("רב האסירים"):

הרב אריה לוין (1885–1969), היה מגדולי חסידי ירושלים ואחת הדמויות האהובות בירושלים של טרום המדינה וראשית המדינה.

מי היה:

• נולד בבלארוס ועלה לישראל ב-1905.
• שימש כרב בתי הסוהר בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, וזכה לכינוי "רב האסירים".
• היה ידוע בצניעותו, מסירותו לחלשים, אהבת האדם והחסד שגילה כלפי חולים, אסירים ויתומים.
• פעל רבות לביקור ולחיזוק אסירי המחתרות (האצ"ל, לח"י וההגנה) בכלא המרכזי של המנדט (כלא ירושלים, לימים מוזיאון אסירי המחתרות).
• קשרי נפש היו לו עם אישי ציבור, גדולי תורה, פשוטי עם ואסירים כאחד.

הבית:

• ביתו נמצא ברחוב משיח בורוכוב 2, בשכונת זיכרון משה (סמוך מאוד לבתי גורל).
• הבית נשמר כמעט כפי שהיה, ובחזיתו שלט הנצחה קטן.
• זהו מקום עלייה לרגל לאוהבי ירושלים ולתלמידיו.

פעילות ההנצחה:

• נכתבו עליו ספרים, כולל הספר הידוע "איש צדיק היה" מאת בנו, הרב אליעזר לוין.
• ישנם סיורים בעקבותיו בירושלים (כולל בביתו, בבית החולים שערי צדק הישן, ובבתי הכלא).
• דמותו מונצחת גם בשם מוסדות חינוך ובבתי כנסת.

אפשרויות לסיור מודרך:

סיור בעקבות בתי גורל ורבי אריה לוין יכול לשלב:

• ביקור בבית רבי אריה.
• סיור ברחובות הצרים של בתי גורל ונחלאות.
• סיפורן של שכונות העולים ומוסדות הצדקה.
• סיפורי גבורה ואנושיות מימי המנדט.
• קישור לאירועים בשוק מחנה יהודה והמרכז המסחרי דאז.