טיולים מודרכים בין עמק הירדן לכנרת.

עמק הירדן הוא אזור עשיר בהיסטוריה ובאתרים מעניינים. הנה כמה מהם והיסטוריה כללית של היישובים באזור:
אתרים בעמק הירדן:
* תחנת הרכבת ההיסטורית בצמח: תחנה זו, שהייתה חשובה בקו רכבת העמק, שוחזרה ושופצה.
* בית גורדון (דגניה א'): מוזיאון לטבע ואדם, הנחשב לראשון במוזיאונים בתנועה הקיבוצית. הוא קרוי על שמו של אהרון דוד גורדון, הוגה תורת העבודה.
* רוב רוי: אתר לשייט קאנו אינדיאני וקיאקים על הירדן הדרומי.
* פארק הירדן ותל בית צידה (בטיחה): בפארק שוכן תל ארכיאולוגי שהוא שריד לבירת ממלכת אשור המקראית.
* כוכב הירדן (כאוכב אל-הווא): גן לאומי ואתר ארכיאולוגי עם מצודה צלבנית, וגן פסלים של יגאל תומרקין.
* אתר הטנק הסורי בכניסה לדגניה: עדות לקרב קשה שהתחולל במלחמת השחרור.
* חצר כנרת: מוזיאון המספר את סיפור חלוצי העלייה השנייה.
* ג'ונגל כיף (קיבוץ בית זרע): חווה טרופית עם בעלי חיים נדירים ופעילויות לכל המשפחה.
* נבי שועייב: אתר קדוש לדרוזים המיוחס ליתרו חותן משה.
* מצודת הונין (שאטו נף): שריד למבצר עתיק מהמאה ה-12.
* תל יוסף הישנה: המקום בו הוקם יישוב זמני על ידי פלוגת גדוד העבודה.
* קאסר אל יהוד: אתר טבילה נוצרי בירדן.
* עין גב: נמל דייגים עם מסעדה.
* משכן לאמנות עין חרוד: מוזיאון אמנות מוביל וותיק בצפון.
* מרכז מבקרים טירת צבי: בקיבוץ טירת צבי.
* מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן: מוזיאון לאמנות עכשווית.
* חוות השוקולד גליתא (דגניה ב'): סדנאות ופעילויות סביב שוקולד.
* מרכבות הירדן: חוויה חקלאית של רעיית צאן וטיולים.
* אום ג'וני: נקודת ההתחלה של קבוצת דגניה.
היסטוריה של יישובים בעמק הירדן:
עמק הירדן שימש מוקד משיכה לבני אדם משחר ההיסטוריה, בשל יופיו, תנאיו הגיאוגרפיים הנוחים, הכנרת והאווירה המיוחדת.
* תקופות קדומות: בקרבת תל עובדיה נמצא אתר פרהיסטורי מהקדומים בעולם (לפני כ-2 מיליון שנה). בתקופת האבן, הכלקוליתית והברונזה התפתחו יישובי קבע רבים, כמו היישוב הגדול ליד קיבוץ שער הגולן ותל בית ירח.
* תקופות מאוחרות: האזור שגשג בתקופה הרומית והביזנטית, עם יישובים חשובים כמו צינברי ובית ירח, ומפעלי מים גדולים. הפריחה נמשכה גם לאחר הפלישה הערבית במאה ה-7.
* שנות שפל: הרס האזור החל במאה ה-12 עקב קרבות בין צלבנים ומוסלמים, והתגבר עם הגעת שבטים נודדים שהפכו אותו לשטח מרעה. בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, נותרו באזור רק שני יישובים קבועים: צמח ועובידייה.
* ההתיישבות היהודית במאה ה-20 (ערש ההתיישבות הקיבוצית):
* 1901: הקמת המושבה מנחמיה.
* 1908: הקמת חוות כנרת.
* 1909: הקמת מושבת כנרת.
* 1910: הקמת הקבוצה הראשונה – דגניה א', וכן אחוזת פוריה.
* 1913: הקמת קבוצת כנרת.
* שנות ה-20 וה-30: הוקמו קיבוצים נוספים כמו אשדות יעקב (1924), בית זרע (1927), אפיקים (1932), גינוסר (1937), מסדה (1937), עין גב (1937) ושער הגולן (1937).
* לאחר קום המדינה (1949): הוקמו קיבוצים כמו מעגן, תל קציר והאון, וכן יישובים קהילתיים כמו פוריה – כפר עבודה ופוריה – נווה עובד.
* מועצה אזורית עמק הירדן: הוקמה בשנת 1949, והיוותה מודל להקמת מועצות אזוריות נוספות בישראל.
עמק הירדן ממשיך להתפתח כיום, עם הרחבות ביישובים ופיתוח תיירותי, תוך שמירה על ההיסטוריה והטבע העשירים שלו.

אזור הכנרת וטבריה עשיר באטרקציות, במיוחד בהקשר למנזרים וכנסיות בעלי חשיבות היסטורית ודתית לנוצרים. הנה פירוט של כמה מהבולטים שבהם:
כנסיות ומנזרים:

* הכנסיות בטבחה (עין שבע):
* כנסיית הלחם והדגים: כנסייה מרשימה מהמאה החמישית לספירה, המציינת את נס הלחם והדגים של ישו. הכנסייה כוללת פסיפסים עתיקים ויפים.
* כנסיית בכורת פטרוס: כנסייה השוכנת על שפת הכנרת, ומציינת את המקום שבו נגלה ישו לשליחיו לאחר קומו מן המתים והעניק לפטרוס את הבכורה.
* כפר נחום:
* כנסיית 12 השליחים: כנסייה יוונית אורתודוקסית עם 12 כיפות אדומות, חלונות צבעוניים וציורי קיר רבים. במקום יש גם מנזר קטן.
* גן לאומי כפר נחום: במתחם זה, על פי המסורת הנוצרית, קבע ישו את מרכז פעילותו. ניתן למצוא כאן שרידי כפר יהודי קדום, בית כנסת עתיק וכנסיות.
* כנסיית הר האושר: ממוקמת מעל בקעת טבחה, ומציעה נוף מרהיב של הכנרת. הכנסייה שייכת למנזר הביאטיטודים.
אטרקציות נוספות באזור הכנרת וטבריה:
* פארקי מים:
* אקווה כיף (חוף גנים): פארק מים צף על הכנרת עם מתקנים שונים.
* פארק המים חוף גיא: פארק מים עם מגלשות מים, מתקני התזה ובריכות.
* פעילויות ימיות: שייט, אופנועי ים, סקי מים ועוד.
* מוזיאונים ואתרים היסטוריים:
* מוזיאון "הבית של דונה גרציה" (טבריה): מוזיאון המספר את סיפורה של מנהיגה יהודייה מהמאה ה-16.
* מרכז מורשת הרמב"ם ועדות ישראל (טבריה).
* פארק ברקו (טבריה): פארק ארכיאולוגי עם שרידים היסטוריים ופעילויות אתגריות.
* טבע ונוף:
* מדיד מפלס הכנרת (טיילת יגאל אלון, טבריה): מיצג חזותי המודד את מפלס האגם.
* שמורת הטבע עמק החולה: גן עדן לצפרים ולחובבי טבע.
* נהר הירדן: פופולרי לרפטינג וקיאקים.
* שמורת הטבע ארבל ושמורת הטבע מג'רסה: מציעות נופים מדהימים ומסלולי הליכה.
* עין נון: מעיין קטן ליד מגדל.
* יער שוויץ: יער יפהפה המשקיף על הכנרת.
* פעילויות אתגריות:
* סימבה – חווית אקסטרים בכינרת: פארק חבלים, קיר טיפוס, טרמפולינות ועוד.
* פארק אתגרי כינרת: מתקני טיפוס, נינג'ה, פארק קופים, אומגה.
* שווקים: השוק העירוני הפתוח ושוק הדגים בטבריה.
מומלץ לבדוק שעות פתיחה ותיאום מראש עבור חלק מהאתרים, במיוחד הכנסיות הפרטיות.

טבריה, אחת מהערים הקדושות בישראל, ממוקמת על חופי ים כנרת ונחשבת לעיר עם היסטוריה עשירה ומגוונת. הנה כמה מהנקודות המרכזיות בהיסטוריה שלה:

1. **יסוד העיר**: טבריה נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי המלך הורדוס אנטיפס והוקמה על ruins של יישוב קודם. העיר נקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס.

2. **יהדות וטקסטים עתיקים**: במהלך המאה ה-2 לספירה, טבריה הפכה למרכז חיים יהודיים, במיוחד לאחר חורבן ירושלים. המקום היה מרכז ללימוד תורה והייתה בו ישיבה חשובה שהתמקדה בלימוד המשנה וגמרא.

3. **תקופת האיסלם**: עם כיבוש הארץ על ידי הערבים במאה ה-7, טבריה הפכה גם היא לחלק מהממלכה המוסלמית. במהלך התקופה הזו, העיר נהנתה מגדילה כלכלית ומסחרית.

4. **צלבנים**: במאה ה-12, טבריה נתפסה על ידי הצלבנים והפכה לעיר נוצרית, שנשלטה על ידי ממלכת ירושלים. העיר נודעה באדריכלות הנוצרית ובקשריה עם מסדרים דתיים.

5. **חזרה לשליטת מוסלמית**: לאחר תקופת שלטון הצלבנים, העיר עברה לשליטה מוסלמית שוב והייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית במשך מאות שנים.

6. **העיר המודרנית**: במאה ה-19, טבריה הייתה יעד פופולרי לתיירים אירופאים והחלה להתפתח מבחינה מודרנית. עם הקמת מדינת ישראל ב-1948, טבריה הפכה לעיר מעורבת עם ישראלים וערבים כאחד.

7. **חמת טבריה**: חמת, הממוקמת ליד טבריה, ידועה במקורות החמים שלה, ששימשו כאתר טיפול בעת העתיקה. האתר היה מרכז לקדושה עבור יהודים, נוצרים ומוסלמים, ויש המייחסים לו סגולות ריפוי.

טבריה ממשיכה להיות עיר מרכזית בישראל מבחינה תיירותית, תרבותית ודתית, עם אתרים היסטוריים רבים העדים לכך.

שששששששששששששששששששששששש

אזור דגניה והכנרת, שהיה ערש ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל, שזור בסיפורי אהבה, חלוציות, הקרבה וקשרי נפש עמוקים בין המייסדים. הנה כמה מהבולטים שבהם:
ברל כצנלסון, שרה שמוקלר ולאה מירון
זהו אחד מסיפורי האהבה המורכבים והמפורסמים ביותר מהתקופה.
* ברל כצנלסון היה אחד ממנהיגי תנועת הפועלים המרכזיים בארץ ישראל, הוגה דעות, ועורך "דבר".
* שרה שמוקלר הייתה אשת חינוך וחלוצה. הקשר בינה לבין ברל התפתח במהלך חייהם המשותפים בכנרת. אהבתם נמשכה כ-15 שנים. שרה נפטרה ממחלה בשנת 1919 וברל התעלף ליד קברה.
* לאה מירון הייתה חברה משותפת של ברל ושרה, שגם לה היו קשרים אינטימיים עם ברל בצעירותם עוד בטרם עלייתו לארץ. לאחר מותה של שרה, חידש ברל את הקשר עם לאה והיא הפכה לבת זוגו. למרות שלא נישאו רשמית, הם חיו יחד כבני זוג, וברל אף רשם אותה כ"נשואה לו" בפנקס החבר של ההסתדרות. סיפורם משקף את המורכבות של החיים האישיים בתוך הקבוצה החלוצית.
רחל המשוררת (רחל בלובשטיין) וקשריה
רחל המשוררת, אחת המשוררות הבולטות והאהובות ביותר בשירה העברית המודרנית, חיה ועבדה בכנרת וחוותה בה אהבות וחוויות עמוקות שעיצבו את שירתה.
* היא הייתה קשורה לנוח נפתולסקי ובנציון ישראלי, ממייסדי קבוצת כנרת.
* סיפור אהבתה העצובה והבלתי ממומשת לנוח נפתולסקי, שנפטר גם הוא רווק, נחקק בזיכרון ההתיישבותי. שניהם קבורים זה ליד זה בבית הקברות כנרת.
* היא אף פגשה והייתה בקשר רומנטי עם חקלאי צעיר מרחובות, נקדימון אלטשולר.
מרים ויוסף ברץ מדגניה א'
מרים (אֶטל) ברץ (אוסטרובסקי) הייתה מראשוני דגניה א' ואחת מ-12 המייסדים שהקימו את הקבוצה הקבועה. היא נודעה בעיקר בזכות תרומתה המכרעת להקמת הרפת הראשונה בקיבוץ. סיפורה הוא סיפור של נחישות וחלוציות: היא למדה בעצמה איך לחלוב פרה והתנסתה במלאכה באופן מעשי, והוכיחה לחברים הגברים בקבוצה שנשים מסוגלות לעסוק בעבודות כפיים בחקלאות. יחד עם בעלה, יוסף ברץ, שהיה גם הוא ממייסדי דגניה א' ופעיל ציוני בולט, הם היו המשפחה הראשונה שהקימה בית בדגניה. בנם, גדעון ברץ, היה הילד הראשון שנולד ביישוב יהודי קולקטיבי בארץ ישראל.
חנה מייזל, א.ד. גורדון ועוד
* חנה מייזל הייתה אשת חינוך חלוצית ומנהלת חוות העלמות בכנרת, שהכשירה נשים לעבודת האדמה. היא הייתה דמות משמעותית בהתפתחות עבודת הנשים בארץ ישראל.
* אהרון דוד גורדון ("הזקן"), הוגה דעות ציוני מרכזי ו"נביא העבודה", עבד וחיי בדגניה א' והשפיע רבות על רוח המקום והתנועה. משה דיין, לימים שר הביטחון ורמטכ"ל, נולד בדגניה א' למשפחת דיין, שהייתה חלק מהחלוצים המייסדים. אביו, שמואל דיין, הגיע לקבוצה שנה לאחר הקמתה.
סיפורים אלה, ועוד רבים אחרים, מהווים חלק בלתי נפרד מהמורשת של דגניה והכנרת, ומעידים על המאמץ האנושי, האהבה, השותפות והנחישות שאפשרו את הקמת החברה החדשה בארץ ישראל.

טבריה וסביבתה היוו מרכז תורה חשוב ביותר בתקופת המשנה והתלמוד, במיוחד בתקופת האמוראים, כשהסנהדרין עברה לטבריה ושם נחתם התלמוד הירושלמי. לכן, טמונים באזור זה גדולי עולם, תנאים ואמוראים, שקבריהם מהווים מוקד עלייה לרגל עד היום.
תנאים קבורים בטבריה וסביבתה
* רבי מאיר בעל הנס: אחד מגדולי התנאים בדור הרביעי, תלמידו של רבי עקיבא. קברו נמצא בסמוך לכנרת, ומהווה אתר תפילה מרכזי.
* רבי עקיבא: מגדולי התנאים, מראשי הדור השלישי. למרות שמקום קבורתו המדויק נתון במחלוקת היסטורית מסוימת, המסורת מזהה את קברו בטבריה, במורדות "הר השקדים".
* רחל אשת רבי עקיבא: צדיקה שהקריבה רבות למען לימוד תורתו של רבי עקיבא. קברה מיוחס בטבריה, בחלקה הגבוה של העיר.
* רבן יוחנן בן זכאי: מגדולי התנאים בדור הראשון לאחר חורבן בית שני, מייסד יבנה. קברו מיוחס בסמוך לקבר הרמב"ם בטבריה.
* רבי יוחנן בן נורי: תנא מהדור השלישי, חברו של רבי עקיבא. קברו מיוחס במערות קבורה בטבריה.
אמוראים קבורים בטבריה וסביבתה
טבריה הייתה מרכז חשוב ביותר לפעילות האמוראים, ובה פעלו גדולי אמוראי ארץ ישראל. בין האמוראים הקבורים באזור:
* רבי יוחנן (בר נפחא): גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני, ראש ישיבת טבריה. בבית מדרשו לפי המסורת נחתם התלמוד הירושלמי. קברו מיוחס בטבריה, במקום הנקרא "חצר האמוראים" יחד עם תלמידיו.
* רבי אמי ורבי אסי: אמוראים בבליים שהגיעו לארץ ישראל ופעלו בטבריה. קבריהם מיוחסים בסמוך לקבר הרמב"ם בטבריה.
* רבי חייא ובניו: רבי חייא נחשב ל"רבי חייא הגדול" וחי בתקופת המעבר שבין התנאים לאמוראים. הוא ובניו אגדו משניות שלא נכנסו לשישה סדרי משנה. קברם מיוחס בטבריה, במעלה ההר.
* רבי חננאל ורבי ברונא: אמוראים בבליים מדור שני, תלמידי רב (אחד מגדולי האמוראים בבבל). קברם מיוחס בחצר האמוראים בטבריה, יחד עם רבי יוחנן.
* רב הונא קמא ורב המנונא סבא: שמותיהם מוזכרים ברשימות הקבורים בטבריה.
אישים נוספים בעלי חשיבות רבה הקבורים בטבריה
* הרמב"ם (רבי משה בן מימון): אף על פי שלא היה תנא או אמורא, הרמב"ם הוא אחד מגדולי הפוסקים בכל הדורות, פילוסוף ורופא. הוא נפטר במצרים, אך על פי המסורת נקבר בטבריה, בסמוך לקברו של רבן יוחנן בן זכאי. קברו מהווה מוקד עלייה לרגל מרכזי.
* השל"ה הקדוש (רבי ישעיה הלוי הורוביץ): מגדולי המקובלים, מחבר ספר "שני לוחות הברית". נקבר בטבריה בסמוך לקבר הרמב"ם. האר"י הקדוש (רבי יצחק לוריא אשכנזי): למרות שמוקד פעילותו וקבורתו העיקרי הוא בצפת, האר"י הקדוש ביקר בטבריה והשפיע על המקובלים שפעלו בה.
* מנחם מנדל מויטבסק וצדיקי עליית החסידים: טבריה הייתה יעד מרכזי לעליית החסידים במאה ה-18, ורבים ממנהיגי העלייה, כמו רבי מנחם מנדל מויטבסק, נקברו בה.
העיר טבריה, לאור מיקומה ההיסטורי והיותה מרכז תורה בארץ ישראל, הייתה ונותרה מוקד קדושה ועלייה לרגל, בזכות ריכוז קבריהם של גדולי ישראל אלה.

******************************************

מגדלא (טריכאה ביוונית), העיר העתיקה השוכנת על שפת הכנרת, היא אחד האתרים הארכאולוגיים המרתקים בישראל, והיא מציעה שילוב ייחודי של היסטוריה יהודית ונוצרית. התגליות האחרונות במקום שופכות אור חדש על החיים היהודיים בגליל בתקופת בית שני, ועל הקשר שלהם לנצרות הקדומה.
בית הכנסת במגדלא: תגליות פורצות דרך
התגלית המרכזית במגדלא היא בית כנסת עתיק מהמאה הראשונה לספירה, כלומר מתקופת בית המקדש השני. זהו אחד מבתי הכנסת הקדומים ביותר שהתגלו בגליל ובכלל בארץ ישראל, והוא משקף את חיי הקהילה היהודית באותה תקופה שבה בית המקדש עדיין עמד על תלו בירושלים.
מאפייני בית הכנסת הראשון שהתגלה (2009):
* גודל ועיצוב: בית הכנסת משתרע על פני כ-120 מ"ר, וכולל אולם מרכזי עם ספסלי אבן לאורך הקירות וחדר מבואה. קירותיו היו מטויחים בטיח צבעוני (פרסקו) ורצפתו עשויה פסיפס.
* אבן מגדלא: הממצא המרכזי והייחודי ביותר הוא אבן מרובעת מגולפת, שנחשפה במרכז בית הכנסת. על האבן חרוטה מנורת שבעת הקנים, ככל הנראה תיאור המנורה מבית המקדש בירושלים. זוהי התבליט היחיד של מנורה מהתקופה הזו שהתגלה בהקשר יהודי, ורבים סוברים שהאמן שחרט אותה ראה במו עיניו את המנורה בבית המקדש. האבן מעוטרת גם בסמלים יהודיים נוספים כמו אמפורות (קנקנים) ומוטיבים אדריכליים. יש הסבורים שהיא שימשה כשולחן להנחת מגילות תורה או שולחן לצרכי פולחן אחרים.
* חשיבות: גילוי זה מספק הצצה נדירה לאופן שבו יהודים חיו, התפללו ושמרו על זהותם הדתית בגליל במאה הראשונה לספירה, ועל הקשר שלהם לירושלים ולבית המקדש.
חשיפה חדשה: בית כנסת שני (2021):
בדצמבר 2021 התגלתה חשיפה משמעותית נוספת: בית כנסת שני מתקופת בית שני, גם הוא במגדלא. זוהי הפעם הראשונה שנמצאו שני בתי כנסת מתקופת בית שני באותו יישוב, מה שמעיד על עיירה יהודית משגשגת ופעילה מאוד.
* מיקום ושוני: בית הכנסת השני שונה מעט בעיצובו, והוא נבנה בסמוך לרחוב מגורים, בניגוד לראשון שנמצא באזור תעעשייה עתיק. הוא מעוצב כריבוע ובנוי מבזלת ואבן גיר, וכולל אולם מרכזי ושני חדרים נוספים.
* משמעות: גילוי שני בתי כנסת מחזק את ההבנה שמגדלא הייתה עיר יהודית גדולה וחשובה מאוד בתקופה הרומית הקדומה, עם אוכלוסייה יהודית משמעותית שהייתה זקוקה ליותר ממבנה ציבורי אחד עבור לימוד תורה, תפילה והתכנסות חברתית.
מגדלא כאתר יהודי-נוצרי
הייחודיות של מגדלא נובעת גם מהחיבור בין המורשת היהודית למורשת הנוצרית:
* מרים המגדלית: על פי המסורת הנוצרית, מגדלא היא מקום הולדתה של מרים המגדלית (מריה מגדלנה), אחת הדמויות החשובות בברית החדשה ותלמידתו של ישו. היא מוזכרת 12 פעמים בברית החדשה, יותר מכל אחד מ-12 השליחים, והיא הייתה עדה לצליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו.
* מרכז רוחני נוצרי: בשנים האחרונות הוקם במקום, ביוזמת האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, מרכז רוחני נוצרי מרשים בשם "מגדלא סנטר" (Magdala Center) או "דוק אין אלטום" (Duc In Altum). המרכז כולל מלון, כנסייה ומרכז מבקרים, והוא מושך אליו צליינים ותיירים רבים מכל העולם.
* דו-קיום: האתר הארכאולוגי, יחד עם המרכז הנוצרי, מדגיש את הקשר ההיסטורי והתרבותי העמוק בין שתי הדתות באזור הגליל. המרכז מגדלא פועל מתוך חזון של דיאלוג וכבוד בין הדתות והתרבויות.
חשיבות האתר
* הבנה היסטורית: התגליות במגדלא מספקות מידע יקר ערך על התפשטות בתי הכנסת בגליל בתקופת בית שני, ועל אופיים של היישובים היהודיים באותה תקופה.
* חשיפה לעולם: האתר, על ממצאיו המרשימים ובמיוחד "אבן מגדלא", מושך אליו חוקרים, ארכאולוגים, תיירים וצליינים מכל העולם, ומאפשר להם ללמוד על ההיסטוריה המורכבת של האזור.
* מורשת משותפת: מגדלא היא דוגמה מצוינת למקום שבו ההיסטוריה היהודית והנוצרית נפגשות ונשזרות זו בזו, ומאפשרת שיח ולימוד משותפים.
לסיכום, מגדלא היא אתר ארכאולוגי יוצא דופן שחושף סיפור מרתק על החיים היהודיים בגליל לפני 2,000 שנה, ועל הקשר הבלתי נפרד שלו לסיפורי הנצרות הקדומה. גילוי שני בתי הכנסת והאבן הייחודית מוסיפים נדבך חשוב להבנתנו את התקופה המכוננת הזו.

אזור טבחה (עין שבע) והר האושר, השוכנים על חופו הצפון-מערבי של הכנרת, הם מן המקומות הקדושים והחשובים ביותר לעולם הנוצרי. זהו אזור שבו, על פי המסורת הנוצרית, התרחשו כמה מהאירועים המכוננים בחיי ישו ובבסיס תורתו.
טבחה (עין שבע) – כנסיות ונסים
השם "טבחה" נגזר משיבוש השם היווני "הפטפגון" (Heptapegon) שמשמעו "שבעה מעיינות", על שם המעיינות הרבים שנובעים באזור ומזינים את הכנרת. המקום מזוהה עם מספר נסים ואירועים מרכזיים בחיי ישו:
* כנסיית הלחם והדגים (Church of the Multiplication of the Loaves and Fish):
* חשיבות: זהו המקום שבו, על פי הבשורה, ישו ביצע את נס ריבוי הלחם והדגים, והאכיל חמשת אלפים איש בחמש כיכרות לחם ושני דגים בלבד (מתי י"ד 13–21, מרקוס ו' 30–44, לוקס ט' 10–17, יוחנן ו' 1–14). זהו אחד הנסים המפורסמים והמשמעותיים ביותר בברית החדשה.
* הכנסייה: הכנסייה הנוכחית היא שחזור של כנסייה ביזנטית מפוארת מהמאה ה-5 לספירה (שבתורה נבנתה על יסודות כנסייה קדומה יותר מהמאה ה-4). היא נהרסה במאה ה-7 ושוקמה ונבנתה מחדש במאה ה-20.
* הפסיפס המפורסם: בלב הכנסייה, למרגלות המזבח, נמצא פסיפס מפורסם ומרשים המתאר סל עם ארבע כיכרות לחם ושני דגים משני צדדיו. המסורת מסבירה כי הכיכר החמישית היא ישו עצמו, לחם הקודש. הפסיפס כולל גם תיאורים נילוטיים (מתייחסים לנהר הנילוס), ציפורי מים וצמחי מים, המעידים על עושרה וחשיבותה של הכנסייה הביזנטית.
* סלע הנס: מתחת למזבח הכנסייה נמצא סלע גדול, המזוהה במסורת כסלע שעליו הונחו הלחם והדגים על ידי ישו בעת הנס.
* כנסיית הבכורה של פטרוס (Church of the Primacy of St. Peter):
* חשיבות: כנסייה קטנה וצנועה יותר, השוכנת ממש על שפת הכנרת. זהו המקום שבו, על פי המסורת, ישו הופיע בפני שבעה מתלמידיו לאחר תחייתו, סעד איתם "ארוחת בוקר" של לחם ודגים על האש, והעניק לפטרוס את הבכורה (יוחנן כ"א 15–19). ישו שאל את פטרוס שלוש פעמים "שמעון בן יונה, האוהב אתה אותי?" והורה לו "רעה את צאני", "רעה את כבשי", כנגד שלוש הכחשותיו של פטרוס לפני צליבת ישו. אירוע זה נחשב לבסיס סמכותו של פטרוס, ובאופן מסורתי, לבסיס מוסד האפיפיורות.
* הכנסייה: הכנסייה הנוכחית היא פרנציסקנית, ונבנתה בשנת 1933 על יסודות כנסייה קדומה מהמאה ה-4. בתוכה נמצא סלע גדול המכונה "מנסה כריסטי" (Mensa Christi – שולחן המשיח), המזוהה עם הסלע שעליו סעדו ישו ותלמידיו.
* "צעדי ישו": מחוץ לכנסייה, על שפת המים, קבועים שישה סלעים בצורת לב, שלפי המסורת מסמלים את צעדיו של ישו על החוף.
הר האושר (Mount of Beatitudes)
הר האושר הוא גבעה נישאה המשקיפה על בקעת טבחה והכנרת כולה, וממוקם מצפון לטבחה.
* חשיבות: זהו המקום המזוהה באופן נרחב כאתר שבו נשא ישו את "הדרשה על ההר" (מתי ה'–ז', לוקס ו' 17–49). זוהי דרשה מרכזית וחשובה ביותר בברית החדשה, המהווה את לב תורתו המוסרית והרוחנית של ישו. היא פותחת בשמונת ה"אשרי" (Beatitudes) המפורסמים, שעל שמם נקרא ההר. בין היתר, הדרשה עוסקת באהבת האויב, חוסר נקמה, מידות טובות, צדקה, צניעות ועוד. היא נחשבת לאחד הטקסטים המכוננים בנצרות.
* הכנסייה והמנזר: על פסגת הר האושר ניצבת כנסייה מתומנת יפהפייה, שנבנתה בין השנים 1936 ל-1938 על ידי האדריכל האיטלקי הנודע אנטוניו ברלוצי. צורתה המתומנת של הכנסייה מסמלת את שמונת ה"אשרי". במקום יש גם מנזר ואכסניה של נזירות פרנציסקניות, וכן מרכז לימוד בשם "דומוס גלילאה" (Domus Galilaeae) המשמש ללימודי כמורה.
* הנוף: הנוף המרהיב מראש ההר על הכנרת כולה, ובמיוחד על אזור טבחה וכפר נחום (קפרנאום) – אזורים מרכזיים בפעילותו של ישו – תורם רבות לחוויה הרוחנית של המבקרים.
חשיבות המקום לעולם הנוצרי
החשיבות של טבחה, המנזר, והר האושר לעולם הנוצרי היא עצומה ורב-ממדית:
* אתרי נס ופלא: המקומות הללו הם אתרי התרחשותם של נסים מרכזיים (ריבוי הלחם והדגים, נס הדגים השני) ואירועים מכוננים (מתן הבכורה לפטרוס), המבססים את האמונה בישו ובכוחו האלוהי.
* מקור תורני ורוחני: הר האושר, כאתר הדרשה על ההר, הוא מקור לאחד המסרים המוסריים והרוחניים החשובים ביותר בנצרות, המתווה את דרך החיים הראויה למאמין.
* חיבור לשליחים: המקום קשור ישירות לשליחים המרכזיים של ישו, ובמיוחד לפטרוס, שהיה לדמות המרכזית לאחר ישו.
* עלייה לרגל וחיזוק אמונה: מיליוני צליינים מכל העולם מגיעים לאתרים אלה מדי שנה כדי לחוות את המקומות שבהם פעל ישו, להתפלל, ולחזק את אמונתם. הביקור באתרים אלו מאפשר למאמינים "ללכת בדרכיו של ישו" ולהרגיש קרובים יותר לדמותו.
* מרכז חינוכי וקהילתי: המנזרים והמרכזים החינוכיים (כמו "דומוס גלילאה") משמשים ללימודי קודש, הכשרת כמרים ונזירים, ומספקים מקום לאירועים ותפילות.
לסיכום, אזור טבחה והר האושר הם מוקדי עלייה לרגל מרכזיים, המשלבים יופי טבעי עוצר נשימה עם עומק היסטורי ודתי עצום. הם מהווים עדות חיה לסיפורי הברית החדשה ולמסרים המרכזיים של הנצרות.

****###***#####*****####******###

קיבוץ האון, מעגן ועין גב הם שלושה קיבוצים השוכנים על חופה המזרחי והדרומי-מזרחי של הכנרת, ומהווים חלק חשוב מההיסטוריה ההתיישבותית של עמק הירדן. לכל אחד מהם סיפור משלו, אך הם חולקים קווי דמיון בהתמודדות עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים באזור.
קיבוץ עין גב
* היסטוריה והקמה: עין גב הוא קיבוץ ותיק, שהוקם ב-6 ביולי 1937 (כ"ז בתמוז תרצ"ז) במסגרת מבצע "חומה ומגדל". הוא היה אחד מיישובי החלוץ שהקימו גדר, מגדל שמירה וצריפים בתוך יום אחד, על מנת לקבוע עובדות בשטח ולהבטיח נוכחות יהודית באזור מרוחק ורגיש מבחינה ביטחונית. מייסדיו היו גרעין "בתלם" שהגיעו מהכשרה באפיקים וקבוצת כנרת.
* מיקום אסטרטגי: מיקומו של עין גב על הגדה המזרחית של הכנרת הפך אותו לנקודה אסטרטגית חשובה, אך גם לפגיעה. עד מלחמת ששת הימים, עין גב היה יישוב ספר שהיה נתון להפגזות והטרדות רבות מצד הצבא הסורי שהיה מוצב ברמת הגולן מעליו. תושבי הקיבוץ חיו שנים ארוכות תחת איום מתמיד, כשהגבול עובר ממש מעל ראשם. הקרב על עין גב במלחמת העצמאות היה משמעותי במאמץ למנוע את כיבוש העמק כולו על ידי הסורים.
* כלכלה: הכלכלה המסורתית של עין גב התבססה על דיג בכנרת, חקלאות (בננות, אבוקדו, מנגו, כותנה) ובהמשך פיתחה גם ענף תיירות משגשג הכולל את "כפר הנופש עין גב", מסעדת הדגים המפורסמת (נמל עין גב), ושירותי ספנות בכנרת.
* כיום: עין גב הוא קיבוץ שיתופי ברובו, המשלב חיי קהילה פעילים עם ענפי משק מגוונים ותיירות מפותחת.

* היסטוריה של קיבוץ מעגן הקמה: קיבוץ מעגן הוקם בשנת 1949, מיד לאחר מלחמת העצמאות, על ידי גרעין של יוצאי טרנסילבניה (רומניה, הונגריה וצ'כיה) שהשתייכו לתנועת "הבונים". הוא הוקם בסמוך לנקודת המפגש של נהר הירדן עם הכנרת, ליד היישוב הערבי הנטוש צמח.
* מיקום וביטחון: בדומה לעין גב, גם מעגן סבל רבות ממתיחות ביטחונית עם סוריה. קרב עמק הירדן במלחמת העצמאות התרחש בסמוך למקום, וצמח נכבשה על ידי הסורים לפני ששוחררה.
* אסון מעגן: אחד האירועים הטראגיים והמפורסמים בתולדות מעגן הוא "אסון מעגן" שהתרחש ב-29 ביולי 1954. במהלך טקס הסרת הלוט מעל אנדרטה שהוקמה לזכר הצנחן פרץ גולדשטיין (חבר הקיבוץ שנשלח לאירופה במלחמת העולם השנייה ונספה), התרסק מטוס קל מסוג "פייפר" לתוך קהל הצופים. באסון נהרגו 17 בני אדם, ביניהם קצינים בכירים, אישי ציבור, ועיתונאים.
* כלכלה: בעבר התבססה הכלכלה על לול, רפת, כרם, נגריה, בננות, פרדס וגד"ש. כיום, ענפי המשק העיקריים כוללים חקלאות מטעים (בננות, מנגו, אבוקדו, אשכוליות), רפת שותפה, ותיירות משגשגת בדמות "כפר הנופש מעגן עדן".
* כיום: מעגן עבר תהליכי הפרטה והוא מוגדר כיום כ"קיבוץ מתחדש", המשלב מאפיינים שיתופיים לצד גמישות רבה יותר לחברים.
קיבוץ האון
* היסטוריה והקמה: קיבוץ האון הוקם באוגוסט 1949, אף הוא לאחר מלחמת העצמאות, כהיאחזות נח"ל. הוא יושב על ידי גרעינים של עולים מפולין והונגריה (תנועת "הבונים"), שקיבלו הכשרה בעין גב ובכפר גלעדי. שמו של היישוב, "האון", סמלי ומשמעותו "כוח וגבורה".
* מיקום וביטחון: האון ממוקם אף הוא על הגדה המזרחית של הכנרת, ובדומה לשכניו, סבל מהיותו יישוב ספר אל מול הגבול הסורי. תקריות גבול, ירי והטרדות היו חלק משגרת החיים עד מלחמת ששת הימים, שבה נכבשה רמת הגולן והוסר האיום המיידי. האון הייתה מעורבת באירועים ביטחוניים משמעותיים, כולל תקרית האון בשנת 1967 (שבה הופלו שישה מטוסי מיג סוריים) שנחשבת לאחת ההקדמות למלחמת ששת הימים.
* כלכלה: הכלכלה התבססה על חקלאות, בעיקר גידול בננות וירקות, בקר ודיג.
* כיום: האון עבר תהליך הפרטה מוחלטת בשנת 2007 ופורק המודל הכלכלי הקיבוצי. כיום הוא פועל כיישוב קהילתי, אם כי עדיין נקרא "קיבוץ". מספר התושבים קטן יחסית והוא אינו קולט משפחות חדשות באופן פעיל כמו קיבוצים אחרים. פעילות התיירות באזור הכנרת חשובה עבורו.
חשיבותם ההיסטורית של הקיבוצים הללו
שלושת הקיבוצים הללו מהווים דוגמה מצוינת למפעל ההתיישבות הציוני בארץ ישראל, ומשקפים את:
* חשיבות ההתיישבות בגבולות: מיקומם האסטרטגי על שפת הכנרת מילא תפקיד קריטי בקביעת הגבולות המזרחיים של מדינת ישראל. הם היו נקודות אחיזה יהודיות חיוניות באזור פרוץ וקשה מבחינה ביטחונית.
* רוח חלוצית והקרבה: חברי הקיבוצים הללו חיו בתנאים קשים, מול איום ביטחוני יומיומי, תוך כדי בניית חברה חדשה ועבודה חקלאית מאומצת לפיתוח הארץ. סיפורם הוא סיפור של מסירות נפש, איתנות וציונות.
* פיתוח עמק הירדן: הם תרמו רבות לפיתוח החקלאות והתיירות בעמק הירדן, והפכו אותו לאזור משגשג.
* שינויים במודל הקיבוצי: סיפורם של האון, מעגן ועין גב משקף גם את השינויים שעברו על התנועה הקיבוצית בישראל – מהמודל השיתופי המלא ועד לתהליכי ההפרטה וההתחדשות של ימינו.
האון, מעגן ועין גב הם יותר מסתם יישובים; הם סמלים לחוסן ולנחישות של המתיישבים בארץ ישראל, ולתפקידם המכריע בעיצוב המפה הגיאופוליטית והחברתית של המדינה.