סיורים בנגב-סיור מודרך בהרי אילת ובנגב
בקעת תמנע ואתריה-הפטריה, הקשתות, עמודי עמרם, נחל תמנע והר תמנע, האגם, הקניון הוורוד המרכבות.
סיורים בשמורת הרי אילת-הר שחורת וקניון שחורת, הר שלמה ונחל המפלים, הר יהורם ודארב אל חאג’, סיור חקלאי בערבה, תצפיות נוף גבול מצרים, נחל שני והקניון האדום, עמודי עמרם והר אמיר.
דקל הדום- בקיבוץ קטורה נמצא גבול תפוצתו הצפוני ביותר בעולם, נקרא גם דום מצרי.
החוקר האנגלי הנרי בייקר טריסטראם כתב בשנת 1864 על אודות עצי דום מצרי בערבה ואולי אף בדרום ים המלח. הדום המצרי מתאפין בגזע מסתעף בשונה מן הסוגים האחרים במשפחת הדקליים. גובה העץ 15 עד 20 מטר וישנם פרטים המגיעים לגובה רב יותר. העץ בעל עלים רחבים בצורת מניפה. הדום המצרי הוא עץ דו ביתי. בעצי הנקבה פירות גדולים בקוטר 5 עד 10 סנטימטר שהציפה שלהם בצבע חום והם עסיסיים. לפרחים הזכריים 6 אבקנים הנושרים אחרי הפריחה. הציפה של הפרי נאכלת באפריקה על ידי קופים. הפרי צף על פני המים ונראה שהתפוצה שלו מתאימה למי הים ומי הנהרות, לכן הוא נפוץ לאורך החופים. העץ מופיע בקבוצות בגלל ניצנים צדדים (חוטרים) היוצאים מהעצים הבוגרים. (רבייה מינית ואל מינית) הפריחה בחודשים מרץ ואפריל. יש המשתמשים בעלי העץ כדי להכין סיבים לצורך הכנת חבלים וסלים. העץ בארץ מוגן.
בהתקרבנו לקניון שחורת ניתן לראות את הסלעים הכהים. אלה הם סלעי יסוד הנראים לנו מרחוק כהים, אך ככל שנתקרב נבחין בהרבה צבעים, בנחל נראה סלעי גיר שהגיעו מפסגת ההרים ונסחפו לנחל עם השיטפונות. הנחל סוחף סלעי משקע ימיים ומתחתר לעומק ובכך אף מעמיק את הערוץ. משני צידי הערוץ נבחין בתלכיד נחלים הנקרא- קונגלומראט.
ישנם ארבעה משתנים היכולים לקבוע את סוג הסלע והם : קצב ההתקררות (מהיר/ איטי) שנותן את המירקם. ומקור המינרלים בסלע שנותנים את ההרכב. ע"פ משתנים אלו ניתן לקבל עשרות מינים של סלעים שונים.
כאשר החומר המותך מתקרר מהר – המינרלים מתגבשים לסלע במרקם אחיד- לדוגמה בזלת, כאשר החומר המותך מתקרר לאט- המינרלים מתגבשים בהרבה מירקמים ופסיפסים- לדוגמה הגרניט.
לעיתים נראה סלע מחדר העובר או חותך את סלעי היסוד, זהו דייק. יש המבחינים בין דייק חיובי לדייק שלילי, דייק חיובי- כאשר הדייק קשה ועמיד בבלייה (קצב הבלייה איטי), דייק שלילי- כאשר הדייק רך יותר, הוא מתבלה מהר ויוצר מדרגה / שפיץ בראש ההר. (דוגמת רוב הרי אדום).
לעיתים נראה סלע ורוד עם כתמים שחורים- זהו סלע בתוך סלע הנקרא- קסנוליט. כלומר- סלע זר המתגבש בסלע הסביבה. דבר זה קורה בסמוך לדייקים, כי אותו חומר מגמתי חם נדחק בסדקים , פירורים מהסלע הקר נופלים למגמה החמה ומתקשים בה, אלו הן הנקודות הנראות על הסלע.
ישנם סלעים הנקראים- טאפוני. אלנ הם גומחות או נישות . בסביבה מדברית יש מעט לחות הגורמת להרחבה קטנה של סדקים בסלע. הסדקים הקטנים ממשיכים וגדלים. תופעה זו בולטת מאוד בהרי תמנע. (בהמשך הסיור- עוברים לסימון האדום בסמוך לעץ אשל נמוך וכאילו חוצים את הסלע). עץ אשל בסביבה מראה שיש פה הרבה מים. עץ שיטה מראה שיש מעט מים. שילוב של שניהם מרמז שהמקום טוב. קרקעית הקניון הופכת להיות בהירה , דבר המרמז על מסלע אחר, בסוף הקניון ישנה עלייה לתצפית מדהימה.
מכאן ניתן לראות את קו העתק (שבר גאולוגי) הגורם לשינוי המסלע . המעבר הוא מהסלע השחור לסלע הבהיר = סלעי גיר וחרסית. שכבות הגיר הצהובות נוצרו בים קדום לפני כ 50 מליון שנה לעומת סלעי היסוד השחורים שמקורם מתוך כדור הארץ לפני כ 550 מיליון שנה . בחישוב מהיר ניתן להבין שבצעד אחד בין הסלע השחור לצהוב עוברים 500 מיליון שנה וזו סיבה טובה להתרגש. (שכבות הגיר והחרסית נמצאות בחלק העליון של ההרים. כיוון שהם סלעי משקע ימיים אופקיים, הם הועלו כתוצאה מהשבר).
עמודי עמרם עשויים אבן חול רכה. אבן החול היא תוצר בלייה של סלעים קדומים יותר, הסלעים המגמתיים כמו גרניט. עושר בתחמוצות ברזל , מנגן ומינרלים מקנה לסלע את צבעו האדום. מיעוט בתחמוצות או שטיפה של התחמוצות יקנה לסלע את צבעו הלבן. (אבן חול לבנה מנוצלת בתעשיית הזכוכית). השכבה הלבנה עשירה במרבצי נחושת. ואומנם ממזרח לעמודי עמרם מצויים מכרות נחושת מהתקופה הרומית ביזנטית.
האופייני לנוף זה הם הסדקים הארוכים שנוצרו כתוצאה מחולשת הסלעים ומתהליכי הבלייה . בנוסף גם חילחול המים בסדקים שבמצוק עזרו להרחבת הסדקים שיצרו צורת עמודים. העמודים גבוהים ומרשימים ונראים כאילו שמישהו עמד ופיסל אותם.
מוזיאון אילת-
המוזיאון הוקם ע"י וותיקי אילת. בשנת 2007.
במוזיאון ישנם שלושה אולמות ובהם תיאורים והסברים המוצגים בעזרת צילומים מצגות ומיצגים, אודות התפתחותה ההיסטורית –כלכלית-תעשייתית ותיירותית של העיר אילת. מאות צילומים המתארים את שלבי הקמתה, בשימת דגש על השנים הראשונות. מיצג מולטימדיה, מיצג מייסדים/ותיקים, עמדת הנצחה לחללים בני אילת שנפלו במערכות ישראל ובפעולות איבה.
במקום ישנו הסבר על מכרות הנחושת , כי בשנות ה-70 עבדו בתמנע כאלפיים איש שהיו אחוז גדול ממספר תושבי העיר. בשנת 1976 המפעל נסגר מחוסר כדאיות.
מקדש הנמרים- מקום קטן מגודר. זהו אתר פולחן פריהיסטורי ייחודי, ישנם סלעים , בחלקם העליון הם כהים כי הם חשופים לשמש ואילו בחלקם התחתון.
הצבע בהיר יותר כי הם נחפרו ונחשפו לאחרונה. ישנן 17 אבנים קטנות העומדות וניצבות ללא סימני סיתות או פיסול.. האבנים ייצגו כנראה אלים ואבות קדמונים. בין האבנים נמצאו ריכוזי פחם . ע"פ בדיקות נראה שהיה כאן רצף של התישבות בין 6 אלפים (התקופה הניאוליתית), לאלפיים לפני הספירה (ברונזה תיכונה). הפולחן נמצא במקדש פתוח , ידוע גם על מסגדים פתוחים של האיסלאם באותה הצורה. השטח תחום ע"י אבנים . החזית פונה דרומה למכה עם המיחראב .
בקצה המתחם ניתן לראות נמרים וראם אחד שכולם פונים מזרחה, ייתכן ובסביבה ישנן מלכודות נמרים או טורפים אחרים.
סיורים בנחל כסוי בבקעת עובדה-
דרך היווצרות דיונות מיוחדות אלו הוא הרכב החול. רוב החול מורכב מבלייה של סלעי גיר ( משילדי חורריות= פורימיניפרות. ). ולא מגרגרי קוורץ כמו ברוב החול בעולם. החול מוסע ע"י נחל חיון המנקז את בקעת עובדה ומוסע הלאה עם הרוחות הדרום מערביות. הרוח המסיעה את גרגרי החול נתקלת בטופוגרפיה והאינטראקציה בין הרוח וההרים יוצרת מגוון של דיונות יפות. לדיונה שני משורי החלקה בזווית שנקראת זוית התנוחה angle of repose (כ- 32 מעלות). זוהי הזווית המקסימלית בה חול יכול להשאר במצב סטטי. כאשר החול נערם והזווית גדולה מזווית זו- מתפתחות מפולות של גרגרי חול היצורים מעין "לשונות". במפולות אלה שכבה דקה של חול על פני משטח הדיונה מדרדרת למטה והדיונה מתיצבת חזרה על זוית התנוחה. לעיתים יש דיונות הנוצרות כאשר כמות החול אינה גדולה וכיוון הרוח לאורך השנה הוא אחיד. כדאי לשים לב שהדיונות כאן הן חשופות ולא התפתחה עליהן צמחייה.
בערבה נמצאו 3 תחנות של אבני מייל במרחק של 1.5 ק"מ זה מזה. על אחת מהן נכתב 15 מייל עד למצודה ביוטבתה. מהר עי ניתן לראות יפה את הפנפלן- סלעים כהים = סלעי יסוד ומעליהם מפלסי אבן חול אדום שהם משקע יבשתי. אבני החול מתפוררות ונשאות עם הרוח והשיטפונות לערבה. ככל שהן נשטפות הן מאבדות מצבען האדום.
בהר ניתן לראות סלע ירוק שזהו הנחושת וסלע שחור שהוא הסיגים שנותרו לאחר הפקת הנחושת.
מההר פרושה מתחתינו מלחת יוטבתה. המקום נמוך ואליו מתנקזים כל מי השטפונות והופכים לאגם קטן. המים מתאדים והמלח נשאר באדמה. מליחות האדמה גבוהה פי 3 ממליחות הים.
הליכה מהר עיט למצודת יוטבתה. זוהי מצודה רומית בה ניתן לראות קבר רומי כפול. ממול יש קווי תעלות מים שנסתמו בחול. הצמחים הצומחים עוצרים את החול ויוצרים תלוליות חול. במקום נמצאה כתובת רומית מימי הקיסר דיוקלטיאנוס . גם בתקופה הערבית הקדומה. רוב החוקרים סוברים שהחל מתקופת הברזל ישנה מצודה או תחנת דרכים ביטבתה. בזמן שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל הוקמה במקום תחנת משטרה שכונתה "משטרת הגמלים", ולאחר כיבוש הערבה במבצע עובדה הוקם שם מחנה צה"ל.
השם "יטבתה" מבוסס על זיהוי אפשרי עם אחת התחנות של בני ישראל בדרכם במדבר לפני עברונה ועציון גבר: "יטבתה ארץ נחלי מים" (במדבר ל"ג, פסוקים ל"ג-ל"ד, דברים י’, פסוק ז’). הזיהוי של נווה המדבר עם יטבתה המקראית אינו ודאי ומסתמך על שחזור אפשרי של מסע בני ישראל מצפון לדרום, לפיו עברו בני ישראל בדרכם לארץ כנען ביטבתה וירדו דרומה לאילת, משם עלו להרי אדום. תימוכין נוספים לזיהוי המקום כיטבתה המקראית ניתן למצוא בשמותיו הערביים של האזור: "סבחאת א-טאבה" .
***************************************************************************************************************
יום טיול מודרך וסיורים במכתש רמון וסביבתו.
אפשרויות לסיור קליל, תצפית מכתש והליכה לאורך טיילת המכתש,או טיילת מצפה רמון או טיילת האמנים ופסלי נוף מאבן גיר מקומית מרשימה לאורך המצוק, חוות האלפקות,מרכזי מבקרים באיזור התעשיה המתחדש לתיירות,פריסות שטח ועוד.
מרכז המבקרים של מצפה רמון כולל החדש על שם אילן ואסף רמון.
המנסרה- נגריה של מכתש רמון, החולות הצבעוניים של מכתש רמון, חאן סהרונים ועין סהרונים, סיור מודרך בפרסת נקרות,נחל ארדון והדייק, קיר האמוניטים, טיולי ג’יפים סדנאות ופעילות שטח:
סיור מקראי כנעני בתל ערד ותל שבע, ולסיום בבאר שבע העתיקה וישנה שחודשה להפליא.
סיור בתל ערד:
בתל ערד ישנם שני אתרים מתקופות שונות:
1 . החומה ,מהתקופה הכנענית= תקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-3000 שנה לפנה"ס .
2. תל המצודות מתקופת המלוכה , לפני 1500שנה לפנה"ס.
ערד נמצאת על קו התפר בין שתי מדבריות. נמצאת על ספר המדבר. ממזרח – מדבר יהודה. זהו מדבר מקומי בצל הגשם.
ממערב – הנגב השייך לרצועת המדבריות העולמית ממקסיקו ועד מונגוליה, התנאים במדבר הם דומים ולכן גם הדרכים להתמודד איתן דומות.
באר שבע נמצאת מתחת ל"קו הבצורת". זהו קו דמיוני שאינו קבוע, המחבר נקודות בהן כמות המשקעים הרב שנתית הממוצעת היא 200 מ"מ בשנה. נשאלת השאלה מה משך אנשים להתישב כאן???
קיימות מספר סיבות להתישבות במדבר והן:
1. יוזמה ממלכתית,
2. יוזמה פרטית- בין המדבר לשפלה.
3. דרכי מסחר ופרנסה. מההר לבקעה, דרך אחת מודרנית והשנייה דרך רומית.
ההתישבות במדבר הייתה ערים מבוצרות = ואומנם בתקופת המלוכה 1000 לפנה"ס עד 586 לפנה"ס, ישנה במקום התישבות שנבעה מאינטרס ממלכתי. בחפירות בתל נמצאו 12 שכבות זו על גבי זו החל מתקופת ההתנחלות= תקופת הברזל ועד לתקופה הערבית הקדומה, סה"כ 1700 שנים של התישבות . השכבות הראשונה והאחרונה אינן מצודות .
תיאור המצודה: חומה מקיפה את התל. בהתחלה הייתה חומת סוגרים=חומה הבנויה משני קירות מקבילים וביניהם מחיצות שיוצרות חדרים שניתן להשתמש בהם. החדרים לא היו תמיד מאוישים ולעיתים יצרו איזור חיץ נוסף לחומה.(עיבוי החומה).ומאוחר יותר החומה מולאה באבנים וחול.
כלפי חוץ ניתן לראות שהחומה אינה בקווים ישרים אלא בצורה הקרויה – שיני משור לשליטה טובה יותר עליה.
במקום נמצא ממצא חשוב – חרס ועליו כיתוב בדיו בכתב עברי קדום. כנראה מהתקופה שלפני חורבן ערד ויהודה בשנת 586 לפנה"ס, מתאים גם לחותם של אלישיב. מסופר על בקשתו לקבל תגבורת של חיילים למצודה כהגנה מפני האדומים. במכתב אחר היתה רשימת הצידה שהחיילים היו לוקחים איתם בעיקר לחם, מים ומעט יין, (שמינית מהמים היה יין – כנראה היו מוהלים את המים ביין לשיפור הטעם. נמצאו כמאה מכתבים ). ידוע שבתקופה זו האוכלוסייה האדומית שהגיעה מהרי אדום מתחילה להתנכל ליושבי הארץ.
עיר מתוכננת עם רחובות ובתים , כאשר כל הרחובות מתנקזים לבור מים גדול הנמצא במקום נמוך ומרכזי של העיר. מאגר מים= ישנו מאגר מים גדול הקולט את מי הגשמים ואוסף אותם. ובנוסף ישנה תעלה היוצאת מחוץ לתחומי העיר. כנראה ולשם היו מפנים את האורחים והנוודים שהיו עוברים בדרך. בדרך זו שלטו עליהם והפכו אותם לתלותיים. (גם הבריטים שלטו בדרך זו על הבדואים).
הדביר- נמצא כאן מזבח העשוי מאבני גוויל (=אבנים לא מסותתות) עולות שנגנז, המזבח פורק ממקומו והועבר בגניזה והסתרה בקיר . נמצאו גם 2 מצבות המונחות אחת על השנייה. 2 מזבחות קטורת אחד גדול ואחד קטן, כנראה והאלים היו בזוגות או אשתו של האל או הבעל והאשרה. תקופת הברונזה הקדומה כל המבנה של הדביר מולא בחול והוסתר כי במקרא בספר מלכים ב פרק י"ח 3-5 מסופר על המלך חיזקיהו שמסיר ומנתץ את כל הבמות : " ויעש הישר בעיני ה’ ככל אשר עשה דוד אביו. הוא הסיר את הבמות ושבר את המצבות וכרת את האשרה וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה …."
גם המלך יואשיהו ממשיך ברפורמה זו (בשנת 715 לפנה"ס). הוא מצווה להוציא את הבעל והאשרה ,אך חייליו כנראה לא צייתו ולא הרסו אלא גנזו וכיסו.
בתקופת הברונזה הקדומה בשנת -3300 לפנה"ס מתחילה לקום ולהתפתח במקום עיר. התושבים נעזרו באבני צור כי זה מה שהיה בזמן זה. נמצא כאן כד שהציור עליו הוא חרוט עם ציפור המיוחס למלך מצרים נערמר. (כנראה והיו קשרי מסחר ביניהם). העיר נמצאת על דרך חשובה ,ממזרח כמוצא לים המלח ובמערב עזה וחופי הים . (מסחר ימי). בדרום לממשית, ערבה, מכתשים וסיני.. בנוסף בים המלח הפיקו אספלט אשר שימש במצרים לציפוי הספינות ולאטימתן ובמיוחד לחניטה.
העיר מתוכננת היטב. שטחה היה כ- 100 דונם, שטח גדול בהתחשב שזו עיר קדומה. כל העיר הייתה מוקפת חומה. כל הרחובות מובילים לנקודה אחת נמוכה שזהו מאגר מים. בתקופה זו אין שלטון מרכזי כל עיר עצמאית.
העיר מחולקת לרובעים: מקום הפולחן והמקדש, אזור המחסנים, אזור הארמון, איזור המגורים. כל הבתים בנויים באותה תבנית הקרויה על שם המקום –
הבית הערדי- בניה האופינית לאיזור הדרומי של א"י. זהו בית רוחב , כאשר הפתח נמצא מצידו הרחב של המבנה. בכניסה לבית ישנן 1-2 מדרגות היורדות לבית. החלונות פונים מזרחה. במרכז הבית יש עמוד שתפקידו היה לתמוך בגג שהיה כנראה מלוחות עץ. בהיקף הפנימי של המבנה ישנה הגבהה (ספסל כנראה להנחת חפצים). המבנה מחולק לשניים חלק לשינה וחלק לבישול. במבנים גדולים יותר נמצאו 2 עמודים שתמכו בגג. גם בית הכנסת נבנה ע"פ תבנית זו. השיחזור נעשה הודות לדגם קטן העשוי בוץ של הבית הערדי שהתגלה באתר.- כנראה בית בובות- פולחן – אולי כי נמצאו כאן מזבח ומציבה.
באמצע תקופת הברונזה הקדומה, העיר נעזבת בגלל פיתוח הסחר הימי בין מצרים ללבנון, ואין צורך בעיר זו. במקום נמצאה מערת קבורה עם שלדים שבגולגולת אחד מהם נראו שרידים לניתוח מוח שנעשה ע"י אבן צור. המקום התאחה היטב ונראה שהניתוח הצליח.
סיור בתל שבע:
תל שבע הינו אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ,כמו התילים המקראיים – חצור ומגידו כיון שהם משקפים יפה את תקופת המלוכה. הדברים הייחודיים שנשתמרו הם תעלות המים. חשוב לזכור שתל שבע אינה תל באר שבע.
תל שבע נמצאת מקום המפגש בין נחל חברון לנחל באר שבע.
בספר יהושוע בחלוקת ההתנחלות באר שבע שייכת לשבט שמעון .
יהושוע פרק י"ט 1-2 : " ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני-שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה. ויהי להם בנחלתם באר שבע ושבע ומולדה".
התחילה ככפר קטן בתקופה ההתנחלות ועם ביסוס הממלכה הופכת לעיר מתוכננת, חומות, רחובות. התל חרב במסע סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה"ס. במקום העיר המקראית הפכה לעיר מימשל ויצרו משטר משלהם. בעיר ממשל יש שער , חומות מסביב לעיר ,כמו כן נמצא כאן חיל מצב שיש לו צרכים כמו: מגורים, מזון ושתייה, מחסנים, מקום פולחן עם מזבח , המזבח כאן גדול יותר , הוא מסותת ובעל 4 קרנות. (המזבח המקורי נמצא במוזיאון בירושלים). המזבח המקורי היה מוסתר והוכנס לקיר של מחסן. כנראה הסתרתו נבעה מהריפורמה הדתית של המלך חזקיהו .
ניתן לראות שגם בישובי ספר חשוב היה לחיילים שיהיה מקום פולחן ומזבח. הישוב נחרב בשנת 701 לפנה"ס, ע"י סנחריב מלך אשור. את הישובים הקטנים מסביב האשורים השאירו כי הם לא הפריעו. (לכן המצודה שרדה). הישוב יושב שוב בתקופה מאוחרת יותר ,( כישוב קטן), בתקופה ההלניסטית והרומאית.
העיר המקראית באר שבע איננה כאן אלא במקום המכונה בפי הערבים "ביר סבע". כאן בבקעה הייתה עיר ששלטה על האיזור.
הדרכה- ענבל. מערכות המים בתל באר שבע
בתקופות הקדומות באופן כללי ובנגב בפרט החיים היו תלויים ביכולת להשיג מים. חברות נוודיות נדדו ממקום למקום בעקבות מקורות מים (כמו מעינות, או בארות). ישובי קבע נזקקו לאספקה שוטפת של מים ובדרך כלל בנו מערכות מים מורכבות יותר.
שני מקורות המים האפשריים הם נגר עילי – כלומר איסוף מי גשמים ומי שטפונות בבורות או מאגרים למיניהם; ונגר תחתי – כלומר שימוש במי תהום שפרצו באופן טבעי (מעין) או חפירת באר עד הגעה למפלס מי תהום.
מפעלי מים, שנועדו לספק מים לתושבי העיר מבלי שיצטרכו לצאת אל מחוץ לעיר (כולל פיריםו/או מנהרות ו/או חללים תת-קרקעיים) נמצאים ברוב הערים שבארץ ישראל. בחלק מהערים דוגמת ירושלים, גזר ומגידו מערכת המים אפשרה הגעה בטוחה אל מעין טבעי. בחלק מהערים דוגמת באר שבע וערד מערכת המים כללה אגירה והובלה של מי גשמים ו/או מי שטפונות.
באר שבע הקדומה נבנתה קרוב למקום בו פוגש נחל באר שבע את נחל חברון. לנחל באר-שבע אגן ניקוז מדברי (מגיע מאיזור ערד) ומפלס מי התהום בו גבוה ולכן לאורכו נחפרו הרבה בארות. לנחל חברון אגן ניקוז שמגיע מההרים (כמות משקעים גדולה) ולכן יש בו שטפונות.
בתל באר שבע אפשר לראות דוגמאות לשתי מערכות מים שמשתמשות במקורות מים שונים: באר מים שנמצאת מחוץ לחומת העיר (ומגיעה עד למפלס מי התהום של נחל באר-שבע) ומאגר של מי שטפונות מנחל חברון שנמצא בתוך שטח העיר והיה מיועד למקרה שהעיר תהיה נתונה במצור (אגירת נגר עילי).
ספר בראשית מספר לנו על נדודי אברהם ויצחק במרחב שבין באר שבע וחברון, ועל סכסוכים על בארות מים באיזור. בנוסף הוא מספק הסבר לשם באר שבע:
"כה וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם. כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית. כח וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן. כט וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה. ל וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת. לא עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם… לג וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם."- בראשעת כא
"כג וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע. … כה וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר. … לב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם. לג וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה."
באר שבע העתיקה:
העיר העתיקה בבאר שבע נבנתה בשנת 1900 ע"י הטורקים. נקראה ביר-א-סבע. הטורקים הניחו על "באר אברהם" מתקן אנטוליה כדי לאפשר ולהקל על הבדואים בשאיבת המים. לתכנון העיר הוזמנו 4 אדריכלים , 2 ערביים ו-2 צרפתיים. העיר נבנתה כעיר בעלת סגנון מודרני במתווה של שתי וערב. הרחוב הראשי הוא רחוב קק"ל שרוחבו כ- 20 מטרים,(לא אופיני לעיר מזרחית).
ישנם כאן מספר מבנים מהטורקים כמו- הסארייה- מבנה בן 2 קומות בנין הממשל, מכאן יצאה הדרך לעזה. נבנה למושל הטורקי עבדאל חמיד השני שהשליט סדר בין שני השבטים הבדואים שרבו ביניהם , שבט הטרבין ושבט עזזמה. (כיום משמש כמרכז פיקוד דרום). בסמוך נמצא "גן אלנבי" (שהיה סגור). הוקם ע"י פלוגת הנוטעים של מקווה ישראל. ממול נבנה בית המושל .
ישנו מסגד שנבנה ע"י הבדואים וכיום בשיפוץ שיהפוך להיות מוזיאון.
בשנת 1903 הטורקים פנו לאוסישקין ובקשו למכור להם קרקעות אך נתקלו בסירוב. היה מושל בשם ערף אל ערף שהמציא את המושג "נכבה". הוא ברח ב-1920.
במקום ניתן לראות את "פארק קרסו למדע", ומוזיאון הקטר ליד תחנת הרכבת הישנה.
הקרב על באר שבע גבה אבידות קשות משני הצדדים. ישנו בית קברות לחיילים הבריטיים, האוסטרלים הניו זילנדים ויהודי אחד שנפלו במלחמת העולם הראשונה. באיזור ישנה גם אנדרטה קטנה לזכר החיילים הטורקים שנפלו באותה המלחמה.
הליכה לתחנת הרכבת החייגאזית ולקרון רכבת הקיטור המפורסם- 70414 מהשיר של אריק לביא ז"ל. המסילה תוכננה להמשיך דרומה לכיוון תעלת סואץ אך היא לא הגיעה. במקום אנדרטת זכרון לחיילים הטורקיים האלמונים