תחקיר מקיר לקיר על עכו העתיקה.

עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות והמרתקות בעולם, עם היסטוריה עשירה ורבת תהפוכות הנמשכת כ-4,000 שנה. מיקומה האסטרטגי על חוף הים התיכון, עם מפרץ טבעי, הפך אותה לשער חשוב לארץ ישראל ומוקד למאבקי שליטה בין אימפריות ותרבויות שונות. העיר העתיקה של עכו הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2001, עדות לשימור המדהים של רובדיי ההיסטוריה שלה.
תקופות קדומות בעכו: כנענים, מצרים ופיניקים
* התקופה הכנענית (תקופת הברונזה): ראשיתה של עכו בתל עכו (המכונה גם "גבעת נפוליאון") שממזרח לעיר העתיקה. כבר באלף השני לפנה"ס, עכו נזכרת בכתבי מארות מצריים, מה שמעיד על היותה עיר מבוצרת תחת שלטון מצרי.
* התקופה הישראלית (תקופת הברזל): עכו נזכרת במקרא כעיר שלא נכבשה על ידי שבט אשר. בתקופה זו חשיבותה גדלה והיא הפכה לעיר פיניקית חשובה, עם קשרי מסחר ענפים.
* התקופה הפרסית: עכו שימשה בסיס ימי חשוב למסעות מלחמה של המלכים הפרסיים נגד מצרים. בתקופה זו התרחבה העיר מהתל לכיוון חצי האי, וכלכלתה התבססה על מסחר ותעשיית צביעת בדים (ארגמן).
התקופה ההלניסטית והרומית: פתולמאיס
* התקופה ההלניסטית בעכו(מ-332 לפני הספירה): עם כיבושי אלכסנדר מוקדון, עכו מקבלת מעמד של "פוליס" (עיר-מדינה יוונית) ונקראת "פתולמאיס" על שם השושלת התלמיית. היא הופכת לעיר החוף הגדולה ביותר בארץ ישראל ההלניסטית ומרכז מסחרי וכלכלי חשוב. בעיר פועלת מטבעה – היסטוריה נומיסמטית ארוכה ועשירה מכל ערי ארץ ישראל.
* התקופה הרומית (מ-63 לפני הספירה): עכו המשיכה לשגשג תחת השלטון הרומי. הורדוס מלך יהודה בנה בה מבני ציבור. פאולוס השליח מהברית החדשה שהה בה. היהודים בעכו סבלו מרדיפות בימי המרד הגדול, אך הקהילה היהודית התחדשה ופרחה, ושימשה מקום מושב לתלמידי חכמים ואף לנשיאי הסנהדרין.
ימי הביניים: עיר הנמל החשובה בלבנט
* התקופה הביזנטית בעכו (מהמאה ה-4 לספירת הנוצרים): עכו המשיכה להיות עיר נמל חשובה.
* התקופה המוסלמית הקדומה (מ-638 לספירת הנוצרים): עכו נכבשה על ידי הערבים. המוסלמים פיתחו את הנמל והיא הפכה לבסיס ימי חזק ולמרכז מסחרי משגשג.
* התקופה הצלבנית בעכו(1104-1291): זוהי תקופת שיא עבור עכו. הצלבנים כובשים את העיר, וקוראים לה "סן ז'אן ד'אקר" (על שם מסדר ההוספיטלרים).
* בירת ממלכת ירושלים: לאחר נפילת ירושלים בידי צלאח א-דין, עכו הופכת לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית ולעיר הנמל החשובה ביותר במזרח הים התיכון.
* מרכז בינלאומי: בעיר מתפתחים רובעים אוטונומיים של ערי מדינה איטלקיות (ונציה, פיזה, ג'נובה) ששולטות על המסחר הימי. עכו הופכת לעיר קוסמופוליטית עם אוכלוסייה מגוונת הכוללת נוצרים (מזרחים ומערביים), יהודים ומוסלמים.
* הנדסה ובנייה: נבנים בה מבנים מונומנטליים, כמו המצודה ההוספיטלרית המרשימה (היום אולמות האבירים).
* נפילת עכו (1291): לאחר מצור ממושך, עכו נכבשת על ידי הממלוכים (בהנהגת הסולטאן חליל) והחורבה כליל. נפילתה מסמלת את קץ השלטון הצלבני בארץ ישראל. במשך כ-400 שנה נשארת עכו הרוסה ושוממה ברובה.
התקופה העות'מאנית: פריחה מחודשת ומצור נפוליאון
* המאה ה-18 – דאהר אל-עומר: לאחר תקופת דעיכה ארוכה, עכו מתחילה להתאושש. דאהר אל-עומר, שליט הגליל (1750-1775), בונה מחדש את חומות העיר על בסיס החומות הצלבניות ומחזיר לה את מעמדה כעיר נמל ומרכז מסחרי.
* המאה ה-18-19 – אחמד אל-ג'זאר פאשה: תור הזהב השני של עכו. אל-ג'זאר פאשה (1775-1804), שליט עכו, ממשיך בביצור העיר ופיתוחה. הוא בונה את המסגד הגדול (מסגד אל-ג'זאר) וחמאם מפואר (חמאם אל-באשה).
* מצור נפוליאון (1799): אל-ג'זאר זכה לתהילה עולמית כאשר עמד בהצלחה מול המצור שהטיל נפוליאון בונפרטה על העיר, בסיוע הצי הבריטי. כישלון נפוליאון לכבוש את עכו סימן את קץ מסעו במזרח.
* המאה ה-19 – המשך שגשוג ודעיכה: עכו המשיכה להיות מרכז שלטוני וצבאי, אך במחצית השנייה של המאה ה-19 החלה דעיכה הדרגתית, עם התחזקותה של חיפה כעיר נמל מתפתחת.
תקופת המנדט הבריטי ומדינת ישראל: תקופת המנדט הבריטי (1917-1948): הבריטים הפכו את מצודת עכו (המבנה הצלבני ההוספיטלרי) לכלא מרכזי, שבו נכלאו מתנגדי שלטון – ערבים ויהודים, כולל מנהיגי מחתרות עבריות.
* הפריצה לכלא עכו (1947): מבצע נועז של האצ"ל, שבו הצליחו לוחמים לפרוץ לכלא ולשחרר עשרות עצורים.
* מלחמת העצמאות (1948): עכו נכבשה על ידי כוחות ההגנה. רוב תושביה הערבים עזבו, אך חלקם נשארו, והעיר קלטה עולים חדשים.
* עכו כיום:
* אתר מורשת עולמית: עכו העתיקה שומרת בתוכה שכבות היסטוריות מרשימות. היא נחשבת לאחת הערים היחידות בעולם שבהן ניתן לראות בבירור את רוב התקופות ההיסטוריות.
* דו-קיום: עכו היא עיר מעורבת, שבה חיים יהודים וערבים זה לצד זה, והיא מהווה סמל לדו-קיום.
* תיירות: העיר משקיעה רבות בתיירות, עם שחזור אתרים (כמו אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים, חמאם אל-באשה), פיתוח שווקים (כמו השוק הטורקי), מסעדות דגים וחומוסיות מפורסמות.
* המרכז הבהאי העולמי: בסמוך לעכו, בבהג'י, נמצא מקום קבורתו של בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, והוא אתר קדוש וחשוב לבהאים. עכו היא ללא ספק פנינה היסטורית ואדריכלית, עיר שמספרת סיפור בן אלפי שנים מכל פינה וסמטה.

עכו העתיקה עשירה באתרים היסטוריים, ארכיאולוגיים ותרבותיים, המושכים אליה תיירים רבים. הנה רשימה של אתרי תיירות מרכזיים שתוכלו למצוא בה:
* אולמות האבירים עכו (המצודה ההוספיטלרית): זהו אחד האתרים המרשימים והמפורסמים ביותר בעכו. מתחם תת-קרקעי עצום שנבנה על ידי האבירים ההוספיטלרים בתקופה הצלבנית. כולל אולמות מפוארים, רחובות, חדרי אוכל, בית חולים, ומוזיאון אסירי המחתרות (ששימש ככלא בתקופת המנדט הבריטי).
* מנהרת הטמפלרים עכו העתיקה: מנהרה תת-קרקעית מרתקת, שאורכה כ-150 מטרים, שנחשפה רק בשנים האחרונות. היא שימשה כמעבר סודי בין המצודה הטמפלרית לנמל עכו בתקופה הצלבנית.
* חמאם אל-באשה: בית מרחץ טורקי משוחזר ומרהיב מהתקופה העות'מאנית. ניתן ליהנות בו מסיור חוויתי המשלב תאטרון וסיפורים על חיי החמאם.
* מסגד אל-ג'זאר: המסגד הגדול והמרשים ביותר בצפון ישראל, נבנה על ידי אחמד אל-ג'זאר פאשה במאה ה-18. בעל חצר גדולה, צריח גבוה, וכיפה ירוקה. נחשב למקום קדוש למוסלמים.
* שוק עכו העתיקה: שוק תוסס וצבעוני, המציע מגוון רחב של מוצרים: תבלינים, דגים טריים, ירקות, ממתקים, מזכרות, בגדים ועוד. חוויה אותנטית של ריחות, טעמים וצלילים.
* נמל עכו: נמל דיג פעיל וציורי, המהווה מוקד משיכה לתיירים. ניתן לראות סירות דיג, ליהנות מטיולי שייט קצרים במפרץ, או לשבת באחת ממסעדות הדגים הרבות שעל קו המים.
* חומות עכו: העיר העתיקה מוקפת בחומות עתיקות ומרשימות, חלקן מהתקופה הצלבנית וחלקן מהתקופה העות'מאנית (שחוזקו על ידי אל-ג'זאר). ניתן לטייל על החומות וליהנות מתצפיות מרהיבות על העיר והים.
* מוזיאון "אוצרות בחומה": מוזיאון אתנוגרפי המציג את חיי היומיום של תושבי עכו בתקופה העות'מאנית, באמצעות שחזור סצנות מחיי העיר.
* מוזיאון עוקאשי לאמנות: מוזיאון קטן הממוקם בבית עתיק, המציג יצירות אמנות מודרנית ועכשווית.
* בית הכנסת הרמח"ל ומרכז המבקרים למורשת יהודי עכו: אתר המוקדש לחייו ופועלו של רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל) ולסיפורה של הקהילה היהודית בעכו לאורך הדורות.
* השוק הטורקי (שוק הפשפשים): אזור מתחדש בעיר התחתית, עם גלריות אמנות, בתי קפה, פאבים וחנויות וינטג', המציע אווירה בוהמית ותוססת.
* מוזיאון "אפנדי": מלון בוטיק מפואר המשולב במוזיאון, המציג את סיפורו של מבנה עתיק ששוחזר בקפידה.
* הכנסייה הפרנציסקנית (כנסיית טרה סנטה): כנסייה מרשימה עם היסטוריה ארוכה.
* המסגד התלוי (מסגד אל-מועלק): מסגד קטן ותלוי מעל סמטה, המהווה פלא אדריכלי.
מומלץ להקדיש לעכו העתיקה יום שלם, או לפחות חצי יום, כדי לחוות את עומק ההיסטוריה והיופי שלה.

עכו הצלבנית הייתה אחת הערים החשובות ביותר במזרח התיכון במאות ה-12 וה-13, ושימשה כבירת ממלכת ירושלים הצלבנית לאחר נפילת ירושלים. שני המסדרים הצבאיים-נזיריים החזקים ביותר באותה תקופה, ההוספיטלרים והטמפלרים, בנו בה מתחמים עצומים שהיוו בסיסים אסטרטגיים וכלכליים, ושרידיהם ניכרים בה עד היום.
אולמות האבירים (המצודה ההוספיטלרית)
היסטוריה ותפקיד:
אולמות האבירים הם למעשה חלק ממתחם ענק שנבנה על ידי המסדר ההוספיטלרי (מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים) בעכו הצלבנית.
* הקמה ותפקיד מקורי (המאה ה-12 ואילך): ההוספיטלרים נוסדו בירושלים במאה ה-11, ותפקידם המקורי היה לטפל בעולי רגל נוצרים חולים ופצועים. עם הזמן, הם הפכו למסדר צבאי-נזירי חזק, ששילב טיפול רפואי עם הגנה צבאית.
* המעבר לעכו (1187): לאחר מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין ונפילת ירושלים בידי צלאח א-דין בשנת 1187, נאלצו ההוספיטלרים לעזוב את ירושלים ולעבור לעכו. עם כיבושה מחדש של עכו על ידי הצלבנים (במסע הצלב השלישי, 1191), עכו הפכה לבירת הממלכה הצלבנית, ומתחם ההוספיטלרים בה תפס חשיבות אדירה.
* המתחם ההוספיטלרי בעכו: המתחם ההוספיטלרי בעכו היה עיר בתוך עיר. הוא כלל:
* מפקדה צבאית: אולמות גדולים ששימשו לכינוסים, אימונים וניהול המסדר.
* בית חולים (הוספיס): בו טופלו חולים ופצועים, עולי רגל וחיילים.
* מגורים: עבור אלפי אבירים, נזירים, חיילים ומשרתים.
* מחסנים, אורוות ותשתיות: כמו מערכות מים מורכבות (כולל מאגרי מים ובורות).
* כנסייה: הכנסייה המרכזית של המסדר.
* בנייה מרשימה: האולמות המוכרים כיום נבנו ברובם במאה ה-13, והם משקפים את העוצמה והעושר של המסדר. סגנון הבנייה הוא גותי, עם קמרונות מרשימים, עמודים תומכים מעוצבים ואולמות מרווחים. אולמות אלה שימשו ללינה, אכילה ופעילות יומיומית של האבירים.  נפילת עכו (1291): עם נפילת עכו בידי הממלוכים ב-1291, המסדר ההוספיטלרי עזב את הארץ, והמבנים נהרסו או כוסו בעפר.
* גילוי מחדש ושימור: במשך מאות שנים היו אולמות האבירים קבורים תחת חורבות העיר העות'מאנית. הם התגלו מחדש באופן מקרי בשנות ה-60 של המאה ה-20 (במהלך הנחת צנרת ביוב), והחפירות הארכיאולוגיות והשימור הנרחבים, שהחלו בשנות ה-90 ונמשכים עד היום, חשפו את פארם המקורי.
* כלא עכו (תקופת המנדט): מעל לאולמות ההוספיטלרים, על שרידי המצודה הצלבנית, בנו העות'מאנים מצודה חדשה. בתקופת המנדט הבריטי שימשה מצודה זו כבית סוהר מרכזי (כלא עכו), בו נכלאו רבים ממנהיגי המחתרות העבריות. מוזיאון אסירי המחתרות נמצא כיום בחלק זה של המצודה.
מנהרת הטמפלרים – היסטוריה ותפקיד:
הטמפלרים (מסדר אבירי היכל שלמה) היו מסדר צבאי-נזירי נוסף וחזק ביותר שהיה בעל חשיבות עצומה בעכו הצלבנית.
* הקמה ותפקיד (המאה ה-12 ואילך): הטמפלרים הוקמו בירושלים בתחילת המאה ה-12, במטרה להגן על עולי הרגל הנוצרים בדרכם לארץ הקודש. הם הפכו במהרה לכוח צבאי משמעותי, והיו גם חלוצים בתחום הבנקאות והמסחר הבינלאומיים.
* הרובע הטמפלרי בעכו: הטמפלרים הקימו רובע מבוצר וחזק משלהם בעכו, שהיה אחד מהמבנים המבוצרים ביותר בעיר. הוא שכן בחלקה הדרום-מערבי של העיר הצלבנית, סמוך לים, ונחשב בלתי חדיר. רוב המבצר הטמפלרי נמצא כיום מתחת לפני הים בגלל שקיעת קרקע ועליית מפלס הים.
* המנהרה הסודית: מנהרת הטמפלרים היא מעבר תת-קרקעי סודי באורך של כ-150 מטרים, שחיבר בין המצודה הטמפלרית (שחלקה נמצא היום מתחת למים) לבין נמל עכו.
* מטרת המנהרה: שימשה כמעבר בטוח וסודי לאבירים הטמפלרים, למעבר אישים חשובים, סחורות יקרות וכסף, ללא צורך לעבור ברחובות העיר הפתוחים שהיו עלולים להיות מסוכנים או דרך רובעים של מסדרים וקהילות אחרות (למשל, כדי להימנע מתשלום מסים או סכסוכים).
* יתרון אסטרטגי: המנהרה העניקה לטמפלרים יתרון אסטרטגי משמעותי, כיוון שאפשרה להם תנועה חשאית ומוגנת בין המבצר החשוב שלהם לנמל, גם בעתות מצור או מהומות.
* גילוי מחדש (שנות ה-90): בדומה לאולמות האבירים, גם מנהרת הטמפלרים הייתה קבורה במשך מאות שנים ונשכחה מלב. היא התגלתה במקרה בשנות ה-90 של המאה ה-20, כאשר תושבים באזור התלוננו על סתימת ביוב. לאחר עבודות חפירה, פינוי ושחזור, היא נפתחה לקהל הרחב בשנת 1999 (ובמלואה בשנת 2007).
* כיום: המסלול במנהרה נגיש, והביקור בה מלווה בחוויה אורקולית, המספרת את סיפורם של הטמפלרים ותפקידם בעכו.
שני האתרים הללו, אולמות האבירים ומנהרת הטמפלרים, הם עדות חיה לעוצמתם, לארגונם המרשים, וליכולות ההנדסיות של המסדרים הצבאיים הצלבניים, ולתקופת השיא של עכו כבירת ממלכת ירושלים הצלבנית. הם משלימים זה את זה בסיפורם של האבירים ששלטו בעיר במאות ה-12 וה-13.

מצודת עכו וכלא עכו המנדטורי הם שני רבדים חשובים בהיסטוריה העשירה של עכו, ששלובים זה בזה ומספרים סיפורים מרתקים של כוח, עמידה, רדיפה וגבורה.
ההיסטוריה של מצודת עכו: מימי הצלבנים ועד העות'מאנים ה"מצודה" בעכו מתייחסת למבנה המבוצר הענק הניצב בצפון-מזרח העיר העתיקה. זהו למעשה אתר רב-שכבתי, שבו כל תקופה השאירה את חותמה על גבי קודמתה:
1. התקופה הצלבנית (המאה ה-12 – ה-13): המצודה ההוספיטלרית
* הבסיס ההיסטורי: המצודה הנוכחית יושבת על שרידי המצודה ההוספיטלרית (של מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים), שנבנתה במאה ה-12. ההוספיטלרים היו אחד משני המסדרים הצבאיים-נזיריים החזקים ביותר בארץ הקודש (לצד הטמפלרים). "עיר בתוך עיר": המתחם ההוספיטלרי בעכו היה עצום בגודלו והיווה "עיר בתוך עיר". הוא כלל:
* אולמות רחבים ומרשימים: כמו "אולמות האבירים" המפורסמים, ששימשו ללינה, אוכל, כינוסים ופעילויות יומיומיות של אלפי אבירים, נזירים, חיילים ומשרתים. אולמות אלה נבנו בסגנון גותי מרשים עם קמרונות אבן גבוהים.
* בית חולים (הוספיס): בו טופלו עולי רגל, חולים ופצועים.
* מחסנים, אורוות, כנסייה ותשתיות מים מורכבות.
* חשיבות אסטרטגית: לאחר נפילת ירושלים בידי צלאח א-דין (1187), הפכה עכו לבירת ממלכת ירושלים הצלבנית, ומתחם ההוספיטלרים שלה היה הבסיס המרכזי של המסדר ונקודת הגנה אסטרטגית.
* הריסה וקבורה: עם נפילת עכו בידי הממלוכים ב-1291, נהרסה העיר כליל. המבנים הצלבניים, כולל המצודה ההוספיטלרית, כוסו בחול ועפר ונשכחו במשך מאות שנים.
2. התקופה העות'מאנית (המאה ה-18 – ה-20): ארמון, מרכז שלטוני וכלא
* בנייה מחודשת: במאה ה-18, לאחר תקופת דעיכה ארוכה, החלה עכו להתאושש תחת שלטונם של שליטים עות'מאניים חזקים. דאהר אל-עומר, מושל הגליל, החל לבנות מחדש את העיר ואת ביצוריה. על שרידי המצודה הצלבנית ההרוסה, נבנה ארמון ומבצר חדש.
* מרכז שלטוני: בתקופת שלטונו של אחמד אל-ג'זאר פאשה (סוף המאה ה-18), המצודה שימשה כמעוז שלטוני חזק, ארמונו של הפאשה, ומרכז מנהלי של האזור. היא הייתה מבוצרת היטב, והיא זו שעמדה בהצלחה מול המצור של נפוליאון בונפרטה בשנת 1799.
* כלא עות'מאני: לקראת סוף התקופה העות'מאנית, חלק ממבנה הארמון החל לשמש גם ככלא. ידוע כי בשנת 1868 נכלאו בו בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית, יחד עם בני משפחתו, למשך כשנתיים. גם חברי ארגון "השומר" נכלאו בו בראשית המאה ה-20.
כלא עכו המנדטורי (1920-1948)
בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הפך המבצר העות'מאני (שנבנה על בסיס המצודה הצלבנית) לכלא המרכזי בצפון הארץ ולמקום הוצאות להורג (גרדום). הוא נודע כאחד מבתי הכלא השמורים והמבוצרים ביותר בארץ.
* אסירים פוליטיים ופליליים: הכלא שימש לכליאת אסירים רבים, יהודים וערבים כאחד, הן על רקע פלילי והן על רקע פוליטי.
* ההגנה, האצ"ל והלח"י: רבים מלוחמי המחתרות היהודיות (ה"הגנה", ה"אצ"ל" ו"לח"י") נכלאו בעכו בשל פעולותיהם נגד השלטון הבריטי.
* זאב ז'בוטינסקי: בשנת 1920, זאב ז'בוטינסקי, מפקד ההגנה היהודית בירושלים, נכלא בעכו יחד עם 19 מחבריו, לאחר אירועי מאורעות תר"ף (1920).
* "עולי הגרדום": בכלא עכו הוקם גרדום, ועליו הוצאו להורג לוחמים יהודים וערבים על ידי הבריטים. בין עולי הגרדום המפורסמים נמנים שלמה בן-יוסף (הראשון שהועלה לגרדום), דב גרונר, יחיאל דרזנר, מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני, יעקב וייס, אבשלום חביב ומאיר נקר.
* אסירים ערבים: במיוחד בתקופת המרד הערבי הגדול (1936-1939), נכלאו בכלא מאות אסירים ערבים שנלחמו נגד הבריטים. הפריצה לכלא עכו (4 במאי 1947): זהו אחד האירועים המפורסמים והנועזים ביותר בתולדות המאבק נגד השלטון הבריטי.  תכנון מוקפד: לוחמי האצ"ל תכננו בקפידה את הפעולה, תוך שיתוף פעולה עם האסירים היהודים שבפנים. הם אספו מודיעין על סדרי המשמרות, נקודות תורפה בחומות, ודרכי גישה ונסיגה.
* הברחת חומרי נפץ: חומרי נפץ הוברחו לתוך הכלא במזון.
* פיצוץ החומה: כוח אצ"ל, חלקם מחופשים למהנדסים בריטיים, הטמין מטעני נפץ בחומת הכלא הצפונית-דרומית, סמוך לחמאם הטורקי. בשעה ארבע אחר הצהריים פוצצה החומה.
* תוצאות הפריצה: כ-41 אסירים יהודים (30 אנשי אצ"ל ו-11 אנשי לח"י) נמלטו מהכלא. במקביל, כ-182 אסירים ערבים ניצלו את ההזדמנות ונמלטו אף הם (רובם נתפסו בהמשך). בקרב שהתפתח מחוץ לכלא מול כוחות בריטיים, נהרגו שלושה מן הכוח הפורץ (כולל מפקד הפעולה, דב כהן "שמשון") ושישה מהאסירים המשוחררים. שלושה לוחמי אצ"ל שנתפסו לאחר הפריצה נידונו למוות והוצאו להורג.
* הד עולמי: הפריצה לכלא עכו זכתה להדים בינלאומיים ופגעה קשות ביוקרתו של הממשל הבריטי, והייתה אחד הגורמים שחיזקו את הלחץ לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.
המצודה היום: מוזיאון אסירי המחתרות ואולמות האבירים
כיום, המצודה ההיסטורית מאכלסת שני אתרים מרכזיים:
* מוזיאון אסירי המחתרות: הממוקם בחלק העות'מאני-מנדטורי של המבנה, ומספר את סיפורם של אסירי המחתרות היהודיות שנכלאו במקום, את תנאי מאסרם, את סיפורי הגבורה של עולי הגרדום, ואת מבצע הפריצה הנועז. המוזיאון משלב תצוגות מקוריות, שחזורים, סרטים ועדויות.
* אולמות האבירים (המצודה ההוספיטלרית): החלקים התת-קרקעיים המפוארים של המצודה הצלבנית ההוספיטלרית, שנחשפו ונשמרו, ומהווים אתר תיירותי מרכזי בעכו העתיקה.
השילוב של שני הרבדים ההיסטוריים במקום אחד, הופך את ביקור במצודה לחוויה עוצמתית ומרתקת.

כימיה ימית: מלחמה והיסטוריה בנמל עכו
נמל עכו, על אף היותו עתיק ובעל היסטוריה מפוארת, אינו ידוע בהיבטים משמעותיים של כימיה ימית כחלק מפעילותו ההיסטורית. עם זאת, ישנם כמה הקשרים עקיפים ורלוונטיים שניתן לדון בהם:
1. כימיה ימית בעת מלחמה: "אש יוונית"
הקשר המובהק ביותר לכימיה ימית בהיסטוריה של עכו, ואולי האירוע המפורסם ביותר בהקשר זה, הוא השימוש ב "אש יוונית" במהלך המצור על עכו בתקופה הצלבנית.
* מהי אש יוונית? אש יוונית הייתה נשק תבערה קטלני ששימש בעיקר את הצי הביזנטי (הביזנטים ראו עצמם כממשיכי דרכה של האימפריה הרומית והיוונים). הרכבה המדויק נשמר בסוד, והוא עדיין מהווה תעלומת מחקר היסטורית-כימית. ההשערות לגבי מרכיביה כוללות שילוב של נפט גולמי, זפת, גופרית, שרף, קלציום אוקסיד (סיד חי) ו/או ניטראט.
* ייחודה: בניגוד לאש רגילה, האש היוונית יכלה לבעור על פני מים ואף מתחת למים, מה שהפך אותה לאפקטיבית במיוחד נגד ספינות אויב. היא הושלכה באמצעות צינורות או כלי קיבול אל עבר ספינות האויב, וגרמה נזק כבד ובהלה רבה.
* הקשר לעכו: בזמן המצור הצלבני על עכו (1191), במהלך מסע הצלב השלישי, נשותיו של צלאח א-דין ועימו הצי המצרי הגיעו לעכו וניסו להעביר אספקה לעיר הנצורה. הצלבנים, שידעו על יעילותה של האש היוונית, חששו מפניה. אכן, הצי המצרי השתמש באש יוונית, אך הצלבנים הצליחו, בדרך נס, להתגבר על המתקפה הימית. המקורות ההיסטוריים מתארים את השימוש באש היוונית כאירוע דרמטי שהותיר רושם רב.
* הכימיה מאחורי הלהבות: ללא קשר לזמן ולמקום, אש יוונית מדגימה עקרונות כימיים של תגובות אקזותרמיות (שחרור חום), חומרים דליקים ותערובות פירוטכניות. אם השערת הקלציום אוקסיד נכונה, היא מסבירה את הבעירה במגע עם מים: CaO(s) + H_2O(l) \rightarrow Ca(OH)_2(aq) + \text{Heat}. החום המשתחרר היה ככל הנראה מלהיט את שאר המרכיבים הדליקים.
2. כימיה ימית כללית: חומרי בנייה, מסחר ואינטראקציות סביבתיות
מעבר לאש היוונית, ניתן למצוא הקשרים רחבים יותר לכימיה ימית בהיסטוריה של נמל עכו, אם כי הם פחות ספציפיים לאירועים דרמטיים: בניית ספינות וחומרים ימיים: לאורך ההיסטוריה, נמל עכו היה מרכז לבניית ספינות ולתחזוקתן. הדבר כלל שימוש בחומרים עמידים בפני מים ומלח:
* עץ: ספינות נבנו מעץ, והיו זקוקות לציפויים ותחזוקה כדי למנוע ריקבון ופגיעת תולעים ימיות (כמו טרדו שחודר לעץ). חומרים כמו זפת ושרפים שימשו לאיטום ולהגנה.
* מתכות: ברזל ונחושת שימשו לחיבורים ולחיזוקים. היה צורך להתמודד עם קורוזיה (החלדה) של מתכות בסביבה מימית מלוחה. סחורות וכימיקלים טבעיים: הנמל היה שער לסחר בחומרי גלם טבעיים רבים שהגיעו מהים או נפרקו בו:
* מלח: הפקה וסחר במלח היו מרכזיים, הן לתיבול והן לשימור מזון. המלח (נתרן כלורי, NaCl) הוא תוצר ישיר של כימיית הים.
* צבעי ארגמן: עכו הייתה ידועה בתעשיית צבעי הארגמן שלה בתקופה הפיניקית והרומית. הצבע הופק מחלזונות ימיים (ארגמונים), ותהליך הפקתו כלל תגובות כימיות מורכבות של חשיפה לאור וחמצן.
* שרפים, שמנים ופיגמנטים: חומרים אלה שימשו לאיטום ספינות, לציור, ולמטרות רפואיות.
* השפעות סביבתיות: פעילות הנמל והעיר השפיעה על הכימיה של מי המפרץ לאורך הדורות. שפכים, פסולת ספינות, ופעילויות תעשייתיות (כמו צביעה) היו משנים את הרכב המים המקומי, אם כי ברמה מצומצמת בהרבה ממה שאנו מכירים כיום.
* שימור עתיקות תת-ימיות: כיום, פעילות של כימיה ימית קשורה גם לשימור ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בנמל או בסביבתו. חפצים ממתכת, עץ וקרמיקה ששהו זמן רב במי ים דורשים תהליכי שימור כימיים מורכבים כדי למנוע התדרדרות נוספת לאחר חשיפתם לאוויר.
לסיכום, בעוד שנמל עכו לא היה מרכז למחקר כימי ימי במובן המודרני, סיפורו ההיסטורי שזור בשימוש בחומרים ימיים, התמודדות עם תנאי הים, ואירועים דרמטיים שבהם הכימיה (אף אם לא הובנה במלואה) מילאה תפקיד קריטי.