סיורים טיולים ומאמרים על העיר חיפה עם מדריך טיולים ומורה דרך.

נמל חיפה הוא אחד הנמלים החשובים והגדולים בישראל, והקמתו על ידי הבריטים בתקופת המנדט הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה של העיר ושל הארץ כולה. הנה פירוט על בניית הנמל על ידי פאלמר ועל המעגנה שקדמה לו:
מעגנות חיפה שהיו לפני בניית הנמל המודרני:
לפני בניית נמל חיפה המודרני על ידי הבריטים, חיפה לא הייתה עיר נמל מרכזית כמו עכו (ששימשה כנמל ראשי לאזור עד תחילת המאה ה-20). עם זאת, היו בחיפה מספר מזחים ומעגנות ששימשו לפעילות ימית מצומצמת:
* המזח הרוסי (1858): שימש לכניסת הטמפלרים הראשונים וגם את בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית.
* מזח הקיסר (1898): נבנה לקראת ביקורו של הקיסר הגרמני וילהלם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה. הוא תוכנן ונבנה על ידי המהנדס הטמפלרי גוטליב שומאכר. מזח זה שימש גם לפריקה וטעינה של סחורות ונוסעים. לימים, מזח זה כוסה לגמרי בחול ואבנים באזור שיובש בעת בניית הנמל הבריטי.
* מזח הרכבת (נבנה על ידי מייסנר, הושלם ב-1903): מזח גדול ומאסיבי באורך של כ-411.5 מטר ורוחב של כ-33 מטר. הוא שימש את העיר לטעינה ופריקה של סחורות ונוסעים.
המעגנות הללו היו קטנות ולא ענו על הצורך בנמל מודרני ועמוק מים שיכול לקלוט אוניות גדולות, במיוחד לאור גידול האוכלוסייה והתפתחות העיר בתחילת המאה ה-20, וכן חזונם של מנהיגים ציוניים כמו הרצל שראה בחיפה את נמל העתיד.
בניית נמל חיפה על ידי סר פרדריק פאלמר הבריטי:
ההחלטה על בניית נמל עמוק מים בחיפה הייתה יוזמה בריטית, שראתה בפוטנציאל של המיקום האסטרטגי שלה.
* סר פרדריק פאלמר (Frederick Palmer): פאלמר (1862–1934) היה מהנדס בריטי בעל שם עולמי, ששימש לפני כן כמהנדס הראשי של נמל קולקטה שבהודו. בשנת 1922, ממשלת המנדט הבריטי הטילה על חברת ההנדסה "Rendel, Palmer & Tritotton" (שבה פאלמר היה שותף) לבצע סקר מקיף לאורך חופי ארץ ישראל כדי לאתר את המיקום המתאים ביותר לבניית נמל מודרני. פאלמר אישר שחיפה היא האתר המתאים ביותר לנמל עמוק, בעיקר בזכות מפרצה הטבעי.
* תחילת העבודות (1929): לאחר תכנון מקדים וקידוחי ניסיון שהחלו כבר ב-1920, הוקמה בחיפה במאי 1929 מחלקה ממשלתית לתיאום פרויקט בניית הנמל, בפיקוח חברתו של פאלמר. עבודות הבנייה בפועל החלו באוקטובר 1929.
* היקף הפרויקט: הפרויקט היה ענק וכלל:
* ייבוש שטח מהים: חלק ניכר מהנמל נבנה על רצועת קרקע שיובשה מהים, עליה נבנו מחסני הנמל ומתקניו.
* שובר גלים ראשי: בדצמבר 1931 הושלמה בניית שובר הגלים הראשי. לצורך בניית שוברי הגלים נכרו כ-1.3 מיליון מטר מעוקב של אבן ממחצבות עתלית.
* מזח ראשי: בניית המזח הושלמה בנובמבר 1932. עומק המים ליד המזח הגיע ל-9.4 מטרים.
* תשתיות נלוות: הוקמו מחסנים גדולים (116 מטר x 36 מטר), בניינים נוספים, כולל בניין הנהלת הנמל (אותו בניין ממנו הורד הדגל הבריטי ב-15 במאי 1948). כמו כן, נסללו כבישים והוקמה רשת מסילות ברזל ענפה לחיבור הנמל לרשת הארצית.
* מפעל בטון: הוקם מפעל ליציקות בטון מזוין באתר עצמו, לצורך ייצור החלקים השונים לבנייה.
* פתיחת הנמל (1933): הנמל המודרני נחנך באופן רשמי ב-31 באוקטובר 1933 על ידי הנציב העליון. כבר בשנת 1931, עוד לפני סיום העבודות במלואן, עגנו בנמל עשרות כלי שיט קטנים ואוניות מלחמה בריטיות, ועברו דרכו מאות אלפי טונות של סחורות.
* חשיבות הנמל: נמל חיפה הפך במהרה לשער הכניסה הראשי לארץ ישראל. הוא תרם באופן משמעותי לצמיחתה המהירה של חיפה ולפיתוח הכלכלי של האזור כולו. דרך "שער פאלמר" (שנקרא על שמו של פאלמר) נכנסו מאות אלפי עולים לארץ ישראל, הן לפני קום המדינה והן לאחריה. "שער פאלמר" ו"דרך העצמאות" (שנסללה על גבי הקרקע המיובשת) הוכרזו כמבנים לשימור.
לסיכום, סר פרדריק פאלמר היה הדמות המרכזית בתכנון והקמת נמל חיפה המודרני, שהפך לאחד מעמודי התווך של התפתחותה של חיפה ושל מדינת ישראל. קדמו לו מעגנות קטנות יותר, אך הן לא ענו על הצרכים ההולכים וגדלים של האזור.

נמל חיפה, לאורך ההיסטוריה שלו, היה שער מרכזי לארץ ישראל, ולכן עברו בו אישים חשובים רבים, הן לפני הקמת הנמל המודרני והן לאחריו. הנה כמה מהבולטים שבהם: לפני הקמת הנמל המודרני (מזחים ומעגנות):
* וילהלם השני, קיסר גרמניה: בשנת 1898, הקיסר הגרמני וילהלם השני ואשתו אוגוסטה ויקטוריה נחתו בחיפה דרך מזח הקיסר שנבנה במיוחד לכבוד בואם. ביקור זה היה אירוע היסטורי משמעותי, שכן הוא סימל את עליית חשיבותה של חיפה ואת העניין הגרמני באזור (הטמפלרים הגרמנים כבר התיישבו בחיפה).
* בהאא אללה: מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה, הגיע לחיפה (לעכו הסמוכה יותר לחיפה) דרך הים בשנת 1868, והמזח הרוסי שימש, בין היתר, גם לכניסת אנשים חשובים כאלה.
* עולי רגל רבים: במשך מאות שנים, עולי רגל נוצרים, במיוחד מרוסיה, הגיעו לחיפה דרך הים בדרכם למקומות הקדושים. עבורם אף נבנה ה"מזח הרוסי" בשנת 1858.
לאחר הקמת הנמל המודרני (החל מ-1933 ואילך):
* דוד בן-גוריון: ב-30 ביוני 1948, ימים ספורים לאחר הכרזת המדינה ועזיבת הבריטים, הגיע דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל, לנמל חיפה כדי ליטול שליטה רשמית על הנמל, שייעודו היה כעת לעמוד לשירות המדינה הצעירה.
* הנציב העליון הבריטי האחרון, אלן קנינגהם: ב-14 במאי 1948, ביום בו הסתיים המנדט הבריטי והוכרזה מדינת ישראל, עלה הנציב העליון הבריטי האחרון אלן קנינגהם על אניית הצי הבריטי שיצאה מנמל חיפה, ובכך סיים את השלטון הבריטי בארץ ישראל.  עולים חדשים: לאורך כל תקופת המנדט ולאחר הקמת המדינה, נמל חיפה שימש כשער הכניסה הראשי למאות אלפי עולים יהודים שהגיעו לארץ מכל קצוות תבל, במסגרת העלייה החוקית והעלייה הבלתי לגאלית (ההעפלה) שהגיעה ל"רציף הדמעות" בנמל.
* אנואר סאדאת: זמן קצר לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, הגיע נשיא מצרים אנואר סאדאת לישראל באמצעות היאכטה הנשיאותית שלו, ועגן בנמל חיפה לביקור היסטורי.
* ארונותיהם של אישי ציבור וגדולי אומה: נמל חיפה שימש גם כנקודת כניסה לארונותיהם של דמויות חשובות שהובאו לקבורה בישראל, לדוגמה:
* חנה סנש: ארונה של הצנחנית והמשוררת חנה סנש הובא מאירופה לנמל חיפה בשנת 1950, ומשם הועבר לקבורה בחלקת הגיבורים בהר הרצל.
* הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו: ארונותיהם של ה"נדיב הידוע" הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד ורעייתו עדה דה רוטשילד הובאו בשנת 1954 מצרפת לנמל חיפה, משם הועברו לקבורה מחודשת ברמת הנדיב.
נמל חיפה היה ועודנו סמל לשער כניסה ויציאה מהמדינה, ולכן אירועים ואישים רבים, הן מקומיים והן בינלאומיים, קשורים אליו קשר הדוק.

****************////**********

בתי הזיקוק בחיפה, המוכרים כיום כ"קבוצת בזן" (בתי זיקוק לנפט), הוקמו על ידי המנדט הבריטי ושיחקו תפקיד אסטרטגי חשוב ביותר עבור האימפריה הבריטית, ובהמשך עבור מדינת ישראל.
מתי הוקמו?
הקמת בתי הזיקוק החלה בשנת 1938. הם החלו לפעול ולספק מזוט לאוניות כבר ב-1939, והפעילות המלאה התרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה. הלבניות, מגדלי הקירור המפורסמים שהפכו לסמל, הוקמו גם הן בין השנים 1938-1939.
סיפורי הקמת בתי הזיקוק:
הקמת בתי הזיקוק היא חלק מסיפור גדול יותר של התפתחות התשתיות הבריטיות בארץ ישראל ושל חשיבותה האסטרטגית של חיפה:
* צינור הנפט כירכוכ-חיפה: הסיבה העיקרית להקמת בתי הזיקוק הייתה גילוי שדה נפט ענק בכירכוכ שבצפון עיראק בשנת 1927. שלטונות המנדט הבריטי וחברת הנפט העיראקית (IPC) תכננו לחבר את השדה בצינור לנמל בים התיכון. חיפה נבחרה להיות נמל המוצא והיעד לצינור הנפט הזה.
* מדוע חיפה? הבחירה בחיפה נבעה מכמה גורמים:
* רציפות השלטון הבריטי: הבריטים שלטו גם בעיראק וגם בארץ ישראל, מה שאיפשר להם להקים צינור שיעבור בשטח שבשליטתם.
* נמל מודרני ותשתיות: בחיפה כבר היה תכנון ותשתיות להקמת נמל חדש (נמל חיפה המודרני נחנך ב-1933), שיכול היה לקלוט מכליות נפט גדולות.
* מפרץ מוגן ושטחים פנויים: מפרץ חיפה התאים לעגינת מכליות נפט, והיו לחופיו שטחים פנויים נרחבים להקמת מתקני זיקוק ואחסון.
* סמיכות לקישון: נחל הקישון היה מקור מים זמין לקירור מתקני הזיקוק.
* רכבת העמק: מסילת רכבת העמק עברה לאורך חלק מתוואי הצינור המתוכנן, מה שיאפשר הובלה יבשתית נוספת.
* חשיבות אסטרטגית למלחמה: בתי הזיקוק הוקמו גם כחלק מההיערכות הבריטית לקראת מלחמת העולם השנייה. הבריטים רצו להבטיח אספקה סדירה של דלק לצורכי המלחמה, ובתי הזיקוק בחיפה סיפקו יתרון אסטרטגי במזרח התיכון.
* החברה המקימה: לצורך הקמת בתי הזיקוק הוקמה חברה בשם Consolidated Refineries Limited – CRL (מפעלי זיקוק מאוחדים), שהייתה בבעלות משותפת של חברת הנפט האנגלו-אמריקאית וחברת הנפט האנגלו-סקסונית.
* אתגרים ואירועים:
* הפצצות במלחמת העולם השנייה: בשל חשיבותם האסטרטגית, בתי הזיקוק היו יעד להפצצות חוזרות ונשנות במהלך מלחמת העולם השנייה, בעיקר מצד חיל האוויר האיטלקי. ההפצצות גרמו לנזקים אך לא השביתו את עבודת הזיקוק.
* טבח בתי הזיקוק (1947): אירוע טראגי זה התרחש ב-30 בדצמבר 1947, ערב מלחמת העצמאות. בעקבות פיגוע של האצ"ל מחוץ לבתי הזיקוק שבו נהרגו פועלים ערבים, פרצו פרעות בתוך המתחם ובהם נרצחו 39 עובדים יהודים על ידי עובדים ערבים.
* לאחר קום המדינה: עם קום מדינת ישראל ב-1948, עברו בתי הזיקוק לבעלות ושליטת ממשלת ישראל, ובהמשך עברו תהליכי הפרטה והפכו לחברת בזן המוכרת כיום.
בתי הזיקוק בחיפה, לצד נמל חיפה, היוו עמוד תווך בפיתוח הכלכלי והתעשייתי של חיפה ושל מדינת ישראל, ושיחקו תפקיד קריטי באספקת אנרגיה.

מפעלי המלט "נשר" ליד חיפה (שכיום נמצאים בשטח העיר נשר) הם מוסד תעשייתי ותיק ומשמעותי בהיסטוריה של ארץ ישראל ושל מדינת ישראל. מתי הוקם מפעל נשר בחיפה?
הקמת מפעל המלט נשר החלה בנובמבר 1922, והייצור החל בפועל בשנת 1925. בשנת 1922 נרשמה גם "חברת מלט פורטלנד נשר בע"מ" בארץ ישראל. ההיסטוריה של מפעלי המלט נשר בחיפה:
סיפור הקמת "נשר" הוא סיפור מרתק, השזור בחזון ציוני, יזמות, אתגרים ומאמצים:
* חזון הרצל: עוד בשנת 1902, בספרו "אלטנוילנד", חזה בנימין זאב הרצל את הצורך בהקמת מפעל מלט עברי בארץ ישראל, כחלק מתכנון בנייתה של המדינה העתידית.
* היוזמה והצורך: בתחילת המאה ה-20, עם התגברות הבנייה בארץ ישראל (למרות היקפיה המצומצמים יחסית), לא היה מפעל מקומי לייצור מלט, והחומר יובא ממצרים. המהנדס נחום וילבושביץ (אחיה של מניה שוחט), שהגיע לארץ בשנת 1903, זיהה את הצורך ואת הפוטנציאל להקמת מפעל מלט, במיוחד באזור חיפה, בשל הקרבה לנמל (שעתיד לקום), למסילת הרכבת החיג'אזית ולקיומם של מרבצי אבן גיר מתאימים בכרמל.
* רכישת הקרקע וגיוס הון: מלחמת העולם הראשונה דחתה את מימוש התוכניות. בשנת 1918 שב וילבושביץ לארץ ונפגש עם יהושע חנקין, "גואל האדמות", בבקשה שירכוש שטחים מתאימים. חנקין רכש בנובמבר 1921, באמצעות חברת הכשרת היישוב, אדמות באזור הכפר הערבי יאג'ור (שהיום נמצאות בשטח העיר נשר), שהיו שייכות למשפחת ח'ורי מלבנון. בחיפושיהם אחר משקיע, הגיעו לידי התעשיין היהודי-רוסי מיכאל פולק, שהיה הדמות המרכזית בהקמת המפעל. פולק הגיע לארץ ישראל במאי 1922, התרשם מהשטח אך היה מודאג מביצות הקישון וממחלת המלריה שהפילה חללים בקרב הפועלים. הוא דאג לטפל במיגור הקדחת באמצעות צוות סניטרים.
* תחילת הבנייה וההתיישבות: בנובמבר 1922 החלו מדידות השטח. שני שומרים יהודים מחיפה נשכרו ועברו להתגורר בחושות באזור שנקרא "סלמיה", ובכך היוו את ההתיישבות היהודית הראשונה באזור (שבעקבות הקמת המפעל תהפוך לעיר נשר). קבוצת חלוצים מחיפה ביצעה את עבודות ניקוז השטח וחפירת היסודות. מספר הפועלים הגיע לכ-150, ונבנו עבורם צריפים ומטבח פועלים באתר.
* הזמנת ציוד וייצור ראשוני: בלה שפיגל, מהנדס המפעל, הזמין ארבעה כבשנים, מכשירים וציוד למפעל שלם מברלין ומבלגיה. על פי התכנון, המפעל היה אמור להתחיל בייצור בתחילת 1925.
ואכן, בשנת 1925 יצא שק המלט העברי הראשון מבית החרושת נשר בחיפה, ובכך הפכה ארץ ישראל ליצרנית מלט. בדיקות מעבדה הראו כי איכות המלט הישראלי הייתה מצוינת ביחס למלט האירופי של אותה תקופה.
* "אבני היסוד של הארץ": עם קום המדינה בשנת 1948 ועם גלי העלייה הגדולים ותנופת הבנייה חסרת התקדים של שנות ה-50, נשר הפך לספק המלט העיקרי והחשוב ביותר לבניית מדינת ישראל הצעירה. הביקוש האדיר הוביל להקמת מפעל נוסף של נשר ברמלה בשנות ה-50, ולאחר מכן מפעל נוסף בהר טוב.
* סגירת הייצור בחיפה: מפעל נשר בחיפה פעל במלוא התפוקה במשך עשרות שנים, והיה אחד המנועים הכלכליים והתעשייתיים החשובים של אזור חיפה בפרט ושל המדינה בכלל. אולם, בעקבות שינויים טכנולוגיים, רגולציות סביבתיות ושיקולים כלכליים, בינואר 2020 הופסק לחלוטין ייצור המלט במפעל נשר חיפה, והוא עבר רק לאריזת מלט המגיע מהמפעל ברמלה. בשנת 2023 לערך, נסגר גם מפעל האריזה.
מפעל נשר בחיפה, למרות סגירת הייצור בו, ייזכר כאבן דרך חשובה בבניית הארץ, וכמקום שסביבו קמה והתפתחה העיר נשר עצמה.

44444444444444444444444444444444

חיפה זכתה לכינויים "עיר הפועלים" ו"חיפה האדומה" בשל שילוב של גורמים היסטוריים, כלכליים ופוליטיים שהתפתחו בה לאורך המאה ה-20.
חיפה – עיר הפועלים
הכינוי "עיר הפועלים" דבק בחיפה בגלל מספר סיבות מרכזיות:
* התפתחות תעשייתית ונמלית: עם הקמת נמל חיפה המודרני (1933), בתי הזיקוק לנפט (1938-1939) ומפעלי התעשייה הגדולים כמו נשר מפעלי מלט (1925), חיפה הפכה למרכז תעשייתי ותעבורתי חשוב בארץ ישראל. הקמה של מפעלים ותשתיות אלה דרשה כוח עבודה גדול ומיומן.
* ריכוז פועלים יהודים וערבים: אלפים רבים של פועלים, יהודים וערבים כאחד, נהרו לחיפה מכל קצוות הארץ (ואף מחוצה לה) בחיפוש אחר עבודה. הם מצאו תעסוקה במפעלים, בנמל, ברכבת ובשאר התשתיות שהוקמו. ריכוז זה של פועלים יצר קהילה פועלית גדולה וחזקה.
* התארגנות ואיגוד מקצועי: הפועלים בחיפה, יהודים וערבים כאחד, היו בין הראשונים להתארגן בארגוני עובדים. בחיפה הוקמו סניפים חזקים של ההסתדרות הכללית וארגוני עובדים נוספים, שפעלו למען שיפור תנאי העבודה והשכר. ההתארגנות הזו העניקה לפועלים כוח רב והשפעה ניכרת על החיים בעיר.
* אתוס העבודה והבנייה: בתקופת היישוב, ובמיוחד עם תנופת הבנייה של המדינה שבדרך, העבודה הפיזית והתעשייתית נתפסה כערך עליון. חיפה, על נמלה, מפעליה ושכונות הפועלים שלה (כמו הדר הכרמל התחתון), סימלה את רוח העבודה והבנייה.
חיפה – העיר האדומה
הכינוי "חיפה האדומה" נובע מהזיקה החזקה של העיר לתנועת הפועלים הסוציאליסטית והקומוניסטית:
* השפעה סוציאליסטית חזקה: בחיפה התרכז מספר גדול של פועלים שהיו מזוהים עם רעיונות סוציאליסטיים ועם תנועת העבודה. ההסתדרות הכללית, שהייתה בעלת אופי סוציאליסטי מובהק, הייתה כוח פוליטי וחברתי אדיר בעיר.
* מעוז מפלגתי: חיפה הייתה למעוז של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) ושל מפלגות פועלים אחרות (כמו מפ"ם), ששלטו במוסדות השלטון המקומי במשך עשורים רבים. ראשי העיר לאורך תקופות ארוכות, כמו אבא חושי, היו מנהיגי פועלים בולטים שבאו משורות מפא"י.
* פעילות קומוניסטית: בחיפה הייתה גם קהילה קומוניסטית פעילה, וזו הייתה אחת הערים הבודדות בהן המפלגה הקומוניסטית (רק"ח) זכתה לתמיכה משמעותית יחסית, במיוחד בקרב פועלים, הן יהודים והן ערבים. פעילות זו תרמה אף היא לכינוי "אדומה", שכן אדום הוא צבע המזוהה עם הקומוניזם והסוציאליזם.
* מאבקי עובדים: לאורך השנים, חיפה הייתה זירתם של מאבקי עובדים רבים, שביתות והפגנות למען זכויות פועלים. מאבקים אלו, שנתפסו כחלק ממאבק מעמדי, חיזקו את התדמית ה"אדומה" של העיר.
לסיכום, חיפה התפתחה כעיר תעשייתית ונמלית, ומשכה אליה המוני פועלים. ריכוז זה של כוח אדם, לצד התארגנות עובדים חזקה והשפעה פוליטית של מפלגות הפועלים, יצרו את התדמית המיוחדת של "עיר הפועלים" ו"חיפה האדומה" – תדמית של עיר עם אתוס עבודה חזק, סולידריות חברתית ומעורבות פוליטית עמוקה של מעמד הפועלים.
האם תרצה לדעת עוד על דמויות פועלים בולטות מחיפה?

תחנת הרכבת "חיפה מרכז השמונה" היא אחת התחנות הוותיקות והחשובות בישראל, ויש לה היסטוריה עשירה ומאפיינים ייחודיים: היסטוריה ופרטים כלליים:
* פתיחה: התחנה נפתחה ב-1 ביוני 1937 על ידי שלטונות המנדט הבריטי, כחלק מפרויקט הרחבת נמל חיפה.
* מיקום ובנייה: היא נבנתה על שטחי ים שיובשו לצורך הקמת הנמל. מבנה התחנה תוכנן בסגנון הבינלאומי (באוהאוס) על ידי האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי, והוא הוקם במקביל לכביש "דרך העצמאות" (אז "דרך המלכים"), ולא במקביל למסילות הרכבת, כדי להשתלב באופי הרחוב.
* התפתחות: בתחילה היו בתחנה שני רציפים, ועם השנים נוספה מסילה שלישית שיצרה אי רציפים (רציפים 2 ו-3). בשנות ה-50 נוספה קומה שנייה למבנה, ובה שכנה הנהלת רכבת ישראל במשך כ-30 שנה.
* שיפוצים: בשנים 2003–2004 עברה התחנה שיפוץ ושדרוג מקיפים, שכללו חפירת מעבר תת-קרקעי עם מעליות ופירוק הגשר הישן להולכי רגל מעל הרציפים.
* שם התחנה: בשנת 2007 שונה שמה ל"חיפה מרכז – השמונה" לזכר שמונת עובדי הרכבת שנהרגו מפגיעת טיל קטיושה במחסן רכבת סמוך בתאריך 16 ביולי 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה.
מה מיוחד בה:  תחנה היסטורית משמעותית: זוהי תחנת הרכבת היחידה בישראל שנבנתה על ידי המנדט הבריטי, והיא מהווה עדות חשובה לתכנון והבנייה בתקופת המנדט.
* מיקום אסטרטגי: במיקומה המרכזי בעיר התחתית של חיפה, בסמוך לנמל חיפה, היא שימשה בעבר כשער כניסה חשוב לארץ, כאשר נוסעים יכלו לעלות ישירות מהאוניות לרכבת.
* מרכז תחבורתי: למרות שתחנת חיפה חוף הכרמל פעילה יותר כיום, "חיפה מרכז השמונה" עדיין מהווה צומת תחבורתי חשוב, עם קרבה למסוף אוטובוסים (מסוף פלומר), לכרמלית (תחנת כיכר פריז) ולאתרים מרכזיים בעיר כמו המושבה הגרמנית, ואדי ניסנאס, העיר התחתית ומוזיאון המדע (מדעטק).
* סגנון אדריכלי ייחודי: הבניין עוצב בסגנון הבינלאומי, שהיה נפוץ באותה תקופה, ומייצג תקופה אדריכלית חשובה.
* הנצחה: שינוי שמה ל"חיפה מרכז השמונה" מהווה נדבך חשוב בהנצחת עובדי הרכבת שנהרגו, ומסמל את הקשר בין התחנה להיסטוריה הביטחונית של המדינה.