סיורים בדרום תל אביב לקבוצות בשכונת שפירא.
השכונה הוקמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי מאיר גצל שפירא (איש עסקים מדטרויט). בניגוד לשכונות אחרות שתוכננו בקפידה, שפירא נבנתה כמעט "טלאי על טלאי", מה שיצר סבך של סמטאות וסגנונות בנייה.
הפסיפס האנושי: היא תמיד הייתה שכונת מהגרים – החל מיהודים מבוכרה, פרס וסלוניקי, דרך גלי עלייה ממדינות חבר העמים, ועד לקהילות של עובדים זרים לצד צעירים והיפסטרים שחיפשו אלטרנטיבה לפלורנטין היקרה.
2. הלב הקהילתי: "בית אחותי" וגינת דרויאנוב
שפירא ידועה ברמת המעורבות החברתית הגבוהה שבה:
בית אחותי: מרכז תרבות פמיניסטי ומזרחי שמארח תערוכות, הרצאות ואירועים קהילתיים.
גינת דרויאנוב: המרכז הבלתי רשמי של השכונה. בערב תראו שם הורים צעירים, פנסיונרים בוכרים וקבוצות של מבקשי מקלט – כולם חולקים את אותו המרחב בצורה יוצאת דופן.
אדריכלות ייחודית בשכונת שפירא.
אל תחפשו כאן מגדלי יוקרה. בשפירא יש הרבה בתים חד-קומתיים עם חצרות פנימיות, מה שנותן לה תחושה של כפר קטן.
בתי הכנסת: השכונה משובצת בבתי כנסת עתיקים (כמו בתי הכנסת הבוכריים המפוארים) שחלקם נראים כאילו הזמן עצר בהם מלכת.
4. הקולינריה בשפירא – האוכל בשכונה הוא שיעור בהיסטוריה:
הבוכרי והפרסי: מסעדות פועלים שמגישות אושיפלו, גוז'גיז'ה או חורשט סבזי ברמה הכי אותנטית שיש.
הגל החדש: בתי קפה קטנים וקואופרטיביים (כמו "קפה שפירא") שהפכו למוסדות תרבותיים שבהם יושבים סטודנטים עם לפטופים לצד ותיקי השכונה.
5. אמנות רחוב (אבל אחרת)
גם בשפירא יש גרפיטי, אבל הוא לרוב פחות "ראוותני" מזה של פלורנטין ויותר פוליטי או חברתי. יש לא מעט פרויקטים של אמנות קהילתית שנעשו בשיתוף עם התושבים כדי לשפר את חזות השכונה.
