טיול סיור יום גיבוש כיף צוותי ירושלמי.
ארבע השכונות שהזכרת – מאה שערים, בית ישראל, השכונה הבוכרית וזיכרון משה – הן אבני יסוד בהיסטוריה ובפיתוח של ירושלים החדשה מחוץ לחומות העיר העתיקה. הן הוקמו במטרה לספק דיור הולם ובתנאים סניטריים טובים יותר לקהילה היהודית הצפופה בעיר העתיקה, וכל אחת מהן נושאת אופי וסיפור ייחודי.
"מאה שערים" היא אחת השכונות הוותיקות והמפורסמות ביותר שהוקמו מחוץ לחומות, ונחשבת לסמל של החברה החרדית בירושלים.
* הקמה (1874): השכונה הוקמה בשנת 1874 על ידי חברת "בניין ירושלים", שהייתה מיזם משותף לאשכנזים וספרדים אמידים מירושלים. מטרתה הייתה לספק דיור הגון ומוגן ליהודים שיצאו מצפיפות העיר העתיקה. השם "מאה שערים" מקורו בפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כ"ו, י"ב), המסמל שפע ופריון.
* אופי סגור ומבוצר: השכונה תוכננה מראש כשכונה סגורה, עם חומה ובתי שער (מכאן גם התוספת "שערים" לשמה) שננעלו בלילה כדי להגן על התושבים מפני שודדים ובדואים. בתי השכונה נבנו סביב חצרות פנימיות, שהכילו בורות מים משותפים, מקוואות, בתי כנסת ומוסדות ציבור.
* התפתחות חרדית: עם השנים, הפכה מאה שערים למרכז הולך וגדל של האוכלוסייה החרדית, ובמיוחד של קבוצות שדגלו בבדלנות ובשמירה קפדנית על אורח חיים מסורתי. היא ידועה כיום בזכות צביונה האותנטי, בתי הכנסת הרבים, הישיבות, והלבוש המסורתי של תושביה.
מרכז תרבותי ודתי: מאה שערים היא מרכז תרבותי ודתי עשיר, המשמר את היידיש, מנהגים עתיקים ואורח חיים ייחודי.
בית ישראל היא שכונה נוספת שהוקמה בסמוך למאה שערים וחלקה איתה מאפיינים דומים, אך התפתחה באופן עצמאי.
הקמה (1886): השכונה הוקמה בשנת 1886 על ידי "חברת בניית בתים ושכלול יישוב ארץ ישראל", שהוקמה על ידי קבוצת אשכנזים ובראשם הרב משה לוקסנבורג. גם כאן המטרה הייתה לצאת מהצפיפות והתנאים הירודים בעיר העתיקה.
אופי אשכנזי: רוב תושבי השכונה היו מקהילות אשכנזיות, והדבר השפיע על אופיה ובתי הכנסת שהוקמו בה. השכונה נבנתה בסגנון דומה למאה שערים, עם בתים סביב חצרות משותפות ובורות מים.
סמוכה לשכונות חרדיות: בית ישראל גובלת במאה שערים, ושתיהן מהוות יחד מרקם אורבני חרדי צפוף ואותנטי. כיום היא נחשבת לחלק אינטגרלי מהריכוז החרדי במרכז ירושלים.
מוסדות תורה: בשכונה וסביבתה פועלים מוסדות תורה רבים, ישיבות ובתי ספר, התורמים לצביונה הדתי.
השכונה הבוכרית (רחובות הבוכרים)
השכונה הבוכרית, או בשמה הרשמי "רחובות", היא דוגמה בולטת לשכונה שנבנתה על ידי עדה ספציפית מחוץ לחומות.
הקמה (1891): השכונה הוקמה החל משנת 1891 על ידי יהודים יוצאי בוכרה (מרכז אסיה), שהיו בעלי אמצעים. הם רכשו שטח גדול וייסדו את השכונה מתוך רצון לשמר את מורשתם ותרבותם, וליצור מרכז קהילתי עבורם.
תכנון מפואר: בניגוד לשכונות אחרות שנבנו בצפיפות, השכונה הבוכרית תוכננה מראש עם רחובות רחבים, בתים מפוארים עם חצרות גדולות, ועם חזיתות מרשימות. היא כונתה "שכונת הפאר וההדר". הבנייה התאפיינה בשימוש באבן ירושלמית מסותתת ובעיטורים עשירים, המשקפים את עושרם של מייסדיה.
* "רחובות": שמה הרשמי של השכונה, "רחובות", גם הוא לקוח מהתנ"ך ("כי עתה הרחיב ה' לנו, ופרינו בארץ" – בראשית כ"ו, כ"ב), ומבטא את המרחב והשפע שהיא הציעה.
* מרכז קהילתי: בשכונה הוקמו בתי כנסת מפוארים (כמו בית כנסת "בבא תמא" ו"מוסיוף"), ישיבות, מוסדות חינוך, ומוסדות צדקה, ששימשו את הקהילה הבוכרית.
* שינוי דמוגרפי: עם השנים, ובמיוחד לאחר קום המדינה, חל שינוי דמוגרפי בשכונה. רבים מצאצאי הבוכרים עזבו, ואוכלוסייה חרדית מגוונת (אשכנזית וספרדית) נכנסה להתגורר בה. כיום היא שכונה מעורבת עם נוכחות חרדית בולטת, אך עדיין ניתן לראות בה את שרידי הפאר וההדר של ימיה הראשונים.
זיכרון משה היא שכונה נוספת שהוקמה בתקופה זו, וגם היא שימשה מענה לצורך ההולך וגובר בדיור.
* הקמה (1905): השכונה הוקמה בשנת 1905 על ידי "ועד הכללי כנסת ישראל" (מוסד ירושלמי שריכז את כספי החלוקה) ונקראה על שמו של משה מונטיפיורי, שפעל רבות למען היישוב היהודי בארץ ישראל. השכונה נועדה לספק דיור לבני ירושלים הוותיקים שהתגוררו בתנאי מצוקה.
* אופי מעורב: זיכרון משה אכלסה בתחילה אוכלוסייה מעורבת של אשכנזים וספרדים, והיא ידעה תקופה של פריחה חברתית ותרבותית. בשל מיקומה המרכזי יחסית, התפתחו בה מוסדות שונים.
* בית העם ומוסדות תרבות: בזיכרון משה הוקם בית העם (1907), שהיה למרכז תרבותי חשוב בירושלים החדשה. הוא שימש לאירועי תרבות, הרצאות, כינוסים, ואף היה אחד ממרכזי התיאטרון הראשונים בירושלים.
* התפתחות חרדית: כמו שכונות אחרות בסביבתה, גם זיכרון משה עברה תהליך של התחרדות עם השנים. כיום היא נחשבת לחלק מ"הקו החרדי" של ירושלים, אם כי עדיין יש בה שרידים של עברה המגוון.
* סמוכה לשוק מחנה יהודה: מיקומה של זיכרון משה קרוב לשוק מחנה יהודה הפך אותה לשכונה תוססת ונגישה, והיא עדיין נהנית מהקרבה למרכז העירוני.
לסיכום, שכונות אלו הן הרבה יותר מסתם קבצי בתים; הן מייצגות תקופה של התפתחות עירונית וחברתית דרמטית בירושלים, שבה החלו יהודים לצאת מגבולות העיר העתיקה ולבנות לעצמם חיים חדשים וטובים יותר, תוך שמירה על זהותם הדתית והקהילתית.
