הכל על תל אביב – סיורים טיולים ומאמרים על תל אביב.

סקירה מקיפה על התכנון הראשוני של תל אביב, על מייסדיה, ועל אחוזת בית:
תל אביב: מהחולות לעיר העברית הראשונה
תל אביב, ה"עיר העברית הראשונה", לא קמה יש מאין. היא נולדה מתוך חזון וצורך, והתפתחה מתכנון קפדני יחסית, שהיה פורץ דרך לתקופתו. אחוזת בית: הזרע הראשוני
הסיפור מתחיל עם "אחוזת בית" – אגודת בתים שנוסדה ביפו ב-1906, מתוך רצון עמוק של יהודים אמידים ביפו להשתחרר מצפיפותה, עונייה, וחוסר הביטחון שבה. הרעיון היה להקים שכונה יהודית חדשה, מודרנית והיגיינית, מחוץ ליפו.
המייסדים והמובילים של אחוזת בית (ולימים תל אביב):
היו אלה אנשים עם חזון ומעמד, ששילבו אידיאליזם עם פרגמטיות. חשוב לציין שלא כולם היו "ציונים" במובן המפלגתי, אך כולם שאפו לבנות חיים יהודיים תקינים ומודרניים בארץ ישראל.
* עקיבא אריה ויס (וייס): נחשב לדמות המרכזית והרוח החיה מאחורי הקמת אחוזת בית. היה צורף ואיש עסקים, אך גם חולם ואידיאליסט נלהב שהאמין בהקמת עיר עברית טהורה. הוא היה יושב ראש אחוזת בית, והנאום שנשא בהגרלת המגרשים המפורסמת זכה לפרסום רב.
* מאיר דיזנגוף: מהנדס ופעיל ציבורי, לימים ראש העירייה הראשון והמיתולוגי של תל אביב. הוא הצטרף לאחוזת בית לאחר שהוקמה ושימש כמזכיר האגודה. דיזנגוף היה איש מעשה, בעל קשרים, וכונה "אבי העיר" בזכות תרומתו העצומה לפיתוחה ולניהולה.
ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן: מחנך ואיש ציבור, ממייסדי גימנסיה "הרצליה" (שהייתה המוסד החינוכי המרכזי של אחוזת בית). הוא היה שותף לרעיון ההקמה ופעל לחינוך עברי בתל אביב.
יהושע חנקין: גואל אדמות מפורסם. הוא היה מעורב ברכישת הקרקעות של אחוזת בית מידי ערבים, בסיוע הקרן הקיימת לישראל (קק"ל).
התכנון הראשוני של אחוזת בית (1909): התכנון היה חדשני לתקופתו ושיקף שאיפות למודרניות, היגיינה, ותכנון עירוני מסודר, בניגוד מוחלט ליפו העתיקה והצפופה. מגרשי החולות: נרכשו 144 דונם של דיונות חול מצפון ליפו.
הגרלת המגרשים: ב-11 באפריל 1909 (יום לפני פסח), נערכה הגרלת המגרשים המפורסמת, שבה חולקו 60 מגרשים שווים בגודלם (370 מ"ר כל אחד) בין חברי האגודה. המעמד, שבו 66 משפחות (כולל חברי הנהלה) התכנסו על גבעה חולית, הפך לסמל להקמת העיר.
תוכנית הבינוי והרחובות:
תכנון רחובות ישרים ורחבים: בניגוד לסמטאות המתפתלות של יפו. הרחוב הראשי נקרא "שדרות רוטשילד" (ע"ש הברון אדמונד דה רוטשילד), והיו רחובות רוחב מצטלבים (הרצל, אחד העם, יהודה הלוי ועוד).
הקצאת שטחים ציבוריים: בתכנון המקורי הוקצו שטחים לגימנסיה "הרצליה", בית עם, בית כנסת ופארק (שדרות רוטשילד). זו הייתה גישה תכנונית מתקדמת שראתה את העיר כמקום חיים שלם, לא רק כצבר בתים.
מערכת מים ותאורה: דגש מיוחד הושם על תשתיות מודרניות. הוקמה באר מים שסיפקה מים לכל הבתים, והותקנה תאורת רחוב – חידוש עצום.
הגבלות בנייה: לבתים הייתה מגבלה של שתי קומות, עם חצר קדמית ואחורית. המטרה הייתה ליצור שכונה ירוקה, אוורירית, עם גינות. "עיר גנים" קטנה: התכנון שיקף את רעיון "עיר הגנים" (Garden City) שרווח באירופה באותה תקופה – שכונה המשלבת מרחבים ירוקים עם בנייה אנושית והיגיינית.
אבני דרך חשובות בהקמת העיר העברית הראשונה:
שפה עברית: השפה העברית הייתה לשון הדיבור, החינוך והתרבות של אחוזת בית/תל אביב, בניגוד ליפו הרב-לשונית. זה היה מרכיב קריטי בזהות ה"עברית" של העיר. הקמת מוסדות ציבור:
גימנסיה "הרצליה": הגימנסיה העברית הראשונה בארץ ישראל, שהוקמה ב-1905 ביפו ועברה לתל אביב ב-1909. היא הייתה סמל לתחיית הלשון העברית ולחינוך מודרני. בנק אנגלו-פלשתינה: סניף של הבנק, שהיה מוסד פיננסי מרכזי ליישוב היהודי. "בית העם": שימש כמרכז קהילתי, תרבותי וחברתי.
פרישה מיפו וקבלת מעמד עצמאי: ב-1910 שונה שם השכונה מ"אחוזת בית" ל"תל אביב", שם שהוצע על ידי מנחם שינקין בהשראת ספרו של הרצל "אלטנוילנד" (תל אביב היה שמו העברי של המקום הבדיוני בספר). ב-1921 קיבלה תל אביב מעמד של עירייה עצמאית, וניתקה רשמית מיפו.
צמיחה מהירה: תל אביב חוותה גידול מטאורי באוכלוסייה ובשטח, במיוחד בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 (תקופת העלייה הרביעית והחמישית), והפכה למטרופולין הגדול ביותר בארץ ישראל. היא הפכה למרכז הכלכלי, התרבותי והחברתי של היישוב היהודי בארץ ישראל.
לסיכום, אחוזת בית ותל אביב הראשונה היו מיזם חלוצי ששילב:
צורך מעשי: להתפשט מיפו הצפופה והלא בטוחה.
חזון לאומי: ליצור עיר עברית מודרנית, עם שפה, תרבות ומוסדות עבריים.
תכנון עירוני מתקדם: עם דגש על היגיינה, שטחים ירוקים, תשתיות מודרניות ורחובות מסודרים.
העיר שהחלה ב-66 משפחות על גבעת חול הפכה תוך עשורים ספורים לכרך תוסס, שהגשיו בו חלום העיר העברית הראשונה.

שדרות רוטשילד בתל אביב הן ללא ספק אחד הרחובות ההיסטוריים והאדריכליים החשובים ביותר בעיר, ורבות מן המבנים לאורכן מספרים את סיפורה של תל אביב מראשיתה. השדרה היא חלק מ"העיר הלבנה", שהוכרה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, בזכות אדריכלות הבאוהאוס הייחודית שלה.
הנה כמה בתים ייחודיים בשדרות רוטשילד ובסביבתה, שקשורים למייסדי העיר או בעלי ערך אדריכלי רב מתחילתה של תל אביב: בתים של מייסדי תל אביב:
* בית יוסף אליהו שלוש (רוטשילד 9 פינת הרצל 5): זהו אחד הבתים הראשונים שנבנו בשכונת "אחוזת בית" (לימים תל אביב), עוד בשנת 1909. יוסף אליהו שלוש היה ממייסדי העיר, איש ציבור וסוחר חשוב. הבית נחשב למבנה לשימור עם הגבלות מחמירות.  בית מוזס (רוטשילד 13): בית זה נבנה בשנת 1925 עבור דוד מוזס, עסקן ציוני פעיל. הבית תוכנן בסגנון אקלקטי, שהיה נפוץ בתקופה ההיא.
בית אליהו ובריסקר חנה (רוטשילד 15): ביתם של אליהו וחנה בריסקר, אף הם ממייסדי העיר.
* בתים נוספים של מייסדים: הגרלת המגרשים המפורסמת של "אחוזת בית" בשנת 1909 כללה מספר מגרשים שהפכו לימים לחלק משדרות רוטשילד. בין המייסדים שהגרילו מגרשים לאורך השדרה היו גם יהושע אהליאבזון (היום בפינת הרצל 6 ורוטשילד) ואחרים. חשוב לזכור שרבים מבתיהם המקוריים השתנו או נהרסו במהלך השנים.
בתים בעלי ערך אדריכלי רב
שדרות רוטשילד משמשות כמעין "מוזיאון פתוח" לאדריכלות תל אביבית, המשלבת סגנון אקלקטי עם אדריכלות באוהאוס מודרנית:
* בית ועד הקהילה (רוטשילד 40): נבנה בשנת 1926 על ידי האדריכל דב הרשקוביץ עבור ועד הקהילה של אחוזת בית.
* בית סמואלסון (רוטשילד 67): תוכנן על ידי האדריכל חיים סוקולינסקי בשנת 1932. בית זה הוא דוגמה מצוינת לאדריכלות הבאוהאוס בעיר הלבנה.
* בית קריגר (רוטשילד 71): ביתם של ד"ר פני צ'לנוב-קריגר וד"ר משה קריגר, תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר בשנת 1934. רכטר הוא אחד מגדולי אדריכלי הבאוהאוס בארץ.
* בית באומאיל (רוטשילד 87): מבנה יוצא דופן וייחודי שתוכנן על ידי האדריכל קרל רובין בשנת 1936. הוא מהווה דוגמה למודרניזם הישראלי, עם פשטות נפחית ופרטים ייחודיים.
* בית משפחת ברלין (רוטשילד 83): ביתו של האדריכל יוסף ברלין, שבנה אותו למשפחתו בשנת 1929. יוסף ברלין ובנו זאב היו אדריכלים בולטים בתקופה. בית אהרונוביץ' (בר-אילן 17 פינת רוטשילד 117): נבנה בשנת 1933 ומייצג את תקופת השיא של בניית בתי המגורים בהשראת בית הספר לאדריכלות הבאוהאוס.
חשוב לציין שרבים מהבתים הללו עברו שיפוצים ושימורים, לעיתים תוך הוספת קומות, אך שמרו על חזיתם ועל סגנונם האדריכלי המקורי. שדרות רוטשילד ממשיכות להיות פנינה אדריכלית והיסטורית, המשקפת את התפתחותה של העיר תל אביב. תל אביב ידועה בשווקים התוססים וההיסטוריים שלה, המציעים חוויה קולינרית ותרבותית עשירה. רבים מהשווקים האלה קיימים עשרות שנים ומספרים את סיפורה של העיר דרך הטעמים, הריחות והאנשים.
שווקים תל אביביים היסטוריים:
* שוק הכרמל: ללא ספק השוק המפורסם והוותיק ביותר בתל אביב, הוקם לפני למעלה מ-100 שנה. הוא ממוקם בלב העיר ומהווה מוקד משיכה הן למקומיים והן לתיירים. השוק מציע מגוון עצום של פירות, ירקות, תבלינים, דגים, בשרים, מאפים, בגדים ועוד. בשנים האחרונות הוא הפך גם למרכז קולינרי עם דוכני אוכל רחוב ומסעדות טרנדיות.
* שוק לוינסקי: ממוקם בדרום תל אביב, באזור שכונת פלורנטין. שוק זה התפתח סביב קהילת הסוחרים הבלקנית שהתיישבה במקום. הוא ידוע במיוחד בזכות התבלינים, הפיצוחים, הפירות היבשים, המעדניות הבלקניות והדגים המלוחים. בשנים האחרונות עבר השוק התחדשות והפך למרכז בילוי עם בתי קפה, מסעדות וברים קטנים.
* שוק הפשפשים (יפו): אף שאינו שוק אוכל במובן הקלאסי, שוק הפשפשים ביפו הוא ללא ספק אחד השווקים ההיסטוריים והייחודיים בארץ. לצד עתיקות, רהיטי וינטג', פרטי אספנות ובגדי יד שנייה, התפתחה בו בשנים האחרונות סצנה קולינרית משגשגת עם מסעדות, בתי קפה וברים המשלבים אווירה יפואית עתיקה עם מודרניות.
* שוק התקווה: שוק אותנטי ותוסס הממוקם בלב שכונת התקווה. שוק זה משמר אווירה של פעם עם דוכנים משפחתיים, מאכלים עיראקיים, תימניים ועוד. הוא מציע חוויה תרבותית וקולינרית עשירה, עם דגש על אוכל עממי ומסורתי.
המלצות על סיורי טעימות לתיירים:
לכל אחד מהשווקים הללו יש אופי ייחודי וסיורי טעימות הם דרך מצוינת לחוות אותם לעומק. ישנן חברות רבות המציעות סיורים מודרכים, ולעיתים גם סיורים עצמאיים באמצעות אפליקציות.
באופן כללי, מומלץ לחפש סיורים שכוללים:
* מדריך בקיא: שמספר סיפורים על ההיסטוריה של השוק, על המאכלים השונים ועל האנשים שמאחוריהם.
* טעימות מגוונות: המייצגות את מיטב הקולינריה של השוק (כמויות שיחליפו ארוחה).
* מפגש עם בעלי הדוכנים: כדי להרגיש את האווירה המקומית ולקבל הצצה לחיים בשוק.
* התאמה לצרכים מיוחדים: (כשרות, צמחונות, טבעונות) – רבים מהסיורים מציעים אפשרויות אלו.

תל אביב, על אף גילה הצעיר יחסית, היא עיר עשירה מאוד מבחינה אדריכלית, עם מגוון סגנונות בנייה המעידים על תקופות שונות בהתפתחותה. מתחילתה ועד שנות ה-40 המאוחרות, ניתן לזהות כמה סגנונות מרכזיים שהשאירו חותם אדריכלי בולט: סגנונות בנייה מרכזיים בתל אביב הקטנה
1. סגנון אקלקטי (שנות ה-20 – אמצע שנות ה-30)
בתקופה זו, בהיעדר סגנון אדריכלי מקומי מגובש, האדריכלים שילבו אלמנטים מסגנונות שונים שרווחו באירופה ובמזרח התיכון, כגון ניאו-קלאסיציזם, אר-דקו, השפעות מזרחיות וים-תיכוניות. המאפיינים העיקריים של הסגנון האקלקטי כוללים:
* סימטריה: הדגשה של סימטריה וצירים מרכזיים.
* עיטורים עשירים: שימוש רב בעיטורים בחזיתות, כגון קרניזים, כותרות, מרפסות מעוגלות עם מעקות מסוגננים, אריחי קרמיקה צבעוניים (במיוחד ב"בתי לבונטין" באלנבי), ועיטורי בטון דמויי עמודים.
* גגות רעפים: רבים מהבתים כללו גגות רעפים משופעים, בניגוד לסגנונות מאוחרים יותר.
* קשתות: שילוב קשתות ופתחים מקומרים.
דוגמאות לבתים יפים בסגנון אקלקטי:  בית פולק (רוטשילד 6): אחד הבתים המוקדמים והמפוארים ביותר בשדרה, נבנה ב-1923. הוא משלב מאפיינים ניאו-קלאסיים עם השפעות מזרחיות.
* בית לוין (רוטשילד 46): מבנה מרשים עם עיטורים עשירים, עמודים קלאסיים וכיפה קטנה, המהווה דוגמה מצוינת לסגנון האקלקטי המפואר.
* בית ברלין (רוטשילד 83): ביתו של האדריכל יוסף ברלין, שנבנה בשנת 1929. אף שהוא קרוב יותר לבאוהאוס המוקדם, הוא עדיין משלב אלמנטים אקלקטיים כמו עיטורים עדינים.
* בתי לבונטין (רחוב אלנבי, סביבות מס' 30-40): שורה של בניינים המשלבים אריחי קרמיקה צבעוניים ייחודיים בחזיתות, המעניקים להם מראה אופייני.
2. הסגנון הבינלאומי / באוהאוס (שנות ה-30 – שנות ה-40)
זהו הסגנון המזוהה ביותר עם תל אביב, ומופיע במאות בניינים ברחבי "העיר הלבנה" שהוכרזה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. סגנון זה הובא לעיר על ידי אדריכלים יהודים שברחו מאירופה (ובמיוחד מגרמניה) בשנות ה-30, והביאו עמם את עקרונות האסכולה המודרניסטית של הבאוהאוס. המאפיינים העיקריים כוללים:
* פונקציונליות: דגש על שימוש ישר ופרקטי, ללא עיטורים מיותרים.
* צורות גיאומטריות פשוטות: קווים נקיים, נפחים קובייתיים, וצורות עגולות או אליפטיות (במיוחד במרפסות).
* חזיתות חלקות ולבנות: שימוש בטיח בהיר, שיקוף של "העיר הלבנה".
* מרפסות בולטות: מרפסות ארוכות וצרות המקיפות את הבניין, לעיתים מעוגלות, שסיפקו צל ואוורור באקלים החם.
* חלונות סרט: חלונות אופקיים ארוכים שהבליטו את אופק המבנה.
* גגות שטוחים: ששימשו לעיתים קרובות כ"גינות גג" או למפגשים חברתיים.
* פתרונות אקלימיים: התאמה לתנאי האקלים המקומי, כמו תכנון אוורור טבעי, הצללה ושימוש בבטון מזוין.
דוגמאות לבתים יפים בסגנון הבינלאומי / באוהאוס:
* בית פולישוק (שיינקין 2 פינת מנדלי מוכר ספרים): אחד הבתים האייקוניים בסגנון הבאוהאוס, עם מרפסות מעוגלות אופייניות וקווים נקיים. בית קריגר (רוטשילד 71): תוכנן על ידי האדריכל זאב רכטר, ונחשב לאחת מיצירות המופת של הבאוהאוס התל אביבי, עם פתחים אופקיים ומרפסות זורמות.
* בית באומאיל (רוטשילד 87): תוכנן על ידי קרל רובין, והוא דוגמה למודרניזם הישראלי עם פשטות נפחית ופרטים ייחודיים. בית ביאליק (ביאליק 22): אף שהוא לא "באוהאוס טהור", הוא משלב אלמנטים מהסגנון, כמו חלונות סרט וקווים נקיים, לצד מוטיבים מזרחיים.
* בית יצחק ליבנה (בלפור 22): מבנה פינתי מרשים עם מרפסות עגולות אופייניות לסגנון הבינלאומי.
* מלון סינמה (דיזנגוף 99): אף שהוא הוסב למלון, הוא דוגמה יפה לקולנוע לשעבר שנבנה בסגנון הבאוהאוס ושימר את חזיתו המקורית.
3. אדריכלות מקומית מוקדמת (בתיה הראשונים של אחוזת בית ויפו)
בתים אלה הם לרוב פשוטים יותר, ולעיתים קרובות עם השפעות אוריינטליות או ורנקולריות (בנייה מקומית). הם מאופיינים בבנייה באבן כורכר או בלבנים, גגות רעפים, חלונות קטנים יחסית, ולעיתים עם חצרות פנימיות. הם משקפים את רוח התקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ודומים לבנייה שרווחה ביפו באותה עת.
דוגמאות:
בית יוסף אליהו שלוש (רוטשילד 9 פינת הרצל 5): אחד מ-66 הבתים המייסדים של אחוזת בית. אף שעבר שינויים רבים, הוא משמר עדיין את רוח התקופה עם עיטורים עדינים.  הבתים הראשונים ברחוב הרצל (אזור המגדלור): חלק מהבתים המקוריים ששרדו, משקפים את הפשטות של ראשית העיר.
חשוב לציין כי לעיתים קרובות יש חפיפה ושילובים בין הסגנונות, במיוחד בתקופות המעבר. האדריכלים התאימו את הסגנונות לצרכים המקומיים ולתנאי האקלים, ויצרו תל אביב ייחודית מבחינה אדריכלית. כיום, רבים מהבתים הללו עוברים תהליכי שימור קפדניים, מה שמאפשר לדורות הבאים ליהנות מהיופי וההיסטוריה שלהם.

כרם התימנים היא אחת השכונות הייחודיות והמרתקות ביותר בתל אביב, עם היסטוריה עשירה שקשורה קשר הדוק לקהילה התימנית בארץ ישראל. היא הוקמה עוד לפני תל אביב, ומהווה עדות חיה להתיישבות היהודית מחוץ לחומות יפו.
היסטוריה של כרם התימנים
השכונה הוקמה בשנת 1906, על אדמות שנקנו מבעלי קרקעות ערבים ועשירים יהודים כמו אהרון שלוש, יוסף בק מויאל וחיים אמזלג. רובם המכריע של הרוכשים והמתיישבים הראשונים היו יהודים יוצאי תימן, שהגיעו לארץ ישראל ב"עליית אעלה בתמר" בשנות ה-80 של המאה ה-19, והתיישבו תחילה בירושלים. מצבם הכלכלי היה קשה, והם חיפשו מקום זול יותר להתיישב בו.
בתחילה, הייתה כוונה לקרוא לשכונה על שם עו"ד דוד מויאל (בנו של יוסף בק מויאל), ואחר כך "מחנה ישראל", אך רק בשנת 1929 התקבע השם "כרם התימנים", בשל מוצאם של רוב תושביה ובשל העובדה שהאזור שימש בעבר כרם.
כרם התימנים, יחד עם שכונות נוספות כמו נווה צדק ונווה שלום, הקדימה את הקמתה של "אחוזת בית" (שלימים הפכה לתל אביב) בשנת 1909. תושבי הכרם רואים עצמם כמייסדי תל אביב בפועל, ואף טוענים כי הגנו בגופם על השכונות היהודיות החדשות מפני פורעים ערבים מיפו בתקופת המנדט.
בתים ראשונים ומאפיינים אדריכליים
בתחילת דרכה, אופיינה כרם התימנים בבנייה פשוטה וצנועה, ששיקפה את מצבם הכלכלי של המתיישבים. הבתים הראשונים נבנו לרוב מחומרים מקומיים וזמינים כמו אדמה (חומר), לבני בוץ ועץ, ולעיתים קרובות כוסו בפחים ישנים שנלקחו מתיבות נפט. הם היו בתי חומר קטנים עם חצרות פנימיות קטנות וסמטאות צרות, שיצרו תחושה קהילתית חזקה. אזורים מסוימים בשכונה כונו אף "רובע קרטון" בגלל עוניים הקיצוני.
אחד המאפיינים הבולטים של השכונה היה מספרם הרב של בתי הכנסת, כש-18 מהם הוקמו על ידי קהילה של לא יותר מ-2,000 איש בתקופות מסוימות – עדות לקשר העמוק של התושבים לדת ולמסורת.
עם השנים, במיוחד החל משנות ה-90 ואילך, עברה השכונה תהליכי התחדשות וג'נטריפיקציה משמעותיים. רבים מהבתים הישנים נהרסו או שופצו, ונבנו במקומם בתי מידות מפוארים המושכים אוכלוסייה חדשה וחזקה יותר מבחינה סוציו-אקונומית. יחד עם זאת, השכונה עדיין מצליחה לשמר חלק מאופייה הייחודי עם סמטאותיה הצרות, הבתים צמודי הקרקע והמסעדות האותנטיות.
אנשים ודמויות בולטות
כרם התימנים הצמיחה מתוכה מגוון רחב של דמויות משפיעות בתחומי התרבות, המוזיקה, הספורט ואף עולם הפשע. השכונה שימשה כמעין כור היתוך ומרכז תרבותי, במיוחד בתחום המוזיקה המזרחית והים-תיכונית.
בין הדמויות הבולטות והמוכרות מהכרם ושהיו קשורות אליה:
* מוזיקאים וזמרים:
* אהובה עוזרי: מהזמרות והיוצרות המיתולוגיות של המוזיקה הישראלית, שנולדה וגדלה בכרם התימנים.
* חופני כהן (ובני משפחתו – סולימאן הגדול, יזהר כהן, ורדינה כהן): משפחת כהן הייתה משפחת אמנים מוזיקלית חשובה בכרם, שהוציאה מתוכה דורות של זמרים.
* דקלון (יוסף לוי): אחד מגדולי זמרי המוזיקה המזרחית בישראל.
* צלילי הכרם / צלילי העוד / צלילי שבזי: להקות מוזיקה מזרחית פופולריות שצמחו מהשכונה ותרמו רבות לפסקול הישראלי, ושילבו רוקנרול עם מוזיקה מזרחית.
* צמד העמרנים (ברק ושלום עמרני): צמד נוסף שצמח מהשכונה.
* זוהר ארגוב: אף שלא נולד בכרם, הוא התחנך בה וספג ממנה רבות.
* חיים משה ורון שובל: אמנים מוכרים נוספים שקשורים לשכונה.
* ספורט:
* מועדון הכדורגל "שמשון תל אביב": נוסד בשנת 1949 בכרם התימנים, והיה קבוצת כדורגל בולטת שקצרה הישגים בשנות ה-60, ה-70 וה-80, והצמיחה שחקנים כמו גדעון ובני דמתי, משה רומנו, ג'ורג' בורבה ואלי כהן.
* דמויות אחרות:
* טוביה אושרי: דמות ידועה מעולם הפשע שהייתה מזוהה עם כנופיית הכרם.
* "מגנדה": דמות ידועה ומסעדן מיתולוגי שהיה מזוהה עם אחת המסעדות המפורסמות בשכונה ("מסעדת מגנדה").
* גאולה כהן: אשת ציבור, לוחמת לח"י וחברת כנסת לשעבר, שחייה היו שזורים בהיסטוריה של השכונה.
הכרם הייתה ידועה גם ב**"חאפלות"** (ערבי שירה וריקוד) שהתקיימו בה, ושימשו כר פורה לצמיחת זמרים מזרחיים פופולריים. מסעדות כמו "הפתיליה", "מגנדה", "שמעון מלך המרקים" ו"מסעדת ציון" היוו מרכז חברתי וקולינרי שמשך אליו רבים מכל קצוות הארץ, כולל אמנים מוכרים כמו אריק איינשטיין ושלמה ארצי.
כרם התימנים היא סיפור על קהילה שהצליחה לשמר את זהותה התרבותית והחברתית הייחודית לאורך שנים רבות, למרות שינויים וקשיים, והיא ממשיכה להיות אחד ממוקדי המשיכה העיקריים בתל אביב בזכות ההיסטוריה, האווירה והקולינריה שלה.

ההיסטוריה והאווירה של נחלת בנימין, יחד עם היותה מדרחוב תוסס, הופכות אותה ליעד נהדר לסיור. הנה הצעה לסיור שישלב את ההיסטוריה, האמנות, האדריכלות והקולינריה של המקום.
היסטוריה של נחלת בנימין
מדרחוב נחלת בנימין, כשמו כן הוא, הוא פרויקט שיסודותיו היו ב"נחלה" – קרי, רכישת קרקעות על ידי יהודים. השכונה הוקמה בשנת 1909, באותה שנה שבה הוקמה "אחוזת בית" (לימים תל אביב), ואף היא נחשבת לאחת משכונות הלוויין הראשונות שלה. היא נוסדה על ידי קבוצת יהודים יוצאי יפו, שראו את הצורך במגורים מחוץ לעיר הצפופה וחיפשו קרקע פנויה.
מיקום אסטרטגי: השכונה נבנתה בסמוך לדרך יפו-חיפה הישנה (כיום רחוב אלנבי), שהייתה עורק תנועה חשוב.
בנייה מהירה: בדומה לאחוזת בית, גם בנחלת בנימין נעשה מאמץ לבנות במהירות, אך בסגנון פשוט יותר ופחות מונומנטלי מזה של אחוזת בית.
* מרכז מסחרי-תעשייתי: עם השנים, ובמיוחד בשנות ה-20 וה-30, הפך רחוב נחלת בנימין למרכז מסחרי-תעשייתי חשוב של תל אביב המתפתחת. לאורכו קמו בתי מלאכה רבים, חנויות בדים, סדקית, כפתורים, תפירה וטקסטיל. זה היה "הלב הפועם" של תעשיית האופנה והטקסטיל הישראלית של אז.
* שוק הבדים והטקסטיל: עד היום ניתן למצוא שרידים מאותה תקופה בחנויות בדים ששרדו, אם כי אופיו המסחרי השתנה מאוד.
* הפיכה למדרחוב: בשנות ה-80 הפך חלק מרחוב נחלת בנימין למדרחוב, מה שתרם לשינוי אופיו והפך אותו למרכז פנאי, אמנות ובילוי.
ההתחדשות האמנותית: אחת ההחלטות המכוננות ששינו את פני המדרחוב הייתה הקמת "יריד האמנים" המפורסם, המתקיים בימי שלישי ושישי, והפך את נחלת בנימין למרכז לאמנות עכשווית וכישרונות מקומיים.
הצעת סיור במדרחוב נחלת בנימין
הסיור המוצע לוקח כשעתיים-שלוש, תלוי בקצב ובעצירות. מומלץ להגיע בימי שלישי או שישי כדי ליהנות מיריד האמנים.
נקודת התחלה: פינת רחוב אלנבי ונחלת בנימין.
השער ההיסטורי והאווירה הראשונית (פינת אלנבי ונחלת בנימין):
עמדו בפינת הרחובות אלנבי ונחלת בנימין. תבחינו בבניינים בסגנון אקלקטי בסביבה הקרובה, המעידים על ראשית תל אביב.  הביטו במעלה הרחוב והתרשמו מהאווירה הייחודית של המדרחוב – השילוב של בניינים היסטוריים, אמנות רחוב (גרפיטי), ועסקים מודרניים.  מבנים אקלקטיים והיסטוריית הטקסטיל (החלק הדרומי של המדרחוב):
* צעדו לאורך המדרחוב ושימו לב לפרטי האדריכלות. רבים מהבניינים כאן הם בסגנון אקלקטי משנות ה-20 וה-30. חפשו חלונות מקושתים, עיטורים בטיח, מעקות ברזל מסוגננים.
חפשו את בתי המלאכה הישנים וחנויות הבדים שנותרו (למרות שהן הולכות ונעלמות). הן מעידות על העבר התעשייתי של הרחוב כמרכז טקסטיל.
* "הבית האדום" (נחלת בנימין 27): מבנה בולט ומרשים בצבעו האדום, המושך את העין ומייצג את סגנון הבנייה המוקדם יותר.
* יריד האמנים (בימי שלישי ושישי): אם אתם בימי שלישי או שישי, זהו גולת הכותרת. התענגו על האווירה התוססת של היריד. אמנות מקורית: צפו בדוכנים הרבים המציעים ציורים, פסלים קטנים, תכשיטים בעבודת יד, כלי קרמיקה, עבודות עץ, תמונות ועוד. שוחחו עם האמנים – לעיתים קרובות הם שמחים לספר על יצירותיהם.
מופעי רחוב: לעיתים קרובות תמצאו אמני רחוב, נגנים, פסלים חיים או פנטומימאים המופיעים לאורך המדרחוב ומוסיפים לאווירה הקסומה.
* אמנות רחוב וגרפיטי:
נחלת בנימין ידועה גם באמנות הרחוב שלה, במיוחד בסמטאות הצדדיות שיוצאות ממנה (לכיוון רחוב רוטשילד או סמטאות כרם התימנים). סטנסילים, ציורי קיר וגרפיטי צבעוניים הופכים את הסמטאות לגלריה פתוחה. כדאי לסטות מעט מהמדרחוב כדי לגלות יצירות מוסתרות.
בתי קפה ומסעדות:
לאורך המדרחוב ובסמטאות שסביבו, תמצאו שלל בתי קפה קטנים ומסעדות טרנדיות. זה הזמן לעצור לקפה, ארוחת בוקר, צהריים או סתם קינוח. המלצות כלליות: חפשו מקומות עם ישיבה בחוץ כדי לספוג את האווירה. יש מגוון רחב ממטבח ישראלי קלאסי ועד בינלאומי.
בתי מלון בוטיק:
שימו לב למספר מלונות בוטיק יוקרתיים שנפתחו במבנים משופצים לאורך המדרחוב. הם מעידים על ההתחדשות של האזור ושומרים על אופיו האדריכלי.
נקודת סיום אפשרית: פינת נחלת בנימין ורחוב שיינקין, או חזרה לאלנבי.
טיפים לסיור מוצלח:
* שעות: בימי יריד (שלישי ושישי), היריד פעיל משעות הבוקר ועד אחר הצהריים המאוחרות. שעות הצהריים הן בדרך כלל שיא הפעילות. נעליים נוחות: אתם הולכים ללכת לא מעט.
הימנעו משבתות וחגים: היריד אינו פעיל בימים אלה, והאווירה שונה. התחברות לכרם התימנים: נחלת בנימין נושקת לכרם התימנים, ואפשר לשלב סיור בשתי השכונות. מסמטאות נחלת בנימין הצדדיות (במיוחד מזרחה) ניתן לעבור אל סמטאות כרם התימנים.

רחוב אלנבי בתל אביב הוא אחד הרחובות ההיסטוריים והמרכזיים ביותר בעיר, והוא משמש כציר ראשי המחבר את חוף הים עם לב העיר. הסיור לאורך אלנבי מציע הצצה מרתקת להיסטוריה של תל אביב, דרך מבנים מרשימים, חלקם בשימור מחמיר, שמספרים את סיפורה של העיר מראשיתה.
היסטוריה קצרה של רחוב אלנבי
רחוב אלנבי, שנקרא על שם הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי שכבש את הארץ מידי העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה, נסלל בשנת 1921. הוא נועד להיות עורק תנועה ראשי ומרכז מסחרי ושוקק חיים. הרחוב היווה גבול דרומי וצפון-מזרחי של תל אביב הקטנה, וככזה, התפתחה לאורכו אדריכלות עשירה ומגוונת – החל מהסגנון האקלקטי של שנות ה-20 ועד לסגנון הבינלאומי (באוהאוס) של שנות ה-30 וה-40.
רבים מהמבנים באלנבי סווגו כ"שימור מחמיר" במסגרת תוכנית השימור של תל אביב, כחלק מהכרזת העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. משמעות הדבר היא שמחויבים לשמר את חזיתות המבנים, את עיטוריהם ואת מאפייניהם האדריכליים המקוריים בקפידה רבה.
מה ניתן לראות בסיור ברחוב אלנבי?
סיור לאורך רחוב אלנבי מציע מסע בזמן, עם דגש על אדריכלות, היסטוריה ואווירה אורבנית ייחודית. מומלץ לצעוד מצומת אלנבי-בן יהודה (ליד כיכר מגן דוד) מזרחה לכיוון שוק הכרמל או להפך.
* האדריכלות האקלקטית והסגנון הבינלאומי:
* "בתי לבונטין" (אלנבי 37-43): זוהי קבוצת מבנים איקונית בעלת אריחי קרמיקה צבעוניים ומיוחדים בחזיתות, המציגים דמויות מיתולוגיות, נופי ארץ ישראל וסמלי המדינה בדרך. בתי לבונטין הם דוגמה בולטת וייחודית לסגנון האקלקטי של שנות ה-20, ומהווים את אחת הנקודות המזוהות ביותר עם אלנבי.
* בניינים עם מרפסות מעוגלות וטורי חלונות (לאורך כל הרחוב): שימו לב למבנים הרבים בסגנון הבינלאומי (באוהאוס), המאופיינים בקווים נקיים, פונקציונליות, מרפסות ארוכות ומעוגלות, וחלונות סרט אופקיים. רבים מהם עוברים שימור קפדני.
* עיטורים בחזיתות: גם בבנייני הבאוהאוס וגם באקלקטיים, חפשו פרטים קטנים ועיטורים ייחודיים ששולבו בחזיתות, המעידים על הטרנדים האדריכליים של התקופה.
* נקודות ציון היסטוריות ותרבותיות:
* קולנוע מוגרבי (אלנבי 25): שרידיו של מה שהיה פעם אחד מבתי הקולנוע המפוארים והחשובים בתל אביב, שנבנה בסגנון אר דקו. למרות שכיום המבנה שונה, חלק מהקונטור של המבנה המקורי עדיין קיים ויש תוכניות עתידיות לשימור והחייאה.
* בתי הדפוס והוצאות הספרים: בעבר, אלנבי היה מרכז הוצאות הספרים ובתי הדפוס הגדולים בארץ. ניתן עדיין לראות שרידים לכך.
* בתי קפה מיתולוגיים: הרחוב היה בית לבתי קפה מפורסמים ששימשו כמרכזי מפגש לאמנים, סופרים ופוליטיקאים, כמו קפה "רוזנשטיין". חלקם כבר לא קיימים, אך רוחם עדיין נוכחת.
* "המשביר לצרכן" (אלנבי 97): המבנה ההיסטורי של המשביר לצרכן, שהיה מהחנויות הכלבו הגדולות והחשובות בישראל.
* שוק הכרמל וסביבתו (מזרח אלנבי):
* צומת אלנבי-שינקין: בצומת זו, אלנבי נפגש עם רחוב שינקין האופנתי, וניתן להמשיך ממנו לשוק הכרמל הסואן.
* כניסה לשוק הכרמל: חלקו המזרחי של אלנבי מוביל ישירות אל שוק הכרמל, אחד השווקים ההיסטוריים והתוססים בתל אביב, שמציע חוויה קולינרית ותרבותית עשירה. ניתן לשלב ביקור בשוק כחלק מהסיור.
* מבנים בשימור מחמיר:
* רבים מהבניינים לאורך הרחוב, ובמיוחד אלה המצוינים לעיל, הוכרזו כבניינים בשימור מחמיר. המשמעות היא שכל פרט אדריכלי, חזית, עיטורים, פתחים ואף צבעוניות המקורית, חייבים להישמר ולהשתחזר במקרה של שיפוץ. תהליך השימור מדגיש את החשיבות ההיסטורית והאדריכלית של כל אחד מהם.  שימו לב ללוחות שימור כחולים המקובעים לחזיתות רבים מהבניינים, המעידים על הכרזתם כבתי שימור ומספרים מעט על ההיסטוריה שלהם.
* אווירה עירונית:
* אלנבי הוא רחוב רועש ותוסס, שוקק חיים, תנועה ופעילות מסחרית. המדרכות הרחבות, בתי הקפה, החנויות המגוונות והאנשים הרבים יוצרים אווירה אורבנית ייחודית ששימרה חלק ניכר מקסמה של תל אביב הישנה.
* ניתן לראות את השילוב בין בתי עסק ותיקים לבין חדשים, ואת המתח בין הישן לחדש.
טיפים לסיור:
* קצב נינוח: קחו את הזמן להתבונן בפרטים הקטנים ובחזיתות המבנים.
* הגיעו בשעות היום: כדי לראות את פרטי האדריכלות באור טוב.
* נעליים נוחות: תלכו לא מעט.
* שלבו עם יעדים סמוכים: אלנבי מתחבר בקלות לשוק הכרמל, שינקין, נחלת בנימין וכיכר מגן דוד/בוגרשוב.
סיור באלנבי הוא לא רק שיעור בהיסטוריה ואדריכלות, אלא גם חוויה של החיים האורבניים התל אביביים, שבהם העבר וההווה משתלבים באופן מרתק.

סיור מקצועי ברחוב ביאליק, תל אביב: בעקבות הבתים והסיפורים
רחוב ביאליק בתל אביב הוא פנינה אדריכלית והיסטורית, המשמרת את רוח ימי ראשית העיר העברית. סיור ברחוב זה הוא מסע מרתק אל העבר, המשלב אדריכלות ייחודית, סיפורים אישיים ופרק חשוב בתולדות התרבות העברית.
בית ביאליק (רחוב ביאליק 22)
נתחיל את הסיור בבית המפורסם ביותר ברחוב – בית חיים נחמן ביאליק. הבית, שנבנה בשנת 1924 על פי תכנונו של האדריכל יוסף מינור, משלב סגנונות בנייה מזרחיים ואירופאיים. ביאליק עצמו היה מעורב בתכנון הבית, ושילב בו אלמנטים שהיו יקרים ללבו, כמו אריחי קרמיקה וריהוט מיוחד.
* נקודות להתייחסות:
* האדריכלות: שימו לב לשילוב הסגנונות – קשתות מזרחיות לצד חלונות אירופאים, מרפסת מוגבהת וגג רעפים.
* המוזיאון: כיום הבית משמש כמוזיאון המוקדש לחייו ויצירתו של ביאליק. מומלץ לבקר בחדר העבודה שלו ובספרייה העשירה.
* החצר האחורית: בחצר האחורית נמצא בור מים עתיק, המעיד על הקפדה על שמירת מים עוד בימים ההם.
בית העיר (רחוב ביאליק 27)
ממש מעבר לפינה מבית ביאליק, נמצא בית העיר (לשעבר בית מועצת פועלי תל אביב). הבניין, שנבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, מייצג אדריכלות ציבורית חשובה של התקופה.
* נקודות להתייחסות:
* השימוש המקורי: הבניין שימש כמרכז פעילות חברתית ותרבותית חשוב בתקופת היישוב.
* הסגנון האדריכלי: נבנה בסגנון אקלקטי, המשלב מוטיבים שונים.
בית רוקח (רחוב ביאליק 1)
בפינת הרחוב, מול כיכר ביאליק, ניצב בית רוקח – אחד מהבתים הראשונים שנבנו באחוזת בית (שמה הקודם של תל אביב). הבית נבנה בשנת 1909 על ידי שמעון רוקח, ממייסדי העיר.
* נקודות להתייחסות:
* חלוציות: זהו אחד הבתים הראשונים של העיר העברית הראשונה, ושימש כבית מגורים וכמשרד של רוקח, שהיה יזם ואיש ציבור.
* שימור וחיים: הבית שופץ ושוקם וכיום הוא משמש כמוזיאון ומרכז אירועים, המציג את סיפורה של תל אביב בראשיתה.
כיכר ביאליק והסביבה
הכיכר עצמה היא נקודת ציון חשובה, המשלבת פינת חמד ירוקה עם פסל של ביאליק. שימו לב לבניינים שמקיפים את הכיכר, רבים מהם נבנו בסגנון האקלקטי או בסגנון הבאוהאוס, ומשקפים את התפתחות האדריכלות בתל אביב.
* נקודות להתייחסות:
* סגנון בינלאומי/באוהאוס: הסגנון הבינלאומי (הידוע גם כבאוהאוס בתל אביב) מאופיין בקווים נקיים, פונקציונליות ושימוש בחומרים מקומיים. חפשו את המרפסות המעוגלות, חלונות הסרט והגגות השטוחים.
* האווירה: הרחוב כולו משדר אווירה נוסטלגית ושקטה יחסית למרכז העיר הסואן.
טיפים לסיור מוצלח:
* מדריך מקצועי: מומלץ לשכור את שירותיו של מדריך טיולים מומחה לאדריכלות והיסטוריה של תל אביב. מדריך יוכל להרחיב על הפרטים הקטנים, על סיפורי הדיירים ועל הקשר בין הבתים לתולדות העיר.
* זמן: הקדישו לפחות שעתיים-שלוש לסיור מעמיק, כולל כניסה למוזיאונים.
* צילום: הרחוב והבתים מספקים הזדמנויות רבות לצילום אדריכלי והיסטורי.
* המשך הסיור: אם יש לכם זמן, תוכלו להמשיך מהרחוב לכיוון שדרות רוטשילד ולראות מבני באוהאוס נוספים, או לרדת לכיוון שוק הכרמל וחזור אל ההמולה התל אביבית.
האם תרצו שאמליץ על מדריכי טיולים ספציפיים או אולי לצלול עמוק יותר לתוך סיפורו של אחד הבתים?

בית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב, המכונה גם "בית הקברות הישן", הוא אתר היסטורי ובעל חשיבות עצומה בתולדות העיר והיישוב היהודי בארץ ישראל.
הסיפור של בית הקברות טרומפלדור
הקמה והרקע:
בית הקברות הוקם בשנת תרס"ג (1902), כשש שנים לפני ייסוד "אחוזת בית" (הגרעין שממנו צמחה תל אביב). הסיבה להקמתו הייתה מגפת כולרה קשה שפרצה ביפו. השלטונות העות'מאנים אסרו על קבורת נפטרים בתוך העיר יפו מטעמי תברואה, ודרשו להרחיק את בתי הקברות מהאזורים המאוכלסים.
בשל כך, שמעון רוקח, מראשי היישוב וממייסדי נווה צדק, רכש שטח קרקע של כ-12 דונם שהיה בבעלות ממשלתית ומרוחק מיפו (היום זה לב לבה של תל אביב). הקבורה הראשונה במקום הייתה של שמואל-דוד גרשנזון ב-10 בנובמבר 1902.
אירועים מיוחדים סביב ההקמה:
כדי לעצור את המגפה, נערך במקום טקס מיוחד שכלל גניזת דפי קודש באדמה וכן טקס חתונה לשני זוגות יתומים בין הקברים הטריים – מנהג עממי שנועד להביא לכפרה ולעצירת המגפה.
התפתחות בית הקברות:
בית הקברות טרומפלדור שימש כבית הקברות היחיד של תל אביב עד שנת 1932. כשהתברר שהוא הולך ומתמלא, נפתח בית הקברות נחלת יצחק. מאז, הקבורה בטרומפלדור הוגבלה למשפחות שרכשו חלקות במקום בעבר, או לאנשים בעלי ממון ומעמד, שכן מחירי החלקות האמירו מאוד. כיום הוא מוכר כ"בית עלמין סגור".
בבית הקברות טמונים כ-5,000 נפטרים. חלקו המזרחי הוא העתיק יותר, ובו קברים עוד מימי יפו. רוב "אנשי השם" קבורים בחלקו המערבי והדרום-מערבי של בית הקברות.
מייסדי תל אביב ואישים נוספים שקבורים בבית הקברות טרומפלדור
בית הקברות טרומפלדור הוא "הר הזיתים של תל אביב" ומהווה גלעד חי לתולדות העיר והיישוב. הוא משמש כמקום מנוחתם האחרון של רבים מגדולי האומה, מייסדי תל אביב, סופרים, אמנים, מנהיגים ופוליטיקאים. העירייה הציבה בשנת 2001 לוחיות מתכת על מצבותיהם של מייסדי אחוזת בית כדי לציין את חשיבותם.
בין המייסדים והאישים הבולטים הקבורים במקום ניתן למצוא:
* מאיר דיזנגוף – ראש העיר הראשון של תל אביב, ואשתו צינה דיזנגוף.
* חיים נחמן ביאליק – המשורר הלאומי, ואשתו מניה ביאליק. (קבורים סמוך למשה שרת ואחד העם).
* אחד העם (אשר צבי גינצבורג) – הוגה דעות וממנהיגי הציונות הרוחנית.
* שמעון רוקח – ממייסדי נווה צדק (ואף מיוזמי רכישת שטח בית הקברות עצמו).
* אליעזר שוחט – חלוץ, איש העלייה השנייה, ממייסדי דגניה וגורדוניה.
* משה שרת – ראש הממשלה השני של מדינת ישראל. הוא ציווה להיקבר כאן, סמוך לאחיותיו וגיסיו.
* מקס נורדאו – הוגה דעות ציוני, ממייסדי התנועה הציונית (עצמותיו הועלו ארצה בשנת 1926 ונקברו במוזוליאום מרשים).
* יוסף חיים ברנר – סופר (נרצח במאורעות תרפ"א ונקבר בקבר אחים).
* שאול טשרניחובסקי – משורר ומתרגם.
* חיים ארלוזורוב – ממנהיגי היישוב (נרצח בחוף תל אביב ונקבר במקום).
* דב הוז – ממנהיגי תנועת העבודה, מחלוצי התעופה בארץ ישראל. נהרג בתאונת דרכים יחד עם אשתו ובתו.
* אליהו גולומב – מראשי "ההגנה".
* נחום גוטמן – צייר וסופר.
* שושנה דמארי – זמרת.
* אריק איינשטיין – זמר ואמן.
* אפרים קישון – סאטיריקן, מחזאי ובמאי.
בתי הקברות הזה הוא לא רק מקום קבורה, אלא גם אתר זיכרון, מוזיאון פתוח ושיעור מרתק בהיסטוריה של תל אביב ומדינת ישראל.

בצפון הישן של תל אביב, מכיכר צינה דיזנגוף ועד רחוב בני דן והירקון, ישנם מספר מסלולי סיור מרתקים המשלבים היסטוריה, אדריכלות ייחודית ואווירה תל אביבית. הנה כמה הצעות לסיורים:
1. סיור באוהאוס וסגנון בינלאומי: מכיכר דיזנגוף וצפונה
אזור זה הוא ליבה של "העיר הלבנה", שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות ריכוז מבני הבאוהאוס והסגנון הבינלאומי שבה.
* נקודת התחלה: כיכר צינה דיזנגוף.
* הכיכר המחודשת: התחילו את הסיור בכיכר המשופצת, שחזרה למפלס הרחוב. שימו לב למבנים המעגליים סביבה, המייצגים את הסגנון הבינלאומי.
* מלון סינמה (כיכר דיזנגוף 1): בניין קולנוע אסתר לשעבר, דוגמה יפה לסגנון הבאוהאוס.
* רחוב פרישמן:
* בית פרישמן 35: אחד המבנים המרשימים בסגנון הבינלאומי, עם מרפסות מעוגלות וחלונות סרט.
* רחוב פרישמן 18 (בית גולומב): דוגמה נוספת לבניין באוהאוס עם פרטים אדריכליים מעניינים.
* רחובות הסמוכים (ריינס, בן יהודה, דיזנגוף):
* רחוב ריינס: צאו מהכיכר לרחוב ריינס וטיילו בו. תמצאו שם דוגמאות רבות לבנייני באוהאוס, חלקם משופצים וחלקם במצבם המקורי. שימו לב למאפיינים כמו חלונות סרט, מרפסות שקועות או מעוגלות, גגות שטוחים וקווים נקיים.
* רחוב דיזנגוף (צפונה מכיכר): המשיכו צפונה ברחוב דיזנגוף. תראו שילוב של מבנים בסגנון הבינלאומי לצד מבנים מודרניים יותר.
* רחוב גורדון:
* מוזיאון בתי האוסף (רחוב גורדון 36): שני בתי באוהאוס משופצים להפליא, המציגים את חיי היומיום בתל אביב של שנות ה-30 וה-40. מומלץ להיכנס.
* רחוב בן יהודה:
* רחוב בן יהודה 96 (בית לוין): בניין באוהאוס מרשים עם פתחים אופקיים רחבים.
* סיום אפשרי: פארק הירקון או נמל תל אביב (בהתאם לרחוב בני דן או הירקון).
2. סיור "העיר הלבנה" והרחובות השקטים: מכיכר דיזנגוף לכיכר רבין
מסלול זה מתמקד יותר בבנייני הבאוהאוס ובאווירה השקטה של הרחובות הצדדיים.
* נקודת התחלה: כיכר צינה דיזנגוף.
* רחובות זמנהוף, דב הוז, גורדון, פרישמן:
* שוטטו ברחובות אלו המשתרעים ממזרח וממערב לדיזנגוף. אלו רחובות שקטים יחסית, עם ריכוז גבוה של בנייני באוהאוס וסגנון בינלאומי. חפשו את הפרטים הקטנים: מעקות, חלונות, פתחי אוורור, עמודי תמך ועוד.
* כיכר מסריק: כיכר קטנה וחמודה עם בניינים יפים.
* רחוב אבן גבירול:
* כיכר רבין: סיום בכיכר רבין, המרכז העירוני של תל אביב. שימו לב לבניין העירייה ולבניינים הסובבים אותה.
3. סיור בין רחובות האמנים והגלריות (אזור גורדון – בן יהודה – הירקון)
אזור זה, במיוחד סביב רחוב גורדון, היה ועדיין מהווה מוקד לגלריות אמנות.
* נקודת התחלה: רחוב גורדון (מכיכר דיזנגוף לכיוון הים).
* גלריות אמנות: טיילו ברחוב גורדון וברחובות הסמוכים (כמו רחוב בן יהודה) וחפשו גלריות אמנות. רבות מהן שוכנות בבנייני באוהאוס משופצים.
* מוזיאון בתי האוסף (גורדון 36): כפי שצוין לעיל, מומלץ מאוד.
* רחוב הירקון:  הגיעו לרחוב הירקון וטיילו לאורכו. תראו שילוב של בתי מלון מודרניים לצד בתים ישנים יותר, חלקם בסגנון אקלקטי או באוהאוס.
* טיילת תל אביב: סיום בטיילת, עם נוף לים התיכון. משם תוכלו להמשיך צפונה לכיוון נמל תל אביב.
4. סיור מקיף עד הירקון: שילוב של אדריכלות וטבע עירוני
* נקודת התחלה: כיכר צינה דיזנגוף.
* מסלול אדריכלי: טיילו ברחובות הבאוהאוס (פרישמן, גורדון, ריינס, בן יהודה) כפי שתואר לעיל, תוך התמקדות בפרטים האדריכליים.
* שכונת צמרת וכיכר המדינה: אם תרצו להרחיב את הסיור צפונה יותר, תוכלו להגיע לאזור כיכר המדינה, המאופיין באדריכלות מודרנית יותר ויוקרתית.
* רחוב בני דן ופארק הירקון: המשיכו צפונה מזרחה לכיוון רחוב בני דן, המוביל אל פארק הירקון.
* פארק הירקון: סיום בפארק, ריאה ירוקה ענקית בלב העיר. תוכלו ליהנות מטיול רגלי, רכיבה על אופניים, או סתם מנוחה על הדשא.
טיפים לסיורים:
* מדריך סיורים: מומלץ מאוד לשכור מדריך סיורים מקצועי המתמחה באדריכלות תל אביבית ובאוהאוס. הוא יוכל להעשיר את הסיור בסיפורים, הסברים היסטוריים ופרטים אדריכליים שלא תבחינו בהם לבד.
* זמן: הקדישו לכל סיור לפחות 2-3 שעות, תלוי בעניין שלכם וברצונכם להיכנס למוזיאונים או גלריות.
* נעליים נוחות: הסיורים כוללים הליכה מרובה.
* מים: במיוחד בימים חמים, הקפידו לשתות מים.
* מצלמה: האזור עשיר בנקודות צילום יפות.
* קפה ועוגה: לאורך המסלולים תמצאו בתי קפה רבים בהם תוכלו לעצור להתרעננות.

הגעתם של הטמפלרים הגרמנים לארץ ישראל, ובפרט לאזור שהפך בהמשך לתל אביב (המושבה שרונה), הייתה חלק מתנועה דתית-התיישבותית ייחודית שצמחה בגרמניה במחצית המאה ה-19. הם לא היו קשורים למסדרי אבירים מימי הביניים, אלא היו כת פרוטסטנטית-נוצרית שדגלה באמונה ובמעשים.
הסיבות העיקריות להגעתם והתיישבותם בארץ ישראל היו:
* ציפייה משיחית-דתית: הטמפלרים האמינו שהם "מקדש האל" (Temple of God), קבוצה נבחרת שתפקידה להחיש את הגאולה ולבנות את מלכות השמיים עלי אדמות, כהכנה לביאת המשיח השנייה. הם פירשו נבואות מספרי התנ"ך והברית החדשה כקריאה לחזור לארץ הקודש (פלשתינה) ולהתיישב בה. הם ראו בהתיישבות החקלאית והתעשייתית בארץ מצווה דתית, שתכשיר את הקרקע לחזרתו של ישו.
* יצירת קהילות מופת נוצריות: הטמפלרים שאפו להקים בארץ הקודש קהילות אוטופיות, המבוססות על עקרונות של יושר, עבודה קשה, סולידריות ואורח חיים צנוע ומוסרי. הם האמינו שבאמצעות עבודת כפיים והקמת חקלאות ותעשייה משגשגת, הם יבססו את נוכחותם וישמשו דוגמה לעולם כולו.
* אכזבה מהכנסייה בגרמניה: מייסדי התנועה, כריסטוף הופמן וגאורג דוד הרדג, היו מתוסכלים מהכנסייה הלותרנית בגרמניה, שלטענתם התרחקה מהערכים הנוצריים המקוריים. הם חיפשו דרך לחזור לשורשים וליישם את אמונתם באופן אקטיבי.
* פיתוח כלכלי: הטמפלרים היו חרוצים ויזמים. הם הביאו איתם ידע טכנולוגי וחקלאי מתקדם מאירופה, והצליחו להקים מושבות משגשגות מבחינה כלכלית. הם עסקו בחקלאות מודרנית (גידול פירות וירקות, רפתות), מלאכה (נגרות, מסגרות), תעשייה (יצור רעפים, מלט) ותחבורה (שירותי עגלונים). שרונה הייתה אחת המושבות המצליחות ביותר שלהם.
התיישבותם בשרונה:
בשנת 1871 רכשו הטמפלרים שטח אדמה של כ-330 דונם מזרחית ליפו, באזור שהיה ידוע כ"גבעת הירקות". על שטח זה הקימו את המושבה שרונה (על שם השרון, אזור הגידולים) – מושבה חקלאית לתפארת. הם בנו בתים איתנים מאבן כורכר, סללו דרכים, פיתחו מערכות מים מודרניות, הקימו בתי ספר, בתי מלאכה וכרמים. הם ייבשו ביצות, נטעו פרדסים ושדות, והפכו את האזור הפראי לנוף חקלאי פורח.
המושבות הטמפלריות, ובפרט שרונה, היו מודל להתיישבות מתקדמת וסיפקו שירותים ומוצרים רבים ליישוב היהודי והערבי בארץ. נוכחותם השפיעה רבות על התפתחות האזור כולו, והניחו תשתית מסוימת לפיתוח העתידי של תל אביב.
האם תרצה לדעת עוד על סיפורה של שרונה או על סופה של ההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל?

שרונה בתל אביב היא מתחם היסטורי משוחזר להפליא, המשלב את המורשת הטמפלרית עם מרכז בילוי, קניות וקולינריה תוסס. הנה אתרי תיירות ובתים מומלצים לסיור בשרונה:
אתרים ובתים מומלצים לסיור:
* מרכז המבקרים (בית הקהילה הטמפלרי לשעבר):
* מיקום: במרכז המתחם, בבניין המרשים עם מגדל השעון.
* למה לבקר: זהו המקום הטוב ביותר להתחיל בו את הסיור. כאן תוכלו ללמוד על ההיסטוריה של הטמפלרים, על הקמת שרונה ועל תהליך השימור והשיחזור של המתחם. לעיתים קרובות יש בו תערוכות קטנות או סרטונים.
* יקב שרונה (בית גוטליב וילנד לשעבר):
* מיקום: אחד הבתים המרכזיים והגדולים במתחם.
* למה לבקר: הטמפלרים היו ידועים בגידול כרמים וייצור יין. הבניין שוחזר ומציג את סיפור היקב הטמפלרי. כיום הוא מארח יקב מודרני או חנויות יין.
* בית הבד הטמפלרי (בית יוהאן וילנד לשעבר):
* מיקום: קרוב למרכז המתחם.
* למה לבקר: הטמפלרים עסקו גם בגידול זיתים וייצור שמן זית. בית הבד המשוחזר מציג את תהליך הפקת השמן המסורתי.  בית הבד של משפחת וילנד (בית גוטליב וילנד):
* מיקום: בניין גדול ומרשים נוסף.
* למה לבקר: מבנה נוסף ששימש לייצור שמן זית, ומעיד על החשיבות הכלכלית של ענף זה עבור הטמפלרים.
* בתי המגורים הטמפלרים המשוחזרים:
* מיקום: פזורים לאורך הרחובות הראשיים של המתחם.
* למה לבקר: רבים מהבתים הטמפלרים המקוריים שוחזרו בקפידה תוך שמירה על המאפיינים האדריכליים הייחודיים שלהם (גגות רעפים אדומים, חלונות מקושתים, קירות אבן). כיום הם מאכלסים בתי קפה, מסעדות, חנויות בוטיק וגלריות. פשוט לטייל בין הבתים ולהתרשם מהאדריכלות ומהאווירה. שימו לב במיוחד לבתי הרחוב הראשי (רחוב קפלן לשעבר).
* מנהרה תת-קרקעית:
* מיקום: מתחת לאחד הבתים במתחם (מומלץ לשאול במרכז המבקרים על מיקומה המדויק).
* למה לבקר: מנהרה זו שימשה את הטמפלרים להעברת סחורות באופן סמוי או כמקלט. היא מספקת הצצה מרתקת לחיי היומיום שלהם ולפתרונות ההנדסיים שפיתחו.
* בית העם (הכנסייה הטמפלרית לשעבר):
* מיקום: בניין גדול ומרשים בצד המזרחי של המתחם.
* למה לבקר: זהו המבנה המרכזי של הקהילה, ששימש להתכנסויות דתיות וחברתיות. כיום הוא משמש לאירועים או תערוכות.
* הבאר הטמפלרית:
* מיקום: בחלק הצפוני של המתחם, ליד הכרמים המשוחזרים.
* למה לבקר: הבאר המקורית שסיפקה מים למושבה, ומעידה על התחכום ההנדסי של הטמפלרים בתחום המים.
* הכרמים המשוחזרים:
* מיקום: בחלק הצפוני של המתחם.
* למה לבקר: שחזור של הכרמים המקוריים שגידלו הטמפלרים, ומספק תחושה של הנוף החקלאי שהיה כאן בעבר.
טיפים לסיור בשרונה:
* סיור עצמאי: המתחם מסודר ונוח לסיור רגלי. ישנם שלטי הסבר ליד הבתים המרכזיים.
* סיור מודרך: כדי להעמיק את החוויה, מומלץ להצטרף לסיור מודרך. ישנן חברות רבות המציעות סיורים מודרכים בשרונה, המספרים את סיפורם של הטמפלרים וחושפים פרטים מעניינים על הבתים וההיסטוריה.
* שילוב עם בילוי: הקדישו זמן ליהנות מהמסעדות, בתי הקפה והחנויות במתחם. שרונה מציעה מגוון רחב של אפשרויות קולינריות וקניות.
* שעות פעילות: המתחם פתוח לקהל הרחב בכל שעות היום, אך החנויות והמסעדות פועלות בשעות מסחר רגילות.

אריק איינשטיין ז"ל היה סמל תל אביבי, העיר נשמה את שיריו והוא נשם את אווירתה. סיור בעקבותיו בתל אביב הוא מסע מרגש אל הפסקול של חיינו ושל העיר. הנה המלצה לסיור שישלב את תחנות חייו ומקומות שהיו אהובים עליו:
סיור בעקבות אריק איינשטיין: מילדות לזיכרון נצחי
אופי הסיור: סיור רגלי ממוקד במרכז תל אביב, שישלב סיפורים, ציטוטים משיריו ונקודות ציון בחייו ויצירתו. מומלץ להצטייד בסמארטפון עם אוזניות כדי להאזין לשירים הרלוונטיים בכל תחנה.
נקודת התחלה: רחוב גורדון 31 (בית הילדות)
* הסיפור: כאן נולד וגדל אריק איינשטיין. אביו, יעקב איינשטיין, היה שחקן בתיאטרון "האוהל" הסמוך, והמשפחה התגוררה במתחם בתי המגורים של שחקני התיאטרון.
* מה לראות/לשמוע: עמדו מול הבניין, נסו לדמיין את הילד אריק משחק ברחובות. זהו רחוב שקט יחסית, עם בנייני באוהאוס יפים. אפשר לדמיין איך נשמע "הדוור מצלצל פעמיים" באווירה כזו.
המשך לרחובות הילדות והנעורים:
* בית חינוך צפון (בית ספר א.ד. גורדון) – רחוב הירקון 248: בית הספר היסודי בו למד אריק. המקום שיקף את רוח "זרם העובדים" שבו גדל.
* בית ספר תיכון עירוני ד' (לשעבר): המשיכו לכיוון רחוב ארלוזורוב, שם למד אריק בתיכון והיה חבר ב"שומר הצעיר".
אזור "הבוהמה" ומוקדי התרבות של פעם:
* כיכר צינה דיזנגוף: לב העיר הלבנה. אריק ואמנים רבים הסתובבו פה, בקולנוע אסתר (היום מלון סינמה). הכיכר המעגלית מסמלת תקופה בתל אביב.
* פסאז' הוד (רחוב פרישמן / בן יהודה): כאן היו משרדי אמרגנים ותיאטרון הקאמרי המיתולוגי. אריק שיחק ובילה באזור זה. יש כאן עדיין אווירה של פעם.
* תיאטרון האוהל (רחוב בילינסון 6): אביו של אריק שיחק כאן. זהו מקום סמלי לחיבורו של אריק לעולם התיאטרון והאמנות.
* בתי קפה מיתולוגיים (אם היו קיימים/נשמרו):
* "כסית" (רחוב דיזנגוף 117): אף על פי שאריק לא היה קליבריסט קבוע, "כסית" היה סמל הבוהמה התל אביבית, ורבים מחבריו של אריק בילו שם.
* "קפה רוול" / "קפה קליפורניה": בתי קפה נוספים שהיוו מרכזי מפגש לאמנים באותה תקופה.
הפועל תל אביב וזיכרונות הספורט:
* מגרש "מכבי הישן" (ליד רחוב המכבי ושוק בצלאל): אף שהיה אוהד שרוף של הפועל, אריק הרבה להתאמן ולשחק במגרש זה, והוא מוזכר בשירו "מכבי הישן". כיום זהו חניון, אבל אפשר לדמיין את הווייתו של המקום.
* אצטדיון בלומפילד (ביפו): ביתה של הפועל תל אביב. זהו אתר עלייה לרגל לאוהדי כדורגל, ובמיוחד לאוהדי הפועל. איינשטיין היה אוהד מסור ורבים משיריו הושמעו שם. (אפשרות להרחבת הסיור אם מעוניינים להתרחק ממרכז העיר).
הים והירקון – הנוף הטבעי:
* גדות הירקון (במיוחד באזור שבין רחוב בני דן לחוף הים): אריק בילה רבות על גדות הירקון בילדותו ובבגרותו. "תל אביב, גדות הירקון 1950" הוא שיר שכולו געגוע לנופים אלו. כאן גם הוקמה "שלישיית גשר הירקון" שבה היה חבר.
* חוף מציצים (צפון תל אביב): חוף הים המיתולוגי, שכיכב בסרט "מציצים" ובשירים רבים. זהו מקום המסמל את תל אביב הצעירה והחופשית.
ביתו האחרון וקברתו:
* רחוב חובבי ציון 40: הבית בו גר אריק איינשטיין שנים רבות עם סימה אליהו. זהו המקום שבו הרגיש "אוהב להיות בבית", במיוחד לאחר התאונה ששינתה את חייו. מול הבית הייתה אנדרטה צנועה לזכרו.
* בית הקברות טרומפלדור: מקום מנוחתו האחרון של אריק, לצד גדולי האומה ומייסדי תל אביב. ביקור צנוע במקום קבורתו (בחלק המערבי, סמוך למשה שרת).
טיפים לסיור מוצלח:
* סיור מודרך: ישנם מדריכים רבים המתמחים בסיורים בעקבות אריק איינשטיין, לעיתים בשילוב גיטרה ושירה. זו הדרך המומלצת ביותר להעשיר את החוויה.
* לשלב שירים: הכינו פלייליסט של שירי אריק איינשטיין רלוונטיים לכל תחנה: "תל אביב, גדות הירקון 1950", "עטור מצחך", "מכבי הישן", "בגללך", "אוהב להיות בבית", "צער לך", ועוד.
* משך הסיור: סיור כזה יכול להימשך בין שעתיים לחצי יום, תלוי בעומק ההתעמקות בכל תחנה.
* גמישות: המסלול המוצע הוא בסיס, אפשר להתאים אותו לפי תחומי העניין האישיים ולשלב עצירות לקפה, אוכל וצילומים.
* אווירה: נסו להתחבר לאווירה הנוסטלגית של תל אביב הישנה, ולדמיין את אריק מסתובב ברחובות אלו, כפי שתיאר אותם בשיריו. סיור כזה הוא לא רק טיול גיאוגרפי, אלא מסע בזמן ובתרבות הישראלית, בעקבות אחד האמנים הגדולים והאהובים ביותר שקמו לנו.

נווה צדק ופלורנטין הן שתי שכונות תל אביביות עם אופי שונה אך משלים, המציעות חווית טיול מרתקת. נווה צדק היא ציורית, היסטורית ויוקרתית, בעוד פלורנטין היא אורבנית, אמנותית ותוססת. הנה מסלול טיול המשלב את שתיהן:
מסלול טיול: נווה צדק ופלורנטין – היסטוריה, אמנות וקולינריה
אורך המסלול: כ-3-4 שעות (ללא עצירות ארוכות לאוכל/קניות).
אופי המסלול: רגלי, קל-בינוני.
חלק א': נווה צדק – השכונה הראשונה מחוץ ליפו
נקודת התחלה מומלצת: מרכז סוזן דלל (רחוב יחיאלי 5)
* מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון:
* למה לבקר: המרכז שוכן במבני בית הספר לבנים ולבנות של "כל ישראל חברים" (כי"ח) שהוקמו בסוף המאה ה-19. זהו לב ליבה של נווה צדק, עם חצרות יפות, בתי קפה ואווירה רגועה.
* מה לראות: שימו לב לארכיטקטורה המיוחדת, לכיכרות הקטנות ולפסלים בחצרות.
* רחוב שבזי (הרחוב הראשי של נווה צדק):
* למה לבקר: טיילו לאורך רחוב שבזי, הרחוב המרכזי והציורי של השכונה. תמצאו כאן בתים משוחזרים להפליא, גלריות אמנות, חנויות בוטיק יוקרתיות, בתי קפה ומסעדות.
* נקודות עניין לאורך הרחוב:
* בית רוקח (שבזי 36): אחד הבתים הראשונים בשכונה, כיום מוזיאון קטן המציג את ההיסטוריה של השכונה ושל משפחת רוקח. לעיתים יש בו תערוכות אמנות.
* מוזיאון נחום גוטמן לאמנות (שמעון רוקח 21): ביתו של האמן נחום גוטמן, שהפך למוזיאון המציג את יצירותיו ואת סיפורה של תל אביב הקטנה.
* גלריות אמנות רבות: היכנסו לגלריות קטנות המציגות אמנות ישראלית עכשווית.
* בתי קפה ומסעדות: עצרו לקפה או ארוחה באחד המקומות המקסימים.
* רחובות צדדיים (עמנואל נווה, אחד העם, לילנבלום):
* למה לבקר: סטו מהרחוב הראשי לרחובות הצדדיים השקטים יותר. תגלו בתים יפים נוספים, פינות חמד נסתרות וציורי קיר.
* בית הסופרים (לשעבר): באזור זה התגוררו סופרים ומשוררים רבים מתקופת היישוב.
* תחנת הרכבת ההיסטורית (מתחם התחנה):
* למה לבקר: צאו מנווה צדק לכיוון הים, ותגיעו למתחם התחנה – תחנת הרכבת הראשונה של יפו-ירושלים, ששוחזרה והפכה למרכז בילוי, קניות ומסעדות.
* מה לראות: קרונות רכבת משוחזרים, מבנים היסטוריים, חנויות ומסעדות. אפשר לטייל על הדק עם נוף לים.
חלק ב': פלורנטין – אמנות רחוב, שווקים ואווירה צעירה
מעבר מנווה צדק לפלורנטין: חצו את רחוב אילת/דרך יפו לכיוון מזרח.
* שוק לוינסקי (רחוב לוינסקי והרחובות הסמוכים):
* למה לבקר: שוק תוסס וצבעוני, המציע מגוון רחב של תבלינים, פיצוחים, מעדניות, בתי קפה קטנים ומסעדות אוכל רחוב. זהו מקום מצוין לטעום מהמטבח המקומי ולחוות את האווירה השכונתית האותנטית.
* מה לטעום: בורקס, קובנה, מלוואח, סנדוויצ'ים מיוחדים, קפה ועוגיות.
* אמנות רחוב וגרפיטי (רחובות פלורנטין הפנימיים):
* למה לבקר: פלורנטין ידועה כגלריה פתוחה של אמנות רחוב. טיילו ברחובות כמו רחוב אלנבי (החלק הדרומי), רחוב פלורנטין, רחוב אברבנאל, רחוב סלמה, רחוב הרצל (החלק הדרומי).
* מה לראות: חפשו ציורי גרפיטי ענקיים, עבודות סטנסיל, מדבקות ואיורים קטנים. האמנות משתנה כל הזמן, כך שתמיד יש משהו חדש לגלות. מומלץ להרים את הראש ולחפש גם בפינות נסתרות.
* סדנאות אמנים וגלריות קטנות:
* למה לבקר: פלורנטין היא ביתם של אמנים רבים. תמצאו כאן סדנאות פתוחות, גלריות קטנות וחנויות עיצוב ייחודיות.
* בתי קפה וברים:
* למה לבקר: השכונה שופעת בתי קפה טרנדיים וברים קטנים ומגניבים. זהו מקום מצוין לעצור למנוחה, לשתות משהו ולספוג את האווירה הבוהמיינית.
* שוק הפשפשים (יפו – אם יש זמן ורצון להרחיב):
* למה לבקר: אם נשאר לכם זמן ואתם אוהבים שווקים, שוק הפשפשים ביפו נמצא במרחק הליכה קצר מפלורנטין. הוא מציע עתיקות, פריטי וינטג', רהיטים, תכשיטים, וגם בתי קפה וברים רבים.
טיפים כלליים לטיול:
* נעליים נוחות: המסלול כולל הליכה מרובה.
* מים וכובע: במיוחד בימים חמים.
* מצלמה: שתי השכונות מציעות שפע של הזדמנויות לצילום.
* גמישות: זהו מסלול מוצע, הרגישו חופשי לסטות ממנו, להיכנס לחנויות שמעניינות אתכם או לעצור בבתי קפה שנראים לכם מזמינים.
* סיורים מודרכים: אם אתם מעדיפים ללמוד לעומק, ישנם סיורים מודרכים רבים המוקדשים לכל אחת מהשכונות בנפרד, או סיורים המשלבים ביניהן (לרוב עם דגש על אמנות רחוב בפלורנטין).
תיהנו מהטיול המגוון והמרתק בשתי הפנינים התל אביביות הללו!

בתקופת המנדט הבריטי, תל אביב, כמרכז יהודי הולך וגדל, שימשה כזירה לפעילות משטרתית וצבאית בריטית ענפה. הנה סיכום של מה שידוע לנו:
משטרת המנדט הבריטי בתל אביב:
* משטרת תל אביב העירונית: לאחר פרעות תרפ"א בשנת 1921, בהן נפגעו יהודים ביפו ונעשה ניסיון לפרוץ לתל אביב, אישרו הבריטים את ניתוקה של תל אביב מיפו והפיכתה לרשות מקומית עצמאית. בעקבות זאת, ראש העיר מאיר דיזנגוף ביקש אישור להקמת משטרה עירונית. הבריטים הסכימו להקמת כוח משטרה שיוכשר על ידי משטרת המנדט, אך יהיה כפוף במקביל לעירייה ולמחוז הדרומי של משטרת המנדט. למשטרה זו גויסו צעירים יהודים משוחררי הגדודים העבריים.
* תחנות משטרה:
* תחנה ראשונה: תחנת המשטרה הראשונה של משטרת תל אביב נפתחה בבית ויזר שברחוב ליליינבלום.
* רחוב השחר 5: בשנים 1933–1948 שכנה תחנת המשטרה ברחוב השחר 5. בניין זה נהרס עם הקמת מגדל שלום, אך עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון במקום.
* רחוב דיזנגוף: תחנת משטרה משמעותית נוספת, "לב תל אביב", הוקמה ברחוב דיזנגוף בשנת 1935. תחנה זו נהרסה בשנת 2019 לצורך פרויקט מגורים ומלונאות. בניין זה שיקף את התפתחות רחוב דיזנגוף כמרכז עירוני.
* מחוזות וסניפים: משטרת המנדט הייתה מאורגנת למחוזות, ותל אביב הייתה חלק ממחוז. בכל תחנת משטרה היה "ענף חקירות" (I Branch) שעסק במודיעין ועניינים פוליטיים.
* מבנים מבוצרים: בנוסף לתחנות משטרה רגילות, נבנו גם מבנים מבוצרים יותר עבור שוטרי המנדט, שנועדו להגן עליהם.
בסיסי צבא בריטיים בתל אביב והסביבה:
* שרונה: לאחר מלחמת העולם השנייה, כוחות בריטים השתלטו על המושבה הטמפלרית שרונה (שכיום היא חלק מתל אביב המרכזית) והפכו אותה למחנה צבאי ומשטרתי בריטי.
* הקריה: בסיסים בריטיים רבים בארץ שימשו בסיס לבסיסי צה"ל לאחר הקמת המדינה. למשל, הקריה בתל אביב, שהפכה למפקדת צה"ל, הוקמה על בסיסים בריטיים קיימים.
* מחנה יונה (גן העצמאות): במקום שבו נמצא כיום גן העצמאות בתל אביב, פעל מחנה חיל האוויר הבריטי, שהפך מאוחר יותר למחנה יונה, ובו הוקמו חלק מגדודי חטיבת קרייתי ומערך אלישע (חיל הרפואה) בתש"ח.
* שדה דב: שדה דב שימש את טייסת 1, הטייסת הראשונה של שירות האוויר של ההגנה (שהפך בהמשך לחיל האוויר), ושימש גם הוא בסיס לפעילות בריטית.
* אזורי ביטחון ("בווינגרד"): בשנים האחרונות למנדט, עם התגברות מעשי האיבה מצד הארגונים היהודיים, הקימו הבריטים בערים הגדולות "אזורי ביטחון" מבוצרים, שפונו מתושביהם ושימשו כמבצרים בריטיים למשרדי הממשלה ולמרכזי המשטרה. הידוע מביניהם בירושלים כונה "בווינגרד", אך אזורים דומים היו קיימים גם בתל אביב.
לסיכום, הכוחות הבריטיים, הן המשטרה והן הצבא, היוו נוכחות בולטת וקבועה בתל אביב במהלך תקופת המנדט, והשפעתם ניכרה הן בתשתיות העיר (תחנות, בסיסים) והן בהיבטים הביטחוניים והפוליטיים.

שלושת המרכיבים הללו – גני יהושע (פארק הירקון), נחל הירקון ונחל איילון – קשורים זה בזה באופן הדוק ומהווים את הריאה הירוקה המרכזית של גוש דן. הנה מידע עליהם:
1. פארק הירקון – גני יהושע:
* היסטוריה והקמה: רעיון הקמת הפארק נהגה עוד בשנת 1929 על ידי ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף. רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 החל הרעיון לקרום עור וגידים, וטקס נטיעת העצים הראשון התקיים בשנת 1951. הפארק נקרא על שמו של יהושע רבינוביץ, ראש עיריית תל אביב בשנים 1969–1974. חברת "גני יהושע" אחראית על תחזוקת הפארק ופיתוחו.
* גודל ומיקום: הפארק משתרע על שטח עצום של כ-3,500 דונם, משכונת הדר יוסף במזרח ועד שפך נחל הירקון לים התיכון במערב. הוא מהווה את הפארק הגדול ביותר בישראל.
* אטרקציות ופעילויות: הפארק מציע מגוון רחב של פעילויות ואטרקציות לכל הגילאים:
* שטחים ירוקים: 1,400 דונם של מדשאות פתוחות, חורשות וגנים ייחודיים (כמו גן הקקטוסים, הגן הטרופי, גן הסלעים והגן הגזום).
* נחל הירקון: ניתן לשוט באגם בסירות משוטים ופדלים.
* מתקני ספורט ופנאי: ספורטק, מתקני שעשועים לילדים, השכרת אופניים ורכבים חשמליים, קיר טיפוס iClimb TLV, פארק חבלים Skytown, מועדון אופניים.
* אטרקציות נוספות: הצפארי (גן ציפורים), פארק המים "מימדיון", אמפיתיאטרון וואהל (שבו מתקיימים מופעים), תיאטרון בובות, ומתחם "שבע טחנות" ההיסטורי. בעבר פעל גם כדור פורח.
* פעילויות חינוכיות: סדנאות גרפיטי, סיורים בעקבות פרפרים וחיפושיות, אפיית פאטייר אותנטי.
* שיקום סביבתי: הפארק עבר ועובר פרויקטים נרחבים של שיקום סביבתי, כולל שיקום נחל הירקון, חיזוק הקשר בין התושבים לטבע, ופיתוח הפארק כמרכז פנאי, בילוי וחינוך סביבתי.
2. נחל הירקון:
* ייחודו: נחל הירקון הוא הנחל השני בגודלו בין נחלי החוף של ישראל (אחרי נחל אלכסנדר). הוא אחד הנחלים הבודדים בישראל שזורם ממזרח למערב.
* מקורות מים: בעבר היה הירקון נחל איתן, אך עקב שאיבת יתר של מימיו (בעיקר ממעיינות ראש העין) והזרמת שפכים אליו, סבל מזיהום חמור ודלדול בזרימה.
* שיקום הנחל: בשנים האחרונות נעשו מאמצים אדירים לשיקום נחל הירקון באמצעות הקמת רשות נחל הירקון, פעולות לניקוי הנחל, הזרמת מים נקיים (שפכים מטוהרים באיכות גבוהה), והחזרת החי והצומח למערכת האקולוגית. פרויקטים כמו "ירקון נקי" הובילו לשיפור משמעותי באיכות המים, ועתה נחשב הירקון לריאה ירוקה איכותית בגוש דן.
* אתרים היסטוריים: לאורך הירקון קיימים אתרים היסטוריים כמו "שבע טחנות" ו"עשר טחנות" – שרידי טחנות קמח עתיקות שפעלו על בסיס מי הנחל.
3. נחל איילון:
* יובל מרכזי: נחל איילון הוא יובלו המרכזי של נחל הירקון, אליו הוא נשפך בתל אביב, בקרבת נתיבי איילון.
* תוואי: ראשיתו של נחל איילון בהרי יהודה מדרום לרמאללה. אורכו כ-50 ק"מ, ושטח אגן הניקוז שלו כ-815 קמ"ר. הוא נחל אכזב ברובו, כלומר, מים זורמים בו בעיקר בעונת הגשמים, אך בעבר היה נחל איתן.
* זיהום והצפות: לאורך שנים סבל הנחל מהזרמות שפכים וקולחים ממעלה הנחל, ומתשטיפים מזוהמים ממזבלת חירייה שבתחומו. זיהום זה פגע קשות באיכות המים ובמערכת האקולוגית. בעבר, הנחל היה גורם להצפות תכופות בנתיבי איילון ובאזורים סמוכים, כתוצאה מזרימה חזקה בחורף.
* הסדרת הנחל: כדי למנוע הצפות, הוקמו לאורך השנים סכרים ומאגרי שיטפונות (כמו מאגר איילון סמוך למשמר איילון) לוויסות הזרימות. כמו כן, חלקים מהנחל יושר ונסללו קירות בטון לאורכו, במיוחד בקטע העובר בין נתיבי איילון, כדי להכיל את מי השיטפונות.
* פרויקטים עתידיים: נבחנות תכניות עתידיות לשיקום נרחב של נחל איילון, כולל הקמת משטחי הצפה בפארק אריאל שרון (חיריה) שישמשו כמעין אגמים זמניים לקליטת מי שיטפונות, ואף רעיונות להטיית הנחל לים התיכון בתעלה סגורה דרך יפו, אם כי רעיון זה יקר ועשוי לגרום לבעיות סביבתיות.
לסיכום, פארק הירקון, נחל הירקון ונחל איילון מהווים מערכת אקולוגית ואנושית מורכבת וחשובה במרכז ישראל. הם עברו תהליכים היסטוריים של פיתוח, זיהום ושיקום, והם ממשיכים להיות מוקד לפעילות סביבתית, פנאי ותכנון עתידי.

נמל תל אביב הוא אחד האתרים ההיסטוריים והאיקוניים ביותר בתל אביב, עם סיפור מרתק שמשקף את ההתפתחות של העיר העברית הראשונה והיישוב היהודי בארץ ישראל.
הרקע להקמה ותחילת הפעילות (שנות ה-30):
* הצורך בנמל עברי: הרעיון להקים נמל בתל אביב עלה כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, אך נדחה שוב ושוב על ידי שלטונות המנדט הבריטי, שהעדיפו לחזק את נמלי יפו וחיפה. אולם, הצורך בנמל עצמאי הורגש היטב בקרב היישוב היהודי, שהיה תלוי בנמל יפו (שהיה בשליטה ערבית) לייבוא וייצוא סחורות ולכניסת עולים.
* "המרד הערבי הגדול" ונקודת המפנה (1936): פרוץ המאורעות בשנת 1936 ("המרד הערבי הגדול" או מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) והכרזת שביתה כללית בנמל יפו, שנועדה לחנוק את היישוב היהודי, הייתה נקודת המפנה. לחץ ציבורי אדיר מצד הנהגת היישוב הביא את ממשלת המנדט לאשר פריקת סחורות בחוף תל אביב.
* הקמת המזח הזמני (מאי 1936): ב-15 במאי 1936, ניתן האישור לפרוק סחורות מזון בחוף תל אביב. תוך 24 שעות בלבד נבנה מזח עץ רעוע מול "קפה גלינה" (שלימים הפך למלון "הילטון"). האנייה הראשונה, "צ'טוורטי" היוגוסלבית, עגנה מול המזח ופרקה שקי מלט – אירוע היסטורי שעורר התרגשות עצומה ביישוב היהודי. שני שקי המלט הראשונים אף הוצגו במוזיאון תל אביב.
* הנמל העברי הראשון (1938): בעקבות ההצלחה והצורך הגובר, החלו בבניית מזח קבוע מברזל, שהושלם בספטמבר 1936 באורך 220 מטרים. ב-23 בפברואר 1938 נפתח הנמל רשמית גם לתנועת נוסעים, והוא זכה לכינוי "הנמל העברי הראשון" – סמל חשוב לעצמאות כלכלית ותלות פחותה בנמל יפו.
* "אוצר מפעלי ים": לצורך הפעלת הנמל הוקמה חברת "אוצר מפעלי ים", שריכזה את הפעילות הימית והמסחרית בנמל.
* "יריד המזרח": בנייני "יריד המזרח" (שנערך בשנים 1932–1934 באותו אזור) הוסבו למחסנים עבור הסחורות שהגיעו לנמל, והשטחים הפתוחים של היריד הפכו לאזורי פריקה ואחסנה.
תפקידו של הנמל בתקופת המנדט ובמלחמת העצמאות:
* מרכז מסחרי: הנמל שימש כנקודת יבוא וייצוא מרכזית עבור תוצרת חקלאית (בעיקר הדרים) וסחורות שונות ליישוב היהודי.
* שער לעלייה: הנמל היה שער כניסה חשוב לעולים חדשים, ובכך תרם משמעותית לצמיחתה של תל אביב.
* מעורבות במלחמת העולם השנייה: בתקופת מלחמת העולם השנייה, הנמל שימש גם לצורכי הצבא הבריטי, ובין היתר שימש המנוף הענק (שעדיין ניצב בנמל) לפריקה וטעינה של מטענים צבאיים וכלי שייט.
* תפקיד אסטרטגי במלחמת העצמאות: לאחר הכרזת מדינת ישראל ובמהלך מלחמת העצמאות, מילא נמל תל אביב תפקיד חיוני. דרכו הגיעו לארץ אוניות רכש שנשאו עולים חדשים ונשק חיוני למאמץ המלחמתי, אף על פי שנמל חיפה הפך בהדרגה למרכז הפעילות הימית. הנמל אף הותקף על ידי חיל האוויר המצרי.
סגירת הנמל וההזנחה:
* חוסר התאמה וצורך בהרחבה: לאחר קום המדינה, התברר כי נמל תל אביב קטן מדי, רדוד, ולא התאים לצרכים הגוברים של המדינה הצעירה. גם שטחי העורף סביבו היו צפופים וקשים להרחבה.
* הקמת נמל אשדוד: בעקבות המלצות ועדה ממשלתית לבדיקת צרכי המדינה בהובלה ימית, הוחלט להקים נמל עמוק ומודרני באשדוד.
* סגירה (1965): עם פתיחתו של נמל אשדוד, הופסקה פעילותם של נמלי תל אביב ויפו כנמלים בינלאומיים ב-8 בנובמבר 1965.
* הזנחה: במשך יותר משני עשורים לאחר סגירתו, הוזנח אזור הנמל והפך לאזור תעשייה קלה, מוסכים ומסגריות.
שיקום הנמל והפיכתו למרכז בילוי:
* תחילת המילניום: בשנות ה-90 של המאה ה-20 ותחילת שנות ה-2000, החלה יוזמה רחבת היקף לשיקום ופיתוח אזור נמל תל אביב.
* מרכז בילוי, תרבות ומסחר: כיום, נמל תל אביב הוא אחד ממרכזי הבילוי, התרבות והמסחר השוקקים והמתוירים ביותר בישראל. הוא מציע טיילת עץ ארוכה, מסעדות, בתי קפה, חנויות, שוק איכרים, מועדוני לילה, מתקני שעשועים לילדים (כמו "מגרש המשחקים הגדול" ביריד המזרח המתחדש) ושטחים פתוחים לפעילות ספורט ופנאי.
* שימור היסטורי: למרות השינוי בייעודו, ניתן למצוא בנמל סממנים רבים מתקופת פעילותו ההיסטורית, כמו המנוף המפורסם, מבני האנגרים המקוריים ששומרו והוסבו למתחמי מסחר, ושלטי הסבר המפרטים את סיפורו.
נמל תל אביב הוא דוגמה מרתקת לאתר שעבר מהפך עצום, משער ימי פעיל ומרכז כלכלי למתחם בילוי תוסס, תוך שמירה על זיקתו ההיסטורית לעבר.

תל אביב-יפו היא עיר שוקקת חיים, המציעה מגוון רחב של אטרקציות תיירותיות לכל גיל ולכל טעם, החל מאתרים היסטוריים ועד חיי לילה תוססים. הנה כמה מהבולטות שבהן:
היסטוריה ותרבות:
* יפו העתיקה ונמל יפו: אחת הערים העתיקות בעולם, עם סמטאות ציוריות, גלריות אמנים, כנסיות ומסגדים היסטוריים. נמל יפו הרומנטי מציע מסעדות, בתי קפה ואווירה מיוחדת. מומלץ לטייל בסמטאות המזלות, לבקר בכיכר קדומים, גן הפסגה, מגדל השעון ושוק הפשפשים הסמוך.
* נווה צדק: השכונה הראשונה של תל אביב, יפהפייה ושקטה, עם רחובות מרוצפים, בתים היסטוריים משופצים, בוטיקים, גלריות אמנות ומסעדות מעולות.
* שדרות רוטשילד והעיר הלבנה (באוהאוס): שדרה מרכזית ותוססת, עם בנייני באוהאוס יפהפיים (חלק מאתר מורשת עולמית של אונסק"ו). מומלץ לטייל לאורך השדרה, ליהנות מהאווירה ולבקר ב"שביל העצמאות" המציין אתרים היסטוריים חשובים.
* מוזיאון תל אביב לאמנות: אחד המוזיאונים המובילים בישראל, מציג אוספים מרשימים של אמנות ישראלית ובינלאומית, לצד תערוכות מתחלפות.
* בית בן גוריון: ביתו של ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, פתוח למבקרים ומציע הצצה לחייו ולפועלו.
* מתחם התחנה: תחנת הרכבת הישנה של יפו, שהפכה למתחם בילויים שוקק חיים עם מסעדות, חנויות, גלריות ואירועי תרבות.
טבע, חופים ופנאי:
* חופי הים של תל אביב: חופים תוססים ויפהפיים לאורך קו החוף, עם אפשרויות לרחצה, שיזוף, ספורט ימי (כדורעף חופים, גלישה) ומסעדות חוף. חוף גורדון וחוף מציצים הם מהמוכרים שבהם.
* פארק הירקון (גני יהושע): הריאה הירוקה הגדולה של העיר, המציעה מרחבי דשא, מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, אגם, מתקני שעשועים, גני שעשועים, סקי מים בכבלים ועוד.
* נמל תל אביב: מתחם בילויים פופולרי על המים, עם טיילת, מסעדות, בתי קפה, חנויות ומועדונים.
* טיילת תל אביב-יפו: טיילת ארוכה ויפהפייה לאורך הים, המחברת בין יפו העתיקה בצפון ועד נמל תל אביב בדרום, אידיאלית להליכה, ריצה ורכיבה על אופניים.
שווקים וקולינריה:
* שוק הכרמל: שוק צבעוני ותוסס, המציע מגוון רחב של פירות, ירקות, תבלינים, דגים, בשר, מאכלים מקומיים, בגדים ומזכרות. חוויה קולינרית ואותנטית.
* שרונה מרקט: מתחם קולינרי מודרני, עם מגוון דוכני אוכל, מסעדות גורמה וחנויות בוטיק.
* שוק לוינסקי: שוק תבלינים וטעמים, עם חנויות מזרחיות, מעדניות, בתי קפה קטנים ודוכני אוכל רחוב.
* שוק הפשפשים (יפו): שוק ייחודי המציע עתיקות, פריטי וינטג', רהיטים, תכשיטים, יצירות אמנות ועוד. בסביבתו ישנם בתי קפה ומסעדות נהדרים.
אטרקציות נוספות:
* מוזיאון האשליות הבינלאומי (נמל תל אביב): מוזיאון אינטראקטיבי ומשעשע שמתעתע בחושים.
* TLV Balloon: כדור פורח המאפשר תצפית פנורמית על העיר.
* סיורי גרפיטי בפלורנטין: שכונת פלורנטין ידועה באמנות הרחוב והגרפיטי שבה. סיור מודרך או עצמאי מאפשר לגלות יצירות מרשימות.
* חדרי בריחה, פארקי חבלים וקירות טיפוס: מגוון אטרקציות אתגריות וכיפיות ברחבי העיר.
* חיי לילה: תל אביב ידועה בזכות חיי הלילה התוססים שלה, עם מגוון רחב של ברים, פאבים ומועדונים.
זוהי רק טעימה קטנה ממה שיש לתל אביב-יפו להציע. מומלץ לבדוק אירועים ופסטיבלים מיוחדים המתקיימים בעיר במהלך הביקור, שכן תל אביב היא עיר שחוגגת תרבות ואמנות לאורך כל השנה.