טיולים סיורים ימי גיבוש במרחב של רצועת עזה ונגה מערבי.
סיורי איכות בעוטף עזה לקבוצות ובודדים עם אפי נחמיאס מורה דרך.
יחסי הגומלין בין רצועת עזה וישראל עברו מספר שלבים מהותיים מאז שנות ה-50:התקופה המצרית (1948-1967)בעקבות מלחמת העצמאות, רצועת עזה עברה לשליטה מצרית. התקופה התאפיינה בפעילות "פדאיון" (מסתננים פלסטינים) שביצעו פיגועים בישראל, וישראל השיבה בפעולות תגמול. שיא התקופה היה מבצע "קדש" (1956) שבו כבשה ישראל את הרצועה זמנית.תחת השלטון הישראלי (1967-2005)לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל כבשה את רצועת עזה. בתקופה זו התפתחו יחסי כוחות מורכבים:משנות ה-70 עד ה-80: התחזקות אש"ף תחת הנהגת ערפאת, עם פעילות טרור נרחבת. ישראל הקימה התנחלויות ברצועה ופעלה לדיכוי ההתנגדות.האינתיפאדה הראשונה (1987-1993): התפרצות אלימות עממית שהציפה את הרצועה, עם עלייה במעמדן של תנועות אסלאמיות כמו חמאס (נוסדה ב1987)
עידן אוסלו והסמכות הפלסטינית (1993-2000)הסכמי אוסלו הביאו לכינון הרשות הפלסטינית וחזון של פתרון שתי מדינות. ישראל החלה נסיגה חלקית מהרצועה, אך שמרה על שליטה ביטחונית.האינתיפאדה השנייה ועלייתו של חמאס (2000-2007)פרוץ האינתיפאדה השנייה החמיר באופן דרמטי את המצב. לאחר מות ערפאת (2004), חמאס ניצח בבחירות הפלסטיניות (2006) והשתלט על הרצועה בכוח (2007).שלטון חמאס והמצור (2007-היום)עם השתלטות חמאס החל עידן חדש:יחסי הכוחות הנוכחיים:חמאס: השליט בפועל ברצועה, בנה צבא גדול עם עשרות אלפי לוחמים ומאות אלפי רקטותישראל: שמרה על שליטה באווירית, ימית ורוב הגבולות יבשתיים (מצור)מצרים: שולטת בגבול דרומי, לעיתים מתווכתהרשות הפלסטינית: איבדה שליטה בעזה' (רקטות, מנהרות, כוחות ימיים)משבר הומניטרי מתמשך ברצועההאירועים של 7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל" שלאחריהם סימנו נקודת מפנה דרמטית ביחסים אלה, עם השלכות שעדיין מתפתחות.
בהתבסס על המידע שמצאתי, אני יכול להציג את המבנה החברתי והגיאוגרפי של רצועת עזה:מחנות הפליטים העיקריים ברצועת עזה:רצועת עזה כוללת 8 מחנות פליטים מוכרים על ידי אונר"א:בצפון הרצועה:מחנה ג'באליה – המחנה הגדול ביותר ברצועת עזה, שהוקם ב-1948 (UNRWA)מחנה החוף (שאטי) – על חוף הים התיכון באזור עיר עזה, בו רשומים אצל אונר"א 95,803 פליטים פלסטינים (UNRWA)במרכז הרצועה:מחנה נוציירטמחנה בריג'מחנה מגאזי מחנה מגאזיבדרום הרצועה:מחנה חאן יונס – ממוקם מערבית לעיר חאן יונס, כשני קילומטרים מחוף הים (Wikipedia) (UNRWA)מחנה דיר א-בלחמחנה רפיחהערים והיישובים העיקריים:עיר עזה – הבירה והעיר הגדולה ביותרחאן יונס – עיר מרכזית בדרוםרפיח – עיר גבולית עם מצריםדיר א-בלח – במרכז הרצועהבית חאנון – בצפון הרצועהבית לאהיא – בצפון הרצועהמשפחות וחמולות גדולות:לאורך ההיסטוריה של עזה, החמולות והמשפחות החזקות שלה מילאו תפקיד שחשיבותו השתנתה עם אופי הרשות המרכזית אך מעולם לא נעלמה בולטות כמה חמולות:חמולת אל-בארבח – פועלת בדרום עזה סביב הערים רפיח וחאן יונס (The Times of Israel)משפחת אבו זיאד – מבוססת בכפר זוואידה, ליד דיר א-בלח במרכז הרצועה (The Times of Israel)המבנה החברתי ברצועת עזה משלב בין המחנות הפליטים, שהוקמו לאחר 1948, לבין הקהילות המקומיות הוותיקות. החמולות ממלאות תפקיד חשוב במבנה החברתי והפוליטי המקומי, לעיתים בשיתוף עם חמאס ולעיתים במתח מולה.
בטבח השבעה באוקטובר, שהחל ביום שמחת תורה (7.10.2023), התרחש קרב קשה במיוחד במוצב נחל עוז שבעוטף עזה. המוצב הותקף על ידי מחבלי חמאס, ובמהלכו נהרגו 54 חיילי צה"ל, כולל 15 תצפיתניות. בנוסף, שבע תצפיתניות נחטפו לרצועת עזה.
להלן פרטים נוספים על התצפיתניות מנחל עוז:
* הרוגות במוצב: 15 תצפיתניות נרצחו בקרב הקשה במוצב נחל עוז. בין שמותיהן שפורסמו: סמלת שי אשרם ז"ל, סמל שיראל מור ז"ל, סמ"ר שחף ניסני ז"ל, סמל רוני אשל ז"ל, סמ"ר נועה פרייס ז"ל, סמ"ר ים גלס ז"ל. הורים רבים של התצפיתניות סיפרו על תחושות קשות של כאב וקנאה עם שחרור חלק מהחטופות, ועל ההתמודדות עם האובדן.
* חטופות מהמוצב: שבע תצפיתניות נחטפו לעזה: נעמה לוי, לירי אלבג, אגם ברגר, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע, אורי מגידיש ונועה מרציאנו.
* אורי מגידיש חולצה במבצע של כוחות הביטחון באוקטובר 2023.
* נועה מרציאנו ז"ל נרצחה בשבי חמאס, וגופתה חולצה והוחזרה לישראל.
* לירי אלבג, נעמה לוי, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב שוחררו בפעימות שונות במסגרת עסקאות חילופי שבויים.
* אגם ברגר שוחררה אף היא לאחר מכן.
* גבורה והתרעות: מהורים וחיילות ששרדו את הטבח עולה כי התצפיתניות פעלו בגבורה רבה תחת אש, ואף התריעו רבות על פעילות חריגה על הגדר שקדמה למתקפה, אך התרעותיהן לא תמיד זכו למענה הולם. הקלטות קשר מהיממה האחרונה שקדמה לטבח, בהן נשמעות קולותיהן של התצפיתניות, הועברו למשפחות לאחר מאבק ציבורי ומשפטי.
* שימור והנצחה: קיימים מאמצים לשימור המוצב, ובמיוחד את המיגונית שבה שהו התצפיתניות, ואף נמצא שם שירון שירים שחיברו התצפיתניות, שהפך לסמל. משפחות התצפיתניות פועלות להנצחת זכרן של הבנות ודורשות הכרה רשמית בגבורתן.
סיפורן של התצפיתניות מנחל עוז הפך לסמל למחדל של 7 באוקטובר, אך גם לגבורה ואומץ לב בלתי רגילים.