סיור טיול בפלורנטין בדרום תל אביב.
פלורנטין היא "האחות המורדת" של תל אביב. בעוד שרוטשילד היא אירופה וכרם התימנים הוא המזרח, פלורנטין היא שילוב של סדנאות נגרות, תעשייה זעירה וחיי לילה פרועים.
הנה מה שהופך אותה לכל כך שונה ומיוחדת:
1. ההיסטוריה: שכונה של עובדים ומהגרים
השכונה הוקמה בשנות ה-20 וה-30 על ידי שלמה פלורנטין, יהודי מסלוניקי שיוון.
הסלוניקאים: רוב המקימים היו יהודים יוונים שהביאו איתם תרבות של נמל, מסחר ומוזיקה יוונית.
הסגנון האדריכלי: בניגוד לבהאוס המפואר של מרכז העיר, כאן נבנו בתים פשוטים יותר. המבנה הקלאסי בפלורנטין הוא "קומת קרקע למסחר ומגורים מעל". זה יצר רחובות שבהם הנגרייה נמצאת ממש מתחת לסלון של המשפחה.
2. מה מיוחד ושונה בה?
החיספוס האורבני: פלורנטין מעולם לא "נוקתה" לגמרי. היא נשארה שכונה של מלאכה – נגריות, מסגריות וחנויות בדים (ברחוב הרצל והסביבה).
האווירה הסטודנטיאלית: בשנות ה-90 השכונה הפכה למרכז של אמנים וצעירים (זוכר את הסדרה "פלורנטין"?). זה יצר שילוב
זה יצר שילוב מרתק בין בעלי מלאכה זקנים לסטודנטים לאמנות.
הצפיפות והחן: אין כאן הרבה גינות ירוקות, ולכן המדרחובים (כמו רחוב ויטאל) והגגות הפכו ל"ריאות הירוקות" של התושבים.
3. הגרפיטי: הגלריה הפתוחה הגדולה בישראל
הגרפיטי הוא סימן ההיכר הכי בולט של פלורנטין היום. הוא לא סתם "ונדליזם", אלא כלי לביטוי חברתי ופוליטי.
מה כדאי לחפש על הקירות?
"מועדון ה-27": אחד הציורים המפורסמים ביותר (ברחוב הנריאטה סולד/אליפלט), המציג את כל האמנים שמתו בגיל 27 (ג'ימי הנדריקס, איימי ויינהאוס, קורט קוביין וכו').
דמויות של Kis-Lev: אמן מפורסם שיוצר דמויות צבעוניות ונוסטלגיות.
מסרים חברתיים: הרבה מהגרפיטי עוסק בטבעונות, פמיניזם, פוליטיקה וגם שירים קצרים (כמו של האמן "ניצן מינץ" שכותבת שירים על הקירות).
שיטת ה-Paste-up: תשים לב שחלק מהעבודות הן לא ריסוס ישיר אלא פוסטרים ענקיים שמודבקים על הקירות.
נקודות חובה בסיור בפלורנטין:
-
נקודות חובה בסיור בפלורנטין:
-
רחוב ויטאל: הלב של חיי הלילה, מלא בבארים קטנים ומקומות של אוכל רחוב.
שוק לוינסקי: צמוד לפלורנטין. זהו שוק התבלינים והמעדניות הכי טוב בעיר (אל תפספס את ה"בורקס לוינסקי" או את החנויות של התבלינים הפרסיים).
הסמטאות האחוריות: שוטט בין הרחובות הנגרים, אליפלט וידידיה פרנקל – שם נמצאות יצירות הגרפיטי המרשימות ביותר.
נקודה למחשבה: פלורנטין נמצאת בתהליך בנייה מואץ. מגדלי יוקרה מתחילים להקיף אותה, והחשש הגדול הוא שהגרפיטי והאווירה ה"מלוכלכת" והקסומה שלה ייעלמו לטובת זכוכית ובטון נקי.
האמן שכדאי לחפש: Dede (דדה)
אם תראה פלסטרים (Band-aids) ענקיים מרוססים או מודבקים על מבנים נטושים, דע שהגעת ליצירה של Dede.
למה פלסטר? דדה משתמש בפלסטר כסימן ל"ריפוי" של העיר. הוא מחפש קירות סדוקים, בניינים מתפוררים או מקומות עם "פצעים" אורבניים ושם עליהם פלסטר אמנותי.
איפה למצוא? הוא פעיל מאוד באזור רחוב אליפלט וסמטאות הנגרים. לפעמים תראה גם את הציפורים המכניות המפורסמות שלו שעשויות מחלקי מתכת (בציור, כמובן).
המאפה הסלוניקאי המקורי: בורקס לוינסקי (הטורקי)
למרות ששוק לוינסקי התערבב עם המון עדות, השורשים הסלוניקאים-בלקניים נמצאים בבורקס.
המקום: בורקס לוינסקי (של סמי) ברחוב לוינסקי.
מה מיוחד? זה לא הבורקס מהסופר. מדובר בבצק פילו דק-דק בעבודת יד, ממולא בגבינה מלוחה, תרד או תפוחי אדמה.
הטקס: מגישים לך אותו עם ביצה חומה שבושלה לילה שלם, חריף ביתי, וחמוצים. זה הטעם המדויק של פלורנטין ההיסטורית.
טיפ קטן לסיום הסיור בפלורנטין:
קלון: אמן שהחל את דרכו בסצנת הגרפיטי המסורתית (Tags) והתפתח לאמנות פיגורטיבית מורכבת.
השפעה: העבודות שלו כוללות דמויות חצי-אנושיות וחצי-חייתיות, המעוררות שאלות על זהות, הגירה ושייכות. הסגנון שלו מאוד גרפי ומדויק.
4. SHTY (שטי)
מוכר בעיקר בזכות דמויות ה**"קוביות"** או הדמויות הגיאומטריות הצבעוניות שלו.
השפעה: העבודות שלו מוסיפות פופ-אפ של צבע עז לשכונה האפורה. הוא מרבה לצייר דמויות הומוריסטיות, לעיתים עם ביקורת חברתית מרומזת, שהופכות את הטיול בשכונה למשחקי.
5. Signor Gi (סיניור גי)
אמן המשלב טכניקות של שבלונות (Stencils) עם דמויות ריאליסטיות, לעיתים קרובות של אישים היסטוריים או דמויות תרבותיות.
השפעה: הוא ידוע בחיבור בין היסטוריה למציאות
-
