סיור בעוטף עזה בעקבות ה 7.10.23
הקמת חמאס, דרך הניהול שלו ואירועי ה-7 באוקטובר הם נושאים מורכבים המשלבים היסטוריה פוליטית, אידיאולוגיה דתית ואסטרטגיה צבאית. הנה סקירה ממוקדת של מה שידוע לנו:
1. צמיחתו של חמאס (השורשים)
חמאס (תנועת ההתנגדות האסלאמית) הוקם רשמית ב-1987, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, אך שורשיו עמוקים יותר:
האחים המוסלמים: התנועה צמחה מתוך הסניף הפלסטיני של "האחים המוסלמים". בשנות ה-70 וה-80, הארגון התמקד בפעילות חברתית ודתית (דעוה) – הקמת מסגדים, מרפאות ובתי ספר.
הקמת התנועה: השייח' אחמד יאסין ייסד את חמאס כדי להציע חלופה דתית-לוחמנית לאש"ף החילוני. אמנת חמאס (1988) קראה להשמדת ישראל והקמת מדינה אסלאמית.
השתלטות על עזה: ב-2006 זכה חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. ב-2007, לאחר עימותים אלימים עם פת"ח, השתלט הארגון בכוח על רצועת עזה והפך לריבון בפועל.
2. סגנון הניהול והמבנה – חמאס פועל במבנה דואלי המשלב מדינה בתוך ארגון טרור:
פיצול הנהגה: קיימת חלוקה בין הנהגת החוץ (היושבת לרוב בקטאר או טורקיה) לבין הנהגת הפנים בעזה.
ריכוזיות צבאית: בעשור האחרון, ובמיוחד תחת הנהגת יחיא סינוואר בעזה, הזרוע הצבאית (גדודי עז א-דין אל-קסאם) הפכה לדומיננטית מאוד, כשהיא מכתיבה את המדיניות המדינית.
כלכלת מנהרות ומסים: הניהול התבסס על מערכת מיסוי פנימית כבדה, שליטה בסיוע הומניטרי, ומימון חיצוני (בעיקר מאיראן וקטאר). דיכוי פנימי: שלטון חמאס בעזה התאפיין ביד קשה כלפי התנגדות פנימית, שליטה מוחלטת בכלי התקשורת וחינוך דור צעיר לאידיאולוגיה של ג'יהאד.
3. אירועי ה-7 באוקטובר 2023 ("מבול אל-אקצא")
מה שידוע על המתקפה חושף תכנון ארוך טווח והונאה אסטרטגית:
הונאה (Deception): במשך כשנתיים חמאס יצר מצג שווא לפיו הוא מורתע ומעוניין בהטבות כלכליות ("שקט תמורת כסף"), בזמן שאימן כוחות מיוחדים (נוח'בה) למשימה. הפריצה: בבוקר יום שבת, שמחת תורה, נורו אלפי רקטות בזמן שגדר המערכת נפרצה בעשרות נקודות באמצעות מטענים, דחפורים ורחפנים.
הטבח: כ-3,000 מחבלים פלשו ליישובי עוטף עזה, בסיסי צה"ל ומסיבת ה"נובה". האירוע כלל מעשי רצח המוניים, התעללות, אלימות מינית וחטיפה של כ-250 אזרחים וחיילים לעזה.
התוצאה: זהו האירוע הקטלני ביותר בתולדות מדינת ישראל (כ-1,200 נרצחים) והיום הקטלני ביותר לעם היהודי מאז השואה. הוא הוביל לפתיחת מלחמת "חרבות ברזל".
1. מועצת השורא (הגוף המייעץ)
מועצת השורא היא הגוף העליון לקבלת החלטות בחמאס, והיא זו שבוחרת את הלשכה המדינית.
המבנה: המועצה מורכבת מנציגים מארבע זירות עיקריות: עזה, הגדה המערבית, הנהגת החוץ (פזורה), והאסירים בבתי הכלא בישראל. תפקיד: היא אמורה להתוות את המדיניות הכללית, לאשר תקציבים ולמנות מנהיגים. בתיאוריה, מדובר בתהליך דמוקרטי-אסלאמי (שורא = התייעצות).
בפועל: לאורך השנים, ובמיוחד מאז שנת 2017, כוחה של "שורת עזה" (בהובלת יחיא סינוואר) גדל משמעותית על חשבון הנהגת החוץ. הקשר הישיר של סינוואר לזרוע הצבאית בשטח הפך את מועצת השורא לגוף שמכשיר בדיעבד החלטות צבאיות, במקום להנהיג אותן.
2. האמנה המקורית (1988) מול מסמך המדיניות (2017)
כדי להבין את "סגנון הניהול" וההונאה של חמאס, חשוב לראות איך הם מציגים את עצמם לעולם לעומת האידיאולוגיה הבסיסית, האם זה היה שינוי אמיתי? היום, במבט לאחור על ה-7 באוקטובר, רוב המזרחנים והאנליסטים מסכימים כי מסמך 2017 היה מהלך טקטי בלבד. חמאס לא ביטל את האמנה המקורית האנטישמית, אלא רק "הניח מעליה" שכבה של שפה פוליטית מודרנית כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומית ולהרדים את הערנות בישראל. לסיכום סגנון הניהול – חמאס מנהל את עצמו כמדינת טרור היברידית":
כלפי חוץ: מדברים בשפה של "שחרור לאומי" וזכויות אדם.
כלפי פנים: משליטים חוקי שריעה נוקשים ומדכאים כל אופוזיציה.
במחשכת המנהרות: בונים צבא רב-עוצמה שכל מטרתו היא מימוש האמנה המקורית מ-1988.
מבנה הדרגות וההיררכיה של חמאס, ובפרט של הזרוע הצבאית שלו — גדודי עז א-דין אל-קסאם — בנוי במתכונת חצי-צבאית (Paramilitary). המבנה נועד לשלב בין משמעת של צבא סדיר לבין גמישות של ארגון גרילה וטרור.
להלן חלוקת הדרגות והמבנה הפיקודי, מהרמה האסטרטגית ועד לרמת השטח:
1. הדרג האסטרטגי (הנהגה מדינית-צבאית)
בראש הפירמידה עומדת המנהיגות שקובעת את הטון ומתקצבת את הפעילות.
מועצת השורא: הגוף המייעץ העליון שמקבל החלטות אסטרטגיות.
הלשכה המדינית: הגוף המבצעי העליון, המורכב מנציגים מעזה, הגדה, בתי הכלא וחו"ל.
2. היררכיית הפיקוד הצבאי (זרוע אל-קסאם)
המבנה מחולק לפי חטיבות מרחביות (צפון עזה, העיר עזה, מחנות המרכז, חאן יונס ורפיח):
ראש הזרוע הצבאית: המפקד העליון (דמויות כמו מוחמד דף או יחיא סינוואר).
מח"ט (מפקד חטיבה): אחראי על גזרה גיאוגרפית שלמה. תחתיו פועלים מספר גדודים.
מג"ד (מפקד גדוד): אחראי על אזור ספציפי (למשל, גדוד שג'אעיה). הגדוד מונה בדרך כלל בין 600 ל-1,000 פעילים.
מ"פ (מפקד פלוגה): מפקד על יחידה של כ-100 עד 200 פעילים.
מ"מ (מפקד מחלקה): אחראי על כ-30 עד 50 פעילים.
מפקד חוליה: הדרג הזוטר ביותר בשטח, המפקד על קבוצה קטנה של 5–10 מחבלים.
3. יחידות מקצועיות (התמחויות)
מעבר להיררכיה הפיקודית, הפעילים מחולקים ליחידות לפי התמחות מקצועית, המקבילות לעיתים לדרגות מומחיות: נוח'בה: יחידת העילית (קומנדו), הזוכה לאימונים המתקדמים ביותר ולציוד האיכותי ביותר.
מערך הרקטות: אחראים על הייצור, השינוע והשיגור.
מערך הנ"ט: חוליות המתמחות בטילי נ"ד.
מערך המנהרות: "ההגנה האזרחית" והחפירה, האחראים על ה"מטרו".
4. סטטוס ה"פעיל" (דרגות שטח)
בניגוד לצבא סדיר, אין לחמאס "דרגות כתף" (כמו סגן או אלוף) הנראות לעין ביום-יום, אך המעמד נקבע לפי:
ותק: מספר השנים בארגון.
הכשרה דתית: רמת הדתיות והלימוד במסגדים מהווה תנאי סף לקידום.
ניסיון מבצעי: השתתפות בלחימה בפועל ("מוראביטון" – אלו השומרים בקווי החזית).
חשוב לציין: בשל המבנה המבוזר של חמאס, במקרה של חיסול מפקדים בכירים, המערכת בנויה כך שמפקדי שטח זוטרים יותר יוכלו לתפוס פיקוד באופן עצמאי על הגזרה שלהם.
גדודי עז א-דין אל-קסאם הם הזרוע הצבאית של חמאס. הארגון נקרא על שמו של השייח' עז א-דין אל-קסאם, איש דת ולוחם מוסלמי שפעל בארץ ישראל בשנות ה-30 נגד הבריטים והציונות. הנה ריכוז של המידע המרכזי עליהם:
1. מבנה וכוח אדם של גדודי עז א דין אל קסאם.
לפני אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", הארגון נאמד בכ-30,000 עד 40,000 פעילים.
היררכיה חטיבתית: הזרוע מחולקת ל-5 חטיבות מרחביות ברצועת עזה (צפון, עזה, מרכז, חאן יונס ורפיח).
יחידת הנוח'בה (יחידת העילית): הכוח המיומן ביותר של חמאס, שאומן למשימות פשיטה, חדירה מהים ומהאוויר, ולוחמה בשטח בנוי.
מערכים מקצועיים: קיימים מערכי נ"ט (נגד טנקים), מערך רקטי (תמ"ס), מערך מנהרות, מודיעין צבאי, ומערך ימי (קומנדו ימי).
2. הנהגה (במהלך השנים האחרונות)
הפיקוד של אל-קסאם מתאפיין בחשאיות גבוהה ובמבנה מבוזר:
מוחמד דף: המפקד הכללי (ישראל הודיעה על חיסולו ביולי 2024).
מרואן עיסא: סגן המפקד הכללי (חוסל במרץ 2024).
יחיא סינוואר: ראש חמאס בעזה (חוסל באוקטובר 2024), שהיה בעברו ממייסדי המנגנון הצבאי.
מפקדי חטיבות: דמויות מפתח כמו אחמד ע'נדור (חוסל) או ראפע סלאמה (חוסל).
3. אסטרטגיית הלחימה: ה"מטרו" והגרילה
התפיסה הצבאית של אל-קסאם מבוססת על שלושה עמודים:
תשתית תת-קרקעית: רשת מנהרות מסועפת באורך מאות קילומטרים המשמשת למסתור, פיקוד, שינוע אמל"ח ומארבים.
לוחמת גרילה: הימנעות מעימות חזיתי מול טנקים, והתמקדות במטעני צד, צלפים, ירי נ"ט מטווח קרוב ושימוש במבנים אזרחיים כמגן.
ירי תלול מסלול: דוקטרינת "התשת העורף" באמצעות רקטות בטווחים משתנים (מ-5 ק"מ ועד מעל 150 ק"מ).
4. יכולות טכנולוגיות וייצור עצמי
בשל המצור על עזה, אל-קסאם פיתחו תעשייה צבאית מקומית ענפה:
ייצור רקטות: ממשפחת ה"קסאם" הפרימיטיבית ועד רקטות "עייאש 250" ארוכות הטווח.
כטב"מים ורחפנים: פיתוח מל"טים מתאבדים (כמו ה"אבאביל") ורחפנים מטילים.
נ"ט: ייצור מקומי של רקטות RPG-7 וראשים קרביים כפולים (יאסין 105) שנועדו לחדור מיגון של טנקים.
5. הקשר עם איראן וחיזבאללה
למרות חיכוך אידיאולוגי בעבר (סביב מלחמת האזרחים בסוריה), הזרוע הצבאית מקיימת קשר הדוק עם "ציר ההתנגדות":
מימון וחימוש: העברת כספים והברחת אמצעי לחימה דרך הים ומנהרות רפיח.
הדרכה: אימונים של פעילי אל-קסאם באיראן ובלבנון בתחומי חבלה, צלילה וניהול קרב.







